אי האטה לפני מעבר חצייה

להלן פסק דין בנושא אי האטה לפני מעבר חצייה: פסק דין 1. בהכרעת הדין מיום 23.1.05 הורשע המערער בעבירות של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלה של ממש, בנהיגה ברשלנות, באי מתן זכות קדימה להולך רגל בעת חציית כביש ובנהיגה במהירות בלתי סבירה ואי האטה לפני מעבר חציה - והכל בכך שביום 5.11.00 סמוך לשעה 21:40 בצומת רחובות באשדוד פגע בהולכת רגל שחצתה מעבר חציה. כתוצאה מאותה תאונה נחבלה בגופה הולכת הרגל - ילידת 1925 - ונגרמו לה שברים בצלעותיה ובזרועה השמאלית וכן קרע בטחול. בגזר הדין הוטלו על הנאשם עונשי קנס כספי של 1500 ₪ ופסילה מהחזקת רשיון נהיגה לתקופה של ששה חודשים. בערעור זה שבפני משיג המערער על הכרעת הדין ולחילופין על חומרת עונשו. 2. בערעור על ההרשעה ממקד ב"כ המערער טענותיו במסקנה שלדעתו צריך היה בימ"ש קמא להסיק מן הראיות שבפניו ולפיה אותה התאונה היתה בלתי נמנעת, או למצער כי מירב האחריות להתרחשותה הינו על הולכת הרגל. הוא מציין כי אותה שעה היה המקום חשוך מאד, כניסת הולכת הרגל לכביש היתה בהתפרצות פתאומית מבלי שיכול היה המערער להבחין בה בעוד מועד, וכי היא חצתה הכביש לא במעבר החציה עצמו אלא במרחק של כ-3 מטרים ממנו - שם הבחין הבוחן המשטרתי בסימני הדם על הכביש. טענותיו אלה של המערער נטענו על ידו במהלך הדיון בבימ"ש קמא ונבחנו אחת לאחת בהכרעת הדין. בימ"ש קמא קבע כי אכן המקום היה חשוך ומקום הפגיעה בהולכת הרגל היה במרחק של 3.6 מטרים ממעבר החציה. עם זאת, קבעה כב' השופטת קמא, כי מכח האחריות המוגברת המוטלת על נוהג רכב בהתקרבו למעבר חציה חייב המערער לצפות אפשרות של מעבר הולכי רגל במעבר חציה או בצמוד לו, כי המערער התמקד אותה שעה בנעשה מצידה השני של הצומת בה ממוקם מעבר החציה וכי בנסיבות מקרה זה והאחריות המוגברת האמורה - אין לייחס להולכת הרגל "רשלנות רבתי בלתי נצפית" עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין אופן נהיגת המערער לבין הפגיעה בהולכת הרגל. 3. רמת האחריות והצפיות הנדרשת מנוהג רכב בהתקרבו למעבר חציה נדרשה בקפידה במבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה. רמת הצפיות הנדרשת ממנו נקבעה בע"פ 8827/01 כדלהלן: "חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג. או-אז, חובה היא המוטלת על נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים ירדו אל מעבר החצייה. עמדה על כך השופטת שטרסברג -כהן בבש"פ 6616/99 : ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר חציה מוסתר מפניו, כשידוע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חציה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין ביטחון כי הולכי רגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו. חובה זו קיימת גם כאשר מיקצת ממעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג: בין בשל רכב החונה ליד מעבר החצייה, בין בשל רכבים אחרים הנוסעים לפניו והמונעים ממנו מראות את הנעשה במעבר החצייה, ובין מכל טעם אחר. במקרים שכאלה, חובה היא המוטלת על הנהג לצפות כי באותו "שטח מת" שנוצר במעבר החצייה עשוי להימצא הולך רגל..." מתוך המימצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא לעניין נסיבות התאונה דנן ומתוך רמת האחריות והצפיות הנדרשת מנהג המתקרב למעבר חציה, כמבוטא לעיל, קבע בימ"ש קמא - ובדין - כי התאונה נגרמה בשל מחדליו של הנאשם ברמת הצפיות והזהירות שנדרשו ממנו עפ"י דין. לא מצאתי סיבה או נימוק שיצדיקו התערבות במימצאיו העובדתיים של בימ"ש קמא, ובמשמעות המשפטית והפלילית הנודעת לאותם המימצאים לעניין העבירות שיוחסו לו והרשעתו בביצוען. 4. טענה נוספת למערער הינה בהחלטת בימ"ש קמא לקבל כראיה את הודעתה של הנפגעת שנמסרה לחוקר המשטרתי כששה שבועות לאחר התאונה. הנפגעת עצמה נפטרה בטרם נשמעו הראיות, והתביעה ביקשה להגיש הודעתה הנ"ל במסגרת החריג לעדות השמיעה שבסעיף 10 לפקודת הראיות לעניין "אימרת קורבן אלימות". טענה זו של המערער הינה ביסודה אקדמית ולתפארת הדיון, שכן אותה הודעה אינה מהווה חלק מתשתית הראיות עליהן סממך בימ"ש קמא את מימצאיו ואת הכרעת הדין. לאור זאת, מתייתר לדעתי הצורך לדון בה בגדרו של פסק דין זה. 5. מהטעמים דלעיל דין הערעור על ההרשעה להדחות. אשר לגזר הדין - נוכח התוצאות והחבלות הקשות שנגרמו להולכת הרגל כתוצאה מהדרך בה נהג המערער את מכוניתו עובר לתאונה - איני מוצא כי העונש, ששה חודשי פסילת רשיון נהיגה, מופרז במידה המצדיקה התערבות בו. סוף דבר - הערעור על שני חלקיו - נדחה. משפט תעבורהמעבר חציה