שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה

להלן גזר דין בנושא שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה:

גזר דין

1.     לאחר שמיעת פרשת ראיות ממושכת, זוכו כל הנאשמים מביצוע עבירת הרצח, שיוחסה להם, והנאשמים 1 ו-2 הורשעו בביצוע עבירות של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה, לפי סעיף 327 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין; גניבה - לפי סעיף 384 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין ו-מסירת ידיעה כוזבת, לפי סעיף 243 לחוק העונשין.
הנאשם מס' 3 זוכה, בנוסף לזיכויו מעבירת הרצח, גם מעבירה של שיבוש מהלכי משפט, והורשע בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק העונשין, בלבד.

2.     נסיבות ביצוע העבירות פורטו באריכות בהכרעת הדין ודי אם נציין במסגרת זו, כי בסופו של יום נקבע, כי הנאשמים פגשו את איגור קרנט (להלן: "המנוח") בתאריך 7/8/03, לאחר חצות הליל, בבית קפה "בודפשט" שבמרכז המסחרי בערד, לשם הגיע המנוח לאחר יום עבודה במפעל בו עבד. המנוח היה שם תחילה לבדו ושתה שתיה חריפה. לאחר מכן הצטרף המנוח לאחרים ושתה בחברתם. הנאשמים 2 ו-3 הצטרפו אל החבורה הזו בסביבות השעה 02:30 ולאחר השעה 03:30 נותרו לבדם עם המנוח, כאשר שלושתם שותים שתיה חריפה במקום.
הנאשם מס' 1 הגיע לבית הקפה סמוך לשעה 05:00 והצטרף אל הנאשמים האחרים ואל המנוח, וכולם שתו יחדיו שתיה אלכוהולית.
     בשלב מסוים גמלה בלב הנאשמים 1 ו-2 ההחלטה לגנוב את כספו ורכושו של המנוח, ולצורך כך שכנעו אותו להגיע לביתו של הנאשם מס' 1, שם המשיכו לשתות שתיה חריפה, כאשר הנאשמים 1 ו-2 גם ערבבו שני כדורי קלונקס בשתיה ששתה המנוח, כדי לשלול את כושר התנגדותו ולאפשר להם לגנוב את כספו.
     לאחר שהמנוח נרדם, גנבו הנאשמים 1 ו-2 את רכושו (סכום כסף שהיה ברשותו, כרטיס אשראי, שרשרת זהב ומכשיר טלפון נייד), וביחד עם הנאשם מס' 3 גררו אותו לרכבו, שהובא על ידי הנאשם מס' 1 אל סמוך לביתו. הנאשמים "העמיסו" את המנוח על הרכב והרחיקו אותו מהמקום על ידי כך שהנאשם מס' 1, בעצה אחת עם הנאשם מס' 2, הסיע את הרכב למקום כלשהו בערד ושם השאיר את המנוח מוטל ברכבו, עד אשר נפח את נשמתו כתוצאה מהיפותרמיה.
     יש לציין, כך קבענו, שהנאשם מס' 2 נתן לנאשם מס'1 שני כדורי קלונקס, במטרה שיוכנסו לשתייתו של המנוח, וזאת על מנת להביא אותו למצב בו ניתן יהיה לגנוב את רכושו. לאחר מכן, בסיועו של הנאשם מס' 3 הכניסו הנאשמים את המנוח לרכבו והרחיקו אותו ממקום ביצוע הגניבה, כדי להרחיק עצמם ממעורבות בגניבה. בסופו של דבר, כאמור, לא נעור המנוח ומת כתוצאה מהיפותרמיה בעקבות השארתו ברכב הסגור בחום של הקיץ בערד. בשל כל אלה נקבע, ברוב דעות, כי גם אם הנאשמים 1 ו-2 לא היו מודעים בפועל לאפשרות גרימת התוצאה האמורה, יש לומר, כי הכנסתם את המנוח לרכב, במצב בו היה, והשארתו שם, היה בכך משום הפרת חובת זהירות אשר היו חבים כלפיו, מהרגע בו נתנו לו את כדורי הקלנוקס במטרה להרדימו וגם לאחר מכן, כאשר נטלו אותו, שמו אותו ברכבו והשאירו אותו ברכב הסגור כמעט לגמרי בקיץ הלוהט של ערד. נקבע (וזאת ברוב דעות), כי גם אם לא הוכח שהנאשמים 1 ו-2 צפו בפועל את אפשרות מותו של המנוח כתוצאה ממעשיהם, הרי שהם היו צריכים לצפות את התוצאה, שבסופו של דבר ארעה, ולכן, הם הורשעו גם בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בנוסף לעבירות האחרות כפי שפורט לעיל.
     לאחר הארועים הנ"ל, ניגשו שלושת הנאשמים לתחנת המשטרה בערד על מנת למסור ידיעה כוזבת, כאשר על פי ידיעה זו נשדדו הנאשמים 2 ו-3 על ידי בדואים והנאשם מס'1 הגיע והצילם. מטרתם של הנאשמים 1 ו-2 במסירת ההודעה הכוזבת, היתה לספק לעצמם אליבי לעבירות האחרות שביצעו, אך קבענו, כי לא הוכח, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם מס' 3 היה מעורב גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט, דהיינו, כי הגיש את תלונת השווא במטרה לשבש את מהלכי המשפט הקשורים בביצוע עבירת הגניבה, שבוצעה על ידי הנאשמים 1 ו-2 כאמור לעיל.

3.     התובע המלומד, עו"ד אלטמן, סקר בפתח טיעוניו לעונש את התפתחות העבירה החמורה מבין העבירות בהן הורשעו הנאשמים 1 ו-2, היא העבירה של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה. בשל יחודה של עבירה זו והעובדה, כי אין פסיקה רבה המתייחסת אליה, נתייחס אף אנו בקצרה לעבירה זו.
     סעיף 327 לחוק העונשין קובע כדלקמן:
     "השולל מאדם או מנסה לשלול ממנו את כושר התנגדותו, באמצעים שיש בהם סכנה לחיי אדם או לבריאותו, או שיש בהם כדי לפגוע בפכחונו, בכוונה לבצע פשע או עוון או להקל על ביצועם או להקל על בריחתו של עבריין לאחר ביצועם או לאחר נסיון לבצעם, דינו - 20 שנה".

     סעיף זה היה מחולק תחילה לשני סעיפים: סעיף 233 לפקודת החוק הפלילי ו-סעיף 324 לפקודה זו, כאשר סעיפים אלה הועתקו לאחר מכן לסעיפים 327 ו-328 לחוק העונשין. בתיקון שנעשה לחוק העונשין בשנת 1980 אוחדו שני הסעיפים האמורים, אשר דנו, האחד (327 בניסוחו הישן) - בשלילת כושר התנגדות של אדם באמצעי חניקה, והשני (328 בניסוחו הישן) - בשלילת כושר התנגדות על ידי מתן סם או כל דבר מהמם אחר, מאחר ושני הסעיפים דנו במעשה אחד, שנעשה באמצעים שונים, ולכן הוגדרה ההתנהגות אסורה לא בדרך של איסור האמצעי המצומצם של חניקה או מתן סמים, אלא בדרך של איסור שימוש בכל אמצעי שיש בו סכנה לחיי אדם או לבריאותו או לפגיעה בפכחונו כדי להשיג את המטרה האמורה בסעיפים (ר' דברי ההסבר להצעת החוק בה"ח 674, כט' חשון תשכ"ו, 24/11/65).
     אין ספק, כי העבירה לפי סעיף 327 לחוק העונשין היא מן החמורות בספר החוקים, וכפי שקבע כב' השופט ריבלין בבש"פ 11783/05, מיום 29/12/05 (במסגרת בקשתו של הנאשם מס' 2 להשתחרר ממעצרו, לאחר מתן הכרעת הדין):
     "מי ששולל מאדם את כושר התנגדותו באמצעים שיש בהם סכנה לחיי האדם או לבריאותו בכוונה לבצע פשע או עוון, דינו מאסר 20 שנה. כך בשל עצם יצירת הסכנה. מקום בו התממשה הסכנה לחיי אדם, ונגרם בפועל מותו של אדם, נוטה החומרה אל הצד המירבי של הענישה יותר מאשר על הצד המקל".

     גם בעניין ע"פ 311/03 רטיאני נ' מ"י (מיום 1/9/03) הדגיש ביהמ"ש העליון את "החומרה המופלגת של המעשים" אשר המערערת הורשעה בהם באותו ענין, מעשים אשר כללו 4 פרשיות של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה בניגוד לסעיף 327 לחוק העונשין (ור' התיחסות דומה של ביהמ"ש העליון בע"פ 8527/01 הלן ניקולאי נ' מ"י, מיום 21/3/02).
     
4.     התובע המלומד, עמד בטיעוניו לעונש על החומרה הרבה, כאמור לעיל, שבמעשי הנאשמים 1 ו-2 וביקש להטיל עליהם עונש מאסר ממושך. לדבריו, המעשים במקרה שבפנינו הם במדרג הגבוה של העבירות שנעשות לפי סעיף 327 לחוק העונשין, בין השאר, ואולי אף בעיקר, נוכח העובדה, כי בסופו של דבר אף נגמרו המעשים במותו של המנוח. הפסיקה דנה עד כה, לדבריו, במקרים בהם המעשים נשוא סעיף 327 לחוק העונשין הסתיימו בביצוע עבירות רכוש בלבד, בלא פגיעה בנפש, ואילו במקרה שלנו יש לראות חומרה מיוחדת (כפי שגם ציין כב' השופט ריבלין בהחלטתו האמורה לעיל) בעובדה, שבסופם של מעשים מצא המנוח את מותו.
     התובע הדגיש את העובדה, כי הנאשמים הינם נרקומנים, אשר היו מוכנים לעשות הכל כדי להשיג את הסם, עד כדי ביצוע המעשים החמורים נשוא כתב האישום. הם פגשו אדם חף מפשע, איש משפחה נורמטיבי, הישקו אותו במשקאות אלכוהוליים מעורבבים בקלונקס, גנבו את רכושו ובסוף השליכו אותו בתוך רכבו הסגור בערד. מעשים אלה הם אשר בסופו של דבר הובילו לכך שאותו אדם, נפח את נשמתו.

לפיכך, לדברי התובע המלומד, תוך התחשבות במכלול העבירות בהם הורשעו הנאשמים 1 ו-2, יש לתת משקל רב לאלמנט ההרתעה הן האישית והן הציבורית כמו גם לאלמנט הגמול וביקש, לכן, להטיל על הנאשמים הנ"ל עונש מאסר בפועל ארוך וממושך ומאסר על תנאי.

     אשר לנאשם מס' 3, ביקש התובע להסתפק בתקופת מעצרו כתקופת מאסר, תוך שהוא מדגיש את העובדה שנוכח ההודעה הכוזבת שמסר החלה המשטרה לפעול כדי לאתר אותם שודדים שכביכול שדדו אותו ואת חבריו, ולפיכך במעשיו "טרטר" את רשויות אכיפת החוק. כמו כן ביקש להטיל על הנאשם מס' 3 עונש מאסר על תנאי.

5.     הנאשם מס' 1, יליד 1979, נמצא בארץ באשרת תייר והגיע לארץ כשנה וחצי לפני הארועים נשוא כתב האישום.

     לדברי ב"כ הנאשם מס' 1, עו"ד בראל, למרות העובדה שהנאשם היה מכור לסמים מסוכנים עוד מארץ מולדתו, כשהגיע לארץ הוא לא חי בשולי החברה אלא עבד כעוזר של שף במלון והתפרנס מעבודתו ולא מחיי פשע. הסניגור הדגיש, כי לנאשם זה אין הרשעות קודמות ומעצרו הממושך בתיק הנוכחי הינו מעצרו הראשון.
     לנאשם מס' 1 יש משפחה בארץ - אם ואח, אשר הנאשם ביקש שלא יהיו נוכחים במהלך משפטו, שכן למשפחה קשה מאוד עם המצב שנוצר בעקבות משפטו.
     אשר לעובדות נשוא כתב האישום, ביקש הסניגור להדגיש, כי בהכרעת הדין לא נקבע כי יש קשר בין השימוש בקלונקס לבין מותו של המנוח וכל נסיון לקשור בין המעשים נשוא סעיף 327 לחוק העונשין לבין מותו של המנוח - הינו מלאכותי.
     לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם מס' 1 להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם ולא לגזור את דינו לחומרה.

     הנאשם מס' 1 בעצמו פנה לביהמ"ש וטען, כי הוא חש חרטה עמוקה על מעשיו. נאשם זה הביע התנצלות בפני משפחתו של המנוח אם כי הדגיש בדבריו, שטעותו היתה בכך שגנב את רכושו של המנוח תוך שהוא מתעלם מהקביעות האחרות שבהכרעת הדין.
     הנאשם מס' 1 ביקש מביהמ"ש לאפשר לו לעמוד שוב על רגליו כדי שיוכל להיות אזרח חוקי במדינת ישראל, כאשר לדבריו גם הוא קיבל מכה נפשית קשה בגין התיק הנוכחי.

6.     הנאשם מס' 2 עלה לארץ בשנת 1996 ומאז ריצה כבר שני עונשי מאסר. מאסרו הראשון של נאשם זה, מאסר למשך 3 שנים, נגזר עליו ביולי 1998 בגין עבירה של בעילה על ידי קבוצת אנשים (עבירה שבוצעה באוקטובר 1997). בינואר 2000 נדון הנאשם פעם נוספת לעונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בפועל ולמאסר על תנאי, בגין עבירות של חבלה כאשר העבריין מזויין, פציעה ותקיפה סתם.

     נאשם זה רווק, יליד 8/6/73 ומתוך המסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו עולה (כולל המסמכים שהועברו אלינו אתמול באמצעות הפקסימיליה), כי יש לו בעיות רפואיות רבות. בין השאר, כנטען על ידי סניגורו המלומד, עו"ד ירון דוד, עבר הנאשם ניתוח לב כלשהו עוד בארץ מוצאו (מהתיעוד הרפואי עולה, כי, ככל הנראה, מדובר בניתוח לתיקון או החלפת שסתום) והוא סובל מבעיות רבות נוספות כגון: קוצר ראיה, בעיות גב ועוד. סך הכל נקבע לנאשם, כדברי בא כוחו, נכות צמיתה על ידי המוסד לביטוח הלאומי בשיעור של 100% (אם כי, מתוך המכתב שהוגש אלינו מהמוסד לביטוח לאומי, החומר הרלוונטי נמצא בגנזך, ולכן לא הוגשו מסמכים לאשש טיעון זה).
     יש לציין, כי במהלך הטיעונים לעונש, תוך כדי דברי התובע, ביקש הנאשם מס' 2 לא להיות נוכח באולם כדי שלא יצטרך לשמוע את דברי התובע, ובהסכמת ב"כ הצדדים נעתרנו לבקשתו. הנאשם שב לאולם ביהמ"ש לאחר סיום טיעוני התובע.
     בא כוחו של הנאשם מס' 2 טען, כפי שטען גם ב"כ של הנאשם מס' 1, כי יש מקום להדגיש את העובדה, שכדורי הקלונקס שניתנו למנוח לא היתה להם כל השפעה שהיא על התוצאה הסופית, דהיינו - על מותו של המנוח, וכי יש להפריד הפרדה גמורה בין העבירה של שלילת כושר התנגדות לבין קיפוד חיי המנוח. בין שתי עבירות אלה, אין כל קשר לא משפטי ולא עובדתי, לדבריו, ולכן ביקש גם שלא להחמיר בעונשו של מרשו.

     הסניגור הדגיש את העובדה, כי הנאשמים היו נתונים במעצר ממושך, כאשר אישום בגין עבירת רצח תלוי מעל ראשם, בעוד למעשה המעשים שבהם הורשעו בסופו של דבר אינם כה חמורים, ובוודאי חמורים פחות מהמעשים נשוא כתב האישום או נשוא הפסיקה שהגיש התובע.
     לפיכך גם עו"ד דוד ביקש להסתפק בתקופת ישיבתו של הנאשם מס' 2 במעצר ולא להוסיף ולגזור תקופת מאסר נוספת.

     הנאשם מס' 2 פנה לביהמ"ש וטען שאיננו מבקש הקלה בעונשו בשל מצב בריאותו הלקוי או בשל העובדה שלא ניתן לו במשך תקופת המעצר להקים משפחה, למרות שרצה להתחתן והדבר נמנע ממנו. כמו כן טען, כי איננו מבקש הקלה נוכח העובדה שהתעתד לצאת לגמילה ואף דבר זה נמנע ממנו בשל התיק הנוכחי. לדבריו, אמנם לא השתמש בסמים במשך 9 החודשים הראשונים של המעצר, אך לאחר מכן שב והשתמש בסמים, והוא עושה כן עד היום. לדבריו, איננו מבקש הנחות אלא צדק, תוך שהוא הוסיף וטען כנגד הכרעת הדין.

7.     ב"כ של הנאשם מס' 3, עו"ד אורינוב, סבר שנוכח הרשעתו של הנאשם מס' 3 בעבירה אחת של מסירה ידיעה כוזבת, אין מקום לגזור עליו עונש מאסר גם לא כזה שיחפוף לתקופת מעצרו. לדבריו, יש להתחשב בתקופת המעצר כשיקול בין שיקולי הענישה ולהסתפק במאסר על תנאי בלבד. אין בכך סמנטיקה, לדבריו, אלא צפי כלפי העתיד, כדי שלא ייטען כנגד הנאשם בעתיד, חלילה, כי בעברו כבר נדון לתקופת מאסר.
     הסניגור הדגיש, כי הנאשם מס' 3 הינו בן 39, יליד 1968, הנמצא בארץ מאז שנת 1993, ללא עבר פלילי ומרבית התקופה בה שהה בארץ עבד בעבודות מסודרות. רק בחודשים שקדמו למעצר נפל הנאשם מס' 3 לשימוש בסמים. הוא היה עצור כחודשיים ומחצה ומאז היה נתון תקופה ארוכה במעצר בית (מעצר בית אשר בוטל בהסכמה לאחר מתן הכרעת הדין). לפיכך, ביקש עו"ד אורינוב להסתפק במאסר על תנאי בלבד תוך שהוא מדגיש, כי על פי הכרעת הדין לא הוכח מעל לכל ספק סביר, כי מסירת ההודעה הכוזבת נעשתה על ידי מרשו במטרה להכשיל חקירה במשטרה, כאשר לדידו יש חשיבות רבה למניע אשר הביא את הנאשם למסירת ההודעה הכוזבת.

     הנאשם מס' 3 עצמו בחר שלא לומר את דברו בפני ביהמ"ש.

8.     כאמור לעיל, העבירות בהן הורשעו הנאשמים 1 ו-2 הן מהחמורות שבספר החוקים, כאשר אין ספק שחומרה יתרה יש לייחס לעובדה, שכתוצאה ממעשי הנאשמים, גם אם התכוונו בסופו של דבר "רק" לשלול את יכולת ההתנגדות של המנוח ולהרחיק את המנוח ממקום ביצוע גניבת רכושת, הם גם גרמו למותו בכך שהותירו אותו ברכבו במצב הפיזי בו היה נתון, ולא צפו את האפשרות, שכל אדם מן הישוב היה צופה, לפיה הותרתו של המנוח במקום תביא למותו.

     הנאשמים 1 ו-2 ביקשו לשדוד את כספו של המנוח ולצורך כך פיתו אותו שיצטרף אליהם וימשיך לשתות עמם בביתו של הנאשם מס' 1. שם ערבבו בשתיה האלכוהולית שנתנו לו כדורי קלונקס (כדורים שקיבל הנאשם מס' 2 מרופאו בקופת חולים, בין השאר כטיפול שניתן לנרקומנים, והוא שמסר אותם לנאשם מס' 1) בתקווה שבכך ישללו את כושר התנגדותו לגניבת רכושו. ואכן, נסיונם של הנאשמים 1 ו-2 צלח בפועל, והם יכלו לגנוב את רכושו של המנוח נוכח המצב בו היה נתון עקב השתיה ששתה וכנראה גם עקב כדורי הקלונקס שקיבל.
כדי להרחיק עצמם מהגניבה, החליטו הנאשמים 1 ו-2 להרחיק את המנוח ממקום העבירה ולכן, בסיועו של הנאשם 3, העלו את המנוח הישן לרכבו והנאשם מס' 1 הסיע אותו אל מקום מרוחק והשאיר אותו שם. הנאשם מס' 1 זרק את מפתחות הרכב לצידו של המנוח ונעל את הרכב תוך השארת פתח צר באחד החלונות. כתוצאה מהחום בעיר ערד וכתוצאה מכך, שהמנוח לא התעורר לאחר שנעזב לנפשו במקום האמור, הוא נפח את נשמתו מהיפותרמיה.

     מעשים אלה של הנאשמים 1 ו-2 בעלי חומרה רבה הם. אמנם לא קבענו, כי יש קשר בין כדורי הקלונקס שניתנו למנוח לבין התוצאה הסופית של מותו, אולם, לא ניתן לנתק את כל החוליות שבשרשרת המעשים ולא ניתן לעשות הפרדה מלאכותית בין המעשים. בסופו של דבר, המנוח מצא את מותו כתוצאה ממעשיהם הרשלניים של הנאשמים 1 ו-2, וזאת לאחר שהם ביצעו בו מעשים, אשר נועדו לשלול ממנו את כושר התנגדותו לגניבה שתכננו לבצע ממנו. ההפרדה הנ"ל ראויה היתה במסגרת בחינת העבירות שיש לייחס לנאשמים בגין כל אחד ואחד מהמעשים שביצעו, אך לעניין העונש לא ניתן להתעלם מהתוצאה החמורה מכל - מותו של המנוח.

9.     מהאמור לעיל אנו סבורים שאין מקום להבחין בין העונש שיגזר על הנאשם מס' 1 לבין זה שיגזר על הנאשם מס' 2. אומנם לנאשם מס' 2 הרשעות קודמות אך התובע לא ביקש לאבחן ביניהם לעניין העונש והשניים הורשעו באותן עבירות. האחידות בתוצאה גם משקללת את העובדה, כי חלקו של הנאשם מס' 1 בריקמת התוכנית היה דומיננטי יותר, כפי שפורט בהכרעת הדין.
     
     יחד עם זאת, אנו סבורים כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשמים זוכו, בסופו של יום, מביצוע עבירה של רצח, אשר יוחסה להם בכתב האישום וכי היו נתונים תקופה ארוכה במעצר.




10.     נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשמים 1 ו-2 את העונשים הבאים:

א.     מאסר בפועל למשך 10 שנים בניכוי ימי המעצר.
ב.     מאסר על תנאי למשך 18 חודשים והתנאי שכל אחד מהנאשמים לא יעבור כל עבירה מסוג פשע, תוך 3 שנים מיום שחרורו.

11.     אשר לנאשם מס' 3 ולאור טיעוני הצדדים, כאשר בסופו של דבר הורשע "רק" בביצוע עבירה של מסירת הודעה כוזבת, לאחר שזוכה מעבירת הרצח, ונוכח העובדה, כי לנאשם זה אין הרשעות קודמות והוא היה במעצר כחודשיים ימים, אנו גוזרים עליו את העונשים הבאים:

א.     מאסר בפועל למשך חודשיים בניכוי ימי המעצר.
     היות והנאשם היה במעצר תקופה העולה על חודשיים ימים - הוא כבר ריצה את עונשו זה.
ב.     מאסר על תנאי למשך 2 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע או כל עבירה מסוג פשע תוך 2 שנים.


זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עבירת הפקרה

  2. מבצע בצוותא

  3. עבירת שבל''ר

  4. הבעת חרטה כנה

  5. הגבלת עבירות

  6. התעללות בפעוט

  7. שותפות לעבירה

  8. התקהלות אסורה

  9. הסעה שלא כדין

  10. סיוע לאחר מעשה

  11. קשירת קשר לעוון

  12. היזק לרכוש במזיד

  13. פשע בגלל מצב כלכלי

  14. סיוע לאחר מעשה פשע

  15. התיישנות עבירת עוון

  16. עבירת נסיעה אחורנית

  17. קשירת קשר לביצוע פשע

  18. זכויות קורבנות עבירה

  19. עבירת העלבת עובד ציבור

  20. התחייבות להימנע מעבירה

  21. עבירות מע"מ של עורך דין

  22. מרשם עבירות כלפי קטינים

  23. ביטול עבירה לאחר עשייתה

  24. עבירת שימוש במאגרי מידע

  25. עבירת יריות באזור מגורים

  26. העובדות אינן מקימות עבירה

  27. רישום פלילי עבירות בנייה

  28. ערעור על עבירות ביטחוניות

  29. עבירה על חוק שמירת הניקיון

  30. כניסה בתחבולה למקום מגורים

  31. עבירות על חוק הכניסה לישראל

  32. ביטול עבירת העלבת עובד ציבור

  33. עבירת נסיעה לאחור באי זהירות

  34. חיוב ליידע נפגע עבירה פלילית

  35. הצעת חוק עבירות שיש עמן קלון

  36. סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות

  37. חטיפה לצורך דרישת כופר מהמשפחה

  38. ערעור בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע

  39. שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה

  40. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001

  41. תקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס''ב-2002

  42. דחיית פגישת עצור בעבירות בטחון עם עורך דין

  43. חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה - 2005

  44. צו אזורים חופשיים לייצור בישראל (עבירה על בטחון המדינה), התשנ"ה-1995

  45. תקנות שעת חירום (שיפוט בעבירות שבוצעו בלבנון על-ידי מבקרים מישראל), התשמ''ב-1982

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון