שחרור בערובה בעבירות סמים

להלן החלטה בנושא שחרור בערובה בעבירות סמים: החלטה 1. לפני ערר על החלטת בית משפט שלום (כב' השופט ש' פיינברג), לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי. כתב האישום בתיק העיקרי מייחס לעורר ביצוע 4 עבירות של סחר בסמים מסוכנים ועבירה אחת של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. הסם שבו מדובר הוא סם מסוג קנבוס. מכתב האישום עולה כי הסם נמכר בביתו של העורר במושב זנוח. כבר כאן יאמר כי צודק ב"כ העורר בטענתו כי הכמות שלגביה מיוחסת לו עבירת החזקה - 11.58 גרם - שלא לצריכה עצמית (באישום החמישי) היא נמוכה מזו המקימה על פי החוק את החזקה שמדובר בהחזקה שלא לצריכה עצמית. בנסיבות אלו, ומאחר שלא נסתרה גרסת העורר שהוא מעשן, נראה כי אין ראיות לכך שהכמות האמורה הוחזקה שלא לצריכה עצמית. 2. ב"כ העורר ריכז טיעונו בטענה כי טעה ביהמ"ש קמא בכך שלא שיחרר את העורר לחלופת מעצר. לשיטתו, בהמ"ש קמא הדריך עצמו שלא כהלכה כבר בקבעו כי העובדה שמדובר בסחר בסם מסוכן מקימה עילת מעצר. לדבריו, נכון אך לומר כי קיימת במקרה כזה חזקת מסוכנות בלבד, ואולם, לשיטת ב"כ העורר, חזקה זו הופרכה בכל הנוגע לעורר. טענה זו תיבחן להלן. 3. בפסיקה ניתן למצוא לא פעם אמירות כגון ש"אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר", במצב בו קיימות ראיות לכאורה לסחר בסם מסוכן (ראו בש"פ 2584/04, בוטבגה נ' מ"י). ברם, עפ"י חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו 1996, חובת בדיקת האפשרות להעדיף חלופה היא כללית וקיימת גם לגבי עבירות חמורות. הכלל המדויק נוסח בלשונו של כב' השופט ג'ובראן כדלקמן: "עבירות סמים חמורות מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). הלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לשלול חזקת מסוכנות זו ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים" (בש"פ 1191/04, איתן שבת נ' מ"י). כב' השופט ג'ובראן הוסיף: "בפסיקה נקבע לא אחת כי בד"כ יש לעצור עד תום הליכים נאשם המואשם בעבירות סחר והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. אולם מובן הוא שאין זה כלל בל יעבור, אלא יש לבחון באופן אינדיבידואלי עניינו של כל נאשם ונאשם". 4. מה מאפיין אותם מקרים "נדירים" שבהם אומצה ע"י בית המשפט העליון חלופת מעצר? בחינת החלטות בית המשפט העליון שסמכו ידם על חלופת מעצר במקרים של סחר בסם, מגלה שלמעשה אין מדובר בנסיבות חריגות במיוחד. נראה שייחודן של אותן נסיבות בקיום עובדות המלמדות כי המשוחרר בערובה מנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, כגון שהוא עובד באופן סדיר ובעל קשר משפחתי תקין. באפיונים מעין אלה מצאה הפסיקה משקל נגד למסוכנות הנלמדת מעצם ביצוע מעשי הסחר. כמובן שככל שמדובר בכמות קטנה של סם, או בסם פחות מסוכן או בנסיבות המלמדות שהסחר הוא חד פעמי המסוכנות מלכתחילה היא יותר קטנה. מאותו טעם יש משקל בהקשר זה לעבר נקי. 5. אסקור החלטות המלמדות על הגישה שננקטה בגדר ההחלטות שבהן הועדפה החלופה. בבש"פ 1191/04, איתן שבת נ' מדינת ישראל הנ"ל, שבה דובר על החזקת סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 7.79 ק"ג נטו, מצא כב' השופט ג'ובראן כי הנסיבות שיפורטו להלן מצדיקות אימוץ חלופה: "בענייננו העורר בן 30, נשוי ואב לתינוק, עובד באופן סדיר כנהג מונית ומפרנס את משפחתו. זולת הרשעה בעבירה אחת ותיק תלוי ועומד נגדו עברו נקי ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר במקרה זה, למרות שמדובר בכמות של סם בהיקף ניכר". בבש"פ 6509/03, שלמה סמיונוב נ' מדינת ישראל, ציינה כב' השופטת דורנר את הנסיבות שיפורטו להלן כמצדיקות שחרור לחלופה: "בענין זה סומכת אני על תסקיר המעצר של שירות המבחן, שממנו עולה כי בשנים האחרונות עבר העורר תהליך של שיקום, הוא נשוי, אב לילדים עובד במקום עבודה קבוע, שירת שירות מלא בצה"ל בחטיבת גולני, ושירות המבחן התרשם כי לא קיים עוד סיכון שימשיך בהתנהגותו הפלילית וכי ניתן להסיר את חשש המסוכנות בקביעת תנאים מגבילים ובהם מעצר בית בביתו בעכו, בפיקוח אשתו, אחותו וגיסו שאחרי שיחות עמם הגיע שירות המבחן לכלל דעה כי יהיה בכוחם לפקח עליו". בעניין סמיונוב, דובר בעבירת סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לפשע והסתייעות ברכב לשם ביצוע הפשע. הסם מושא העסקה היה 30 ק"ג חשיש. ראו גם החלטת כב' השופטת דורנר בבש"פ 6504/03, מדינת ישראל נ' ישראל חביב, שבו דחתה ערר על שחרור בערובה של מי שהואשם בארבעה אישומים של סחר בסם מסוק קנבוס, תוך שציינה כי ההכרעה בענין זה היא לעולם אינדיבידואלית. בבש"פ 7950/99, רחבי אבנר נ' מדינת ישראל, עסק בהמ"ש בעורר שכלפיו עמד כתב אישום ובו שמונה אישומים של סחר בסם מסוכן, אספקת סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים, ועל פי כתב האישום במהלך השנה וחצי שקדמו למעצרו מכר בקביעות לכמאה אנשים סם מסוג קנאביס. כב' השופט זמיר כתב, באמצו חלופה: "בסופו של חשבון התוצאה תלויה בדעה המתגבשת אצל בית המשפט בשאלת המסוכנות של הנאשם. אכן כאמור חזקה היא כי מי שעסק בסחר בסם, ואפילו בסם קל, יש בו מסוכנות. אוסיף כי זוהי חזקה שקשה להפריך אותה. אך כל כלל יש לו חריג. נראה לי כי המקרה שלפני הוא מאותם מקרים בהם ניתן לסטות מן הכלל. התנהגותו של העורר למן הרגע בו זומן לחקירה, שיתוף הפעולה המלא עם החוקרים, הן בכל הנוגע לו והן בסיוע שנתן בהפללת אחרים, כמו גם הדמות המצטיירת מכתב האישום ומתסקיר המעצר מלמדת כי אין המדובר בסוחר הסמים 'הרגיל' אלא באדם אשר פעל מתוך מצוקה נפשית על רקע נסיבות מסוימות. בבש"פ 4823/03, חטיב יאסין נ' מדינת ישראל, הגיע כב' השופט י' טירקל למסקנה כי יש מקום להעדיף חלופה, כאשר דובר בעבירות סחר והחזקה שלא לשימוש עצמי בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ- 66 ק"ג. חרף "מסוכנותו הרבה של העורר, הנובעת בעיקר מאופי העבירה ומכמות הסמים שבה מדובר", בא כב' השופט טירקל למסקנה כדלקמן: "אף על פי כן, ולמרות כח השכנוע שבטעמים אלה נראה לי שיש מקום לשקול חלופה למעצר וזאת בשל נסיבותיו האישיות של העורר: כבן 24 שנים, נשוי, עובד במקום עבודה קבוע כ- 5 שנים ואין לו הרשעות קודמות, ושבאלה כדי להטות את הכף לעבר החלופה". בבש"פ 1177/04, עלי קבועה נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט גו'בראן כי יש לאמץ חלופה בהתייחס לנסיבות כדלקמן: "אכן המקרה שבפני נמנה על אותם מקרים חריגים אשר בו טמונות נסיבות מיוחדות: גילו הצעיר של העורר אשר עד למקרה זה ניהל אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. מדובר באדם אשר סיים בית ספר תיכון עם זכאות לתעודות בגרות, שירת שרות קרבי בצה"ל, נשוי ואב לשני ילדים, נטול הרשעות קודמות אשר לו זה המעצר הראשון, ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר אודותיו, גם כאשר מדובר בכמויות סמים בהיקף ניכר". בבש"פ 4262/98, זיגדון נ' מדינת ישראל, דובר בעסקת מכר של סם מסוכן מסוג קנביס במשקל של 50 ק"ג. כב' השופטת שטרסברג כהן הגיעה למסקנה כי ראוי להסתפק בחלופת מעצר בציינה כי אין בעברו עבירות סמים, הינו נשוי ואב לילד בן 7 ומתגורר עם משפחתו ביבניאל. בבש"פ 4755/00, ערן לוי נ' מדינת ישראל, שוב ציינה כב' השופטת שטרסברג לגבי אדם שהואשם בסחר בסם מסוכן מסוג קנבוס, אותו מכר לקטינים במספר הזדמנויות, וכן בהדחת קטין לסם מסוכן במספר מקרים ובאיומים, כי: "התמונה המצטיירת איננה מצביעה על אמון רב שניתן לתת בעורר, עם זאת יש להדגיש כי המעצר עד תום ההליכים איננו מפרעה על חשבון העונש, אין ספק שאם יורשע העורר ייענש בכל חומרת הדין. השאלה היחידה העומדת בפנינו היא האם ניתן להשיג את תכלית המעצר - שהיא מניעת סיכונים לציבור מפני מסוכנותו של הנאשם - באמצעי חילופי למעצר". כב' השופטת שטרסברג-כהן סברה שם כי בהישען על הערכת שירות המבחן לפיה ניתן לסמוך על בני משפחתו של העורר, ועל העובדה שהעורר התקבל למשטרה למשך שנה להשתתף בפרויקט מיוחד והוא לא יהיה מוכן לסכן את מעמדו, ולאור התרשמות השירות, לפיה נוצר אפקט הרתעתי משמעותי אצל העורר עקב החוויה הקשה והזעזוע שעבר במעצר בו היה נתון לראשונה יש מקום לאפשר חלופת מעצר. ראו גם בש"פ 9239/02, שי סודרי נ' מדינת ישראל, שבגדרה כב' השופטת שטרסברג-כהן, לגבי מי שהואשם בסחר בסם קנבוס, סברה שראוי לאמץ חלופה, בציינה שהעורר אדם צעיר בן 22 שנה, עובד אם אביו מבוקר עד ערב, אין לו עבר פלילי הקשור בסמים ושיתף פעולה עם המשטרה, ובש"פ 2164/01, חליל עמור נ' מדינת ישראל, שבגדרה לגבי עורר שהואשם בסחר ב-31 ק"ג סם מסוג מריחואנה, ציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן כנסיבות המטות לחלופה את עברו הנקי, חלקו בפרשה, אורח חייו הנורמטיבי עד לעבירה נשוא תיק זה, המלצת שירות המבחן, העובדה שאחיו מוכן לערוב לו ולפקח עליו, וגם נמצא מתאים ע"י שירות המבחן, וכן "עובדת היותו של העורר במעצר לראשונה בחייו מזה כ-3 חודש, במהלכם - יש לקוות - למד את הלקח". בבש"פ 7519/03, סלאמה אלנבארי נ' מדינת ישראל, הגיעה כב' השופטת ביניש למסקנה שיש לאמץ חלופה, בציינה כי לעורר אין עבר פלילי, הוא איש צעיר, אב ל-4 בנות, שאחת מהן נכה, והוא מטפל בה תוך שיתוף עם גורמים סוציאליים באחריות רבה. היא הוסיפה כי יש יסוד לכאורה להנחה כי לאחיו, הנאשם עמו, חלק בהסתבכות בעבירות המיוחסות לו, וכי מן התסקיר עולה כי לעורר משפחה שיכולה לסייע לעניין חלופת המעצר. בבש"פ 5908/012, יעקב שטרן נ' מדינת ישראל, סמכה כב' השופטת בייניש ידה על חלופת מעצר, לגבי מי שכתב האישום ייחס לו סחר בסם מסוכן ושל החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, כשהסם שבו דובר היה הירואין, בציינה: "נראה כי בהתחשב בכך שהעורר הוא אדם צעיר ללא הרשעות קודמות, אשר לטענת הסניגור עובד במקום קבוע, ובהתחשב בכמות הסם המזערית ביותר שלכאורה סחר בה, נראה כי יש לאפשר לו חלופה למעצר שתאפשר לו להימצא בעבודתו בשעות המתאימות לכך". 6. שורת החלטות אלו של בית המשפט העליון, מלמדות שגם כאשר מדובר בעבירות בסחר בסמים, יש מקום לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, וכי אין צורך לשם כך בנסיבות מיוחדות במיוחד. השאלה היא, בסופו של דבר, שאלת מידת המסוכנות הרלוונטית. הובהר גם כי ניתן להפיג מסוכנות זו, בנסיבות המתאימות, גם כאשר חלופת המעצר נשענת על בני משפחה. לאיזון, יש לציין כי מצויות החלטות אחרות של בית המשפט העליון, מהן נושבת רוח מחמירה יותר כלפי עברייני הסמים המעורבים בעבירת סחר או מסוגן. ראו בש"פ 4054/01, פנסו נ' מדינת ישראל (כב' השופט ריבלין); בש"פ 3445/02, מדינת ישראל נ' ליאור בן יונה כהן שבתאי (כב' השופט א' לוי); בש"פ 4469/99, שחאדה נ' מדינת ישראל (כב' השופט אנגלרד); בש"פ 8902/02, נבולסי נ' מדינת ישראל (כב' השופטת בייניש). ואולם, ברור שגם לגישה המקלה יותר יש יסוד ממשי וביטוי נרחב בפסיקה. ב"כ העורר הטעים בהקשר למסוכנות גם כי העורר כבר עצור 20 יום. לדבריו, זהו מעצרו הראשון, ובוודאי מעצר שנמשך 20 יום יש בו כדי ללמד לקח את העורר ולשמש כח מרתיע. הפסיקה עושה שימוש בשיקול זה: ראו, לדוגמא, בש"פ 1177/04, עלי קבועה, בש"פ 4755/00, ערן לי נ' מדינת ישראל. 7. נחזור לענייננו. בית המשפט קמא לא התייחס בהחלטתו לנסיבות האישיות של העורר ונראה כי לא נתן להם משקל בהקשר זה. בכך קופח העורר. אין מחלוקת כי ב-8 השנים שקדמו למעצרו עבד העורר באופן סדיר. לטענת ב"כ העורר העובדה שקם כל יום בשעה מוקדמת לעבודה אינה הולמת דמותו של סוחר סמים. עוד טען ב"כ העורר כי מרשו אב לילדים וכי קשריו עם אשתו לשעבר ועם ילדיו מצויינים. כן הטעים ב"כ העורר כי לעורר אין עבר פלילי זולת עבירה מלפני 11 שנים, שאינה נוגעת לסמים. מקובלת עלי טענת ב"כ העורר, שנסיבות אלו די בהן, ע"פ הפסיקה שפורטה, ובמיוחד כאשר הן מצטרפות לעבודה שמדובר בסם מסוג קנבוס, כדי לאפשר שחרור לחלופה, כאשר קיימת חלופת מעצר הולמת. 8. ברם, שלא כדעת ב"כ העורר, אני סבורה כי הקביעה לעניין נאותות החלופה מן הראוי שתעשה לאחר שיוגש תסקיר מעצר. מההחלטות שפורטו לעיל ניתן להתרשם כי ניתן בהן משקל לתסקיר המעצר. בנוסף עולה מהפסיקה כי במקרים קשים מן הראוי שבית המשפט ישתמש בתסקיר מעצר, ראו בש"פ 7591/04 מדינת ישראל נ' מיכאל כהן, דברי כב' השופט גרוניס (לא בהקשר של עבירת סם). ב"כ העורר טוען כי גם לבית המשפט יש יכולת דומה להתרשם מטיב החלופה המוצעת וכי מתפקידו ומסמכותו לעשות כן, והצביע על העובדה שההמתנה לקבלת תסקיר מעצר גורמת להמתנה של כשבועיים, וכך, למעשה, מאריכה את המעצר. הפתרון למצב זה לשיטתי, הוא "גישור" על תקופת הביניים באמצעות מציאת חלופת מעצר זמנית, במקרה המתאים. יצויין כי משהגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר מהטעם שהחלופה לא נבחנה כדבעי, התייתר הדיון ביתר טענות ב"כ העורר. 9. במקרה שלפני, בצעד יוצא דופן ולצורך תקופת הביניים, אפשרתי להציג חלופת מעצר שלא הובאה לפני בית משפט שלום. חלופה זו היא המצאות העורר במחיצת דודו במשך כל שעות היום. הדוד הגר בראשון לציון, עובד בבניין. לדבריו הדוד, יש בידו אף להעסיק את העורר בשעות העבודה. אני סבורה כי חלופה זו יש בה כדי להפיג את מסוכנות העורר דהיינו את החשש שמא ימשיך במעשי הפצת הסם. לאור האמור אני מורה כי שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר לגבי העורר. התסקיר יובא לפני בית משפט השלום אשר ישוב ויבחן את נושא החלופה. בשלב זה, עד להחלטתו הנוספת של בית משפט שלום, ישוחרר העורר בערובה לבית דודו בתנאים הבאים: א. הפקדת 5,000 ש"ח. ב. ערבות עצמית ושתי ערבויות צד ג' של שמעון דנינו ושל אביו של העורר, כל אחת על סך 10,000 ש"ח. ג. העורר ימצא במחיצת דודו שמעון דנינו במשך כל שעות היום. במהלך היום יוכלו לצאת יחד לעבודה, ובאופן שימצאו יחדיו כל הזמן. ד. התייצבות למשפטו ככל שיידרש. לא יעמוד העורר בתנאים אלו, ייעצר ויובא לפני ביום 23.1.05 שעה 13:00. יפר העורר את התנאים - ייעצר עד תום ההליכים. לסיכום, הערר מתקבל. החלטת בית המשפט קמא מבוטלת, בית המשפט קמא יבחן שוב את נושא החלופה לאחר שיובא לפניו תסקיר המעצר, אשר יומצא לבית המשפט קמא תוך 10 ימים מהיום.מעצרערובהשחרור בערובה (בערבות)סמים