שוד קשישים

בית המשפט ציין בעניין עבירת שוד קשישים כי חובה על בית המשפט להשמיע את קולו בדבר חומרתן של עבירות השוד, אך גם להטיל עונשים כבדים שירתיעו את הנאשם ודומיו, ויבהירו להם שביהמ"ש לא ישלים עם מצב בו הדרך אל מנת הסמים הבאה או לרווח קל ומהיר, תבוא על חשבונם של האזרחים התמימים. הפחתת עבריינות האלימות והרכוש וכן הרתעת עבריינים הינם אינטרס ציבורי ראשון במעלה שעל בית-המשפט להביא בחשבון במסגרת שיקוליו. לעניין זה, על בית-המשפט לשדר מסר המגן על קורבנות עבריינות הראויים להגנת בית-המשפט ולתשומת-ליבו, לא פחות מהעבריין. עוד ציין בית המשפט כי מעשי שוד אלימים, המבוצעים כלפי נשים המתגוררות בגפן, קשישים בודדים וחסרי-ישע אחרים - שמידת פגיעותם גדולה ויכולתם להתגונן מוגבלת -מהווים תופעה עבריינית בלתי נסבלת. להלן גזר דין בנושא שוד קשישים: גזר דין הנאשם יליד 1986, הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן (סומן באות ב') בעבירות של שוד - עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן: "החוק") ותקיפה הגורמת חבלה ממשית- עבירה לפי סעיף 380 לחוק. א. עובדות כתב האישום המתוקן 1. בתאריך 26.08.06 בשעה 22:00, או בסמוך לכך, ישבו ז.א., ילידת 1938 (להלן: ז.א.) וחברתה ל.י., ילידת 1937 (להלן: ל.י.), (ושתיהן, להלן: "המתלוננות"), ביחד עם חברה נוספת על ספסל בגן ציבורי בעכו. 2. באותו מועד התקרב הנאשם אל המתלוננות, דחף את שתיהן מספר פעמים בחזה בשתי ידיו. המתלוננות התחילו לצעוק וקמו מיד ממקומן ובתגובה לכך דחפן הנאשם והפילן לרצפה. ז.א. נפלה ונחבלה ונגרמו לה סימני שפשוף בידה השמאלית וברגלה השמאלית. 3. ל.י. נפלה אף היא לרצפה והנאשם נשכב עליה, תפס בחזקה את תיקה אותו החזיקה בידיה ולמרות התנגדותה הצליח להוציאו ממנה ולברוח מן המקום. 4. הנאשם גנב מתוך התיק את הפלאפון שהיה שייך לל.י. ולאחר מכן השליך את התיק בקרבת מקום. 5. מיד לאחר מכן ביצע הנאשם כ- 30 שיחות טלפוניות ממכשיר הפלאפון אותו גנב מהמתלוננת ל.י. כמתואר לעיל. 6. כתוצאה ממעשיו של הנאשם סבלה ל.י. מרגישות בעמוד שדרה צווארי ומותני, חולשה וסחרחורות. ב. תסקיר שירות המבחן בתסקיר שירות המבחן הובאו הנתונים הבאים: הנאשם בן 20 שנה, רווק והוריו גרושים. האב מכור לסמים ומרצה עונש מאסר בגין כך ואמו השתמשה בעבר בסמים. נסיבות אלו וחשיפתו לסביבה עבריינית, פגעו בנאשם ומנעו סיפוק צרכיו הרגשיים והחומריים, כך שלא היתה לו מסגרת שהציבה לו גבולות. הנאשם עבר מספר תחנות בחייו, הוא היה מספר שנים אצל משפחה אומנת, לאחר מכן חזר לבית דודתו ובהמשך שהה כשנתיים במעון, שוב חזר לדודתו כשבאותה תקופה החל להשתמש בסמים עד להתמכרותו. ההתמכרות לסמים היוותה מקור כל רע והטריגר לביצוע עבירות רכוש ואלימות. קצין המבחן ציין, שהנאשם המעיט מחומרת מעשיו והטיל את האחריות על אחרים ועל נסיבותיו המשפחתיות בהן גדל. לדעת קצין המבחן, על אף בקשתו של הנאשם להשתלב בהליך גמילה מסמים, הרי לאור הניסיונות הטיפוליים הכושלים בעבר, העדר הפקת לקחים ממאסרים קודמים, סמיכות ביצוע העבירות, הוא אינו בשל להתערבות טיפולית. הנאשם מתקשה לגייס כוחות ומשאבים נפשיים שיעזרו לו במהלך הטיפול ולכן קצין המבחן נמנע מלהגיש כל המלצה טיפולית. ג. טענות הצדדים 1. טיעוני ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך שיהלום את חומרת העבירות ויאותת לכל העבריינים כדוגמתו, שהעבריינות אינה משתלמת, גם למען יראו וייראו ויבהיר לכולי עלמא שגופם וכבודם של חסרי ישע, לרבות קשישים, אינם הפקר. כמו כן התבקש ביהמ"ש להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס וכן פיצוי למתלוננות. ב"כ המאשימה העלתה את השיקולים הבאים לחומרה: א. הנאשם ביצע מעשה שוד אלים נגד קורבנות חסרי ישע, מתלוננת אחת כבת 69 והשנייה כבת 70. התנהגות זו פוגעת בבטחון האישי של הציבור ומתירה צלקת קשה בקורבנות. מכאן שנדרש עונש מרתיע שמשלב מאסר בפועל ממושך. ב. על אף גילו הצעיר של הנאשם, הוא הספיק לצבור לחובתו 3 עבירות רכוש, עבירות אלימות וסמים ואף כבר ריצה עונש מאסר ממשי. ג. העבירה נשוא תיק זה בוצעה חודשיים לאחר שחרורו ממאסרו האחרון, דבר שמעיד על כך, שהנאשם לא לומד את הלקח. מה גם, שהוא היה נתון בפיקוח קצין המבחן כך, שבמו ידיו סיכל תהליך שיקומו ואינו מגלה כל מוטיבציה לחזור למוטב. ד. הנאשם לא השכיל לנצל הזדמנויות קודמות שניתנו לו ואף ביצע את העבירות כשתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, דבר שמוכיח במובהק, שהוא בחר בפשע כדרך חיים. בענייננו עומד נגד הנאשם מאסר מותנה בר הפעלה בן 8 חודשים שהוטל עליו במסגרת ת"פ 1545/05 של בית משפט השלום בעכו. ה. המדובר בתסקיר שלילי, על כן, קצין המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית. עוד עולה מהתסקיר, שבעבר הנאשם סירב להשתלב בהליך טיפולי, וכעת הוא ממעיט מחומרת מעשיו. ו. נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם גם אם הן קשות, לא יכולות להפחית מחומרת מעשיו ואף אם נעשו מחמת התמכרותו לסמים. 2. טיעוני ב"כ הנאשם ב"כ הנאשם ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר מתון וקצר. כמו כן ביקש שהעונש המותנה יופעל בחופף באופן מלא או חלקי. ב"כ הנאשם, העלה מספר שיקולים לקולא: א. גילו הצעיר של הנאשם שהינו בן 20 שנה. ב. הודאתו בהזדמנות הראשונה חסכה מזמנו של ביהמ"ש אך חשוב מכך חסכה את העדת המתלוננות. ג. הגורל התאכזר לנאשם, דבר שעולה מנסיבות חייו ומהבעיות המשפחתיות הקשות כפי שהובא בתסקיר. נסיבות אלו הן שהביאו את הנאשם להתמכר לסמים ובהמשך לביצוע עבירות כתוצאה מהשימוש בסמים. ד. הנאשם רוצה לפתוח דף חדש ולהשתלב בתוכנית גמילה, זאת בניגוד להתרשמותו של קצין המבחן. ה. במהלך השוד הנאשם לא השתמש בכל כלי משחית, מה גם שהפגיעות של המתלוננות אינן רציניות, לטעמו. אמו של הנאשם ביקשה מביהמ"ש לנהוג עם בנה במידת הרחמים והצהירה שהיא נקיה מסמים, בכוונתה לעמוד לצידו ותסייע לו בשיקום. היא ציינה את סבלו של הנאשם בעבר כתוצאה מההזנחה ההורית. גם הנאשם הביע צער והפנה לנסיבותיו הקשות וביקש לאפשר לו להשתלב בתכנית גמילה, שכן הוא רוצה לחזור למוטב ולהיות אזרח שומר חוק. ד. דיון המתלוננות בנות 69 ו- 70 ביקשו לבלות וישבו להן לתומן בגן ציבורי בעכו, אך הנאשם בהתנהגותו העבריינית החמורה והקשה, הפך את הבילוי המהנה לסיוט. שוד תיקים מעוברי אורח בכלל, ומעוברי אורח קשישים בפרט, הפך למכת מדינה של ממש, שפוגעת בביטחון האישי של הציבור, בשלוותו וברווחתו. ביהמ"ש חייב להשמיע את קולו בדבר חומרתן של עבירות השוד, אך גם להטיל עונשים כבדים שירתיעו את הנאשם ודומיו, ויבהירו להם שביהמ"ש לא ישלים עם מצב בו הדרך אל מנת הסמים הבאה או לרווח קל ומהיר, תבוא על חשבונם של האזרחים התמימים. יפים לעניינינו הדברים הבאים שנאמרו בע"פ 2995/04 עומר חג'אזי נ' מדינת ישראל, אתר נבו (2004): "הפחתת עבריינות האלימות והרכוש וכן הרתעת עבריינים הינם אינטרס ציבורי ראשון במעלה שעל בית-המשפט להביא בחשבון במסגרת שיקוליו. לעניין זה, על בית-המשפט לשדר מסר המגן על קורבנות עבריינות הראויים להגנת בית-המשפט ולתשומת-ליבו, לא פחות מהעבריין". כאמור, חומרתם של מעשי הנאשם מתעצמת לאור גילם של המתללוננות ולאור עוגמת הנפש והפגיעות הגופנית שנגרמו להן. על מקרים אלו אמר כב' השופט מצא בע"פ 501/93 מדינת ישראל נ. בורוחוב ואח', אתר נבו, (1995), כי: "מעשי שוד אלימים, המבוצעים כלפי נשים המתגוררות בגפן, קשישים בודדים וחסרי-ישע אחרים - שמידת פגיעותם גדולה ויכולתם להתגונן מוגבלת -מהווים תופעה עבריינית בלתי נסבלת". ראו גם: ע"פ 2163/05 אלייב ואח' נ. מדינת ישראל, אתר נבו (2005). זאת ועוד, התמכרותו של הנאשם לסמים, אינה ממעיטה מחומרת מעשיו כלל וכלל, ואינה יכולה להוות מחסום בפני הטלת עונש כבד ומרתיע, נהפוך הוא, ההתמכרות מחייבת הטלת עונש משמעותי ביותר, שיבהיר לנאשם, שהדרך לצאת ממעגל הסמים מושתת על רצון כן ואמיתי וכוחות נפשייים ופיזיים להיגמל מסמים ותפיסת חבלי וגלגלי ההצלה שהושטו לו על ידי ביהמ"ש ושירות המבחן גם במסגרת מאסר ממשי. יפים לעניינינו הדברים שנאמרו בע"פ 11220/02 - מיכאל יסנסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003 (2), 2186 (2003): "בית-משפט זה הדגיש לא אחת את הצורך להגן על ציבור הקשישים מפני אלימות והתנכלות להם ולרכושם, בהיותו ציבור המתקשה להגן על עצמו והמשמש טרף קל לעבריינים בכלל ולעבריינים המכורים לסמים, המחפשים אמצעי מימון זמין לרכישת הסם, בפרט." (ההדגשה הוספה, כ.ס.). הנאשם סירב בעבר להשתלב בתוכנית גמילה מסמים ואף כעת שירות המבחן בדיעה שהנאשם אינו מתאים לתהליך שכזה ומכאן הימנעותו מלבוא בהמלצה טיפולית. זאת ועוד, על אף גילו הצעיר של הנאשם, הוא צבר הרשעות רבות בעבירות שונות, ודומה שהנאשם בחר לעצמו אורח חיים עברייני. הנאשם אף לא נרתע מהמאסרים המותנים שהוטלו עליו וחזר וביצע עבירות נוספות בתקופת התנאי. אני ער לתועלת שעשויה לצמוח מהפנית מכורים לסמים לתוכניות גמילה מסמים. הצלחת הליך זה מציל את הנגמל, תורם לחברה ומקדם את האינטרס הציבורי הכללי. יחד עם זאת, בכדי שביהמ"ש יבחן את סוג העונש ההולם או יבחר בדרך טיפולית, עליו להשתכנע שבפניו אדם שחפץ בכך ומתאים להליך כזה, ולא כך בענייננו. חרף האמור לעיל, הדרך השיקומית לא נסגרת בפני הנאשם, שכן כידוע תוכניות גמילה מסמים קיימות בבתי הסוהר. ראו פ 5169/06 (מחוזי חי') מדינת ישראל נ' בושארי, (2007), בו התייחסיתי לסוגיה זו. על אף החומרה שבמעשיו של הנאשם וחשיבות גורם ההרתעה, עדיין, לא אתעלם מהיבטים ושיקולים אחדים הפועלים במגמת ההקלה עם הנאשם. המדובר בצעיר בן 20, הודה בעבירות בתחילת המשפט וכן הביע חרטה עליהן. כמו כן, יש לתת משקל לנסיבותיו המשפחתיות והאישיות הקשות ביותר, הוריו השתמשו בסמים, הוא גר תקופות ארוכות רחוק ממשפחתו ובמסגרות שונות. יתכן ונסיבות אלו הן שגרמו לו להפנות עורף לחיים הנורמטיביים ולבחור אורח חיים עברייני. בכל מצב משקל הנסיבות פוחת אל מול חומרת המעשים והצורך להגן על האינטרס הציבורי. ה. העונש בשוקלי את מכלול השיקולים, לקולא ולחומרא, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לטענות הצדדים, הודאת הנאשם והגעתי למסקנה שהעונש הראוי בנסיבות העניין הינו: 1. 30 חודשי מאסר בפועל, שתחילתם ביום מעצר הנאשם, 26.08.06. 2. שמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים כל עבירת אלימות או רכוש שהיא פשע. 3. אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן השמונה חודשים שהוטל על הנאשם בתיק פ' 1545/05 בבית המשפט השלום בעכו. העונש ירוצה במצטבר, כך שיהיה על הנאשם לרצות עונש של 38 חודשי מאסר, וזאת כאמור מיום מעצרו. 4. אני נמנע מלחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתללוננות, זאת לאור נסיבותיו המשפחתיות ומצבו הכלכלי הקשה. כמובן שפתוחה הדרך בפני המתלוננות להגיש תביעה אזרחית נגד הנאשם בגין נזקיהן, אם ירצו בכך. 5. שירות בתי הסוהר, ישקול את שילובו של הנאשם בתוכנית גמילה מסמים, בהתאם לנוהליו, שכן הנאשם הביע רצון להשתלב בתוכנית כזו. זכות ערעור לביהמ"ש העליון, בתוך 45 יום מהיום, הודעה לנאשם.משפט פלילישוד