שוד בחבורה

להלן גזר דין בנושא שוד בחבורה:

גזר דין

1.     הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של שוד בחבורה בהתאם לסעיף 402 (ב) לחוק העונשין. הנאשם 1, חזר בו מהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 28/6/06, ועניינו טרם הוכרע. עניינו של הנאשם 2 הופרד מעניינו של הנאשם 1.

2.     כתב האישום המתוקן מלמד, כי בתאריך 15/7/04 לפני השעה 12:55, הגיעו הנאשמים ברכב מסוג טיוטה לנדקרוזר מ.ר 51-004-28 (להלן:"הרכב"), לבית משפחת כהן אל הנאשמים הצטרפו שניים אחרים, שזהותם אינה ידועה (להלן: השותפים).
אחד הנאשמים, או השותפים, ניגש לדלת בית משפחת כהן וקרא "עידן, עידן". הקטין ת.כ. להלן: "המתלונן") אשר ישן באותה עת, בביתו, קם וניגש אל הדלת לברר את פשר הקריאה. בדלת עמד אחד הנאשמים או השותפים, אשר טען בפני המתלונן כי הוא מחפש את עידן. המתלונן השיב לו, כי עידן לא מתגורר בבית זה וחזר למיטתו, תוך כדי שהוא משאיר את דלת הכניסה סגורה אך לא נעולה.
מיד לאחר מכן, נכנסו הנאשמים והשותפים לבית משפחת כהן, כשידיהם עטויות כפפות ופניהם מכוסות חלקית באמצעות חולצותיהם. שניים מהשותפים והנאשמים הגיעו אל המתלונן, שישן באותה עת בחדרו והתנפלו עליו בכך שהצמידו את ראשו לכרית וחנקו אותו בצווארו. המתלונן ניסה להיחלץ מאחיזת החניקה, או אז חנקו שניים מהמעורבים את המתלונן בצוותא בכך שאחד מהם חבט באמצעות אגרופיו בפניו של המתלונן והשני חנק את המתלונן בצווארו. לאחר מאבק משותף הצליחו השניים להשתלט על המתלונן, תפסו את ידיו מאחורי גבו וקשרו את ידי המתלונן באמצעות חוט טלפון. באותה עת שני הנאשמים והשותפים הנותרים, עלו לקומה העליונה בבית וערכו חיפוש בחדרים בכך שפתחו את הארונות והשליכו את תכולתם על הרצפה. השניים אשר תקפו את המתלונן וקשרו אותו, משכו את המתלונן לקומה השנייה של הבית, הובילו אותו לחדר השינה של הוריו, כשאחד מהנאשמים והשותפים שואל את המתלונן "איפה הכספת?". המתלונן, עקב פחדו מפני הנאשמים והאחרים והאלימות בה נקטו, הצביע על הכספת שהייתה ממוקמת מימין למראה בחדר השינה. אחד מן המעורבים שאל את המתלונן "מה הקוד"? המתלונן, עקב פחדו מהנאשמים והשותפים, מסר את קוד פתיחת הכספת.
הנאשמים והשותפים פתחו את הכספת באמצעות הקשת הקוד המשמש לפתיחתה, ונטלו מהכספת שיקים של לקוחות, אשר שייכים לבעל הבית משה כהן, הוא אביו של המתלונן, בסכום כולל של 61,000 ₪, פנקס שיקים ובו כחמישה עשר שיקים של העסק "סופר סמדר", שבבעלותו ורישיון נשק (אקדח). הנאשמים נטלו רכוש זה במטרה לשללם מבעליהם שלילת קבע.
בעת שהנאשמים והשותפים רוקנו את תכולת הכספת, אחד מהם הפיל את המתלונן על הרצפה ודרך על צווארו של המתלונן באמצעות רגלו. מיד לאחר מכן הרפו הנאשמים והשותפים מהמתלונן ונמלטו מבית משפחת כהן כשתכולת הכספת בידיהם. הנאשמים נכנסו לרכב ונסעו מהמקום. כתוצאה ממעשי האלימות של הנאשמים והשותפים נגרמו למתלונן חבלות: בפניו בצד ימין, במצחו, שפשופים בצווארו הקדמי ובחזה העליון והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה. במעשיהם אלו הנאשמים גנבו את רכוש משפחת כהן תוך כדי שהם מבצעים מעשה אלימות במתלונן על מנת להשיג או לעכב בידיהם את הדבר הנגנב או למנוע התנגדות לגניבתו.

3.     יש לציין, כי כתב האישום תוקן בעיצומה של פרשת התביעה ולאחר שמיעת חלק מן הראיות, לרבות שמיעת עדותו של המתלונן, אשר נחקר ארוכות. כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים עוד שלוש עבירות, של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לדירה וסחיטה בכוח.

4.     התביעה בטיעוניה לעונש ציינה, כי עבירת השוד נשוא כתב אישום זה, משתרעת על פני יריעה רחבה של נסיבות, חלקן חמורות יותר וחלקן פחות. לטענתה, מדובר באחד האירועים החמורים בהם נדרש בית המשפט לגזור את הדין וזאת לנוכח השילוב שבין גילו הצעיר של הקורבן, לצד האלימות הקשה והבריונות שהופעלה כלפיו ולצד התעוזה שהפגינו השודדים, בבואם לשדוד בחבורה, מבית פרטי ולאור היום.
טוענת המאשימה, כי הגם טענת הנאשם כי לא נכח בעת ביצוע המעשים המתוארים בסעיפים 12-9 לכתב האישום, דהיינו כי לא נכח במעשה התקיפה במתלונן ופציעתו, והגם שהמאשימה הסכימה שלא לטעון אחרת, יש לראות במעשים האמורים, אשר בוצעו על ידי שותפיו למעשה השוד כמיוחסים לנאשם, בהיותם מבצעים בצוותא חדא. התביעה הדגישה בטיעוניה כי, רק מי שחווה את החוויה האיומה של התפרצות לבית מגורים פרטי, את תחושת הפגיעה הקשה בפרטיות ואת הערעור המוחלט של תחושת הביטחון במקום בו אנו אמורים לחוש מוגנים, יכול להבין עד כמה איומה ונוראית הטראומה אשר נגרמה למתלונן שהיה קטין בגיל בזמן קרות האירוע ואשר היה לבדו בביתו ונאלץ לחוות בנוסף להתפרצות לביתו גם את הבריונות והאלימות שהופעלה כלפיו ללא רחמים.

התביעה ציינה בפני בית המשפט, כי לנאשם עבר פלילי ארוך ועשיר הכולל עבירות רכוש ובשנת 2002 אף נדון למאסר בפועל בגין עבירות התפרצות. לפיכך טענה כי, העולם העבריני בכלל ועבירות הרכוש בפרט אינם זרים לו, עד כי נראה כי הנאשם אימץ דפוס התנהגות של נטילת רכוש הציבור, כל אימת שהוא זקוק לכסף, כאשר עם השנים אף גדלה תאוותו וגם חומרת העבירות גדלה בהתאם.
התביעה ביקשה להפנות לתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו של הנאשם, ממנו עולה, כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו ומנסה למזער את חלקו בעבירה.
המאשימה ביקשה שלא לתת משקל לעובדה כי ההליכים בתיק זה נמשכים זמן רב מאחר שההתמשכות נבעה רובה ככולה מבקשות שהוגשו על ידי הנאשם ושותפו לכתב האישום ועל כן טענה כי אין להקל בעונשו של הנאשם בשל עובדה זו.
לסיכום, טענה התובעת כי לנוכח חומרת מעשיו של הנאשם ולנוכח הטראומה שנגרמה למתלונן, בהיותו קטין כבן 16 בזמן האירוע, ואשר הפך בן רגע לקרבן אירוע אלים, ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן, המלמד על העדר לקיחת אחריות מצד הנאשם וכי הנאשם עשוי לשוב ולבצע עבירות כל אימת שהוא יתפתה לכך, ביקשה התביעה למצות את הדין עם הנאשם ולהשית עליו ענישה מחמירה ומרתיעה, בין השאר עונש מאסר בפועל לתקופה של בין 10-9 שנים. כמו כן עתרה התובעת כי יושת על הנאשם עונש של פיצוי כספי למתלונן ועונש מאסר על תנאי.

5.     המתלונן העיד עדות קורבן בבית המשפט במסגרת פרשת ההוכחות אשר החלה להישמע בתיק זה כאמור, טרם הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. המתלונן תיאר את האירוע הטראומתי נשוא כתב האישום אשר חווה, מסר כי לאחר האירוע סבל במשך שלושה שבועות מסיוטים חוזרים ונשנים. עוד הוסיף המתלונן כי עד מועד מסירת העדות בבית המשפט, כשנה לאחר האירוע, עדיין סובל הוא מפחדים בלילות.
בנוסף העיד אביו של המתלונן, מר משה כהן, אשר תיאר את אשר אירע לבנו ביום האירוע. האב סיפר כי מאז האירוע הטראומתי, אותו חווה בנו, הפסיק הבן את לימודיו, חושש הוא לישון בלילות והוא נאלץ להתקין בחדרו דלת פלדלת עם סורגים. בנו כרגע לא עובד ולא נמצא במסגרת כלשהי. עוד ציין האב, כי הבן היה אמור להתגייס לצה"ל אולם בשל החוויה הטראומטית אין הוא מתגייס. האב ביקש כי בית המשפט יתחשב בנזקים שארעו לו, כי נלקחו ממנו קרוב ל- 70,000 ₪ אשר לא הוחזרו לו עד היום. כן נגרם נזק לביתו ונלקחו ממנו פנקסי שיקים ושיקים שניתנו לו על ידי לקוחות.

6.     מנגד לימד הסניגור סנגוריה על מרשו וחזר ופירט את נסיבות חייו של הנאשם, שהינו נשוי ואב לחמישה ילדים. הסניגור ציין את תקופת מעצרו מיום 15/7/04, עד יום 26/9/04. כן ציין כי ההליכים המשפטיים בתיק זה ארכו כשנתיים ימים וכי מאז שוחרר הנאשם ממעצרו, נתון הוא במעצר בית כשהוא מקפיד למלא אחר התנאים באופן המוכיח כי יש לתת בו אמון. הסניגור טען, כי לא נגרם נזק ממשי למתלונן מאחר והשיקים שנגנבו לא נפדו וכי האב לא פעל עד היום, בעניין זה, על מנת לצמצם את נזקיו. בהתיחס לעברו הפלילי של הנאשם ציין הסניגור כי המדובר בעבירות מלפני 9 שנים. לעניין החבלות טוען הסניגור כי למתלונן נגרמו חבלות קלות באופן יחסי וכי לא נראה כי האירוע הינו טראומתי כפי שהמתלונן ואביו מנסים לתאר בפני בית המשפט. כן הדגיש כי, לא הובאה כל חוות דעת מקצועית, המוכיחה כי אכן למתלונן נגרמה טראומה נפשית. לשיטת הסניגור המלומד, הנאשם לא נכח בעת ביצוע המעשים המתוארים בסעיפים 12-9 לכתב האישום המתוקן ואף המתלונן לא זיהה אותו כמי שהשתתף במעשים אלו, לאור דברים אלו ביקש הסניגור כי בית המשפט ימנע מלהשית על הנאשם תקופת מאסר ממושכת ויאמץ את המלצות שירות המבחן.
הנאשם אף הוא, הביע דברי חרטה על מעשיו.

7.     שירות המבחן הניח בפני תסקיר לעונש, בו סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם. כך נלמד כי הנאשם הינו גבר צעיר כבן 30, נשוי ואב לחמישה ילדים. שירות המבחן התרשם כי לנאשם קושי לערוך עם עצמו בדיקה מעמיקה של הגורמים והנסיבות שהובילו אותו להסתבכותו בעבירה הנוכחית. שירות המבחן ציין כי התרשם מנאשם הנוטה לרצות דמויות המשדרות סמכות ובטחון עצמי ועל רקע זה הוא מושפע בקלות על ידי גורמים מצד סביבתו ומתקשה לעמוד במצבי פיתוי. הדגישה קצינת המבחן כי הנאשם חווה קושי רב להתמודד עם תגובות בני משפחתו, סביב נסיבות מעצרו, ובעיקר עם תגובתו של אביו. גם בפני קצינת המבחן חזר הנאשם על עמדתו כי התפתה להשתתף במעשה בשל בצע כסף, אשר היה חסר לו באותה תקופה אך, לטענתו התנה את מעורבותו בכך שלא יהיו מעורבים באירוע מעשי אלימות וכי לאורך כל האירוע שהה הוא ברכב וחיכה לשותפו מחוץ לבית. לאחר שנוכח לדעת כי הופעלה אלימות כנגד המתלונן חש כעס רב כלפי שותפיו והביע חרטה על מעשיו. שרות המבחן בא בהמלצה להשית על הנאשם עונש מוחשי, אשר יבהיר לו את האלמנט ההרתעתי ויחדד לו את ההשלכות הקיימות בביצוע העבירה. כמו כן, המליץ שירות המבחן כי במידה ובית המשפט יראה לנכון להטיל על הנאשם מאסר בפועל מומלץ להימנע מלהטיל עליו תקופת מאסר ממושכת וזאת לאור החשש שגילה שירות המבחן כי מאסר ממושך עלול להביא את הנאשם לכדי אימוץ נורמות עברייניות בין כותלי הכלא ולאחר מכן לעורר קשיים בפני הנאשם לגייס כוחות לחזור לתפקוד תקין ונורמטיבי לאחר שחרורו.

8.     על רקע דברים אלו, נדרשת אנכי למלאכת גזירת הדין.
סבורה אני, כי נדחות נסיבותיו האישיות של הנאשם מול האינטרס הציבורי למגר את תופעת האלימות, שעבירת השוד נמנית עליה, ולפיכך יש למצות את הדין עם הנאשם.
     מעשי השוד, אשר פשטו בשנים האחרונות בקרבנו והפכו לתופעה נפוצה, כדרך קלה להשגת מזומנים ורכוש, הינם מעשים חמורים אותם יש להוקיע מן החברה בדרך של הטלת עונשי מאסר לתקופה ממושכת. זה הרציונל החייב לעמוד בבסיס השיקולים העומדים בפני בית המשפט הנדרש למלאכת גזירת הדין. במקרה שבפני הסכימה התביעה על תיקון כתב האישום ותחת אישום בעבירות נוספות, הסתפקה התביעה באישום אחד בלבד בעבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, שהעונש בצידה הוא עשרים שנות מאסר.
בנסיבות שבפני, מדובר בנאשם אשר לחובתו הרשעות קודמות רבות, בעבירות רכוש, גניבה, זיוף סימני זיהוי, שוטטות, התפרצות, הפרת חובה חקוקה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הרשעות אותן צבר כבר משנת 1996 ועד היום, כ-9 במספר. נסיבותיו האישיות של הנאשם ומניעיו לביצוע העבירה, עגומות ככל שתהיינה, אין בהן כדי להצדיק את מעשיו. גיליון הרשעותיו מלמד, כי אין לנאשם כל מורא גם לא מורא הדין.
הנאשם חבר לקבוצת ביריונים אשר קדמו את האינטרס שלהם לגנוב רכוש מבית המתלונן וכאשר נקלע בדרכם הקטין לא בחלו מלפגוע בו ולחבול בו ולהטיל עליו את חיתתם כדי לקדם את עינינם והוא שדידת הרכוש אשר היה מצוי בכספת הבית.
העובדה כי לא היה זה הנאשם אשר היכה פיסית במתלונן אין בה כדי לפטור אותו מאחריות, בהיותו שותף מלא למעשים. אך, נכונה אנוכי לתת את הדעת לחלקו בפרשה ולא למצות עימו את הדין בענישה כפי שנכון לעשות עם האחרים.

9.     באיזון כל האינטרסים העומדים על הפרק והם גמול ועונש כמו גם הרתעה, אל מול שיקומו של הנאשם, סבורתני כי בנסיבות העניין, גובר אינטרס הציבור והוא השתת ענישה אשר יהא בה כדי להוות גמול ראוי לנאשם כמו גם גורם מרתיע לבאים אחריו.

10.     לאור כל האמור לעיל, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:
א.     מאסר בפועל ל-4 שנים, בהפחתת ימי מעצרו 15.7.04 עד 26.9.04.
ב.     מאסר על תנאי ל- 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות או רכוש תוך 3 שנים מיום שיחרורו.
ג.     הנאשם יפצה את המתלונן בסך של 10,000 ₪ אשר ישולם תוך 60 יום מהיום או בתשלום נדחה עד 60 יום לאחר שיחרורו מן הכלא בצירוף הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.8.06.
הערבויות אותן הפקיד הנאשם במסגרת תיק המעצר ישמשו גם לצורך הבטחת התייצבותו למאסר.
בנוסף מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סיוע לשוד

  2. שוד קשישים

  3. שוד בחבורה

  4. שוד עובדת זרה

  5. שוד נהג מונית

  6. שוד אלים בדירה

  7. שדידת נהג מונית

  8. שוד באיומי סכין

  9. ניסיון שוד קשישה

  10. הרשעה בעבירת שוד

  11. העונש על שוד קשישה

  12. שותפות לביצוע שוד

  13. שוד - עבודות שירות

  14. מעצר על ניסיון שוד

  15. עונש על שוד וחטיפה

  16. שוד בנסיבות מחמירות

  17. שוד לאחר משיכה מכספומט

  18. ביטוח גניבה פריצה ושוד

  19. שוד כרטיס אשראי - מעצר

  20. עונש על שוד בנסיבות מחמירות

  21. מה ההבדל בין שוד לבין גניבה

  22. ניסיון שוד - מעצר עד תום ההליכים

  23. עונש על שוד אדם שמוציא כסף מכספומט

  24. מעצר עד תום ההליכים בגין שוד בנסיבות מחמירות

  25. מעצר עד תום ההליכים בעבירת שוד בנסיבות מחמירות

  26. תקנות רישוי עסקים (אבטחה מפני שוד והתפרצות בבנקים), התשנ''ו-1996

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון