קשירת קשר לעוון

להלן הכרעת דין בנושא קשירת קשר לעוון: הכרעת דין 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לעוון, עבירה לפי סעיף 499 (א) (2) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של ניסיון גניבה לפי סעיף 384 + 25 לחוק העונשין, עבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447 (א) לחוק העונשין, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (2) לחוק העונשין ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961. 2. עובדות כתב האישום מייחסות לנאשם כי ביום 06.02.07 קשר קשר עם אחרים, ביניהם קטין, לבצע את העבירות הנ"ל בכך שביקש להסיג גבול ולגנוב תשתיות ברזל ממקומות שונים ובין היתר מבסיס צבאי נטוש של חיל האוויר בשם "חצור" הסמוך ליישוב בני עייש ולמכור את הברזל תמורת רווח כספי. כך, ביום 06.02.07, בסמוך לשעה 11:00, נהג הנאשם ברכב מסוג "טויטה היילקס" כשלידו הקטין בכביש לכיוון הבסיס הצבאי הנטוש. הנאשם והקטין הגיעו לכניסה לבסיס, שהיתה מגודרת ומוט ברזל מונח לרוחב השער. השניים הרימו את המוט, פתחו את השער ונכנסו לבסיס ולאחר מכן סגרו את השער מאחוריהם והחזירו את מוט הברזל למקומו. הנאשם והקטין ירדו מהרכב והתקרבו לעבר צינורות ברזל שהיו מונחים על קרקע ונגעו בהם. באותו רגע, הגיעו השוטרים שי אבוקסיס, ברק חוכה וגיא פייביש, אשר נסעו ברכב משטרתי, לכיוון שער הבסיס והבחינו בנאשם ובקטין. שי אבוקסיס ירד מהרכב המשטרתי ופתח את השער והשוטרים האחרים הניחו אור כחול מהבהב על גג הרכב המשטרתי. משהבחינו הנאשם והקטין בשוטרים רצו הם לעבר רכבם והחלו לנסוע במהירות ברכבם בתוך הבסיס. אבוקסיס רץ לעבר הכביש הראשי המוביל לכניסה לבסיס ועמד שם כשהוא ממתין להגעת רכבו של הנאשם, כשהוא חובש לראשו כובע זיהוי משטרתי. השוטרים האחרים נסעו אחרי הנאשם בתוך הבסיס עד שהנאשם והקטין יצאו ברכבם מהבסיס והשוטרים בעקבותיהם. הנאשם נסע לעבר הצומת, שהינה צומת T, בו עמד אבוקסיס על הכביש, אשר נופף בידיו וסימן לעצור. הנאשם לא שעה להוראות אבוקסיס ואף הגביר את מהירות נסיעתו ונסע ישר לעברו של אבוקסיס עד שזה נאלץ לקפוץ הצידה כדי למנוע את דריסתו בידי הנאשם. הנאשם המשיך ופנה שמאלה בצומת, כשהוא מתפרץ לתוך הצומת, מבלי לתת זכות קדימה, והמשיך בנסיעה מהירה ופרועה כשכל אותה העת השוטרים נוסעים אחריו כשאור כחול מהבהב דלוק על רכבם. כעבור כ-300 מטר סטה הנאשם לשטח עפר והמשיך לנסוע בפראות בכדי להימלט מהשוטרים עד שכעבור כ-50 מטר, לנוכח המצאות מדרגה בעפר, נעצר הרכב ואף הסתבך בחוט תיל שהיה במקום. אז, נעצר גם הנאשם והקטין. 3. אין מחלוקת כי הנאשם היה יחד עם הקטין בתוך הבסיס ברכב הטויוטה, המשמש את הנאשם לצורכי עבודתו בין השאר לחיפוש ואיסוף ברזל, כפי שסיפר. גם אין מחלוקת כי ברכבו של הנאשם היו בלוני גז, בלוני חמצן, מבער וכן כלי חיתוך לברזל. כן אין חולק כי הנאשם הגיע למקום כדי לאסוף ברזל. (ראה עדות הנאשם עמוד 33). אין גם מחלוקת כי כאשר הבחין הנאשם ברכב המגיע ברח הוא מהמקום תוך כדי נהיגה פראית (עדות הנאשם עמ' 35). 4. טען הנאשם כי לא ידע שהרכב שנכנס לבסיס הינו רכב של שוטרים וכי האנשים שבו הינם שוטרים. לטענתו סבר כי מדובר בערבים או עבריינים ולכן חש מאוים ובהתאם ביקש לברוח מהמקום. לטענתו לא ביקש לגנוב ברזל, אלא לקחת חפץ אותו סבר כי אינו שייך לאיש, ומאחר וסבר כי מדובר במקום נטוש, לא ראה פסול באיסוף הברזל. אשר לאופן נהיגתו ברכב, טען כי לא סיכן חיי אדם בנתיב תחבורה ולא הבחין בשוטר העומד לצידי הכביש ובהתאם גם לא עשה ניסיון לפגוע בו, כפי שמיוחס לו בכתב האישום. 5. ראיות התביעה מבוססות על עדותם של שלושת השוטרים, שוטרי מג"ב דרום, אשר נטלו חלק באירוע. שלושת השוטרים סיפרו כי קיבלו הודעה במכשיר הקשר על חשד לגניבת ברזל בבסיס הצבאי הנטוש. גיא היה זה אשר נהג ברכב, נסע לכיוון הבסיס וכבר כאשר התקרבו לכיוון גדר הבסיס, הבחינו בשניים העוסקים באיסוף ברזל המונח מתחת לסככה שבמקום. שי אבוקסיס, שהיה מפקד הצוות, ירד מהרכב כדי להזיז את מוט הברזל אשר היווה שער או מחסום לכניסה לבסיס הנטוש ופינה אותו הצידה. באותו רגע הבחינו החשודים ברכב המשטרתי ורצו לכיוון הרכב שלהם והחלו בנסיעה לכיוון החלק הפנימי של הבסיס כשהרכב נוסע במהירות גבוהה ובנסיעה פראית. 6. מספר אבוקסיס כי חבריו השוטרים המשיכו במרדף אחרי החשודים, ומאחר וסבר כי קיימת יציאה אחרת מהבסיס, נוספת לזו דרכה נכנסו, רץ הוא אל מחוץ לבסיס, דרך הכניסה ממנה נכנסו, והמשיך לרוץ לאורך דרך העפר לכיוון הכביש הראשי וחיכה בצומת ה- T שיאספו אותו חבריו, לאחר שיצאו מהבסיס. לדבריו, לאחר כחצי דקה הבחין ברכבם של החשודים, היוצא מאותה כניסה דרכה נכנסו השוטרים, והמשיך בנסיעה לכיוון הצומת בו עמד. אבוקסיס הדגיש כי חבש על ראשו כובע זיהוי משטרתי וכאשר הבחין שרכב החשודים מגיע לכיוון בו עמד, סימן להם לעצור. אולם, הרכב ובו הנאשם האיץ את נסיעתו באופן שאילץ אותו לקפוץ הצידה, כדי להימנע מפגיעה. לדבריו, הרכב חלף על פניו ופנה שמאלה ומיד אחר כך, כאשר הגיע הרכב ובו חבריו השוטרים, עלה עליו וכולם המשיכו במרדף אחר הנאשם עד אשר הצליחו לעצור אותו, עת ירד לדרך עפר ונתקע בגדר תיל אשר היתה מונחת על הקרקע. אבוקסיס חזר והדגיש את דבר סמני הזיהוי שהיו עליו, כשהוא מדגיש כי כבר כשעמד רכבם מול שער הכניסה לבסיס ועוד לפני שירד מהרכב הוא חבש כובע בילוש על ראשו הנושא סמני משטרה (ראה עמ' 23 לפרוטוקול). 7. גם השוטר ברק חוכה חזר על דברים דומים והדגיש כי כאשר ירד אבוקסיס מרכב, החלו הוא וגיא בנסיעה במעקב אחר רכבו של האשם, כשהנאשם נוהג בפראות. לדבריו, הנאשם יצא את הבסיס, דרך שער הכניסה דרכו נכנסו לבסיס ופנה עם רכבו שמאלה, אל דרך עפר המובילה לכיוון הכביש הראשי. שם הבחין בשוטר אבוקסיס, שעמד על הכביש הראשי, בנקודה של הכניסה לשביל העפר, כשהוא מסמן לרכבו של הנאשם לעצור, כשעל ראשו כובע משטרתי. לדבריו, לא ראה שהנאשם בולם את נסיעתו, מאחר ולא הבחין באורות בלמים ברכבו של הנאשם. להיפך, לדבריו, ראה את הנאשם ממשיך בנסיעה מהירה לכיוון הכביש וכן הבחין בשי אבוקסיס מזנק לשולי הדרך על מנת שלא להיפגע מנהיגתו הפרועה של הנאשם. בכביש הראשי ראה את הנאשם פונה שמאלה. ברק סיפר כי בשלב זה הם אספו את אבוקסיס והמשיכו אחר הנאשם כאשר לאחר נסיעה של כ-300 מטר הבחינו בנאשם כשהוא יורד עם רכבו לשטח ושם נעצר עקב הסתבכות רכבו בגדר תיל שהיתה במקום. ברק הבחין ברכבו של הנאשם בציוד לחיתוך ברזל וכן הבחין כי לוחיות הזיהוי של הרכב היו מקופלים. 8. השוטר גיא פייביש, שנהג בניידת המשטרתית הסמויה חזר אף הוא על אותם דברים, כשהוא מוסיף ומציין שכאשר אבוקסיס ירד מהרכב בכניסה לבסיס כדי להזיז את מוט הברזל אשר חסם את הכניסה, הוא הניח אור כחול על גג רכבם, כסימן זיהוי משטרתי, ואז גם הבחין בחשודים כשהם רצים לכיוון רכבם ומתחילים לברוח. גם גיא ציין כי אבוקסיס נשאר בשטח ואילו הוא וברק המשיכו בנסיעה אחר הרכב החשוד. כן ציין כי ראה את אבוקסיס מנסה לעצור את הרכב החשוד, כשהוא מנופף לו בידיו לעצור וכשהוא חובש כובע משטרתי לראשו, אולם, הנאשם המשיך בנסיעה פרועה ולא נענה להוראותיו של אבוקסיס ואף גרם לו לזוז הצידה כדי להימנע מפגיעה. גם גיא ציין כי לוחיות הזיהוי בשני צידי הרכב בו נהג הנאשם היו מקופלים. גיא, ברוב הגינותו, ציין כי לא ראה את ניסיון הדריסה של אבוקסיס מאחר והרכב של הנאשם הינו רכב גבוה והסתיר לו את קשר העין עם שי באותו רגע. 9. עדות הנאשם - מול עדויות אלו באה בפני עדותו של הנאשם, אשר חזר וטען כי נכנס לבסיס ביודעו כי מדובר בבסיס צבאי נטוש וסבר כי רשאי הוא לקחת את תשתיות הברזל המונחות על הרצפה. לדבריו, כאשר הבחין ברכב הנוסע לאורך הגדר ולאחר מכן נכנס לעבר הבסיס, חשב כי מדובר בעבריינים או בערבים וכי לא ידע שמדובר באנשי משטרה. בשל הלחץ והפחד שאחז בו הוא נכנס לרכבו והחל בנסיעה מהירה במטרה לברוח מהמקום. לטענתו, הוא לא ראה כל סימני זיהוי משטרתיים, לא בדרך של אור כחול וגם לא כובעי בילוש על ראשם של השוטרים. הנאשם אף טען, כי גם כאשר יצא משער הבסיס ונסע לכיוון הצומת לא הבחין בשוטר אבוקסיס שעומד בצומת ומסמן לו לעצור. 10. בשוקלי את מכלול הראיות אשר באו בפני, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת השוטרים, גרסה אשר נמצאה מהימנה עלי, אשר נמסרה בצורה קוהרנטית, רציפה ואשר עמדה איתן גם בחקירה נגדית. דבר מהימנותם של השוטרים משתמע גם מעצם העובדה כי כל אחד מהם תאר את האירוע מנקודת מבטו הוא. כך גם מציין גיא, ברוב הגינותו, כי לא ראה את ניסיון הדריסה של אבוקסיס, אך ציין כי ראה את אבוקסיס באמצע הכביש ולאחר מכן לצד הכביש והסיק כי אבוקסיס נאלץ לזוז הצידה כדי להימנע מפגיעה. לו היה מדובר בעדות שקרית מגמתית ומתואמת מראש, כי אז ניתן היה לצפות לעדות זהה לחלוטין בין שלושת השוטרים. כאמור, לא כך הדבר. אל מול עדותם המהימנה של השוטרים באה בפני עדותו של הנאשם, שנמצאה בלתי מהימנה, בלתי הגיונית ומגמתית לחלוטין. הסברו של הנאשם לעצם הבריחה הינו הסבר מאולץ ובלתי מהימן בפרט לנוכח עדותם של השוטרים אשר חזרו וציינו, כל אחד בדבריו הוא, כי רכבם היה מזוהה כרכב משטרתי בעת שהגיעו לשער הבסיס וכי אבוקסיס, אשר ירד מן הרכב, חבש לראשו כובע בילוש המזוהה ככובע משטרה. אף לנאשם עצמו היתה "פליטת פה" בעדותו בבית המשפט, עת סיפר כדלקמן : "ראיתי רכב על הכביש נוסע לאט... הוא בא לכיוון השער ולפתע שוטר יצא מהרכב, ראיתי את התמונה הזו נכנסתי ללחץ...". מפיו של הנאשם, כאמור, יצאה האמת. גם הסברו החילופי של הנאשם כי סבר שמדובר בעבריינים ערבים הינו הסבר דחוק, שכן הנאשם נמנע מלפרט דבר קיומו של סכסוך שיש לו עם עבריינים מסוימים, מה גם שהאירוע התרחש בשעה 11:00 ולא בשעת לילה מאוחרת. מעבר לאמור לעיל, יש לציין כי מדובר בגרסה כבושה אותה לא מצא לנכון למסור בתחנת המשטרה. בחקירותיו במשטרה, כאשר נשאל מדוע ברח, הסביר כי סתם נלחץ וכי אין לו הסבר לכך (ראה ת/1). גם הטענה כי לא ידע שמדובר בבסיס צבאי הינה טענה דחוקה שדינה להדחות. טען הנאשם כי היתה זו הפעם הראשונה בה נכנס למקום וכי אילו היה יודע שמדובר בשטח צבאי, לא היה נכנס לשם. עוד טען כי לא היה כל שילוט האוסר על הכניסה למקום וגם לא שילוט המלמד כי מדובר בשטח צבאי (ת/1). גרסה זו סותרת את דבריו בחקירתו הנגדית בבית המשפט, אז הודה הנאשם, מעל דוכן העדים, כי הוא מכיר את המקום, כי שהה שם בעת שירותו הצבאי ומכאן שנגזרת המסקנה, כי ידע שמדובר בשטח צבאי. מעבר לכך, יש להוסיף ולציין כי על פניו היה מדובר בשטח מגודר ובשער אחד החוסם את הכניסה למקום. גם אם לא היו סימנים חיצוניים ודאיים המעידים כי מדובר בשטח צבאי, הרי שברור כי מסימני הגידור והשער ניתן היה להסיק את המסקנה הברורה והחד משמעית כי מדובר בשטח פרטי שהכניסה לזרים אסורה ובוודאי שאיסוף ברזל או ציוד אחר מהמקום הינו אסור אף הוא. דברים אלו מקבלים משנה תוקף עת הוכח כי הנאשם ידע שמדובר בשטח צבאי מגודר המלמד כי הכניסה אליו אסורה ובוודאי שלקיחת ציוד ממנו. הנאשם הודה כי הגיע למקום כדי לאסוף ברזל (ראה ת/1) וטענתו הכבושה אותה העלה לראשונה מעל דוכן העדים, לפיה לא התכוון לקחת את הברזל (ראה עמ' 34 לפרוטוקול), יש לדחות כבלתי מהימנה ובלתי סבירה ולראות בה כשינוי גרסה שנועדה לחלץ אותו מן המבוי הסתום אליו נקלע. כאמור, הנאשם היה מצויד ברכבו בציוד הנועד לחיתוך ואיסוף ברזל ואין ספק כי הגיע למקום מתוך כוונה לאסוף את הברזל. בהינתן כל אלה יש לגזור את המסקנה כי הנאשם ברח מהמקום מאחר וידע שאיסוף הברזל הינו בבחינת גניבה ומאחר והבין כי מדובר באנשי משטרה שהגיעו למקום. אשר לניסיון החבלה בשוטר אבוקסיס, גם כאן מצאתי לנכון להעדיף את גרסתם של השוטרים שי וברק על פני עדותו של הנאשם, לפיה כלל לא ראה את אבוקסיס על הכביש. עדותם של השוטרים היתה ברורה. הם גילו בקיאות במסלול נסיעתו של הנאשם ושליטה מוחלטת בכיווני הנסיעה, כפי שניתן ללמוד מתסריט האירוע (נ/2) וכן מהתמונות (נ/1). הנאשם אשר ביקש להימלט מהמקום בכל מחיר, לא בחל מלהמשיך בנסיעה ישירה תוך סיכון לגרימת חבלה לאבוקסיס, אשר עמד בצידי הדרך ובהתאם גם להפריע לשוטרים במילוי תפקידם. כפי שציינתי לעיל, העובדה שהשוטר גיא לא הבחין באירוע ניסיון הדריסה, אך מוסיפה פן של מהימנות לתיאור האירוע. 11. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם קשר קשר יחד עם הקטין לגנוב ברזל מהבסיס ולשם כך הצטייד ברכבו של אחיו, היכול לשאת פסולת ברזל בכמות גדולה יותר מזו שיכול לשאת רכבו. עצם העובדה כי הנאשם היה במקום עם אדם נוסף ברכבו, ועל כך לא היה חולק, ויחדיו ביקשו לאסוף ברזל במקום מהווה ראיה לקשירת הקשר בין השניים. כך גם הוכח שהנאשם ניסה לגנוב את הברזל שהיה מונח במקום מתוך כוונה לשלול אותו מבעליו שלילת קבע, וכי בפועל לא השלים את מעשיו בשל העובדה כי השוטרים הפתיעו אותו ואילצו אותו לברוח מהמקום. היסוד העובדתי של העבירה התמלא בכך שהנאשם התעסק עם הברזל, נגע בו והתכוון לקחתו, בכך שהיה מצויד עם הציוד המתאים וכן הודאתו כי ביקש לאסוף ברזל. היסוד הנפשי של העבירה מתמלא בעצם מודעותו כלפי רכיבי היסוד העובדתי, דהיינו, הכוונה של הנאשם לשלול את הברזל שלילית קבע לא הוכחשה. טענתו כי סבר שמדובר בברזל המונח הפקר נדחתה לאחר שקבעתי כי הוכח שמדובר בשטח סגור בגדרות ובשער וכי הנאשם ידע כי היה זה שטח צבאי. הנאשם ידע כי אין מדובר בחפץ המונח הפקר במקום וידע כי נטילתו הינה בבחינת מעשה גניבה. אשר לעבירה של הסגת גבול, הרי שעצם כניסתו של הנאשם לשטח מגודר וחסום בכניסה, ולנוכח העובדה כי נאלץ לעשות פעולת פתיחה של שער כדי להיכנס לשטח ואף סגר את השער אחריו לאחר שנכנס, יש בכך כדי לגלם את העבירה של הסגת גבול. אשר לעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע עבירה, אין מחלוקת כי הרכב שימש את הנאשם בכוונתו לאסוף ברזל וכן בהימלטותו מהשוטרים. אשר לעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ברח מן השוטרים ולא שעה להוראותיהם ואף ניסה לפגוע בשוטר ויש בכך כדי להקים את יסודות העבירה הנ"ל. עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אף היא הוכחה כמפורט לעיל. הנאשם אשר נהג בפראות ברכב טנדר, מבלי שהאט או עצר את נסיעתו לנוכח שוטר העומד על הדרך ומסמן לו לעצור, התכוון בכך לתוצאות הטבעיות של מעשיו, דהיינו, אפשרות ממשית לפגוע באבוקסיס, שעמד על אם הדרך, באופן המגלם כוונה לגרום לו חבלה. לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו כמפורט לעיל.משפט פליליעווןקשירת קשר לביצוע פשע / עוון