צו פיקוח על עברייני מין

להלן החלטה בנושא צו פיקוח על עברייני מין:

החלטה

1.     לפניי בקשת המדינה בהתאם לסעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, התשס"ו- 2006 (להלן - "החוק"), בה עותרת המדינה ליתן צו פיקוח ומעקב לגבי המשיב למשך שלוש שנים בנושאים אלה:
א.     חובת שיתוף פעולה עם קצין פיקוח, התייצבות וקיום מפגשים עם קצין פיקוח במועדים שייקבעו על ידי קצין הפיקוח.
ב.     מגבלה על שתיית אלכוהול מעל לכמות המותרת בפקודת התעבורה.
ג.     איסור שימוש בסמים.
ד.     הקניית סמכות לקצין הפיקוח לפי סעיף 18(1),(2), (3), (4) ו-(9) לחוק.

2.     הבקשה נסמכת על מסמך הערכת מסוכנות מיום ט אייר תשס"ח (14.5.08), הקובע כי רמת מסוכנותו המינית של המשיב היא בינונית, המצריכה פיקוח לאחר שחרורו ממאסר.

3.     בעקבות הערכת מסוכנות זו, הוגש לבית המשפט מסמך של היחידה לפיקוח על עברייני מין בשב"ס, שבו ממליצה אותה יחידה על אותם מגבלות שביקשה המדינה בבקשתה זו.

4.     ב"כ המשיב, עו"ד אריאל הרמן, הסכים לפיקוח למשך שנה, והתנגד ליתר בקשות המדינה.

5.     כדי לעמוד על הבקשה ונימוקיה, יש לחזור לכתב האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם בבית משפט זה, ביום 2.10.07. כתב האישום המקורי בתיק פח 8061/07 ייחס לו ביצוע עבירות אלה: מעשה סדום (שתי עבירות); ניסיון למעשה סדום; מעשה מגונה; מעשה מגונה בפומבי; הדחת קטין לסמים מסוכנים, כאשר כל אלה נעשו ביום 30.9.07, כאשר פגש המשיב נער בן 15 וביצע בו את העבירות הללו.

6.     בהמשך הדיון בתיק העיקרי, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הגשת כתב אישום מתוקן, אשר בו מדובר בעבירה אחת בלבד, והיא מעשה סדום. הנתונים העובדתיים בכתב האישום המתוקן הינם פגישה בין המשיב לבין אותו נער. בכתב האישום המתוקן נאמר כי הנאשם עצם את עיניו ביחס לגילו של המתלונן, וכי הנאשם הציע לו סיגריה והמתלונן עישן אותה. לאחר מכן הנאשם ליטף את המתלונן, הוריד למתלונן את בגדיו, ליטף את גופו, לאחר מכן החדיר את איבר מינו של המתלונן לפיו של המשיב, בהסכמתו של התלונן. לאחר מכן, הנאשם אונן לעצמו ולמתלונן, עד שבאו לסיפוק מיני. כתב האישום המתוקן מסיים במילים אלה: "במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם, בדרך של גרימת מעשה, מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים".

7.     הסדר הטיעון כלל גם התייחסות לעונש מוסכם: שישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה שיקבע בית משפט; פיצוי המתלונן בסך 6,000 ₪.

8.     ברם, הממונה קבע כי המשיב אינו מתאים לבצע עבודות שירות, ובעקבות זאת הגיעו באי כוח הצדדים להסכמה כי יוטל על הנאשם (המשיב שבפניי) עונש מאסר של 91 יום בניכוי ימי מעצרו, שהיו 45 יום, כך שבפועל נותר לנאשם לרצות 46 יום, שהחלו ביום 27.4.08. נוכו לנאשם מספר ימים עקב שחרור מנהלי, ומועד שחרור הצפוי הינו ביום 30.05.08, דהיינו: מחרתיים.

9.     בא כוח המדינה מסבירה כי יש הצדקה לבקשה וזאת על בסיס חוות הדעת של מעריכת המסוכנות, גב' נטע שפרן, אשר קבעה בסיום חוות דעתה את הדברים הבאים:

     "שילובן של גורמי הסיכון הסטטיים, גורמי הסיכון הדינאמיים וההתרשמות הכללית, מצביעים על רמת מסוכנות מינית בינונית, המצריכה פיקוח לאחר שחרורו ממאסר".

10.     אכן, לקראת הדיון בבית המשפט בתיק העיקרי ניתנה בחודש פברואר 2008 הערכת מסוכנות, שזה לשונה:
     
     "הפנומנולוגיה מעידה על מסוכנות נמוכה, הכחשת העבירה, אי לקיחת אחריות, חוסר התמודדות עם העבירה, מעלה את מסוכנותו של הנ"ל לרמת מסוכנות מינית נמוכה-בינונית לטווח הארוך, בעיקר אם יחזור לשתות אלכוהול, להשתמש בסמים ולדור ברחוב".

11.     ב"כ המדינה, עו"ד אושרת שוהם, הסבירה את השוני בין שתי הערכות המסוכנות בכך שהמשיב, לכל אורך תסקיר המסוכנות ממאי 2008 (המשתרע על פני 12 עמודים), הכחיש את אחריותו, טען שלא ביצע את העבירה, ואף אמר כי אם היה לו עו"ד טוב יותר, לא היה מגיע כלל לפגישה עם מעריכת המסוכנות. כמו כן, שמה עו"ד שוהם דגש על כך שמעריכת המסוכנות בדו"ח השני, כותבת בעמ' 8: "אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מגלה כל תובנה למעשיו ותוצאותיהם, אינו מגלה כל אמפתיה לקורבן".

12.     לטענת המדינה, מוצדקת תקופת פיקוח של שלוש שנים כדי לעקוב בשיטתיות אחר המשיב ואף לסייע לו. עו"ד שוהם רמזה כי אם הכל ילך למישרין, הרי על פי הפרקטיקה, הפיקוח הופך לרופף יותר ויותר. לעומת זאת, אם תתקבל עמדת עו"ד הרמן, בדבר פיקוח לשנה, יחייב הדבר לפנות לבית משפט פעם נוספת, עם הערכת מסוכנות נוספת, דבר שיכביד על המערכת. על טיעון אחרון זה השיב עו"ד הרמן כי יש להתבונן בזכויות המשיב ולא בבעיות בירוקרטיות.

13.     ככל שמדובר בבקשות למגבלות בנושא משקאות חריפים וסמים, עמדת המדינה הייתה כי מגבלות אלה מוצדקות הם. הסמים והאלכוהול הינם הגורמים לשחרור עכבותיו של המשיב ולכן יש לוודא כי אינו חשוף להן. עו"ד הרמן טען כי אין להגביל את מרשו מעניינים אלה, כאשר ביחס לאלכוהול נטען שקשה לקבוע מינון מדויק של שתייה, ולגבי הסמים המגבלה מיותרת שכן חל ממילא האיסור הכללי של שימוש בסמים.

14.     לאור הטענות בדבר חזרתו של המשיב מהודאתו, ביקשתי מן המשיב להגיב על הדברים. דבריו לא היו רהוטים, בלשון המעטה. הצלחתי להבין כי ייתכן ואינו זוכר באופן מלא לא את האירוע נשוא כתב האישום ולא את פרטי שיחתו עם מעריכת המסוכנות. על כל פנים, הוא הדגיש כי אין בכוונתו לפגוע מינית באף אדם והוא יחזור ויגור בבית אחותו, או בדירה ששכרו לו, מיד כאשר ישתחרר מן הכלא בעוד כיומיים. לדבריו, יעשה מאמץ לעבוד כספר וציין כי בעת שהותו בכלא סייע לספר.

15.     חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, קובע בסעיף 1 שבו, שכותרת השוליים שלו היא "מטרת החוק", את הדברים הבאים:
     
"מטרתו של חוק זה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין, באמצעות הערכות מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ותוכנית פיקוח ומעקב".

16.     חוק זה, קובע הוראות מיוחדות שיחולו על מי שכבר ריצה את עונשו וסיים לרצותו. הבסיס להפעלת החוק הוא הערכת המסוכנות שנעשית על ידי מומחים המוגדרים בסעיף 5 לחוק. במסגרת הערכת המסוכנות יש דרגות שונות של מסוכנות, כאשר החוק קובע כי צו פיקוח, על פי סעיף 12(א) לחוק, יינתן רק למי שרמת מסוכנותו לביצוע עבירת מין נוספת, אינה נמוכה. בית המשפט מוסמך ליתן צווי פיקוח לאחר שקיבל המלצות של יחידת הפיקוח, אותה הזכרתי לעיל, כאשר אחד מן החלופות לאמצעי הפיקוח והמעקב, האמורים בסעיף 13(ב) לחוק הינן מגבלות בדבר צריכת משקאות משכרים ושימוש בסמים (זו החלופה הראשונה האמורה בסעיף 13(ב)(1) לחוק הנ"ל), וזאת רק אם בית המשפט "סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת", כלשון סעיף 13(ב) הנ"ל.

17.     יש קשר בין רמת המסוכנות לבין המגבלות שניתן להטיל על נאשם שכבר סיים את ריצוי עונשו.

18.     גם במשפט העברי יש דיון נרחב בשאלה האם לאחר ריצוי העונש ניתן להטיל מגבלות כלשהן על העבריין, וזאת לאחר שכבר נקבע על פי דרשת חז"ל כי לאחר שסיים הנאשם את ריצוי העונש, ובאותו דוגמא קיבל את המלקות, הוא שב להיות "אחיך".

19.     פרופ' נחום רקובר, הקדיש לנושא זה ספר עב כרס המשתרע על פני למעלה מ- 700 עמודים, תקנת השבים: מעמדו של עבריין שריצה את עונשו (ירושלים, תשס"ז -2007). אגב, בפרק המבוא יש התייחסות לחקיקה במדינות שונות לגבי עברייני מין דווקא, כולל חובת רישומם במאגרי מידע, וזאת, כלשון המחבר: "לאפשר מעקב אחרי עברייני המין הללו ולשמש כמקור מידע להגנת אוכלוסיה העלולה להיפגע מנוכחותם של עברייני המין בסביבה" (שם, בעמ' 19). פרופ' רקובר מציין כי "חוקים אלו נחקקו לאחר שעברייני מין שריצו את עונשם חזרו ותקפו קטינים, והיו מי שטענו כאילו ידעו התושבים הגרים בסביבתם של אלה על דבר הימצאותם בשכנותם, היו נזהרים מפניהם, וכך היו נמנעים מעשיהם החדשים" (שם, שם).
פרופ' רקובר מוסיף כי בשנת 1996 חתם הנשיא קלינטון בארה"ב על חוק פדרלי המחייב את הרשויות לפרסם לקהילות מידע ממאגר המידע על עברייני המין המתגוררים בשכנותם, אם הדבר דרוש להגנת הציבור. באחת ממדינות ארה"ב (קונטיקט), הפרסום ברשת האינטרנט כולל גם תמונות של אותם עבריינים, כדי שניתן יהיה להיזהר מהם (שם, בעמ' 20).

20.     ככל שמדובר במשפט העברי, מציין המחקר כי עצם הרעיון של רישום פלילי ולאחר מכן מחיקת הרישום הפלילי בחלוף זמן, מביא לידי ביטוי את עקרון התשובה של המשפט העברי. מכוחו, נחקק חוק המרשם הפלילי לתקנת השבים (בספר מובאים דברי ההסבר להצעת החוק, המזכירים את עקרונות המשפט העברי; שם, בעמ' 24-23).

21.     בספר עצמו יש דיונים נרחבים ביחס למגבלות שהוטלו לאורך כל ההיסטוריה על עבריינים שסיימו לרצות את עונשם, כולל אי מינויים לתפקידי שררה בציבור או לתפקידים בעלי אופי דתי, כגון: שוחט, חזן וכדומה. למותר לציין כי מה שהזכרתי כאן הינו רק קצה המזלג, והרוצה ללמוד ולהעמיק - יעיין בספר זה ויראה את מגוון הדעות ואת החשיבה המשפטית והדתית העולה מפסקי ההלכה השונים בסוגיה רחבה זו.

22.     נשוב לפרשתנו.

23.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחוק, ואף בפסק דינו של השופט אליקים רובינשטיין (שלדבריו הסכימו השופטים סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן) בבש"פ 5668/07 דורון חמדני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום יב תשרי תשס"ח
(24.9.07), הגעתי למסקנות הבאות, שאותן אציג לאחר שקודם לכן אתייחס לעוצמת המסוכנות של המשיב, כפונקציה של מידת השימוש בסמכויות שהוענקו לבית המשפט על פי חוק ההגנה על הציבור הנ"ל.

24.     כפי שציינתי לעיל, נקבעה למשיב בהערכת מסוכנות הראשונה, בפברואר 2008, רמת מסוכנות נמוכה, ורק בשל הכחשת העבירה, אי לקיחת האחריות וחוסר ההתמודדות עם העבירה, הועלתה רמת המסוכנות לטווח הארוך, לרמת מסוכנות נמוכה-בינונית, כאשר נאמר במפורש כי דבר זה יהיה "בעיקר אם יחזור לשתות אלכוהול, להשתמש בסמים ולדור ברחוב".

25.     יש לזכור כי מדובר באדם שזו עבירת המין הראשונה שלו.

26.     כמו כן יש לזכור כי המדינה הסכימה במסגרת הסדר הטיעון הראשון לכך שהנאשם ירצה עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, לתקופה של שישה חודשים. משמעות הדבר היא כי המדינה הסכימה שהחל משעה 16:00, ועד למחרת בשעה 08:00, בימי החול ולכל אורך סופי השבוע, המשיב היה ללא פיקוח. גם דבריה של עו"ד אושרת שוהם, במהלך הקראת דברים אלה, כי בכוונת המדינה היה לבקש פיקוח, אין בכוחם לשנות את הסדר הטיעון הכתוב והחתום. אף לאחר ששמעתי את נימוקה של עו"ד שוהם, כי בקשה לצו פיקוח ניתן להגיש רק לאחר גזר הדין, עדיין סבור אני כי עוצמת המסוכנות כפי שהוקרנה לבית המשפט שדן בעונשו של המשיב (אני הייתי אחד מחברי ההרכב שדן בעניינו; התיק הוגש, על בסיס כתב אישום, המחייב דיון לפני הרכב פשעים חמורים, והעונש שניתן הינו מן העונשים הנמוכים ביותר הנגזרים בבית משפט השלום בפני דן יחיד).

27.     על כל פנים, הנאשם לא ריצה מאסר בדרך של עבודות שירות, בשל העדר המלצת הממונה, ובפועל עונשו היה (לאחר ניכוי תקופת המעצר והשחרור המנהלי) כחודש מאסר בלבד, המסתיים בעוד יומיים.

28.     כאשר סברו מאה ועשרים חברי הכנסת, עת חוקקו חוק זה, על מגבלות שמטרתן להגן על הציבור מפני עברייני מין, הדמות הטיפוסית שעמדה בפניהם הייתה זו של עבריין מין סידרתי אשר אונס נשים רבות או עבריין מין פוגע בילדות קטנות, או הדוגמא המוזכרת בבש"פ 5668/07 הנ"ל.

29.     המקרה שלפניי היום, נמצא בתחתית הסקאלה של המסוכנות. דבר זה ניתן ללמוד הן משתי הערכות המסוכנות, שהראשונה התחילה בדרגת מסוכנות נמוכה וקבעה כי לטווח הארוך בשל הנימוקים שהוזכרו לעיל המסוכנות מגיעה לדרגה נמוכה עד בינונית, ושהשניה קבעה דרגת מסוכנות בינונית. יש להשוות לעניין זה, כפי שמעיר בצדק עו"ד אריאל הרמן, הסניגור, כי בבש"פ 5668/07 הנ"ל, בו נקבעה תקופת פיקוח של שלוש וחצי שנים, העבריין היה, כלשון מעריך מסוכנות בתיק הנ"ל "בעל מסוכנות גבוהה מאוד לרצידיביזם אלים או מיני". המשיב שבפנינו רחוק מאוד מתיאור זה ואף לא מתקרב אליו.

30.     לאור נתונים אלה, ועל אף שמקובלת עליי, בעיקרון, גישתה של עו"ד שוהם כי יש לבדוק בכל תיק ותיק את הנסיבות הכלליות האופפות את האיש, מעמדו המשפחתי, מקום מגוריו, מקום עבודתו (הקבוע או הזמני) ועוד, עדיין נקודת המוצא צריכה להיות כי מדובר במגבלה על זכויות היסוד, ואף אם מטרתה חיובית, דהיינו: להגן על הציבור (כשמו של החוק), יש לעשות זאת במידתיות, ובדיפרנציאציה בין עברייני המין השונים.

31.     אוסיף ואומר כי מדובר בחוק חדש, ועל כן מן הראוי כי באי כוח המדינה (הבנתי מעו"ד שוהם כי חלק גדול מן הנטל בנושא זה מוטל על כתפיה), ישקלו היטב היטב עת מתי לעשות שימוש בחוק ובאיזה מינון, וזאת, כלשון סיפור העם הידוע, שמא כאשר יבא הזאב האמיתי, אוזניו של השומעים "זאב זאב", יתרגלו לכך שהאומר משתמש בשם זאב, אך אין הוא כזה.

32.     לעניין משך תקופת הפיקוח, נראית לי עמדתו של הסניגור. גם בענישה "רגילה", כאשר נקצבת תקופת קצין מבחן, מסתפק בית משפט בעבירות מסוג זה בתקופת מבחן של שנה.
יתרה מזו, החוק עצמו מאפשר למדינה לבקש את הארכת התקופה,
(סעיף 14(ב) לחוק).

33.     הצעת ב"כ המדינה, עו"ד שוהם, כי תקופת הפיקוח תהיה שלוש שנים וכי המשיב הוא זה שיגיש בקשה לקצר תקופה זו, לא מקובלת עליי, משני טעמים:
     הראשון, אין פרופורציה שווה בין תקופת הפיקוח של שלוש וחצי שנים שנקבע בבש"פ 5668/07 למי שדרגת מסוכנותו גבוהה מאוד, לרצידביזם אלים או מיני, לבין המשיב שבפנינו, שדרגת מסוכנותו נמוכה עד בינונית לטווח הארוך בלבד, ועל כן אין זה מידתי וסביר כי המשיב יהיה בפיקוח למשך שלוש שנים.
     השני, גם אם יש נטל מנהלי על רשויות מדינה, כולל הצורך בהערכת מסוכנות חדשה, מאחר ובזכויות יסוד עסקינן, מן הראוי שהנטל יוטל על הציבור ולא על מי שרוצים לשלול את חירויותיו.

34.     ככל שמדובר במגבלה לעניין האלכוהול, נראית לי עמדת הסניגור כי אין זה מן הראוי להטיל מגבלה כזאת, כאשר מדובר במינון הלקוח מחוק אחר (פקודת התעבורה). צודק עו"ד הרמן כי כאשר שותה אדם משקה אלכוהולי, ויש לו ספק אם עבר את הגבול או לא, הוא יכול לפתור את הבעיה בכך שלא ינהג. לעומת זאת, אם תתקבל בקשת המדינה להטיל מגבלה כזאת על המשיב, לא יידע הוא אחרי כוסית הראשונה או השניה האם הוא עבריין, אם לאו.

35.     אשר לדרישה כי יוטל על המשיב, במסגרת הצו איסור שימוש בסמים, נראית לי עמדת הסניגור כי אין בתוספת זו כדי ליצור מוטיבציה נוספת לשמירת החוק מעבר לאיסור הרגיל של שימוש בסמים.

36.     יתרה מזו, הן לגבי הסמים והן לגבי האלכוהול, ביקשה המדינה, ולכך לא התנגד הסניגור, כי המפקח רשאי במסגרת סמכויותיו על פי סעיף 18(9) לחוק "לדרוש את הסכמתו של עבריין המין לבדיקת הימצאותם של משקאות משכרים או סמים מסוכנים בגופו". נראה לי כי בכך יש איזון בין הטענות השונות, ובכל מקרה, התוצאה אליה חותרת עו"ד שוהם, דהיינו: הרתעת המשיב מאי חשיפה למשקאות משכרים ולסמים תושג, בלי הטלת מגבלה חריפה יותר כפי שביקשה.

37.     מעבר לצורך, אוסיף כי במסגרת הדיון היום, ובעת הקראת החלטתי, הסברתי למשיב פעם נוספת את חומרת איסור הסמים ואת הסיכון שהוא נוטל על עצמו. כן הסברתי לו את משמעות שתיית האלכוהול, וביצוע עבירות על ידו עקב כך.

38.     למותר לציין כי אם יגלה המפקח את הסמים או אלכוהול, במסגרת סמכותו על פי סעיף 18(9) לחוק, רשאית המדינה לבוא ולבקש צווים אופרטיביים בנושאים אלה, אך עתה אינני רואה צורך חיוני בהוצאתם.

39.     סוף דבר:
א.     הבקשה בדבר מינוי מפקח, וחובת שיתוף הפעולה של המשיב עם קצין הפיקוח, כולל התייצבות וקיום מפגשים עמו, במועדים שיקבע והקניית הסמכויות לקצין הפיקוח לפי סעיפים 18(1), (2), (3), (4) ו-(9) לחוק - מתקבלת, וזאת לתקופה של שנה שתחילתה מיום שחרורו של המשיב מן הכלא, דהיינו: 30.5.08. המשיב ייצור קשר מיידי עם קצין הפיקוח מר נסים מזיג, טלפון 0506279508, וידווח לו על מקום מגוריו. כל עוד לא דיווח המשיב אחרת, המשיב יגור בכתובת שמסר לבית המשפט, דהיינו: רח' הכרמים 37, מבשרת ציון (הישנה)
(הקסטל), טלפון 0546926601. כמו כן, ידווח המשיב לקצין הפיקוח על מקום עבודתו, כאשר יתחיל לעבוד. הסברתי למשיב את חובתו להתייצב לפני קצין הפיקוח למפגשים, במועדים שייקבעו על ידי קצין הפיקוח.
ב.     יתר בקשות המדינה (מגבלה של שתיית אלכוהול מעל הכמות המותרת בפקודת התעבורה והבקשה בדבר הסמים) - נדחות.

40.     אין באמור בהחלטה זו כדי לגרוע מזכויות כל צד לפנות לבית המשפט להאריך את תקופת הפיקוח או לצמצמה וכן אין בכך כדי לגרוע מזכות המדינה להגיש בקשות נוספות בעקבות דיווחי קצין הפיקוח, אם אלה יצדיקו זאת.

41.     הסניגור, עו"ד אריאל הרמן, נאלץ לעזוב באמצע הקראת החלטה זו לדיון בבית משפט השלום, לפיכך, המזכירות תשלח לו עותק מן הפרוטוקול וההחלטה, וזאת בנוסף לעותק שנמסר ביד למשיב.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צו פיקוח על עברייני מין

  2. הצעת חוק עבריין תנועה מועד

  3. גזר דין לעבריין תנועה סדרתי

  4. העסקת עברייני מין במוסדות חינוך

  5. חנינת עבריינים ע"י נשיא המדינה

  6. שיקולי ענישה - עבריין מכור לסמים

  7. פקודת עבריינים פליטים (רדיפה), 1927

  8. מניעת חזרת עבריין מין לסביבת הקורבן

  9. עבריינים ממשפחות מצוקה - שיקולי ענישה

  10. חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006

  11. חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001

  12. תקנות למניעת העסקה של עברייני מין במוסד המכוון למתן שירות לקטינים

  13. תקנות הגנה על הציבור מפני עברייני מין (יחידת פיקוח), התשס''ז-2006

  14. חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004

  15. תקנות הגנה על הציבור מפני עברייני מין (מעריכי מסוכנות), התשס''ז-2006

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון