ערר על ראיות לכאורה למעצר

להלן החלטה בנושא ערר על ראיות לכאורה למעצר:

החלטה

החלטה זו מתייחסת לערר שהגיש הנאשם, אשר יקרא להלן "העורר".

1.     לטענת העורר, טעה כב' בית המשפט בקביעתו כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, וכן טעה משקבע כי קיימת בנסיבות עילה למעצרו של העורר.

2.     באישום הראשון יוחסו לעורר עבירות של פגיעה בפרטיות, לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981, הטרדה לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982, והפרת הוראה חוקית לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977, משנטען כי במשך כחודשיים, לאחר שהמתלוננת הודיעה לעורר כי אינה מעוניינת בקשר עימו עקב העורר אחריה, התקשר אליה פעמים רבות למקום עבודתה, התקשר לאחותה ולחברותיה, וזרק מהחלון חפצים של המתלוננת. ביום 12.7.07 ניתן צו ע"י בית משפט השלום באילת, אשר אסר על העורר להטריד את המתלוננת בכל דרך ובכל מקום, וכן אסר עליו ליצור עימה קשר. העורר ביום 13.7.07 הגיע למקום עבודתה של המתלוננת, ביקש לדבר איתה, המתלוננת סירבה והראתה לעורר את החלטת בית המשפט. כחצי שעה לאחר מכן, התקשר העורר לחנות ששם עבדה המתלוננת וקילל אותה.
להוכחת המיוחס לעורר באישום זה יש בידי המשיבה אמרתה של המתלוננת, אשר ממנה עולים הפרטים כפי שפורטו באישום הראשון. כמו כן, נמצאת בתיק החקירה החלטת בית המשפט האוסרת על העורר להטריד את המתלוננת. העורר נחקר ובסופה של החקירה, שוחרר בערובה, כאשר תנאי השחרור בערובה כוללים תנאי הדורש קיום החלטת בית המשפט מיום 12.7.07.

3.     באישום השני נטען כי בין התאריכים 13.7.07 ועד 11.8.07, הטריד העורר את המתלוננת בכך שהתקשר אליה אין ספור פעמים, שלח לה מכתבים בהם, בין היתר, טען כי בדעתו להתאבד. כן נטען, כי במועד בלתי ידוע, באמצע חודש יולי, נכנס העורר לביתה של המתלוננת וגנב משם תמונות, תכשיטים, בגדים, דרכונים וחפצים אחרים. בגין מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדה, הסגת גבול וגניבה.
ראיות המשיבה להוכחת המיוחס לערר באישום זה, אמרתה של המתלוננת, בה היא מספרת על הטרדה בלתי פוסקת של העורר, על כך שלקח ממנה, בין היתר, תכשיטי זהב אותם החזיר, לקח ממנה תמונות וקרע אותן, נכנס לביתה בכוח באחת ההזדמנויות, ושלח לה מכתבים שחלקם מצויים בתיק החקירה. העורר אישר שהתקשר למתלוננת, ושלח מכתבים, אך הכחיש גניבת חפציה. לטענתו את המכתבים שבהם טען כי בדעתו להתאבד, וכי הוא נוטל סמים, כתב כדי לזכות בתשומת ליבה של המתלוננת. בסיום אמרתו, נרשם מפי העורר "אני מבטיח להפסיק עם המכתבים ועם ההתקשרות לאלה. אני מקבל את הדברים בהבנה, ואני מצטער שאולי הגזמתי קצת וגרמתי לאלה להיפגע ממני..". ובהמשך "אני מבטיח ומתחייב לא ליצור קשר עם אלה. אני מקווה שגם היא לא תיצור איתי קשר". העורר שוחרר בערובה ע"י קצין ביום 1.8.07, כאשר אחד מתנאי השחרור בערובה היה לא ליצור קשר עם המתלוננת. יצויין, כי בתיק החקירה נמצאים עותקים של חלק מהמכתבים, שנטען כי העורר שלח למתלוננת.

4.     באישום השלישי נטען כי העורר הפר את ההוראה החוקית שניתנה ע"י קצין ביום 1.8.07, בכך שהתקשר למתלוננת ביום 2.8.07, וכי ביום 3.8.07 שוחרר העורר פעם נוספת ע"י קצין משטרה, כאשר תנאי מתנאי השחרור בערובה היה אי יצירת קשר עם המתלוננת, ואולם, ביום 6.8.07 יצר העורר בשתי הזדמנויות קשר עם המתלוננת. כמו כן, נטען כי בין הימים 2.8.07 ל- 6.8.07 שלח העוררת מכתבים למתלוננת. בגין מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות של הפרת הוראה חוקית, פגיעה בפרטיות והטרדה. עוד נטען באישום השלישי, כי בין יום 31.7.07 ל- 5.8.07 נכנס העורר לדירתה של המתלוננת, ונטל משם תעודת זהות, בגדים, תמונות, סוללה של טלפון, תכשיטים. בשל מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות של הסגת גבול וגניבה.
להוכחת העבירות המיוחסות לעורר באישום השלישי, בידי המשיבה אמרותיה של המתלוננת, אמרתו של גיסה, ואמרתה של שותפתה לדירה של המתלוננת, הגב' אלה קירמן. נרשם מפיה של המתלוננת באמרה שנגבתה ממנה ביום 2.8.07 כי העורר למרות תנאי השחרור בערובה, האוסרים עליו ליצור עימה קשר, שלח למכשיר הטלפון הנייד שלה הודעה כתובה, ואף התקשר אליה טלפונית. כן מסרה המתלוננת באמרה זו ובאמרה מיום 5.8.07, כי היא חושדת בעורר שהוא זה שגנב מדירתה פריטים כמפורט באישום השלישי. באמרה שמסרה המתלוננת ביום 7.8.07 נרשם מפיה כי העורר ממשיך להתקשר אליה, והשאיר לה מכתבים. העורר הכחיש שגנב למתלוננת דברים, וכי דיבר עם המתלוננת מאז שוחרר בערובה בתנאי שלא יצור עימה קשר.
תימוכין בגרסת המתלוננת יש באמרת גיסה, אשר בתיבת הדואר שלו נמצאו חלק מהמכתבים, וכן, באמרתה של שותפתה לדירה של המתלוננת הגב' אלה קירמן. מאמרה שמסרה ביום 12.8.07 עולה כי ביום 3.8.07 התברר לה כי מספר בגדים שהיו בחדרה של המתלוננת נעלמו, וכן נעלמו תכשיטי זהב. העדה התקשרה לעורר, שאלה אותו מדוע גנב את הפריטים; בסופו של דבר התכשיטים הוחזרו באמצעות הוריו של העורר. ביום שישי שהיה לפני מסירת האמרה ביום 12.8.07 העורר הזמין את המתלוננת לבוא לקחת את חפציה, המתלוננת יחד עם העדה נסעו לביתו, לדברי העדה העורר אמר כי הוא לקח את כל הפריטים שהמתלוננת טענה כי נלקחו ממנה, וכי נכנס לביתן כעשר פעמים, וכי הוא מצטער שלקח פריטים של העדה אשר היו בארונה של המתלוננת. לשאלה היכן אותם פריטים, טען העורר, כי השליך אותם, וכי בעצם התכוון להשיבם, אך כיוון שהמתלוננת הזמינה משטרה, הוא החליט שלא להחזירם. העורר אמר כי יפצה את העדה ב- 2,000 ₪, וב- 20,000 ₪ יפצה את המתלוננת. המתלוננת שאלה את העורר היכן הדרכונים שנגנבו ממנה והיכן המסמכים, והעורר השיב שהוא קרע אותם. העורר טען שיש לו מספר פרטי לבוש של המתלוננת שהיו בכביסה, ואכן השיב למתלוננת וחברתה אלה מספר פריטים. העדה ענתה בשלילה לשאלה האם המתלוננת אמרה לעורר כי תבטל את תלונתה אם ישלם לה. כמו כן, הוסיפה העדה ואמרה, כי העורר אמר כי באחד הלילות כאשר נכנס לביתן, היתה לו סכין ביד, וכי שפך מים על מיטתה של המתלוננת. בעימות שנערך בין המתלוננת לעורר ביום 12.8.07 נרשם מפי העורר, לאחר שנשאל לגבי טענת המתלוננת כי סיפר ששפך מים על מיטתה, "אני מודה ששפכתי קצת מים מבקבוק על המיטה, חשבתי שנדפק לה הראש, חשבתי שיהיה לה איזה ברכה מהרב...". בנוסף לאמור, יש בידי המשיבה מכתבים שכתב העורר למתלוננת.

5.     באישום הרביעי נטען כי ביום 8.8.07 ניתנה ע"י בית המשפט החלטה האוסרת על העורר ליצור קשר כלשהו עם המתלוננת. ביום 9.8.07 ופעמיים ביום 10.8.07 התקשר העורר למתלוננת. ביום 12.8.07 ניתנה הוראה ע"י קצין המשטרה האוסר על העורר ליצור קשר עם המתלוננת, וכשעה מאוחר יותר שלח העורר הודעה כתובה לטלפון הסלולרי של המתלוננת. באותו יום בערב, התקשר העורר למתלוננת, אמר לה שהוא הולך להתאבד. כמו כן, התקשר העורר למתלוננת בימים 13.8.07, פעמיים באותו יום, וביום 14.8.07 התקשר למתלוננת ואמר לה "אני אקרע אותך בחתיכות". ביום 15.8.07 התקשר העורר פעם נוספת למתלוננת, אמר לה "הפעם תשלמי את זה ביוקר, תחביאי את רומן (בנה של המתלוננת- ר.א.) טוב טוב, הבנת אותי". בגין מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות של הפרת הוראה חוקית, פגיעה בפרטיות, הטרדה ואיומים.
להוכחת העבירות נשוא האישום הרביעי, בידי המשיבה אמרותיה של המתלוננת, בהן תוארו הפרטים הנטענים באישום זה. בעת גביית אמרתה של המתלוננת ביום 12.8.07, השמיעה המתלוננת לחוקר שמחי טל, הקלטה של השיחות בטלפון הסלולרי. ביום 15.8.07 מסרה המתלוננת אמרה נוספת, בה סיפרה כי העורר התקשר אליה יום קודם לכן, כאשר באחד הפעמים הוא אמר לה "אני אקרע אותך בחתיכות". וכן, כי ביום 15.8.07 התקשר אליה העורר פעם נוספת ואמר לה "הפעם תשלמי את זה ביוקר, תחביאי את רומן טוב טוב הבנת אותי". שיחה זו הוקלטה ע"י המתלוננת והיא הושמעה לחוקר המשטרה אשר גבה את האמרה. הוצע למתלוננת מגורים במקלט, אך היא סירבה, אמרה שהיא גרה אצל חברה, ומשתדלת לא להיות לבד.
העורר נחקר מספר פעמים. באמרה שמסר ביום 27.8.07 אישר כי כתב למתלוננת מכתבים, הודה כי הפר הוראות חוקיות בכך שיצר קשר עם המתלוננת, אך טען כי היה בסערת רגשות, ולא חשב על דבר, והוסיף כי התקשר למתלוננת כדי שתדע שהיא "לא בסדר", הרסה לו את החיים, וכי הוא בדיכאון, לא יודע מה הוא יעשה לעצמו. העורר אף הוסיף, כי הוא זוכר שהתקשר למתלוננת מספר פעמים "ואולי דיברתי אליה לא יפה, אולי מהסערת רגשות אמרתי את זה, אבל אף פעם לא פגעתי בבן שלה ולא בה". לקראת סיום אמרתו, הודיע העורר כי ברצונו "לפתוח דף חדש", הודיע כי ימנע מליצור קשר עם המתלוננת, והכחיש שנטל רכוש של המתלוננת.

6.     באישום החמישי נטען כי ביום 30.8.07 שוחרר העורר ע"י בית משפט השלום באילת, כאשר בין יתר תנאי השחרור בערובה איסור יצירת קשר כלשהו עם המתלוננת, הרחקתו של העורר מהעיר אילת, וחיובו להמצא לפחות 100 ק"מ מהעיר. שלושה ימים קודם למתן ההחלטה, אלמוני הצית את דירת המתלוננת, שבר תריס וחלון, וגרם נזק רב לדירתה ותכולתה. ביום 2.9.07 התקשר העורר למתלוננת, אמר לה שלמרות צו ההרחקה בדעתו לשוב לאילת, כדי לתקן לה את הנזק, ומששאלה אותו המתלוננת מדוע שרף את ביתה השיב כי זה היה מגיע לה, כיוון שפגעה בו. בין הימים 2.9.07 ל- 3.9.07 התקשר העורר מספר פעמים למתלוננת והטרידה. כן נטען כי ביום 2.9.07 התקשר העורר לחנות "אפל פיצה" באילת והזמין ארבעה מגשי פיצה לבית אחות המתלוננת, ולמקום עבודתה של המתלוננת. ביום 3.9.07 הזמין העורר אמבולנס של מד"א למקום עבודתה של המתלוננת בטענה כי יש שם יולדת, טענה שהתברר כטענת שווא. באותו יום התקשר גם העורר למד"א והזמין אמבולנס לבית אחותה של המתלוננת בטענה כי אירע שם מקרה התאבדות, טענה שהתבררה כטענת שווא. ביום 6.9.07 התקשר העורר מספר פעמים למקום עבודתה של המתלוננת, ואיים על המתלוננת שיהרוג אותה וישחט אותה, וישתה את דמה עם כפית, ושהוא מבטיח לפגוע בה ולרצוח אותה. בגין מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות של הפרת צו בית המשפט, איומים, פגיעה בפרטיות, הטרדה, תקלה ציבורית, הפרעה לעובד ציבור.
להוכחת המיוחס לעורר באישום החמישי, יש בידי המשיבה אמרתו של עובד בחנות "אפל פיצה", אשר טען כי הוזמנו ארבע מגשי פיצה, השאירו מספר טלפון של החנות שבה עובדת המתלוננת, וכאשר הגיעו הפיצות ליעדן התברר שאיש לא הזמינן באותם יעדים. מוסר האמרה התקשר אז לחנות שבה עובדת המתלוננת, ואז התברר לו כי במקום אכן עובדת המתלוננת המוטרדת ע"י אדם כלשהו, ואכן אחת הפיצות נשלחה לאחותה. המתלוננת מסרה אמרה ביום 3.9.07 בה טענה כי ביומיים שקדמו למסירת האמרה קיבלה 20 שיחות טלפון מידי יום מהעורר, כאשר בין היתר אמר לה כי בדעתו לתקן את הנזק שנגרם לה מהשריפה. לשאלתה מדוע שרף את ביתה השיב "זה היה מגיע לך כי את פגעת בי". המתלוננת טענה כי הקליטה את כל השיחות בטייפ מנהלים, ומסרה את הקלטות לידי החוקר. כן טענה כי העורר איים עליה שיתקשר לרשויות הרווחה ויגיד להם שיקחו לה את הילד, ואף הוסיף ואמר כי אם בגללה יכניסו אותו לבית הסוהר יהיה לה "פי עשר יותר גרוע". העורר טען כי שיחות הטלפון למד"א שהמתלוננת טענה שהתקבלו מטלפון סלולרי, לא יכלו להתבצע כיוון שמדובר בטלפון סלולרי מנותק, ואף הביא אישור לכך מחברת הסלולרי. ביום 7.9.07 מסרה המתלוננת אמרה נוספת בה טענה כי העורר התקשר אליה ואמר לה, בין היתר, כי ירצח אותה, יהרוג אותה, ישחט אותה וישתה את דמה עם כפית. המתלוננת טענה כי הקליטה את הדברים ומסרה את הקלטת לחוקריה.
ביום 10.9.07 נעצר העורר, טען כי הוא זקוק לפסיכולוג, כיוון שיש לו "דברים שלילים בגוף", הכחיש שהתקשר למתלוננת אחרי 30.8.07, טען כי כאשר הגיע לאילת הותקף ע"י בריונים, אשר אמרו לו שהם חברים של המתלוננת ובאו להזהיר אותו. כאשר הושמעה לעורר הקלטה בה מושמעים איומים כלפי המתלוננת, הכחיש כי זה קולו. דברים דומים העלה העורר באמרה שמסר ביום 11.9.07.

7.     נטען ע"י ב"כ העורר כי המדובר בגרסה מול גרסה, וכי חל כרסום בגרסת המתלוננת. בין היתר, מצא ב"כ העורר את הכרסום בגרסת המתלוננת בכך, שאירעו אירועים כגון סכין שנמצאה ליד בית אחותה של המתלוננת, צואה שנמצאה בתיבת הדואר של אחותה של המתלוננת, והשריפה, אשר החקירה לא העלתה כי ידו של העורר היתה בגרימתם. לטענת ב"כ העורר פועל יוצא מהאמור שידה של המתלוננת היתה בדברים אלה מתוך כוונה להפליל את העורר. אין בידי לקבל טענה זו, שכן, גם אם לא הוכח כי ידו של העורר היתה באותם מקרים כולל המקרה של הזמנת הפיצה, עדיין כמובן שאין לומר שמי שגרמם היתה המתלוננת.
עוד טען ב"כ העורר, כי המשטרה לא מסרה לו העתקי קלטות, וכי אין להתייחס לתמלילים של השיחות שלטענת המתלוננת התקיימו בינה לבין העורר בחודש ספטמבר, משתמלילים אלה בוצעו ע"י המתלוננת או מטעמה. מיותר לציין, כי היה על המשיבה להמציא לידי ב"כ העורר עותקים מהקלטות. אשר לתמלילים המצויים בתיק החקירה, תמלילים אלה, כעולה מהרישומים בתיק החקירה, בוצעו ע"י חברת פרוטוקול על פי הזמנת המשטרה, ובשלב זה, לצורך בחינת קיומן של ראיות לכאורה, ניתן לעיין בהן. לזאת יש להוסיף, כי חלק מהאמור בתמלילים הושמע לחוקר, חוקרת, שגבו אמרות מהמתלוננת עוד במהלך חקירתה, כאשר הללו ציינו כי שמעו את הדברים. ב"כ העורר אף טען כי היה על חוקרי המשטרה לצלם את ההודעות בכתב שנשלחו לטלפון הסלולרי של המתלוננת, ולהקליט את השיחות. גם אם מוטב היה לו עשו כן, הרי משציינו כי ראו את הדברים ושמעו את הדברים, עדותם כשירה. נטען ע"י ב"כ העורר כי מדובר בניסיון סחיטה מצד המתלוננת, טענה זו תתברר במשפט, ואולם בשלב זה אין בה בכדי לכרסם בראיות המשיבה.
עוד טען ב"כ העורר כי המשטרה ערכה חקירה חד צדדית, כיוון שאביו של העורר תבע את המשטרה לתשלום פיצויים, וכי למתלוננת קשר עם המשטרה. גם בטענות אלו לא מצאתי כדי לכרסם בראיות המשיבה. אין די בהעלאת הטענה בדבר חקירה חד צדדית בשל כך שהמשטרה נתבעה ע"י אביו של העורר, כאשר אין לטענה זו תימוכין. אשר לטענה כי למתלוננת קשרים עם אנשי משטרה, ולכן, החקירה היתה חד צדדית, יצויין, כי עולה מהחקירה כי המתלוננת נחשדה בביצוע ההצתה, המתלוננת נחקרה תחת אזהרה, בשל תלונתו של העורר כי הותקף, ולא נמצא בחומר הראיות סימוכין לטענה בדבר קשרים של המתלוננת עם אנשי משטרה.
ב"כ העורר טען כי אין לראות בהשבת פרטי לבוש ע"י העורר למתלוננת משום תימוכין לגרסת המתלוננת כי העורר פרץ לדירתה וגנב משם דברים, שכן נשארו ברשותו של העורר בגדיה של המתלוננת מהתקופה שחי יחד עם המתלוננת. מלבד העובדה שהמתלוננת כפרה בכך שחיה עם העורר, דינו של ההסבר שנתן העורר להידחות, אף בשל כך שאין בו כדי ליתן תשובה לטענת חברתה של המתלוננת כי בין הבגדים שהעורר החזיר היו גם בגדים שלה.

8.     פרק נכבד בטעוניו הקדיש ב"כ העורר למחדלים בחקירה. אכן, נפלו מחדלים בחקירה, כאלה שהוזכרו ע"י ב"כ העורר וכאלה שאף לא הוזכרו על ידו. בין יתר המחדלים שהוזכרו ע"י ב"כ העורר, אי קבלת פלטי הטלפונים של המתלוננת והעורר, ואי חקירת טענת העורר כי הטלפון הסלולרי שממנו כביכול יצאה קריאה למד"א לא היה בשימוש. עם זאת, אין במחדלים כדי לכרסם בראיות המשיבה.

9.     אין המדובר בתיק זה בעדות מול עדות, שגם אז - אלא אם יש כרסום בעדות שהיא בבסיס גרסת המאשימה - קיימות ראיות לכאורה. בענייננו, מעבר לעדות המתלוננת, יש את עדותה של אלה חברתה של המתלוננת, קיימות הקלטות, וכן תועדו, באמרותיה של המתלוננת, קטעי הקלטה של דברי העורר שהחוקרים שמעו, ומסרים בכתב שהעורר שלח, שהחוקרים ראו. כמו כן, בחלק מאמרותיו של העורר, מצינו ראשית הודאה לחלק מהאישומים אשר יוחסו לו. אשר על כן, צדק בית משפט השלום משקבע כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום.

10.     אשר לטענת ב"כ העורר כי גם אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום, לא קמה עילה למעצרו, כאשר זאת בין היתר, בשל כך שביום 2.8.07 ניגשה המתלוננת עם בלשי משטרה לביתו של העורר, על מנת לקרוא לו, ומכך מבקש ב"כ העורר ללמוד כי אף לדעת המשטרה אינו מסכן את המתלוננת, הרי שאין בידי להסכים לטענותיו של ב"כ העורר. המתלוננת, כאמור, ניגשה עם בלשי המשטרה לבית העורר כדי להצביע בפניהם על מקום מגוריו, כאשר כל העת היתה נתונה תחת עיניהם הפקוחה של הבלשים, אשר יכלו להגן עליה, אילו חלילה ביקש העורר לפגוע בה. על מסוכנותו של העורר למדים אנו ממעשיו, היינו הטרדותיו הבלתי פוסקות, כאשר בעצם ההטרדה יש איום, ובעיקר באיומיו על חייה של המתלוננת וחיי בנה. טענת ב"כ העורר כי מרשו עד היום לא מימש את איומיו, אף היא אינה יכולה לסייע בידי העורר, שכן אין להעמיד את המתלוננת בפני הסכנה שמא באחד הימים העורר חלילה יבחר לממש את איומיו. כמו כן, זכותה של המתלוננת לנהל את חייה שלא תחת צל איומיו והטרדותיו של העורר.

11.     אשר על כן, קמה עילה למעצרו של העורר.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ראיות לכאורה

  2. מהי רשומה מוסדית ?

  3. הבאת ראיות לסתור

  4. בקשה לפסילת ראיות

  5. עתירה לגילוי ראיה

  6. ראיות נוספות בערעור

  7. השתהות בניהול הליכים

  8. ראיות מהימנות לכאורה

  9. נטל הראיה בדיני מיסים

  10. היפוך סדר הבאת הראיות

  11. שטר המטען כראיה לכאורה

  12. בקשה להבאת ראיה מפריכה

  13. הצגת כרטיס נוכחות כראיה

  14. בקשה להגשת ראיות נוספות

  15. עתירה לגילוי ראיה חסויה

  16. הגשת ראיות נוספות בערעור

  17. ראייה חדשה לפי חוק הנכים

  18. סדר הבאת הראיות בערעור מס

  19. היפוך נטל הראיה בערעור מס

  20. ערר על ראיות לכאורה למעצר

  21. הגשת ראיות באיחור משפט פלילי

  22. הגשת ראיות חדשות לאחר פסק דין

  23. האם חוות דעת מהווה ראיה חדשה

  24. השמדת ראיות בזמן חיפוש משטרתי

  25. הגשת ראיות לבית המשפט ללא אישור

  26. ראיות לסתור את קביעת ביטוח לאומי

  27. זיכוי עקב נזק ראייתי במשפט הפלילי

  28. האם דו''ח מבקר המדינה ראיה קבילה

  29. משקל ראייתי של חתימה על תעודות משלוח

  30. דחיית מועד הוכחות - צירוף ראיות נוספות

  31. בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת ביטוח לאומי

  32. תקנות הראיות (שכר עורך-דין), תשל''ח-1978

  33. חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955

  34. תקנות לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים),תשט''ז-1956

  35. רישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד ואינו מהווה ראיה

  36. חוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), תש"ם-1980

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון