ערעור על עבירות ביטחוניות

להלן פסק דין בנושא ערעור על עבירות ביטחוניות:

פסק דין

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו:
כללי
המערער הורשע בתום ניהול משפט הוכחות בכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום לפי הפירוט הבא:
א.     חברות בכותלה איסלמיה בין השנים 1989 עד 2000 (פרט האישום הראשון).
ב.     שש עבירות של אימונים צבאיים, בכך שעל פני תקופות שונות בין השנים 2001 ל-2003 עסק באימונים צבאיים שונים שכללו אימון בירי (פרט האישום השני) אימון בהכנת מטעני צינור ובקבוקי תבערה (פרטי אישום שלוש, ארבע ועשרים ואחד), ואימון בפירוק והרכבת אקדח (פרט האישום השניים עשר). המערער אף אימן אדם אחר בשימוש באקדח (פרט האישום השישה עשר).
ג.     קשירת קשר לסחר בציוד מלחמתי, בכך שבחודש אוגוסט 2002, קשר קשר עם דודו לסייע לו בביצוע עסקת אמל"ח באזור באר שבע. לצורך זה מסר המערער את מספר הטלפון שלו. הקשר לא יצא אל הפועל (פרט האישום החמישי).
ד.     החזקת ציוד צבאי, בכך שבנובמבר 2002, קיבל חולצה המהווה חלק ממדי צה"ל עד ששכחה (פרט האישום השישי).
ה.     חברות ונשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת וביצוע שרות עבור התאחדות זו, בכך שהחל מסוף שנת 2002 ועד ליום מעצרו היה חבר בפלג הצבאי של ארגון החמא"ס, גדודי עז א-דין-אלקסאם. במועד גיוסו הביע הנאשם את רצונו למות "מות קדושים". המערער גויס ע"י אברהים חסאן (להלן: אברהים) שהורה לו להקים חוליה צבאית (פרט האישום השביעי). לצורך זה גייס המערער שניים נוספים (פרטי האישום שמונה ותשע שאוחדו ע"י ביהמ"ש קמא בהכרעת דינו) ושימש כאחראי עליהם (פרט האישום העשירי). כמו כן, גייס המערער אדם נוסף לפלג הצבאי של ארגון החמא"ס (פרט האישום התשעה עשר).
ו.     שתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי, בכך שבתחילת שנת 2003 פנה לאברהים וביקש ממנו לרכוש עבורו אקדח. כעבור זמן קצר איתר אברהים אקדח למכירה ולאחר שקיבל מהמערער את הסכום המבוקש עבורו, קנה את האקדח ומסר אותו למערער. המערער החביא את הנשק במקום עבודתו והחזיק בו עד למעצרו (פרט האישום האחד עשר). כן רכש המערער כדורים לאקדח ומחסנית כדורים לרוס"ר -M16 (פרט האישום הארבעה עשר).
ז.     ניסיון לשדל לגרימת מוות בכוונה, בכך שבחודש ינואר 2003 הציע לאברהים לבצע פיגוע נגד אוטובוס המסיע חיילים. על פי תוכניתו של המערער היה על השניים להכין מכונית תופת ולפוצצה בקרבת מקום האוטובוס. אברהים דחה את הצעתו של המערער (פרט האישום השלושה עשר).
ח.     קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שבחודש מרץ שנת 2003 קשר קשר עם חבר חולייתו ועם מפקדו אברהים לחטוף חיילים ממחסום המשמש לבדיקת פועלים, לשדוד מהם את נשקיהם ובמידה ויביעו התנגדות, להרגם. לשם קידום הקשר ערך המערער תצפיות כשהוא מתחפש לרועה צאן (פרט האישום החמישה עשר).
ט.     קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שקשר קשר עם חברי חולייתו ועם אברהים לגרום למותם של חיילים רבים ככל שניתן בנקודת הסעה המשמשת לחיילים בצומת נבטים. לצורך זה ביקש מחבר חולייתו להשיג עבורו לוח זמנים של האוטובוסים שעוצרים בצומת. לאחר קבלת לוח הזמנים פרס המערער לפני חברו את תוכניתו להמתין לירידתם של החיילים מהאוטובוס ולפתוח באש לעברם. המערער וחבריו אף תכננו לחטוף חייל מהצומת, להסתיר אותו במערות באזור לקייה ולנהל משא ומתן לשחרור אסירים. לשם קידום קשר זה ערכו המערער וחברו תצפיות. כן ביקש המערער מאברהים להשיג עבורו רימוני יד לשם ביצוע החטיפה, אך הדבר לא עלה בידו של זה האחרון. בשל ביצוע פיגוע ירי באזור התעורר בלבם של הקושרים החשש שהמקום תחת מעקב כוחות הבטחון ועל כן זנחו את הקשר (פרט האישום השבעה עשר).
י.     קשירת קשר לחטיפה, בכך שבחודש מאי 2003, קשר עם חברי חולייתו לחטוף יהודי העוסק בחלוקת סחורה לחנויות בסמוך למקום עבודתו של המערער, זאת מתוך מטרה לנהל משא ומתן לשחרור עצירות פלסטינאיות תמורת שחרורו. הקושרים הכינו תוכנית מפורטת. המערער אף עקב אחרי היהודי וצוטט לשיחותיו. בהמשך השיג המערער את מספר הטלפון של היהודי. משהושלמו כל ההכנות התקשר חבר החוליה ליהודי וביקש להיפגש עימו באמתלה של רכישת סחורה, אולם היהודי סירב לעשות כן, דבר שמנע את הוצאת הקשר אל הפועל (פרט האישום השמונה עשר).
יא.     ניסיון לסחר בציוד מלחמתי וניסיון להחזקת אמל"ח, בכך שבחודש יוני 2003 ניסה המערער לקנות נשק ארוך הנדרש לשם ביצוע פיגועים נגד מטרות ישראליות. מעצרו של המערער מנע ביצוע העסקה שכבר סוכמה. באותו חודש, תרו המערער וחבריו אחר רוס"ר M-16 ורימוני יד שהוסתרו בכרם, על פי המידע אותו קיבלו, אך גם זאת ללא הצלחה (פרטי האישום עשרים ועשרים ושתיים).
בגין הרשעה זו נדון המערער לחמש עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל ולעונש מאסר מותנה.
הטיעונים בערעור
ערעור הסנגוריה נסוב סביב קביעותיו של בימ"ש קמא הן באשר להרשעה והן באשר לעונש. יצוין כי הערעור הוגש תחילה על ידי באת כוח המערער בערכאה הראשונה, עו"ד אחלאם חדאד, אך בהמשך, הועבר הייצוג לעו"ד מחמוד חסאן, אשר אימץ את הטענות שהועלו בערעור בכתב. וכך נטען על ידי הסנגוריה:
א.     לא נמצאה בחומר הראיות ראיה המעידה על גיוס אחרים לארגון החמא"ס על ידי המערער, כך שאין בסיס לפרטי האישום 7-10, מה גם שכל הפרטים המופיעים באישומים 8-10 כלולים בפרט אישום מספר 7.
ב.     לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לשידול לגרימת מוות בכוונה (פרט האישום השלושה עשר) מאחר שלא התקיימו יחסי משדל-משודל בין המערער לבין אברהים חסאן. כמו כן, ביהמ"ש היה צריך לאמץ את גרסת המערער בפרשת ההגנה ולא את זו שנמסרה על ידו בחקירתו.
ג.     קיימות סתירות רבות בחומר הראיות לעניין עבירות הקשר. כך באשר לפרטי האישום 15, 17 ו- 18, לגביהם גרסת המערער אינה תואמת את זו של העדים האחרים. יתרה מזו, התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה כי ההתקשרות לא הייתה למראית עין בלבד, וללא כוונה פלילית ממשית.
ד.     העונש שנגזר על ידי בימ"ש קמא מופרז לחומרה והוא מתעלם מעונשי השותפים שנשפטו על ידי ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, שותפים אשר מכוח אזרחותם חבו חובת נאמנות למדינת ישראל. כן הפנה הסנגור בדיון בעל פה לעניינו של אברהים חסאן שנדון בגין עבירות דומות לשש שנות מאסר בלבד. לבסוף הדגיש הסנגור כי קשירות הקשר היו רחוקות מביצוע ונזנחו על ידי הקושרים.
התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערעור על שני חלקיו. לטעמה, ניתוח הראיות כפי שנערך על ידי ביהמ"ש משקף נכונה את המצב המשפטי. כך הפנתה התביעה לאמרותיו של המערער בכל הקשור להקמת חוליה צבאית ולגיוס נוספים וכך גם בנוגע לסתירות אשר חלו כביכול בין דברי העדים. בעניין זה ציין התובע כי, לנוכח הגשת כל חומר הראיות בהסכמה, אין הסנגוריה יכולה לחלוק על אמיתות תוכנן של הראיות ואף לטעון כי היה צריך לאמץ את הגרסה הנוחה למערער. התביעה אף ביקשה לדחות את טענת הסנגוריה בנושא קשירות הקשר על בסיס הדברים שפורטו על ידי העדים באמרותיהם.
אף באשר לעונש, ביקשה התביעה לדחות את הערעור ולקבוע שהעונש שהוטל על המערער פרופורציונאלי וראוי בנסיבות.
הערעור על הכרעת הדין
פרטי האישום 7-10
פרטי האישום 7-10 מבוססים היטב בהודאתו של המערער ת/15 (ראה עמוד 1 שורה 20 ואילך). אימות לדברים ניתן למצוא באמרתו של אברהים חסאן ת/9. מהקשר הדברים אף ברור כי כוונת המערער הייתה לגייס חולייה צבאית הפועלת מטעם החמא"ס ובהנחייתו של אברהים חסאן שגייס את המערער לארגון זה כאמור. בהתאם לכך, לא מצאתי בסיס להסתייגויות הסנגוריה מההרשעה בפרטי האישום האמורים.
יתרה מזו, מאחר שהמעשים המתוארים בראיות עליהן עמדנו מהווים עבירות נפרדות של חברות, ביצוע שירות ונשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, לא הייתה מניעה כי ייוחסו בעניין פרטי אישום נפרדים. בעניין זה יצוין כי ביהמ"ש ראה לנכון לאחד את פרטי האישום 8 ו-9 שעניינם דומה, וגם בהחלטה זו אין למצוא פגם.
פרט האישום ה-13
ערעור הסנגוריה בעניין פרט אישום זה נוגע בחלקו העובדתי להכרעת ביהמ"ש להעדיף את הודאותיו המשטרתיות של המערער על פני עדותו בביהמ"ש. ביהמ"ש נימק את החלטתו האמורה ברושם השלילי שהותירה עדות המערער על השופטים.
כאמור, הכרעת ביהמ"ש מבוססת כל כולה על התרשמותו הבלתי אמצעית מעדות המערער בפניו. אשר על כן, עניין לנו בהכרעה הנוגעת למהימנות, המסורה לערכאה הדיונית ו???? ??? ???? ?? ?? ???? ?????? ?? ??? ????? ?????? ?????? ?? ???? ???÷ (??? ??"? 4090/06 התוב"ץ נ' רימאוי וראה גם ע' 1025/07 התוב"ץ נ' חאמד, והפסיקה המצוטטת בהם). משלא נמצא עיגון כאמור לטענות הסנגוריה נגד קביעות ביהמ"ש, יש לדחותן.
טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הסנגוריה נגד ההרשעה בפרט אישום זה נוגעת להעדר יחסי משדל-משודל בין המערער לבין אברהים חסאן, שכאמור היה מגייסו לארגון. אמת, אין בעובדה זו בלבד כדי למנוע אפשרות כי המערער ישדל את אברהים ובלבד כי למערער, בהתנהגותו, הייתה השפעה מנטאלית על התגבשות החלטת אברהים לבצע את העבירה, או בנידון דידן כי המערער ניסה לגרום לכך (באשר ליסודות הניסיון לשדל ראה בהרחבה י' קדמי על הדין בפלילים (תשס"ה) 288 ואילך).
אשר על כן, לו יצוייר כי המערער ניסה להניע את איברהים לבצע פיגוע כאמור, היה מקום להרשיעו בעבירה המיוחסת לו.
יחד עם זאת, דומני כי במקרה הנוכחי ההרשעה אינה יכולה לעמוד. ביסוד פעולת השידול עומד מעשהו של אדם המבקש להניע את חברו לבצע מעשה אסור. אלא שהמשדל עצמו אינו חלק ממעשה זה. חלקו מסתכם בכך שהוא אשר הביא את מבצע העבירה להחליט על ביצועה. אשר על כן, הצעה לבצע עבירה במשותף אינה באה בגדר שידול, אלא במידה ונענתה תסווג כקשירת קשר, ובמידה ונדחתה, ייתכן ותהווה ניסיון לקשור קשר. במקרה דנן, המערער הציע לאברהים לבצע עמו פיגוע. המערער ראה עצמו שותף לביצוע העבירה העיקרית, ולכן, אינו אחראי כ"משדל" בהתאם לסעיף 14 (ד) לצו בדבר האחריות לעבירה, תשכ"ח - 1968. יחד עם זאת, במעשיו עבר המערער עבירה של ניסיון לקשירת קשר לפי סעיפים 21 ו-22 לצו הנ"ל.
יש, על כן, לקבל את ערעור הסנגוריה באשר להרשעה בפרט אישום זה, אך להרשיע את המערער תחתיו בעבירה של ניסיון לקשירת קשר בהתאם לעובדות שתוארו בפרט האישום.
עבירות קשירת הקשר
כל עבירות קשירת הקשר המפורטות בפרטים 15, 17 ו-18, מבוססות על הודאת המערער ת'15 הנ"ל, אשר ביהמ"ש ראה להעניק לה משקל מלא ואף מצא "דבר מה נוסף" לצידה. בנסיבות אלה, גם אם הודאה זו אינה מתיישבת במאת האחוזים עם דברי העדים הנוספים, אין בכך כדי לשנות מקיומה של תשתית מספיקה להרשעה. על כך יש להוסיף, כי ביהמ"ש לא נתן אמון בגרסת המערער בביהמ"ש, ועל כן, אין בסיס לטענת הסנגוריה כי הקשר היה למראית עין בלבד.
מטרת הקשר המפורטת בפרט האישום ה-15 הייתה לחטוף כלי נשק מחיילים ובמידת הצורך אף להרוגם על מנת להתגבר על התנגדותם. ביהמ"ש סבר כי די בהתניה זו כדי לבסס קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. הסנגוריה סבורה כי לא הייתה כוונה ממשית לגרום למוות אלא לחטוף את כלי הנשק, ומכאן כי היה צורך להרשיע את המערער בקשירת קשר לחטיפה בלבד. דומני כי טיעון זה של הסנגוריה אינו מעורר שאלה משפטית של ממש.
סעיף 22 לצו בדבר כללי האחריות לעבירה קובע עבירה עצמאית של קשירת קשר לעבור עבירה שדינה מעל שלוש שנות מאסר. אומנם, אחד מיסודות העבירה הינו כי הקושר זמם "לעשות פשע או לעבור עבירה שדינה עונש מיתה או מאסר לתקופה העולה על שלוש שנים"(ההדגשה אינה במקור). אשר על כן, לשם הרשעה חייב להתקיים אותו חלק מיסודות העבירה לפיו זממו הצדדים לבצע "עבירה" מוגדרת, אלא שאם התקיים אותו יסוד, יורשע הנאשם בעבירה עצמאית של קשירת קשר ללא תלות באפיון העבירה שאת ביצועה ביקשו הקושרים לקדם. רכיב זה של העבירה חשוב, על כן, בהיבט ההרשעה, ככל אחד מיסודות העבירה, אך אינו חלק ממהות העבירה. מעבר לכך מובן כי יש בהגדרה מדויקת של המעשים כדי להשפיע על מידת העונש.
בהתאם לאמור, במקרה הנוכחי אין מקום להתערב בהרשעת המערער בעבירה של קשירת קשר, הרשעה אשר אין חולק כי מבוססת היא כאמור. עם זאת, יש לדייק בהתאם לנוסח כתב האישום ולראיות כי המערער קשר קשר לחטוף כלי נשק מחיילים תוך העלאת האפשרות כי אם החיילים יתנגדו, הקושרים יהרגו אותם.
בשולי הדברים
לא אוכל לסיים את התייחסותי לערעור על הכרעת הדין מבלי להביע הסתייגות מאופי ניהול ההליך על ידי הסנגוריה בבימ"ש קמא. עיקר הביקורת צריכה להיות מופנית לעובדה כי, למרות החלטות חוזרות ונשנות של ביהמ"ש המורות לה לעשות כן, נמנעה הסנגוריה מלהגיש סיכומים לעניין הכרעת הדין.
אומנם, הגשת סיכומים כאמור, הינה בגדר זכות העומדת לנאשם, ואולם הפרקטיקה המשפטית הנוהגת בישראל ובאזור הפכה את סיכומי הצדדים לעניין הכרעת הדין לאחד מהמסמכים המרכזיים בבוא ביהמ"ש להכריע בעניין המצוי בפניו. בשיטה האדוורסרית, פירוט מלא של טענות הצדדים בנוגע לניתוח הראיות והסוגיות המשפטיות הרלוונטיות להכרעה, הינו מרכזי ביותר. אשר על כן, אי הגשת הסיכומים על ידי הסנגורית, לא רק שיש בה זלזול בהוראות ביהמ"ש, אלא הייתה עלולה להביא לפגיעה מיותרת בהגנת המערער. קשה גם לקבל את העובדה כי הסנגוריה בחרה לשטוח את טענותיה נגד ההרשעה לראשונה במסגרת הערעור.
אף בימ"ש קמא היה מודע לקושי אשר התעורר בעקבות אי הגשת הסיכומים מצד הסנגוריה. על כן, הזהיר עצמו ביהמ"ש באופן מפורט לתור אחר הטענות העשויות להטיב עם המערער. ואכן, שוכנעתי כי, מעבר להסתייגויות מספר הנוגעות לשולי הכרעת הדין עליהן עמדתי לעיל, ביהמ"ש עשה את מלאכתו נאמנה. בנסיבות אלה, משלא נגרם עינוי דין למערער, אסתפק על כן בהבעת ביקורת על התנהלות הסנגוריה כאמור.
סיכום
לנוכח מסקנותיי דלעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעור הסנגוריה בנוגע להכרעת הדין, מלבד באשר לפרט האישום ה-13, לגביו תוחלף ההרשעה בעבירה של ניסיון לקשירת קשר כאמור.
הערעור על חומרת העונש
גם בשים לב להסתייגויות בנוגע להכרעת הדין, דומה כי אין כל מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא. המערער הורשע בשורה אורכה של עבירות ביטחוניות מן החמורות ביותר המוכרות לנו, אשר אומנם נותרו רובן ככולן בגדר תוכניות אך לו היו מתממשות תוצאתן הייתה קשה ביותר. לא זו אף זו, המערער פעל משך תקופה ממושכת במסגרת מאורגנת של הפלג הצבאי של החמא"ס. המערער אף החטיא אחרים כאשר גייס לחולייתו הצבאית פעילים נוספים.
יתרה מזו, כפי שראינו, המערער היה הרוח החיה מאחורי היוזמות המגוונות לבצע פיגועים קשים נגד חיילים ואזרחים, יוזמות אשר התקדמו באופן ממשי ונמנעו אך עקב מעצרם של חברי החוליה. להדגשה מיוחדת ראוי הקשר לחטוף אזרח, אשר אך כפסע היה עד להתממשותו, לאחר שכבר התקיימה שיחה על מנת לפתות את האזרח להיפגש עם הקושרים(פרט האישום ה-18).
בהתאם לכך, ראוי היה להטיל על המערער עונש שיבטא באופן ברור את הסלידה ממעשיו ויעביר מסר הרתעתי בלתי מתפשר.
ההגנה נתלתה רבות בטיעוניה לעונש לפני ערכאה קמא ואף בפנינו בעונשי המאסר שנגזרו על השותפים בפרשה זו. תחילה, אציין כי לא ?????? ???????? ?? ????? ???"? ÷?? ???????? ????? ??????? ???. ??? ?????? ????? ?????, ?? ??, ???? ???? ?????-??, ???? ?????? ?? אברהים חסאן. אלא שבעניינו של זה האחרון ניתן על ידינו פסק דין, במסגרתו החמרנו בעונשו, כך שחלף עונשי מאסר חופפים שנגזרו עליו בגין הרשעות בשני כתבי אישום המגלמים את חלקו בפרשה בה עסקינן, קבענו כי העונשים יצטברו כך שאותו אברהים ירצה סך הכל עונש מאסר בן תשע שנים ומחצה (ראה ע' 2853+2892/07 התוב"ץ נ' חסאן). בשים לב לעובדה כי המערער היה מעורב בעבירות נוספות, יש לקבוע כי גם מן ההיבט של אחידות הענישה העונש שנגזר על ידי בימ"ש קמא סביר.
לנוכח האמור, הייתי מציע לחברי לדחות גם את הערעור בנוגע לחומרת העונש.

השופט אל"ם מ' תירוש:
אני מסכים.

השופט סא"ל מ' שילה:
אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עבירת הפקרה

  2. מבצע בצוותא

  3. עבירת שבל''ר

  4. הבעת חרטה כנה

  5. הגבלת עבירות

  6. התעללות בפעוט

  7. שותפות לעבירה

  8. התקהלות אסורה

  9. הסעה שלא כדין

  10. סיוע לאחר מעשה

  11. קשירת קשר לעוון

  12. היזק לרכוש במזיד

  13. פשע בגלל מצב כלכלי

  14. סיוע לאחר מעשה פשע

  15. התיישנות עבירת עוון

  16. עבירת נסיעה אחורנית

  17. קשירת קשר לביצוע פשע

  18. זכויות קורבנות עבירה

  19. עבירת העלבת עובד ציבור

  20. התחייבות להימנע מעבירה

  21. עבירות מע"מ של עורך דין

  22. מרשם עבירות כלפי קטינים

  23. ביטול עבירה לאחר עשייתה

  24. עבירת שימוש במאגרי מידע

  25. עבירת יריות באזור מגורים

  26. העובדות אינן מקימות עבירה

  27. רישום פלילי עבירות בנייה

  28. ערעור על עבירות ביטחוניות

  29. עבירה על חוק שמירת הניקיון

  30. כניסה בתחבולה למקום מגורים

  31. עבירות על חוק הכניסה לישראל

  32. ביטול עבירת העלבת עובד ציבור

  33. עבירת נסיעה לאחור באי זהירות

  34. חיוב ליידע נפגע עבירה פלילית

  35. הצעת חוק עבירות שיש עמן קלון

  36. סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות

  37. חטיפה לצורך דרישת כופר מהמשפחה

  38. ערעור בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע

  39. שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה

  40. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001

  41. תקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס''ב-2002

  42. דחיית פגישת עצור בעבירות בטחון עם עורך דין

  43. חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה - 2005

  44. צו אזורים חופשיים לייצור בישראל (עבירה על בטחון המדינה), התשנ"ה-1995

  45. תקנות שעת חירום (שיפוט בעבירות שבוצעו בלבנון על-ידי מבקרים מישראל), התשמ''ב-1982

  46. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון