להלן פסק דין בנושא ערעור בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע: פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המערער בגדרו של ע"פ 3669/07 (להלן:"המערער") והמערערת בגדרו של ע"פ 3412/07 (להלן:"המערערת") הורשעו, על פי הודאתם, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן בגדרו יוחסה להם ולאחד (להלן:"חלפון"), שורה ארוכה של מעשי זיוף, מרמה והונאה בכרטיסי חיוב. שלושה אישומים יוחסו לשני המערערים ולחלפון. במסגרת האישום השלישי הורשעו המערערים וחלפון בכך שקשרו קשר לשדוד מנציג מכירות של חברת התקשורת "פרטנר" מכשירי טלפון ניידים באמצעות החדרת תרופה מטשטשת לגופו. בהמשך לקשירת הקשר, פנתה המערערת לרופאת משפחה וקיבלה ממנה מרשם לכדורים מסוג "וואבן". באמצעות מרשם זה, רכשו המערערים וחלפון את הכדורים בבית מרקחת וביום 24.5.06 הם יצרו קשר עם נציג לקוחות של חברת "פרטנר", אריה שירן (להלן:"שירן"). בשיחה עם שירן הציג עצמו המערער בשם יונתן כהן, וטען באוזני שירן כי הוא מבקש לרכוש עבור בני משפחתו שלושה טלפונים ניידים מסוג נוקיה. בהמשך לשיחה זו, ביום 25.5.06 נפגש חלפון עם שירן, ולבקשתו של חלפון, ישבו השניים ברכבו של שירן, כשהמערערים ממתינים ברכב שחנה בסמוך. במהלך הפגישה, יצא חלפון פעמיים מהרכב בו התנהלה הפגישה, ובכל פעם חזר כשבידו כוס משקה שלתוכה הכניסו המערערים שלושה כדורי "וואבן". חלפון מסר לשירן את הכוסות, והאחרון שתה אותן על תכולתן. בהמשך, הציע חלפון לשירן לעלות לדירתה של אחותו על מנת לחתום שם על מסמכי העסקה. בתואנת שווא, גרם חלפון לשירן לחזור לכיוון הרכב, ואז נעלם. כאשר חזר שירן לרכב, הוא חש מטושטש וליבו פעם בחוזקה. לאחר נסיעה קצרה, עצר שירן את רכבו ונרדם בצד הדרך. במסגרת האישום השביעי הורשעו המערערים וחלפון בכך שביצעו עסקאות בכרטיס אשראי אותו גנב המערער מידידתו דאז, מירי כהן. בהמשך היום, ביצעו המערערים וחלפון עסקאות בכרטיס האשראי בסכום של 1,575 ש"ח. בנוסף, ניסו המערערים וחלפון לרכוש בכרטיס האשראי הגנוב טלפונים ניידים אולם לא עלה בידם לעשות כן בשל חריגה ממסגרת האשראי. במסגרת האישום האחד-עשר הורשעו המערערים בכך שבתחילת חודש יוני 2006 הם קשרו, יחד עם חלפון, קשר להשכיר את הדירה בה התגוררה המערערת לאחרים. זאת, לאחר שתקופת השכירות בדירה - תמה, וחרף כך שהדירה כלל לא היתה בבעלותם. לצורך כך, פרסמו המערערים וחלפון מודעה להשכרת דירה באינטרנט, בעקבותיה יצר עימן קשר אחד, משה סרוסי (להלן:"סרוסי"). חלפון, אשר קיבל את מפתחות הדירה מאת המערערים הראה לסרוסי את הדירה תוך שהוא מתחזה כבעליה. בהמשך לכך, ביום 7.6.06 חתמו סרוסי וחלפון על הסכם שכירות, וסרוסי שילם לחלפון מקדמה בסך של 2,500 ש"ח אותה חילקו ביניהם המערערים וחלפון. שני אישומים נוספים יוחסו למערער ולחלפון בלבד. במסגרת האישום השישי נטען, כי בשנת 2003 התפתחה חברות קרובה בין המערערת ובין אחת, אלנה רוסמבלט (להלן:"אלנה"). ביום 1.6.05 שכרו השתיים דירה בגבעתיים, בה התגוררו עד ליום 30.5.06. המערער היה באותה תקופה בן זוגה של המערערת, ובתקופה הנקובה לעיל הוא נהג לישון בדירה. באחת הפעמים בהן לן בדירה, נטל המערער מחדרה של אלנה פנקס שיקים, שבו היו 15 שיקים ריקים. בשתי הזדמנויות, זייף המערער את חתימתה של אלנה על גבי השיקים, ומסרם לידיו של חלפון, אשר העביר אותם לאחרים על מנת שיפדו אותם עבורו. בסך הכל, פדו המערער וחלפון סכום של 14,000 ש"ח מחשבונה של אלנה. במסגרת האישום העשירי נטען, כי בשנת 2006 קשרו המערער וחלפון קשר לרכוש במרמה מוצרי חשמל באינטרנט, תוך הזדהות כאחרים ובאמצעות מסירת פרטי כרטיסי אשראי של אחרים. תוכניתם של המערער וחלפון היתה, כי לאחר שמוצרי החשמל יסופקו להם, הם ימכרו אותם ויחלקו ביניהם את התמורה שתתקבל. המערער וחלפון השיגו מאגר של מספרי כרטיסי אשראי ותעודות זהות ובאמצעות מאגר זה רכשו בין החודשים מרץ עד יוני 2006 מכשירי חשמל רבים. האישום התשיעי יוחס למערערים בלבד ובגדרו נטען, כי בין החודשים ינואר-מרץ 2006 רכש המערער במרמה מחברת "פרטנר" 14 מכשירי טלפון נייד בשבע עסקאות שונות, תוך שהוא מזדהה בכל פעם כאדם אחר או מוסר פרטי חשבון של גורמים אחרים. בשתי עסקאות, שנערכו ביום 20.3.06 ו-24.3.06 קיבלה המערערת את מכשירי הטלפון בשמו של המערער, תוך שהיא מתחזה בכזב כרעייתו. עלות הנזק שנגרם לחברת "פרטנר" כתוצאה ממכירת הטלפונים במרמה ומהשיחות שבוצעו בהם הסתכמה ב-23,000 ש"ח. בגין כל אלה, ולפי הודאתם, הורשעו המערערים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון, שוד, קבלת דבר במרמה, זיוף, התחזות כאדם אחר, לפי סעיפים 499(א)(1), 499(א)(2), 402(ב), 425 ו-441 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), וכן בעבירות של גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב לפי סעיפים 16(א), 17 סיפא לחוק הונאה בכרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן:"חוק הונאה בכרטיסי חיוב") ו-25 לחוק העונשין. בנוסף לאלה, הורשע המערער בחמש עבירות נוספות של קבלת דבר במרמה, בעבירה נוספת של ניסיון לקבלת דבר במרמה, בעבירת גניבה לפי סעיף 383 לחוק העונשין, ובעבירה נוספת של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות. 2. הודייתה של המערערת בעבירות שיוחסו לה ניתנה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לעניין העונש. במסגרת הסדר זה הוסכם, כי המשיבה תעתור להטיל על המערערת עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים, מאסר על-תנאי וקנס כספי, ואילו למערערת תישמר הזכות לטעון לכל עונש שתמצא לנכון. בהסכמת הצדדים נשלחה המערערת לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר שהוגש לבית משפט קמא ציין שירות המבחן כי להתרשמותו, המערערת מכירה בחומרת מעשיה וחשה אשמה על הפגיעות שהסבה למתלוננים. בגין כך סבר שירות המבחן כי המערערת תוכל להפיק תועלת מקשר טיפולי והמליץ להטיל עליה צו מבחן למשך שנה. בד בבד ציין שירות המבחן כי אם יוטל על המערערת עונש מאסר בפועל, המלצתו היא כי עונש זה ירוצה בדרך של עבודות שירות. בית המשפט החליט לקבל את המלצת שירות המבחן ובגזר-דינו שניתן ביום 27.2.07 הטיל על המערערת עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות, תוך שהוא נותן עדיפות לשיקולי השיקום עליהם עמד שירות המבחן בתסקירו. בנוסף, הטיל בית המשפט על המערערת עונש מאסר על-תנאי למשך 12 חודשים וכן חייב אותה לשלם למתלוננים בתיק פיצוי בסכום כולל של 5,500 ש"ח. 3. גם המערער נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר, עמד שירות המבחן על נסיבות חייו הלא-פשוטות של המערער וציין, כי המערער הביע חרטה ובושה על הסתבכותו בעבירות וכן רצון לפצות על הנזק שגרם. בשל כל אלה, סבר שירות המבחן כי בעניינו של המערער נדרשת התערבות טיפולית. נוכח כך, המליץ שירות המבחן להעמיד את המערער בפיקוח וכן המליץ, כי ככל שיוטל על המערער עונש מאסר בפועל הוא ירוצה בדרך של עבודות שירות. בנוסף הומלץ לחייב את המערער בתשלום פיצוי למתלוננים. בגזר-הדין שניתן ביום 27.3.07 - דהיינו, לאחר מתן גזר-הדין בעניינה של המערערת - קבע בית המשפט כי המערער הורשע במספר גדול יותר של עבירות מזה בו הורשעה המערערת, וכי גם בעבירות שביצעו שניהם היה חלקו גדול ומשמעותי יותר. נוכח כך, סבר בית המשפט כי העונש שיושת על המערער צריך להיות חמור מזה שנגזר על המערערת, ובסופו של דבר גזר על המערער עונש מאסר בן 24 חודשים, מתוכו 10 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו והיתרה על-תנאי. בנוסף, חויב המערער לשלם למתלוננים באישומים השונים פיצויים בסכום כולל של 25,750 ש"ח. כמו כן חויב המערער לעמוד בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה ממועד שחרורו. 4. מכאן הערעורים שלפנינו. המערערת מבקשת להמיר את עונש עבודות השירות שהוטל עליה בעונש של שירות לתועלת הציבור. עונש זה, כך נטען, יאפשר למערערת לשמור על מקום עבודתה ולהתמיד בהליכי השיקום בהם החלה. לטענת המערערת, מאז החלו ההליכים המשפטיים בעניינה היא עשתה כל מאמץ לשקם את חייה וריצויים של שישה חודשי עבודות שירות ישים לאל את מאמציה אלה ועלול להביא להתמוטטותה הכלכלית. לעומת זאת - כך המערערת - אם יוטל עליה שירות לתועלת הציבור, היא תוכל לרצות את עונשה ובמקביל, להחזיק בעבודתה ולהתמיד בהליך השיקום בו החלה. המערער טוען, כי בגזירת הדין לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לרבות עברו הנקי, הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה משפחתו, והעובדה שגם הוא נפל קורבן למעשי הגניבה והמרמה של חלפון אשר הוא שהביא להסתבכותו. עוד נטען, כי לא ניתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש של עבודות שירות בלבד ולכך שהוא הודה במיוחס לו וחסך מזמנו של בית המשפט. המערער מוסיף וטוען, כי אין הצדקה לכך שהעונש שנגזר עליו יהיה חמור יותר מזה שנגזר על המערערת. לבסוף טוען המערער, כי פקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 אינה מאפשרת הטלת פיקוח לאחר שחרור ממאסר, כפי שנהג בית משפט קמא בעניינו. המשיבה סבורה כי יש לדחות את שני הערעורים גם יחד. להשקפתה, בית משפט קמא נהג במערערת במידת הרחמים, והעונש שנגזר עליה - ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות - משקף איזון ראוי בין כל השיקולים הרלוונטיים. המשיבה מוסיפה ומדגישה, כי בין המערער למערערת קיימם הבדלים של ממש, ואלו, להשקפתה, מצדיקים את ההבדלים ברמת הענישה ביניהם. בין היתר, מפנה המשיבה לכך שבעניינו של המערער לא נחתם הסדר טיעון ולכך שהמעשים שיוחסו למערער היו שונים וחמורים מאלה שיוחסו למערערת. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לנו עובר לדיון עולה, כי המערערת מתמידה בחודשים האחרונים בקשר טיפולי לו היא נזקקת באופן אינטנסיבי. עוד צוין, כי לאחר תקופה בה התקשתה המערערת להגיע ליציבות תעסוקתית היא מצאה עבודה קבועה. שירות המבחן התרשם ממגמת ההתייצבות במצבה של המערערת ולפיכך המליץ כי במידה ועונש עבודות השירות יוותר על כנו, יתאפשר למערערת לרצותו רק בעוד כשנה. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער צוין, כי בסמוך למועד מתן גזר הדין הוא מצא עבודה קבועה וכי הוא ממשיך להביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן המליץ לשקול את המרת עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער בעונש של עבודות שירות. 5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לא מצאנו עילה להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, פרט לעניין המבחן שהוטל על המערער. ראשית נאמר, כי המערערים חטאו בביצוען של עבירות רבות, אשר נמשכו לאורך זמן רב. המערערים אף גרמו נזק כספי ניכר למתלוננים, כשבמסגרת האישום השלישי הם החדירו לגופו של שירן כדורי שינה ללא ידיעתו, וברור, כי אירוע זה יכול היה להסתיים בתוצאה קשה בהרבה, נוכח כך שמיד לאחר הכנסת הכדורים נכנס שירן לרכבו והחל בנהיגה. כנטען על ידי המערערים, קיימים גם שיקולים לקולא ביחס לכל אחד מהם. באשר למערער, שיקולים אלה כוללים את עברו הנקי, את העובדה שסמוך למועד מתן גזר-הדין הוא מצא עבודה ואת העובדה שהוא הביע חרטה על מעשיו. באשר למערערת, כוללים שיקולים אלה את התמדתה במסגרת טיפולית, את העובדה שהיא מצאה עבודה קבועה, ואת נסיבותיה האישיות המורכבות. להשקפתנו, בגזרו את דינם של המערערים איזן בית משפט קמא היטב בין שיקולים אלה. העונש שנגזר על המערערים הוא, אפוא, הולם וראוי ולא מצאנו כל עילה להתערב בו. נוסיף ונאמר, כי להשקפתנו, ההבחנה שערך בית משפט קמא לעניין העונש בין המערער למערערת הייתה מוצדקת. כפי שציין בית משפט קמא, המערער הורשע במספר רב יותר של עבירות וחלקו בעבירות שביצע במשותף עם המערערת היה דומיננטי. בנוסף, הזיקה בין המערער לחלפון היא שהיוותה את המצע לביצוען של העבירות, ולכך יש להוסיף גם את השוני בנסיבותיהם האישיות של השניים. כל אלה הצדיקו, להשקפתנו, את ההבדל בענישה. בצד האמור, נוכח המגמה החיובית העולה מתסקיר שירות המבחן ביחס למערערת והתרשמותנו כי האחרונה אכן עשתה מאמצים ניכרים על מנת לשקם את חייה, החלטנו - בהסכמת המשיבה - לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות כי מועד ביצועו של עונש עבודות השירות שנגזר על המערערת יידחה בשנה. באופן זה, תוכל המערערת להמשיך בדרך החיובית בה החלה, להמשיך בטיפול בו השתלבה ולאפשר לה לעמוד בתשלומים בהם חויבה, ובכללם תשלום הפיצוי למתלוננים. הממונה על עבודות השירות יגיש לבית המשפט המחוזי חוות דעת באשר למקום בו יבוצעו עבודות השירות עד ליום 2.9.08. 6. מכאן לטענתו של המערער לעניין צו הפיקוח שהוטל עליו בד בבד עם השתתו של מאסר בפועל. בפסק-דין שניתן לאחרונה בע"פ 2793/06 קלימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.8.07) התייחס חברי, השופט א' רובינשטיין לאפשרות להטיל צו מבחן למרות שהנאשם נדון לעונש מאסר בפועל (שאינו בעבודות שירות), וציין כי "על פי לשונו של סעיף 1 לפקודת המבחן... מבחן בעקבות הרשעה מוגבל (בין השאר) למאסר בפועל בעבודות שירות, קרי, אינו מוסב על מאסר בפועל שאינו בעבודות שירות" (שם, בפסקה ז(1)). יחד עם זאת, קיבל בית המשפט את עמדת הצדדים, כי בנוסף לסמכות הנתונה לו מכוחה של פקודת המבחן, רשאי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, להורות על הטלת צו מבחן חרף כך שהנאשם נידון לעונש מאסר בפועל, בכפוף לבחינת התאמתו האינדיבידואלית של הנאשם למסגרת הטיפולית. אלא שבאותו עניין, ההצעה להשית על הנאשם צו מבחן חרף השתתו של מאסר בפועל היתה פרי יוזמתו של המערער, וניתנה לה הסכמת הצדדים כולם. בעוד שבענייננו, המערער משיג על רכיב זה של העונש. נוכח לשונו של סעיף 1 לפקודת המבחן, וההכרעה בע"פ 2793/06 הנ"ל, ממנה עולה בבירור כי הסמכות להורות על העמדת נאשם במבחן בנוסף להטלת עונש מאסר בפועל קמה מכוח הסכמת הצדדים, הרי שנוכח התנגדותו של המערער שלפנינו לרכיב זה של העונש, איני סבור כי ניתן להותירו על כנו. לפיכך, אציע לחבריי להורות על ביטול צו המבחן, יחד עם הותרת יתר רכיבי העונש על כנם. בכפוף להערות אלה, אציע לחברי לדחות את הערעורים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. משפט פליליקשירת קשר לביצוע פשע / עווןערעורפשע