עיון בחומר חקירה ניתן לנאשם וסניגורו, לאחר הגשת כתב אישום – סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982. על פי ההלכה הפסוקה פורש המונח "חומר חקירה" באופן רחב, הכולל אף חומר הקשור בעקיפין לאישום ובלבד שתהא בו תועלת פוטנציאלית להגנת הנאשם . אכן, זכות העיון אינה מוחלטת וכפופה למבחן הרלוונטיות תוך שהבחינה היא מהותית וספציפית לכל מקרה . ככלל, אין תחולה לזכות העיון על תרשומות פנימיות או על הנחיות פנימיות לפי שבדרך הכלל אין אלה מהוות חומר חקירה העשוי לסייע לנאשם (בש"פ 948/16 מדינת ישראל נ' פלוני). בית המשפט העליון, בבג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים. בבג"ץ פריד התנהלה חקירה פלילית, אשר לא הניבה כתב אישום ובסופה התיק נסגר מחוסר ראיות. העותר ביקש לעיין בחומר החקירה שנאסף נגדו על מנת שיוכל לבקש לשנות את עילת הסגירה של התיק וכן לפתוח בהליכים משפטיים כנגד המתלונן ולעשות שימוש בחומר זה בהליכים משפטיים אחרים שהוא כבר מנהל. בית המשפט קבע כי אמנם סעיף 14(א)(9) פוטר את מערך החקירות של המשטרה מתחולת החוק, אך אין מדובר בהסדר שלילי, המונע מאדם את האפשרות לקבל מידע מגופים אלה, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק: "יובהר כי הצעת החוק אינה באה למצות את מלוא האפשרות לקבל מידע מן הרשויות. נסיבות אשר אינן נופלות בגדר זכות למידע לפי חוק זה, בשל מהות המידע המבוקש, מיהות המבקש או הרשות המתבקשת - אין ההצעה באה להשמיע איסור לתת בהן מידע (ה"ח תשנ"ז, 397). בית המשפט פסק כי: "זכותו של אדם לעיין בכל החומר המצוי בידי הרשות אשר נוגע לעניינו הנה אחד מכללי היסוד במשפט המנהלי הישראלי" וכי זכות העיון קשורה לזכות הטיעון ולמיצוי זכויות אחרות של הפרט. חוק חופש המידע חידש במובן זה, שכל אדם, גם שאין לו נגיעה לעניין, זכאי לקבל מידע מרשויות ציבוריות. עוד נקבע, כי אי תחולת חוק חופש המידע על גופים מסוימים אכן עלול למנוע מסירת מידע למבקש שאין לו נגיעה ישירה בעניין, אך לא כך כאשר מדובר באדם שיש לו עניין ישיר במידע המבוקש. גם כאשר לא עומדת למבקש זכות העיון מכוח חוק חופש המידע, עדיין נקודת המוצא היא גילוי והחיסיון הוא חריג. עוד נקבע, כי הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת ויש לאזנה מול אינטרסים ציבוריים וזכויות של פרטים אחרים. על כן, בבואה של הרשות לבחון בקשת עיון, עליה לערוך איזון בין הזכויות בכדי להגיע להחלטה סבירה וצודקת. כאשר נק' המוצא היא זכותו של בעל עניין לקבל מידע- על הרשות להצביע על עילה טובה למניעת גילוי המידע ועליה ליתן נימוקים סבירים ומשכנעים. הרשות צריכה לבחון בכל מקרה מהם האינטרסים המתנגשים ולערוך את האיזון הנדרש, שכן לא בכל מקרה מתקיימים כל האינטרסים הציבוריים המופיעים בהנחיות פרקליט המדינה כשיקול למניעת עיון, ולא באותה עוצמה. כאשר מדובר בעיון בתיק חקירה לצורך הצגת ראיות בתיק אזרחי תלוי ועומד – יש מחד אינטרס בהגנה על המידע שנאסף ומאידך אינטרס ציבורי בקיום דיון הוגן ועשיית צדק, על ידי הצגת מלוא הראיות. בבחינת האיזון בין אינטרס העיון לאינטרסים שבאי גילוי, המבחן הוא "וודאות קרובה" לפגיעה ממשית באינטרס ציבורי. בעניין פריד כנגד הזכות לקבלת מידע עומד האינטרס הציבורי שבמניעת שיבוש בתפקוד המשטרה. השאלה היא" האם גילוי חומר חקירה מתיק חקירה שנסגר, יביא בנסיבות המקרה, לפגיעה ממשית בוודאות קרובה, באינטרס הציבורי שבשיתוף פעולה של הציבור עם המשטרה ובזרימת מידע מהמשטרה לציבור, והתשובה על כך בשלילה. בעניין ע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נ' הרב שלום דב וולפא, נקבע כי המבקש הינו צד מעוניין, בעל אינטרס אישי- לגיטימי לעיין בחומר החקירה לצורך ניהול תביעתו וכי מתן זכות העיון תאפשר לו למצות זכויותיו בתביעה ותקדם את הערך של גילוי האמת ועשיית צדק על יסוד גילוי מלא של ראיות, שהינו אינטרס ציבורי ולא רק אינטרס פרטי של המתדיין. לעניין זכות הפרט לעיון במסמכים הנוגעים לעניינו, כאשר במסמכים יש פוטנציאל לכאורה לקידום עשיית צדק בהליך העיקרי בין הצדדים ולעניין מבחן הוודאות הקרובה לפגיעה ממשית באינטרס ציבורי – בג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון. הנחיה מס' 14.8 להנחיות פרקליט המדינה: בהנחיה נכתב כי נדרש איזון בין שיקולים של עשיית צדק בהליכים אחרים לבין החשש לפגיעה בחקירה הפלילית, בנחקרים ובנכונות למסור עדויות. עוד נקבע בהנחיה כי תנאי הכרחי למימוש זכות העיון בתיק חקירה הוא קיומו של אינטרס לגיטימי, אשר ייבחן בהתאם לזהות המבקש, זיקתו למידע והמטרה שלשמה מבוקש העיון. לדוגמא, זיקתו של חשוד או נפגע עבירה, על פניו, הדוקה יותר מאשר בעל עניין לצרכי מחקר. יש לבחון אינטרסים ציבוריים וכלליים, כגון: שמירה על תפקוד תקין של רשויות אכיפת החוק, השלב בו מבוקש העיון , החשש לפגיעה בחקירות שטרם הסתיימו, סוג המידע ומידת ההכבדה. ##להלן החלטה בנושא עיון בחומר חקירה:## החלטה 1. ערעור על החלטת בית המשפט השלום ברמלה (כב' השופטת ז' בוסתן, סג"נ) מיום 2.9.07. ההחלטה מתיחסת לבקשה לעיון בחומר, חקירה על פי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"). 2. הבקשה הוגשה במסגרת כתב אישום שהוגש בביהמ"ש השלום כנגד המשיב ואשר מייחס לו עבירות של הכשלת שוטר, איומים, העלבת עובד ציבור, מהומה ועלבון במקום ציבורי, שיבוש מהלכי משפט, תקיפת שוטר והתנגדות למעצר. ההגנה מתבססת על הטענה כי המשיב נפל קרבן לשוטרים אלימים ותוקפנים שהפעילו כלפיו כח מיותר והארוע הסלים עקב התנהגותו הפרובקטיבית של רושם הדוח והשוטרים שהוזעקו על ידו לעזרה וכן שוטרים שנכחו אחר כך בתחנת המשטרה לשם הועבר. לטענתו, השוטרים מבקשים להסתתר מאחורי כתב האישום שהוגש נגד המשיב ולחפות על עבירות שביצעו כלפיו. 3. הבקשה המקורית לפני ביהמ"ש קמא היתה להמציא לידי הסניגור: א. כל העדויות שנגבו בתיק המח"ש הרלוונטי ואשר טרם הועברו לעיונו של ב"כ המבקש. ב. כל ההודעות וחומר חקירה רלוונטי נוסף הקשור לתלונה שהוגשה על ידי עצורים נוספים והמצוי בתיק מח"ש. ג. כתב אישום, פרוטוקולים וגזר הדין מתיק המח"ש. ד. רשימת חומר חקירה שנאסף. ה. תיקים שמספרם 6708/76600/77/2006, 999/7660/77/2005, הקשורים לעד ש.ט. תיקים שמספרם 52/41200/1/2004, 999/76600/77/2005 הקשורים לעד ש.ל. ותיקים שמספרם 47/41200/12006, 34/40000/6/2005, 23/41200/1/2001, 7401/05200/2/1988, הקשורים לעד א.ק. ו. יומן החקירה והנחיות להשלמת החקירה. 4. המחלוקת בפני ביהמ"ש קמא התמקדה בסוגיה מהו חומר החקירה בעניינו של המשיב (הנאשם) והאם הוא זכאי לקבל רישום פלילי או משמעתי של עדי התביעה, את יומן החקירה וכן חומר הנוגע לדיונים בבתי דין משמעתיים. בית משפט קמא קיבל לעיונו את כל תיק החקירה במח"ש, רשימה ובה פרוט השוטרים נגדם ננקטו הליכים משמעתיים, רשימה ובה פרוט השוטרים שלגביהם עלה ענין נקיטת הליכים משמעתיים בעקבות הארועים נשוא כתב האישום, גליונות הרישום הפלילי ו/או המשמעתי של כל עדי התביעה (ללא תיקי מב"ד פתוחים או סגורים), הנחיות התביעה הנוגעות לעיון בחומר החקירה ומסירת מידע על רישום פלילי של עדי תביעה והנחיות להשלמת חקירה בתיק הנדון. חומר זה הועבר גם לעיוני ונמצא בפני לצורך כתיבת החלטה זו. 5. לאחר שסקר את הפסיקה הנוגעת לענין קבע, בית משפט קמא כי "חומר חקירה" הוא גם זה המצוי בשליטת רשויות החקירה (ולא רק פיזית בתיק) והנטיה היא לפרשנות מרחיבה למונח ואולם על ביהמ"ש לבחון את מידת הרלבנטיות של החומר המבוקש להגנת הנאשם. 6. משכך, הורה ביהמ"ש כי יש להעביר את המסמכים הבאים: א. העדויות שנגבו במח"ש מאזרחים ומעדי ראיה, שכן עדויות אלה כוללת אמרותיהם של עדי ראיה ומעורבים בארוע. עוד קבע ביהמ"ש כי רלבנטי גם חומר חקירה במח"ש הקשור לתלונה שהוגשה על ידי עצורים אחרים שהיו בתחנה במועד הארוע ושהיו עדי ראיה להתרחשויות. מה גם שהודעות אלה רלבנטיות היות והן מתיחסות להתנהגות השוטרים כלפי עצורים נוספים במועד הארוע ויתכן אף שבהתנהגות השוטרים כלפי המשיב עצמו. ב. אשר לחומר הדיונים בפני בית הדין המשמעתי - נקבע כי "הליך משמעתי שהתקיים בעקבות תלונתו של המבקש ומתיחס לאירועים נשוא כתב האישום הוא חומר חקירה רלבנטי ..." שעל כן הורה קמא על העברת כתב האישום, פרוטוקולים, הכרעת הדין וגזר הדין לעיון. ג. אשר לגיליונות רישום הפלילים או המשמעתי של כל עדי התביעה, תיקי מב"ד פתוחים או סגורים - נקבע כי לאיש מעדי התביעה אין רישום פלילי ועל כן חשיפת מידע זה לא תזיק לו. באשר לגיליונות הרישום המשמעתי, הורה ביהמ"ש קמא לגלות תיקים שבמספריהם נקב לגבי העדים הבאים: העד ש.ט. תיקים שמספרם 6708/76600/77/2006, 999/7660/77/2005. העד ל.ש. 52/41200/1/2004, 999/76600/77/2005. העד ק.א. ותיקים שמספרם 47/41200/12006, 34/40000/6/2005, 23/41200/1/2001, 7401/05200/2/1988. ד. לענין יומן החקירה והנחיות להשלמת החקירה - הורה בית משפט כי חומר זה יועמד לעיונו של המבקש, הגם שהנחיות לא בוצעו וזאת בין היתר בשל טענת המבקש כי ההשלמות שהתבקשו נועדו לשבש את הליכי ביהמ"ש. ה. בנוסף קבע בית משפט קמא קביעות לגבי עניינים שאינם חלק מערר זה והם נוגעםי לעניינים הבאים: לרשימת החומר שנאסף, המלמד כי לא ניתן לזהות את מרבית המסמכים "שאין בצידם שם עורכם ופרוט ענינם בקיצור" ועל כן הורה ביהמ"ש כי תערך ותמסר רשימת מסמכים כיאות. לענין החוקר מיכה - שחשיפת גליונו הפלילי אינה רלבנטית להגנה בשלב זה, ומשכך לא הותרה, ולהנחיות התביעה ביחס לעיון בחומר החקירה, אשר נקבע כי אינן מהוות לעצמן חומר חקירה והבקשה לגביהן היא אך מכבידה. עוד נקבע, כי לא נמצאו תיקי מב"ד הממתינים לבירור "ותיק שנסגר מסיבה כלשהיא שוב אינו רלבנטי להגנתו של הנאשם". הערר 7. הערר שבפני מתמקד באלה: א. ההחלטה לחשוף תיקים משמעתיים כנגד השוטרים, למעט תיק מח"ש שמספרו 999/7660/77/2005 - נטען כי בבש"פ 5881/06 שלמה בניזרי נגד מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן:- "פרשת בניזרי") נקבע, כי עיון בגליון הרשעות קודמות של עד תביעה מתיחס רק לתיקים שהסתימו בהרשעה ולא לתיקי מב"ד או תיקים סגורים על ידי היועץ המשפטי. על כן, כך נטען אין לחשוף את המסמכים הבאים: תיק שמספרו 6708/76600/77/2006 ביחס לעד ש.ט. תיק שמספרו 52/41200/1/2004 - ביחס לעד ל.ש. תיקים שמספרם 47/41200/12006, 34/40000/6/2005, 23/41200/1/2001, 7401/05200/2/1988 - ביחס לעד ק.א. ב. יומן החקירה והנחיות להשלמת החקירה - העוררת טוענת כי ביהמ"ש קמא התייחס להלכה שבש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006 (3), 3761, אך בסופו של יום שגה כשהורה על חשיפת החומר, תוך שבחר שלא להביע עמדתו בענין, היות וההנחיות לא בוצעו. נימוק כזה אין בו הצדקה לסטיה מהלכה המפורשת. דיון ומסקנות חשיפת תיקים 8. כאמור לעיל, הערר מתייחס, במישור זה, אך ורק לחשיפה של שישה תיקים ספציפיים. לאחר שעיינתי בתיקים אלה ובגיליונות הרישום המשמעתי אודותם, אדון באפשרות החשיפה של כל תיק ותיק לגופו. זאת על יסוד הוראות הדין הרלוונטיות, ולאור טענת ההגנה של הנאשם, כפי שהיא עולה מהבקשה לעיון בחומר חקירה, כי העדים מטעם התביעה הינם שוטרים הרגילים לנהוג באלימות בלתי מוצדקת כלפי אזרחים, לשבש ולבדות ראיות וכן לאיים על עדים ולהטרידם. היות ושמות הנוגעים לתיקים פורטו בהחלטת בית המשפט קמא, ונוכח העובדה כי בדיון שלפניי התייחס בא-כח המדינה גם לנושא של אחד מהתיקים (והדברים שנאמרו מאפשרים את זיהוי התיק), אתייחס ברמיזה לתוכן התיקים - ככל שההנמקה מחייבת. תיק 6708/76600/77/2006 9. מדובר בתיק מח"ש בעניינו של העד ש. ט. התיק נפתח בגין ארוע שהתרחש למעלה משנה אחרי הארועים נשוא כתב-אישום ואף אחרי הגשת כתב האישום, וביום 14/01/2007 נסגר התיק מחוסר ראיות. התיק אינו מתייחס לארועים בגינם הוגש כתב האישום נגד הנאשם, אלא לחשד לשימוש בכח כלפי אזרח במקרה אחר. התיק נוהל על ידי מח"ש כתיק פלילי והחשודים (ש.ט. ושוטר נוסף) הוזהרו בתחילת חקירתם - כמקובל בחקירות פליליות. חוקרי מח"ש הפעילו את סמכותם לפי פרק ד'2 לפקודת המשטרה. הסמכויות והחסינויות של חוקרי מח"ש הינן כשל שוטרים (סעיף 49י לפקודה). התיק נסגר מחוסר ראיות וההודעה על כך נמסרה על-ידי מח"ש, בתום החקירה, לגורמים שונים במשטרה, לרבות מפקד המחוז ומפקד המרחב בו שירתו השוטרים. אין בתיק שום המלצה בדבר טיפול משמעתי. בנוסף, סעיף 4 להוראות המשטרה 4.04.01 בעניין שפיטה משמעתית, קובע: "אין להעמיד איש משטרה לדין משמעתי בעבירה של שימוש בכח ללא הצדקה כלפי אדם, במסגרת מילוי תפקיד, עבירה לפי פסקה 19 לפקודת המשטרה, אלא באישור היעוץ המשפטי לממשלה". יוער כי להוראות המשטרה - תוקף של דין (ראה: סעיפים 9א(א) ו-9ג לפקודת המשטרה). היות ומדובר בתיק שכמוהו כתיק פלילי סגור, חל סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק המרשם"), הקובע: "מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין כאמור בסעיפים 59 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982... לא יימסר אלא לגופים המפורטים בתוספת השלישית". בתוספת השלישית לחוק מפורטים 4 סוגי רשויות בלבד. התוצאה היא כי התיק אינו ניתן לחשיפה, אלא בפני הגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק המרשם, ולא בפני בית המשפט, הנאשם בתיק אחר או סניגורו. הדבר נובע ממשמעותו המילולית ומתכליתו של סעיף 11א לחוק המרשם. בית המשפט העליון שדן, בהרכב של שלושה, בפרשת בניזרי הנ"ל, סבר, כי לא ניתן לחשוף מידע ביחס לתיקים פליליים סגורים במסגרת הליך גילוי לפי סעיף 74 לחסד"פ. כב' השופטת ברלינר, לאחר שהפעילה את מבחן הרלוונטיות ביחס לתיקים שהסתיימו בהרשעה, הדגישה: "כדי להסיר כל ספק, אני שבה ומציינת כי מדובר אך ורק בתיקים שהסתיימו בהרשעות - ולא בתיקי מב"ד ולא בתיקים שנסגרו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה (סעיפים 11 ו- 11א לחוק המרשם)" (שם, פסקה 6 לפסק הדין וראה גם האמור בפסקה 22 לפסק הדין: "לגבי תיקים סגורים - המידע ביחס אליהם ימסר רק לגופים המנויים בתוספת השלישית שבית המשפט אינו נמנה עימם"). גם בית המשפט קמא, בהחלטתו: "באשר לתיקים סגורים אני סבורה כי תיק שנסגר מסיבה כלשהי שוב אינו רלוונטי להגנת הנאשם" (עמ' 12 להחלטה, שורות 1 - 2). במצב דברים זה מסקנתי היא כי אין מקום לחשוף תיק זה ורישומים אודותיו במסגרת גילוי חומר החקירה לנאשם וסניגרו. תיק 52/41200/1/2004 10. עניינו של תיק זה, אשר טופל על ידי קצינת תלונות הציבור, ולא הגיע לידי דיון משמעתי נוגע לעבודה נוספת ללא היתר של העד ש.ל.. אמנם, תלונת האזרח התייחסה גם להיבטים נוספים, אך ביחס אליהם היא נמצאה בלתי מוצדקת. לאחר שעיינתי בתיק, אינני מוצאת כל רלוונטיות או תועלת עניינית שיוכל הסניגור המלומד להפיק מעיון בתיק זה. שעל כן אין מקום לחשפו. הגעתי למסקנה זאת אף מבלי שנדרשתי לשאלה האם הדין מאפשר חשיפת התיקים שהתבררו בפני קצינת תלונות הציבור לאור האופי והמהות של הליך פנימי זה. תיק 47/41200/1/2006 11. גם תיק זה בעניינו של הקצין א.ק. טופל על ידי קצינת תלונות הציבור ולא הגיע לידי בירור בפני ערכאה משמעתית (בית הדין או דן יחיד). עולה מהתיק כי הקצין טעה בשיקול דעתו במסגרת מילוי התפקיד בסוגיה של שחרור חשוד בתנאים ולא וידא את שהיה עליו לוודא. לא הועלו בתיק חשדות לאלימות או לשיבוש ראיות. לא מצאתי כל רלוונטיות של תיק זה למשפטו של המשיב ואין מקום לגילויו ולו מן הטעם הזה, מבלי שאצטרך להזדקק ליתר הטעמים. תיק 34/40000/6/2005 12. עניינו של תיק זה - הרשעה משמעתית בפני דן יחיד של הקצין א.ק. הנוגעת להתרשלות. גם בתיק זה לא הועלו חשדות כלשהם הנוגעים לאלימות, שימוש בכח או זיוף ראיות, ואינני מוצאת מקום לגילויו - אף מבלי שנזקקתי לסוגיה המורכבת של גילוי הרשעות משמעתיות כחלק מחומר החקירה. אעיר רק כי עד 1 באפריל 2006 היו הרשעות אלה, מכח פסקה 2(5) לחוק המרשם ובכפוף לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (הרשעות ועונשים לפי פקודת המשטרה שאינם פרטי רישום), תשמ"ד - 1983, פרטי רישום במרשם הפלילי. החל מ-1 באפריל 2006 פסקה 2(5) לחוק המרשם בוטלה מכח סעיפים 109 ו- 112 לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), תשס"ו-2006 וההרשעות המשמעתיות של שוטרים אינן נמנות עוד על פרטי הרישום במרשם הפלילי. אלא שבמקרה שלפנינו מדובר בהרשעה ברשלנות במילוי תפקיד, אשר לא היתה חלק מפרטי הרישום במרשם הפלילי גם לפי הדין הקודם (ראה: התקנות הנ"ל משנת 1983, המפנות לתוספת לתקנות המשטרה (הגדרת עבירה על המשמעת), תשט"ו - 1955 (שבוטלו בשנת 2001), ובמיוחד את פריט 2 לתוספת) - דבר המצביע על משקל מועט שיש לעבירה משמעתית זו מבחינה ציבורית. תיק 23/41200/1/2001 13. תיק זה טופל ע"י קצינת תלונות הציבור. ועניינו טיפול באי-החזרת רכוש ע"י מתנדב המשמר האזרחי. אין כל רלוונטיות של תיק זה למשפטו של המשיב, ואינני מוצאת מקום לגילויו, לאור מהותו ואופיו, מבלי להיכנס לדיון מהותי באשר לאופי ההליך בפני קצינת תלונות הציבור. תיק 7401/05200/2/1988 14. מדובר בהרשעה משמעתית בפני דן יחיד, בשנת 1988. התיק לא אותר ולא הוצג בפניי, וחזקה על המשטרה והתביעה כי עשו מאמץ כן ורציני לאתרו. על כל פנים, אינני מוצאת מקום לאפשר גילוי בתיק זה ובפרטי רישום אודותיו. מדובר בהרשעה משמעתית שאפילו לפי הדין הקודם (בטרם ביטול פסקה 2(5) לחוק המרשם) לא היוותה פרט רישום במרשם הפלילי. אולם גם אילו מדובר היה בפרט רישום, הרי כיום, כעבור 19 שנים, היתה חלה לגביו לא רק התיישנות, אלא גם מחיקה, לפי חוק המרשם. זאת - מכח סעיף 14(א)(4) לחוק המרשם הקובע, לגבי הרשעות במסגרתן לא הוטל מאסר בפועל, תקופת התיישנות הרשעה בת 7 שנים, ומכוח סעיף 16(א) לחוק המרשם הקובע כי בתום 10 שנים מתום תקופת ההתיישנות "יראו את ההרשעה כהרשעה שנמחקה" . נוכח הזמן הרב שחלף ובהתחשב במהות העבירה המשמעתית, אינני מוצאת מקום לאפשר עיון בתיק זה. הנחיות להשלמת החקירה 15. אשר להוראה לחשוף את ההנחיות להשלמת החקירה - העורר מסתמך על בש"פ 2270/06 אל עילווי נ' מדינת ישראל הנ"ל ומבקשת להסיק ממנו, כי התכתבויות פנימיות שעיניינן עיבוד חומרי חקירה אינן בגדר חומר חקירה. בפסק דין עילווי הנסיבות שונות במידה מסויימת מהנסיבות במקרה דנן, ועל כן יש לאבחן. שם התביעה מסרה לידי ההגנה את פירות ההשלמה והודיע לה מפורשות כי אין בנמצא עוד חומר אחר. במקרה שלנו ההנחיות לביצוע ההשלמה לא בוצעו. כאשר טענת ההגנה מתבססת על כך, כי ההשלמות שנתבקשו נועדו לכאורה, לשבש את הליכי המשפט, יש חשיבות מהותית למסמך זה, שכן, הוא לא רק חלק מחקירה, אלא ראיה מרכזית לתמיכה בטענות ההגנה. הגם שבית המשפט קמא לא השכיל לדקדק בנימוקו, בסופו של דבר התוצאה אליה הגיע, נכונה וראויה בנסיבות הענין. על כן, דין הערר בנקודה זו להדחות. מסמכיםחומר חקירהעיון בחומר חקירה