עונש על סחר בנשק

להלן גזר דין בנושא עונש על סחר בנשק: גזר דין 1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, כאשר על פי ההודאה הורשע הנאשם 1 בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של סחר בנשק לפי סעיף 144 (ב) (2) לחוק העונשין, בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144 (א) רישא וסיפא + סעיף 25 לחוק העונשין, בשתי עבירות של הובלת נשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין, בעבירה של ניסיון לסחר בנשק לפי סעיף 144 (ב) (2) + סעיף 25 לחוק העונשין ובשתי עבירות של הסתייעות בכלי רכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה והנאשם 2 הורשע בעבירה של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ח - 1952, בעבירה של סיוע להובלת נשק לפי סעיף 144 ב (2) + 31 לחוק העונשין, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, בעבירה של גניבה לפי סעיף 348 לחוק העונשין, בעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין ובעבירה של שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 420 סיפא לחוק העונשין. 2. כתב האישום המתוקן מכיל שלושה אישומים כדלקמן: א. האישום הראשון מיוחס לנאשם 1 בלבד, בו נטען כי במועד כלשהו בשנת 2002 קשר הנאשם קשר עם אדם בשם X, שהיה תושב רהט ואשר נפטר לאחר מכן, (להלן: "איברהים") ועם תושב מצרים בשם X (להלן: "אלחאג"), לסחור בנשק שאותו יקבלו מאלחאג' ויעבירו לאחר. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו נפגשו איברהים והנאשם עם אלחאג', בנגב בקרבת גבול ישראל מצרים, ושם קיבלו ממנו 12 רובים מסוג קלצ'ניקוב, אותם הסיע הנאשם במכוניתו ליישוב רהט, שם הסתירו את הרובים בקרבת ביתו של איברהים. ביום שלמחרת הגיע הנאשם במכוניתו לאיברהים והעמיס את הרובים הנ"ל על מכוניתו. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו נסע הנאשם עם מכוניתו, שעליה הרובים, לצומת ערד ושם יצר קשר טלפוני עם אדם בשם עלי אלרשידה, שאת מספר הטלפון שלו קיבל מאלחאג'. עלי הופיע בצומת ערד והנאשם מסר לו את כלי הנשק הנ"ל וקיבל תמורתם סכום של 17,000 דינר. הנאשם מסר את הסכום הנ"ל לאברהים וקיבל תמורת מעשיו הנ"ל סך של 6,000 דולר. ב. האישום השני מיוחס לנאשם 2 בלבד, בו נטען כי הנאשם, שהינו תושב רפיח שברצועת עזה נכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין לפני כ-4 שנים ומאז שוהה הוא בישראל שלא כדין. הנאשם במועד כלשהו בחודש מאי או יוני 2004 גנב תעודת זהות השייכת לחאמד אלעוודרה ת.ז. X , זייף את תעודת הזהות הנ"ל בכך שהדביק את תמונתו עליה ובכך שינה אותה כך שנחזתה להיות תעודת זהות של הנאשם 2, וזאת על מנת לאפשר לו להמשיך לשהות בישראל שלא כדין. ג. האישום השלישי מיוחס לשני הנאשמים ובו נטען כי במועד כלשהו בחודש אפריל 2004 פנה אלחאג' אל הנאשם 1 והציע לו להעביר 12 רובים מסוג קלצ'ניקוב לאחיו של עלי ראשידה. אלחאג' אמר לנאשם 1 כי עלי הינו תושב הגדה ועצור בישראל בשל עבירה כלשהי. הנאשם 1 ביום 21.12.04 או בסמוך לכך, קשר קשר עם אלחאג' לבצע העברה נוספת של רובים כ- 30 במספר לאחיו של עלי, תמורת 600 דולר לרובה. במסגרת הקשר הנ"ל ולשם קידומו צרף הנאשם 1 את הנאשם 2 לקשר, על מנת שיסייע בביצוע העסקה, ותפקידו של הנאשם 2 היה לתצפת על מקום מסירת כלי הנשק לאחיו של עלי ולשמור על המקום כדי למנוע הפרעה למסירת הנשק. במסגרת הקשר הנ"ל ובתאום עם אלחאג', נסעו הנאשמים ביום 1.1.05, במכונית הונדה השייכת לנאשם 1, לכיוון נקודת המפגש. זמן מה לפני השעה 19:00 או בסמוך לכך, בקרבת צומת צחור שבערבה, נפגשו הנאשם 1 עם נציגיו של אלחאג' שהעמיסו על המכונית של הנאשם 1, רובים מסוג קלצ'ניקוב, 28 במספר ו-28 מחסניות ריקות מכדורים. באותה העת תצפת הנאשם 2 על האירוע והמתין. משם נסעו הנאשמים למסור את הנשק לאחיו של עלי, אולם נעצרו בידי חיילי צה"ל. הנאשם 2 הציג עצמו בפני השוטר צ'רלי ביטון כחמד אלעוודרה וזאת כדי להכשילו במילוי תפקידו. 3. הסניגור המלומד ביקש ללמד סנגוריה על הנאשמים וציין כי הנאשם 1 הנו בחור צעיר בן 30, נשוי ואב ל- 6 ילדים בגילאים 9 עד שנה המתגורר בישוב תל שבע. לדבריו, הנאשם עובד לפרנסתו בעבודות שמירה ואף לומד רפואה סינית בזמנו הפנוי. לטענתו עול הפרנסה המעיק הביא אותו לבצע את העבירות האמורות כשהוא ראה בכך מקור אשר יהא בו כדי לשקם את בני משפחתו. הסניגור למדני כי הנאשם מביע חרטה עמוקה על מעשיו וכי בפועל מדובר באדם בעל מוטיבציה גבוהה לנהל חיים נורמטיביים ויש לו תובנה באשר למצבו ולצורך לשנות את אורחות חייו. עוד מציין הסניגור כי כבר מיד לאחר מעצרו שיתף הוא פעולה עם חוקריו ואף הביא לידיעתם את דבר העסקה הקודמת שביצע. 4. אשר לנאשם 2 ציין הסניגור כי מדובר באדם מבוגר בן 48 לערך, נשוי עם ילדים השוהה בתחומי מדינת ישראל ללא היתר שהיייה כדין מזה כ- 4 שנים וזאת כדי לסייע בפרנסת בני ביתו. לדבריו, נעדר הנאשם 2 כל עבר פלילי ואשר לאירוע החמור, בו נתפס מסייע בהובלת נשק, הרי שבפועל כל חלקו הינו מזערי ביותר והצטמצם אך לפעולה של ביצוע תצפית על האירוע. הסניגור אף ציין כי מעורבותו של הנאשם 2 נכפתה עליו לא במובן של כפיה או כורח, כי אם במובן בו נסע הוא יחד עם הנאשם 1 לנסיעה תמימה ובמהלך הנסיעה סיפר לו הנאשם 1 כי הוא מבצע עסקת נשק וביקש ממנו כי יסייע בידו בכך שישקיף על המקום כדי למנוע הפרעות. הנאשם 2 לא יזם כל פעילות, לא היה בסוד תכנון הדברים ואף לא קיבל כל תמורה על חלקו. 5. התביעה ביקשה להחמיר בענישת הנאשמים בהתאם למדיניות הענישה המחמירה אשר הותוותה בשנים האחרונות בפרט על רקע המצב הבטחוני הקשה בו מצויה מדינת ישראל והסכנה אליה חשופים תושבי המדינה מפני פעילות טרור. המאשימה ביקשה שלא לייחס כל נסיבה לקולא, מקום בו טוען הנאשם 1 כי המניע למעשיו היה מצוקה כלכלית כשהיא טוענת כי טיעון שכזה יש לדחות בשתי ידיים, הן לנוכח חומרת העבירה ובפרט לנוכח העובדה כי לנאשם 1 הייתה עבודה מסודרת והוא אף הרשה לעצמו ללמוד רפואה סינית באופן המלמד כי לא מצוקה כלכלית הובילה אותו לביצוע המעשים כי אם אידיאולוגיה שהיא המסוכנת מכל. גם שירות המבחן התקשה לקבל את הסברו המיתמם של הנאשם 1 למניע כלכלי. שירות המבחן נמצא תחת הרושם כי מדובר באדם המנהל אורח חיים שולי וכי אינו מכבד את החוק והנו בעל מערכת ערכים לקויה. שירות המבחן הוסיף וציין כי מדובר באדם הנעדר תובנה מהותית לחומרת מעשיו וכי בפועל בוצעה העבירה מתוך זילזול בשלטון החוק . אשר לנאשם 2 בקשה המדינה להשית עליו עונש התואם את מעשיו, בפרט כאשר העבירות מבוצעות על ידי שוהה בלתי חוקי בתחומי מדינת ישראל. 6. בתי המשפט חזרו והדגישו את החומרה הרבה שיש לייחס לנסיבות של ביצוע עבירות בנשק, בפרט לתופעה המדאיגה השבה ומטרידה את כולנו והיא הברחת הנשק המתבצעת דרך גבול מצרים אל תחומי מדינת ישראל ולשטחי השרות הפלסטינית. חמור מכל, נמצאים אנו למדים כי אזרחי מדינת ישראל נוטלים חלק פעיל ומהותי בפעולות הברחה אלו ומעבירים את הנשק, תוך ניצול אזרחותם הישראלית וחופש התנועה שלהם בתחומי מדינת ישראל, בכלי רכב הנושאים לוחית זיהוי ישראלית, אל תחומי הרשות הפלסטינית. אין שום נימוק כלכלי היכול להצדיק מעשה נתעב שכזה אשר יש בו כדי ללמד על בגידה באחיו, אזרחי מדינת ישראל, הנחשפים לפעולות טרור המבוצעות בנשקים מסוג זה. על רקע המצב הביטחוני הקשה בו מצוייה מדינת ישראל מזה כ-4 שנים מצאו לנכון בתי המשפט להחמיר בענישה. בת.פ.(באר שבע) 8106/04 מדינת ישראל נ' אבו סבילה בנסיבות בהן ייבא הנאשם והחזיק ברשותו 45 רובי קלצניקוב 2 אקדחים ו- 1,500 רובים, מצאתי לנכון להשית על הנאשם עונש מאסר של 12 שנה תוך הדגשת חומרת מעשיו לנוכח העובדה כי מדובר בעבירות שבוצעו על ידי מי שהינו אזרח מדינת ישראל, כמו גם לנוכח העובדה כי הנאשם שם, היה בבחינת הרוח החיה הדומיננטית והיוזמת מאחורי הברחת הנשק ממצרים לתוך תחומי מדינת ישראל בידיעה כי הנשק יעדו הינו לרשות הפלסטינית. המובילים המצריים באותו אירוע נשפטו לעונשי מאסר של 6 8 ו- 10 שנים (בת.פ.(באר שבע) 8076/04 מדינת ישראל נ' בניית). בת.פ.(באר שבע) 8083/03 מדינת ישראל נ' אבו ג'ועד בנסיבות של הברחת נשק ממצרים אל תוך מדינת ישראל והעברתו לרשות הפלסטינית, בחמש הזדמנויות שונות ובכמות נשק ניכרת למדי, כ- 77 רובי קלצ'ניקוב, מטול RPG, 4 פצצות ותחמושת, מצאתי לנכון להשית על הנאשם שם עונש מאסר של 15 שנים. מדיניות ענישה זו תואמת את גישת בית המשפט העליון אשר נקבעה בע.פ. 4831/03 מחמוד אבו בכר נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך סז' 847, שם הורשעו הנאשמים בגניבה של - 58 רובי M-16 ומכירה של 9 רובים לתושב הרשות הפלסטינית, הכיר בית המשפט העליון בצורך להחמיר בענישה בעבירות אלה שכן מתבקשת היא, עקב הנסיבות שהזמן גרמן. באותן נסיבות קבע כי יש מקום שההחמרה בענישה תעשה בצורה מדורגת ועל כן מוצא הוא לנכון להפחית בעונשם של הנאשמים באופן שעונשו של הנאשם 1 הופחת מ- 17 שנות מאסר בפועל ל-15 שנות מאסר ועונשם של הנאשמים האחרים הופחת מ- 12 שנות מאסר בפועל ל-10 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון, שם, נתן את הדעת לעובדה כי הנאשמים שיתפו פעולה עם גורמי החקירה גם לגבי אירועים נשוא כתב האישום וגם לגבי אירועים מן העבר, וכן נתן את דעתו לנסיבותיהן האישיות של הנאשמים. בע.פ. 8755/01 מדינת ישראל נ' גדבאן, דינים עליון, כרך סג' 996, החמיר בית המשפט העליון בעונשם של הנאשמים אשר ייבאו סמים (3 ק"ג הרואין , 3 ק"ג חשיש ו- 0.5. ק"ג קוקאין) ונשק (10 רימוני יד ו- 6 רובי קלצ'ניקוב) לתחומי מדינת ישראל והטיל עליהם עונשי מאסר של 11 שנות מאסר בפועל ו-14 שנות מאסר בפועל בהתאמה. בע.פ. 5122/04 דניס פולבינוב נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם) אישר בית המשפט העליון את עונש המאסר בן 9 שנים אשר הוטל על המערער בגין עבירות של נסיון לסחר בנשק והחזקת נשק בכמות גדולה (שם החזיק 5 מאגים). בע.פ. 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן, דינים עליון, כרך סז' 422, החמיר בית המשפט העליון בעונשם של המשיבים אשר הורשעו בעבירות בנשק, מקום שסחרו ב-4 אקדחים ו-150 כדורי אקדח והשית עליהם עונשי מאסר בפועל של 7 שנים ו-4 שנים בהתאמה. בע"פ 4609/98 אחמד טאהא נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך כו' 375, החמיר בית המשפט העליון בעונשו של המערער, אשר הורשע בעבירות של סחר בנשק, מקום בו סחר ב- 15 כלי נשק והעמיד את עונש המאסר על 7 שנות מאסר בפועל. בדומה החמיר בית המשפט העליון בעונשו של הנאשם בע"פ 9620/02 מדינת ישראל נ' בהא בן אחמד עיסא עבידי, דינים עליון כרך סד' 210, והשית עליו עונש מאסר בפועל ל- 8 שנים בגין סחר ב- 31 רובי סער אותם מכר לתושב השטחים, כשהוא מתחשב בעובדה כי הנאשם שיתף פעולה עם חוקריו ואף מסר להם מידע לגבי מעורבים אחרים. 7. ומן הכלל אל המקרה שבפני. אשר לנאשם 1 - נמצא כי הנאשם הוביל 12 רובי קלצ'ניקוב מגבול מצרים לתחומי מדינת ישראל ולמחרת היום מסרם לאדם תושב השטחים בתמורה לסך של 17,000 דינר, כשהוא משלשל לכיסו סך של 6,000 דולר. משראה כי טוב, נענה לבקשתו של אלחאג' והוביל 30 רובי קלצניקוב אותם היה אמור למסור לתושב השטחים. לולא נתפס על ידי גורמי הביטחון היה נשק זה מוצא את דרכו , אף הוא אל תוך הרשות הפלסטינית. אמנם, נתתי את הדעת לעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וכי חסך מזמנו של בית המשפט ואף סיפר ביוזמתו אודות האירוע הקודם בו העביר רובים. הגם כל אלה יש להשית על הנאשם עונש אשר ישקף את הגמול הראוי אותו יש להשית בגין עבירות אלו, בפרט כשאלה נעברות על ידי אזרחי מדינת ישראל, כמו גם כדי להוציא מסר הרתעתי ברור הן כלפי הנאשם והן כלפי אחרים כמותו. 8. אשר לנאשם 2 חלקו בפרשת הנשק קטן מזה של הנאשם 1, אך זה לא בחל מלשתף פעולה עם הנאשם 1 ולסייע לו במלאכתו ולא נרתע מלשהות בתחומי מדינת ישראל שלא כדין כשהוא מחזיק ברשותו תעודת זהות מזוייפת אתה גנב קודם לכן מאזרח ישראלי. על רקע דברים אלו, ובשכלול כל השיקולים העומדים על הפרק במלאכת גזירת הדין אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 א. מאסר בפועל ל- 9 שנים החל מיום מעצרו 1.1.05. ב. מאסר על תנאי ל 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת נשק תוך 3 שנים מיום שחרורו. על הנאשם 2 א. מאסר בפועל ל- 4 שנים החל מיום מעצרו 1.1.05. ב. מאסר על תנאי ל- 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת נשק תוך 3 שנים מיום שחרורו. ג. מאסר על תנאי ל- 6 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה של כניסה לישראל שלא כדין או עבירת רכוש או עבירה של זיוף ומרמה תוך 3 שנים מיום שחרורו. זכות ערעור תוך 45 יום. נשקעבירות נשק