מה העונש על הצתה ?

בע.פ. 5067/93 פלוני נ' מ"י תק-על 94(2) נדון צעיר בן 17.5 שנים לשלוש שנות מאסר בגין הצתת רכב. ביהמ"ש העליון קבע כי, בשל גילו הצעיר של הנאשם העונש אינו קל, אך נוכח נפיצות העבירה על רקע הצתת כלי רכב על ידי קטינים בירושלים הפכה עבירה זו ל"מכת מדינה", ויש להרתיע עבריינים בכח מביצועה, ועל כן נדחה הערעור על חומרת העונש. בע.פ. 11289/04 סנאן חטיב נ. מ"י (לא פורסם) נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי על נאשם שהצית כלי רכב השייכים למתלונן, אשר חנו בעת ההצתה בחצר ביתו. במהלך מרדף של המתלונן אחרי הנאשם, ירה האחרון מס' יריות באויר, ונמלט מהמקום. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור על העונש בציינו, כי במעשיו של המערער היה טמון סיכון רב, ורק בנס לא נגרם נזק מההצתה ומהיריות שנורו ע"י המערער. לעומת זאת, בת.פ. 973/05 (ירושלים) מ"י נ' דוד סבאג (לא פורסם) נדון צעיר שהצית רכב על רקע פתיחת עסק מתחרה לממכר פיצות - לענישה של של"צ ללא הרשעה, וחויב בתשלום פיצוי למתלונן. הנאשם שם הביע חרטה, נטל אחריות למעשיו, ושירות המבחן המליץ על הטלת של"צ ותשלום פיצוי למתלונן. עונש דומה הטיל כב' השופט רביד גם על נאשם אחר באותה פרשה - בת.פ. 973/05 מ"י נ' אביתר כהן (לא פורסם). בת.פ. 986/05 מ"י נ' אלאור בר (לא פורסם) נדון עניינו של נאשם שהצית חדר הלבשה של קבוצת כדורגל על רקע אהדה פנטית לקבוצת כדורגל אחרת. שירות המבחן המליץ על הטלת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות בשל הליך שיקומי בו החל הנאשם, לאחר שעשה חשבון נפש עם עצמו, תוך הפנמת דפוסי התנהגות נורמטיביים וחרטה כנה. ביהמ"ש התחשב בתסקיר שירות המבחן, ונוכח חרטתו הכנה הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, והעמיד אותו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. בע.פ. 2122/03 משה כהן נ' מ"י (לא פורסם) נדון מערער שהצית רכב של מי שהתלונן נגדו ל-10 חודשי מאסר ומאסר על תנאי. להלן גזר דין בנושא עונש על הצתה: גזר דין א. פתח דבר 1. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, שבאה במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות תקיפה והצתה - עבירות על סעיפים 379 ו- 448(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). 2. במסגרת הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים נמחקו מהאישום הראשון עובדות אשר ייחסו לנאשם גם עבירות של אינוס המתלוננת, תקיפתה בנסיבות מחמירות, ותקיפת בנה הקטין, וכן נמחקה מהאישום השני הוראת חיקוק לפיה יוחס לנאשם גם ביצוע עבירה של חבלה במזיד לרכב. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון גם לעניין העונש לפיו התביעה עותרת להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה של שלוש שנים, בניכוי תקופת המעצר (מיום 07.01.04 ועד יום 15.03.04), וכן מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננת על פי שיקול דעת ביהמ"ש, ואילו לב"כ הנאשם נשמרה הזכות לטעון באופן חופשי לעונש. ב. תמצית עובדות כתב האישום 3. מעובדות כתב האישום המתוקן בשלישית בהן הורשע הנאשם עולה כי הוא הכיר את המתלוננת - גרושה ואם ל- 4 ילדים, המבוגרת ממנו ב- 10 שנים, בעת שעבדה במכון עיסוי. בין השניים התפתחה מערכת יחסים, והנאשם, שהיה באותה עת חייל, נהג ללון בבית המתלוננת. הנאשם הודה כי במהלך תקופה זו, במועדים בלתי ידועים, במספר הזדמנויות שונות, הוא תקף את המתלוננת בכך שמשך בשיערה, סטר לה, בעט בה, קילל אותה, ושבר חפצים בדירתה. עוד נכתב בכתב האישום, בו הודה הנאשם, כי בתחילת חודש ינואר 2004 איפשרה לו המתלוננת ללון בביתה ביחד עם חברתו, אך בתאריך 03.01.04 ביקשה ממנו לעזוב. הנאשם כעס על המתלוננת, וטען בפניה כי "זה ביתו ותמיד ישאר ביתו". בתאריך 07.01.04 בסמוך לשעה 02:00 נכנס הנאשם לתחנת דלק סונול בשד' ירושלים ביפו, קנה דלק בבקבוק, ולאחר מכן (בסמוך לשעה 02:47) הוא התקשר למתלוננת. משלא נענה, הוא הגיע לדירתה, דפק בחזקה על דלת הדירה, ודרש ממנה לפתוח את הדלת. המתלוננת לא נענתה לדרישתו, הנאשם ירד למקום חניית ריכבה, ושפך דלק עליו ועל ריכבו של בן זוגה החדש שחנה בסמוך לו. הנאשם הצית במזיד את שני כלי הרכב, ועזב את המקום רק לאחר ששוכנע שכלי הרכב אכן עלו באש. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נשרפו שני כלי הרכב כליל, וכן נגרם נזק לשני כלי רכב נוספים שחנו בסמוך להם. ג. טיעוני ב"כ הצדדים 4. ב"כ המאשימה עותרת לביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה בת 3 שנים, מאסר ע"ת וקנס, וכן מבקשת מביהמ"ש להורות על מתן פיצוי מלא לכל בעלי הרכב שכלי רכבם הוצתו; לאיתמר לוי - חבר של המתלוננת, סכום של 60,660 ₪ (כמפורט במסמכים שהוצגו על ידה), למתלוננת - סכום של 20,000 ₪, ולמאיר ויחזקאל יעקב - סכום של 8,300 ₪, בנוסף להוצאות ששולמו למכבי האש אשר הוזעקו למקום. לטענת המאשימה, עסקינן בצעיר כבן 21 אשר פגש במתלוננת במכון עיסוי, קשר עמה קשר זוגי, ופיתח כלפיה מערכת רגשות אובססיבית. היחסים בין הנאשם למתלוננת הסתיימו במאי 2003, והקשר ביניהם חודש ע"י הנאשם בסוף דצמבר 2003 - תחילת ינואר 2004. אותה עת קיימה המתלוננת קשר זוגי עם אחר שמכוניתו הוצתה, כאמור, על ידי הנאשם. על אף שהנאשם הגיע לבית המתלוננת בתחילת חודש ינואר 2004 כשהוא מלווה בחברתו, הוא התקשה לקבל את סירובה של המתלוננת לחדש עמו את הקשר הזוגי בשל מערכת יחסים שפיתחה עם אחר. מאחר והיא לא ענתה לצלצולי הטלפון של הנאשם, סערה רוחו ובפרץ רגשות אלים הוא פעל באופן מסוכן והצית את כלי רכבם של המתלוננת ושל בן זוגה החדש שחנו ליד בית מגורים, תוך סיכון חיי אדם, כשהוא מתעלם מהאפשרות שכלי רכב נוספים של שכנים שחנו בסמוך עלולים להיפגע, כפי שאמנם נפגעו. 5. ב"כ הנאשם עותר לביהמ"ש להתחשב בעברו הנקי של הנאשם, ובתיקון כתב האישום באופן שנמחקו ממנו העבירות החמורות שיוחסו לנאשם: אינוס המתלוננת, תקיפתה בנסיבות מחמירות והתעללות בבנה הקטין חסר הישע, ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. ב"כ הנאשם הדגיש כי מרשו טען כל העת שלא אנס את המתלוננת וכי מדובר בעלילה, והוא אף ניסה להתאבד במהלך מעצרו. לאחר ששוחרר בערבויות בתנאים מגבילים, הוא שהה במעצר בית מוחלט בבית אחיותיו במשך כמעט שנתיים, ובמהלך תקופה נוספת של כששה חודשים שהה במעצר בית חלקי בבית הוריו, וגם בכך יש להתחשב לקולא. ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי מרשו, שהינו בחור צעיר, בן למשפחה נורמטיבית, המסייע כיום לאמו בטיפול באחיו הרתוק לכסא גלגלים עקב מחלת הפוליו, נוצל על ידי המתלוננת המבוגרת ממנו, שהיא בעלת עבר פלילי הכולל עבירות אלימות. עוד, לטענתו, אין להשית על הנאשם לפצות את המתלוננת, אלא יש לחייב אותה בתשלום פיצוי בגין הנזקים שגרמה לנאשם. לדבריו הנאשם סבל מעינוי-דין, ו"חרב מתהפכת" היתה תלויה מעל ראשו בדמות אישומים חמורים ביותר של אונס ותקיפת חסר ישע במשך תקופה של שנתיים ומחצה. 6. הנאשם טען בדבריו לענין העונש כי הוא אכן פעל באופן נמהר בעת שביצע המעשים, אך לדבריו, היתה זו "טעות של ילד" (עמ' 12 שורות 5-6), וכיום הינו אדם בוגר, אשר הפנים את חומרת המעשים, והוא מביע חרטה, וברור לו כי לא ישוב לבצע עבירות. 7. במסגרת הראיות לעונש מטעם ההגנה, העיד דודו של הנאשם, המעסיק אותו כיום במתן שירותי קייטרינג, וכן העידה חברתו מזה שנה, אשר סיפרה על חריצותו של הנאשם, עזרתו לאחיו הנכה, התקרבותו לדת, אופיו הטוב, והקשרים המצויינים שביניהם. אף אמו של הנאשם העידה בבית המשפט, אך מעדותה עלתה עמדה מגוננת יתר על המידה, עת טענה כי בנה לא עשה מאומה, ולא ברור לה מדוע הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן (ראה עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול שורה 8). ד. שירות המבחן 8. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם לאור התרשמות קצין המבחן, כי הנאשם מתקשה להכיר בבעייתיות שבמעשיו, ולא נוטל אחריות מלאה, אלא שטחית בלבד, להתנהגותו. מהתסקיר אף עולה כי הנאשם אינו מכיר בתלות הרגשית שפיתח במתלוננת, אך מאחר והוא לא הביע נזקקות טיפולית, לא מצא שירות המבחן, בנסיבות שנוצרו, לכפות עליו קשר טיפולי. ה. דיון 9. כתב האישום המתוקן (בשלישית) אכן הפחית במידה ניכרת מחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, אך גם לאחר תיקונו הורשע הנאשם בעבירות חמורות שעניינן הצתת כלי רכב, ותקיפת המתלוננת במספר הזדמנויות. עבירת ההצתה נמנית על העבירות החמורות בחוק העונשין, והעונש הקבוע בצידה הוא 15 שנות מאסר. לאחר שליחת אש בנכס לא ניתן לדעת לאן תתפשט האש ובמי תפגע: "שיודע אתה את תחילתה, ואין אתה יודע את סופה. מי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים.... עשוי להוסיף לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות...." (ראה בש"פ 6526/05 ו 6527/02 מוחמד בן אעיד אלענמי ואנג'לה פבלום נ' מ"י (לא פורסם). עבירה זו כרוכה בסיכון רב של גרימת נזקים לרכוש ולנפש, כפי שניזוקו כלי הרכב במקרה זה. בנוסף לכך הורשע הנאשם גם בתקיפתה של המתלוננת במספר הזדמנויות. 10. ב"כ הצדדים הפנו את ביהמ"ש להלכה הפסוקה, כשכל אחד מהם נתמך בפסקי-דין המסייעים לעמדתו. באת-כוח התביעה הציגה פסקי דין בהם הוטלו על צעירים אשר נדונו בגין עבירת הצתה שלוש עד ארבע שנות מאסר בפועל, ואילו ב"כ הנאשם הפנה את ביהמ"ש לפסקי-דין בהם נידונו צעירים שהורשעו בעבירת הצתה, אם כעבירה יחידה או ביחד עם עבירות נוספות, לענישה ללא הרשעה או, למירב, לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. בע.פ. 5067/93 פלוני נ' מ"י תק-על 94(2) נדון צעיר בן 17.5 שנים לשלוש שנות מאסר בגין הצתת רכב. ביהמ"ש העליון קבע כי, בשל גילו הצעיר של הנאשם העונש אינו קל, אך נוכח נפיצות העבירה על רקע הצתת כלי רכב על ידי קטינים בירושלים הפכה עבירה זו ל"מכת מדינה", ויש להרתיע עבריינים בכח מביצועה, ועל כן נדחה הערעור על חומרת העונש. בע.פ. 11289/04 סנאן חטיב נ. מ"י (לא פורסם) נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי על נאשם שהצית כלי רכב השייכים למתלונן, אשר חנו בעת ההצתה בחצר ביתו. במהלך מרדף של המתלונן אחרי הנאשם, ירה האחרון מס' יריות באויר, ונמלט מהמקום. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור על העונש בציינו, כי במעשיו של המערער היה טמון סיכון רב, ורק בנס לא נגרם נזק מההצתה ומהיריות שנורו ע"י המערער. לעומת זאת, בת.פ. 973/05 (ירושלים) מ"י נ' דוד סבאג (לא פורסם) נדון צעיר שהצית רכב על רקע פתיחת עסק מתחרה לממכר פיצות - לענישה של של"צ ללא הרשעה, וחויב בתשלום פיצוי למתלונן. הנאשם שם הביע חרטה, נטל אחריות למעשיו, ושירות המבחן המליץ על הטלת של"צ ותשלום פיצוי למתלונן. עונש דומה הטיל כב' השופט רביד גם על נאשם אחר באותה פרשה - בת.פ. 973/05 מ"י נ' אביתר כהן (לא פורסם). בת.פ. 986/05 מ"י נ' אלאור בר (לא פורסם) נדון עניינו של נאשם שהצית חדר הלבשה של קבוצת כדורגל על רקע אהדה פנטית לקבוצת כדורגל אחרת. שירות המבחן המליץ על הטלת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות בשל הליך שיקומי בו החל הנאשם, לאחר שעשה חשבון נפש עם עצמו, תוך הפנמת דפוסי התנהגות נורמטיביים וחרטה כנה. ביהמ"ש התחשב בתסקיר שירות המבחן, ונוכח חרטתו הכנה הטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, והעמיד אותו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה. בע.פ. 2122/03 משה כהן נ' מ"י (לא פורסם) נדון מערער שהצית רכב של מי שהתלונן נגדו ל-10 חודשי מאסר ומאסר על תנאי. שירות המבחן המליץ בפני ביהמ"ש לערעורים להמיר את עונש המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח - בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וכן להעמיד את המערער בפיקוח שירות המבחן למשך שנה ומחצה, בהדגישו את אישיותו הגבולית וחולשת אופיו שיעמידו אותו בסכנת ניצול בבית הכלא. יפים בענייננו דברי ביהמ"ש (כב' השופטת פרוקצ'יה) שם: "לפנינו מקרה קשה להכרעה. עבירת הצתת הרכב בה הורשע המערער היא חמורה, והעובר אותה צפוי לעונש חמור. עבירה זו כורכת עמה לא רק נזק כבד לרכוש, אלא גם סיכון ישיר ומיידי לשלומם של בני האדם ולחייהם. קו חומרה מיוחד נלווה לעבירה גם על רקע נסיבות ההצתה במקרה זה - מעשה נקמה במתלונן על אשר מסר עדות במסגרת חקירה משטרתית, מעשה שיש בו משום פגיעה חמורה בהליך אכיפת החוק. העבירה הקודמת בה הורשע המערער, כמו גם הפרת תנאי מעצר הבית על ידו, מוסיפים גם הם מימד של חומרה לנסיבות שיש לשוקלן בעניינו. עם זאת ולאחר התלבטות קשה, באנו לידי מסקנה כי באיזון כולל של הנתונים, יש לתת משקל מיוחד לנסיבותיו האישיות של המערער במקרה זה, ולהתחשב בהמלצת שירות המבחן להמנע מלשלחו לבית האסורים. המלצה זו מושתתת על קיום סיכויי שיקום מן הצד האחד, ועל חשש לגורלו של המערער בכלא. בעשותנו כך, אנו מודעים לעובדה כי אנו חורגים ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג אלה שעבר המערער, וזאת מתוך התחשבות מיוחדת בנסיבותיו האישיות, ומתוך תקווה כי יעלה על מסלול שיקומי, ובעזרת שירות המבחן יפנה לדרך חיים קונסטרוקטיבית" (ההדגשות לא במקור). 11. הנאשם שבפנינו הינו צעיר בן 24 שנים, המתגורר כיום בבית הוריו בתנאי מעצר בית חלקי, ומסייע להם לטפל באחיו הנכה. אין לנאשם עבר פלילי, אך הוא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל בכלא צבאי עקב נפקדות מהשירות הצבאי. נוכח תלות רגשית שפיתח הנאשם במתלוננת המבוגרת ממנו ב - 10 שנים, אשר לא רצתה עוד בקשר עמו, הוא פעל כלפיה בתוקפנות: בעט בה, משך בשערה, סטר לה ושבר חפצים בדירתה. בהמשך, כשלא פתחה את דלת ביתה והעדיפה אחר על פניו, הוא הצית את רכבה ואת רכבו של האחר, וגרם נזק לשתי מכוניות נוספות. מתסקיר שירות המבחן עולה כי אין עסקינן במי שערך חשבון נפש עם עצמו, והגיע לתובנת מעשיו, כאמור בת.פ. 973/05 וע"פ 2122/03 שאוזכרו לעיל. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה ליטול אחריות מלאה למעשיו, ועמדתה המגוננת מידי של אמו, אף היא הקשתה עליו להכיר בהתנהגותו הבעייתית. הנאשם הביע חוסר רצון להימצא בקשר עם שירות המבחן, לטענתו, בשל חוסר נזקקות טיפולית. אין בפנינו, איפוא, המלצה חיובית של שירות המבחן, והנאשם אף לא החל בהליך שיקומי. לקולת העונש יש לציין, כי חלפו שנתיים ומחצה מאז ביצוע העבירות, ומתסקיר המבחן עולה כי המתלוננת אינה חוששת כיום מפני הנאשם. הנאשם אף היה מצוי במעצר בית בתנאים מגבילים במשך תקופה ארוכה של כמעט שנתיים, אין לו עבר פלילי, והוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וחסך מזמנו של ביהמ"ש. יש בנסיבות המקילות כדי להשליך על משך תקופת המאסר שתוטל על הנאשם. יחד עם זאת, נוכח חומרת העבירות, אין מקום להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. 12. לאור כל המקובץ לעיל, ולאחר ששקלנו טיעוני ב"כ הצדדים, אנו מטילים על הנאשם את העונשים כדלקמן: א) 24 חודשי מאסר, מהם 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי 68 ימי מעצר), ו - 9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע תוך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר. ב) קנס בסכום של 1,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. ג) תשלום פיצוי לאיתמר לוי בסכום של 60,600 ₪, תשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 7,500 ש"ח, ותשלום פיצוי למאיר ויחזקאל יעקב בסכום 10,000 ₪. הפיצוי ישולם בתשלומים חודשיים שווים ורצופים בני 1,500 ₪ כל אחד, החל מתאריך 1.12.06, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהמועד הנ"ל ועד ליום התשלום בפועל. הפיצוי יופקד במזכירות ביהמ"ש, אשר תעביר אותו עפ"י כתובות שתימסור המאשימה. הודע לנאשם על זכותו לערער לביהמ"ש העליון תוך 45 יום. שריפההצתהשאלות משפטיות