עבירת תקיפת שוטרים

להלן הכרעת דין בנושא עבירת תקיפת שוטרים:

הכרעת דין

האירוע העומד במרכזו של כתב האישום, נשוא הכרעת דין זו, התרחש אליבא דעובדותיו, ביום 14/4/02, בשעה 18:00 לערך, בדירת הנאשמים, המתגוררים יחדיו בתל אביב (להלן: "המקום").

באותו יום, ביצעו שוטרים צו חיפוש מטעם בית המשפט במקום, בנוכחות נאשם 1. בשעה 19:30 לערך, הגיע למקום נאשם 2 והחל להתגרות בשוטרים שביצעו את החיפוש. מפקח איל פאר שנכח במקום (להלן: "הקצין" או "פאר") ניגש אליו וניסה להרגיעו, תוך שהוא מזדהה בפניו כאיש משטרה. בתגובה, על פי גרסת התביעה, עלב בו נאשם 2 באומרו: "זוז יא אפס, זה הבית שלי, אני גר כאן", ובאותן נסיבות תקף אותו בכך שדחפו. הואיל ונאשם 2 מיאן להירגע, וחזר ודחף שוב את הקצין, הודיעו האחרון כי הוא עצור. אך ללא הועיל. הוא שב ותקף את הקצין בשלישית, עד שנאלץ להדפו מעליו. בהמשך, על פי הנטען, ניסה נאשם 2 להסתער לכיוון הקצין תוך שהוא צועק: "אני אזיין אותך יא אפס...". בראות נאשם 1 את הדברים, טוענת התביעה, זינק על הקצין מאחור והיכה בו באגרופיו בגופו ובפניו. גם כאשר נאמר לנאשמים יחדיו כי הם עצורים, לא חדלו ממעשיהם; המשיכו להתנגד למעצרם ותקפו את הקצין ואת השוטרים הנוספים שחשו לעזרתו בבעיטות ובאגרופים, וזאת עד שנעצרו. לגרסת התביעה, בעת שהוסע נאשם 2 לתחנת המשטרה, איים על הקצין באומרו, כי יחסל אותו, יאשפזו בבית החולים בטיפול נמרץ והוא עוד ימצא הזדמנות להרוג אותו.

לאור מעשים אלו, מואשמים הנאשמים בעבירת תקיפת שוטרים, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, ונאשם 2 אף מואשם בעבירות איומים והעלבת עובד ציבור, לפי סעיפים 192 ו- 288 לחוק העונשין, בהתאמה.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, וטענו להיפוכו של דבר- הם אלו אשר הותקפו בידי השוטרים.

התשתית הראייתית
בבואה לבסס הנטען על ידה בכתב האישום העלתה התביעה לדוכן העדים את המעורבים בפרשה זו, שהיו עדי ראיה להתרחשות המתוארת בפרק עובדותיו. בראשם, הקצין, עד תביעה 1, שתיעד את השתלשלות האירוע בדו"ח הפעולה, אותו מילא במועד ההתרחשות - שעה קלה לאחריה, בעוד פרטיה חקוקים היטב בזיכרונו.
ככתבו, הגיע לכתובת ביתם של הנאשמים כדי לבצע חיפוש לפי צו בית משפט. במקום, פגש באמם של הנאשמים, אשר זיהתה עבורו את בנה, נאשם 1. משהסביר לנאשם את סיבת נוכחותו במקום, לא הביע הלז התנגדות לחיפוש, ואף הרגיע את אימו הנסערת. במהלך החיפוש בביתו ובחצריו, נאספו במקום צעירים שקיללו ויצרו במקום פרובוקציות. אליהם הצטרף אחיו, נאשם 2, שהגיע למקום ברכבו, "חסם בפרובוקטיביות את הניידת וירד בהליכה מהירה תוך שהוא נראה נסער לתוך הזירה בה מתרחש החיפוש" (עמ' 2 לדו"ח הפעולה, שורות 2-3). הקצין הציג בפניו תעודת זיהוי והזדהה כאיש משטרה. משביקש מנאשם 2 לעשות כמותו, התעלם ממנו, הדפו הצידה בידיו וניסה להגיע לכיוון הדלת. הקצין שב והזדהה בשנית כאיש משטרה, והפעם, בתגובה, זכה לדחיפה חזקה מלווה בגידופים, בזו הלשון: "זוז, יא אפס, אני גר פה, זה הבית שלי" (עמ' 2 לדו"ח, שורה 9). חרף אזהרתו במעצר המרחף מעל ראשו בגין חשד לתקיפת שוטר, לא שעה נאשם 2 לדברים, והמשיך ודחף את הקצין. לאור זאת, הודיעו האחרון כי הוא עצור בגין תקיפת שוטר וסירוב להזדהות. נאשם 2 עמד במריו וסירב למעצר, תוך שהוא ממחיש כוונתו בהתנפלות על הקצין באגרופים ובצעקות, כתיאורו: "הנ"ל ניסה לקום ולהסתער עליי כאשר אגרופיו קמוצים, תוך שהוא צועק "אני אזיין, יא אפס" (שורות 16-17). לגרסתו, הדף את נאשם 2 ברגלו, כדי להימנע מפגיעה נוספת מידו. או אז זינק עליו מאחור הנאשם 1, והחל חובט באגרופים בגופו ובפניו. בשלב זה, הצטרף צוות משטרתי לסייע בידי השוטר, והודע לנאשמים כי הם עצורים בגין תקיפת שוטרים, אך "השניים סירבו להיעצר, התנגדו והמשיכו לתקוף את השוטרים באגרופים, בעיטות וכל אשר עולה בידם, תוך שהקהל שהצטבר מחוץ למתחם הצטרף גם הוא והחל לתקוף את השוטרים ולמנוע ממנו לעוצרם" (עמ' 2 לדו"ח, שורות 23-25). רק כאשר הגיעה תגבורת כוחות משטרתיים, נרגעו הרוחות. הנאשמים התנגדו למעצרם, ונאשם 2 אף סירב להזיז את מכוניתו שחסמה את הרכב המשטרתי. לבסוף, משנלקחו בניידת לתחנת המשטרה, סיפר, המשיכו לאיים ולגדף "לכל אורך הדרך איים עליי אברהם פור (נאשם 2) כי הוא יחסל אותי ושהוא יאשפז אותי בבית החולים בטיפול נמרץ ושהוא עוד ימצא את ההזדמנות להרוג אותי, בנוסף קללות רבות וניסיון ליצור פרובוקציות" (עמ' 3 לדו"ח, שורות 12-15).
בחקירתו הנגדית נשאל פאר לגבי חבלות בגופו, לאור טענתו כי הותקף בידי הנאשמים, והשיב כי אכן נותרו סימני הפגיעות, אך הן היו מינוריות ולכן לא חש צורך להציגן כראיה, "את החבלות הראיתי לשוטרים וזה לא הצריך טיפול" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 13). לעניין התמהמהותו בקריאה לעזרת עמיתיו, הסביר כי השוטרים הנוספים אשר ערכו את החיפוש במקום היו רחוקים מכדי לשמוע את קריאתו, וכי משפרצה המהומה, דאגו הנאשמים להרחיק ממנו את מכשיר הקשר שלו. את הסיוע, בסופו של דבר, הצליח, לדבריו, להזמין באמצעות מכשיר הטלפון ומכשיר הקשר של שוטר נוסף שהיה במקום.

ויאמר עתה ומיד. עדות זו הותירה על בית המשפט רושם אמין ומשכנע. חלוף הזמן הממושך מיום האירוע ועד מועד מתן העדות בבית המשפט מסביר את אבדן זכרונו של העד ואת הסתמכותו על דו"ח הפעולה, וכן את אי דיוקיו בתיאור זירת האירוע או מספר השוטרים שנכח בכל שלב בהתרחשות. אי דיוקים אלו הינם, לדידי, מינוריים, ואין בהם כדי להפחית מן המשקל הראייתי הרב המיוחס לעדות השוטר.

תימוכין לגרסתו מצא בית המשפט בעדות עד תביעה 2, צוער אייל קזז (להן-"קזז"), שבדומה לקודמו מבוססת על דו"חות זיכרון דברים ודו"ח פעולה שנכתבו ביום האירוע או תיעדו בדיעבד את אשר אירע בו, ויש בהם כדי לאשש ולבסס את מסכת האירועים, כפי שנלמדה לעיל.
לגרסתו מעל דוכן העדים, נכח בזירת האירוע, וביצע חיפוש בבית הנאשמים. החיפוש נערך ללא אירועים חריגים, עד הגעת הנאשם 2 למקום. קזז שהיה אמון על הנאשם 1, חסם בפניו את האפשרות להצטרף אל אחיו, וסיפר, "בשלב הזה שמעתי דין ודברים, שמעתי התנהלות של צעקות מאחוריי... וכשהסתובבתי ראיתי את השוטר אייל פאר מוקף בין 10 ל 12 איש בהערכה, כשחלק מהם ממש תוקפים אותו" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 10-12). הנאשם 1 ניסה להתקרב אל ההמולה שנוצרה, תוך שימוש בכוח ודחיפת השוטר, הצליח להדפו ולהתאחד עם אחיו, ו"לסייע" בידו להיאבק עם הקצין.
גרסה זהה לזו שנמסרה מעל דוכן העדים מצא בית המשפט בדו"ח זיכרון הדברים (ת/4). ולפיו, הנאשם יצא מרכבו תוך שהוא מקלל את השוטרים במקום, "השוטרים האפסים האלה עקבו אחריי... מי הם בכלל?" (שורות 12-13 לדו"ח), והתקדם אל עבר הבית באופן מופגן ופרוע. הכותב שיחזר את דברי חברו (לעיל) בספרו כי שמע את הקצין מזדהה בפני הנאשם 2 כשוטר ומבקשו לעשות כמותו, "לאחר מכן שמעתי את אברהם פור אומר כי זה הבית שלו... בהמשך שמעתי כי האנשים שהיו בסמוך לבית מרימים את קולם וכאשר הסתובבתי לעבר השוטר אייל פאר ראיתי אותו מוקף באנשים אשר מכים אותו והוא מנסה להתגונן ולהזעיק סיוע מהשוטרים הנוספים שהיו במקום" (שורות 17-20).

צירוף שתי גרסאותיו זו לזו יוצר תמונה ברורה ומשכנעת, המבוססת הן על תיעוד הדברים בתקופת ההתרחשות והן על שחזורם מזיכרונו של העד. גרסתו כמכלול שמרה על קו אחיד ומהימן, ויש בה כדי לתרום תרומה ניכרת לתיאור הדברים על פי גרסת התביעה.
חלוף הזמן, כמצוין לעיל, הוא המסבר את האוזן בעניין אי הדיוקים הקלים בין גרסאות פאר וקזז, ובאלה לא רק שאין כדי לגרוע מאמינותם אלא להוסיף ולחזקה, שכן ניכר כי לא תואמו מראש או נכתבו בצוותא, אלא כול אחד דלה את העובדות מזיכרונו ושיחזר את חוויותיו מאותו אירוע בעצמו.

לאלה, נוסיף את עדות עד תביעה 4, שי אופיר, שהיה חלק מצוותו של הקצין, ונכח בעת החיפוש בבית הנאשמים. סיפור השתלשלות האירוע בעדותו מתיישב עם העדויות הקודמות, ומבסס את אחריות הנאשמים לתקיפת השוטר פאר. אף בדו"ח ההבהרה שנכתב על ידו מספר חודשים לאחר האירוע, חזר ותיאר את אותה הגרסה, הזהה לזו שמסר בבית המשפט, ולאלה שנמסרו מפי עמיתיו. לבד מן החיזוק החיוני בדברים אלו לגרסת התביעה בכתב האישום, מצאתי בדבריו ראית נוספת המחזקת את גרסת התביעה. בזיכרון הדברים (ת/10), מיום האירוע, תיעד עד תביעה 4 את תגובתו של הנאשם 1 למעצרו: משנשאל האם יש לו דבר מה להגיד, השיב, "טוב, אני מצטער על מה שהיה" (שורות 4-5), תשובה ממנה משתמעת הודאה , או למצער מצביעה על "תחושת אשם".

עד כאן, ניכר כי צלחה התביעה במלאכת הוכחת עובדות כתב האישום. לאור כך, יתייחס בית המשפט לגרסת עד תביעה 1, השגורה אף בפי עדי התביעה הנוספים, כאל זו המתארת נכונה את אשר התרחש ולאורה יקבעו העובדות. עתה, כל שנותר הינו בחינת גרסת הנאשמים, האם יש בה לסדוק סדק של ממש בגרסת התביעה כדי לזרועו בספק סביר?

פרשת ההגנה
נאשם 1 תיאר בעדותו את החיפוש שנערך בדירתו ביום האירוע, המופרדת מבית הוריו ושימש רקע להתרחשות.
גרסתו לעניין ההתפתחות האלימה שהחלה במקום עם בואו של אחיו, נאשם 2, שונה בתכלית מזו אשר תוארה בפי עדי התביעה. לדבריו, אחיו לא נכח בדירה בבוא השוטרים ובהיכנסו לא הבין כלל לפשר המתרחש בביתו. הוא ניגש לשוטר, אשר כלל לא הזדהה בפניו, כדי להבהיר את הדברים, ובטרם היה סיפק בידו לדבר הותקף על ידו בברוטאליות, "הוא פשוט דחף אותו על הרצפה והתחיל לבעוט לו בראש" (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 12-13). את התקרבותו למקום, שלגרסת התביעה נעשתה תוך שימוש באלימות כלפי הקצין כדי לחבור לאחיו בתקיפת השוטרים, הסביר כניסיון תמים להפריד בין הניצים, "אני ניסיתי להתקרב, ואז כשידי תפוסות מאחור על ידי השוטרים אני חטפתי אגרופים לפנים... צעקתי והתפרעתי, ראיתי שהוא מרביץ לו ולא יכולתי לגעת גם לו רציתי" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 20-25). בחקירתו הנגדית הודה נאשם 1 כי לו עמד באפס מעשה והפעיל כוח רב "נכון שלא עמדתי בשקט והיה צריך שני שוטרים כדי להשתלט עליי" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 1). גם את מימדי ההתקהלות במקום ניסה לגמד להתאספות משפחתית מצומצמת ביותר. את אחריותם הפלילית לתקיפת שוטרים ניסה לאיין באומרו, "אני לא תקפתי איש מהשוטרים ולא הוא" (שורה 18), וחזר על גרסתו המיתממת, ולפיה לא ידע כי לפניו שוטר: "השוטר לא הזדהה ודחף או תקף אותו והוא נפל ואז התחיל לבעוט בו... ואז אני ניסיתי לעזור לו ולהפריד ואז אני התקרבתי והוא שם לי שני אגרופים" (שורות 20-22). משעומת עם עדות עד תביעה 4, אישר כי אמנם הביע צער על שקרה, אך הסתבך בהסבריו לשם מה נזקק לכך אם לא חטא "נכון שכשעצרו אותי אמרתי שאני מצטער, אבל לא מבחינת שאני התנהגתי לא בסדר אלא מבחינת זה שקרה כל המצב בגללם, אמרתי שאני בכלל מצטער שכל הסיפור קרה" (שורות 23-25).

בין דבריו בבית המשפט ובין הודעתו במשטרה ביום האירוע מצא בית המשפט סתירות רבות שלא נמצא להם הסבר מספק ולא עלה בידו ליישבן.
א. לעומת גרסתו בבית המשפט, בה טען כי בטרם הספיק אחיו להוציא ולו הגה מפיו, תקפו השוטר, סיפר בהודעתו על כניסתו של אחיו סיפור שונה לחלוטין- "השוטר שאל אותו "מי אתה" ואחי אמר "אח שלו", השוטר אמר לו "עוף מפה" ואחי אמר לו "למה", ואז השוטר בעט לו בראש" (עמ' 1, ת/8, שורות 15-16).
ב. בבית המשפט סיפר כי השוטר דחף את נאשם 2 על הרצפה, ואילו בהודעתו השמיט חלק זה וטען כי השוטר בעט בראשו. בהמשך עדותו, ניסה לתרץ את הסתירה ללא הצלחה בהסבר לא סביר, באומרו: "אם את אומרת לי שלא אמרתי לא דחיפה ולא אגרופים אלא בעיטות בראש, אז אני אומר שהייתי באותו רגע בלחץ והיתה מהומה ולכן לא בדיוק אמרתי את הדברים" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 9-10).
ג. בהודעתו מסר לגבי השוטר אשר תקף את אחיו: "והשוטר תקף אותי עם אגרופים לתוך הפנים" (שורה 18), ואילו בבית המשפט טען כי אין מדובר באותו שוטר אלא בשוטר אחר. כעבור מספר משפטים, שינה טעמו וטען כי בעצם כלל אינו זוכר כי שוטר תקף אותו באגרופים, ומיד שוב שינה את דעתו והצביע על עד תביעה 1 כעל השוטר המתקיף.
ד. בבית המשפט סיפר כי התריס בפני השוטר "זה מה שאתה עושה לבן אדם שלא יכול לעשות שום דבר" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 21-22), אמירה אותה בחר, משום מה, שלא לציין בהודעתו, למרות תחושתו החמורה בדבר העוול שנגרם לו.
ניכר כי גרסאות הנאשם 1 מאופיינות באי רציפות, היסוס, ניסיונות היתממות וחוסר אמינות משווע. הנאשם לא הצליח לשכנע את בית המשפט בסיפור הגיוני, אחיד או בהיר, ובעצם הוסיף והזיק להגנתו ב"דילוגיו" בין גרסאות שונות והפכפכות לסיפור המקרה, אשר ערערו כליל את אמונו של בית המשפט, אף כי לא נותר ממנו דבר.

נאשם 2 מסר בעדותו כי חסימת כלי רכב ליד ביתו הינה עבורו דבר שבשגרה, וכי בתמימותו חשב כי אותה ניידת משטרתית אשר חסם הינה רכב השייך למוסך הסמוך. לדבריו, ניגש אליו אדם בלבוש אזרחי והורה לו "לעוף" משם. הנאשם הודה כי התחצף בתגובה ואף כינה אותו "יא אפס", וזאת כיוון שמדובר בביתו שלו, ואז הלה תקף אותו: "הוא נתן לי בוקס עם שתי הידיים על הפנים כמו דחיפה", סיפר, "ונפלתי על הרצפה ובעט בי בראש ובבטן" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 21-22 ). לגרסתו, לא יכול היה להגיב, אלא אך הגן על עצמו בידיו. הוא הוסיף לכל האמור עד כה, כי השוטרים אף דחפו את אביו ואת אימו- אמירה תמוהה ולא מבוססת, בעיני, שהרי לו אכן דברים אלו היו מתרחשים במציאות, גם הנאשם 1 היה מזדעק בגינם. לטענתו, גרסת התביעה בדבר שמירת השוטרים על הנאשם 1 מפני הצטרפותו לאחיו הינה שקר וכזב, בלשונו "סיפור מתואם". חרף תחושות המירמור והכעס שהותירו בו מעשי השוטרים, לא טרח נאשם זה לפנות ולהגיש תלונה במחלקת חקירות שוטרים, שכן התקשה, כך לדבריו, להאמין כי יעדיפו את גרסתו על פני גרסת השוטר. מחקירתו הנגדית נלמד כי קיבל מכתב ממח"ש ולא הגיע לפגישה, ותגובתו לכך היתה "נכון, זה מטרטר בן אדם, אני יודע שגם זה לא היה עוזר לי" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 17). בהקשר הנדון אומר דברים ברורים. הנחתי היא כי אדם החש שנעשה לו עוול כה חמור, כגון תקיפה אלימה והגשת תלונה משטרתית על לא עוול בכפו, יפעל ככל שביכולתו כדי לבטל את רוע הגזירה ולנקות את שמו, ולא ישב בחיבוק ידיים, כדי שלא להיטרטר לשווא. בנוסף, סיפר כי אפו נשבר תחת ידו של השוטר, ושוב, נקט בפאסיביות ולא פנה לקבלת תיעוד רפואי, "כי אני לא מאמין שאני אנצח שוטר" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 12). טענה שאינה מתקבלת על הדעת.

יתירה מזו. בדומה לאחיו נתגלו סתירות בין עדותו בבית המשפט ובין הודעתו במשטרה ביום האירוע ולא נמצא להם הסבר מספק או משכנע.

א. בעדותו סיפר כי השוטר דחף אותו ונתן לו אגרוף בשתי הידיים, ואילו בהודעתו במשטרה לא התייחס לדחיפה, אלא אך סיפר כי קיבל אגרוף באפו.
ב. בבית המשפט סיפר כי ספג בעיטות בבטנו ובפניו, ואילו בהודעתו גרס כי השוטר בעט בו בפניו, בלבד.
ג. בהודעתו במשטרה טען "אני לא זוכר כלום, היה לי זעזוע במוח" (עמ' 2 להודעה, שורה 36), ואילו בבית המשפט גולל את סיפור המקרה בפרוטרוט, ולא ציין את הפגיעה המדוברת או את השפעתה הפוטנציאלית על זכרונו.
ד. בבית המשפט גרס כי השוטרים "הגדילו עשות", ואף נקטו באלימות כלפי הוריו, בדוחפם את אביו ואימו, טענה שאין לה כל זכר בהודעה המשטרתית, הסמוכה למועד ההתרחשות, וקרוב לוודאי שדברים אשר נאמרו בה היו באותה עת טריים יותר בזיכרונו של הנאשם מאשר בחלוף שלוש שנים, בבית המשפט. בהמשך עדותו, ניסה לצמצם את חומרת המעשה וטען, "הם לא בדיוק הפעילו אלימות, הם דחפו" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 24), והסביר כי עניין זה לא זכה לכל ביטוי מן הנימוק השגור בפיו "אנחנו לא הלכנו למשטרה כי אצלנו לא מאמינים בשוטרים" (עמ' 27 שורה 1).
כלומר, נלמד מדברים אלו כי בפנינו סיפור משובש, בלתי אמין ולא ריאלי על פניו. גרסת הנאשם 2 רצופת סתירות, תיקונים והצטדקויות, וניכר כי אין בה שמץ של אמת. הייתכן כי שוטר יתקוף אדם סתם כך, על לא עוול בכפו, והלה ישקוט על שמריו ולא יפעל להוצאת הצדק לאור? היעלה על הדעת, כי אדם יסבול משבר באפו ולא יפנה לקבלת טיפול מן הסיבה המתמיהה כי "אינו מאמין במשטרה"?. ניסיון החיים מלמד, כי לא כך נוהגים אנשים פגועים גם כאלה שאינם נותנים אמון במשטרה וכי אותה הפרת אמון גם חלה על רופאים.

יתרה מזו. ראיתי את הנאשמים על דוכן העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי. אין מדובר בצעירים נחבאים אל הכלים, ולא באנשים מפוחדים או יראים. נהפוך הוא. נוכחתי באנשים מפוכחים ובטוחים בעצמם, שאינם חוששים לומר את דברם. בעלי כושר ביטוי ויכולת שכנוע, אסרטיביות ונכונות להתמודד עם בעיותיהם. אני משוכנעת שלו היה ממש בטענותיהם לא היו חוששים להתלונן ולא ממלאים פיהם מים. לבטח לא מבליגים כאילו לא ארע דבר. משלא עשו כן "אומר הדבר דרשני".

ברור לכל כי בדברים אלו, לא רק שלא עלה בידי הנאשמים להטיל ספק סביר בגרסת התביעה, אלא הם אף הוסיפו והרעו את מצבם, בגוללם גרסאות סותרות ומשובשות, שאפילו אינן מתואמות ביניהם. לא אחת, סתרו הנאשמים זה את דברי רעהו, או הוסיפו נתונים שלא הוזכרו בדבריהם קודם לכן, למרות ששניהם היו באותה עת בזירת האירוע ואמורים היו לחזות באותה התרחשות לנגד עיניהם. כמו כן, אוסיף ואדגיש כי בגרסאות השניים מתוארים בני המשפחה הנוספים אשר נכחו במקום (וחלקם אף זכה לנחת זרועם של השוטרים, לגרסת נאשם 2), ולמרות זאת, לא טרחו להעיד אף לא אחד מהם, בניסיון לבסס את גרסתם המיתממת ולנקות את שמם. ראוי היה, לדידי, להביא עדים נוספים ככל האפשר לחיזוק גרסתם הרעועה של השניים, ואי הבאתם, חרף הימצאם במקום, מוסיפה ומחזקת את גרסת התביעה, ופועלת לרעתם של הנאשמים. גם הימנעותו של הנאשם 2 מלפנות למחלקה לחקירת שוטרים לאור טענותיו מוסיפה ומלמדת כי אין בהן ממש. ניכר כי השניים כלל אינם מודעים לחומרת מעשיהם, ומשוכנעים בצדקתם עד כדי כך שהפגינו זילות וקלות דעת כלפי ההליך המשפטי, וכלל לא טרחו להגיע לדיונים מהותיים בעניינם ולהגן בהם על שמם וחירותם.

אין בליבי ספק, כי יש לבכר את גרסת התביעה על פני זו של הנאשמים, ולראות לפיה את עובדות כתב האישום כמתקיימות כאן במלואן. באמצי את גרסת עד תביעה 1 כמרכזית בפרשת התביעה, ואשר נתמכת בעדויות רבות נוספות, לא אוכל שלא לייחס לנאשמים את מלוא האחריות בגין עבירת התקיפה, במשותף, ועבירות האיומים והעלבת עובד ציבור, בעניין נאשם 2. מזגם הסוער של הנאשמים, אשר בא לידי ביטוי גם באולם בית המשפט, מלמד על ההלך הנפשי של השניים, ועל הסבירות הגבוהה כי היו מודעים למעשיהם האלימים, או במקרה של הנאשם 2- לאיומים והגידופים אשר השמיע.

אשר על כן, אני רואה לנכון להרשיע את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, בהתאמה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקיפה סתם

  2. תקיפת מתדלק

  3. תקיפה - יריקה

  4. תקיפת בן זוג

  5. תקיפת בת זוג

  6. תקיפת פקח חניה

  7. תקיפה בתחנת דלק

  8. תקיפת עובדת ציבור

  9. תקיפה עם מוט ברזל

  10. הרשעה בעבירת תקיפה

  11. מעצר על תקיפת שוטר

  12. תקיפה עם מקל סנוקר

  13. עבירת תקיפת בן זוג

  14. עבירת תקיפת שוטרים

  15. תקיפה במשחק כדורגל

  16. זיכוי מעבירת תקיפה

  17. תקיפת פקח בבאר שבע

  18. מעצר על תקיפת החברה

  19. תקיפת מאבטח במועדון

  20. תקיפת תיירים בישראל

  21. תקיפה של משכיר דירה

  22. תקיפה של עובד בעבודה

  23. תקיפה חבלנית - ערעור

  24. תקיפת פקח שמורות טבע

  25. גזר דין בעבירת תקיפה

  26. תקיפה בגלל חסימת רכב

  27. עונש על תקיפת בת זוג

  28. תקיפה על ידי עורך דין

  29. תביעה אזרחית על תקיפה

  30. פגיעה בעין בעקבות תקיפה

  31. זריקת טלפון נייד על אדם

  32. ערעור בעבירת תקיפת קטין

  33. פיצוי על שבר באף מתקיפה

  34. גזר דין - תקיפת פלסטיני

  35. זיכוי מעבירת תקיפת שוטר

  36. תקיפת כלב על ידי כלב אחר

  37. תקיפה הגורמת חבלה של ממש

  38. כמה מקבלים על תקיפת קטין ?

  39. פיצויים על תקיפה עם מקלות

  40. אחריות מעביד על תקיפת עובד

  41. תקיפת עורך דין במהלך דיון

  42. כמה מקבלים על תקיפת בת זוג ?

  43. זיכוי מעבירת תקיפת שוטרי מג"ב

  44. תקיפה חבלנית בצוותא - ערעור

  45. ערעור על הרשעה בתקיפת בת זוג

  46. עורכי דין לנפגעות תקיפה מינית

  47. תקיפת בת זוג מספר רב של מקרים

  48. תביעה בגין תקיפה בכניסה למועדון

  49. תקיפה בעבודה - אחריות בנזיקין

  50. טענת הגשת תלונה שקרית אודות תקיפה

  51. תקיפה לאחר כניסת אנשים זרים לבית

  52. זיכוי בערעור מעבירת תקיפת שוטרים

  53. תקיפת שוטרים כדי להכשילם בתפקידם

  54. כתב אישום בגין סיוע לתקיפה לשם גניבה

  55. תביעה בגין תקיפת קטין על ידי שוטרים

  56. תקיפת קטין או חסר ישע - סעיף 368ב(א)

  57. מעצר בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות

  58. תקיפת עובד על ידי חולה נפש במחלקה סגורה

  59. ערעור על גזר דין תקיפה וחבלה כשהעבריין מזויין

  60. הוריד את הקסדה שהיתה על ראשו וחבט בה בראשו של המנוח

  61. פיצויי כאב וסבל כתוצאה מאלימות תקיפה סתם וכליאת שווא

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון