להלן הכרעת דין בנושא עבירת סחיטה באיומים: הכרעת דין 1. לנאשמת מיוחסות בשני אישומים, עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 (רישא) ו- 428 (סיפא), לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ועבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427 (א) (סיפא) לחוק העונשין. על פי הנטען באישום הראשון, הגיעה הנאשמת כמעט מידי יום, במשך מספר חודשים, וכן בתאריכים 5.9.06 - 7.9.06, לדירתו של המתלונן בבאר שבע, דפקה פעמים רבות על דלת הבית, ואיימה עליו, תוך צעקות והשתוללות, כי אם לא ייתן לה כספים, היא תשרוף את ביתו ותפגע בו. בשל חששו מהמתלוננת נתן המתלונן לנאשמת סכומי כסף שונים. על פי המיוחס באישום השני, הגיעה הנאשמת, ביום 15.9.06, לביתו של המתלונן ודרשה שוב כי ייתן לה כספים, לאחר שסירב לעשות כן, שלפה הנאשמת סכין וזוג מספריים, ואיימה עליו כי תשרוף את ביתו. בנוסף הוציאה מזרק מכיסה ודקרה את המתלונן באצבעו. בשל חששו נתן המתלונן לנאשמת סך של 150 ש"ח. 2. הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום. על פי הנטען, סיפקה למתלונן שירותי מין, והכספים שולמו לה בתמורה לכך. לטענתה, המתלונן נפצע באצבעו כאשר ניסה להפריד בינה לבין אחד מהשכנים שביקש להכותה. 3. בעדותו מסר המתלונן, יליד 1941, כי המתלוננת הייתה מגיעה לביתו "כל יום...מתפרצת, סוחטת כספים" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 9.11.06). "היא מטרידה, דופקת בדלת... היא לא רוצה לעזוב אותי ביום ובלילה, אין לי מנוחה...היא באה גם ביום שישי בערב, מביאה את אחותה... היא באה עם כלים, מברג סכין מזרקים, איך שנוח לה, אני לא נותן לה היא מתפרצת" (עמ' 7 לפרו' מיום 9.11.06) "היא דופקת בחלון ובדלת, וסוחטת כספים, אני לא יודע על מה, היא רוצה כספים, כל יום היא רוצה 150 ₪, לפעמים פעמיים ביום...נתתי לה כסף והיא הלכה. אני מתבייש מהשכנים ואז נותן לה כסף" (עמ' 8 לפרו' מיום 9.11.06). לטענת המתלונן אין הוא מכיר אותה, ובלשונו, "היא נפלה מהשמיים" (עמ' 12 לפרו' מיום 9.11.06), והוא התחמק מלהגיב עניינית לשאלות אם מסר למתלוננת כספים בתמורה לקיום יחסי מין. עם זאת ציין המתלונן כי הלך להוריה, כדי להתלונן בפניהם שיפסיקו התנהגותה של הנאשמת (עמ' 14 לפרו' מיום 9.11.06). לדבריו, הנאשמת סחטה ממנו במהלך התקופה 2500 ₪, ואולם בהמשך העדות טען כי אינו יודע "מה זה 2500 ₪" (עמ' 7 לפרו' מיום 9.11.06), בחקירתו הנגדית טען כי סחטה ממנו 3000 ₪ (עמ' 12 לפרו' מיום 9.11.06). העד אישר בחקירתו כי הראה לשוטר חתך באגודל, שנגרם על ידי הנאשמת, באמצעות מזרק. בהמשך העדות הכחיש כי הנאשמת אמרה לו כי תשרוף את הבית (עמ' 11 לפרו' מיום 9.11.06), ולא התייחס לשאלה אם סיפר בחקירתו כי הנאשמת הוציאה סכין (עמ' 14 לפרו' מיום 9.11.06). 4. במהלך עדותו לא הגיב העד עניינית לשאלות שנשאל על ידי הצדדים, נראה מנותק לפרקים, ולעיתים ניהל דו שיח בצעקות עם הנאשמת. (עמ' 8 לפרו' מיום 9.11.06). כך למשל, התנהלה חקירת המתלונן, על ידי התביעה (עמ' 7 לפרו' מיום 9.11.06): "ש: אמרת לנו שאתה נותן לה והיא באה עוד פעם, מה נתת לה? תשובה:אני לא יודע מה נתתי לה, כבר חודש וחצי אני לא אוכל ומתעצבן. ש:מה זה 2,500 ש"ח שאמרת? ת:אמרתי במשטרה שיעצרו אותה, אני רוצה לנוח, מאיפה אני יודע מה זה 2,500 ש"ח (צוחק)". ובעמ' 8 לעדותו: "ש: סיפרת לשוטרים לגבי משהו שקרה ביום שישי אחד, תספר לשופט מה קרה? ת: אני לא יודע לספר מה קרה ביום שישי, כל יום היא באה. ש:למה באת למשטרה עם תחבושת על האצבע? ת:מתי שהיא רוצה היא באה, ביום, בלילה, בצהריים". בעקבות כך הוכרז המתלונן כעד עויין, לבקשת התביעה, והוגשה הודעתו במשטרה, ת/2, מיום 17.9.2006, במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, תשל"ג- 1973. ב-ת/2 טען, כי יומיים קודם לכן, פגעה בו הנאשמת באמצעות מזרק, וחתכה אצבעו. בהודעה זו מסר: "אני בא למשטרה אבל המשטרה לא עושה כלום עד שאני אגמור אותה, אז תעצרו אותי". ובהמשך, "ביום שישי בשעה 11:00, עוד פעם באה אלי... ועוד פעם רוצה כסף...... אני כבר לא יכול יותר ואז היא הוציאה לי סכין ואחר כך מספריים וגם אמרה לי שאם אני לא אתן לה כסף אז היא אמרה שהיא תשרוף לי הבית ואחרי זה הוציאה ממכנסיים שלה את המזרקים שלה וחתכה אותי ביד ירד לי דם ....". במעמד ההודעה הציג בפני החוקר, רס"ר אליהו גורביץ, "חתך קל באגודל שמאל ובמרפק שמאל". 5. עדותו של המתלונן הופסקה, בעקבות בקשת ב"כ הנאשמת, שטען כי המתלונן אינו מתייחס לשאלותיו, וב"כ המאשימה ציינה כי היא אכן "מודעת לבעייתיות של העדות...אנחנו מבינים שהייתה בעיה לחקור את העד עניינית".(עמ' 14 לפרו' מיום 9.11.06). 6. העד מסר שלוש הודעות נוספות שהוגשו מטעם ההגנה: נ/1, מיום 7.9.06; נ/2, מיום 19.9.2006; ו-נ/3, מיום 20.9.2006. העד טען בנ/2 ו - נ/3, כי נפגע מהמזרק, וכי נאלץ למסור לנאשמת כספים בשל סחטנותה ואיומיה, אולם הכחיש כי אמר בת/2, שהנאשמת הוציאה סכין. בהודעה בנ/1, מבקש העד מהמשטרה, כי תעזור לו לסלק את המתלוננת, שאינה עוזבת את ביתו, "עד שאני לא נותן לה 150 ₪...רבתי עם השכנים בגללה, לא נעים לי...אני כבר התלוננתי המון פעמים ולא עושים כלום, מה עד שלא תהיה אלימות רק אז תתעוררו...כל יום ואז היא באה, יושבת במדרגות, אחרי זה מתחילה לדפוק בדלת חזק, שאי אפשר לישון, אחרי זה מתחילה להשתולל, לצעוק, לקלל, אי אפשר לחיות...עד שאני לא נותן לה כסף היא לא עוזבת אותי, מה אני בנק?...ואיפה אתם, תעצרו אותה...כשהיא משתוללת אז היא אומרת שהיא תפסיק רק כשאני אתן לה כסף..." 7. החוקר גורביץ העיד כי המתלונן הגיע "עשרות פעמים" לתחנה להתלונן בעניינה של הנאשמת, והתעניין מה עלה בגורלן של התלונות שהגיש. במעמד גביית ההודעות היה "צלול וברור" ולא היו איתו בעיות תקשורת (עמ' 2 לפרו' מיום 13.12.06). 8. הנאשמת טענה בעדותה כי היא מכירה את המתלונן כשלוש שנים, הייתה מגיעה לביתו, הוא היה "קליינט קבוע" שלה, והם היו "מסתדרים", והמתלונן שילם לה מדי פעם, עבור שירותיה, סכומים של 150-300 ₪. לדבריה שררו ביניהם יחסי ידידות והם נהגו לשוחח על עניינים שונים. בתקופה האחרונה ביקש המתלונן להיפגש עימה מחוץ לבית, והם קיימו מפגשיהם בחדרי מדרגות. לדבריה, המתלונן נפצע לאחר שאיימה על שכנו של הנאשם, שכל פעם היה "מסלק" אותה, ו"מרביץ" לה כי תדקור אותו באמצעות מזרק שהיה ברשותה, והמתלונן שנחלץ להגנתה, וניסה להפריד בינה לבין השכן שביקש להכותה, "נדקר מהמזרק" ונגרם לו "חתך קטן" (עמ' 5 לפרו' מיום 13.12.06). לדבריה, נכנסה להריון, ואז אחותה, סיגל, העובדת אף היא כיצאנית, "עשתה את כל הבלגן...והוא נבהל ממנה" (עמ' 4 לפרו' מיום 13.12.2006). ובהמשך "זה התחיל בגלל אחותי, הוא אמר לי שיום אחד היא באה אליו, דפקה אצלו וביקשה ממנו 20 ₪, הוא התלונן במשטרה, כי היא הפריעה לו, הוא הזהיר אותי מזמן, הוא אמר לי על אחותי, שאם תתקרב אליו, הוא יתלונן...הוא סיפר לי שהיא באה אליו, וביקשה ממנו כסף, הייתה רודפת אחריו בחוץ. היא ביקשה פעם אחת ממנו 20 ₪, והוא נתן לה. זה קרה הרוב בגללה, מאיפה אני יודעת כמה פעמים היא באה אליו. הוא סיפר לי שהיא דפקה לו בדלת...הוא הלך למשטרה והתלונן עלי בגללה, הוא מכיר אותי ולא מכיר אותה...חשב שאני הראיתי לה את הבית, ככה זה המבוגרים...מאז שאחותי באה אליו התחיל להתנתק הקשר..." (עמ' 6 ו-7 לפרו' מיום 13.12.06) באמרתה ת/1, מיום 19.9.2006, מספרת הנאשמת, כי הכספים הועברו לה תמורת יחסי מין, וכי מעולם לא סחטה את המתלונן, או השמיעה איומים נגדו. הנאשמת מעלה השערה, כי המתלונן, שאינו מסוכסך איתה, התלונן נגדה, שכן ש"הוא לא רוצה כנראה שאני יבוא אליו וישכב איתו בשביל כסף, ולכן הוא אומר עלי דברים כאלה". הנאשמת נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא סיפרה בת/1 כי אחותה היא שאיימה על המתלונן, וטענה כי לא שאלו אותה בעניין זה. (עמ' 6 לפרו' מיום 13.12.06). יצויין כי במהלך הדיון, נהגה הנאשמת, לא אחת, בצורה משולחת רסן, צעקה, והטיחה דברים נגד המתלונן במהלך עדותו. היא הוזהרה מספר פעמים, ומשלא התרצתה, היה הכרח להוציאה מאולם המשפטים, כדי לאפשר המשך הדיון. 9. התביעה סבורה כי ניתן להתבסס על עדותו של המתלונן, חרף בעייתיותה, וזאת תוך הסתמכות על אמרותיו מחוץ לכותלי בית המשפט, לעניין האיומים שהושמעו ונסיבות דקירתו במזרק, ולאחר שלמתלונן לא היה כל מניע להתנכל לעדה. גם בעדותו בבית המשפט ניכר היה כי כל רצונו להרחיק את הנאשמת מביתו, ולא מעבר לכך. ב"כ הנאשמת, טען, כי לא ניתן להתבסס על עדות המתלונן, נוכח הסתירות בעדותו, ולאחר "שננעל" וסירב להגיב עניינית לשאלות שלא היו נוחות לו, ובכללן לעניין קיום יחסי מין עם הנאשמת. אין מדובר בעד רפה שכל ומוגבל, ועל פי עדות החוקר לא התרשם מכל קשיי תקשורת בחקירתו של העד. עוד נטען כי השכנים בביתו של המתלונן לא נחקרו, החתך באצבעו לא תועד, ויש במחדלי החקירה כדי לפגוע בהגנת הנאשמת, שעדותה, כך נטען, הייתה אמינה והגיונית. דיון 10. האישומים נגד הנאשמת מתבססים בעיקרם על עדות המתלונן. העדתו של המתלונן נתקלה בקשיים, וסופו של דבר שהופסקה, לאחר שלא נמצא טעם להמשיך ולהפנות לעד שאלות, שהעד אינו מגיב עליהם עניינית, ולעיתים נדמה היה במהלך החקירה, כי הוא נתון בתוך עולם משלו, בוהה, ומנותק קשר מהסביבה. לאחר שהעד הכחיש או לא נתן תשובה מפורשת, לנסיבות פציעתו הנטענת באצבעו, ונוכח הכחשת האיום שיוחס לנאשמת לשרוף ביתו, ביקשה התביעה לעשות שימוש בהודעות החוץ של המתלונן, שאכן, עמדו במבחני הקבילות הקבועים בסעיף 10א, נוכח הסתירות המהותיות שנפלו בין העדות להודעות החוץ. 11. קשה אומנם לרדת לצפונות ליבו של העד. ברי היה כי מעמד מסירת העדות אינו נוח לו. מדובר באדם מבוגר, שאין חולק כי היה לו קשר ממושך עם המתלוננת. מדובר היה בקשר המבוסס על מתן שירותי מין, הנאשמת פקדה את ביתו במהלך התקופה, והמתלונן אף ידע היכן מתגוררים הוריה, ולדבריו התלונן בפניהם על התנהגות המתלוננת. לא היה מקום לקשר בין המתלונן לנאשמת, אלמלא הקשר המיני, ולא הועלה כל מניע אחר לכך, והכחשתו של המתלונן לעניין קיומו של הקשר, וטענתו כי הנאשמת "נפלה מהשמיים", אינה תואמת את המציאות. נראה כי עניין זה הקשה על המתלונן במסירת עדות "משוחררת", באולם בית המשפט, לעין כל, כפי שידע לעשות בצנעה, בעת מתן הודעותיו המשטרתיות, כמפורט בעדות החוקר גורביץ. עם זאת ניכרים היו בעדותו של המתלונן סימני אמת ברורים ונוקבים, ומצוקה של ממש בתיאור התאנותה של הנאשמת, ותיאור ניסיונותיו הנואשים כמעט, שבאו לידי ביטוי בפניות ישירות אליה במהלך הדיון עצמו, לשכנעה לעזבו לנפשו. המתלונן דיבר מנהמת נפשו ממש, הרים קולו, ונראה כי התרגשותו הייתה אמיתית וכנה. ניסיונו של המתלונן להיפטר מעונשה של הנאשמת, הובע לא רק במהלך הדיון, ויש לטענתו תמיכה ממשית בעדות החוקר לפיה הגיע המתלונן עשרות פעמים למשטרה בניסיון להניע את השוטרים לפעול לסילוק הנאשמת, והביע מורת רוח בהודעותיו נוכח אוזלת היד שגילו השוטרים. יצויין כי העובדה שהמתלונן ניסה לערפל קשריו האמיתיים עם הנאשמת, אין בה כדי לפגום במהימנותו של המתלונן בעניין זה. אכן, חקירתו של המתלונן לא מוצתה על ידי ב"כ הצדדים, נוכח המתואר לעיל, ויש לנהוג בזהירות יתר עת באים לקבוע ממצאים על פי עדותו בין כותלי בית המשפט, ועל פי הודעות החוץ שמסר. זהירות זו מתבקשת גם נוכח הסתירות שנפלו בדברי העד לעניין השמעת איום על ידי המתלוננת כי תשרוף ביתו, ולעניין הסתירות בין ההודעות לעניין השימוש בסכין. מההודעה נ/1 שמסר המתלונן ביום 7.9.2006, לא עולה כי המתלוננת השמיעה דברי איום, אלא יצרה מהומה ליד פתח דירתו בדרישה לקבלת כספים. רק בהודעות המאוחרות יותר סיפר כי השתמשה בנשק קר והשמיעה איומים קשים. אלא, שהמתלונן, כאמור, חש תסכול, כפי שהדברים עולים מהודעותיו, על אי טיפולה של המשטרה בנאשמת, והתריע ב-נ/1, כי המצב עלול להתדרדר - "עד שתהיה אלימות רק אז תתעוררו" - ואין להוציא מכלל אפשרות לפיכך, כי נטה בהודעותיו המאוחרות לתיאור העימות וחלקה של הנאשמת באירועים, בדרך מוגזמת, שנועדה להניע את המשטרה לעשות מעשה. נוכח האמור איני סבור כי יש לקבוע ממצאים על פי עדות המתלונן או הודעותיו, לבדן, אלא אם קיים להן חיזוק ממשי קונקרטי בחומר הראיות, ואיני סבור לפיכך, כי ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת כי קיים בסיס ראייתי מוצק, לכך שהנאשמת איימה על המתלונן כי תשרוף ביתו, או כי הניפה סכין להמחשת איומיה. המתלוננת אינה מכחישה אומנם, כי עשתה שימוש במזרק לצורך תקיפה. עם זאת לדבריה יעדה היה השכן שניסה לתקפה, וכי המתלונן נפצע בשל התערבותו למענה. אותו שכן עלום לא זומן לעדות על ידי הנאשמת, ואולם גם מעדות המתלונן קשה להציל פרטים של ממש לנסיבות דקירתו במזרק, שפגעה באגודלו באורח קל ביותר, ואין לקבוע, מחמת הספק, אם הדקירה בוצעה מתוך ניסיון סחיטה כפי שיוחס לנאשמת בכתב האישום, או בניסיון זה או אחר, להרחיקה מדירתו. בנסיבות אלה, מזוכה הנאשמת מפרט האישום השני. 12. כפי שכבר צויין הרשים אותי המתלונן באמירת אמת, בכל הקשור לטענתו כי הנאשמת יצרה פרובוקציות מכוונות ליד ביתו, לצורך קבלת כספים. המתלונן הבהיר כי נאנס להסכים לכך עקב חשש ואי נעימות משכניו לבניין. עדות המתלונן נתמכת במספר מישורים. המתלונן פנה למשטרה בעניין זה, מספר רב של פעמים, והנאשמת מאשרת כי בתקופה האחרונה הרחיק אותה המתלונן מהבית לחדרי מדרגות בסביבה, וכי נוכחותה בבנין המגורים גרמה לעימותים קבועים עם אחד השכנים. לא רק זאת, אלא שהנאשמת אינה מכחישה למעשה, אפשרות כי אירועים אלה אכן התרחשו, ואולם היא מייחסת אותם לאחותה, העוסקת במקצוע דומה. דוחה אני טענה זו שהועלתה לראשונה רק במהלך הדיון, ואינה מוצאת ביטויה כלל באמרת הנאשמת, ת/1, על אף שנחקרה בהקשר זה. לא נמצאה גם כל סיבה נראית לעין, מדוע יבחר המתלונן להתלונן פעם אחר פעם, נגד הנאשמת דווקא, עימה היו לו, לטענתה, קשרים חיוביים, וגם בין כותלי בית המשפט בלטה העובדה כי המתלונן מכוון תלונותיו לנאשמת בלבד. עוד יצויין כי חוסר איפוקה של המתלוננת, ונטייתה להתנהגות פרובוקטיבית, עולים גם מהתנהגותה בין כותלי בית המשפט, ומהודאתה כי עשתה שימוש במזרק לצורך תקיפה. 13. ניתן לקבוע איפוא, כי הנאשמת, בהזדמנויות שונות במהלך התקופה, יצרה מהומות ליד פתח דירת המתלונן, בצעקות ודפיקות רמות על הדלת, מתוך מטרה להניע את המתלונן להעביר לה כספים, וחדלה ממעשיה לאחר שהמתלונן אולץ להעביר לה כספים כדי להשתיקה, ומתוך שהמתלוננת מודעת, נוכח האמור, כי התנהגותה מהווה איום על המתלונן שיש בו כדי לפגוע בצנעת הפרט שלו, ובשמו, נוכח נסיבות הגעתה והימצאה בבניין המגורים. בנסיבות אלה התמלאו יסודות העבירה של סחיטה באיומים, (סיפא), לפי סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, והנאשמת מורשעת בנסיבות שתוארו, בעבירה זו, הכלולה בפרט האישום הראשון. משפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומים