להלן גזר דין בנושא יריות באזור מגורים: גזר דין א. הקדמה: הנאשמים הובאו לדין בגין עבירות שונות, תחילה כפרו בעובדות אלו ובית המשפט החל לשמוע ראיות. הרקע ששמש בסיס לכתב האישום הנו ארוע שהתרחש בין הימים 3.11.07-4.11.07, (להלן "מועד האירוע"), שבו ירו הנאשמים לעבר ביתו של X (להלן: "חמד" או "המתלונן") , שהוא גם כן, קרוב משפחתם, זאת עקב סכסוך בין X (להלן: "ג'ומעה") וחמד לבין הנאשם מס' 1. במהלך שמיעת ראיות המאשימה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום. עפ"י ההסדר, הטיעון לעונש יהיה חופשי. הסדר הטיעון סומן ת/19 וכתב האישום המתוקן סומן ת/20. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות הבאות: נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן "החוק"), חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) +(3) לחוק, יריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק, היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק. ביחס לכלל העבירות צורף סעיף 29 לחוק. ב. עובדות כתב האישום המתוקן במועד האירוע, נשאו והחזיקו הנאשמים שני רובים מסוג M-16, אקדח וכן רימון, (להלן "הנשק"), שיש בכוחו של כל אחד מאלה כדי להמית אדם או להזיק לו, זאת ללא רשות עפ"י דין. ביום 4.11.07 בשעה 1:50, נסעו הנאשמים ביחד עם אחרים ברכב מסוג טנדר מיצובישי מאגנום מ.ר. 93-508-51, (להלן: "הטנדר") כשהם מחזיקים ונושאים את הנשק הנ"ל וכשהגיעו סמוך לביתו של חמד, פתחו באש לעבר הבית בניסיון לפגוע שלא כדין בו ובבני משפחתו, כל זאת, בכוונה להטיל בהם נכות או מום, או לגרום להם לחבלה חמורה. מהירי נפגע ביתו של חמד וטנדר הטיוטה שחנה במקום, במזיד ושלא כדין. לאחר מכן הנאשמים נמלטו מן המקום. ניידת משטרה עם אורות כחולים ומהבהבים סיירה במקום בשעה 02:45, השוטרים שבתוכה הבחינו בטנדר שהיה בתחנת הדלק פז שבאעבלין, כשהנאשמים והאחרים בתוכו ומשאלה ראו את הניידת נמלטו במהירות מהמקום. הניידת דלקה אחריהם. במהלך מסע זה חלפו הנאשמים והאחרים בטנדר בסמוך לבית ג'ומעה, שעמד מחוץ לבית וירו לעברו ולעבר ביתו של האחרון בניסיון לפגוע בו ובבני משפחתו שלא כדין, בקליע, מתוך כוונה להטיל בהם נכות או מום, או לגרום להם לחבלה חמורה, ואכן בית ג'ומעה נפגע במזיד ושלא כדין. לאחר מכן, הנאשמים והאחרים נמלטו מהמקום. בשלב זה, הצטרפו לניידת הקודמת שתי ניידות עם הסימנים האופייניים והמזהים, אורות כחולים ומהבהבים. באחת הניידות, היו השוטרים דוד לוי ומרדכי פינס. ניידת זו ניסתה לחסום את דרכו של הטנדר. השוטר דוד לוי יצא מהניידת, כשהוא חמוש בנשק מקרו גליל. הטנדר המשיך את נסיעתו והתקרב לניידות המשטרה. שניים מנוסעי הטנדר הוציאו את פלג גופם העליון וירו באוויר משני רובי ה - M16. בהמשך אחד מנוסעי הטנדר כיוון את רובה ה- M16, לעבר השוטר דוד לוי והניידת וצעק לו "סע סע", זאת בכוונה להפריע לשוטרים במילוי תפקידם או להכשילם. השוטר דוד לוי ירה לעבר הטנדר ופגע בו. הנאשמים והאחרים נסעו לכיוון ביתו של חמד ונמלטו מהמקום. הנאשמים הודו בעובדות והורשעו על פי הודאתם בביצוע העבירות שפורטו דלעיל. ג. תסקירי שירות המבחן בהתאם לבקשת הנאשמים הוריתי על הגשת תסקירי שירות המבחן. אתייחס להלן לתסקיר של כל אחד מהנאשמים: 1. התסקיר בעניינו של נאשם 1 - עבד אלראוף הנאשם דנן בן 40 שנה, נשוי מזה 17 שנים ואשתו עקרת בית. הוא גדל במשפחה מרובת ילדים (9 ילדים במספר), הוריו בני 70 שנה. המדובר במשפחה תומכת, מלוכדת, חמה ואכפתית. נאשם זה לא השלים את לימודיו עקב קשיים כלכליים והשתלב במעגל התעסוקתי. תחילה עבד כפחח ואח"כ כנהג משאית ועובר להסתבכותו בתיק זה, עסק כעצמאי בגידול עדרי בקר. הנאשם הנ"ל, נטל אחריות חלקית בפני קצין המבחן, אך בפני שב והודה בכל העובדות וטען כי הוא לא הובן נכונה ע"י קצין המבחן ולכן הוא שב והודה בכל העובדות הן בעצמו והן באמצעות ב"כ. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית. הסנגורית ביקשה לאפשר הגשת תסקיר משלים. נעתרתי לבקשה חרף התנגדות המאשימה. שירות המבחן תאר את חששותיו של הנאשם מהצפוי לו עקב הסתבכותו בפרשה זו. לדעת שירות המבחן, הנאשם אדם בעל יכולות התנהגות מקובלות והעבודה מהווה עבורו הגשמה עצמית. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן שמעצר הנאשם גרם לו לחדד את החומרה שבמעשיו יחד עם זאת, הם התרשמו שאינו בשל להתבוננות פנימית להבנת התנהוגתו האמיתית ומכאן שהם נמנעו מהמלצה טיפולית והסתפקו בהמלצה לעניין עונש המאסר ואורכו. להערכת שירות המבחן תקופת מאסר לא ממושכת וארוכה, עשויה להיות עונש אפקטבי. 2. תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשם 2 -שריף: המדובר בנאשם בן 28 שנים, רווק, הוא השלישי מבין 6 אחים/יות. הוריו בשנות הששים לחייהם. המשפחה מודאגת מתוצאות ההליך. הנאשם לא סיים את לימודיו, עבד תחילה בריצוף ומזה כעשר שנים הוא מועסק כנהג משאית. מעסיקו היה שבע רצון מעבודתו ואף מתכוון להמשיך ולהעסיקו בתום ההליכים דנן. המדובר בנאשם הנעדר כל עבר פלילי. גם נאשם זה לא נטל אחריות וניסה להרחיק את עצמו מכל הסכסוך, אך באי כוחו הזדרזו והגישו הודעה ובקשה בה חזרו והדגישו את הודאתו של הנאשם בעובדות והתכחשותו לאי נטילת אחריות, כעולה מהתסקיר, פרט שמקורו באי הבנה, על כן ביקשו להורות על הגשת תסקיר משלים. שלא כדרכי ומבלי לבקש את עמדת המאשימה, בנסיבות העניין הוריתי על הגשת תסקיר משלים גם ביחס לנאשם 2, זאת כדי שלא לבטל את הדיון שנקבע ליום 22.7.08. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן שהנאשם 2 מודה בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, אם כי הוא ציין שנוכחותו היתה פסיבית. בישיבה מיום 22.7.08, שב נאשם 2 והודה בכל העובדות שבכתב האישום המתוקן, ת/20 וטען כי מקור האמור בתסקיר, בטעותו של קצין המבחן ואי הבנת דבריו. ד. טענות הצדדים: 1. טענות המאשימה: ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה לעונש על השיקולים הבאים: ראשית, מעשיהם של הנאשמים נמשכו מספר שעות וכללו מספר זירות כשבכל זירה השתמשו בכלי הירי: בזירה הראשונה, הנאשמים נשאו מספר כלי נשק ורימון ובאמצע הלילה הגיעו לבית חמד והחלו לירות על ביתו, אף שבבית שהו אנשים, ובהמשך ירדו מהרכב וירו גם על רכב שחנה שם. בזירה השנייה, הנאשמים ברחו מהמשטרה והמשיכו לביתו של ג'ומעה ושם החלה מערכה שנייה שכללה ירי לעבר ביתו של ג'ומעה וזריקת רימון. בזירה השלישית, ניסו שתי ניידות משטרה לחסום את דרכם של הנאשמים אך האחרונים החלו בירי באוויר ובזווית של 45 מעלות לעבר השוטרים ואף נאמר לאחד השוטרים "סע סע". שנית, הנאשמים נהגו כאילו אין דין ואין דיין, הם ביצעו עבירות חמורות ובנס, מעשיהם לא הביאו לפגיעות בנפש. שלישית, כלי הנשק נשוא כתב האישום טרם נמצאו והנאשמים לא מסרו פרטים שיכולים לעזור באיתורם. רביעית, הודאתם של הנאשמים באה לאחר שהתקיימו מספר ישיבות בהן שמע ביהמ"ש את הראיות. חמישית, יש ליחס לעדויות האופי והנסיבות האישיות משקל מזערי ולתת את הבכורה לאינטרס הציבורי. שישית, תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של הנאשמים אינם חיוביים ולא כוללים המלצות טיפוליות. לאור שיקולים אלו ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי למתלוננים בגין הפגיעה ברכושם. 2. טענות ב"כ הנאשם 1: ב"כ הנאשם 1 ציינה שהמקרה דנן נמנה עם התיקים הקלים שמגיעים לביהמ"ש וזאת מאחר והפגיעות היו אך ורק ברכוש והוסיפה את הנימוקים הבאים לקולא: ראשית, כתב האישום תוקן וחומרתו פחתה. שנית, הנאשמים הודו ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר שכן בתיק זה היו אמורים להעיד עשרות עדים. שלישית, בין הצדדים נכרתה סולחה שעליה העידו חלק מעדי האופי, היות ומדובר בסכסוך בתוך משפחה אחת ועונש כבד עלול לפרק את המשפחה. רביעית, הנאשם הודה והביע חרטה על מעשיו. המדובר במאסרו הראשון שהבהיר לו שהדרך בה הלך היתה מוטעית ומכאן ובהיותו מנהיג ודמות מכובדת ופעילה בקרב סביבתו, הוא יכול להוות גורם חיובי בקרב אוכלוסייתו. חמישית, אשתו של הנאשם עוברת טיפולי הפרייה ותקופת מאסר ממשוכת עלולה לפגוע במאמץ זה. כמו כן מאסר ממושך עלול לפגוע בפרנסתו. שישית, התסקיר במהותו חיובי וממנו עולה שהנאשם מודע למצבו. לאור כל האמור לעיל, ביקשה ב"כ הנאשם 1 להסתפק בתקופת המעצר בה שוהה הנאשם וציינה שהנאשם מוכן לשלם את הפיצוי עליו יורה ביהמ"ש. הנאשם 1 הגיש מכתב ובו הביע צער וחרטה על מעשיו והבטיח שהוא לא יחזור לעולם על מעשיו. 3. טענות ב"כ הנאשם 2: ב"כ הנאשם 2 העלה את הטיעונים הבאים לקולא: ראשית, התסקיר בענייננו של נאשם זה חיובי. שנית, הנאשם בן 28 שנים, נעדר כל עבר פלילי ועבד לפרנסתו במשך כל השנים. שלישית, יש לתת משקל מכריע לסולחה שנערכה בין הצדדים ובעניין זה החזרת הנאשם 2 לכלא עלולה לסכל את הסולחה. רביעית, הנאשם עמד בתנאי השחרור שהוטלו עליו. חמישית, באירוע לא נפגע אף אדם ולו פגיעה קלה ומכאן שרף הענישה חייב להיות נמוך וניתן להסתפק בתקופת המעצר בה שהה הנאשם 2 בנוסף למספר חודשים שירוצו בעבודת שירות. הנאשם 2 הביע צער על מעשיו וביקש לחזור לביתו ולעבודה בכדי לשקם את מצבו הכלכלי. כל הצדדים הפנו לפסיקה שתומכת בעמדתם, אך כידוע אין שני מקרים זהים, הגם שהם דומים ולעניין זה אתייחס בהמשך. ה. דיון והכרעה: בפנינו פרשה חמורה של מעשי אלימות המשלבים שימוש בנשק חם לסוגיו, כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן ואשר הובאו לעיל. אלימות זו, בנס לא הביאה לאובדן בנפש ולפציעות חמורות. התנהגות נלוזה של הנאשמים, בטאה עמדה של זלזול באושיות החוק והתגרות חמורה ובמצח נחושה באוכפי החוק. נוכחות המשטרה הייתה חייבת להביא להפסקת האלימות ופניית כל הצדדים אל נציגי רשויות אכיפת החוק במטרה ליישב את הסכסוך וסיומו באופן מיידי. הנאשמים במעשיהם החמורים בחרו להציג את עצמם כמכתיבי הטון ואדוני השטח וכי על פיהם יקום וייפול דבר, ובכך טעו ושגו באופן חמור ביותר. כדי להסיר כל ספק, אומר כי אין להקל ראש במעשי האלימות שנהגו בהם כלפי קרובי משפחתם. במעשים אלו הם ביטאו את הגישה שכל דאלים גבר, גישה פסולה החותרת תחת אושיות שלטון החוק ובית המשפט מחוייב להילחם בה מלחמת חורמה. הסניגורים בטיעוניהם לעונש ניסו להפחית עד מאוד מחומרת המעשים שיוחסו לנאשמים. כנראה שנשכח מהם שהנאשמים נשאו מספר כלי נשק, חלקם צבאיים ואוטומטיים וכן רימון, שעשו בהם שימוש וירו לעבר שני בתים ששהו בהם אנשים וכן זרקו רימון ופגעו ברכוש. יתרה מזאת וחמור לא פחות, ירי הנאשמים באוויר כאשר נתבקשו לעצור על ידי שוטרים שרדפו אחריהם בשתי ניידות משטרה. השילוב בין נשיאת נשק לא חוקי, [שעד היום לא אותר - מרכיב נוסף לחומרא] לבין שימוש בנשק זה במטרה לפגוע באנשים וכן התעלמות, בלשון המעטה, מאוכפי החוק מחייבים תגובה הולמת בדרך של ענישה מחמירה שכוללת מרכיב מאסר לתקופה ממושכת. באי כוח הנאשמים חזרו וטענו שבאירועים נגרמו נזקים לרכוש בלבד. יחד עם זאת, יש לזכור שהוראות החוק שמיוחסת לנאשמים הן סעיף 329 (2) (3) לחוק קרי, חבלה בכוונה מחמירה. סעיף 329 (2) שקובע שניסיון לפגוע באדם באמצעות קליע, מהווה עבירה מושלמת. סעיף זה מלמד על החומרה שיש במעשי הנאשמים. יתרה מזאת, הנס והמזל שעמדו לנאשמים באירועים שעה שלא נגרם נזק גוף, לא יכולים לקבל את הבכורה גם בהליכי הענישה, שכן נדרש מסר מרתיע שיבהיר לכל אדם, שהדרך בה הלכו הנאשמים הנה דרך פסולה וחמורה, על כן, במו ידם הביאו על עצמם את התוצאה העונשית המתבקשת בנסיבות העניין. נדמה שעל עבירות האלימות והנשק לא צריך להרבות במילים ודי אם אפנה לפסקי הדין הבאים: ביחס לעבירת האלימות ראו ע"פ 10662/06 גריצנקו נ' מדינת ישראל, (2007) שם נאמר: "לצערנו, פסיקת בית משפט זה נאלצת לשוב ולהידרש לחומרתה של תופעת האלימות הגואה בחברה הישראלית ואשר מובילה לא אחת לתוצאות קטלניות. כמו במקרים אחרים, גם במקרה זה לא ניתן לעבור לסדר היום כאשר נעשה שימוש בנשק חם לצורך יישוב מחלוקות. מדובר בהתנהגות המחייבת תגובה עונשית קשה ומחמירה. בנסיבות העניין, איננו סבורים כי העונש שהושת על המערער חורג מרמת הענישה הראויה והמקובלת." וביחס לעבירות הנשק נאמר בע"פ 3072/07 מדינת ישראל נ' עבד אל חפיז ואכד, (2007), כי: "אין צורך לשוב ולהדגיש את הסכנה הכרוכה בעבירות אלו, ונזכיר רק כי השימוש בכלי נשק המוחזקים שלא כחוק, הפך לעניין שבשגרה בביצוען של עבירות או לפגיעה בעבריינים יריבים. את מחירם של מעשים אלה שילמו לא אחת בחייהם אזרחים תמימים, ועל כן מצווים אנו להחמיר בעניינם של נאשמים החוטאים בתחום זה." ראו גם, ע"פ 2949/07 עבד עותמאן נ' מדינת ישראל, (2007). זאת ועוד, בע"פ 8899/06 ארמין נ' מדינת ישראל, (2007), מנה ביהמ"ש את השיקולים שיש להביאם בעת קביעת העונש הראוי, שם נאמר: "על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסוג הנשק שבו מדובר, לכמותו, לתכלית שלשמה הוחזק וכן לשאלה עד כמה מוחשית היא הסכנה שייעשה בו שימוש (ראו ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 544 (2004)).". יחד עם זאת, על אף החומרה המופלגת שבמעשיהם של הנאשמים יש לתת משקל לשיקולים לקולא אשר קיימים בענייננו ואשר ברובם נוגעים לשני הנאשמים ואלו עיקרם: ראשית, הודאת הנאשמים והחסכון בזמן השיפוטי היקר. שנית, העדר עבר פלילי לנאשם 2 ועבר פלילי לא מכביד וקל לנאשם 1 והעובדה ששני הנאשמים לא שהו במאסר עד כה. שלישית, בין הצדדים נכרת הסכם סולחה. את הסכמי הסולחה יש לעודד ולתמוך, ובעניין זה ראו: פח (מחוזי חי') 1103/04 מדינת ישראל נ' סמחאת, (2005). יחד עם זאת, אין "הסולחה" יכולה לייתר את הליכי הענישה, אלא היא חייבת להוות אחד השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול, אחרת המסר יחטא את המטרה. לא ייתכן מצב שבו ניתן לבצע עבירות ולהימנע מעונש הולם תוך שימוש בכלי הנקרא "סולחה". יתרה מזאת, צודקת ב"כ המאשימה שבענייננו, התנהגותם פרועת החוק של הנאשמים הופנתה גם כנגד שוטרים ומכאן שהמשקל שיש לתת לסולחה חייב להיות מועט ומצומצם בהתאם. רביעית, בעיקר ביחס לנאשם 1 העידו שורה ארוכה של עדי אופי מכובדים ובעלי מעמד ציבורי וחברתי מרכזי, על אופיו הטוב של הנאשם 1 ועל תרומתו לחברה והשתתפותו בהשכנת שלום. בעניין הנ"ל אומר, כי אם אכן הוא היה איש המשכין שלום בין יריבים, בעניין שלו הוא כשל באופן קיצוני וחבל. במקום לנהוג בסבלנות, סובלנות, דרכי שלום והידברות כדרכו, עפ"י עדי האופי, הוא הוביל למעשי אלימות קשים המשלבים שימוש בנשק חם מסוגים שונים. נשק שטרם נמסר לרשויות החוק, והסכנה הנשקפת ממנו עדיין קיימת. מה גם שתוצאת השימוש בנשק הייתה בלתי צפויה וכי רק כיד המקרה לא נגרמו אבידות בנפש. חרף האמור לעיל ובהתחשב במגוון הרחב שייצגו עדים אלו, ייתן בית המשפט לעדויותיהם את המשקל הראוי וההולם את נסיבות העניין, מתוך תקווה כי הנאשם יתעשת ויחזור לדרכו הנורמטיבית, כפי שהציגו אותו אותם עדי אופי. חמישית, מתסקירי שירות המבחן עולה שהנאשמים הבינו את טעותם והביעו חרטה על מעשיהם ובכוונתם לחזור למוטב ולשקם את חייהם. בעניין נאשם 2 יש לזכור שהוא צעיר יחסית ונעדר כל עבר פלילי. ו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הן לקולא והן לחומרא הגעתי לכלל מסקנה שהעונשים הראויים במקרה דנן הם אלו: לנאשם 1: 60 חודשי מאסר, מהם 48 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע ויורשע עליה בדין. ביחס לעבירה של ירי באזור מגורים, העונש המותנה יעמוד על שישה חודשים ולשנתיים. מתקופת המאסר יש לנכות את ימי המעצר של הנאשם 1 מיום 4.11.07. לנאשם 2: 54 חודשי מאסר, מהם 42 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע ויורשע עליה בדין. ביחס לעבירה של ירי באזור מגורים, העונש המותנה יעמוד על שישה חודשים ולשנתיים. מתקופת המאסר יש לנכות את ימי המעצר של הנאשם 2 מיום 4.11.07 ועד ל - 6.1.08. לאור נסיבות המקרה, לרבות הסולחה, דברי המתלוננים ותקופות המאסר שהוטלו ובהיעדר נתונים לעניין מידת הנזק אני נמנע מלהטיל על הנאשמים קנס ופיצויי למתלוננים שפתוחה בפניהם הדרך לתבוע את נזיקיהם עפ"י דין. בהסכמת הצדדים, רכב המיצובשי מגנום שמספרו 9350851 יוחזר לבעליו. מקרי ירי