להלן הכרעת דין בנושא עבירת החזקת קוקאין: הכרעת דין 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של החזקת סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 7 (א( + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, והחזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין. 2. על פי האמור בכתב האישום, בתאריך ה-29.06.02, סמוך לשעה 23:30, ברח' רינגלבלום בב"ש, הנאשם החזיק בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו 1.4043 גרם מחולק ל- 4 מנות שלא לצריכתו העצמית. במועד ובמקום דלעיל, הנאשם החזיק בסכין, כשאין בידו להניח את הדעת כי החזיקה למטרה כשרה. 3. מטעם התביעה העידו 6 שוטרים כדלקמן: ע.ת. 1 - אלי מגרם (להלן:"מגרם") - חקר את הנאשם בסמוך לאחר מעצרו. ע.ת. 2 - אופירה רחום - חוקרת בתחנה ע.ת. 3 - ארז אינדבוקר - רשם המוצגים ע.ת. 4 - משה X - (להלן:"X") - בלש שתיצפת על מקום ביצוע העבירות ולאחר מכן מצא חלק מהסמים. ע.ת. 5 - אולג X (להלן:"אולג") - בלש מצוות התגובה - שמר על הנאשם בעת חיפוש הסמים ומציאתם. ע.ת. 6 - דודו X (להלן:"X") - הבלש שעמד בראש הצוות ובמהלך האירוע חיפש ומצא חלק מהסמים. שלושת עדי התביעה הראשונים הינם עדים טכניים, שלא נכחו במקום בזמן ביצוע העבירות נשוא כתב האישום. העדים העיקריים מטעם התביעה הינם שלושת העדים האחרונים, שוטרי הבילוש X, אולג וX. 4. להלן תקציר העובדות על פי עדויות עדי התביעה : בתאריך האירוע נערכה פעילות בילוש במקום הידוע כתחנת סחר בסמים. המדובר ברחוב רינגלבלום בבאר שבע, בסמוך ל"מרכז חנויות". השוטר X תיצפת על המקום והשוטרים אולג וX התמקמו כצוות תגובה במקום רחוק יותר והיו בקשר אלחוטי עם התצפיתן X. X העיד כי במהלך התצפית זיהה את הנאשם אותו הכיר היטב מעבודתו. לדברי X (בעמ' 16 סייפא) לאחר זמן קצר הגיע למקום "קליינט" שנפגש עם הנאשם ברחבה, "החליפו מספר מילים ביניהם ולאחר מכן נראה הקליינט מוסר דבר מה לנאשם, הנאשם ניגש למרחק של כ- 15 או 20 מטר אל קיר גן ילדים שלידו עץ, התכופף והרים דבר מה וחזר אל הקליינט. הקליינט קיבל את הדבר מה, הרים אותו כלפי מעלה בידיו והסתכל עליו, ולאחר מכן עזב בריצה." X דיווח בקשר לאולג ולX, שהגיעו תוך זמן קצר לנאשם, X חבר אליהם, ובמהלך חיפוש במקום נמצאו הסמים כמפורט בכתב האישום. מעדויות הבלשים עלה כי X חיפש ומצא את הסמים במקום אליו הפנה אותו X, ליד העץ, מקום אליו ניגש קודם לכן הנאשם, לפני שמסר "דבר מה לקליינט". X מצא סם נוסף ליד "הבטונדה", במרחק של כ-3 או 4 מטרים מהעץ. X העיד (בעמ' 17) כי הסם שנמצא על ידי X היה תואם לסם שהוא עצמו מצא "הן מבחינת הסם והן מבחינת האריזה". לדברי X (שם) "כשהנאשם ניתפס הוא אמר שהיה פה מישהו והוא נתן לו רק להשתמש כי הוא לא סוחר. כי סחר מבחינתו זה רק אם הוא נותן למישהו משהו ומקבל ממנו בתמורה משהו". X הוסיף (שם) כי בחיפוש על גופו של הנאשם תפס אולר והנאשם טען "שזה להגנה עצמית". מהעדויות עלה כי אולג שמר על הנאשם בזמן שX וX חיפשו את הסמים. אולג העיד (בעמ' 29 ריישא) כי בזמן שX וX חיפשו את הסמים הוא עמד ליד הנאשם, במרחק של מטרים ספורים מX וX. לדברי אולג (שם): "בשלב מסויים משה X מצא חומר החשוד כסם ושמעתי את יקיר (הנאשם - ל.ב ) אומר 'לא תמצאו יותר' ". עוד הוסיף העד (שם) כי לאחר שהגיעו למשרד הבילוש והסם נשקל באמצעות המשקל המשטרתי, שמע את הנאשם אומר "המשקל שלכם מזייף". אולג ציין בעדותו כי הנאשם "אמר זאת בתגובה לדברים של דודו X שאמר בקול רם מה יצא במשקל". X העיד (בעמ' 38) כי בזמן שהגיע למקום, ניגש לנאשם "שישב מול הקיוסק במקום שהיה ליד הקיוסק", X ציין (שם) : "ואז ניגשתי אליו, ואז לא היו שם אנשים נוספים ולא קלפים". כל שוטרי הבילוש העידו כי המקום היה מואר. X ציין בעדותו (עמ' 36) שהמקום היה מואר "אבל בשביל לחפש נקודתית בתוך החפירות" נאלץ להשתמש בפנס. X העיד (שם) כי במקום שחיפש ומצא את הסם, עפ"י הכוונת התצפיתן, הבחין "בחפירות קטנות, אני מציין שהחול נראה כאילו חפרו אותו והוא לא תאם ליתר פני האדמה". X הוסיף כי בזמן החיפוש, הנאשם "עמד כ- 50 ס"מ ממני כשהוא צופה במה שאני עושה. אולג עמד אז צמוד לנאשם. גם משה X היה אז לידינו", אחרי שנתפסו הסמים "הנאשם פנה אלי ושאל אותי כמה מצאתי ... הנאשם השיב לי שאני יודע שלא שמים את כל הזולה במקום אחד". X אישר (בעמ' 38) כי לאחר שקילת הסם במשרדי הבילוש הנאשם העיר ש"המשקל מזייף". 5. גרסת הנאשם הנאשם הודה (בעמ' 42) באחזקת הסכין וציין "הסכין שנתפס עלי שייך לי, אני אוסף אותם ומקלף אתם תפוחים ופירות". עוד הוסיף הנאשם (בעמ' 42 סייפא) : "... קיבלתי אותו (את הסכין) באותו היום כמתנה מחבר ולא הספקתי להעלות אותו הביתה". באשר לעבירת הסמים - הנאשם הודה בכך שנמצאו במקום סמים כמפורט בכתב האישום, אלא שלטענתו, לא היה לו כל קשר לסם שנתפס. עוד טען הנאשם (בעמ' 42) כי במועד הנטען בכתב האישום, לא היה ברחבה, אלא היה בתוך הקיוסק שנמצא בקרבת מקום ושם שיחק קלפים "עם בעל המקום ששמו רוברט ועוד חברי צעירים שלא את כולם אני זוכר". הנאשם הוסיף (שם) "אני לא יצאתי מהמקום, אולי יצאתי לשניה לתת טלפון לחבר." הנאשם כפר בכך שמסר סמים לאדם אחר, וכאמור הכחיש כל קשר בינו לבין מנות הסם שנתפסו בקרבת מקום. 6. הסניגור, בסיכומיו, עשה כל מאמץ אפשרי על מנת לנסות ולהביא לזיכוי הנאשם. הסניגור הדגיש בסיכומיו את ההבדלים בין גרסאות השוטרים, לעיתים תוך שימת דגש יתר על חוסר התאמה דק וחסר משמעות, ולעיתים תוך התעלמות מעדויות שיש בהן כדי לישב את חוסר ההתאמה האמור. בהתייחס לעבירה של החזקת סכין - טען הסניגור שהמדינה לא הוכיחה את "המסוגלות של הכלי לדקור או לחתוך, כאמור בהוראת חוק " (סעיף 184 לחוק העונשין). עוד טען הסניגור שהחוקר דיבר פעם על סכין ופעם על אולר ומאחר ויש לבחור "באפשרות הנוחה לנאשם" , דהיינו אולר, אזי, עפ"י הוראת סעיף 186 לחוק "חזקה היא כי החזקת אולר הינה למטרה כשרה". לטענת הסניגור המדינה לא עמדה בנטל הפרכת החזקה. בטענותיו האמורות מתעלם הסניגור מעדותו של ע.ת. 1 - החוקר אלי מגרם שהעיד (בעמ' 3 סייפא) : "... לגבי אותו אולר שנתפס, ערכתי בדיקה אם ניתן לקבע אותו ורשמתי גם על כך מזכר שניתן לקבע את האולר באמצעות לחצן מסוים... ברגע שהוא נלחץ האולר מתקבע ולא ניתן להחזירו אלא ע"י לחיצה על אותו לחצן". עוד יודגש כי הנאשם בהודאתו - ת/1 , הודה שהחזיק בפגיון "המשמש לקילוף תפוח". בעדותו בבית המשפט הנאשם אמר (בעמ' 42) "הסכין שנתפס עלי שייך לי, אני אוסף אותם ומקלף אתם תפוחים ופירות (ומכאן שמדובר "במסוגלות של הכלי לחתוך"). הסניגור הלין על כך שהחוקר לא ניסה לברר מיהו החבר שממנו קיבל הנאשם את הסכין. לעניין זה מקובלת עלי תשובת החוקר (בעמ' 4) שציין כי לא מצא לנכון לחקור ולבדוק זהותו של החבר "מאחר ולא מצאתי שזה רלוונטי". יודגש כי הסכין הוגש לתיק כמוצג (ת/3), ומדברי הנאשם בבית המשפט (בעמ' 44) עולה שאף הוא הבין כי החזיק בסכין בניגוד לחוק שכן בתגובה לשאלת התובעת השיב הנאשם: "התובעת ששואלת מה עשיתי עם הסכין כשאני יודע שאסור להחזיק בסכין, תשובתי שקיבלתי אותו באותו היום כמתנה מחבר ולא הספקתי להעלות אותו הביתה". בהסתמך על כל האמור, שוכנעתי מעל לכל ספק שהנאשם עבר עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין ואי-לכך אני מרשיעה אותו בביצוע עבירה זו. בהתייחס לעבירת הסמים - הסניגור טען שבמקום לא היתה תאורה מספקת, שכן השוטרים נזקקו לפנס כדי לחפש הסמים. לעניין טענה זו יצויין שכל שוטרי הבילוש העידו שהמקום היה מואר. עוד יצויין כי בטענה זו התעלם הסניגור מדברי תגובתם של השוטרים X וX. X ציין (בעמ' 23 ריישא) : "... המקום היה מואר וניתן היה לראות את הפגישה של בני אדם ולזהות פנים וזה לא סותר את הקטע שדודו היה צריך פנס כדי לחפש דברים קטנים במקום הספיציפי... פנס אני לא צריך כשאני מחפש על המישור של פלטה אלא כשאני מחפש במקומות מסתור מאחורי הבטונדה כשהם חשוכים". השוטר X ציין (בעמ' 36) שהמקום היה מואר "אבל בשביל לחפש נקודתית בתוך החפירות נאלצתי להשתמש בפנס". הסניגור טען כי עדות שוטרי הבילוש היתה מגמתית "...חיפשו את הנאשם. בכל מחיר רצו להפלילו". מעדויות השוטרים התרשמתי כי אין כל בסיס לטענה זו של הסניגור. התרשמתי כי השוטרים מסרו עדות אמת. השוטר X - התצפיתן, העיד שהיה בקשר עין רצוף עם הנאשם, ראה אותו חובר ל"קליינט" ברחבה, מקבל ממנו דבר מה, ניגש לקיר גן הילדים שלידו עץ, מתכופף, מרים דבר מה, חוזר ל"קליינט" ומוסר לו דבר מה. לאחר מכן, עפ"י עדויות שוטרי הבילוש, נמצאו באותו המקום, ליד קיר גן הילדים, סמים, כמפורט בכתב האישום. הנאשם, הן בהודאתו ת/ 1 והן בעדותו (עמ' 42 סייפא) , אישר כי יצא מהקיוסק כדי לתת דבר מה לאחר, אלא שלטענתו - לא מדובר בסמים, אלא בכך שנתן פלאפון לחבר. בדברים אלה של הנאשם יש משום תמיכה בעדותו של X שאכן ראה את הנאשם נפגש עם אדם אחר ברחבה ומוסר לו "דבר מה". יודגש כי X העיד (בעמ' 17) : "שהנאשם נתפס הוא אמר שהיה פה מישהו והוא נתן לו רק להשתמש כי הוא לא סוחר. כי סחר מבחינתו זה רק אם הוא נותן למישהו משהו ומקבל ממנו בתמורה משהו". השוטר אולג העיד (עמ' 29) כי בשלב מסוים X מצא חומר החשוד כסם והוא שמע את הנאשם אומר "לא תמצאו יותר". ערה אני לכך שעל אף שהשוטרים והנאשם היו סמוכים זה לזה במהלך האירוע, לא כל השוטרים שמעו את כל אמרותיו של הנאשם. עם זאת, אין בעובדה זאת כדי לפגום באמינות דברי השוטרים, שכן לא מן הנמנע כי מי מהשוטרים שהיה מרוכז במשימה של חיפוש הסם בשטח או שקילתו במשרד, לא האזין בתשומת לב לכל דברי הנאשם, מה עוד שבמהלך חיפוש הסם ע"י X וX, השוטר אולג נשאר לשמור על הנאשם והיה סמוך אליו, כך שרק הוא שמע את הנאשם אומר "לא תמצאו יותר". כמו כן, גם יש ממש בדבריו של X (בעמ' 23 סייפא), מי שנשאל כיצד לא שמע את דברי הנאשם כפי שנרשמו בדו"ח של X, השיב "שיכול להיות שהדברים שרשם דודו (X) נאמרו בנקודת זמן שונה". עוד יצויין שהן אולג והן X העידו כי בעת שקילת הסם במשרד, לאחר שהנאשם שמע את תוצאות השקילה, הגיב שהמשקל של המשטרה מזייף (ראה עדות אולג בעמ' 29, ועדות X בעמ' 38). הסניגור הלין על כך שלא נלקחו ונבדקו טביעות אצבע משקיות הסמים. לעניין זה מקובלת עלי תשובתו של X שציין (בעמ' 36 ריישא): "לשאלה מדוע לא ביקשתי שיקחו ט.א. מהסמים שנתפסו במקום, תשובתי שמנסיוני ומה שנאמר לי ע"י הזיהוי הפלילי, לא ניתן להוציא ממנת סם ט.א., אני מתכוון שלא ניתן להוריד משקית הסם ט.א.". הסניגור טען שהיה על השוטרים לעצור את "הקליינט" שקיבל לכאורה את הסם מהנאשם. בטענה זו התעלם הסניגור מדבריו של X שציין (בעמ' 35) כי מפאת מגבלות כוח אדם הם העדיפו לגשת אל הנאשם ולא אל "הקליינט". X ציין בתשובתו (שם): "במקרה כזה אם הייתי צועק לו לעצור, הוא היה בורח וגם לא היו מצליחים לתפוס את הראיות. אני לא ניסיתי לעשות זאת כי אני יודע מנסיוני שזו היתה התוצאה... אם היה לנו מספיק כוח אדם הייתי גם מנסה לעצור את "הקליינט". דברי הסבר אלה של X מקובלים עלי כסבירים ונכונים. בסיכומיו, ציין הסניגור כי אולג קרא את דו"ח הפעולה של X "ואולי אף מילא את הדו"ח שלו עם X, שכן שני הדו"חות נערכו באותה השעה בדיוק - 00:12", מה עוד שאולג ציין בדו"ח הפעולה שלו : "ראה דו"ח תפיסה וסימון של דודו X". בטענה זו, מתעלם הסניגור מדברי ההסבר של אולג (בעמ' 29) שחזר והדגיש בעדותו כי לא ראה את הדו"ח של X. לדבריו "פשוט הפניתי בדו"ח הפעולה שלי את תשומת ליבו של החוקר שאמור היה לחקור את החשוד שיש דו"ח נוסף". וכן הוסיף (שם) : "... אכן שנינו מילאנו את הדו"ח באותו הזמן האמור... כנראה בזמן שרשמנו את הדו"חות, כל אחד בנפרד, אבל זה היה באותו זמן, ולכן נרשמה אותה השעה". עוד יצויין שטענת הסניגור בעניין עריכה משותפת של הדו"חות ע"י השוטרים, אינה עולה בקנה אחד עם טענותיו האמורות בעניין חוסר ההתאמה וההבדלים שבין דו"חות השוטרים. כאמור, התרשמתי שהשוטרים דיברו אמת. ניסיון החיים מלמד כי עדים לאותו אירוע יכולים להתרשם בצורה שונה, לקלוט ולשמוע דברים שונים במהלך אותו אירוע. דווקא עדויות זהות יכולות להצביע על תיכנון והתאמה מכוונים שיש בהם כדי לפגוע באמינות העדים. כמפורט לעיל, במקרה הנדון, חוסר ההתאמה בין עדויות השוטרים, אין בו כדי לפגוע במהימנותם. 7. התרשמתי לשלילה מעדות הנאשם ואורחו בפני. הנאשם טען כי השוטרים הגיעו אליו בעת שישב בקיוסק ושיחק קלפים. מעדויות השוטרים עלה כי בעת שנגשו אליו, הנאשם ישב מחוץ לקיוסק ולא שיחק בקלפים. עדותו של הנאשם היתה מהוססת. בעדותו (עמ' 42) טען ששיחק קלפים בתוך מרכז החנויות ולא יצא מהמקום, ואילו בהמשך עדותו ציין שאולי יצא לשניה לתת טלפון לחבר. הנאשם לא זימן לעדות מטעמו את אותו החבר שלטענתו קיבל ממנו את הפלאפון, ואף לא זימן כל עד אחר מבין האנשים שאיתם, לטענתו, שיחק קלפים במועד הרלוונטי. ב"כ המאשימה הגישה את המעטפה שהתקבלה ממטא"ר ובה תוצאות בדיקת הסם, משקלו וזיהויו (מוצג ת/2). הנאשם הסכים לקבלת כל הראיות האמורות ולא כפר בכך שנמצא סם כמפורט בכתב האישום, דהיינו סם מסוג קוקאין במשקל נטו 1.4043 גרם. יצויין כי משקלו של הסם מקים את החזקה שבחוק בדבר כך שההחזקה אינה לצריכה עצמית. בהסתמך על כל המקובץ, אני מרשיעה את הנאשם גם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) +(ג) (ריישא) לפקודת הסמים המסוכנית [נוסח חדש]. החזקת סמיםסמים