להלן הכרעת דין בנושא עבירת בעילת קטינה: הכרעת דין 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות של בעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, בהסכמה לפי סעיף 346 (א) רישא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין") וכן תקיפת בן זוג לפי סעיף 379 + 380 (ב) (1) תשל"ז - 1977 ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. 2. על פי האישום הראשון הנאשם הינו בן דודה של המתלוננת ילידת 1988. במהלך שנת 2001 בירוחם קיים הנאשם יחסי מין עם המתלוננת, ביודעו שהיא בת 14. עוד על פי כתב האישום המשיך הנאשם לקיים יחסי מין עם המתלוננת, כשגרו יחד בבית דודתה של המתלוננת בדימונה ובאילת. המתלוננת הרתה לנאשם וילדה בן בשנת 2003. 3. על פי האישום השני, במהלך השנים 2002 - 2003, כשגרו הנאשם והמתלוננת יחד באילת וכאשר המתלוננת היתה בהריון נהג הנאשם לתקוף אותה ובהזדמנות אחת הצמיד סכין לגרונה. כאשר המתלוננת הודיעה לנאשם כי ברצונה לנתק את יחסיה עימו איים עליה הנאשם. 4. אשר לעבירה של בעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 - הודה הנאשם כי הוא בן דודה של המתלוננת וכן הודה כי קיים עימה יחסי מין בהיותה בת 14 וכן הודה בקיום יחסי מין בשנת 2002. עם זאת, לטענתו לא ידע בזמן שקיים עימה יחסי מין כי היא פחות מגיל 16 לדבריו רק בשנת 2003, לאחר שהמתלוננת ילדה את ילדם המשותף נודע לו שהיא למטה מגיל 16. 5. אשר לאישום של תקיפת בת זוג ואיומים הנאשם מכחיש כי ביצע עבירות אלה. אשר לעבירה של בעילת קטינה: 6. ב"כ הנאשם בסיכומיו, לאחר שבחן את הראיות בתיק אומר: "למעשה הנאשם הודה בביצוע עבירה זו ואינו עומד עוד על טענתו. המחלוקת היחידה שנותרה הינה האם המדינה הצליחה להוכיח את כל ! פרק העובדות היינו האם המדינה הצליחה להוכיח כי בעת קיום יחסי מין בשנת 2001 ידע הנאשם את גילה של המתלוננת ..... לפיכך והגם שאין מנוס מהרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו לאישום הראשון, לא ניתן לקבוע כי הנאשם ידע את גילה האמיתי של המתלוננת בשנת 2001 אלא רק בשנת 2002". 7. לאור הצהרתו של ב"כ הנאשם כי אין מנוס מהרשעת הנאשם באישום, תוך הבעת הסתייגותו לעניין ידיעתו של הנאשם את גיל המתלוננת, מצאתי להתייחס לטענה זו בדבר אי ידיעתו של הנאשם את גיל המתלוננת. 8. המתלוננת העידה ביום 19.2.06 וסיפרה בבית המשפט כי הכירה את הנאשם בבית אמה שלה, כשהייתה בת 13 ומיד לדבריה כשבועים לאחר הכרותם החלו לקיים יחסי מין. לדבריה, לאחר שהכירה את הנאשם עברה להתגורר איתו בדימונה אצל הדודה שלה ושם המשיכו לקיים יחסי מין. עוד לדבריה כתוצאה מכך נכנסה להריון ובגיל 14 כבר ביצעה הפלה. לדבריה, מדימונה עברו היא והנאשם להתגורר באילת ושם שוב נכנסה להריון וילדה את הבן שלה כשהיתה בת 15 וחצי. 9. אומרת המתלוננת בעדותה הראשית (עמ' 3 מול שורה 15): "הנאשם ידע בת כמה אני הוא שאל אותי ואנחנו אמרנו לו. הוא ידע זאת גם מהמשפחה. אני לא יודעת אם לפני כן אבל כשאנחנו הכרנו הוא ידע את הגיל שלי". 10. בחקירתה הנגדית נשאלה המתלוננת (עמ' 7 מול שורה 10): "האם יכול להיות שהוא חשב שאני בת 16 תשובתי לא, זה לא בן אדם זר זה בן דוד שלי.... המשפחה סיפרה לו את הגיל שלי ואני אמרתי לו גם. הוא ידע". 11. הנאשם נחקר במשטרה ביום 8.12.03 (ת/1) כאשר נשאל במשטרה אם הוא יודע בת כמה המתלוננת (באותו יום בו נחקר) הוא משיב (בעמ' 3 מול שורה 5 לת/1) שהיום היא בת 16. וכאשר נשאל אם הוא ידע שהכיר אותה בת כמה היא היתה הוא משיב: "הייתי מודע לסרט הזה למשטרה לבעיות שהכרתי אותה היא היתה בת 14.5." בהמשך אומר לו החוקר: "אתה התחלת לקיים יחסי מין עם X שהיתה בערך בגיל 13 -14" והנאשם משיב: "אני אומר שלא איך שהכרתי אותה קיימתי איתה יחסי מין אחרי התקופה שהיינו ביחד לא יודע איך זה יצא אבל יצא ששכבנו ביחד....מדובר בקטינה אני אמרתי לך שאנחנו הולכים לחיות ביחד ולהביא ילד אז שכבנו זה היה בהסכמה..." 12. בעדותו של הנאשם בבית המשפט, שהיתה מבולבלת ולא עקבית, סותר הנאשם דברים שאמר במשטרה הן לגבי מועד היכרותו את המתלוננת "הכרתי אותה בשנת 2002" בעוד שבמשטרה אמר שהכיר אותה בשנת 2000 או 2001. באשר למועד תחילת קיום יחסי המין עם המתלוננת, בעוד שבמשטרה הוא מספר כי איך שהכיר אותה התחיל לקיים איתה יחסי מין, שכפי שגם טוענת המתלוננת שיחסי המין החלו לאחר שבועיים. בבית המשפט הוא טוען לראשונה כי החל לקיים עימה יחסי מין אחרי שנה-שנה וחצי. טענה זו מופרכת על פניה שכן היא עומדת בסתירה מוחלטת לכל מה שהנאשם סיפר במשטרה בעת חקירתו בשנת 2003, לפיה אחרי שהכירו כנראה בשנת 2000 או 2001 "ידענו שאנחנו הולכים לחיות ביחד והיינו ביחד תמיד והיינו חיים ביחד עברנו לגור באילת מדימונה ביחד... היינו חיים והבאנו ילד כי ראינו שאנחנו הולכים לחיות כמו זוג בעל ואשה והבאנו ילד וX מאד רצתה שיהיה לנו ילד". 13. בחקירתו בבית המשפט (בעמ' 17 מול שורה 16) הוא מאשר שאמר במשטרה כי אם המתלוננת טוענת שהם החלו לקיים יחסים אחרי שבועיים היא צודקת למרות שהוא טען כי החלו לקיים יחסים אחרי שנה-שנה וחצי. בהמשך לכך בבית המשפט הוא מוכן לחזור בו מגירסת השנה-שנה וחצי, שכאמור אינה סבירה ונסתרת מניה וביה על ידו הוא, ואומר: "אחרי הרבה זמן שכבנו ולא אחרי שבועיים שלוש" (עמ' 17 מול שורה 19), אך אין הוא נוקב במועד וניכר בו כי הבין שעליו לדבוק בטענתו שהחל לקיים יחסי מין עם המתלוננת זמן רב לאחר שהכיר אותה על מנת שלא להודות כי קיים עימה יחסי מין בהיותה כבת 13 או 14, עובדה שאותה ידע היטב גם בעת קיום יחסי המין עם המתלוננת וגם במעמד עדותו בבית המשפט. 14. דא עקא, שגם אם לשיטתו של הנאשם הוא קיים יחסי מין עם המתלוננת כשנה לאחר שהכיר אותה עדיין ידע הנאשם שמדובר בקטינה פחות מגיל 16. זאת ועוד, אין מחלוקת שהמתלוננת כתוצאה מיחסי המין שקיימו היא והנאשם נכנסה להריון, ההריון הראשון וביצעה הפלה. ועל כך אומר הנאשם בעדותו במשטרה: "כן פעם אחת התעקשתי שתעשה הפלה, כי הייתה עדיין קטנה" (עמ' 5 מול שורה 20). אם כך הנאשם מאשר כי המתלוננת היתה קטנה ולכן רצה שתעשה הפלה, כלומר הוא ידע שהיתה פחות מגיל 16. הדברים עולים בבירור מהמשך עדותו במשטרה המתייחסת להריון השני של המתלוננת, שממנו גם נולד לבני הזוג ילד. 15. הנאשם נשאל בעמ' 5 מול שורה 22: "כשנולד הילד לא היתה קטינה" והוא עונה: "לפי דעתי היא לא היתה קטנה והיא יכולה להיות אמא בגיל 15 -16 ואני לא חי לפי המנטליות שלכם אני חי לפי המנטליות שלנו... הבוכרים לפי ... אשה בגיל 15 -16 יכולה להביא ילדים ולהתחתן עם הגבר שהיא רוצה". 16. אינני מאמינה לנאשם שניסה לטעון בבית המשפט כי המתלוננת ומשפחתה כביכול ישקרו לו ולמעשה נודע לו גילה האמיתי רק לאחר שעשתה את ההפלה וכי בעת שהתחיל להיות עימה בקשר לא ידע את גילה האמיתי. המתלוננת העידה וסיפרה כי הנאשם הוא בן אח של אמא שלה, כלומר בן דוד שלה. כי מהרגע הראשון ידע בת כמה היא, שכן שאל והיא ספרה לו וגם אמא שלה סיפרה לו. בהיותם בני משפחה ידעו כולם כולל משפחתו של הנאשם בת כמה המתלוננת. מכל מקום, הנאשם מודה בחקירתו הנגדית בעמ' 19 כי אחרי ההפלה המתלוננת סיפרה לו שהיא בת 14, (שורות 2 - 7) ואז הוא נשאל בשורה 16: "אחרי שסיפרה לך במאי 2002 שהיא בת 14 המשכתם לחיות ביחד" הוא משיב: "המשכנו לחיות יחד אבל הפסקנו את הקשר שלנו. עד שסבתא שלי אמרה לנו אין עם זה כלום, בבוכרה אצלנו היינו חיים בגיל 14, 15 אתה יכול לחיות איתה כמו בעל ואשה.... אחרי שסבתא שלי אמרה לי מה המשכנו לקיים יחסים" . ואז הוא נשאל: "המשכתם לקיים יחסים שאתה יודע שהיא רק בת 14" והנאשם משיב: "כן...לא יודע אם בסדר או לא בסדר אבל עשינו זאת כבר קרה". 17. כפי שכבר ציינתי לעיל, עוד במשטרה מודה הנאשם בכך שידע כי המתלוננת היא "קטנה" וטענתו לפיו נודע על גילה האמיתי רק לאחר ההפלה, קורסת עוד במעמד החקירה במשטרה ולאחר מכן בבית המשפט, כאשר הנאשם הולך ומסתבך עם שקריו הוא ובסופו של דבר מודה במפורש, בחקירתו הנגדית, בכך שקיים יחסי מין עם המתלוננת בהיותה 14 וכשהוא אדיש לחלוטין לשאלה אם מעשה כזה הוא מותר או אסור והוא בניגוד לחוק. נסיונו להצדיק את מעשיו בכך שאצל הבוכרים "זה מקובל" שנשים יולדות בגיל 15 או 16 הוא נסיון נפל שכן, גם בענין זה לא רק שהנאשם מסתבך בשקריו הוא, אלא בעצם מאשר כי ידע מלכתחילה שהמתלוננת היא פחות מגיל 16 כאשר החל לקיים עימה יחסי מין. 18. המסקנה היא שהמשיב מודה כי ידע שהמתלוננת הייתה כבת 15 או 16 בעת שנולד בנם וגם לא חשב שהיא קטנה להיות אם בגיל 15 המסקנה היא כי בעת שקיים איתה יחסי מין, הוא ידע שגילה פחות מ - 16 שנה. 19. כל נסיונותיו של הנאשם בחקירתו בבית המשפט לשכנע כי אמנם קיים עם המתלוננת יחסי מין ואמנם הם חיו כבעל ואשה אך הוא כלל לא ידע את גילה, מסבכים את הנאשם בשקריו הוא ומבססים את חוסר אמינותו בנוגע לגירסה כולה. 20. אשר על כן אני קובעת כי ככל שמדובר בעבירה בעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים - מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם בעת שקיים יחסי מין עם הקטינה ידע את גילה האמיתי. אשר לעבירת התקיפה והאיומים: 21. כאמור מכחיש הנאשם מכל וכל כי תקף את המתלוננת כמתואר באישום השני וכי הצמיד סכין לצווארה ו/או כי איים עליה. 22. דא עקא שגם בענין תלונה זו מסתבך הנאשם בשקריו וסותר באופן בוטה את אשר אמר בחקירתו במשטרה. כאשר נשאל במשטרה (עמ' 6 מול שורה 14 ואילך) על כך שהמתלוננת טוענת שהיה מכה אותה ואיים עליה שישב לה על הורידים הוא אינו מכחיש את הדברים הללו, נהפוך הוא, הנאשם מודה כי אכן עשה את המעשים הללו אך לדבריו: "אני אמרתי את זה בקטע של צחוק ולא בקטע של איום... יצא לי בעת שהיה לנו ויכוח בטלפון והיא תמיד מרגיזה אותי אז אמרתי לה". 23. בחקירתו הנגדית בבית המשפט (עמ' 29 מול שורה 20 ואילך) הוא חוזר ומודה כי איים על המתלוננת אך שוב דבק בגירסתו כי אמר את הדברים בצחוק ולא ב"קטע" של איום. כאשר נשאל מה מצחיק במשפט כזה שתשב עליה מאסר עולם הוא משיב: "בסה"כ היה בקטע של צחוק ולא בקטע להפחיד אותה". 24. גם לגבי המכות שלטענת המתלוננת היכה אותה הנאשם ולענין הצמדת הסכין לגרונה הוא משיב במשטרה (עמ' 6 מול שורה) הוא עונה: "זה שאני מרביץ לה אני משחק איתה לא מרביץ לה כאילו היא שק איגרוף". שוב חוזר ומודה הנאשם כי הוא הרביץ למתלוננת אך גם הפעם חוזרת גירסתו המופרכת כי הדברים נעשו בצחוק. 25. גם לגבי הצמדת הסכין לצווארה של המתלוננת הנאשם מכחיש בחקירתו במשטרה כי עשה זאת, נהפוך הוא כאשר נשאל על כך הוא משיב בעמ' 7: "יכול להיות בצחוק בטוח שזה היה בצחוק כי אני לא יכול להרים סכין, מה זה פרה או כבש". 26. בבית המשפט כאשר חזר ונשאל על המכות ועל הצמדה הסכין לצווארה של המתלוננת הוא לא מכחיש ואומר (עמ' 20 מול שורה 13): "בצחוק משחקים מרביצים אחד לשני". כאשר אומרת לו התובעת שהיא לא מבינה מכות בצחוק הוא משיב לה: "את לא מבינה יש נשים שמבינות". 27. לנאשם יש הבנות ותובנות שאינן עולות בקנה אחד עם תפיסות עולם נורמטיביות וגם החוק אינו מכיר בהן. לא רק זאת, גם המתלוננת שגדלה לכאורה בעולם המנטלי והתרבותי בו גדל הנאשם, איננה מוכנה להשלים עם המכות, האלימות והאיומים שהנאשם נוקט בהם כלפיה. 28. מצאתי כי גם בנוגע לאישום השני מודה למעשה הנאשם הן במשטרה והן בבית המשפט כי ביצע את העבירות המיוחסות לו כלפי המתלוננת. אני דוחה מכל וכל את נסיונו של הנאשם לטעון מחד גיסא כי מדובר במעשים שנעשו ללא "כוונה" אלא רק כדי ל"שעשע" את המתלוננת ומאידך גיסא לטעון כי תלונות המתלוננת בענין האלימות כלפיה הוגשו על רקע הדיונים שמתנהלים ביניהם בבית המשפט למשפחה בנוגע להחזקת הילדים וכי המתלוננת מנסה להתנקם בו בשל דברים שאמר בדיונים הללו. 29. אני קובעת כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המיוחס לו גם באישום השני בעבירות של תקיפת בת זו ואיומים. 30. לסיכום: אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שהינן בעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, לפי סעיף 346 (א) לחוק העונשין וכן בעבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 379 + 380 (ב) לחוק ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. משפט פליליקטיניםעבירות מין