להלן הכרעת דין בנושא סעיף 380 לחוק העונשין: הכרעת-דין 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"), מעשה מגונה באדם, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק. 2. מכתב האישום עולה, כי בתאריך 2.5.07 בשעות הערב המאוחרות X, שכנתו של הנאשם (להלן - "המתלוננת"), שהתה בדירתו ושתתה עמו משקה משכר. בשלב כלשהו נעל הנאשם את דלת הדירה ולא איפשר למתלוננת לצאת ממנה. הוא הפעיל את מערכת הסטריאו בעוצמה גבוהה והתקשר למאן דהוא, לו סיפר כי בדירתו נמצאת אשה שניתן "להשתמש בה". בהמשך לכך, הנאשם הוריד מהמתלוננת את בגדיה, חתך והוריד את אחד ממגפיה ונשכב עליה כשהוא מחזיק בידו סכין. הנאשם הכה את המתלוננת בפניה ובחזה והמשיך בכך גם כשזו זעקה לעזרה. כתוצאה מאותן מכות נגרמו למתלוננת שטפי דם בחלק השמאלי של צווארה ושל פניה: בארובת העין, בלחי ובסנטר, וכן חתכים בחזה ובכף ידה הימנית. לא זו אף זו, ביום המחרת ניגש הנאשם לדירתה של המתלוננת ונישק אותה שעה ששכבה במיטתה. פרשת התביעה 3. את מרבית ראיות התביעה הגישו הצדדים בהסכמה ובפניי נשמעו אך ורק עדויותיהם של המתלוננת ושותפה לדירה (להלן - "ויטלי"). 4. המתלוננת העידה, כי היא והנאשם מתגוררים בשכנות. היא הצהירה, כי לא היו ביניהם שום יחסים וכי היא התגוררה בדירה הסמוכה לזו שלו ביחד עם ויטלי. היא תארה את הנאשם כאדם "רע מאוד" (עמ' 3 לפרוטוקול), אשר כמעט מדי ערב בקעו מדירתו מוזיקה רועשת וצעקות "הצילו" - היא בחרה שלא להזמין משטרה מתוך פחד. המתלוננת העידה, כי האירוע נשוא כתב האישום החל בכך שהנאשם נכנס לדירתה והזמין אותה להיכנס לדירתו - "הוא שאל למה אני מתגוררת עם החבר שלי ואמר שהוא הרבה יותר טוב" (עמ' 4 לפרוטוקול). על-מנת שלא יקרה משהו גרוע יותר היא הציעה לו לקנות בירה וסיגריות - "רציתי לתת לו כסף כדי שהוא לא יהיה אגרסיבי". הנאשם קיבל את הצעתה וחזר לאחר מכן לדירתה. המתלוננת ציינה, כי נתנה לו להיכנס, שכן פחדה שישבור את הדלת - "רציתי שהוא יירגע ולא רציתי שהוא יאנוס אותי" (עמ' 4). הנאשם ביקש ממנה להיכנס לדירתו והיא, מתוך פחד, נענתה לבקשה (בשלב זה, המתלוננת פורצת בבכי באולם וממשיכה לתאר את שהתרחש). הנאשם פתח בירה והוציא דגים מהמקרר. "לא רציתי שהוא ירביץ לי וחשבתי שאשתה איתו בירה, אוכל מהדגים שלו והוא יירגע" (עמ' 4). היא שוחחה אתו על בתו על-מנת למשוך זמן עד שחברה, ויטלי, יגיע וכאשר זה הגיע וביקש ממנה לבוא הביתה, היא רצתה לצאת, אך הנאשם לא איפשר לה "והחבר שלי ברח כי הוא פחד ממנו" (עמ' 4). בשלב זה, היא לא חשה בטוב ובקשה להיכנס לשירותים, אך הנאשם אסר עליה. המתלוננת ציינה, כי להערכתה היה גבר נוסף בשירותים, גבר עם כלב. כאשר יצאה מהשירותים, הנאשם התקשר לאחר וסיפר שנמצאת אצלו אשה שניתן לנצלה - "את זה אני זוכרת טוב מאוד". הנאשם גרר אותה למיטה, שם מוסיקה וביקש כי תרקוד עמו. היא פחדה שירביץ לה, ותוך כדי ריקוד הנאשם הוביל אותה למיטה. כאשר התנגדה, הנאשם הכה בראשה, פתח את המעיל שלו ואמר שהוא אינו מפחד מאף אחד. הנאשם החדיר את איבר מינו ובמקביל הכה אותה באמצעות ידו הימנית. "הוא הרביץ לי רק ביד אחת שלו והרים לי את השמלה... כשהוא הכה אותי באגרופים אני לא עשיתי כלום כי הוא שכב מעליי" (עמ' 5). כתוצאה מהמכות, המתלוננת איבדה את הכרתה ואינה זוכרת מה ארע לאחר מכן. למחרת, מצאה עצמה במיטתה כשהיא לבושה בבגדים תחתונים והבחינה בנאשם - "הוא אמר לי שהטוסיק שלי יפה מאוד". בשלב זה היא הבחינה בחבלות שעל פניה ובקשה מהנאשם לעזוב את הדירה שכן היא אינה מרגישה טוב - "אמרתי לו משהו כדי שהוא לא יהרוג אותי". היא חזרה לישון ובערב הגיע ויטלי שלקח אותה, לבקשתה, לתחנת המשטרה. המתלוננת ציינה, כי רק פעם אחת ביקרה בדירת הנאשם "בגלל הפחד". היא מסרה תיאור מפורט של הדירה וציינה, כי הנאשם היה נוהג להיכנס לדירתם כשהוא שיכור ולהזמין אותם לשתות עמו (עמ' 6). הבגדים אותם לבשה היו זרוקים בדירתה (ת/10). כך גם אחד ממגפיה שהיה קרוע בחלקו העליון (ת/1) - "כנראה שהוא הוריד לי את המגפיים וכנראה חתך אחד מהם" (עמ' 6). המתלוננת הדגישה כי הדברים שאמרה בהודעתה (נ/1) הם אמת. יחד עם זאת ציינה כי "ההודעה שלי במשטרה ניתנה אחרי כל מה שעברתי, הייתי בשוק" (עמ' 7). בחקירתה הנגדית המתלוננת מאשרת שנשארה בדירת הנאשם, למרות שויטלי קרא לה לחזור - "פחדתי שהוא ירביץ לחבר שלי". היא מציינת, שוב, כי במשטרה לא ספרה את הדברים כי היתה בשוק. כמו-כן, היא מאשרת את גרסתו של ויטלי, לפיה כעס על כך שהיא אינה רוצה לחזור הביתה וחוזרת על כך שלא קמה ללכת מתוך חשש, כאמור. לגבי יחסיה עם ויטלי היא מגדירה אותם כיחסים טובים: הם שותפים בשכירות, אך לא חברים. היא אישרה, שאומנם שתתה באותו לילה, אך לא לשוכרה. חוזרת על כך שאת האינפורמציה על הגבר עם הכלב לא מסרה במשטרה כי היתה "בשוק" "ומרוב המידע שרציתי למסור..." (עמ' 9) על הגבר עם הכלב העידה, כי זהו חברו של הנאשם אשר היה מגיע אליו מספר פעמים בשבוע "והם חיפשו בנות שלא היה להן איפה לישון" (עמ' 9). המתלוננת ציינה, כי היא מפחדת מהנאשם "ואם ישחררו אותו אני אהרוג אותו כי הוא רוצה להרוג אותי..." 5. לציין, כי בהודעתה הראשונה של המתלוננת (נ/1) ניתן למצוא תיאור נסיבתי דומה מאוד לזה שמסרה בעדותה: המתלוננת מתארת סיטואציה, לפיה הוזמנה ע"י הנאשם לשתות איתו יחד בדירתו, כאשר הנאשם מתייחס לקשר שלה עם ויטלי ומבקש שתהיה איתו. בשלב מסויים מגיע ויטלי, מבקש ממנה לחזור לדירה, היא אינה חוזרת באותו רגע, אך זמן קצר לאחר מכן כאשר מבקשת לשוב לדירתה, הנאשם אינו מאפשר לה לעשות כן ונועל את דלת הדירה. בשלב זה הוא מפעיל את מערכת הסטריאו, מבקש ממנה לרקוד איתו ואף מתקשר לגבר אחר ומספר לו כי בדירתו נמצאת אשה שניתן לנצלה. הוא מוביל אותה למיטה ומנסה להפשיטה, אך היא מתנגדת והוא שוכב מעליה ומכה אותה בחזה ובפנים עד לאובדן הכרה. 6. במהלך העדות וכפי שצוין לעיל, השמיעה המתלוננת, לראשונה, גרסה אשר ממנה התעורר חשד לביצוע עבירת אונס, עבירה אשר אינה בסמכותו העניינית של מותב זה. לפיכך, החליטה התביעה לעצור את מסכת שמיעת הראיות ולבצע השלמת חקירה. במסגרת אותה השלמת חקירה נחקרה המתלוננת בשנית (נ/2) ומסרה גרסה מפורטת ושונה מזו שמסרה לראשונה (נ/1), גרסה הדומה יותר לזו שמסרה מעל דוכן העדים. את הודעתה שנייה הגיש ב"כ הנאשם כמוצג מטעם ההגנה: המתלוננת ספרה במשטרה, כי הנאשם אנס אותה, אך לא פרטה מעבר לכך - "אני לא יכולה לפרט בפירוט יהיה לי עכשיו סטרס" (נ/2 עמ' 1 שורה 9). לתיאור האירוע היא הקדימה תיאור מפורט של ההכרות עם הנאשם. לדבריה, הנאשם היה משתכר תדיר, מגיע לדירתה ומזמין אותה לאכול ולשתות עמו. את תחילת האירוע היא מתארת בצורה מעט שונה מזו שתארה בהודעתה (נ/1) ובעדותה, אך בסופו של דבר היא מתארת שהנאשם הוא שהזמין אותה לדירתו והיא נענתה להזמנה, מתוך חשש להראות לו שהיא מפחדת. מכאן והלאה היא מתארת את השתלשלות העניינים, הדומה בעיקרה לתיאור שמסרה בהודעתה הראשונה למעט עניין האונס. לציין כי בהודעתה זו (נ/2) המתלוננת מתארת תחושה של רפיון ונינוחות לאחר ששתתה חצי כוס ומסבירה כי לא יכלה לקום ממקום מושבה, ועל כן לא חזרה הביתה עם ויטלי. כאשר נשאלה מדוע בהודעתה הראשונה לא הזכירה, ולו במילה, את עניין האונס השיבה, כי היא אינה יודעת מה נרשם בהודעה - "לא יודעת מה סיפרתי, כי הייתי בשוק וכל הגוף כאב לי" (נ/2 עמ' 4 שורה 106). לציין, כי בסופו של יום החשד לעבירה חמורה יותר שבוצעה במתלוננת התפוגג, והתיק חזר להתנהל בפניי. 7. גידלי קפוסטי (להלן - "ויטלי") והמתלוננת מתגוררים יחד. הוא הגיע לדירה המשותפת בלילה, והבחין כי דלת הדירה פתוחה והדירה ריקה. דלת הדירה של הנאשם גם-כן היתה פתוחה, הוא הבחין במתלוננת יושבת עם הנאשם בדירתו, כשהיא שיכורה, וביקש ממנה שתשוב הביתה. ויטלי ציין, כי כמה ימים קודם היתה ביניהם מריבה "ואני חשבתי משהו לא נכון וקראתי לה לבוא הביתה" (עמ' 9). המתלוננת סירבה, והוא בתגובה כעס, אמר לה שהם נפרדים ועזב. מספר דקות לאחר מכן, הוא שב וחזר אל דירת הנאשם ולאחר מכן עזב ולא שב. למחרת, הוא הגיע לדירה המשותפת, לאחר שניסה להתקשר למתלוננת ללא הצלחה, ומצא אותה שוכבת במיטה ב"שמלת שינה", כשהיא חבולה - "ראיתי עליה סימנים פנסים בעיניים, סימנים של סיגריות, כל הגוף היה סימני כוויות מסיגריות" (עמ' 9). המתלוננת ספרה לו את שארע: על כך שהנאשם רצה שתקיים עמו יחסי מין, אך היא התנגדה ועל-כן הכה אותה. "היא אמרה שהוא זרק אותה על המיטה, ניסה לאנוס אותה והרביץ לה" (עמ' 10). כמו-כן ציינה, כי בטרם הגיע נכנס הנאשם לדירתה "ואמר לה שלא תתלונן ולא תגיד לאף אחד" (עמ' 10). המתלוננת פחדה לגשת למשטרה, אך הוא שכנע אותה לעשות כן ולאחר מכן ליווה אותה גם לבית-החולים. ויטלי העיד, כי מצא את בגדיה של המתלוננת זרוקים בדירה כן עמד על מצבה הנפשי של המתלוננת מאז האירוע: חוששת לצאת מהבית לבדה, בוכה וצועקת בלילות ונמצאת בטיפול פסיכיאטרי ונוירולוגי. ויטלי אישר, כי בדיעבד הבין שהמתלוננת נשארה בדירת הנאשם מתוך חשש שאם תעשה כן יתפתח ריב בינו לבין הנאשם. כמו-כן העד ביוזמתו פנה לבית-המשפט והתייחס לעובדת סירובה של המתלוננת לעזוב את דירת הנאשם: "מה יכול להיות נחמד אצלו כשהוא שיכור, מה יצא מזה, אני צריך לשלם על תרופות, יש לה סימנים מסיגריות" (עמ' 11). בתגובה לשאלה, האם ייתכן כי המתלוננת פחדה שיעזוב אותה השיב ויטלי בשלילה, שכן פעמים רבות בעבר היה עוזב וחוזר (עמ' 11). פרשת ההגנה 8. הנאשם אישר כי הוא והמתלוננת התגוררו בשכנות. לגרסתו השתלשלות האירוע נשוא כתב האישום היתה כדלקמן: הוא ישב בדירתו וצפה בסרט ובסביבות השעה 22:00 המתלוננת הגיעה אליו ובקשה לשתות כוסית. הוא השיב כי אין לו שתייה וכן כי אינו שותה וודקה, אך המתלוננת הצטיידה בשתייה ובקשה לשתות בחברתו. הוא נענה להצעה ואף כיבד אותה באוכל. הם ישבו ושוחחו, כאשר המתלוננת שתתה לבדה - "לי אסור לשתות וודקה" (עמ' 15). לאחר כשעה, ויטלי הגיע וביקש ממנה לבוא לדירה. היא סירבה ופרץ ביניהם ויכוח שהיה מלווה בקללות - "אמרתי להם שאת הבעיות שלהם יפתרו בבית". לבסוף ויטלי עזב והיא המשיכה לשתות. בשלב מסוים, כאשר הסתיים הסרט והוא ניגש להחליף דיסק, הוא שמע רעש וכשהסתובב הבחין שהמתלוננת נפלה. הוא הרים אותה ואמר לה שתלך הביתה - "מלבד זה לא קרה שום דבר". "אחרי שהיא הלכה אני לא יודע מה קרה איתה" (עמ' 15). הנאשם הכחיש כי ביקר אי פעם בדירתה של המתלוננת. הוא הדגיש, כי אין לו שום יחסים עם המתלוננת ועם ויטלי - "הם נרקומנים". הנאשם ציין, כי במשטרה לא דיבר וביקש עורך-דין כי אינו יודע עברית. הוא הכחיש, שהיתה בינו ובין המתלוננת שיחה על כך שביום האירוע מלאו 7 שנים לעלייתו ארצה, אך אישר שאומנם הוא והמתלוננת עלו יחדיו ארצה באותו היום. הנאשם אישר, כי הוא מעשן וכי היו לו שריטות במרפק אשר נגרמו כתוצאה מכך שנפל מאופניו. הוא אישר כי הכניס את המתלוננת לביתו "בגלל שהיא בחורה", אך הכחיש שניסה לנשקה או להתחיל איתה. הנאשם ציין כי לאחר שהמתלוננת עזבה את דירתו הוא לא שמע רעשים, כמו מכות, מדירתה - "לא, לא היה" (עמ' 17). ממצאים ומסקנות 9. הראיה המרכזית עליה מבקשת התביעה לבסס את הרשעתו של הנאשם היא גרסת המתלוננת. המתלוננת מסרה עדות מפורטת, הנתמכת בעדותו של ויטלי ובצילומים (ת/10). אומנם קיים שוני בין הודעתה (נ/1) לבין עדותה וההודעה השנייה (נ/2), שכן הן בעדות והן בהודעה היא מייחסת לנאשם ביצוע עבירה חמורה יותר - אונס, נתון שלא בא זכרו בהודעתה הראשונה, כאמור. בנקודה זו יש כדי להשליך על מהימנותה של המתלוננת וכך גם לעניין אי אלה סתירות ואי דיוקים בגרסאותיה, עליהן עמד ב"כ הנאשם. כך למשל עניין "האיש עם הכלב" שלא בא זכרו בהודעתה (נ/1) או ההסבר שמספקת בעדותה לעובדה שנשארה בדירת הנאשם כשויטלי בא לקרוא לה. יחד עם זאת, הליבה של סיפור המעשה נותר איתן בכל הגרסאות והשוני בנקודות כאלה ואחרות אינו משליך על אמינות המתלוננת או על אמיתות גרסתה. כאמור, עדותה של המתלוננת נתמכת בעדותו של החבר, ויטלי, ובתמונות (ת/7, ת/2) המדברות בעד עצמן ומשקפות פציעות התואמות את התיאור שמסרה. מנגד, הסימנים שנמצאו על גופה של המתלוננת אינם מתאימים לגרסה אותה העלה הנאשם ולפיה המתלוננת נפלה בביתו וכתוצאה מכך נחבלה. 10. הלך הרוח של המתלוננת שעה שהעידה באולם בית-המשפט יש בו כדי להשליך על אמינותה. המתלוננת היתה נסערת ובראשית דבריה התפרצה לעבר הנאשם, לאחר שזה פנה אליה, קיללה אותו ואיימה להרוג אותו, דברים דומים השמיעה גם בסוף עדותה. בשלב כלשהו במהלך העדות המתלוננת ציינה, כי אינה חשה בטוב כשרואה את הנאשם ופרצה בבכי. התנהגות זו יש בה כדי להעיד על תחושותיה, על הלך רוחה ועל סערת הרגשות בה היא נתונה מאז האירוע. לכך מצטרפת עדותו של ויטלי בדבר מצבה הנפשי מאז. אין חולק כי התיאור שמסר, מאפיין מצב נפשי לאחר חוויה טראומטית. 11. אל מול עדותה האמינה של המתלוננת ניצבת גרסתו של הנאשם, גרסה מתפתחת, אשר אינה עומדת במבחן המהימנות. בתחילה, הכחיש הנאשם באופן גורף את המיוחס לו (ת/8) ולאחר מכן, הן בתשאול (ת/9) והן בעדותו, מסר גרסה שונה המצמצמת את יריעת המחלוקת ואשר אינה מספקת הסבר הולם לפציעות שנגרמו למתלוננת. הנאשם אף לא מפנה אצבע מאשימה כלפי מבצע אחר, אדרבה הוא טוען שלאחר שהמתלוננת עזבה את דירתו הוא לא שמע מכות או צעקות מדירת המתלוננת. למעשה, הנאשם לא מצביע על מניע שעמד בבסיס ההאשמות אותן מייחסת לו המתלוננת. כמו-כן, הנאשם אישר בעדותו כי הוא מעשן, נתון העולה בקנה אחד עם הכוויות שנמצאו על גופה של המתלוננת. לציין, כי הנאשם לא השיב עניינית כאשר רס"ב צבי חייט, שתשאל אותו בעל-פה (ת/9), ביקש לדעת מדוע לא סיפר בהודעתו את הגרסה שמסר לו: הנאשם השיב שאינו מאמין בשוטרים וידבר רק בביה"מ באמצעות עורך-דין. הנאשם ציין בעדותו בבית-המשפט, כי במשטרה "לא דיבר", מאחר ואינו יודע עברית. יחד עם זאת, עיון ב-ת/9 מלמד, כי בשעת גביית ההודעה נכח בחדר שוטר דובר רוסית, אשר תרגם לנאשם את הדברים. כמו-כן רס"ב חייט שתשאל את הנאשם, חזר והקריא לו בשפתו את האזהרה ואת נוסח ההודעה, והנאשם אישר את הדברים. 12. צודק ב"כ הנאשם, כי בחלקים מעדותה של הנאשמת קיימת אי בהירות מסויימת, יחד עם זאת, כפי שצויין לעיל, תיאור אירוע הליבה הינו תיאור עקבי ואמין. אני מייחסת את אי הבהירות למצבה הנפשי של המתלוננת, כאמור. 13. בהתחשב באמור, אני קובעת כי אשמתו של הנאשם הוכחה כדבעי ומרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו.משפט פליליחוק העונשין