סחר בנשק - גזר דין

להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירת סחר בנשק: גזר דין העבירות בהן הורשע הנאשם הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שעניינן עבירות נשק שונות שביצע הנאשם בצוותא עם אחר - (להלן: "כאותר") והכוללות: סחר בנשק במספר מקרים - עבירה לפי סעיפים 144[ב][2]+[ג]+סע' 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"], הובלת נשק במספר מקרים - עבירה לפי סעיף 144[ב] סיפא+29 לחוק העונשין, הסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סע' 43 לפקודת התעבורה+סע' 29 לחוק העונשין וכן קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499[א][1] לחוק העונשין. על פי עובדות האישום הראשון לכתב האישום המתוקן, הנאשם בסמוך לחודש 10/06 קשר קשר עם כאותר למכור כדוריM-16 לאחר, X (להלן: "אבו בוז") המתגורר בשכם. במסגרת הקשר הנ"ל ועד למעצרם בחודש 3/07 ובהזדמנויות רבות של כעשרה מקרים בקרוב, הנאשם וכאותר מכרו לאבו-בוז תחמושת ונשק הכוללים אלפי כדורי רובה מסוג M-16 וכדורי אקדח. באותה דרך מכרו הנאשם וכאותר לאבו-בוז בשתיים או שלוש הזדמנויות כדורי מקלע מסוג "מאג" שתי כתות לנשק, שני זוגות תפסים לנשק, בין 20 ל- 30 מחסניות לרובה M-16 ומחסניות לאקדח. חלק מהנשק שמכרו הנאשם וכאותר התקבל X [להלן: "בשיר"] שהיה חייל בדרגת רס"ל בחטמ"ר 769, אשר נהג להעביר את הנשק לכאותר, כשהנאשם ידע בדיעבד כי מקורו של הנשק בבשיר. הנאשם וכאותר נהגו לנסוע לשטחי הרשות הפלשתינית לצורך מכירת הנשק, זאת לעיתים ברכבו של הנאשם. מכירת הנאשם לאבו-בוז התבצעה במרבית המקרים בכפר חווארה במתפרה. על פי עובדות האישום השני לכתב האישום המתוקן, בתקופת הסחר שפורטה באישום הראשון, מכר הנאשם לכאותר רובה קלצ'ניקוב וזאת על מנת שכאותר ימכור אותו לאחרים תמורת מחיקת חוב בסך 40,000 ₪ שהנאשם היה חייב לכאותר. בישיבת יום 18.3.08 ולאחר שמיעת חלק מהראיות, על פני מספר ישיבות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו הודה כאמור הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בו על פי הודאתו. לעניין העונש, הוסכם בין הצדדים, כי כל צד יטען את טיעוניו. כן, הוסכם כי יוגש תסקיר שירות מבחן מבלי שיהא בו כדי לחייב את המאשימה. הטיעונים לעונש מטעם הצדדים בישיבת יום 19.6.08 ולאחר דחיות לצורך הצגת תסקיר שרות המבחן, הציגו הצדדים את טיעוניהם לעונש. ב"כ המאשימה בטיעוניו מפנה להיקפם הגדול של מכירות הנשק שבוצעו ולתקופה בה נמשכו העבירות ולכך שאין המדובר במעידה חד פעמית, אלא במעשים שנעשו לאחר תכנון מוקדם. ב"כ המאשימה מדגיש את החומרה והסכנה הטמונה בעבירות הנשק, לרבות חוסר השליטה באשר לשימוש שיעשה בנשק ובפרט כשהוא נמכר לשטחים, על פוטנציאל הסכנה הפלילית והחבלנית האפשרית לאור אופיו ההתקפי של הנשק. לטענת ב"כ המאשימה לעבירות מהסוג בהן הורשע הנאשם יש משום סממן של הפנית עורף עד כדי בגידה בחובת האמונים המוטלת על אזרחי המדינה כלפי בטחון מדינתם והחברה בה הם חיים. ב"כ המאשימה הפנה לענישה שנגזרה על שותפיו לעבירה של הנאשם; כאותר ובשיר, כאשר בעניינם תלוי ועומד ערעור על קולת העונש. בהשוואה לכאותר, טוען ב"כ המאשימה, כי אמנם היקף פעילותו של כאותר היתה רבה יותר מזו של הנאשם, ברם, מאידך, לנאשם עבר מכביד ומאסר בעבירות נשק בשונה מכאותר. עוד מצוינת העובדה, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם, לרבות לאחר שהתרשם שהנאשם לא הפנים את חומרת השלכות העבירות שביצע. על רקע העבירות הקודמות בעבר לא מן הנמנע שימשיך במעשיו לאחר שחרורו ועל כן מתחייבת ענישה הרתעתית שתרחיקו מהחברה. ב"כ המאשימה מפנה לכך שהנשק המאוזכר בכתב האישום לא נתפס כשהנאשם לא הסגיר את מקורותיו. לאור המכלול, עותר ב"כ המאשימה למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש ראוי ודו ספרתי בשנים אשר יהא בו מסר ברור של גמול והרתעה, עונש מאסר על תנאי, קנס ופסילת רשיון נהיגה. ב"כ הנאשם ובשיקולים לקולא מפרט את חרטתו של הנאשם וקבלת האחריות, לרבות כעולה מעצם הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. ב"כ הנאשם מדגיש כי לעובדות כתב האישום, אין הקשר בטחוני או לאומני. הנאשם גם ידע על בשיר רק בדיעבד. ההסתבכות בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן היו בעקבות מפלה כלכלית כשהנאשם מכיר בטעותו. בא כח הנאשם מבהיר כי ההרשעות הקודמות בעבירות הנשק הינן ישנות, האחת משנת 95' והשניה מ- 01', כאשר חלוף השנים וההיקף המצומצם של העבירות, מלמד כי הנאשם אינו בגדר עבריין מועד וכי עברו הפלילי אינו בגדר עבר מכביד. ב"כ הנאשם פירט בהרחבה בטיעוניו את נקודות החומרה שיש ללמוד מעובדות האישומים בהם הורשעו אבו בוז, בשיר וכאותר, בהשוואה לנאשם וכפועל יוצא מכך את מידת הענישה ההולמת והפחותה ביחס לנאשם; ב"כ הנאשם מפנה לכך כי הנאשם היה מעורב רק בחלק מהקשר הכולל שבין הנאשמים בזיקה להיקף הנשק שנמכר ומידת הפצתו. כן, טוען כי הנאשם היה מעורב בסחר תקופה של שלושה חודשים בלבד. אבו בוז נשפט בבית דין צבאי בעקבות עסקת טעון לתקופה של 14 חודשי מאסר בלבד, על כאותר הוטלו 6 שנות מאסר ועל בשיר הוטלו 4.5 שנות מאסר. לטענתו, אחידות הענישה וחובתה של המדינה לדבר "בקול אחד" אינה מתיישבת עם רמת הענישה לה עותרת המאשימה בעניינו של הנאשם. לטענתו, יש להשוות ענישתו לענישה שהומלצה ונקבעה בעניינו של אבו בוז, כאשר אבו-בוז אף סחר בהיקף תחמושת גדול יותר והוא היה מסובך בפליליים. לטענתו, חומרת מעשיו של כאותר, שנדון ל- 6 שנות מאסר, כאמור עפ"י הודאתו, גדולה יותר ובנדון הפנה ב"כ הנאשם, להיקף העסקאות בהן הורשע כאותר בזיקה להיקף התחמושת [כמות אדירה של תחמושת במספר אישומים], סוג התחמושת [לרבות רימון], פרק הזמן בו נמשך הסחר [ועד לחודש 3/06 בו נעצר] ומספר הגורמים להם נמכרו הנשקים, [אבו-בוז, נאסר משוואקה, עלי מהשטחים ובשיר]. גם בהשוואה לבשיר שנגזר דינו כאמור ל- 4.5 שנות מאסר, טוען ב"כ הנאשם, כי דינו של הנאשם, צריך להיות קל יותר, בזיקה להיקף הנשק שמכר בשיר ועובדת היות בשיר חייל בצה"ל והדופי שדבק בו מהפרת החובות והאמון המוגברים המוטלים עליו ככזה. ב"כ הנאשם מזכיר כי בפסיקה מצויים מגוון רחב ביותר של מדרגי ענישה בנוגע לעבירות הנשק, זאת כפועל יוצא מהנסיבות הפרטניות של נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו של הנאשם הרלוונטי. לצד האמור, הציג ב"כ הנאשם גזר דין בתיק פשעים חמורים [מחוזי חיפה 5003/08] שניתן לאחרונה והכולל לצד עבירות סחר בנשק גם עבירות של קשירת קשר עם גורם זר ומתן שרות להתאחדות בלתי חוקית, על החומרה שבעבירות אלו והוא מבקש ללמוד ממנו על הגבולות העליונים של הענישה, כאשר נסיבות הנאשם דנן חמורות הרבה פחות. הנאשם מעריך כי סיכויי הערעורים שהגישה המדינה כנגד קולת הענישה באשר לגזר דינם של בשיר וכאותר הינם קלושים בנסיבות ולאור מידת ההתערבות המצומצמת בה נוקט בית המשפט העליון. ב"כ הנאשם מפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם כאב ל- 7 ילדים, כשהמשפחה נתונה במצב כלכלי קשה. עוד מצוין כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן וקיבל אחריות על מעשיו. לאור המכלול, מבקש ב"כ הנאשם מבית המשפט להטיל על הנאשם מאסר בפועל שלא יחרוג מתקופת המעצר בה הוא נתון ומאז 12.3.07 ולכל היותר בהשוואה לתקופת המאסר שנגזרה על אבו בוז והפחותה משני השותפים האחרים - כאותר ובשיר. הנאשם בדבריו, בסיום הישיבה, ביקש הקלה בענישה והודיע כי הוא מצער על מעשיו. שקולי בית המשפט לענישה וגזר הדין כפי שאפרט בהמשך, ההבדלים בהיקף ומהות העסקאות בהן הורשע הנאשם בהשוואה לאלו בהם היו מעורבים בשיר וכאותר, אינם מכריעים לשאלת הענישה ההולמת בנסיבות דנן, כשמכל מקום, מההיבט הכולל של חומרת העבירות ומאפייניהן, יש בעיקרם של דברים זהות. במסגרת גזר הדין שניתן על ידי בעניינו של בשיר [ת.פ. 1039/07] התייחסתי לחומרת עבירות הנשק בהן הורשע בשיר, כשהדברים יפים בעיקרם גם בענייננו: עבירות הנשק בהן הורשע הנאשם הן עבירות הטמונה בהן חומרה מיוחדת, כשהעונש הקבוע לצידן בחוק, מלמד על כוונת המחוקק להחמיר בענישה בעבירות נשק. סיבות ביצוע העבירות במקרה דנן מוסיפות משנה חומרה לעבירות, זאת לאור היקף העסקאות ותדירות ביצוע העבירות, לצד עברו של הנאשם שהורשע כבר בעבירות נשק. סחר בלתי חוקי בנשק טומן בחובו סכנה ממשית וודאית לחיי אדם לשלום הציבור ולבטחונו. סחר בלתי חוקי בנשק, גם אם בעיקר בתחמושת עסקינן, הינו סחר בכלי קטלני והתקפי מעצם טיבו וטבעו, אשר בוודאות קרובה עלול להגיע לידי גורמים עבריינים או ארגוני טרור. בעניין זה נאמר בע"פ 4609/98 אחמד טאהא נ' מדינת ישראל, תק-על 99 (2) 716, 717; "אכן, העבירות של סחר בנשק הן עבירות חמורות מאד. הנשק הנסחר עלול לעבור מיד ליד. הוא אינו נרכש באופן חוקי וחזקה היא שהוא לא נועד לשמש מטרה חוקית. גם כשהוא נמצא בידי אדם שאינו עבריין או מחבל טמונה בו סכנת חיים. קל וחומר אם הוא מתגלגל ומגיע לידי עבריין או מחבל. ועלינו לקחת בחשבון אפשרות כזאת, להרתיע מפניה ולמנוע את הסכנה הצפוייה מן הנשק." על הסכנה הממשית לבטחון הציבור מביצוע העבירות הנדונות, במציאות הבטחונית בה אנו מצויים בארץ, והצורך להגן על בטחון תושבי המדינה, אין צורך להכביר במילים. ראה ע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4) 990. עוד לעניין פוטנציאל המסוכנות הטמון בעבירות נשק, חשיבות לנסיבות ביצוע העבירה, כולל סוג הנשק, כמותו ועוצמתו וההכרח להחמיר את הענישה בעבירות נשק ולפסוק עונש מרתיע לעקירת התופעה המסכנת את ביטחון הציבור, ראה ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 543 ואילך (2004). לסוחר בכלי נשק כאמור אין שליטה על השימוש שיעשה בנשק, תוך שהוא בהכרח מודע לכך כי יעשה בו גם שימוש שלא כדין, ואולי אף יגיע לאויבי המדינה. על כן, מסירת נשק קטלני לאחר, תוך עצימת עיניים ביחס לשימוש שיעשה בו, כמוה כמסירת נשק כדי לאפשר פעילות עבריינית או חבלנית בעתיד, גם אם מניעיו של העבריין הינם לשם בצע כסף ומניעים כלכליים אחרים, ובהתאמה אין בשיקולים אלו שיקולים לקולא. ראה בש"פ 2304/02 מדינת ישראל נ' רובין אבי, תק-על 2002(1) 361 וכן ע"פ 4043/05 מדינת ישראל נ' בניית ואח', תק-על 2006 (3) 2239. בהתאמה למכלול נפסק כי כאשר בוחנים את שקולי הענישה בעבירות מסוג זה, יש לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכח מלבצע עבירות שכאלה, זאת על פני הנסיבות האישיות של העבריין. ראה ע"פ 10499/02 מדינת ישראל נ' מיארה, תק-על 2003(2) 2043, 2044. בענייננו, הנשק שמכרו הנאשם וכאותר הועברו ישירות ובידיעה לגורמים בשטחים תוך עצימת עיניים ביחס לשימוש שיעשה בו וכמוה, אם כן, כמסירת נשק כדי לאפשר פעילות עבריינית או חבלנית בעתיד ללא קשר למניעיו הנטענים של הנאשם. בעבירות בהן הורשע הנאשם, יש גם סממן של הפנית עורף עד כדי בגידה בחובת האמונים המוטלת על הנאשם כאזרח מדינת ישראל כלפי מדינתו וכלפי החברה בה הוא חי, זאת עבור בצע כסף כטענת הנאשם. [ראה ע"פ 5318/03 עמר נ' מדינת ישראל תק-על 2004(1) 333]. אמנם ביחס לחיילים, דוגמת בשיר, יש להפרת חובה זו משנה חומרה, אולם אין בכך כדי להקהות מחומרת המעשים באשר לנאשם כאזרח מדינת ישראל. בהתאמה לאמור, גם אין מקום ללמוד גזרה שווה לענייננו מהעונש אשר נגזר על המעורב הנוסף בפרשה - אבו-בוז, שהיה והינו תושב שטחים ואשר חובת הנאמנות שלו אינה נתונה למדינת ישראל. לא מן הנמנע כי עפ"י המצופה ממנו בחברה ובמשטר לו הוא כפוף, הוא אף לא ביצע עבירות פליליות או מוסריות. עקרון אחידות הענישה אכן מחייב בחינת הענישה, הראויה לנאשם דנן בהשוואה לענישה שהוטלה על שותפיו לביצוע העבירות; כאותר ובשיר, תוך האבחונים המתחייבים מהנסיבות הפרטניות והאישיות ביניהם. קווי ההשוואה והדמיון נכונים בעיקר בין הנאשם לכאותר, לצד האבחנות המתחייבות; אמנם, מעיון בכתב האישום, על מסכת האישומים המפורטים במסגרתו, בו הודה והורשע כאותר עולה, כי כאותר היה מעורב בהיקף נרחב ומגוון יותר של עסקאות סחר בנשק, לרבות לאחר שסבר כי הנאשם דנן אינו מעביר לו את התמורה המגיעה לו על חלקו בעסקאות הנשק. במסגרת זו גם ביצע היקף נרחב יותר של עסקאות בנשק ולגורמים נוספים בהם לא היה מעורב הנאשם. הדברים נכונים אף אם משווים את פעילותו של הנאשם אל מול פעילותו של בשיר. לאבחנה זו יש לייחס משקל השוואתי לקולא לטובת הנאשם. ברם, לאור ההיקפים והתדירות של העסקאות בהם היה מעורב הנאשם, על היקף הנשקים שהועברו במסגרתם, זהות הקונה והיעדים, אין מקום לייחס חשיבות מכריעה ומרכזית לאבחנה האמורה בין כאותר לנאשם או בין בשיר לנאשם, כפי שביקש לטעון בענין ב"כ הנאשם. לאמור, יש להוסיף, כי במסגרת פרשיות הסחר בהן הורשע הנאשם, מעמדו ופעילותו של הנאשם, לא נפלה מזו של כאותר, לכל הפחות, כשלא הוכח ולא נטען כי צמצום פעילותו של הנאשם נבעה מ"קווים אדומים" שהציב לעצמו, או מכוונה לחדול מהפעילות העבריינית. טענת ב"כ הנאשם, כי פרק זמן פעילותו העבריינית של הנאשם היתה מצומצמת יותר מזו של כאותר ובשיר, אינה מתיישבת עם תוכן כתב האישום בו הודה הנאשם. כנקודה משמעותית לחומרה ביחס לנאשם, גם במסגרת ההשוואה בין הנאשם לבין השותפים, כאותר ובשיר, יש לציין את עברו הפלילי של הנאשם אשר גם הוא נוגע לעבירות בנשק; אמנם, הרשעה אחת הינה משנת 1995 והשניה משנת 2001, אולם חלוף השנים כשלעצמן אין בהן לאיין את משקלן של עבירות אלו ובפרט ככל שהן מלמדות בדיעבד ובמצטבר למסכת העבירות הנוכחית, על היות הנאשם עבריין מועד לענין עבירות נשק, על החומרה המתחייבת מכך וההכרח להרתיע ולהגן מפני כך. בהקשר לעברו של הנאשם נכון גם להפנות לפסק הדין של ערכאת הערעור [ע"פ 760/01], אשר דנה בערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על הנאשם בזמנו ובו נקבע, תוך התערבות בקולת העונש, כי הנאשם הינו עבריין חוזר באותו סוג עבירה כשבאותה פרשה החזיק תחמושת מעורבת לא רק לכלי הנשק שנתפס ברשותו, אלא אף תחמושת וחלקים המיועדים לכלי נשק אחרים, על החומרה שבדבר. הפרשה שבפנינו בה הורשע הנאשם, על היקפה ונסיבותיה, לא רק שמחזקת את מועדותו העבריינית של הנאשם אלא אף מלמדת על עליית מדרגה משמעותיות ביותר בחומרת העבירות, על הסכנה הטמונה בהתנהגות עבריינית זו והמחייבת ענישה הרתעתית והולמת. מאידך, עברם הפלילי של בשיר וכאותר, עובר לביצוע העבירות נשוא הפרשה שבפנינו, היה קל יותר ובפרט בדגש לעובדה כי הם לא כללו עבירות נשק בדומה לאשר פורט ביחס לנאשם דנן. בנדון, אני גם רואה להוסיף, כי נותרו בי ספקות באשר למידת חרטתו של הנאשם וכנותה, כפי שהדברים עלו בדברי הנאשם בפני בסיום ישיבת יום 19.6.08, כאשר ב"כ הנאשם נדרש לדרבן ולשכנע את הנאשם, להואיל ולומר כי הוא אכן מתחרט. בהקשר זה, יש גם להפנות למפורט בתסקיר שירות המבחן, אשר נמנע מכל המלצה בעניינו של הנאשם ולפיו ההתרשמות היתה כי הנאשם מתייחס לקורה עמו ברמה חומרית וקונקרטית, תוך קושי להתבונן בצורה מעמיקה ובוגרת להשלכות מעורבותו בעבירות המיוחסות לו. לצד מכלול המפורט וכחלק משיקולי הענישה בעניינו של הנאשם, התחשבתי בשיקולים נוספים לקולת הנאשם והכוללים את העובדה כי עבירות הנשק בוצעו בעיקרן בתחמושת ולא באמצעי לחימה התקפיים במדרג הגבוה, את הודאת הנאשם והחסכון בזמן שיפוטי חלקי, בזיקה לשלב המתקדם יחסית בו גובש הסדר הטיעון וכן את היות הנאשם אב לשבעה ילדים התלויים בו לפרנסתם. סופו של דבר ולאחר ששקלתי ואיזנתי את מכלול השיקולים והנסיבות שפורטו לעיל לקולא ולחומרה, אני רואה לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: - 5.5 שנות מאסר [66 חודשים] בפועל, שמניינם מיום מעצרו של הנאשם [12.3.07]. - 36 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהנאשם יעבור עבירה מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו וכן כל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם, למעט הסתייעות ברכב לביצוע פשע. - קנס כספי בסך 20,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס הכספי ישולם בארבעה תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.8.08. - פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל, זאת לתקופה של שנתיים מיום שחרורו ושנה על תנאי לתקופה של שנה מתום הפסילה בפועל. התנאי יהא על עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.משפט פלילינשקעבירות נשק