ניסיון שוד קשישה

להלן גזר דין בנושא ניסיון שוד קשישה: גזר-דין 1. הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(א)+(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"). ביום 15.1.06, נגשה הנאשמת, ברחובה של עיר, בשעה 08:30 בבוקר לקשישה ילידת 1931 (להלן - המתלוננת). הנאשמת, כשהיא אוחזת בידה סכין יפנית, לפתה את המתלוננת בגרונה, כשהנאשמת מאחוריה, תוך שהיא מצמידה אליה את הסכין ואמרה לה שתביא את הכסף וכי יש לה סכין. במסגרת האירוע חתכה הנאשמת את צווארה של המתלוננת וגרמה לה ל"שריטה קלה", כלשון כתב האישום. ראיתי את הצילומים של המתלוננת, והתיאור הנ"ל הוא בלשון המעטה בלבד. עובר אורח שנכח במקום רץ לכיוון הנאשמת, תפס אותה והרחיק אותה מעל המתלוננת. הנאשמת לא הועמדה לדין בגין התקיפה או החבלה שנגרמה לצווארה של המתלוננת. ברם, אין חולק כי הנאשמת גרמה לאותה שריטה בצוואר. המתלוננת סירבה ללכת לבית חולים גם לאחר שהובא למקום אמבולנס והיא הסתפקה בביקור בקופת חולים, שם נרשם כי יש לה קוצר נשימה והיא נראית מפוחדת. הטיפולים שקיבלה כללו טיפול בחדר האחות בחתך, וכן חיסון. 2. העבירה השניה שבה הורשעה הנאשמת ארעה סמוך לאחר מכן. כאשר המשטרה עצרה אותה וביקשה לדעת את זהותה, מסרה לה הנאשמת תעודת זהות של אישה אחרת והתחזתה לאותה אישה. בגין מעשים אלה הורשעה בעבירה של התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. 3. פרט לאמור בכתב האישום, ולדברים קצרים ששמעתי מפי באי-כוח הצדדים, אין לי מידע מלא לא על הנאשמת ולא על הרקע האמיתי לביצוע העבירה. נמסר לי כי הוכן תסקיר מעצר, בעניינה של הנאשמת, אשר לא הוצג בפניי. לא התבקשה הגשת תסקיר לעניין העונש. האמור להלן הינו ניסיון לדלות נתונים מטענות הצדדים והנאשמת ומהתרשמותי מהופעתה בפניי. 4. הנאשמת הינה בחורה צעירה יחסית (ילידת 1972). היא נולדה בליטא. הוריה (הגרושים) גרים שם עדיין. כמו כן גרה שם אחותה. היא נמצאת בארץ משנת 1996. גם לסנגורית לא ברור מעמדה המשפטי של הנאשמת בארץ. היא הגיעה כתיירת ובשלב מסוים קיבלה תעודת זהות ישראלית. לא הובהר לי האם היא נמצאת בארץ מכוח חוק השבות או על בסיס משפטי אחר. היא עבדה כמלצרית ואחר כך בחנות. אין היא שולטת טוב בעברית (בעת הדיונים היתה לה מתורגמנית לרוסית, שגם תרגמה את דבריה הקצרים של הנאשמת בפניי). היה לה חבר או בן זוג ועמו היא חייתה תקופה שאורכה לא ידוע. היא הפכה למכורה לסמים בשל השפעת אותו חבר. בשלב מאוחר יותר, לקחה או קיבלה הנאשמת את תעודת הזהות של חברתו או גרושתו של אותו חבר, ותעודת זהות זו היא מציגה בפני כל דורש. לגבי התמכרותה לסמים, הבנתי מן הסנגורית כי בעניין זה היו עליות וירידות וניסיונות לגמילה. על כל פנים, מדברי הסנגורית עולה, כי בעת עריכת תסקיר המעצר לא הומלץ על הפנייתה למוסד גמילה (כנראה שאחת הסיבות לכך היא כי הנאשמת איננה אזרחית ישראלית, ומעמדה המשפטי בארץ - אינו ברור). על כל פנים, העילה או הדחף לביצוע עבירת השוד היה הרצון לגנוב כסף מאותה קשישה, וזאת לצורך מימון רכישת מנת סם. הנאשמת נפגעה בעבר בתאונת דרכים והיא סובלת מפגיעה ביד. קשה לה להחזיק את היד באופן ישר וחלק מכף היד נמצא בתוך כפפה (לא ברור לי מדברי הסנגורית מדוע לא הוגשה תביעה כנגד הנהג הפוגע, או כנגד קרנית בגין תאונה זו). 5. אין בפניי תסקיר נפגע עבירה. אין לי נתונים קונקרטיים כיצד השפיע מעשה השוד על המתלוננת. המידע היחידי שיש לי הוא עצם גילה המבוגר (ילידת 1931), הצילומים שלה עם החתך בצוואר, והדברים שנכתבו בגיליון הרפואי בקופת חולים כי היא היתה ביום האירוע מפוחדת וסובלת מקוצר נשימה. ברם, אין חולק כי מעשה השוד מהווה פגיעה קשה בביטחון העצמי ובתחושת השלווה והשקט של המתלוננת, אשר בבוקרו של יום הותקפה, הוצמד לה סכין לגרונה, והיא היתה קרבן של מעשה שוד. אמנם לא נלקח מארנקה של המתלוננת דבר, ועל כן, מבחינה משפטית, מדובר בנסיון לשוד, אך ככל שמדובר בערך החברתי של הגנה על כל אדם, וקשיש בפרט, בלכתו ברחובה של עיר, אין הבדל משמעותי אם הנאשמת היתה מספיקה להוציא מארנקה סכום כלשהו, לבין המקרה שבפנינו שבו לא הספיקה הנאשמת לעשות זאת. על כל פנים, הפער בין ניסיון השוד לבין השוד בפועל, אינו בשל החלטת הנאשמת לחזור בה מכוונתה לשדוד את המתלוננת, אלא רק בשל תושייתו של עובר אורח שנחלץ להגן על הקשישה המתלוננת. שמו של אותו אזרח מוזכר בכתב האישום רק בראשי-תיבות; מן הראוי לשבחו על תושייתו ועל אומץ לבו בכך שעל אף הסכין שבידי הנאשמת, הוא רץ לכיוונה, תפס אותה והרחיקה מעל המתלוננת. 6. ב"כ המאשימה, עו"ד יעל שניידר, הגישה מספר פסקי דין של בית המשפט העליון, שבהם נקבעו עונשים של מספר שנות מאסר לעבירות דומות, וחלקן חמורות קצת יותר. מערערת מתמכרת לסמים כשפרצה לבית מגורים למטרת גניבה, היא תקפה את בעלת הבית והכתה אותה, נדונה לשלוש שנות מאסר (ובנוסף לכך הפעיל בית המשפט כנגדה שנת מאסר על תנאי, מחציתה במצטבר ומחציתה בחופף), על אף נסיבותיה האישיות ומסכת חייה הקשה (ע"פ 2784/96 סימה גיאת נ' מדינת ישראל, תק-על 96(3), 112, מפי השופטים: א' מצא (כתוארו אז), י' קדמי, י' טירקל). במקרה אחר של נאשמת שהורשעה בשוד קשיש בן 86 ברחובה של עיר, כאשר היא נשכה בידו והוא נפל ונחבל בראשו, נגזר עונשה למאסר בפועל של 30 חודש והפעלת מאסר על תנאי של 18 חודש, מחציתו מצטבר ומחציתו חופף. בית המשפט העליון בפסק דין קצר דחה את הערעור וציין כי לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן שאין בו המלצה לטיפול, העונש שהוטל על המערערת בנסיבות העבירה ובהתחשב בעבר הפלילי שלה, אינו חמור (ע"פ 3550/00, נסרה אלעביד נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(4), 180, מפי השופטים, י' זמיר, ד' בייניש, י' אנגלרד). מערערת שהורשעה בשני מעשה שוד, האחד כלפי קשישה בת 77 שנים, שכלל גם הפלת הקשישה ארצה לאחר שזו התנגדה לחטיפת התיק, נדונה לארבע שנות מאסר והפעלת מאסר על תנאי של 18 חודש, בסך הכל חמש וחצי שנות מאסר. בבית המשפט העליון הופחת עונשה לארבע שנות מאסר, וזאת רק לאחר המלצת שירות המבחן המציינת שהמערערת שמרה על נקיונה מסמים במשך 15 חודש, חל שינוי בהתנהגותה והיא מנסה לשקם את חייה ולבנות מחדש את הקשר עם בנה (ע"פ 3904/01, אלונה רישין נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 657, מפי השופטים ד' בייניש, י' אנגלרד, א' א' לוי). בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חני סלוטקי) הטיל על נאשמת שהורשעה בשוד 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. הנאשמת שם היתה רווקה שעלתה מאוקראינה והיא סובלת מהתמכרות לסמים קשים. שירות המבחן שם נמנע מהמלצה טיפולית בשל חוסר מודעות הנאשמת לבעיית התמכרותה והיותה בלתי בשלה להליך טיפולי (ת"פ (באר-שבע) 8229/04, מדינת ישראל נ' פילטוב לריסה, תק-מח 2005(2)). 7. ב"כ הנאשמת הגישה מספר פסקי דין של בתי משפט מחוזיים, בהם הענישה קלה יותר. במקרה אחד, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט זכריה כספי), כי לאור סיכוי לשיקום נאשם על פי המלצת תסקירים של שירות המבחן, החזרתו לכלא תזיק לו ותפגע בו ולכן נקבע עונש מאסר לריצוי בפועל שאורכו כתקופת מעצרו (כחצי שנה). בית המשפט מדגיש שם כי מדובר במקרה מיוחד בשל סיכויי שיקום (ת"פ 40209/02, מדינת ישראל נ' ולדימיר סלמוב). בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הטיל מאסר בפועל של 6 חודשים בעבודות שירות על שני נאשמים שהורשעו בעבירת שוד והחזקת סכין, אך גם שם עיקר גזר הדין מוקדש למשקל שיש לתת לנסיבות האישיות של הנאשמים והמלצת שירות המבחן, ובהתחשבות בגילם הצעיר לפני גיוסם לצה"ל (ת"פ 8045/04, מדינת ישראל נ' סבן יהונתן, מפי השופט ח' עמר). בבית משפט זה הטיל עמיתי השופט עווני חבש מאסר בפועל של עשרה חודשים לעבירת שוד של ישיש, יליד 1911. גם כאן ניתן משקל לשני תסקירים של שירות המבחן. כן התחשב בית המשפט בכך שהנאשם נגרר אחרי שותפו שתכנן את מעשה השוד, אותו הסגיר לבסוף הנאשם במשטרה (ת"פ 3032/02 מדינת ישראל נ' אכרם אבו סרחאן). גזר הדין האחרון שהביאה ב"כ הנאשם, עו"ד X X, ניתן על-ידי עמיתי, השופט (כתוארו אז) צבי סגל. הוא קבע כי העונש המתאים לארבעה נאשמים לעבירה של ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות הוא שלושה עד ששה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. גם בתיק זה עיקר פסק הדין מוקדש לניתוח הנסיבות האישיות של כל אחד מבין העבריינים והמלצת שירות המבחן שלא להשית עליהם מאסר בפועל אלא עבודות שירות (ת"פ 1157/01, מדינת ישראל נ' שוויקי מהראן). 8. המחוקק קבע מדרג ענישה בעבירות רכוש הכרוכות באלימות. סעיף 402(א) לחוק העונשין קובע עונש מאסר של 14 שנות מאסר בגין עבירת שוד, שהיא גניבה אשר בשעת מעשה מבצע או מאיים הגנב לבצע מעשה אלימות כדי להסיט את הדבר הנגנב או למנוע התנגדות. סעיף 402(ב) לאותו חוק קובע כדלקמן: "היה השודד מזוין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או שהיה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, היכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו - מאסר עשרים שנה". 9. הנאשמת שבפנינו החזיקה סכין יפנית, השתמשה בה, ופצעה את המתלוננת. לפיכך, העבירה שיוחסה לה בכתב האישום, ובה הודתה הנאשמת, היא עבירת השוד בנסיבות המחמירות, שעונשה המירבי הוא, כמצוטט לעיל, 20 שנות מאסר. 10. בפסיקה שצוטטה לעיל (פיסקה 7), שבה נקבעו עונשי מאסר של מספר חודשים, או תקופה קצרה אחרת, הבסיס לכך היה תסקיר חיובי של שירות המבחן, וקביעה פוזיטיבית של בית המשפט בדבר סיכויי השיקום של הנאשם או הנאשמת. לא כן, במקרה שלפנינו. אין בפניי כל רמז או כל נתון אובייקטיבי, אשר מצביע על סיכויי שיקום, וזאת בניגוד לפסיקה שהובאה ע"י ב"כ הנאשמת, שם שקלו השופטים את תסקיר התמיכה של שירות המבחן ונתונים נוספים של הנאשם, ולאור זאת העריכו את סיכויי השיקום. עצם העובדה שבשלב המעצר לא נשלחה הנאשמת לגמילה, וגם כיום לא ברור האם אכן היא כשירה לגמילה, הן מבחינת מוכנותה הנפשית והן מבחינת האזרחות, כפי שהוסבר לעיל, מהווים אף הם שיקול שלא לאמץ את קו הפסיקה המתונה שהוצגה על ידי הסניגורית, ואשר הובאה לעיל (פיסקה 7). 11. מאידך גיסא, לא ניתן לאמץ באופן מכאני את הפסיקה שהביאה ב"כ המאשימה, עו"ד שניידר, שכן אחד מהשיקולים אשר הדריכו את השופטים באותם פסקי דין היו עבר פלילי של הנאשמים, וכן הפעלת מאסר על תנאי. במקרה שלפנינו, לנאשמת אין עבר פלילי, וזה לה התיק הראשון. כמו כן, יש לזכור כי הנאשמת הודתה, ובדבריה האחרונים אמרה כי היא מצטערת ומתחרטת על מעשיה (עמ' 7, שורה 20). 12. לפני שאגזור את הדין אציין כי מן הראוי שמשרד הפנים, אגף מרשם האוכלוסין, יבדוק את מצבה המשפטי של הנאשמת בישראל, ויפעיל את הדין ואת השיקולים הרלבנטיים לצורך הכרעה בהמשך מעמדה ומגוריה בישראל. במהלך הדיון לעניין העונש הועלתה האפשרות של חזרתה של הנאשמת לליטא (משם הגיעה לישראל לפני כעשור שנים), כאחד השיקולים לעניין העונש. אומנם הנאשמת אמרה שאין היא רוצה לחזור לליטא (עמ' 7, שורות 25-26), אך אישרה כי כל משפחתה נמצאת שם: הורים (גרושים), ואחות גדולה (עמ' 8-7 לפרוטוקול). אין זה מן הנמנע כי תשובתה של הנאשמת בפניי, לעניין חזרתה לליטא, אינה בבחינת סוף פסוק. המזכירות תשלח העתק גזר הדין למשרד הפנים. 13. בעיני, עבירת השוד חמורה היא, שכן שלובים בה גם פגיעה בביטחון האדם בדרך של אלימות העבריין כלפיו, וגם פגיעה ברכושו ובקניינו. שבעתיים חמורה היא כאשר מדובר בחסרי ישע, בין אם הם קטינים ובין אם הם קשישים. חובתנו כחברה היא להגן על כל בני החברה, בכלל, ועל החלשים שבה, בפרט. מן הראוי שיידע כל עבריין - גם אם הוא זקוק אותו רגע למנת סם - כי החברה, באמצעות בתי המשפט, תעניש אותו בחומרה, אם הוא מבצע שוד, ובמיוחד כאשר הוא מתנכל לקשישים. אין מקום לעצום עין או להקל ראש בחובתנו זאת כלפי הדור שקדם לנו. במסגרת שיקולי הענישה, מן הראוי כי יסוד ההרתעה והגמול, בעבירות שוד כלפי קשישים, יהיו בעלי משקל משמעותי, ולעיתים אף מכריע, מול נסיבותיו הספציפיות של כל עבריין. במקרה שלפנינו, לא הובאו בפניי נסיבות אישיות יוצאות דופן, וכאמור, לא הוגש תסקיר חיובי אודות הנאשמת, ועל כן שיקולי הענישה האמורים, תופסים מקום מרכזי, והם אלה אשר משפיעים באופן מכריע על גזירת הדין. 14. האישום השני שבו הודתה הנאשמת בדבר התחזות לאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הם מישניים לעומת העבירה המרכזית של השוד. אליבא דאמת, לא ברורה לי התועלת שנגרמה לנאשמת בכך שהתחזתה לאחר. במקרים אחרים המובאים בפניי יש טעם או הצדקה להתחזות, כדי להימלט מאימת הדין או מעצם העבירה (כגון: תושבי יהודה ושומרון הנמצאים בישראל ומחזיקים תעודת זהות של ישראלי, כדי להתגבר על עבירת איסור הכניסה לישראל). בעניין זה, ניתן לקבל את הסבר הסנגורית כי הנאשמת משתמשת בתעודת הזהות של בת הזוג לשעבר של החבר שלה, במשך תקופה לא קצרה, בשל חששותיה הסובייקטיביים של הנאשמת. על כל פנים, כפי שהוסבר לעיל, מעמדה המשפטי של הנאשמת בישראל ייבדק על ידי משרד הפנים, וכך תבוא הבעיה על פתרונה, לכאן או לכאן. מכל מקום, מבחינת שיקולי הענישה, מן הראוי לתת עונש, שעיקרו מרתיע, בגין עבירה זו, שכן שימוש בתעודת זהות של אדם אחר, תוך הטעייה של רשויות אכיפת החוק, יש בו משום פגיעה בסדרי המינהל התקינים. 15. ב"כ המדינה, ביקשה להטיל על הנאשמת קנס כספי וכן פיצוי לטובת הנפגעת של מעשה השוד (עמ' 4, שורות 18-17). בעקרון, יש מקום, ולדעתי אף מן הראוי להרחיב את השימוש באמצעי ענישה כספי לצורך פיצוי הנפגע, וכן בעונש של קנס. ברם, במקרה שלפנינו, כעולה מהנתונים שתוארו לעיל, הנאשמת הינה חסרת כל, אין לה עבודה ואין לה רכוש. הטלת פיצוי, משמעה הגדלת תקופת המאסר, מבלי שבפועל הכסף יגיע לנפגעת, שהיא המתלוננת. גם קביעת קנס, בנסיבות שלפנינו, תהייה, בפועל, הוספה של תקופת מאסר, שאותה תרצה הנאשמת בגין אי תשלום הקנס. לכן, הגעתי למסקנה כי אין מקום להטיל על הנאשמת שבפנינו, עונש כספי, לא של קנס ולא של פיצוי, וזאת עקב הנסיבות המיוחדות של תיק זה. 16. העונש המתאים בגין העבירות שביצעה הנאשמת הוא מאסר, כאשר חלקו יהיה בפועל, וכמוסבר לעיל, מדובר בתקופה משמעותית ולא של מספר חודשים. כדי להשיג את האפקט ההרתעתי, יש לצרף עונש של מאסר על תנאי, וזאת כדי להגן על הציבור מפני חשש מביצוע עבירות דומות בעתיד, גם לאחר סיום ריצוי עונש המאסר בפועל. 17. לאור השיקולים והנסיבות שתוארו לעיל, אני גוזר על הנאשמת בגין העבירות בהן הורשעה, את העונשים הבאים: א. בגין עבירת הניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, שלוש שנות מאסר, כאשר מתוכן שנתיים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי, אשר יופעל אם תבצע הנאשמת, תוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסרה, עבירה על פרק י"א לחוק העונשין. ב. בגין העבירות של התחזות כאדם אחר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ששה חודשי מאסר, כאשר מתוכם חודשיים בפועל וארבעה חודשים מאסר על תנאי, אשר יופעל אם תבצע הנאשמת תוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסרה את העבירות של התחזות כאדם אחר או הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. ג. תקופות המאסר יהיו מצטברות, כך שבפועל על הנאשמת לרצות עונש של 26 חודשי מאסר, שתחילתן מיום מעצרה, קרי: 15.1.06. 18. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.משפט פלילישוד