מעצר פועלים סינים

להלן החלטה בנושאמ עצר פועלים סינים: החלטה כנגד המשיבים, אזרחי סין, הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. כתב האישום מתפרש על תשעה עמודים והוא כולל שישה אישומים. להלן תמצית המעשים והעבירות המיוחסים למשיבים באישומים השונים. אישום ראשוןז באישום הראשון נטען כדלקמן: 1. המשיב 1 (להלן:"המשיב") הגיע לארץ עם אשרה לצורך עיסוק בחקלאות וכי לאחר שנה נטש את מקום עבודתו בניגוד לתנאי רישיון השהייה שלו. 2. המשיב פנה לשגרירות סין, הזדהה בשם לא לו באמצעות צילום דרכון שנשא את אותו השם, וקיבל במרמה דרכון, במטרה להונות את רשויות החוק ולזכות בהטבות. 3. במועד אחר, הזדהה המשיב במשטרת ההגירה בשם שלישי, במטרה להכשיל שוטר. טביעות אצבעותיו של המשיב הוטבעו תחת אותו השם. בגין מעשים אלה, מיוחסות למשיב עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, קבלת דבר במרמה, הזדהות לאחר והכשלת שוטר. אישום שני: באישום השני נטען כדלקמן: 1. המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") רכשה בסין דרכון מזויף וניסתה לקבל ויזת עבודה בארה"ב. 2. המשיבה הגיעה לישראל באשרת תייר מסוג ב-2. לאחר כשנה, רכשה אשרת שהייה מזויפת תמורת 6,000 ₪, במטרה להונות את רשויות החוק בישראל. 3. בשנת 2003 נעצרה המשיבה ושוחררה בערבות כספית של 30,000 ₪ וערבות צד ג' על ידי בית הדין למשמורת, כדי שתוכל לעזוב את הארץ. המשיבה החליטה להישאר בישראל וביקשה ממשפחתה לשלוח אליה, לישראל, את הדרכון המזויף דלעיל. נטען כי בהישארותה בישראל הפרה המשיבה הוראה חוקית שניתנה על ידי משרד הפנים. 4. המשיבה ביקשה מחברתה להשאיר בידה של המשיבה את דרכונה של החברה, המשיבה הציגה עצמה כחברתה בפני חוקר משטרה, כדי למנוע את הרחקה מישראל. המשיבה הכשילה שוטר בכך שמסרה פרטים כוזבים על עצמה. 5. במעשים דלעיל שהתה המשיבה שלא כדין בישראל. בגין המעשים האמורים, מיוחסות למשיבה עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר, הפרת הוראה חוקית והכשלת שוטר. אישום שלישי באישום זה נרשם כדלקמן: 1. עיסוקם של המשיבים בתקופה הרלוונטית היה יצירת דרך מעבר בטוח לנתינים סינים אשר ביקשו לחדור לישראל משטח מצרים. 2. נתינה סינית בשם קאו ביקרה במצרים מתוך מגמה להגיע בסופו של דבר לעבודה בישראל. היא לוותה על ידי אדם משטח מצרים לשטח ישראל יחד עם מסתננים נוספים. אדם שני הסיע אותם בשטח ישראל ומספר שעות לאחר מכן פגשה את המשיבים שציפו לה מבעוד מועד. קאו נתפסה בדירתם של המשיבים. בגין המעשים האמורים מיוחסות למשיבים באישום זה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ומתן סעד או מחסה למסתנן. אישום רביעי אישום זה מייחס למשיבים מעשים דומים לאלה המיוחסים להם באישום השלישי, במועדים אחרים, כאשר מעורבת הייתה נתינה סינית אחרת ששמה ליו. גם בגין מעשים אלה מייחסת המבקשת למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ומתן סעד או מחסה למסתנן. אישום חמישי אישום זה מייחס למשיבים מעשים דומים לאלה שבשני האישומים השלישי והרביעי, בהתייחס לשתי נתינות סיניות. גם העבירות המיוחסות להם בגין אישום זה הינן זהות לאמור לעיל. אישום שישי באישום זה נרשם כדלקמן: 1. הנתינות הסיניות נשוא האישומים השלישי, הרביעי והחמישי הגיעו לישראל על מנת לעבוד במשק בית, טיפול בילדים או חולים, תמורת שכר גבוה שהובטח להן. 2. המשיבים שיכנו את ארבע הנתינות הסיניות ונתינה נוספת בדירות שונות ששכרו, והביאו אותן למעשי זנות. הם השגיחו עליהן וקיבלו הזמנות לשירותי מין מהן באמצעות הטלפון. המשיב שימש כנהג. 3. המשיבים נהגו להתלוות לנתינות למקומות שונים בהם פגשו לקוחות ובהם נעשו מעשי זנות, והמתינו להן כדי להחזירן לביתם. 4. כספי הלקוחות הועברו למשיבים ע"י הנתינות, נטען כי במעשים האמורים לעיל, ביצעו המשיבים עבירות של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, והבאת אדם לידי עיסוק בזנות. ב"כ המשיבים טוען, כי לגבי חלק מן האישומים לא קיימות ראיות לכאורה וכן טענות שונות לגבי משקלן של הראיות. כן עתר ב"כ המשיבים וביקש, לאור משקלן של הראיות, בין היתר, לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, כאשר המפקחים יהיו נתינים זרים סינים בעלי אשרות שהייה בישראל. בחינת תיק החקירה לא הותירה בלבי ספק, כי קיימות ראיות בעלות פוטנציאל להרשיע את המשיבים, בכל אחת ואחת מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. המשיבים מודים, כי הם שוהים בישראל שלא כחוק. קיימות בתיק ראיות להשגת דרכון על שם אדם אחר, על ידי המשיב. הוא הדין לגבי הזדהותו של המשיב בשם אחר בפני המשטרה. המשיבה הודתה בקבלת דרכון מזויף בסין. היא הודתה ברכישת אשרת שהייה מזויפת תמורת כסף. היא גם הודתה שלא פעלה בהתאם לתנאי השחרור ולא יצאה את הארץ כפי שצוותה. עוד קיימות ראיות לכך שהמשיבה הציגה עצמה בשם אחר בפני שוטר. אשר לאישומים השלישי, הרביעי והחמישי, הרי הודעותיהן במשטרה של הנתינות הזרות הסיניות הינן בבחינת ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיבים באישומים אלה. הנתינות נעצרו בביתם של המשיבים ונסיבות כניסתן לארץ והגעתן לדירות המשיבים מצביעות על קיומן של ראיות ממשיות למעורבותם של המשיבים בסיוע לאותן הנתינות להיכנס לישראל דרך גבול מצרים, באופן בלתי חוקי. נסיבות המפגש של המשיבים עם אותן נתינות אף מצביעות על קיומן של ראיות לכאורה של עבירת הקשר לביצוע פשע. אשר לאישום השישי, הרי המשיב הודה בכך שהביא את הנתינות הסיניות לעסוק בזנות וכי קיבל את כספי האתנן. הוא אף נקב באחוזי רווח. נכון הדבר, כי בהתייחס למשיבה, הראיות פחותות במשקלן לעניין הסרסרות למעשי זנות והבאת אדם לידי עיסוק בזנות, שכן היא לא הודתה במעשים, ואולם יש לציין כי המשיב קושר את חברתו לעבירות. הודעותיהן של הנתינות הסיניות כי הגיעו מן הגבול ישירות לביתם של המשיבים, אף הן קושרות את המשיבה לעבירות האמורות. אעבור עתה לדון בטענות ב"כ המשיבים, כי קיים בתיקי החקירה כרסום בראיות לכאורה, באופן שיש בכרסום זה כדי להשפיע על הקביעה בדבר קיומה של עילת מעצר וכדי להוות שיקול לטובת המשיבים, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לשחרר את המשיבים לחלופה. להלן טענות הכרסום שבפי ב"כ המשיבים, ובצידן התייחסותי אליהן: 1. בפרט באישום השלישי מופיע שם נתינה סינית אשר אינה מופיעה ברשימת עדי התביעה, משהודיע ב"כ המבקשת על תיקון כתב האישום ע"י הוספת השם ובשלב זה אין הוא זקוק לאישור בית המשפט לתיקון, באשר טרם בוצעה הקראה, הרי הפגם בכתב האישום תוקן. 2. באישום החמישי חסר את שמות הנתינות הזרות. משהודיע ב"כ המאשימה כי בכוונתו להוסיף השמות הרי גם פגם זה תוקן. 3. באישום השני מיוחסת למשיבה עבירה של שימוש במסמך מזויף, אך בתיק החקירה אין כל חוו"ד מז"פ בדבר מסמך מזויף כלשהו. אינני סבור כי קיים כרסום בהיעדרה של חוות דעת. המשיבה לכאורה מודה בשימוש בדרכון מזויף, ודי בכך כדי לעמוד בדרישת קיומן של ראיות לכאורה לעניין השימוש במסמך מזויף. 4. העדויות שנגבו מהנתינים הסינים לא תומללו במלואן בסינית וממילא לא קיים תרגום ולא תמליל כזה לשפה העברית. גם בכך אין כרסום. הוראות חוק חקירת חשודים מחייבות כידוע חקירה בשפת החשוד, וכך נעשה הדבר במקרה הזה. החקירות נעשו באמצעות מתורגמן לשפה הסינית. אם ברצון ב"כ המשיבים לבדוק את אמינותו או דיוקו של התרגום יוכל לעשות זאת כשיקבל את הקלטות, תוך השוואתן להודעות שנרשמו בעברית. 5. המשיב מסר בחקירתו שמות ומספרי טלפון של אנשים אשר להם הפקיד המשיב כספים שלקח מעובדים זרים אחרים לצורך העברתם לחו"ל. למרות זאת, לא חקרה המבקשת את אותם הנתינים. ייתכן ויש בדבר כרסום מסוים, אך נוכח הודאתו של המשיב במעשי סרסרות לשם זנות לכאורה, אין באי חקירת אותם הנתינים הזרים כדי לכרסם מהותית בראיות לעניין העבירה האמורה כמו גם לא לגבי עבירת השידול לעסוק בזנות. 6. אף לא אחת מהנתינות הסיניות שנתפסו ונחקרו, לא העידה על עצמה כי עסקה בזנות טענה זו נכונה, אך כאמור די בהודאתו של המשיב כדי להקים את דרישת הראיות לכאורה בשתי העבירות שעניינן זנות. 7. לא קיימים היו יחסי תלות בין המשיבים לנתינות הסיניות, לא כלאו אותן ולא הכריחו אותן לבצע דבר. לכן, הוראת החיקוק בדבר סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות אינן מתאימים למעשים המיוחסים למשיבים. בעניין זה סבור אני כי תלותן של הנשים הסיניות במשיבים לצורך השגת עבודה לנוכח העובדה שהן שהו בדירתם בידען שהן שוהות בארץ בצורה בלתי חוקית, יש בה לכאורה משום תלות של הנשים במשיבים. 8. המשיב לא הוזהר בטרם חקירה, למעט לפני חקירתו הראשונה. החוקרים הסתפקו בהפנייתו לאזהרה הקודמת. אכן, אני סבור כי מחובת המשיבה להזהיר את הנחקר לפני כל חקירה, במיוחד כאשר המדובר הוא בחקירות המתפרשות על פני מספר ימים. ייתכן כי יהיה בדבר משום שיקול לעניין משקלן של אותן הראיות - ההודעות. יחד עם זאת, לעניין הליכי המעצר במקרה דנן, הרי נוכח חתימתו של המשיב על ההודעות בתום החקירה והואיל וכבר ההודעות שנגבו ממנו ביום החקירה הראשון מקימות ראיות לכאורה לעניין רוב העבירות המיוחסות למשיב, הרי אין בדבר כדי להשפיע על ההחלטה בדבר קיומה של עילת מעצר, או לעניין השחרור לחלופה המוצעת. 9. לא קיימות ראיות לכאורה לעניין עבירת הסיוע למסתנן, באשר אין הנתינות הסיניות גם אם חדרו לישראל מגבול מצרים בגדר "מסתנן" לעניין סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות. לעניין טענה זו, אומר כבר עתה לא מצאתי כי בנסיבות המקרה שבפניי, כי קיים צורך להכריע בטענה, גם לא לצורך שיקול הדעת ובחינת אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת המעצר המוצעת, בשאלה אם אדם שהוא נתין מדינה זרה, שאינה מדינה ערבית ואינו מתגורר במצרים, נכנס למצרים ולאחר מכן נכנס לישראל דרך גבול מצרים, קיימות גישות שונות בבתי המשפט השונים. כב' הנשיא מכליס לאחר שבחן לעומק את השאלה, ותוך ניתוח מעמיק את הוראות החוק והתכלית החקיקתית, קבע כי במקרה כאמור, אין עסקינן במסתנן. ראה למשל, ב"ש 1078/05 מדינת ישראל נ. DONG LIANFOIN; ב"ש 4084/06 מדינת ישראל נ. מלכונאילי. דעה שונה הביע כב' השופט נ. הנדל 7171/06 (תיקים נוספים מדינת ישראל נ. אנואר). לפני יומיים ניתן פסק בבית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 7149/06, 71610/06 מדינת ישראל נ. אלוסיני. שלושת שופטי ההרכב, כל אחד מנימוקיו היו בדעה כי חוק ההסתננות חל גם על נתינים זרים שנכנסים לישראל דרך גבול מצרים גם אם המדובר הוא בעובדים זרים. בעניין המשיבים שבפניי, סבור אני כי גם אילו היתה מתקבלת טענת בא כח המשיבים וגם אם ניתן יהיה ליחס למשיבים, במסגרת ההליך בתיק העיקרי, עבירה קלה יותר (למשל על פי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל וסעיפים 31 ו- 32 לחוק העונשין), הרי נוכח חומרתם של המעשים המיוחסים למשיבים, אשר קשורים בסיוע לעובדים זרים להיכנס שלא ברצון לישראל, גם עבירה קלה כאמור מקימה הייתה עילת מעצר. על פי חומר החקירה, הרי לכאורה תוצאתו של הסיוע היה במעשי סרסרות לזנות בנסיבות מחמירות ושידול לזנות של נתינים זרים. לכן, חומרת המעשים מקימה עילת מעצר כנגד המשיבים, גם אם העבירה המיוחסת להם היתה קלה בהרבה מעבירה על החוק למניעת הסתננות. התוצאה היא כי לא מצאתי בחומר החקירה כרסום אשר יהיה בו כדי להשפיע מהותית על עצמתן של הראיות לכאורה אשר מצאתי כי קיימות במקרה שבפניי, לגבי כל העבירות המיוחסות למשיבים. משבאתי לדון ולהכריע בקיומה של עילת מעצר, עלי לומר כי לא קיים בליבי ספק בדבר קיומה של זו. 10. המשיבים לא בוחלים, לכאורה, מלעשות שימוש בדרכונים ובאשרות בבחינת מכל הבא ליד, כדי לנסות ולהכשיר את השרץ, הוא העובדה כי הם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי. הם גם לא הססו להציג זהויות כוזבות ולהכשיל לכאורה שוטרים. המשיבה 2 אף שוחררה בהפקדה כספית גבוהה ולמרות זאת, המשיכה לכאורה לזלזל בהוראות החוק ולא עזבה את הארץ. כל אלה מצביעים, כך אני סבור, על חשש ממשי ואף כבד כי עלולים המשיבים להימלט מן הדין אם ישוחררו, שכן ברור מהאמור לעיל כי אין אימת הדין עליהם. אף מסוכנות גבוהה קיימת מצד המשיבים. הראיות לכאורה בעסק הסרסרו, לזנות, השידול לזנות, יחד עם קשירת קשר להברחת נתינים זרים דרך גבול מצרים, הברחה אשר תוצאתה היתה עבודה בזנות ע"י הנתינים הזרים, כל אלה מלמדים כי לכאורה, אכן המשיבים מהווים חוליה אחרונה בשרשרת הברחת נשים לישראל למטרות העסקתן בזנות. מכאן המסוכנות הגבוהה של המשיבים. לאור האמור לעיל, ונוכח עילות המעצר המוצדקות הקיימות במקרה הזה, דינם של המשיבים מעצר עד תום ההליכים. ואולם, כבכל מקרה אחר, על בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר אשר עשויה לכלול את החששות הגלומים בעילת המעצר. במקרה דנן, חלופת המעצר המוצעת היא פיקוח של נתינים סינים זרים אחרים בעלי אשרות שהייה, על המשיבים. אני סבור כי בנסיבות העניין אין אפילו מקום לבחון החלופות באופן פרטני, גם לא על ידי שירות המבחן כמוצע על ידי הסניגור. בנסיבות העניין שחרורם של המשיבים לפיקוחם של עובדים זרים, אשר בהגדרה, הינם אנשים המתגוררים באופן זמני בלבד בישראל, לא יהיה בו כדי להפיג החשש להימלטות מהדין והמסוכנות של המשיבים. כאמור, עובדים זרים שוהים בארץ באופן זמני, שהייתם בארץ תלויה בגורמים שונים, כגון: רצון מעבידם להמשיך ולהעסיקם, מכסות של אשרות למעסיקים המעסיקים מספר עובדים וכיוצ"ב. לא זו אף זו, נסיבות מסוימות עלולות להביא לביטול מיידי של אשרת השהייה, כגון סיום פרויקט בנייה, פטירתו של מעסיק וכיוצ"ב. משמעות הדברים היא כי מפקח על נאשם כאמור, עשוי למצוא עצמו במצב שהוא נאלץ לעזוב מיידית את הארץ. בנוסף, אדם אשר בסיס שהייתו בישראל אינו איתן ותלוי בגורמים שונים ומשונים, התמריץ שלו להקפיד ולשמור על המפוקח עלול להיות נמוך והחשש שאם לא ייעשה כן תחולט ערבותו עלול להיות נמוך אף הוא. לאור כל אלה, נוכח נסיבות העניין, אני סבור ששחרורם של המשיבים לחלופה מפקחת בדמות עובדים זרים אחרים, אינה חלופה שבאה בחשבון כלל. הייתי אפילו מעז ואומר, כי שחרורם של המשיבים אלה לחלופה כזאת, יהיה בה אף קורטוב של אירוניה. לאור האמור לעיל, אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם. בשולי הדברים אוסיף, כי כפי שאמרתי בהחלטתי מיום 24.6.07, נראה לי כי מן הראוי שגביית העדות המוקדמת תבוצע על ידי השופט שידון בתיק העיקרי, כאשר תשמענה על ידו כל הראיות בתיק. זכות ערר כחוק. סיןמעצר