להלן החלטה בנושא מעצר על שימוש בסמים בצבא: החלטה המערער, טור', נעצר, בהחלטתה המנומקת של השופטת הנכבדה של בית-דין מ"ש מרכז, סא"ל תומר, עד יום 15.5.08 שעה 15:00. על החלטה זו מערער הוא בפניי. נגד המערער הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו עבֵרה של שימוש בסמים מסוכנים, שעניינה בלפחות שישה מעשי שימוש בסמים אשר בוצעו, כך נטען, מחוץ ליחידתו הצבאית בין החודשים נובמבר 07' ומארס 08'. עוד יוחסה לו עבֵרה של סחר בסם מסוכן, על כי בחודש ינואר 08', בגן "סאקר" בירושלים הוא מכר לאזרח, בשלוש הזדמנויות שונות כמויות קטנות של קנאביס (חשיש). המערער אף הואשם בכך, שהחזיק ברשותו, על גופו, בהיותו בבא"ח 900 סכין, ועליה שרידים של סם מסוכן מסוג קנאביס, זאת עד ליום 31.3.08, הוא יום מעצרו. נטען בכתב האישום כי הסכין שימשה אותו להכנת סם מסוכן או לצריכתו. השופטת הנכבדת קמא באה למסקנה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המקימה יסוד סביר להרשעת המערער, לפחות בחלק מן העבֵרות, המיוחסות לו. היא ציינה ואף הדגישה, שאמרתו של המפליל, מר אריה שליידר, אין בה די כדי לעמוד במבחני הפסיקה להקמת תשתית שכזו, אך ציינה, כי גם בלא להיזקק לאמרה המפלילה הזו, יש למצוא תשתית מוצקה להוכחת שימוש בסם על ידי המערער בארבע הזדמנויות לפחות, בנסיבות אזרחיות, ולהחזקת כלים ביחידה. להוכחת העבֵרה, שעניינה סחר בסמים מסוכנים (נשואת פרט האישום השני) מצאה השופטת המלומדת ראיות מוחלשות בלבד. השופטת התבססה בהחלטתה על אמרות ההודיה, שאותן מסר המערער במצ"ח (בראשונה שבהן, הודה בביצוע מעשים בודדים של שימוש בסם; בשנייה, הודה ופירט ביצוע חמישה מעשי שימוש בסם - אף כי לגבי אחד המקרים, ציין, כי ייתכן שדובר בטבק בלבד); על תפיסת סכין, המזוהמת בשרידי סם, על גופו של המערער, בפרט לנוכח תגובתו הראשונית עת נדרש להתייחס לממצאים המפלילים, שאותם הניבה הבדיקה המעבדתית של הסכין (שמירה על זכות השתיקה), ובייחוד לנוכח התמיהה שבהסברו הכבוש, אשר נמסר בהמשך, ואשר עניינו מציאת הסכין ליד האוהל בטירונות, במועד שאינו זכור לו, ועשיית שימוש בה כדי לחתוך חבלים. השופטת ציינה גם את עדות המפליל, שליידר, אשר סיפר, כי המערער ואחותו, הדס, השתמשו בסמים בשש הזדמנויות שונות ביחד עִמו, וכן, כי המערער מכר לו, בשלושה מועדים שונים כמויות קטנות של קנאביס; היא ציינה, כי לא סברה, כי קיים קושי להסתמך על אמרתו, שכן זו נמצאה מפורטת וסדורה. השופטת הנכבדה קמא קבעה, כי העובדה, שהמפליל העיד על עצמו כמי שעושה שימוש רב בסמים איננו עניין לשלב הדיון במעצר, אלא למשפט גופו, באשר האמור, למעשה, בטענה, המתייחסת למהימנות העד. העובדה, שהמפליל ידע למסור את שמו של המערער, את שם משפחתו ואת שם אחותו, די בה, על-פי קביעת השופטת, כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגד המערער, "גם אם מוחלשת" ביחס לפרט האישום השני. החולשה נובעת, לדבריה, בעיקר, מן העובדה, כי המפליל סירב להתעמת עם המערער, ולא זיהה אותו במסדר תמונות. השופטת מדגישה - "אין ניתן לומר, כי הפללת שליידר קועקעה לחלוטין ואף לא כי כורסמה במידה ניכרת". היא מחזקת את הקשר, המסתמן בין המערער לבין עולם הסמים. ביחס לעילת המעצר, ציינה כבוד השופטת סא"ל תומר, כי משנקבע שקיימות ראיות לכאורה, שלפיהן עשה המערער שימוש בסם מסוכן בארבע עד חמש הזדמנויות, ומשמתקיימות נסיבות מחמירות, אשר מקימות עילת מעצר נגדו, בדמותה של מציאת סכין מזוהמת בשרידי סם על גופו ביחידה (בהעדר הסבר מניח את הדעת בעניין זה), ובדמות הפללתו במעשים של סחר בסם מסוכן, גם אם בראיות מוחלשות, קמה עילת מעצר, אשר אין ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר. עם זאת, לנוכח חולשת הראיות ביחס לעבֵרה שעניינה סחר בסם מסוכן, ועל-מנת לוודא, כי העד שליידר, המצוי כעת בחו"ל, אכן יגיע ארצה במועד, אשר יאפשר לו למסור עדות בבית-הדין, מצאה השופטת לקצוב את משך המעצר עד ליום 15.5.08. 4. הסנגור המלומד תוקף את ההחלטה הנ"ל במספר מישורים. ראשית, תוקף הסנגור המלומד את עדותו של העד שליידר וטוען, כי אין בה להקים תשתית ראייתית לשם החזקת המערער במעצר סגור. הסנגור מפרט טענותיו בעניין זה: ספק אם קיימת זהות בין האיש המופלל באמרתו של שליידר לבין המערער שלפניי, זאת לאור דברי שליידר עצמו, כי פגש בו ברחוב בירושלים, ולנוכח אי זיהויו במסדר זיהוי. הסנגור מוסיף ומדגיש, כי שליידר עצמו מסר עדות מגומגמת ומעוררת תהיה, הכוללת הפללה סיטונית של אנשים, תוך נקיבה בשמם הפרטי ובשם משפחתם, חרף טענתו בדבר היכרות שטחית בלבד עִמם. הסנגור המלומד הפנה לדבריו של שליידר, שלפיהם השמות הוכתבו לו על ידי חוקרי משטרת ישראל, וטען גם, כי לא נעשה די כדי לברר התקיימות קשר טלפוני בין המערער לבין שליידר, ואף לא נבדקה טענתו שלפיה לא יכול היה כלל לבצע את המעשים, אשר יוחסו לו על ידי שליידר בסופי שבוע רצופים, לנוכח הטענה, ששהה בחלק מאותם סופי שבוע בבסיס יחידתו, ולא יצא הימנו. הסנגור הדגיש את היותו של שליידר צרכן סמים קבוע, ואת השלכות עניין זה על כושר זכירתו ועל אמינותו; הסנגור ציין, בהקשר זה, כי יכול שקשיי זכירה של שליידר הביאו אותו להתבלבל ולתאר מעשים, אשר בוצעו לפני גיוסו של המערער לשורות הצבא, ככאלו אשר בוצעו לאחריו. גם טענתו של שליידר בדבר מחלת נפש, שממנה סובל הוא, לא נבדקה על ידי גורמי החקירה, וגם למחלה שכזו, כך לטענת הסנגור, יכול שתיוודע השלכה על האפשרות שיינתן אמון בגרסתו. הסנגור הדגיש, כי שליידר יצא לחו"ל, ואין זה ברור כלל, מתי ישוב. מכאן, עבר הסנגור המלומד לתקוף את קביעתו הלכאורית של בית הדין קמא, שלפיה עשה המערער שימוש בסם בארבע הזדמנויות לפחות. הסנגור הדגיש, כי באמרתו הראשונה, ציין המערער שלושה אירועים של שימוש בסם, ורק אחר כך, הוסיף ותיאר הזדמנות נוספת. לדברי הסנגור, הודייתו באמרה נוספת בחמישה מעשי שימוש בסם נובעת מבלבול, הנובע מחקירה רשלנית של חוקרי מצ"ח, אשר הטעוהו. מסקנתו של הסנגור המלומד הִנָּהּ כי הודאת המערער מלמדת, לכל היותר, על ארבעה מעשי שימוש בסם, ולא על יותר מכך. אין למצוא, לדעת הסנגור, בהחזקת הסכין המזוהמת על ידי המערער, דבר-מה אפשרי לחיזוק ראיות התביעה. המערער הסביר, בסיום אמרתו מניין הגיעה הסכין לחזקתו, ולפיכך, אין לייחס משקל להימנעותו של המערער להשיב לשאלות בעניין זה בתחילת חקירתו בנושא. הסנגור הדגיש, כי אין ניתן להבחין בשרידי סם על-גבי הסכין, וכי לכל היותר, נמצאו עליה סימני חימום; לפיכך, החזקתה התמימה לצורך חיתוך חבלים, כנטען על ידי המערער, היא הגיונית וסבירה, והיא אף מתיישבת עם תיאור הסכין כפי שנתפסה; אין, אפוא, להניח לחובת המערער חזקת מודעות להיותה מזוהמת בסמים. 5. ייאמר מיד, ניתוח הראיות ובחינת עילת המעצר, כפי שהדבר נעשה על ידי השופטת הנכבדה קמא, מקובלים עליי לחלוטין. כבר באמרתו הראשונה, מציין החשוד - "עישנתי כמה פעמים", תוך הדגשת אי מעורבותו בסחר בסם - "לא קניתי, לא מכרתי, בסך הכל קיבלתי מחבר..."; בהמשך אותה אימרה הוא מאשר - "עישנתי 'ג'וינטים' פעמים בודדות, 3 פעמים במהלך השירות הצבאי. זה היה סתם כי הייתי משועמם". המערער מאשר, שלפני שירותו עישן סמים "איזה 20 פעם, לפעמים לבד ולפעמים עם בן-דוד שלי אליעזר לנדאו". באמרתו השלישית (ככל הנראה מיום 1.4.08), שב ומכחיש המערער קשר למעשים של סחר בסמים, ומפרט את האירועים, שבהם עשה שימוש בסמים בהיותו חייל. אירוע ראשון המתואר שם אירע כשבועיים לפני החקירה, ובמסגרתו מצא בגינה בביתו רבע ג'וינט ועישן אותו; הוא אף מדגיש, כי אין ודאות, שהאמור בחשיש דווקא, וכי יכול שהיה זה טבק בלבד. אירוע שני אירע כחודשיים לפני גביית העדות, ובמהלכו הוא עישן סם לבדו, בחדרו שבביתו. ההזדמנות השלישית המתוארת, עניינה בשימוש בסם שביצע בחדרו, בביתו, ביחד עם חברו, אליעזר. אירוע רביעי אירע כשבוע לאחר גיוסו לשירות, עת ישב בחדרו, גלגל ג'וינט ועישנו לבדו. בנוסף לכל אלה, סיפר על אירוע נוסף, חמישי במספר (אירוע זה מוגדר על ידי החוקר ועל ידיו כאירוע רביעי); הוא אירע כחודש לאחר הגיוס, עת פורר המערער "בוף קטנצ'יק" על סיגריה ועישנו לבדו בחדרו, שבביתו. את הסם קיבל, לדבריו, מחברו איציק. ביחס לטענות, כי השתמש בסמים עם שליידר או שמכר לו סמים, המשיך המערער להכחיש הדברים בתוקף. באמרה הרביעית (מיום 7.4.08) ציין המערער, כי עישן סמים ארבע פעמים במהלך השירות. כאן הוא התבקש להגיב לראשונה לממצאי המעבדה ביחס לסכין המזוהמת, אשר נתפסה ברשותו בתחילה. הוא שמר על זכות השתיקה כשהתבקש להגיב לטענה, כי עשה שימוש בסכין; הוא נזקק לזכות השתיקה גם כאשר נשאל, אם הסכין שייכת לו, וכן כאשר התבקש הסברו להימצאות שרידי סם על סכין שברשותו. לאחר שורה ארוכה של תשובות, שעניינן היזקקות לזכות השתיקה, טען המערער, כי מצא את הסכין "בצבא", "ליד האוהל בטירונות". הוא נשאל מתי מצאה ועל כך ענה - "לא זוכר". הוא הוסיף וטען, כי השתמש בה כדי "לחתוך דברים כמו חבלים", ולפיכך, החזיקה ברשותו. 6. ציינתי כבר לעיל - ניתוח הראיות כפי שנעשה על ידי שופטת הערכאה הראשונה מקובל עליי לחלוטין. אמרותיו של המערער מלמדות, לכאורה, על כך, שהוא עשה שימוש בסמים מסוכנים לפחות ארבע פעמים במהלך שירותו הצבאי. אכן, מאחת מאמרותיו לפחות עולה, כי עשה חמישה מעשי שימוש בסם, אך מפאת הזהירות, ומאחר שלגבי אחד המעשים מסייג המערער את דבריו ומציין, כי יכול שלא היה בסיגריה שאותה עישן סם מסוכן כלל, נכון יהיה זה לקבוע כי קיימות ראיות לכאוריות לארבעה מעשי שימוש בסם לפחות. המערער החזיק ברשותו סכין, אשר עליה נמצאו שרידים של סם מסוכן, סכין אשר הוגדרה "סכין יפנית בצבע כתום עם שרידים של חומר בצבע שחור". הימנעות המערער מתגובה לממצא מפליל זה והיזקקותו לזכות השתיקה עת עומת לראשונה עִמו מגבירים את עוצמת החזקה שבעובדה, הנובעת ממציאת הסכין המזוהמת על גופו. הסברו הכבוש בעניין זה הִנו, לטעמי, תמוה ומוקשה. ראו לעניין החזקה שבעובדה ע"פ 7362/01 סעד נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 241, 244 (2002); ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85, 97 (1981); ע"פ 4667/93 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2) 655 (1994); ע"פ 384/80 מדינת ישראל נ' בן-ברוך, פ"ד לה(1) 589, 593-592 (1980). ראו לעניין השתיקה בחקירה כחיזוק לראיות התביעה ע"פ 475/87 מנדלפרוסט נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 803, 818 (1989); ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' שוורץ, פ"ד נ(5) 749, 760 (1997); ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 230 (2002); ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 591-590 (2003). יודגש בהקשר זה, כי קיומם של שרידים בצבע שחור על-גבי להב הסכין מהווה, לכאורה, סימן מעורר חשד, וכן כי ההסבר האמור, אשר ניתן על ידי המערער איננו נותן מענה ראוי לחשד זה. האם החזקת הסכין יכולה להוות "דבר-מה נוסף" לאמרות ההודיה של המערער? לטעמי, התשובה לכך הִנָּהּ חיובית. החזקת סכין המזוהמת בסם מסוכן ברשות המערער בתוככי יחידה צבאית הִנָּהּ ראיה, המסבכת את המערער במעורבות בעולם הסמים. היא ודאי יכולה להוות ראיה מאמתת להודיה, שעניינה שימוש בסמים מסוכנים במספר הזדמנויות על ידי המערער (ראו, למשל, ע/88/07 התובע הצבאי הראשי נ' סמל דרעי, פס' 11 (2008)). מובן הוא, כי החזקת הסכין בנסיבות הללו הִנָּהּ לכאורה עבֵרה נפרדת של החזקת כלי, המשמש להכנת סם מסוכן או לצריכתו, עבֵרה אשר יוחסה למערער בכתב האישום אשר הוגש נגדו, על כל המשתמע מכך. אמרת ההפללה, שאותה מסר אריה שליידר אמנם איננה בעלת משקל מלא, מהטעמים, אשר צוינו בהחלטת השופטת, סא"ל תומר (סירובו להתעמת עם המערער ואי זיהויו במסדר זיהוי תמונות); עם זאת, אין ניתן ואין זה נכון להתעלם ממנה כליל, כאילו לא באה לעולם. יש באמרה זו, לטעמי, כדי לחזק את הראיות הלכאוריות הקושרות את המערער לעולם הסמים. היא מהווה אף ראיה לכאורה - אף כי מוחלשת - לביצוע העבֵרה שמצויה בפרט האישום השני, שעניינה סחר בסם מסוכן. מאמרותיו של המערער (כמו גם מעדותה של אחותו, הדס) ניתן ללמוד בבירור, כי המערער נהג לעשות שימוש אינטנסיבי למדי בסמים מסוכנים אף לפני שירותו הצבאי. בית דין זה כבר פסק בעבר, כי יש לשקול שימוש בסמים בתקופה שלפני הגיוס לשירות בעת הערכת מסוכנותו של מערער. במסגרת ע"מ/14/97 רב"ט סטמקר נ' התובע הצבאי הראשי, פד"ץ 1997(ב) 451, 455, 469-468 (1997), נקבע כדלקמן - "לעניין החשש לשימוש חוזר בסם - אין להימנע מלהזכיר את התקופה שלפני הגיוס, שבה עשתה שימוש רב מאוד בסם ... המערערת השתמשה שימוש רב בסמים מסוכנים עוד בטרם גיוסה. ניסיונה להפסיק את השימוש בסם לא עלה יפה. קיים חומר ראיות לכאורה, כי בתקופת שירותה עישנה סם ... בנסיבות אלה אין נראה לי מוצדק השחרור מן המעצר ...". במקרה שלפנינו, לא נשמעה ולוּ טענה, שלפיה, המערער עשה ניסיון להפסיק את השימוש בסם. ההיפך הוא הנכון - הוא עשה שימוש בסם, לדבריו על-מנת להפיג השעמום. בנסיבות שכאלה, מסוכנותו ברורה וגלויה. 7. בכל הנוגע לעילת המעצר, כבר נפסק בבית-המשפט העליון בעניין שרגאי (בש"פ 3513/95 רב"ט שרגאי נ' התובע הצבאי, פרקליטות חיל האוויר, פ"ד נא(2) 686, 690 (1997)) - "התמונה המתקבלת הינה של חייל, שהשימוש בסם מסוכן אינו עניין חד-פעמי אצלו. זוהי פעילות נמשכת. ... חלקה של פעילות זו נעשה... בתחום הצבא. ... כל אלה מבססים חזקה כי אם המבקש יהא חופשי הוא ימשיך להשתמש בסמים מסוכנים. שימוש עתידי בסמים על-ידיו עלול לפגוע בתפקודו האישי כחייל; הוא עלול לפגוע ביכולת יחידתו. מהותו ואופיו של השירות הצבאי מצדיקים קיומו של צבא נקי מסמים. ... הנה-כי-כן, התשתית העובדתית המונחת בפנינו יוצרת חזקה כי המבקש - אם יתהלך חופשי - יתמיד בשימוש בסמים. דבר זה פוגע בשלום הציבור". בית-המשפט העליון הדגיש, כי חזקה זו ניתנת לסתירה, אם יצליח המערער להראות כי עניין לנו באירוע חד-פעמי או באירועים חולפים. באותו מקרה החזקה לא נסתרה, ולפיכך נעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. דברים דומים ניתן לומר על המערער שלפנינו: קיימות ראיות לכאורה שהוא עושה שימוש בסמים מסוכנים במהלך שירותו הצבאי (יצוין, שהוא גויס רק ביום 20.11.07 ונעצר כבר ביום 31.3.08); הוא עשה שימוש אינטנסיבי בסם עוד בטרם גיוסו. השימוש בסם השתרע על-פני כל תקופת שירותו. המערער הוא לוחם, ואוחז בנשק; הוא החזיק סכין מזוהמת בסם בתוככי יחידתו. יוצא, שמתקיימת חזקה, שלפיה, אם יתהלך חופשי, הוא יתמיד בשימוש בסמים. בחומר הראיות אשר הובא לפניי, לא מצאתי כל ראיה לסתור חזקה זו. ההיפך הוא הנכון - עדותו של שליידר, כפי שאף ציינה השופטת הנכבדת קמא, מוסיפה עוד אבן לפסיפס, ומהתמונה הכוללת מצטייר, לכאורה, קשר הדוק לעולם הסמים. בנסיבות שכאלו, אף אני סבור שחלופת מעצר לא תשיג את תכליות המעצר (ראו ע"מ/19/02 טור' אוחנה נ' התובע הצבאי הראשי (2002)). עילת מעצר ברורה זו מצטרפת לזו הניבטת מהעבֵרה שעניינה סחר בסם מסוכן. משקלן המצטבר מחייב מעצרו של המערער במעצר סגור דווקא. חלופת מעצר לא תוכל לקדם את הסכנות, הטמונות במערער. בנסיבות המקרה דנן, קציבת המעצר הסגור, כפי שהדבר נעשה על ידי השופטת הנכבדה קמא, הִנו צעד, אשר יאפשר פיקוח הדוק אחר קצב התנהלות המשפט ואחר חזרתו של שליידר ארצה למסירת עדותו. 8. התוצאה הִנָּהּ, שהערעור נדחה.מעצרצבאשימוש בסמיםשירות צבאיסמים