מעצר בעבירת סחיטה בכוח

להלן החלטה בנושא מעצר בעבירת סחיטה בכוח: החלטה בקשה למעצר עד תום ההליכים. כתב האישום והבקשה 1. המשיב הואשם בכתב אישום בסחיטה בכוח (שלושה אישומים) עבירות לפי סעיף 427 (א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין"), בחבלה חמורה (שלושה אישומים) עבירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, באיומים, בהיזק בזדון, בהדחה בחקירה ובגניבה, עבירות בהתאמה לפי סעיפים 192, 452, 245 (ב) ו - 383 לחוק העונשין 2. כתב האישום מפרט מסכת של מעשי בריונות ואלימות כלפי מכריו של המשיב משכבר הימים, אילנה (ילנה) גלוזמן, בוריס גולדברג, ורומן לימוניק (להלן - "ילנה", "בוריס" ו - "רומן") וכן נסיונות למנוע תלונות על מעשי המשיב כלפיהם והדחה בחקירה של רומן. על פי האישום הראשון, באוגוסט 2003 "קנס" המשיב את רומן משום שמצא את ילנה כשהיא ישנה אצל רומן ושניהם שתויים ב - 1,000 דולר. רומן יליד 1929. משלא שילם רומן את ה"קנס" למשיב כעבור מספר ימים, הגיע המשיב למגורי רומן, היכה אותובאגרוף ושבר את לסתו השמאלית של רומן. כתוצאה מכך אושפז רומן למספר ימים בבית חולים. על פי האישום השני, היו למשיב דרישות כספיות מבוריס עוד משנת 2002, על רקע רצון של ילנה, בוריס והמשיב לשכור דירה במשותף וטענת המשיב לחוב בוריס כלפיו בגין מקדמת 3,000 ₪ ששילם המשיב למשכיר דאז. ב - 14.3.04 ובעקבות דרישת המשיב פעם נוספת מבוריס שלא מולאה, היכה המשיב את בוריס ברחוב באגרופיו, בוריס איבד זמנית את הכרתו, לסתו השמאלית נשברה כתוצאה מכך והוא אושפז בבית חולים ונזקק לטיפול רפואי משך חודש ימים. על פי האישום השלישי, תקף המשיב את ילנה ב - יולי 2004 והיכה אותה בראשה על מנת שתמסור לו היכן מתגורר בוריס. ב - 14.12.04 עת גרו ילנה ובוריס בחדר משותף בדירה עם אחרים ברח' עליה (להלן - "הדירה"), ובמועד בו היה אמור בוריס לקבל קצבת ביטוח לאומי, נכנס המשיב לחדרו של בוריס בדירה ובעוד בוריס ישן ושתוי דרש ממנו כסף. כשהשיב בוריס כי אין בידיו כסף היכה אותו המשיב באגרופיו ובעט בו בפניו ובצלעותיו. בעל הדירה שהגיע למקום לא הצליח לעצור בעד המשיב. לאחר מכן תקף המשיב דייר נוסף בדירה בשם אורה צימבלר (להלן - "אורה"), איים עליו ועזב את הדירה. כששב המשיב לדירה בסמוך לדברים אילו ומצא אותה נעולה, בעט בדלת, שבר את המנעול ואת שרשרת הדלת, נכנס לדירה ושב להכות את בוריס. למצוותו יצא עימו בוריס החוצה ואזי דרש ממנו המשיב לחתום למשיב על שטר חוב של 20,000 ₪. כאשר ניסה בוריס לשוב לדירה, שב המשיב וחבט בו באגרופים ובבעיטות. במהלך הדברים איים המשיב על בוריס כי אם ילך (בוריס) למשארה ישב המשיב בכלא ואף יצא משם ויהרגנו. כתוצאה מאלימות המשיב נגרמו לבוריס שברים בלסתו השמאלית ובצלעותיו, דימומים באפו והוא אושפז בבית חולים. על פי האישום הרביעי, במהלך עימות בחקירה משטרתית בין המשיב לבין רומן הציע המשיב לרומן ליישב העניינים ביניהם, לרבות בפיצוי כספי מחוץ למשטרה. בהמשך הניע המשיב את רומן לומר כי הודעתו במשטרה שקרית ובאה בעקבות דרישת ילנה. עוד אמר המשיב בהתייחס לבוריס, כי האחרון לא ימסור עדות והמשיב ידאג "לנער אותו". על פי האישום החמישי בשנת 2002 נטל המשיב מאורה מכשיר טלפון סלולארי ולא החזירנו לאורה. עד כאן כתב האישום. 3. הבקשה נוקבת בשתי עילות מעצר כלפי המשיב: מסוכנות לציבור לאור עבירות שבוצעו באלימות חמורה וכן חשש להשפעה על עדים והכל מכוח העילות הסטטוטוריות והחזקות בסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו - 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). 4. לטענת ב"כ המשיב לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בחומר החקירה, לאור סתירות וחוסרים בהודעות המתלוננים, בין הודעה אחת לשניה של אותו מתלונן, בפרט של ילנה, לאור אי התאמה בין תאריכי המסמכים הרפואיים לבין תאריכי התקיפות בכתב האישום, המשיב מכחיש את המיוחס לו לדבריו ניסה ליישב סכסוכים בדרכי שלום ועוד. לחלופין נטען כי המצבת הראייתית התכרסמה ומכל מקום ניתן ויש להסתפק בחלופת מעצר שפגיעתה בחירות המשיב פחותה ממעצר ממש. ראיות לכאורה להוכחת האשמה 5. המבחן לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה כנדרש בסעיף 21 (ב) לחוק המעצרים נקבע בבש"פ 8087/95, פד"י נ (3) 133 (להלן "הלכת זאדה") והוא קיומו של פוטנציאל ראייתי מרשיע בחומר החקירה. בית המשפט יבחן את מלוא חומר החקירה שלוקט תוך התייחסות בו אף לטענות הגנה העולות. אם לאחר עיון בחומר זה ניתן לקבוע כי קרסו או התכרסמו ה"ראיות" שלוקטו - יבוא הדבר לידי ביטוי בהחלטת שחרור או בתנאי שחרור לפי הענין. ככלל אין בית המשפט בוחן בשלב הבקשה למעצר בחינות של משקל או של מהימנות והשאלה הינה אם קיים בהודעות ובראיות אחרות פוטנציאל מרשיע בהנחה שיוותרו על כנן בתום החקירה הנגדית במשפט. 6. לאחר עיון בחומר החקירה ובטיעוני הצדדים נמצא כדלקמן - כללי 7. המבקשת בטיעוניה הסכימה כי ילנה, בוריס, רומן והמשיב הינם "שיכורים. כעולה מחומר החקירה לא מדובר בעמודי התווך של החברה. יחד עם זאת לאנשים אילו זכויות ומעמד במשפט בין כעדים, בין כמתלוננים ובין כקורבנות ושלמות גופם ובריאותם כשל כל אדם אחר. אשר לערכן של הודעותיהם, ככל שאין מדובר בקריסת עדות, ענין הוא למשפט עצמו. 8. הודעות המתלוננים באישומים הראשון, השני והחמישי נמסרו כחלוף זמן משמעותי מאז האירועים. לדברי המתלוננים חששו מהמשיב שמא יתנכל להם ועל כן השיהוי. שאלת כבישתן של ההודעות - עניינה משקל ומהימנות ותידון במשפט עצמו. אין באמור לעיל כשלעצמו כדי לפגום במצבת ראייתית אם ימצא כי קיימת. 9. האישום הראשון - המיוחס למשיב באישום זה מבוסס על הודעותיו של רומן מ - 15.12.04 ומ - 21.12.04. בעימות שהתקיים בין המשיב לבין רומן טרם ההודעה האחרונה חזר רומן על פרטי הודעתו וכעולה מדו"ח תמלול קטע עימות בין השניים (כולל תרגום שוטר דובר רוסית) המשיב ניסה להניע את רומן לחזור בו מהודעתו ולספר כי הינה שקרית וכי מסר אותה כמצוות ילנה בלבד (דו"ח מ - 22.12.04, עמ' 6). המשיב מכחיש כי תקף את רומן. תחילה טען כי אינו מכיר את רומן כלל (הודעה מ - 19.12.04, עמ' 3-4) אחר כך הודה כי מכיר את רומן, היה אצלו עם בוריס וילנה אך מכחיש האירוע (הודעה מ - 20.12.04, עמ' 8). פגיעותיו של רומן מוכחות לכאורה ממסמכים רפואיים של בי"ח איכילוב מאוגוסט 2003. אמנם רומן לא זכר מתי תקף אותו המשיב אך את פרטי התקיפה זכר היטב וזכר להפנות למסמכים הרפואיים. די בכל אילו ובפרט בהתנהגות המשיב בעימות כדי לבסס ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באישום הראשון. 10. האישום השני המיוחס למשיב באישום זה מבוסס על הודעת בוריס מ - 15.12.04. בהודעה מפרט בוריס מסכת של דרישות ( עמ' 1 ש' 18 ואילך ועמ' 3 ש' 19 ואילך) כיצד היכה בו המשיב בפארק ושבר את לסתו. עוד מתאר בוריס כיצד נהג המשיב להגיע ולסחוט ממנו כספים סמוך למועד קבלת כספי ביטוח לאומי של בוריס (עמ' 1 למטה) וכן את חששו מהמשיב אשר מנע ממנו להתלונן בזמן אמת (עמ' 2 ש' 7-8) ואת איומיו של המשיב כי יהרגנו אם יפנה למשטרה. בהודעתו של יורי גפרוב, מ- 15.12.04 (עמ' 3 שורה 19 ואילך), מספר יורי כי המשיב סיפר לו שהכה את בוריס. בעימות בין בוריס לרומן (לפי דו"ח תמלול הנ"ל) קושר עצמו המשיב במידת מה לאירוע אך מכחיש כי תקף את בוריס אלא לדבריו הסביר לו "בוריה, אני יכול להרוג אותך כאן?" (עמ' 1). פגיעותיו של בוריס נתמכות במסמכים רפואיים. המשיב בהודעותיו ובעימות מכחיש כי תקף את בוריס אך די בחומר שלוקט כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באישום זה. 11. האישום השלישי האירועים נשוא אישום זה הביאו למעצרו של המשיב. המיוחס למשיב באירוע זה מבוסס על הודעות בוריס, ילנה, אורה ודייר נוסף בדירה, דנילה פטיחובסקי (להלן - "דנילה") וכן על עדות בנו של בעל הדירה שנכח במקרה בדירה - X (להלן - "X") מ - 15.12.04.כאשר נכנס המשיב לראשונה לדירה והחל להכות בבוריס בחדרו, היה בוריס שיכור לדבריו. כך לדבריה - אף ילנה בעימות בינה לבין בוריס (עמ' 9 ש' 3). ואולם החומר הראייתי הרלבנטי נמצא בהודעתו של X שאינו נחשד בשיכרות ומתאר בהודעתו(עמ' 1 ש' 9 - 13) כיצד חובט המשיב פעם אחר פעם בבוריס ודורש ממנו בין החבטות כספים. כן תאר הוא את בוריס חסר הישע נופל למיטה, בקושי זז, פאסיבי וגונח מכאבים ומבחין בדימום מפניו של בוריס (עמ' 2 ש' 21 ואילך). X מתאר אף כיצד היכה המשיב את אורה, דייר נוסף בדירה (עמ' 1, ש' 16).X מתאר כיצד כשלו נסיונותיו לשכנע את המשיב לחדול ממעשיו. לאחר דברים אילו מתאר בוריס בהודעתו כיצד יצא מרצונו עם המשיב לרחוב "כדי למנוע בלגאנים". יצויין כי בדו"ח פעולה של שוטרים שהוזמנו בסמוך למקום מתוארים כתמי דם בחדר המדרגות של הבנין בו מצויה הדירה. בוריס מתאר המשך אלימות כלפיו ברחוב ושיבתו לבד לדירה. מכאן מתחילות הודעות אורה ודנילה ולפיהן לאחר שננעלה הדירה מבפנים, התפרץ המשיב אליה ושב להכות בבוריס (עמ' 1 ש' 21 ואילך). המשיב בהודעותיו ובעימותים גרס כי בוריס חב לו חוב כספי לגיטימי בגין עסקת שכירות דירה במשותף בעבר - שנכשלה. לגרסת המשיב מתחמק בוריס מפרעון חובו. לדבריו אכן היה ביום האירוע בדירה (של בוריס,ילנה, אורה ודנילה) אך הסתפק בדרישה מילולית של החוב הכספי מבוריס. לדבריו בוריס נפל עקב שיכרות ביציאתם מהדירה והוא הרים אותו (הודעה מ - 19.12.04, עמ' 3 ש' 1 ואילך). לאחר מכן שתו בירה בקיוסק ואזי עזב המשיב במונית. באירוע אלים ומתפתח המתרחש בזירות שונות (דירה, מדרגות, רחוב, שוב דירה) אך טבעי שכל אחסד מהעדים יקלוט תמונה מעט שונה ויווצר לגבי חלק מהאירוע "רשומון". אך טבעי הוא שזכרונו של בוריס, שהיה הקורבן לכאורה, לא יהיה מדויק או מלא. יחד עם זאת מצאתי "עוגן" לכאורה בהודעת X, אורה ודנילה שידעו לתאר רצף אירועים, בהשלמות חלקיות של בוריס. לענין עוצמת הפגיעות בבוריס נמצאו מסמכים רפואיים (קריאים בחלקם) מבי"ח וולפסון וצילומים של בוריס במשטרה. קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב אף באישום זה. 12. האישום הרביעי מדו"ח תמלול קטע עימות בין המשיב לרומן (מ - 22.12.04, עמ' 6) עולה לכאורה וככל שנדרש בשלב זה כי המשיב ניסה להשיא את רומן לחזור בו מהודעתו, וכך לכאורה אמר המשיב לרומן : " תגיד שזה לא היה, שאתה לא זוכר, תגיד שילנה אמרה לך להגיד, מה שאתה רוצה.....אני חושב שבוריס הוא לא הבן אדם שיתן עדות. אני אנער אותם...(לפי ההקשר והנזכרים בשורות התמליל הקודמות הכוונה לכאורה לבוריס וילנה). נמצאו ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב באישום זה. 13. האישום החמישי לא מצאתי להעמיק במצבת הראייתית לגבי אישום זה שכן מדובר בעבירת רכוש, כשלעצמה מהנמוכות במדרג, שארעה לפי כתב האישום לפני זמן רב יחסית ואינה מייצרת ככלל עילת מעצר. עילות מעצר 14. ממצבת הראיות לכאורה לעיל עולה כי אכן קמות שתי עילות מעצר מהותיות כלפי המשיב: האחת, מסוכנות לציבור עקב עבירות אלימות חמורות והשניה חשש לשיבוש הליכי משפט עלי ידי השפעה על עדים. אשר לעילה הראשונה - מסוכנות המשיב מוגברת נוכח נכונותו חסרת המעצורים לפגוע פיסית בחלשים ממנו, לחזור ולפגוע בהם אף כשהם במצב של חוסר ישע ואינם מסוגלים להתגונן. חוב כספי, לגיטימי ככל שיהיה (כטענת המשיב כלפי בוריס) אינו מצדיק שימוש בבריונות נוסח ה"מאפיה" כעולה מהראיות לכאורה. ודאי יפים הדברים בענין תקיפת רומן, ילנה ואורה, כלפיהם אין למשיב אף דרישה כספית לגיטימית לכאורה. המשיב נהג בקורבנותיו ובפרט בבוריס כחיית טרף ממש השבה וחובטת בטרפה כשהוא כבר חסר עשתונות וישע. אשר לעילה השניה - ניתן ללמוד מהמצבת הראייתית כי המשיב חסר מעצורים לכאורה. כפי שלא היסס לכאורה להשיא את רומן לחזור בו מהודעתו בין כותלי המשטרה ובעיצומן של החקירות ולא היסס לאיים ולפעול באלימות לצרכיו שלו כלפי מכריו - קורבנותיו, כך לכאורה קיים סיכון ממשי כי יפעל כך בעתיד, אם ישוחרר. שילוב שתי העילות ודאי מחמיר את מצבו של המשיב בשלב בחינת חלופת מעצר. חלופת מעצר 15. המשיב הורשע בעבר שלוש פעמים בעבירות אלימות. תלוי נגד המשיב מאסר מותנה חב הפעלה של 8 חודשים. המשיב אינו מסוכן לבוריס, לילנה, לרומן או לאורה בלבד. המשיב מסוכן לציבור כולו ואין לדעת מי (ועל מה) "יקלע לקו האש שלו" ויזכה לנחת אגרופיו ובעיטותיו. 16. חובה על בית המשפט, על פי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים לבחון בכל מקרה תנאי שחרור שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה מתנאי מעצר ממש וכך נעשה אלא שלטעמי בנסיבות הענין לא יכולה להמצא חלופת מעצר אשר תפיג את המסוכנות והחשש בבסיס עילות המעצר כלפי המשיב. אינני רוחשת למשיב אמון מסוים ומינימלי המאפשר שחרורו לחלופת מעצר. אינני סבורה כי העדר רסן ומעצורים שהפגין המשיב בעבר יעלמו כבמטה קסם עם שחרורו לחלופה. סוף דבר המשיב נעצר עד תום ההליכים.מעצרמשפט פליליסחיטה