מעצר בעבירת נשק

להלן החלטה בנושא מעצר בעבירת נשק:

החלטה

הבקשה

1.     לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 229/08, שבו הואשם כדלהלן: בעבירה בנשק, בקבלת דבר במרמה ובהחזקת תחמושת שלא כדין - עבירות לפי סעיפים 144(ב3) רישא, 415 ו-144(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירת אי-רישום קבלת תחמושת - לפי סעיף 16(2) בשילוב עם סעיף 10ג(ג) לחוק כלי יריה, תש"ט-1949.

האישום
2.     להלן העובדות שיוחסו למשיב בכתב-האישום.

המשיב משמש החל מיום 16.6.08 כמנהל סניף ירושלים של חברת צ.מ.א. שומרת אחזקות ושמירה (2007) בע"מ (להלן - החברה). במסגרת תפקידו, המשיב הנו "בעל רישיון מיוחד בחברת שמירה" מטעם משרד הפנים. הוא הוסמך לנהל חדר נשק בחברה, וכן לרכוש תחמושת עבורה או מטעמה - הכל בכפוף לאישור מנכ"ל החברה, ולאחר קבלת אישור ספציפי לכל רכישה מראש ענף כלי יריה ותפקידים מיוחדים במשרד הפנים.

ביום 2.8.08, או בסמוך לכך, סיכמו המשיב ורדא זלבאני (להלן - רדא), כי הראשון יספק לאחרון 2,000 כדורים בקוטר 9 מ"מ (להלן - הכדורים), זאת תמורת תשלום. למחרת, ביום 3.8.08, פנה המשיב למשרד הפנים והצטייד בהיתר לרכישת 2,000 כדורים. פנייתו למשרד הפנים לקבלת ההיתר, נעשתה ללא שיידע את מנכ"ל החברה, וממילא מבלי שקיבל את אישורו לכך. המשיב אף לא יידע את משרד הפנים בעת שביקש את ההיתר, כי רכישת התחמושת נעשתה שלא בידיעת מנהל החברה וללא אישורו.

במועד האמור, 3.8.08, בתכוף לאחר קבלת ההיתר, פנה המשיב לחברת מאגנום 88 בע"מ (להלן - מאגנום), המוסמכת למכור נשק ותחמושת לבעלי היתרים כדין ממשרד הפנים. הוא הציג את ההיתר שקיבל באותו בוקר, ורכש על חשבון החברה 2,000 כדורים בקוטר 9 מ"מ. לאחר שקיבל הכדורים לידיו, לא הפקיד המשיב את הכדורים במחסן הנשק של החברה, נמנע מלבצע רישום מעקב אחר תנועת הכדורים, וכל זאת בניגוד לנהלי משרד הפנים והוראות חוק כלי יריה. בסמוך לאחר המועד האמור, מסר המשיב את הכדורים לרדא תמורת סכום כסף ששיעורו המדוייק אינו ידוע.

בחיפוש שנערך בביתו של המשיב ביום 11.8.08, נמצאו בארון 38 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ, אשר הוחזקו על-ידי המשיב שלא כדין.

במעשים המתוארים לעיל, הנטענים בכתב-האישום, המשיב - שהנו רשאי על-פי דין למסור תחמושת - מסר או מכר תחמושת לאדם שאינו רשאי על-פי דין להחזיק בה, ולצורך כך קיבל במרמה ממשרד הפנים היתר לרכישת התחמושת, החזיק בתחמושת ללא רשות על-פי דין, ולא רשום ביומן מלאי התחמושת של החברה את עובדת הרכישה.

גדר המחלוקת בבקשה למעצר
3.     המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום משפטו. היא גורסת, כי בידיה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב, הנסמכות בעיקרן על הודאת המשיב בחקירתו במשטרה, בכך שרכש שלא כדין 2,000 כדורים והחזיקם ברכבו במשך כארבעה ימים, ועל תמלילי שיחות הטלפון בין המשיב לבין רדא, מהם עולה המסקנה, כי בסמוך לאחר רכישת הכדורים על-ידי המשיב, מכר אותם לרדא. לטענת המשיבה, מארג הראיות הנסיבתיות מצביע על כך שעיסקת מכירת התחמושת, לא רק נרקמה אלא אף הוצאה אל הפועל. המשיבה גורסת, כי קמה עילה למעצרו של המשיב עד לתום משפטו, מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת נוכח הסיכון הנשקף ממנו לבטחון הציבור. כן גורסת היא, כי קמה עילה נוספת למעצרו של המשיב - לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק הנ"ל - מחמת החשש ששחרורו בערובה עלול להביא לשיבוש מהלכי המשפט, זאת לאור הגרסאות השונות והסותרות שמסר המשיב בחקירותיו, וסירובו למסור את שמותיהם של מי שלטענתו יכולים לבסס את גרסתו, לפיה רכש את התחמושת לצורך עריכת "מטווח מאולתר" עם חברים.

4.     ב"כ המשיב גורס, כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת מרשו בעבירות המיוחסות לו. עם זאת, הוא אישר שאם יקבע בית-המשפט כי מצויות ראיות לכאורה לביסוס האישום, אזי תקום עילת מעצר נגד המשיב. במקרה שייקבע שיש ראיות לכאורה, עתר הסנגור לחלופת מעצר, לפיה ישוחרר המשיב לדירה שבה הוא מתגורר כיום עם בת-זוגו, שהיא גרושתו, במבשרת-ציון; זאת בתנאי "מעצר בית", ובפיקוח בכל שעות היממה של הבת הזוג או של אחותו. הוא גורס, כי יש בחלופה זו כדי להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, אף מבלי שהחלופה תיבחן על-ידי שירות המבחן, ולפיכך לא עתר להזמנת תסקיר מעצר.

     באשר לראיות לכאורה, אישר הסנגור כי בחומר החקירה יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב רכש ביום 3.8.08 2,000 כדורים מחברת מאגנום, לאחר שהצטייד בהיתר לרכישת התחמושת ממשרד הפנים עבור החברה. כן אישר הסנגור, כי משיחות הטלפון בין המשיב לבין רדא - שהתקיימו הן ביום 2.8.08 והן ביום 3.8.08 - עולה, לכאורה, כי המשיב ורדא שוחחו על כך שהראשון ימכור לאחרון 2,000 כדורים עבור תמורה כספית. ואולם, לטענת הסנגור, אין אינדיקציה לכך שמדובר בעסקה ממשית, וממילא - כי מדובר בעסקה שיצאה לפועל; וכי מדובר, כעולה מהודעתו של המשיב במשטרה, במלים בלבד שלא הייתה מאחוריהן כל כוונה פלילית להגיע לעסקה - בבחינת "כביכול צחוק" (כדברי המשיב בהודעתו מיום 18.8.08 ש' 19), או ב"התרברבות לשמה" (כהגדרת הסנגור בעמ' 9 לפרוטוקול, ש' 1).

הראיות לכאורה
5.     לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. מדובר במארג של ראיות נסיבתיות, הנסמכות, בעיקרן, על שלושה אדנים: אמרותיו של המשיב במשטרה; תמלילי שיחות טלפון - בין המשיב לבין רדא, ובין רדא לבין אחרים; והודעותיהם של עדים בחברה שבה עבד המשיב, בחברת מאגנום ובמשרד הפנים. אסקור להלן, בקצרה, את עיקר הראיות.

6.     כאמור, אין חולק, כי בחומר החקירה ישנן ראיות לפיהן פנה המשיב ביום 3.8.08 למשרד הפנים בבקשה לקבלת היתר לרכישת 2,000 כדורים עבור החברה; וכי בתכוף לאחר מכן, עוד באותו היום, הציג את ההיתר בחברת מאגנום, רכש ממנה בשם החברה את הכדורים וקיבלם לידיו. המשיב לא חלק על עובדה זו בחקירתו במשטרה, והדבר אף נתמך בהודעותיהם של עובד חברת מאגנום, מר יהודה מזרחי, ושל פקיד משרד הפנים, מר יוסף מנשה. הגרסה הנטענת בכתב האישום, לפיה הרכישה נעשתה על-ידי המשיב, מבלי שיידע את מנכ"ל החברה, ללא קבלת אישורו לכך, ללא עריכת רישום או תיעוד כלשהו בחברה, ואף ללא כל צורך ענייני של החברה בתחמושת האמורה, עולה מהודעותיהם של מנהל החברה, מר פנחס דידי, והפקידה בחברה, הגב' אורית דנינו.

7.     נדבך מרכזי בתשתית הראיות לכאורה ניתן למצוא בתמלילי האזנות הסתר שבוצעו לשיחות שקיים המשיב עם רדא. יצוין, כי תוכן השיחות הועלה על גבי תקליטור, המצוי בתיק החקירה, ואולם טרם בוצעו תמלילים מלאים של השיחות, ובתיק החקירה מופיעות התמציות של כל שיחה ושיחה. הסנגור, שמן הסתם האזין לתקליטור, לא חלק על כך שהתמציות משקפות את השיחות, ולהלן אתייחס לאמור בתמציות.

     בשיחה שהתקיימה בין המשיב לבין רדא ביום 2.8.08, בסמוך לשעה 22:00, משוחחים השניים לכאורה על עסקה של מכירת כדורי תחמושת תמורת תשלום כספי. המשיב מתייחס למחיר של "שני שקל לכדור", רדא מציין שידאג לגייס עוד באותו לילה או למחרת כ-2,000 ₪, והמשיב מציין כי יגיע לרדא למחרת לביתו במחנה הפליטים שועפט.

כאמור, למחרת, ביום 3.8.08, הצטייד המשיב במשרד הפנים בהיתר לרכישת 2,000 כדורים עבור החברה, ורכש בחברת מאגנום, באמצעות ההיתר הנ"ל, 2,000 כדורים.

בשיחה שקיימו המשיב ורדא בבוקרו של ה-3.8.08, בסמוך לשעה 09:00, נדברו השניים להיפגש בביתו של רדא, ורדא מציין כי הוא מעוניין להעביר למשיב את הכסף שאסף. בשיחה נוספת שקיימו השניים כחצי שעה לאחר מכן, בשעה 09:33, אמר המשיב לרדא, כי הוא יכול לספק לו בשלב זה 2,000 כדורים, רדא השיבו כי הוא יכול להגיע אליו שכן הכסף מוכן, והשניים נדברו להיפגש לאלתר. בשיחה נוספת, שהתקיימה בשעה 09:58, שוחחו השניים שוב על הכמות. המשיב שאל את רדא "רוצה 2,000?", ורדא השיב, כי הוא מוכן לקבל גם כמות גדולה יותר. השניים נדברו להיפגש מיידית בביתו של רדא.

שיחה נוספת שהמשטרה צותתה לה, התקיימה בין השניים כעבור ארבעה ימים, ביום 7.8.08, בשעה 12:46. רדא שאל את המשיב, האם "יוכל לסדר איזה משהו היום בקופסא... 250 קח הקרטון"; המשיב ענה כי יבדוק זאת, ורדא השיבו, כי ידאג לשלם לו על כך.
     
     מתמלילי שיחות טלפון רבות שקיים רדא עם אחרים, במועדים 2.8.08 ו-3.8.08, קיימת אינדיקציה לכך, כי לאחר שנרקמה העסקה הקונקרטית ביום 2.8.08 בשעה 22:00, פעל רדא לאיסוף כספים לתשלום עבור רכישת התחמושת מהמשיב, וכי ביום 3.8.08 ניהל רדא שיחות טלפון עם אחרים, בהן הציע למכור כדורים (כמו למשל תמליל שיחה מיום 3.8.08 שעה 19:40).

8.     רדא אישר בהודעתו במשטרה, כי שוחח עם המשיב, ואף אישר כי הוא היה צד לשיחות הטלפוניות שהוקלטו. עם זאת טען, כי לא רכש מהמשיב כדורים. את גרסתו המפלילה את המשיב, מבקשת המאשימה להשתית על אמרותיו המוקלטות שצויינו לעיל.

9.     בהודעתו במשטרה מסר המשיב גרסאות שונות וסותרות.

     בהודעתו הראשונה, מיום 11.8.08 בשעה 11:49, טען המשיב, כי במחצית חודש יולי 2008 ביקש ממנו רדא תחמושת, וכלשונו: "ביקש ממני כדורים לאקדח, אמר שיש לו בלאגנים, ביניהם, חתונות ועניינים אחרים, ורצה שאשיג לו כדורים לאקדח". לדבריו, דחה את הבקשה, ומאז לא שוחחו השניים ביניהם על נשק או תחמושת. עם זאת, אישר המשיב, כי ביקר מספר פעמים בביתו של רדא במחנה הפליטים שועפט. על גרסה זו חזר המשיב גם בהודעתו השנייה במשטרה, מיום 11.8.08 בשעה 18:50.

     בהודעתו השלישית במשטרה, מיום 12.8.08 בשעה 12:45, לאחר שהוצגו למשיב על-ידי חוקריו תמלילי שיחות הטלפון שהתקיימו בינו לבין רדא במועדים 2.8.08 ו-3.8.08, שבהן דובר עסקת מכירת הכדורים, הכחיש המשיב את קיומן של השיחות, וממילא - את תוכנן.

     בהודעתו הרביעית, מיום 13.8.08 בשעה 19:10, סרב המשיב להצעת החוקרים להאזין לשיחות הטלפון ולהגיב לתוכנן. כאשר נשאל על מה שוחח עם רדא בנושא התחמושת, סרב לענות, והגיב: "יש לך את ההקלטות. אני לא מגיב על זה". באותה הודעה טען המשיב, כי קנה מחברת מאגנום 2000 כדורים על-מנת להשלים חסר של 2,000 כדורים בחברה כתוצאה מירי במטווח מאולתר ובלתי חוקי, שבוצע על-ידו, יחד עם ארבעה מאבטחים נוספים, באזור נבי מוסא שליד מעלה-אדומים, במהלך חודש יולי 2008. כן טען, כי הרכישה בוצעה ללא כל רישום ותיעוד.

     בהודעתו החמישית, מיום 16.8.08 בשעה 19:06, שב ואישר המשיב, כי רכש ביום 3.8.08 מחנות מאגנום 2,000 כדורים בקוטר 9 מ"מ, וחזר על הטענה כי הרכישה נועדה להשלמת חסר של כדורים בחברה, כתוצאה מהירי במטווח המאולתר. הוא סרב למסור לחוקרים את שמות המאבטחים שהשתתפו במטווח זה, אישר כי איש בחברה לא ידע על קיומו של המטווח הנטען, ולא הסביר מדוע נדרש לעריכת מטווח בלתי חוקי. כאשר הפנו החוקרים את המשיב לתמלילי שיחות הטלפון מיום 2.8.08 ומיום 3.8.08, בעניין השיחות שקיים עם רדא, על מכירת 2,000 כדורים, השיב כי בהמלצת עורך-דינו לא יענה לשאלה. לשאלה נוספת של החוקרים, האם יוכל להסביר את פשרן של השיחות שהוקלטו, השיב: "זרמתי איתו בשיחות הטפשיות האלה". משביקשו השוטרים להבהיר, "למה התכוונתם כשדיברתם על 2,000 כדורים", ענה "לא יודע" (ש' 108-110 להודעה).

     בהודעתו האחרונה, מיום 18.8.08, שינה המשיב את גרסתו בדבר רכישת התחמושת בעקבות מטווח שערך עם ארבעה מאבטחים. הפעם טען, לראשונה, כי רכש את התחמושת לשם עריכת מטווח מאולתר עם חברים, שאינם עובדי החברה. לדבריו, לאחר הרכישה ביצע באזור בנבי מוסא מטווח מאולתר עם מספר חברים. הוא סרב למסור את שמותיהם, וטען כי החזיק את התחמושת שרכש ביום 2.8.08 ברכבו, במשך כארבעה ימים עד לעריכת המטווח. בכך חזר בו מגרסתו הקודמת, כי התחמושת הועברה למשרדי החברה לשם השלמת חוסר בתחמושת. משנדרש על-ידי החוקרים להסביר, מדוע אמר לרדא ביום רכישת התחמושת, כי הוא בדרכו אליו עם 2,000 כדורים, השיב: "כל מה שאמרתי לרדא זלבאני, זה היה בגדר של כביכול צחוק, שורה תחתונה אני לא נתתי לו שום כדור" (ש' 19-21).

10.     סבורני, כי בחומר החקירה האמור ישנן ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. מדובר בראיות ישירות ונסיבתיות, המובילות למסקנה לכאורית, לפיה החזיק המשיב בתחמושת שלא כדין ומסר או מכר אותה למי שלא היה רשאי להחזיק בה.

כאמור, המשיב הודה כי רכש 2,000 כדורים מחברת מאגנום על-שם החברה, וכי לא התכוון להעביר כדורים אלה לחברה. בכך, החזיק תחמושת שלא כדין. רכישת הכדורים ביום 3.8.08, שאינה שנויה במחלוקת, בצד תמלילי השיחות בין המשיב לבין רדא, הן בערב שקדם לרכישה והן בבוקר הרכישה, מובילים לכאורה למסקנה כי המשיב סיפק את הכדורים, תמורת תשלום, לרדא, כעולה מתוכן הדברים ביניהם. המשיב לא סיפק בחקירתו במשטרה כל הסבר הגיוני ומתקבל על הדעת לפשרן של השיחות, שתכנן מדבר בעד עצמן. לכך יש להוסיף את הגרסאות השונות והסותרות שמסר המשיב בדבר נסיבות רכישת התחמושת, ובעניין משמעות תוכן השיחות שקיים עם רדא. המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות הנסיבתיות הנה, לכאורה, כי המשיב ורדא רקמו עסקה לפיה המשיב ימכור לרדא את 2,000 הכדורים תמורת תשלום, וכי המשיב יצא בדרכו לרדא למסירת הכדורים, בתכוף לאחר שרכש אותם מחברת מאגנום, תוך שהציג לחברה האחרונה ולמשרד הפנים מצג כוזב בעניין מטרת הרכישה. העובדה שהכדורים לא נותרו בידי המשיב, אף בהתאם להודעתו במשטרה, ותוכן השיחות שקיים רדא עם אחרים בסמוך החל מיום 3.8.08 בשעות הצהריים, עת הציע את התחמושת למכירה, מצביעים לכאורה על כך שהעסקה לא רק נרקמה אלא אף יצאה לפועל עם העברת התחמושת לרדא. למעלה מן הנדרש אציין, כי אף אם לא הועברה התחמושת, הרי שהמשיב ביצע עסקה של מכירת התחמושת, כעולה מתמלילי השיחות. במעשים העולים מהתשתית הראייתית, השתכללו לכאורה הן העבירה של סחר בנשק - לפי סעיף 144(ב2) לחוק, שעונשה המירבי הוא 15 שנות מאסר, והן העבירה של מסירת או מכירת נשק, שלא כדין, על-ידי מי שרשאי על-פי דין למכור נשק - לפי סעיף 144(ב3) לחוק, שהמאסר המקסימאלי שנקצב בצדה הנו 15 שנות מאסר. התביעה בחרה להאשים את המשיב בעבירה לפי סעיף 144(ב3) לחוק, וכאמור לעיל קיימות בעניינה ראיות לכאורה נגד המשיב.

     לפיכך, יש בידי המאשימה, ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום.

עילת המעצר
11.     משנקבע, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס האישום, אף הסנגור אינו חולק כי קמה עילה למעצרו של המשיב. נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב לבטחון הציבור, קמה עילה למעצרו לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

למותר לציין, כי עבירות בנשק - כמו החזקתו ועשיית עסקה בו - חמורות מעצם טיבן ומהותן, זאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולביטחון הציבור. נשק ותחמושת עלולים לעבור מיד ליד, ובין היתר לגורמים שיבצעו באמצעותם עבירות פליליות חמורות, ואף לידי ארגוני טרור שיעשו בהם שימוש לפיגועים. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מהעבירות הנדונות חל על כל מי שמהווה חולייה בחוליות השונות בשרשרת הסחר בנשק, אף אם הלה אינו מודע לתכלית הספציפית של השימוש בנשק (ראו ע"פ 4609/98 טהא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.7.99); ת"פ (י-ם) 231/03 מדינת ישראל נ' זעתרי (ניתן ביום 28.3.04); ע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.11.04)).
     
הקו המנחה בפסיקת בית-המשפט העליון מורה, כי "עבירות נשק, ובפרט עבירת הסחר בנשק, מעידות על מסוכנות רבה לשלום הציבור וביטחונו, ועל כן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, זאת, למעט מקרים חריגים, בהם מציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים להעדיף חלופת מעצר" (בש"פ 4997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופט י' עדיאל מיום 26.6.05).

על הלכה זו שב וחזר בית-המשפט העליון, לא אחת, בהדגישו, כי עבירות בנשק, בהיותן עבירות ביטחון, כהגדרתן בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק הנ"ל, וכי "רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול אותה ולהצדיק בהתקיימה חלופת מעצר" (בש"פ 8303/07 בדראן נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופטת א' חיות מיום 19.10.07); וכן ראו: בש"פ 4958/01 אלנאברי נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופט לוי מיום 27.6.01); בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופט טירקל מיום 20.6.02)).

12.     במקרה שלפנינו, מעשיו של המשיב חמורים הן במהותם והן בנסיבות ביצועם. הוא מעל באמון שניתן בו, כבעל תפקיד בחברת אבטחה, וניצל את מעמדו למכירת תחמושת למי שאינם מורשים לקבל תחמושת, תמורת בצע כסף. נסיבות ביצוע העבירה חמורות שבעתיים, לאור הכמות הניכרת של התחמושת שסיפק המשיב לתושב מחנה הפליטים שועפט בירושלים, שהנו בעל עבר פלילי, ולנוכח העובדה שהתחמושת לא אותרה, ועל-פי הראיות לכאורה כבר הופצה לאחרים. בנסיבות אלו, קמה עילת מעצר נגד המשיב, והסנגור לא חלק על כך.

חלופת המעצר
12.      נוכח חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והסיכון הנשקף מהמשיב לבטחון הציבור, סבורני כי אין מקום לבחון לעת הזו חלופת מעצר, בטרם יתקבל תסקיר מעצר, אשר ניתן יהיה ללמוד ממנו האם ניתן להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב בחלופת מעצר הולמת וראויה.

     לפיכך, ועל-מנת שיהיו בפניי מכלול הנתונים הרלוונטיים לסוגיית חלופת המעצר, מתבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, זאת עד ליום 17.9.08.

     המשך הדיון בבקשה יתקיים ביום 18.9.08 שעה 14:30.

להזמין המשיב מבית המעצר באמצעות שב"ס, ולשלוח עותק מההחלטה לשירות המבחן.

     לבקשת המבקשת, אשר הועלתה במהלך הדיון, להארכת המועד להוצאת תעודת חסיון, ובהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה בעניין זה בבש"פ 687/96 גיל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.7.99, ניתנת לתביעה ארכה להגשת תעודת החסיון עד ליום 1.9.08.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נשיאת נשק

  2. הובלת נשק

  3. מעצר בעבירת נשק

  4. עונש בעבירות נשק

  5. גניבת נשק מצה''ל

  6. הברחת נשק ממצרים

  7. עונש על סחר בנשק

  8. עונש על הברחת נשק

  9. עונש על החזקת נשק

  10. עונש על נשיאת נשק

  11. מעצר על נשיאת אקדח

  12. סחר בנשק - גזר דין

  13. החזקת סכין שלא כדין

  14. הוצאת נשק מרשות הצבא

  15. ערעור על מכירת כלי נשק

  16. גזר דין בעבירת סחר בנשק

  17. החזקת סכין למטרה לא כשרה

  18. גזר דין בעבירת החזקת נשק

  19. עתירה נגד העברת נשק לרשות הפלסטינית

  20. החזקת נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין

  21. תקנות העונשין (הצגת הודעה על איסור מכירת אגרופן או סכין לקטין), התש''ס-2000

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון