מעצר בעבירת אינוס בן זוג

להלן החלטה בנושא מעצר בעבירת אינוס בן זוג:

החלטה

1.     המשיב והמתלוננת היו בני זוג לתקופה של כשנה וחצי בין השנים 2003 - 2004, ובמהלך תקופה זו התגוררו יחדיו בדירה בפתח תקוה ובסמוך לחודש אפריל 2004 עברו להתגורר יחד בדירה באילת. בתקופה זו, למדה המתלוננת במכללת אריאל והיתה מגיעה כל סוף שבוע לדירת בני הזוג באילת. בסמוך לסוף שנת 2004 - נפרדו השניים.

     בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב נטען, כי במהלך מגוריו המשותפים עם המתלוננת באילת, נהג להכות את המתלוננת בשעות הלילה. במקרה אחד נטען, כי אחז את המתלוננת בחוזקה בזרועה עד שהותיר סימן, ובמקרה אחר סטר לה, כאשר הסתובבו בטיילת ולאחר שסבר שלכלכה את חולצתו.
     עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך חודש יוני 2004, בעת שאחיה הקטן של המתלוננת ישן יחד עם המתלוננת במיטתה, שב המשיב מבילוי בסמוך לשעה 04:00, העיר את המתלוננת ואמר לה לבוא עמו למיטה שבחדר השני. שם, הפשיט את המתלוננת למרות התנגדותה, היכה אותה ובעל אותה בניגוד לרצונה.

     כמו כן נטען בכתב האישום, כי כשבוע לאחר הארוע המתואר לעיל, ולאחר ויכוח שהתגלע בין בני הזוג בו הודיעה המתלוננת למשיב שהיא מעונינת לעזוב אותו, היכה אותה המשיב ואחז סכין מטבח באמצעותו איים עליה בכך, שאמר לה, שלא יתן לה ללכת וכי יפגע בעצמו. המתלוננת, אשר נבהלה מדברי הנאשם, הניחה את ידה על להב הסכין כדי למנוע ממנו לחתוך את עצמו, ואז המשיב הזיז את הסכין וחתך את אצבעות יד שמאל של המתלוננת. כתוצאה ממעשיו אלה של המשיב, נחתכו 3 אצבעות יד שמאל של המתלוננת עד שנזקקה לטיפול רפואי ולשבעה תפרים בידה.

     עוד נטען, כי במהלך חודש אוקטובר 2004 דרש המשיב מהמתלוננת שתכתוב מכתב ובו תתחייב, שלא תתלונן נגדו בגין ארוע האינוס הנטען לעיל. תוך כדי כך, ניסה המשיב לדקור את המתלוננת בעפרון שהחזיק בידו, וכאשר המתלוננת עמדה בסרובה לכתוב את המכתב - תפס אותה המשיב בכוח, השליכה על המיטה, היכה אותה בידיו בגופה ותפס בשערה.
     עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך החודשים 10/04 עד 01/05, התקשר המשיב אל המתלוננת לטלפון הנייד שלה פעמים רבות, ובשיחות אלו איים עליה בכך שאמר לה, שהוא יהרוג אותה ויפתח אותה מלמעלה עד למטה. הוא גם השאיר לה הודעות במענה הקולי ובהן דרש ממנה, שתענה לו לטלפון ולא יפגע באחים שלה.
     כן נטען, כי במהלך חודש דצמבר 2004, הגיע המשיב לחדרה של המתלוננת במעונות המכללה באריאל, הבחין בדובי צעצוע על מיטתה וסבר, שקיבלה אותו כמתנה מאחר. המשיב הלך למטבח, לקח משם סכין, התקרב למתלוננת וניסה לדקור אותה.
     כתב האישום מוסף ומפרט, כי בתאריך 27/2/05, באילת, התקשרה המתלוננת אל המשיב בשעות הבוקר וביקשה ממנו, שיחזיר לה את מכשיר הטלפון הנייד שלה, אשר היה ברשותו, וישלם את החוב בגינו. המשיב ביקש מהמתלוננת להיפגש עמו סמוך לבית אמה באילת, וכאשר נפגשו השניים - סרב להחזיר את מכשיר הטלפון הנייד, קילל את המתלוננת וירק עליה, ואף איים עליה בכך שאמר לה, שאם ישב עליה בכלא, אז באמת כל יום תהיה לו סיבה לשבת.
     בנוסף לכך נטען בכתב האישום, כי בתאריך 25/1/05 או בסמוך לכך, באילת, נסע המשיב עם המתלוננת ברכב ביחד עם אחיה הקטן של המתלוננת על מנת ללוות אותו למסיבת ט"ו בשבט בבית ספרו. במהלך הנסיעה התווכחו השניים על רקע העובדה, שהמשיב הזמין את אביה של המתלוננת למסיבה בניגוד לרצונה, ואז המשיב תקף את המתלוננת והיכה אותה באמצעות ידיו בפניה. גם לאחר מכן, המשיכו השניים להתווכח ושוב היכה המשיב את המתלוננת.

     לאור כל האמור לעיל, יוחסו למשיב ביצוע עבירות רבות של תקיפת בת זוג, אינוס, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, כליאת שווא, הדחה בחקירה, הטרדה ועוד.

2.     יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשה זו הנה נשוא החלטתי דלקמן.

     בא כוחו של המשיב כפר בקיומן של ראיות לכאורה, ולחילופין טען, כי מדובר בראיות חלשות המצדיקות שחרורו של המשיב.

     עיון בחומר הראיות מלמד, כי חומר הראיות מכיל ראיות לכאורה המספיקות לשלב זה של הדיון.

     עיקר חומר הראיות מבוסס, מן הסתם, על עדותה של המתלוננת.

     בתאריך 27/2/05 הגיעה המתלוננת אל תחנת משטרת אילת ומסרה את תלונתה. לדבריה, היתה חברה של המשיב כשנה וחצי והשניים נפרדו כחודש ימים לפני הגשת התלונה. במהלך תקופת חברותם הם התגוררו ביחד כ- 8 חודשים, תחילה בפתח תקוה, ואח"כ, מאז פסח 2004, באילת. מאז שעברו לאילת, לדבריה, החל להכותה. לדבריה, נהג להכות אותה כדבר שבשגרה לאחר שהיה חוזר מבילויים שיכור.

     המתלוננת מתארת ארועים ספציפיים שונים, כמפורט בכתב האישום, אם כי "לא זוכרת בדיוק מה קרה בכל ארוע, כי זה הפך לדרך חיים שלנו. זה קרה מספר פעמים בשבוע. כל ויכוח מסתיים בסטירות".

     באימרתה מתארת המתלוננת, כי הוכתה על ידי המשיב פעם לאחר שבילו יחד במועדון באילת, מאחר וחשד בה שלכלכה את חולצתו;

     עוד מתארת המתלוננת, כי כחודש וחצי אחרי חג הפסח האחרון הודיעה למשיב, שהיא מעונינת לעזוב אותו, ואז, בהמשך לויכוח קולני של שניהם, היכה אותה ואיים עליה בסכין מטבח וטען שיפגע בעצמו אם תעזוב אותו. כשהתכוון לחתוך את עצמו - שמה את ידה על הלהב של הסכין ואז נחתכה באצבעות ידיה. בעקבות כך קיבלה טיפול בבית החולים (ר' לענין זה האישור הרפואי מיום 12/6/04 מסומן כמסמך ט' בחומר הראיות).
     
המתלוננת מוסיפה באימרתה, כי רצתה לעזוב את המשיב כאמור לעיל, לאחר ששבוע קודם לכן אנס אותה: לדבריה, שבוע לפני שנחתכה באצבעותיה, ישן אצלה בלילה אחיה הקטן (האח ס. אשר היה כבן 8.5 בעת מתן האימרה, דהיינו - בעת הארוע היה כבן 8). המשיב רצה לבלות באותו ערב, כמו בכל ערב, והיא ביקשה ממנו שלא יצא. לאחר ויכוח - יצא המשיב וחזר שיכור לחלוטין בסביבות השעה 04:00. המשיב הגיע אל מיטתה של המתלוננת, שם ישנה - כאמור - עם אחיה, ודרש ממנה לבוא לחדר השני. שם, למרות התנגדותה (הן מילולית והן פיזית), הפשיט אותה בכוח, היכה אותה ובעל אותה. המתלוננת הוסיפה, כי זכור לה מארוע זה, ששכבה "חצי גוף על המיטה, הראש בחוץ והרגליים על המיטה", ואז היכה אותה המשיב בכך, שנתן לה אגרופים בפנים ומשך בשערותיה, וחדר עם איבר מינו לאיבר מינה. בשלב, לדבריה, כבר לא התנגדה לו פיזית, שכן פחדה שימשיך להכותה, רק ביקשה ממנו שיפסיק. כשהגיע המשיב לסיפוקו המיני - נרדם, ואז שמעה את אחיה בוכה והלכה אליו. למחרת התברר לה, שאחיה ראה הכל וסיפר לאמה כי נאנסה, אולם, המתלוננת הכחישה זאת בפני אמה והסבירה לאחיה שרק רבו ביניהם.
     לאחר האונס האמור, לדברי המתלוננת, היא שהתה בבית אמה (למשך שישי - שבת), וביום א' חזרה למכללת אריאל שם למדה. כשחזרה בסוף השבוע לאילת, ביקשה לעזוב את המשיב ואז ארע הארוע המתואר לעיל עם הסכין.
     לשאלות החוקר הוסיפה המתלוננת, כי פרט לאינוס זה, קיימה עם המשיב יחסי מין בהסכמה, הן לפני האינוס והן לאחריו.

     המתלוננת הוסיפה ותארה ארועים נוספים: כך למשל, בסוף חודש אוקטובר 2004, לדבריה, דרש המשיב ממנה לכתוב מכתב שלא תתלונן על האינוס, ובמהלך הויכוח ביניהם בעניין זה - לקח עפרון ורצה לדקור אותה באמצעותו, דחף אותה ומשך בשערותיה. לדבריה, הצליחה להרגיע אותו, כפי שהצליחה בדרך כלל, על ידי ליטופים;
עוד תארה המתלוננת, כי המשיב נהג להטריד אותה טלפונית ולאיים עליה שיהרוג אותה, יחתוך אותה, יפגע באחים שלה ועוד;
במקרה אחר תארה, כי המשיב תפס אותה בחוזקה בזרועה וגרם לה לסימן כחול;
לדבריה, אף היה מקרה בו הגיע המשיב פעם לאריאל, לחדרה, ושם ראה דובי על מיטתה. המשיב חשב, שקיבלה את הדובי ממישהו ולכן התעצבן, נטל סכין ובא לדקור אותה, אך שוב הרגיעה אותו המתלוננת. זה היה הארוע האלים האחרון, לדבריה.
     באימרה נוספת (מיום 2/3/05), נחקרה המתלוננת על ארוע שתאר אחיה בפני חוקרת הילדים, והיא סיפרה, כי אכן, בט"ו בשבט של אותה שנה, כאשר היא והמשיב ליוו את אחיה למסיבה בבית הספר, הזמין המשיב את אביה למסיבה, למרות שידע שהוריה מסוכסכים. המתלוננת טענה, כי כעסה על מעשיו של המשיב והוא היכה אותה בפני אחיה בעקבות ויכוח שהיה ביניהם.

     המתלוננת מסרה בעדותה, כי בכל פעם סלחה למשיב, אחרי שהבטיח שישתנה, ואפילו הבטיח שילך לטיפול בבעיית האלימות שלו - אך בכל פעם נוכחה לדעת שטעתה.
     המתלוננת הוסיפה, כי לא סיפרה להוריה על מעשי האינוס או על האלימות, ורק לפני שהגיעה למסור את התלונה סיפרה להם על המכות שקיבלה מהמשיב. על האינוס לא סיפרה להם, וביקשה שגם לא יוודע להם על כך בעתיד.

     המתלוננת נשאלה מדוע בחרה להתלונן עתה והיא השיבה, כי באותו בוקר של התלונה, בסביבות השעה 08:20, היא התקשרה אל המשיב וביקשה ממנו, שיחזיר לה את מכשיר הפלאפון שלה וישלם את החוב שצבר בגינו. אולם, המשיב קילל אותה ודרש ממנה לפגוש אותו ליד בית אמה. בפגישה - לא הסכים להחזיר לה את מכשיר הפלאפון, קילל אותה, ירק עליה, ואמר "שאם ישב עלי בכלא, אז באמת כל יום יהיה לו סיבה לשבת... נמאס לי שהוא עושה ממני צחוק ומאיים עלי, בעיקר אחרי מה שקרה היום בבוקר. אני רוצה להגיד שלא הגעתי לפה היום מתוך נקמה. אלא כדי שאוכל לפתוח את החיים שלי מחדש, כי הוא הרס לי אותם".

3.     פרט לעדותה של המתלוננת, מצאנו בחומר הראיות עדויות נוספות.

     אביה של המתלוננת, נחקר וטען, שלא ידע, שבתו מוכה, ואף העסיק בזמנו את המשיב. אולם, לדבריו, "אלירן סיפר לי לפני חודשיים שנתן לה מכה קטנה, לא פרט. שאלתי למה ואמר שהיה להם ויכוח ולא הוסיף".
     לאחר, שהמתלוננת סיפרה, כי המשיב איים על אביה בעבר, הוא נחקר על כך, והכחיש.

     גם אמה של המתלוננת נחקרה, וגם היא סיפרה, שבתה לא סיפרה לה, שהיתה מוכה על ידי המשיב. יחד עם זאת, הבחינה בעבר בחתכים, שהיו לבתה באצבעות הידיים, ומששאלה את המתלוננת בעניין, טענה, שנחתכה, כאשר חתכה שניצלים.
     עוד טענה האם באימרתה, כי היה ארוע בו חזר בנה מבוהל משינה אצל המתלוננת, וסיפר, שהמשיב רב עם אחותו כל הלילה ואנס אותה. האם הוסיפה, כי כאשר חקרה את הבת ואת המשיב בעניין זה, הכחישו.
     
     גם ידיד של המתלוננת, רענן שרעבי, נחקר, לאחר שהמתלוננת סיפרה, שהוא היה הראשון, אשר סיפרה לו על מקרה האינוס. רענן אישר, כי כ-3 חודשים לפני הגשת התלונה אכן סיפרה לו המתלוננת שנאנסה, ופעם אף ראה על ידה סימן כחול, אך מעבר לכך לא ידע להוסיף פרטים.

     אחיה הקטן של המתלוננת נחקר אף הוא, וזאת על ידי חוקרת ילדים (תחילה התנגדה אמה של המתלוננת לחקירה זו, אך ככל הנראה נתרצתה). מחקירה זו עולה, כי האח אכן זוכר ארוע בו ישן אצל אחותו ובכה, ואז אחותו הגיעה אליו. רק לאחר חקירה מאומצת של חוקרת הילדים תאר האח, כי ראה את אחותו שוכבת על המיטה באלכסון (תאור המתאים לתאורה של המתלוננת - כאמור לעיל), אך לדבריו, לאחר מכן סגר המשיב את הדלת ולא ראה יותר. יחד עם זאת, הוסיף, כי אח"כ "כמעט היא התחילה לצעוק עליו", ולמחרת, כאשר חזר הביתה "אמרתי לה (לאמו - ר.י.כ.) אלירן אנס את סיוון... כי ראיתי אותו מתי שישנתי אצלה. כשהוא התחיל לאנוס אותה ואז הוא סגר את הדלת, התחיל, לא בא לי להגיד את זה... הוא סגר את הדלת ואז התחיל לאנוס אותה... הוא היה איתה במיטה למעלה ואז התחלתי לבכות כי פחדתי לישון לבד". כשנשאל על ידי חוקרת הילדים מה פירוש המילה "לאנוס" השיב, שאינו יודע "נראה לי להרביץ משהו, לא יודע, נראה לי... היא היתה שוכבת באלכסון ואז הוא התחיל לאנוס אותה... רק ראיתי אותו עושה לה את זה... שמעתי את ס. אומרת את זה... ככה שמעתי אמרה את זה. מתי שהוא התחיל לעשות לה. הוא לא הפסיק בכלל. התחלתי לבכות ואז היא באה אלי ואז התחלנו לישון".
בנוסף לכך, סיפר האח על ארוע, שהיה בט"ו בשבט, בו, כפי שגם העידה המתלוננת, הזמין המשיב את אביהם למסיבת ט"ו בשבט של האח. המתלוננת כעסה על מעשיו אלה של המשיב ואז "הוא התחיל לעצבן אותה בגוף... ".

פרט לכך, חומר הראיות כולל גם דו"חות של השוטרים, אשר הגיעו לביתו של המשיב על מנת לעצור אותו. המשיב לא היה בביתו באותה עת, והשוטרים ערכו חיפוש בדירה בנוכחות שותפיו לדירה. לאחר מכן, נסעו, יחד עם המתלוננת, אל המכללה שם למד המשיב על מנת לעצור אותו. במהלך הנסיעה התקשר המשיב אל המתלוננת והיא "שמה את השיחה על רמקול והחשוד אמר "מה את הלכת למשטרה, הם מחפשים אותי, הם היו בדירה שלי" (ר' דו"ח השוטר אייל מימון, מסמך טז' בתיק החקירה).

4.     בחקירתו הכחיש המשיב הן באופן כללי את כל המיוחס לו והן באופן ספציפי. בנוסף אף טען, כי מעולם לא הגיע למצב של שכרות, מעולם לא נשאל על ידי האם האם אנס את בתה (וזאת, כאמור, בניגוד לעדות האם והמתלוננת) ואף הכחיש, שדיבר עם המתלוננת על כך שהגישה תלונה כנגדו (וזאת, כאמור, בניגוד לדו"חות השוטרים בענין זה).

5.     מתוך כל האמור לעיל, לא ניתן לחלוק, כי ראיות לכאורה קיימות די והותר בתיק החקירה.

בא כוחו של המשיב העלה טענות רבות ביחס לסתירות שמצא, לכאורה, בין העדויות השונות, אך חומר הראיות, כפי שהוצג לעיל, יש בו פוטנציאל ראייתי מספיק להרשעה, ולכן די בו לצורך שלב זה של הדיון. במידה ויש סתירות או תמיהות, כטענת הסניגור, אלה יבחנו במהלך שמיעת הראיות על ידי המותב שישמע את התיק, אך בוודאי שאין בדבריו אלה כדי לפגוע בבסיס המוצק של הראיות לכאורה, שפורטו לעיל.

     בנוסף, טען ב"כ המשיב, כי עדותו של אחיה של המתלוננת ועדות הוריה ורענן אין בהם כדי לתמוך בגירסתה, אך, כפי שפורט לעיל, יש בכל אחת מעדויות אלה כדי לתמוך באלמנט אחר שבעדות המתלוננת ויש בעדויות הנוספות, גם כדי לעורר ספק ביחס לעדותו של המשיב. כך למשל, יש בעדות האב, לפיה המשיב הודה בפניו במקרה אחד שהיכה את המתלוננת, משום חיזוק לעדות המתלוננת; כך למשל, יש בעדות האם, שהאח סיפר לה, כאשר חזר מבוהל מבית המתלוננת, שראה את המשיב אונס אותה - משום חיזוק לעדות המתלוננת; בעדות האם יש גם כדי לעורר ספק ביחס לגירסת המשיב, לאחר שהכחיש, שנשאל על ידה, האם אנס את בתה, וזאת בניגוד לעדותה; גם בעדותו של רענן יש משום חיזוק לעדותה של המתלוננת, שנאנסה על ידי המשיב. אמנם, המתלוננת לא פרטה בפניו את המעשים שנעשו בה, אך היא סיפרה לרענן, שנאנסה, עוד הרבה לפני שחשבה להתלונן כנגד המשיב, כך שיש בכך כדי לחזק את גירסתה, שלא התלוננה רק כדי לנקום במשיב, כפי שטען; גם בעדות האח יש משום חיזוקים לעדות המתלוננת, הן לגבי הארוע שהיה בט"ו בשבט והן לגבי ארוע האינוס; בנוסף לכל זאת, יש בדו"חות השוטרים כדי להפריך את גירסת המשיב, לפיה לא ידע כלל שהוגשה תלונה כנגדו וכי לא דיבר עם המתלוננת בעניין זה.

     ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי התמליל של העימות, שנערך בין המשיב למתלוננת, איננו מלא - אך מהלך העימות, בו כל צד חזר על גירסתו, הוקלט, וניתן להתרשם מהקלטת על כל מה שהיה במהלכו. יחד עם זאת, באם התמליל איננו מלא, בוודאי שהדבר יתוקן לקראת שמיעת הראיות.

     בשלב זה ניתן להוסיף, כי במהלך העימות אמר המשיב, כי המתלוננת הגישה את התלונה רק מכיוון שהיא מעונינת להתנקם בו "כי התיחסתי אליה כמו סמרטוט כמו שאני מתנהג לכל בחורה.... ", וניתן לומר, כי גם בדברים אלה יש משום חיזוק לאופן התנהגותו והתייחסותו של המשיב כלפי המתלוננת.

זאת ועוד, אין בטענות שהעלה הסניגור גם כדי להחליש את חומר הראיות, עד כדי הצדקת שחרורו של המשיב כבר בשלב זה. אמנם נכון, כי המתלוננת כבשה את עדותה מספר חודשים, אך די בהסבר שנתנה בענין זה, כמפורט לעיל, לצורך הדיון של היום, הן בשאלה מדוע כבשה את עדותה והן בשאלה מדוע בחרה להגיש, דווקא עתה, את תלונתה.
יחד עם זאת אציין, כי לצורך שלב זה של הדיון, די בכל המפורט לעיל כדי להסביר, לכאורה, הן את כבישת העדות והן את חשיפתה היום.
     זאת ועוד, אמנם המתלוננת הכחישה בפני הוריה שנאנסה או שהוכתה על ידי המשיב, ואמנם, הסתירה זאת מהם על פני חודשים רבים, אך אין בכך כל דבר חריג, ועדים אנו להסתרה שכזו על ידי בן זוג המוכה על ידי בן זוגו, מידי יום. ביהמ"ש אשר ישמע את התיק יצטרך לבחון האם יש ממש בעדותה של המתלוננת והאם ניתן לסמוך עליה, אך באימרתה, בתוספת הראיות הנוספות כמפורט לעיל, יש די לצורך קביעה בשלב זה של הדיון, כי קיימות ראיות לכאורה.

6.     משקבעתי כך, ברור, כי גם קמה עילת מעצר כנגד המשיב, ולפיכך נותר לבחון האם ניתן לשחררו בחלופת מעצר.
     
לעניין זה יש להפנות להרשעותיו הקודמות הרבות למדי של המשיב, הרשעות בתחומי הרכוש, האלימות והסמים, כאשר הרשעתו הראשונה הינה משנת 1996, בגין עבירות משנת 1995, והרשעתו האחרונה משנת 2003.

     כן יש להפנות לשלושה כתבי אישום נוספים בהם הודה המשיב, אך טרם נגזר דינו בהם: כתב אישום אחד הינו בגין הכאת חברתו הקודמת, הטרדתה באמצעות מכשיר הטלפון ואיומים עליה (מעשים דומים למעשים המיוחסים למשיב במקרה שלפנינו, אם כי חמורים פחות); כתב אישום נוסף הינו בגין תקיפה בעקבות ארוע שהיה במועדון לילה, במהלכו הציק והטריד המשיב חברה של אחר, אותו היכה; וכתב האישום האחרון הינו בגין גניבה על ידי מציאה של 4 שיקים, אשר המשיב גנב, זייף, עשה בהם שימוש, וניסה לקבל באמצעותם דבר במרמה.

     לפיכך, לא רק שקמה עילת מעצר בעניינו של המשיב, אלא שגם ספק אם ניתן לבטוח בו ולשחררו בתנאים.

אולם, משעניין לנו בארועי אלימות ואינוס של בן זוג, לאחר שבני הזוג אף נפרדו ביניהם, אני סבורה, כי ראוי, בטרם מתן החלטה סופית בשאלת מעצרו של המשיב, להורות על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.

     אשר על כן, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על המשיב וזאת עד לדיון הבא, אשר נקבע לתאריך 5/4/05 בשעה 08.30.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. העונש על אונס

  2. העונש על אונס קטינה

  3. ערעור על הרשעה באונס ושוד

  4. שחרור ממעצר בעבירת אונס

  5. מעצר בעבירת אינוס בן זוג

  6. היסוד הנפשי בעבירת האונס

  7. פיצוי על תלונת סרק על אונס

  8. ערעור על הרשעה בעבירת אינוס

  9. אונס בת על ידי אביה - גזר דין

  10. מעצר עד תום ההליכים בעבירת אונס

  11. פיצויים בגין תלונת שווא על אונס

  12. מעצר נהג מונית על אונס סטודנטית

  13. כתב אישום: אינוס קטינה תוך גרימת חבלה גופנית לפי סעיף 345(ב)(3)

  14. כתב אישום: ביצוע אינוס בנסיבות מחמירות סעיפים 345(ב)(3)-(4) לחוק העונשין

  15. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון