מעילה בכספי ציבור

בית המשפט ציין כי מעילה בכספי ציבור אינה מסתכמת רק בנזק הכלכלי שהיא מסבה לקופה הציבורית. נזקיה עצומים ועמוקים יותר, מאחר והיא פוגעת באמון הציבור, ברשויות המינהל הציבורי ויוצרת תחושה של ניכור וזלזול.

עבריינות צווארון לבן נושאת עמה יסודות חומרה קשים עד מאוד. היא מסבה פגיעה קשה לציבור הרחב. פגיעה זו אינה מסתכמת אך בנזק הכלכלי הכבד הנובע באורח טבעי ממעילה כספית בכספי לקוחות בשיעור של מיליוני שקלים; שורשי הפגיעה עמוקים יותר, והשלכותיה חודרות ומזעזעות את תשתית האמון שהציבור רוחש למערכת הציבורית האחראית לענייניו ולרווחתו.


להלן גזר דין בנושא מעילה בכספי ציבור:

גזר דין

א.     רקע כללי:

הנאשם, עורך דין במקצועו, הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות לפי סעיפים 390 + 383, 3939(2)+383 (ריבוי עבירות), 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, גניבה בידי עובד ציבור, גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים.

על פי הסדר הטיעון, סוכם כדלקמן:

"1. הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, למעט בסכום המעילה. באשר לסכום המעילה, הנאשם יודה במעילה של 6.5 מיליון ₪. המאשימה תסתפק בהודאתו של הנאשם ותבקש להרשיעו על-פי הודאתו, מבלי להביא ראיות להוכחת יתרת סכום המעילה המפורט בכתב האישום. הנאשם יורשע על-פי הודאתו.
2. באשר לעונש: על הנאשם ייגזר עונש של 7 שנות מאסר בפועל. כמו כן, ייגזר על הנאשם מאסר על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט. כלומר, אין הסכמה בין הצדדים לעניין משך תקופת המאסר על תנאי וגובה הקנס והצדדים יטענו בעניין בפני בית המשפט.
3. הצדדים מסכימים כי לאחר שהתגלתה המעילה, נתקבל בקופת הוצל"פ מאת הנאשם, בדרכים שונות, סכום של 1,321,096.58 ₪".



ב.     עובדות כתב האישום:

לצורך הבנת המסכת העובדתית שיוחסה לנאשם בכתב האישום, אציין את שהובא בפרק הכללי של כתב האישום, לפיו "צו איחוד" הינו צו הניתן על-ידי ראש ההוצאה לפועל, ובעקבותיו מאוחדת הגבייה במספר תיקים התלויים ועומדים כנגד חייבים לתיק אחד (להלן: "תיק האיחוד"), והכספים שמשלם החייב לתיק האיחוד מחולקים בין תיקי הזוכים.

הנאשם, שימש כממונה בתיקי איחוד (להלן: "ממונה") בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, החל משנת 1992 ועד ליום 25.06.2003, לאחר שמונה לתפקיד על-ידי ראש ההוצאה לפועל, על-פי סעיף 74 יד לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

לצורך עבודתו כ"ממונה" הנאשם פתח, חשבון בנק בבנק הדואר (להלן: "החשבון") בתאריך 23.3.1992, בו הופקדו כספים ששילמו החייבים אשר הנאשם היה ממונה בתיקי האיחוד שלהם בלבד. החייבים הפקידו כספים בחשבון, באמצעות שוברי תשלום חודשיים שנרשמו על שמו של הנאשם בבנק הדואר.

הכספים שהופקדו בחשבון הועברו לחשבון בנק אחר שפתח הנאשם בבנק ערבי ישראלי בע"מ, שהינו חשבון נאמנות (להלן: "חשבון הנאמנות"). הנאשם היה אמור להעביר את הכספים מחשבון הנאמנות אל ההוצאה לפועל, לצורך חלוקת הכספים בתיקי הזוכים.

הנאשם היה זכאי לקבל 10% מתוך הסכומים שהפקידו החייבים בחשבון, כשכר טרחה עבור עבודתו כממונה, בתוספת מע"מ.

במהלך השנים 1999 עד סוף יוני 2003 מעל הנאשם בכספים שהפקידו החייבים, ולענייננו כמוסכם בהסדר הטיעון, הודאתו הינה במעילה של 6.5 מיליון ש"ח, בכך שלא העביר את הכספים מחשבון הנאמנות ללשכת ההוצאה לפועל.



הכספים הנ"ל שלא הועברו ללשכת ההוצאה לפועל, הנאשם העביר מחשבון הנאמנות ל-9 חשבונות בנק פרטיים שבבעלותו.

כתוצאה ממעשי הנאשם, ומכיוון שתיקי האיחוד של החייבים לא זוכו בכספים ששילמו, הוצאו כנגד חלק מהחייבים פקודות מאסר וכן פוזרו חלק מתיקי האיחוד.

ג.     טיעוני המאשימה:

באת כוח המאשימה, בטיעוניה בכתב ובעל-פה לעונש, עמדה תחילה על הנימוקים שבבסיס ההגעה להסדר, בין היתר ציינה את הודאת הנאשם בתחילת משפטו והימנעותו מלנהל משפט הוכחות, דבר שיש בו כדי לקיחת אחריות מצידו על מעשיו, וכתוצאה מכך, ציינה את החיסכון בזמן השיפוטי הרב אילמלא כן. כמו כן הזכירה את העדר עבר פלילי של הנאשם וטענה כי באיזון הגורמים הנ"ל מול נסיבותיו החמורות של התיק סברה המאשימה כי מן הראוי להגיע להסדר בתיק זה.

לגוף העניין, ציינה באת כח המאשימה כי, המדובר בכתב אישום חמור אשר עניינו בנאשם שהינו עורך דין שנבחר למשרה ציבורית, ואשר מעל במשך כ-4.5 שנים, בשיטתיות ובדרכי רמייה, בכספים שנתקבלו אצלו במסגרת תפקידו, וכי מעשיו הופסקו רק עם חשיפתם בלשכת ההוצאה לפועל.

באת כח המאשימה ביקשה אומנם לכבד את הסדר הטיעון, אולם, טענה כי בנסיבות העניין יש לראות בחומרה רבה את מעשי הנאשם וליתן לכך ביטוי באורכה של תקופת עונש המאסר המותנה אשר תוטל עליו ובהטלת קנס כבד.


ד.     טיעוני באי כוח הנאשם:

באי כוח הנאשם, בטיעוניהם לעונש, טענו כל אשר יכלו, דברי זכות לנאשם, תוך שהתמקדו בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובמצוקתו הכלכלית דהיום.

יצויין כי, בהגינותם כי רבה טענו בפניי הסניגורים כי אינם חולקים על חומרת מעשי הנאשם וציינו כי, אין בפיהם הסבר ל"חסרון הכיס", בו מצוי כיום הנאשם, למרות סכומי הכסף הנכבדים אותם נטל לעצמו כעולה מהודייתו בכתב האישום.

עיקר טיעוניהם לעונש של באי כוח הנאשם התייחסו למצבו הכלכלי הנוכחי של הנאשם, ובהפנותם להחזר הכספי של כ- 1,300,000 ₪ מכלל הסכומים אותם נטל לעצמו, טענו כי בכוונתו להחזיר כספים נוספים על-ידי מימוש נכסים אישיים ונכסים משפחתיים, וכי ממילא הנאשם צפוי לתביעות כספיות בהיקף ניכר מהחייבים הרבים אשר את כספם לא העביר ללשכת ההוצאה לפועל.

הנאשם, בפנותו אל בית המשפט, טען כי הינו בוש ונכלם מהסתבכותו נשוא כתב האישום אשר לדבריו, הייתה פרי "אי-סדר", וכי כיום הוא מתנצל ומצטער, ו"זו הייתה מעידה שלא ציפה לה", כלשונו.

ה.     דיון:

רבות נכתב ונאמר על דבר חובתם של עובדי ציבור לבצע את עבודתם בנאמנות, תוך הקפדה על טוהר המידות המתחייב מתוקף תפקידם ועל אחת כמה וכמה כאשר הינם מופקדים על נכסיו וכספיו של הציבור, ואַל להם לבצע את תפקידם באופן שיהא בו כדי "מנוף" להתעשרות אישית.

יפים לענייננו דברים שנאמרו על-ידי כב' השופט א' ברק (כתוארו דאז):

"על עובד ציבור לדעת, כי משהופקדה בידיו סמכות, וניתן בו אמון, עליו לפעול לביצוע אותה סמכות במסגרת האמון שניתן בו, ואין הוא רשאי לעשות את סמכותו-כוחו מנוף להתעשרות אישית או להגשמת שאיפות (אישיות או אחרות), שבינן לבין התפקיד אין ולא כלום, כאשר הגשמתן עומדת בניגוד לתפקיד שהוטל עליו"
(בע"פ 884/80 מ"י נ' גרוסמן, פד"י לו(1) 405).

ככלל, מעילה בכספי הציבור אינה מסתכמת רק בנזק הכלכלי שהיא מסבה לקופה הציבורית. נזקיה עצומים ועמוקים יותר, מאחר והיא פוגעת באמון הציבור, ברשויות המינהל הציבורי ויוצרת תחושה של ניכור וזלזול, זאת כפי שנאמר בע"פ 9788/03:

"עבריינות צווארון לבן... נושאת עמה יסודות חומרה קשים עד מאוד. היא מסבה פגיעה קשה לציבור הרחב. פגיעה זו אינה מסתכמת אך בנזק הכלכלי הכבד הנובע באורח טבעי ממעילה כספית בכספי לקוחות בשיעור של מיליוני שקלים; שורשי הפגיעה עמוקים יותר, והשלכותיה חודרות ומזעזעות את תשתית האמון שהציבור רוחש למערכת הציבורית האחראית לענייניו ולרווחתו".
(טופז ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נח (3), 245, בעמ' 250 מול האות "ג")

וככלל, נאמר:

"[...] לענין מידת העונש אינו דומה קלונה הרב של עבירה כשהיא נעברת בידי איש משכיל ונשוא פנים, לקלונה הפחות שבאותה עבירה כשהיא נעברת בידי בור ואביון:ו עבירתו של בעל "הצווארון הלבן", המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיון-כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים"
(כב' השופט ח' כהן, בע"פ 395/75 מיכאל צור נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (2) 589).

הדברים הנ"ל מקבלים משנה תוקף כאשר עובד הציבור הינו בעל רישיון עריכת דין, ומכוח כְּשירוּת זו הוא גם מונה לתפקידו כנאמן, ובתוך כך שלח ידיו בכספים אותם נתמנה לנהל בנאמנות הן כלפי המערכת המשפטית אשר מינתה אותו לכך, והן כלפי כלל הציבור אשר הפקיד בידיו את כספו (ראה על"ע 2935/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי דין בתל-אביב נ' שוגרמן (טרם פורסם)).

מן הכלל אל הפרט:

הנאשם שבפניי עורך דין במקצועו ובעיסוקו, מתוקף כך מונה על-ידי ראש ההוצאה לפועל לשמש כ"ממונה" בתיקי האיחוד, זאת מתוך מתן אמון בו כי יבצע את תפקידו בנאמנות רבה הן כלפי המערכת המשפטית אשר נתנה בו את אמונה, והן כלפי החייבים אשר את מיטב כספם הפקידו בידיו לצורך חלוקתם לזוכים.

במקרה דנן, מתוקף מינויו של הנאשם כ"ממונה", הרי הוא עובד ציבור לכל עניין ודבר, וחומרה יתרה יש לראות בעובדה כי המדובר, כאמור, בעו"ד אשר חובת הציות לחוק ומורא הדין אמורים היו לעמוד לנגד עיניו, אולם נראה כי, כל אשר עמד לנגד עיניו היה רק האינטרס האישי והפרטי שלו, תוך ניצול ההזדמנות אשר נקרתה בדרכו להתעשרות קלה ולגזילת הכספים שהגיעו אליו מתוקף תפקידו כממונה. מכאן כי בצע כסף היה הדבר היחיד שהניע אותו במסגרת תפקידו כממונה, וכל אשר עשה היה לעשות לכיסו.

יצויין כי, הנאשם לא אמור היה לעשות ולא עשה את עבודתו 'לשם שמים', אלא היה זכאי, לקבל 10% מתוך הסכומים שהופקדו על-ידי החייבים כשכר טרחה עבור עבודתו כ"ממונה", אולם נראה כי בשכר הטרחה הנ"ל לא היה די עבורו, עד כי חמד את מלוא הכספים אשר הופקדו בידיו, ולא העבירם ליעדם, אלא, לחשבונותיו הפרטיים.

יוצא כי הנאשם השתמש בתפקידו כ"ממונה" כאמצעי לשלשל לכיסו כספים במיליוני שקלים ובכך עשק הנאשם לא רק את הקופה הציבורית ואת הזוכים, אלא גם את החייבים אשר קריסתם הכלכלית הביאה אותם לחסות תחת "מעטפת" ההוצאה לפועל, ובמסגרת הליכי ההוצאה לפועל מטרת מינויו כ"ממונה" הייתה מצד אחד לאפשר לזוכים לקבל כספים מהחייבים, ומצד שני לאפשר לאותם חייבים, על-פי יכולתם הכספית בהווה, לעמוד בתשלומי חובם.

מעשי המרמה השיטתיים של הנאשם נמשכו, כאמור, לאורך שנים, וכך באופן פשוט לכאורה, הנאשם שיטה במערכת אשר נתנה בו את אמונה, בציבור החייבים, מבלי שאלה שיערו לעצמם שאדם זה, אשר מונה על-ידי מערכת ההוצאה לפועל, ולנציגה של זרוע האכיפה של מערכת בתי המשפט, למעשה, הונה אותם ורימה את המערכת אשר נתנה בו את אמונה במנותה אותו לתפקיד.

חומרה מיוחדת יש לראות בתוצאת מעשי המרמה של הנאשם, אשר כעו"ד מתוקף תפקידו כ"ממונה" ידע לבטח כי בכך ששלשל את כספי החייבים לכיסו ולא העבירם ליעדם, הביא לביטול תיקי האיחוד של חלק מהחייבים, ואף להוצאת פקודות מאסר נגדם - ועובדה זו לא הרתיעה אותו מלהמשיך בשיטתיות במעשיי הגניבה והמרמה, לאורך שנים.

התנהלותו זו של הנאשם מלמד כי מתוך בצע כסף לשמו ניצל את מעמדו ואת התפקיד אשר ניתן לו, לגזול את כספם של אלה אשר קריסתם הכלכלית והיעדר יכולתם הכספית לעמוד בהתחייבויותיהם הביאה אותם לכלל נקיטת צעדים נגדם במסגרת ההוצאה לפועל.

אין ספק כי הנאשם היה מודע לכך כי, הפרת התחייבות החייבים, לכאורה, בסילוק סכומי הכסף תביא לכלל נקיטת צעדים משפטיים כנגדם, ובנסיבות העניין החייבים עמדו בהתחייבויותיהם, אולם הלה, מתוך תאוות בצע לשמה, כאמור, לא רק שעצם עיניו מלראות את מצוקתם, למעשה הרע את מצבם עוד יותר בגוזלו את המעט שנותר בידם, את אותם כספים שהפקידו על מנת לעמוד בהתחייבויותיהם על-פי הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו נגדם.

מיותר לציין לבטח עד כמה הייתה רבה התדהמה בין אלה שנתנו את אמונם בנאשם, במנותו אותו כ"ממונה", בקרב אלה אשר הפקידו בידיו את המעט שנותר בידם על מנת לכסות על חובם הכספי.

בפנינו לא רק פגיעה בוטה ויוצאת דופן בחומרתה כלפי כל "נפגעיו" של הנאשם באופן ישיר, אלא גם כתוצאה ממעשיו והפרת האמון שניתן בו גרם לפגיעה אפשרית של אמון הציבור במערכת ההוצאה לפועל בפרט.

המסכת העובדתית שפורטה על-ידי בהרחבה לעיל, מדברת בעד עצמה, ונראה כי מיותר להוסיף דבר על אשר נאמר עד כה. אולם, לא אמנע מלציין את הרשימה הארוכה של עשרות החייבים אשר לצורך כתב האישום צויינו שמותיהם ברשימה הארוכה של עדי התביעה, של אלה אשר נפלו קורבן למעלליו של הנאשם, כמצוין בכתב האישום.

הנאשם אמנם החזיר בדרכים שונות סך של 1,321,096.58 ₪, אך חרף הודאתו במעילה על סך 6.5 מיליון ₪, לא טרח עדיין להחזירם, ולמעשה אף לא סיפק תשובה מה נעשה עם כספים אלה שמצאו את דרכם תחילה לחשבונותיו הפרטיים.

בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך בענישה מחמירה בעבירות כגון דא, כך למשל בפרשה טופז שהוזכרה לעיל, וזאת כדלקמן:

"העבריינות הכלכלית בתחומי החברה והכלכלה היא לרוב מתוחכמת, מסתייעת באמצעים מודרניים של הפקת מידע וקשה לגילוי. נזקיה קשים לחברה בכללותה, למשק הכלכלי ולאנשים הפרטיים הנפגעים ממנה במישרין. על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הרובצת לפתחה של העבריינות הכלכלית המתוחכמת, את היקף הקורבנות העלולים להיפגע ממנה, את הקושי והמורכבות שבאיתורה ואת ההוקעה הברורה של יסודות השחיתות וניצול עמדות הכוח, השליטה והמידע הכרוכים בביצועה. על המסר העונשי לשקף בבירור את תגובתה המחמירה של החברה על מעשים של הפרת נאמנות בשימוש בכספי הזולת תוך ניצול כוח המשרה." (ראה האזכור לעיל, בעמ' 250 למול האות "ד").

ראה גם את שנאמר על-ידי כב' השופטת פורקצ'ה, בע"פ 9215/04:
"עבירת המעילה בכספי ציבור שעבר המערער בהיותו עובד ציבור בדואר היא קשה וחמורה. היא כורכת עימה גזילה של כספי ציבור שהכל חייבים בשמירתם, ובמיוחד עובדי ציבור המופקדים עליהם ואחראים לשימוש בהם לצרכי הכלל ולמטרות להם יועדו. שלשולם של כספי ציבור לכיסו הפרטי של האזרח איננו מסתכם רק בגרימת חסרון כיס לקופת המדינה. הוא משקף מעשה של הפרת אימון עמוקה ופגיעה בטוהר מידות כלפי המדינה וכלפי הציבור, המחייב מסר עונשי ברור והחלטי אשר יבטא כראוי את חובת עמידתו של עובד ציבור בנורמות התנהגות בסיסיות, וירתיע אחרים מפני שליחת יד בכספי ציבור העוברים תחת ידם מכח תפקידם".
(שאול לוי נ' מ"י, (פורסם באתר בית המשפט העליון ביום 23.3.2005).

יוצא איפוא כי, בעבירות כלכליות, על בית המשפט להעביר מסר חד וברור שהעבריינות בכלל והעבריינות הכלכלית בפרט, אינן משתלמות, וכי ככלל, יגבר השיקול ההרתעתי על שיקוליו האישיים של הנאשם, דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בעובד ציבור ועורך דין אשר משמעות חובת האמון שהוא חב כלפי הציבור ומושג טוהר המידות נהיר לו יותר מסתם אדם מן הישוב.

בפנינו, כאמור, מעשי מרמה שיטתיים אשר נמשכו לאורך שנים, ומכאן שלא ניתן לומר כי המדובר במעידה חד-פעמית, מעשים אשר בוצעו על-פי תכנון מוקדם של ניצול מעמד ותפקיד בעזות מצח בל תשוער ובקור רוח של אדם אשר כאמור מערכת אכיפת החוק נתנה בו את אמונה, וכנציגהּ של זרוע האכיפה של מערכת בתי המשפט הונה הן אותה והן את הציבור אותו היה אמור לשרת ועשה בכספים שהגיעו לידיו כבתוך שלו.

בנסיבות האמורות לעיל, יש במעשי המרמה שבוצעו על-ידי הנאשם כדי לפגוע באמון הציבור, במערכת ובזרוע המנהלית/השיפוטית המזוהה יותר מכול עם רשויות אכיפת החוק בנושא הכספי, קרי מוסד ההוצאה לפועל.

לא נעלמו מעיניי מכלול טיעוניהם של באי כוח הנאשם, אשר הפנו כאמור לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולמצוקתו הכלכלית דהיום, אולם, באשר לכך אומר, כי מוטב שנסיבות אלה היו עומדות לנגד עיני הנאשם בטרם ביצע את השרשרת הארוכה של מעשי ההונאה והמירמה, ונסיבותיו האישיות, מתגמדות לנוכח חומרת מעשיו.

למרות האמור לעיל, חשיבות רבה יש ליתן להודאת הנאשם בפתח משפטו, קבלת אחריות למיוחס לו ולחיסכון זמן שיפוטי ניכר לנוכח היקפו של החומר הראייתי בתיק זה אילו היה נדרש בית המשפט לשמיעת ראיות.



כפי שציינתי לעיל, נתבקשתי על-ידי שני הצדדים לכבד את ההסדר, ובנסיבות העניין, על-פי "הלכת פלוני" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י פ"ד נז(1) 577), אני סבור שנכון יהא לכבד את הסדר הטיעון.

באשר לקנס הכספי, אני ער לנזקים הכספיים שנגרמו כתוצאה ממעשי הנאשם ולסכומי הכסף אותם שלשל לכיסו, ובבואי לגזור על הנאשם קנס כספי, יש מחד גיסא ליתן ביטוי להיבטים שונים לחומרה ומאידך גיסא, איני יכול להתעלם מאורכה של תקופת עונש המאסר הממושך שהוטלה על הנאשם כמו גם, לתביעות הכספיות הנוספות של הגורמים אותם הונה במעשיו, ובכלל זה, הקופה הציבורית, הזוכים והחייבים.

ו.     סוף דבר:
     
לאחר בחינת מכלול השיקולים, הן לקולא והן לחומרא, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן:
     (א)9 שנות מאסר, מתוכן 7 שנות מאסר בפועל, והיתר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

(ב) קנס כספי בסך של 750,000 ₪ או שנת מאסר תמורתם.

לצורך מניין תקופת המאסר תימנה גם תקופת שהייתו במעצר ביום 31.3.2004 וכן מיום 3.4.2005 עד ליום 7.4.2005.


בשולי גזר דין זה אציין כי, פרשייה זו חשפה, למרבה הצער, את האפשרות לניצול לרעה של תפקיד ה"ממונה" בלשכת ההוצאה לפועל, ומן הראוי כי מערכת בתי המשפט תבחן דרכים אשר תצמצמנה ניצול לרעה שכזה, כמו גם, של תפקידים אחרים המתבצעים במסגרתה, הנהוגים כיום, בלשכת ההוצאה לפועל.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גניבת מניות

  2. גניבת נחושת

  3. גניבה מחייל

  4. גניבה ממעביד

  5. גניבת גנרטור

  6. חטיפת תיק ברחוב

  7. גניבת תיק ברחוב

  8. גניבת זרע - מזונות

  9. עבירות גניבה בצבא

  10. מעילה בכספי ציבור

  11. גניבת שעון קרטייה

  12. עונש על גניבת בקר

  13. הוכחת גניבה ממעביד

  14. גניבת כוורות דבורים

  15. גניבה של שוטר מג''ב

  16. גניבת לקוחות ממעביד

  17. גניבה בידי עובד ציבור

  18. מעורבות הנהג בגניבה ?

  19. גזר דין בעבירת גניבת בקר

  20. פיטורים בגלל חשדות לגניבה

  21. זיכוי מעבירת ניסיון גניבה

  22. גניבה על ידי מורשה עורך דין

  23. העונש על גניבת תשמישי קדושה

  24. גניבות של עובדים - נטל ההוכחה

  25. פיטורי קופאית בגלל חשד לגניבה

  26. שלילת פיצויי פיטורין בשל גניבה

  27. העונש על גניבה מהדירה של השכנים

  28. גניבת סחורה שהוחרמה על ידי המשטרה

  29. פיצויים לעובד שהאשימו אותו בגניבה

  30. גניבות של עובדים - פיצויי פיטורים

  31. חשד לגניבה ממעביד - פיצויי פיטורים

  32. פיצוי בגין האשמת שווא בגניבה מחנות

  33. זיכוי מטפלת מעבירת גניבת כסף מהבית

  34. גניבת כספים מחשבונות לקוחות בנק מזרחי

  35. האם פוטר התובע כדין בשל חשדות בגין גניבה שביצע ?

  36. גובה הפיצויים במקרים של בדיקות על רקע חשד לגניבה בידי לקוח

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון