להלן החלטה בנושא מימוש חילוט לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה: החלטה 1. עסקינן בבקשת המדינה למתן סעדים זמניים ברכוּש המפורט בבקשה עד תום ההליכים ב-תפ"ח 1159/05 (מחוזי-ת"א), שהוגשה כנגד המשיבים, על-מנת להבטיח מימוש חילוט הנכסים בתום ההליך. הבקשה מתייחסת למספר רכבים, חשבונות בנק, בניין למגורים שטרם אוכלס וּכספים במזומן. 2. רכב מס' 56-021-92 מסוג "טויוטה לנדקרוזר", שנת יצור 2005 (להלן: "הטויוטה"), רשומה על-שם אלי מוסלי, משיב מס' 4 בבקשה זו, ואחד הנאשמים ב-תפ"ח 1159/05. חברת "Y, באמצעות מנהלהּ X הגישה בקשה להצטרף כמשיבה בדיון בטענה כי רכב ה"טויוטה" הינו בבעלותה, על-אף היותו רשום על-שם אלי מוסלי. הבקשה נתמכת בתצהירו של X (להלן: "X"). X נחקר חקירה-נגדית על תצהירו במסגרת הדיון בבקשת המבקשת לחילוט הרֶכב הנ"ל. 3. טענות בא-כוח המבקשת: לאור האמור בסעיף 5 לחוק מאבק באירגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: "החוק"), הבא לאמוֹר: "5. חילוט חובה לאחר הרשעה למעט מנימוקים מיוחדים הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 ,2 או 4, יצווה בית-המשפט, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש כמפורט להלן: (1) רכוש הקשור לעבירה שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון; (2) רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה." וּלאור האמור בסעיף 9 לחוק, הבא לאמוֹר: "חזקה כי כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון הוא רכושו, אלא אם כן יוכח אחרת." אלי מוסלי הוא הבעלים הרשום, ועל-פי החקירה-הנגדית עושה אלי מוסלי שימוש יומיומי ברכב ה"טויוטה". עוד עולה מהחקירה-הנגדית, כי לחברת "Y" יש קשר לחברת "וולנברג ניהול והשקעות בע"מ", המצויה ברח' גרשון 4 בתל-אביב (החברה הרשומה בכתב-האישום, באמצעותה הלבינו כספים אלי מוסלי ויוסי מוסלי), באמצעות צ'קים שהוצאו מחברת "וולנברג ניהול והשקעות" והוסבו לחברת "Y". מתוך צ'קים אלה, מבקש בא-כוח המבקשת ללמוד על קשר כלכלי הדוק בין שתי החברות. עוד נטען על-ידי בא-כוח המבקשת, כי אלי מוסלי הוא שותף בחברת "Y", גם לאחר פירוק השותפות בינו לבין X, שכּן מעמדו וּמשׂכורתו בחברת "Y" לא שׁוּנוּ. מוסיף בא-כוח המבקשת וטוען, כי הסכמת באי-כוח הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, מצביעה על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לאלי מוסלי - סיוע לאותה חברה בדרך של הלבנת הון במסגרת אירגון פשיעה, וּמכאן, שלא ניתן לקבוע כי לחברת "Y" זכויות קִנייניוֹת ברכב ה"טויוטה". יש להיעתר לבקשת המבקשת וּלהורות על חילוט רכב ה"טויוטה" לטובת המבקשת וּמכאן הסעד המבוקש. 4. טענות בא-כוח חברת "Y": (א) מתוך עדוּת עד המדינה, אלי מוסלי אינו שותף עוד בחברת "Y". השותפות פורקה בשנת 2004. (ב) המבקשת מחזיקה ברכב ה"טויוטה" בניגוד להוראות החוק. על-פי סעיף 24 לחוק, הצַו הזמני יעמוד בתוֹקפּוֹ 10 ימים בלבד, ויכול שיוארך לתקופות נוספות, וּבלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 יום. אנו מצויים זמן רב לאחר תום ה-30 יום, כשהבקשה גופה הוגשה עוד ביום 2.10.2005. (ג) בידי המשטרה, היכולת והסמכוּת לחקור את חברת "Y". המשטרה לא עשתה כן. X לא נחקר תחת אזהרה!! (ד) חברת "Y" נוקתה מכּל חשד, אינה נאשמת. כלל ההקפאות שהוטלו על חברת "Y" הוסרו בהסכמת המשטרה. 5. לגופו של עניין - דין בקשת חילוט רכב ה"טויוטה" להידחות, מהטעמים דלקמן: (א) מתוך תצהירו של X בחקירה-הנגדית, הוּכח כי הרֶכב נרכש על-ידי חברת "Y", שועבד לטובת הבנק כנגד הלוואה לרכישת הרכב. פירעון ההלוואה נעשה על-ידי חברת "Y". ביטוח הרֶכב ממוּמן על-ידי חברת "Y". שׁוֹוי הרֶכב מגולם במשׂכורתו של אלי מוסלי. (ב) אלי מוסלי אינו עוד שותף בחברת "Y" מאז שנת 2004. (ג) גובה שׂכרוֹ של אלי מוסלי לא השתנה לאחר פירוק השותפות. אין ללמוד מכך מאומה לעניין קשר קיים בין אלי מוסלי לניהול חברת "Y" היום. (ד) לאור העובדה, כי המשטרה הסכימה להסיר ההקפאות על חברת "Y"; לאור העובדה כי חברת "Y" אינה נאשמת בכתב-האישום; מנהלהּ של חברת "Y", X, אינו קשור לכתב-האישום - אין ללמוד מהסבת צ'קים של חברת "וולנברג" לחברת "Y", על קיומם של קשרים כלכליים בין שתי החברות, כבסיס לבקשה למתן סעד זמני עד לחילוט רכב ה"טויוטה". הוּכח להנחת דעתי, כי חברת "Y" היא הבעלים של רכב ה"טויוטה". אין בין חברה זו לכתב-האישום, כאמור, מאומה. היא זו שנטלה הלוואה למימוּן רכישת הרֶכב. היא זו שפורעת אותה הלוואה. ועל-כן אני מורה על החזרת רכב ה"טויוטה" לחברת "Y". 6. רכב מס' 16-397-55 מסוג ג'יפ "BMW X5", שנת יצור 2002, משוריין וּממוּגן, על-שם יפה הרוש, מצוי בשימושו הקבוע של יוסי מוסלי (המשיב מס' 1 בבקשה זו), תפוס על-ידי משטרת ישראל. מבוקש לאשר המשך תפיסתו ורישום עיקול לטובת המבקשת למשרד הרישוי ואצל רשם המשכונות. רכב מס' 16-717-55 מסוג "BMW", דגם 448, שנת יצור 2003, רשום על-שם אליס תשבי, מצוי בחזקתו וּבשימושו של חני ג'רבי (המשיב מס' 2 בבקשה זו), תפוס על-ידי משטרת ישראל, מבוקש המשך תפיסתו ורישום עיקול לטובת המבקשת במשרד הרישוי ואצל רשם המשכונות. לטענת בא-כוח המבקשת - יש ללמוד מהסכמת באי-כוח המשיבים 1 ו-2 לקיומן של ראיות לכאורה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים, שהוגשה יחד עם כתב-האישום המייחס למשיבים 1 ו-2 עבירות שכולן במסגרת חברוּת באירגון פשיעה - קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות לצורך בקשה זו. באי-כוח המשיבים מתנגדים, בטענה כי ההסכמה שניתנה במסגרת הב"ש למעצר עד תום ההליכים הינה הסכמה דיונית בלבד. אין לה נפקוּת במסגרת בקשה זו. סעיף 22 לחוק בא לאמוֹר: "בית-משפט רשאי ליתן צו זמני כאמור בסעיף 21 אם נוכח כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עילת חילוט וכי אי מתן הצו יכביד על מימוש החילוט." באשר למשיבים 1 ו-2: מתוך עיון בפרטיכל בית-משפט (כב' השופט רוזן, מיום 1.12.2005), הסכים בא-כוח המשיבים, עו"ד כץ, למעצרם עד תום ההליכים, כפוף לכך ש"אנחנו נהיה רשאים בכל עת לבקש דיון לגופו של עניין בבקשה, וזאת מבלי צורך בקיומן של נסיבות חדשות, כמתבקש בדרך-כלל בבקשות לעיון חוזר, ההסכמה נובעת מכך שטרם הספקנו לעיין בחומר הראיות (הדגשה שלי - נ.א.)". לאור הצהרת בא-כוח המשיבים כאמור לעיל; העובדה כי תלויה ועומדת בקשה לפי סעיף 74 לקבלת חומר חקירה, שטרם נדונה, בעניינם של המשיבים; וּלאור העובדה כי ההסכמה שניתנה, כאמור לעיל, הינה אכן דיונית בלבד - אין להקיש ולומר כי קיימות ראיות לכאורה מהותיוֹת להוֹכחת עילת החילוט, כנדרש על-פי סעיף 22 לחוק. באי-כוח המשיבים עומדים על זכוּתם לקיים דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לעניין החילוט וּמתן החלטה בצַו הזמני. יחד עם עֶמדה זו, הסכימו באי-כוח המשיבים 1 ו-2, להצעת בית-המשפט לפיה יורה בית-המשפט על החזרת הרכבים בתנאים מסויימים, כך שניתן יהא בבוֹא היום להבטיח חילוט הרכבים על-פי החוק, כאשר המשיבים לא יחוייבו בהפקדת מזומנים. בא-כוח המבקשת עומד על הפקדה במזומן בסך של 75% מערך הרכבים טרם יוחזרו למשיבים, וערבות בנקאית בגובה של 100,000 ₪. ב-בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 3416, בעמ' 3419, נקבע: "בצד זכותו של אדם לחופש אישי עומדת גם זכותו לקניין, המקבלת ביטוי מיוחד במהלך הליך פלילי ביחס לחפצים של חשוד או נאשם (או צד שלישי) הנתפסים ומוחזקים בידי המשטרה בהקשר לחשד לביצוע עבירות. שיקולי האיזון הנדרשים לעניין פגיעה בחירות האישית של נחקר או נאשם אינם בהכרח זהים לאלה החלים באשר לפגיעה בזכות הקניין, בשל עוצמתם השונה של זכויות יסוד אלה במידרג זכויות האדם. עם זאת, קווי הבחינה ומסגרת הניתוח החוקתי דומים אלה לאלה, בשל התכלית המשותפת העומדת ביסוד חובת האיזון: להגביל את מידת הפגיעה באדם - הן בגופו והן ברכושו, עד למינימום ההכרחי הנדרש להשגת האינטרס הציבורי. כך הוא לעניין מעצר אדם, וכך הוא לעניין תפיסת חפצים בטרם נשפט והורשע (בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פד"י מט(3) 355, 405, 427-8; דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פד"י מט(4) 589, 649)." וּבהמשך, ב-עמ' 3421-3420: "כך הוא לגבי מעצר הפוגע בחירותו האישית של האדם. וכך הוא לגבי שלילת זכות הקניין מהאדם, בטרם הוכרע אם החפץ "נגוע" בכתם העבירה. ההקבלה בתפיסה החוקתית לגבי השניים נהירה על פניה. כשם שלעניין מעצר תיבחן השאלה האם קימת עילת מעצר, ואם כן, האם ניתן להגשים את תכליתו באמצעות חלופה שפגיעתה פחותה, כך הוא ביחס להמשך החזקת חפץ תפוס. יש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בידי המשטרה; ואם כן, האם ניתן להגשים את תכלית התפיסה באמצעות שחרור החפץ בכפוף להגבלות מידתיות אשר תגשמנה את התכלית הטמונה בתפיסה, בד בבד עם מיתונה והחלשתה של הפגיעה בזכות הקניין של האדם. השאלה היא, במילים אחרות, אם קימת "חלופת תפיסה" אשר תגשים את מטרת התפיסה בדרך שתפגע פחות בזכות קניינו של בעל הזכויות בנכס... תפיסת חפץ לצורך חילוטו מאחר שהוכתם בכתם עבירה, בין כיוון ששימש לביצוע העבירה, בין שניתן כשכר בעד ביצועה, ובין שניתן כאמצעי לביצועה, צופה פני עתיד ההליך המשפטי וסיומו. תפיסה זו מיועדת לאפשר למערכת אכיפת החוק לממש את סמכות הענישה שניתנה בידי בית-המשפט לחלט חפץ הקשור בעבירה במסגרת העונש הנגזר על העבריין, ומשקפת את גישת המחוקק לפיה פגיעה בזכות הקנין לגבי חפץ שהוכתם בעבירה מבטאת עונש ראוי בנסיבות מתאימות. שאלה היא, באלו נסיבות החזקתו של תפוס בידי המשטרה לתכלית זו היא ראויה, ובאלו תנאים ראוי לשחררו, כדי להבטיח שלא תסוכל יכולתו של בית-המשפט, בבוא העת, להורות על חילוטו. הסדר דומה נקבע בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, במסגרתה הוסמך בית-המשפט ליתן צווים זמניים שתכליתם להבטיח את מימוש החילוט הסופי של החפץ שהוכתם בעבירה במסגרת גזר-הדין (סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים; בש"פ 6271/01 מובילי עטיה בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על' 2001 (3) 863, פסקה 14)." וכן, בעמ' 3422: "השאלה השנייה מתמקדת באפשרויות שחרור החפץ והתנאים לכך, בהינתן קיומה של עילת תפיסה מתמשכת. במסגרת זו יש לשקול את הצורך בהמשך התפיסה כדי להגשים את תכליתה מול עניינו של הפרט הנפגע בזכות קניינו, ולבחון את אפשרות האיזון בין השניים באורח מידתי. בגדרו של איזון זה תישקל בין היתר, מידת הסכנה לפגיעה בתכלית התפיסה אם החפץ ישוחרר, לבין היקף הפגיעה בזכות הקנין עקב המשך התפיסה, ועוצמתם היחסית של האינטרסים הנוגדים תישקל ותיבחן אלה מול אלה. במסגרת איזון זה, יחליט בית-המשפט אם ניתן לשחרר את החפץ אף שמתקיימת עילה נמשכת לתפיסתו, ואם כן - באלו תנאים וסייגים יש לעשות כן, כדי להגן על תכלית התפיסה תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל הזכות בנכס התפוס (פרשת גאלי, שם, עמ' 323-325; בש"פ 7023/03 אבוטבול נ' מדינת ישראל, תק-על 2003 (3) 628; בש"פ 3159/00 אסנת רבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2) 1118)." 7. ערכם/שׁוֹויים של הרכבים, יופחת משמעותית אם יישארו תפוסים על-ידי המשטרה כאבן שאין לה הופכין. השארת הרכבים בדרך זו, תגרום נזק ממשי לרכבים, וניתן לומר, כי במצב דברים זה הנזק לרכבים וַדאי. המשפט לא יסתיים בתקופה הקרובה הנראית לעין, מִשכוֹ של המשפט לפחות מספר שנים וּלאחר מכן תידוֹן שאלת חילוט המיטלטלין המפורטים בבקשה זו, כך שבסופו של יום "כמעט", לא ייוותרו בידי המבקשת נכסים בעלי ערך לחילוט. אפשרות זו, הקרובה לוַדאית, מחייבת שיקול נוסף לשחרור הרכבים בהנחה שמתקיימת עילה נמשכת לתפיסתם (שכּן, טרם נדונה שאלת קיומן של ראיות לכאורה על-פי סעיף 22 לחוק, והאפשרות להחזיק ברכבים 30 יום בלבד - סעיף 24 לחוק), תוך פגיעה פּחוּתה בזכוּת הקִניין של המשיבים ברכבים. 8. נוכח כך, וּלאחר ששקלתי כל הצריך לעניין, ועל-יסוד הפּסיקה לפיה ניתן להחזיר החפצים בתנאים מסויימים על-מנת שלא לפגוע בקִניינוֹ של אדם מחד, וּלאפשר חילוט החפץ בבוֹא היום מאידך - אני מורה כדלקמן: (א) רכב מס' 16-397-55 מסוג ג'יפ "BMW X5", שנת יצור 2002, משוריין וּממוּגן, יוחזר ליפה הרוש בתנאים דלקמן: (1) יוּסר המיגוּן מהרֶכב, על-חשבון המשיב מס' 1 ו/או יפה הרוש, בהיוֹת הרֶכב בתחנת המשטרה. (2) הרֶכב יבוטח בביטוח מקיף. המבוטח - מדינת ישראל, וזאת בכל מקרה של גניבת הרֶכב או גרם נזק לרכב המחייב הורדתו מהכביש. עותק הפוליסה יומצא לבא-כוח המבקשת. (3) יירשם עיקול על הרֶכב במשרד התחבורה ושיעבוד על הרֶכב אצל רשם המשכונות. עותק רישום העיקול והשיעבוד - יועבר לבא-כוח המבקשת. (4) ניתן צַו האוסר על כל פעולה משפטית ברכב, כמכירתו/ העברתו/העברת השימוש בו/העברת החזקה בו לאחֵר - וזאת עד תום ההליכים ב-תפ"ח 1159/05 (מחוזי-ת"א). לאחר מילוי התנאים הנ"ל, יוחזר הרֶכב ליפה הרוש. (ב) רכב מס' 16-717-55 מסוג "BMW", דגם 448, שנת יצור 2003 - למעֵט עניין הסרת המיגוּן, יוחזר הרֶכב לאליס תשבי, באותם התנאים. לאחר שהובטח שׁוֹויים הכספי של הרכבים הנ"ל - לא מצאתי להורות על הפקדת מזומנים בנוסף על התנאים שנקבעו לעיל.פשע מאורגןחילוט