התביעה טוענת כי הנאשם תקף את המתלוננת בכך שירק על פניה, זאת לאחר שהמתלוננת התלוננה בעירייה על בנייה בלתי חוקית מצד הנאשם ובעיות תברואה במקום. להלן הכרעת דין בנושא יריקה תקיפה: הכרעת דין כללי: 1. התביעה מייחסת לנאשם בשני אישומים עבירות של: תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק (2 פרטים); היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק וכן עבירה של פגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"ו - 1981. 2. לנאשם חנות ירקות ברמת גן. המתלוננת מתגוררת באותו בניין בקומה הראשונה מעל לחנותו של הנאשם. 3. התביעה טוענת כי בתאריך 16/9/02 בכתובת הנ"ל תקף הנאשם את המתלוננת בכך שירק על פניה, זאת לאחר שהמתלוננת התלוננה בעירייה על בנייה בלתי חוקית מצד הנאשם ובעיות תברואה במקום. 4. התביעה טוענת עוד, כי כחודשיים לאחר האירוע הנ"ל, פגע הנאשם בפרטיותה של המתלוננת בכך שעקב אחריה למקום עבודתה שבאזור ראש העין ואיים עליה שאם לא תחתום שהחצר נקייה וכן שמסכימה לתוספת בנייה שבוצעה בעבר, יכה אותה, יכניס לה מברג לתוך הצוואר ויסובב אותו וידאג שתפוטר. 5. התביעה גם טוענת כי בשנת 2000 גרם הנאשם היזק בזדון לרכושה של המתלוננת בכך שזרק עגבניות וביצים לעבר חלון ביתה ושבר מספר תריסים. באישום השני טוענת התביעה כי הנאשם איים על המתלוננת ביום 6/3/03 שעה שתלתה כביסה. 6. הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. פרשת התביעה: 7. מדו"ח פעולה שערך רס"מ ערן מלאכי (ת/3) שהוגש בהסכמה, עולה כי ביום 17/10/02 הוא שוחח עם הנאשם בחנות הירקות שלו. הנאשם טען בפניו כי המתלוננת סובלת מבעיות נפשיות והייתה בטיפול בגהה. לטענת הנאשם הוא לא נענה לחיזוריה ולכן היא מתנכלת לו כל הזמן ומנסה לסחוט אותו כספית. "...אכן מודה שירק עליה אך מצטער על כך ולא יעשה זאת שוב...". השוטר ציין כי הזהיר את הנאשם וביקש ממנו להפסיק להטריד את המתלוננת. 8. מעדותו של שותפו של הנאשם מר מרדכי מסילתי עולים הפרטים הבאים: א. העד מסר כי המתלוננת הייתה לקוחה שלהם ובשלב מסויים החלה להפריע להם ולהציק להם: "...היא התחילה לשפוך מים בלי הפסקה מלמעלה, היא התחילה לחסום את המכוניות שלנו וקיללה ללא הפסקה...". ב. העד ציין כי המתלוננת מסרה כי אין לה דבר נגדו אלא נגד אבי (הנאשם ד.ב.) והוסיף: "...אני חושב שהיא התאהבה בנאשם...". ג. לשאלת התובע, אישר העד כי מסר הודעת אמת במשטרה. בהסכמת הסנגור הוגשה הודעתו (ת/1) בהודעה שנמסרה ביום 13/8/03 מסר העד כי הוא מכיר את המתלוננת מאז שמתגוררת באותו בניין מזה כ- 6 שנים. ד. העד מסר כי היחסים היו תקנים עד שאבי החל לצאת איתה ובאיזה שלב ניתק עמה את קשריו: "...ואז התחילו הבעיות...". העד ציין כי המתלוננת החלה לשפוך מים על החנות ולקלל אותם ולכנותם: "...מלוכלכים... אתם זבל..." "...היא הייתה מזמינה פקחים כמעט כל יום עד שכבר נמאס להם לבוא...". ה. "...לפני שנתיים בערך שלוש היא הבחינה שמראה שלה שבורה והיא הגיעה לחנות והתחילה לצעוק שזה אבי לא ראיתי שאבי שבר לה מראה ואז אני בתור שותף קניתי לה מראה חדשה ותיקנתי לה אותה כדי רק להרגיע רוחות...". ו. "...באיזה יום יהודית שפכה מים על ירקות מהמרפסת שלה ואז התעצבן וזרק לה או עגבניה או תפוח אדמה ושבר לה תריס...". בהמשך מסר העד כי ראה כי התריסים בדירת המתלוננת שבורים והציע לתקן את התריסים וביקש מהמתלוננת: "פתק בכתב שתעזוב אותנו...". המתלוננת סירבה. ז. בהמשך ציין העד: "...לפני חודש בערך שבאתי לעבודה ראיתי שצמיגים של הרכב שלה חתוכים. אני לא יודע מי חתך לה צמיגים וגם היא לא פנתה אלינו. ידוע לי שהיא מסוכסכת עם ועד הבית בבניין כי לא משלמת עבור מיסים..." "...עד לפני שנה שילמתי את כל חוב של ועד הבית כדי שרק לא תעשה בעיות...". ח. בעדות בבית המשפט ציין העד בתגובה לשפיכת מים ע"י המתלוננת: "...שנינו אני שפכתי מים וזרקתי עגבניה אני חושב שגם הנאשם זרק עגבניה...". ט. בחקירתו הנגדית מסר העד: "...רצינו להפסיק אותה כי זה הציק ללקוחות, ורק בצורה כזו השפרצתי מים עם צינור לתוך ביתה וכך הפסיקה. זרקתי עליה עגבניה או תפוח אדמה ונשבר לה תריס. אני זרקתי לה עגבניה, זרקנו ביחד...". 9. מעדותה של המתלוננת יהודית דורון עולים הפרטים הבאים: א. העדה ציינה שהיא גרה מעל חנות הירקות של הנאשם וכי הסכסוך ביניהם קשור למטרד שהחנות מהווה עבורה. העדה מסרה כי ביום 18/9/02 שעה שחזרה ממרכול הנאשם ירק לה בפנים והיא צעקה לו בתגובה לכך: "זבל". ב. בהמשך הוסיפה העדה כי הנאשם עקב אחריה עד למקום עבודתה בפארק אפק בראש העין, דרש ממנה לבטל תלונות שהגישה במחלקת הפיקוח בעירייה ואמר לה כי אחרת יכה אותה וימרר לה את החיים. העדה מסרה כי הנאשם ביקש ממנה להסכים לבניית תוספת על ידו בחצר ואמר לה שאם לא תסכים הוא ימרר לה את החיים. ג. העדה מסרה כי ביולי 2003 הוצא צו הריסה על תוספת הבנייה שבנה הנאשם: "...שלושה ימים אחרי זה הוא חתך לי את הצמיגים של האוטו... "...יש בחצר של הבניין צינור של מים, והוא השפריץ לכיוון התריסים והוא שבר את התריסים עם זרם חזק, הוא זרק לעבר הבית עגבניות, ביצים...". ד. העדה אישרה כי לפני כ-10 שנים היה לה קשר אינטימי קצר עם הנאשם וטענה כי באותה תקופה לא היה לכלוך סביב החנות ולא תוספת בנייה. העדה הוסיפה כי בעת שהנאשם הגיע למקום עבודתה הוא איים שיכניס לה מברג לצוואר ויסובב את המברג. ה. בחקירתה הנגדית ציינה העדה כי היא לא ירקה על הנאשם והוסיפה כי הוא מסיט את שכניה נגדה. המתלוננת הכחישה כי היא שופכת מים על החנות והוסיפה כי היא תולה כביסה במקום. המתלוננת אישרה כי פעם שמה פתק על רכבו של הנאשם. בפתק (ס/1) נאמר: "כחילה בן זונה, זבל מי שעשה אותך". ו. לשאלת הסנגור מסרה העדה כי אינה זורקת בקבוקים ולכלוך על חנותו של הנאשם ולא חוסמת ברכבה את הגישה לחנות. העדה אישרה כי לא ראתה את הנאשם חותך את צמיגי רכבה והוסיפה לשאלת הסנגור מי אמר לה שזה הנאשם: "מי יכול...". ז. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי הנאשם שילם לה 1,000 ₪ עבור הצמיגים וכי שותפו של הנאשם שילם לה 2,000 ₪ עבור התריסים. ח. העדה אישרה כי התקשרה מספר פעמים לבית הנאשם ודיברה עם אשתו. היא הוסיפה כי רצתה להיפגש עמה כדי לשכנע אותה שתדבר עם בעלה: "...שהוא ירד ממני...". ט. העדה הכחישה כי הפעילה מוזיקה ב- 02:00 ודרשה להביא את הנאשם כתנאי להפסקת הרעש. העדה גם ציינה כי לא אמרה לספר בשכונה כי היא מעוניינת ביחסים אינטימיים עם הנאשם. י. העדה אישרה כי בעבר היה לה משבר נפשי וציינה שקיבלה טיפול בלא צורך באשפוז. גרסת הנאשם ופרשת ההגנה: 10. בהודעתו מיום 27/8/03 (ת/2) מסר הנאשם את הפרטים הבאים: א. לאחר שהוזהר כי הוא מאיים ותוקף את המתלוננת וחתך את צמיגי רכבה הגיב הנאשם: "...האישה הזאת היא חולת נפש וכל התלונות שלה במשטרה הן שקריות, היא הייתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש, פעם אחת ישבתי על ספסל והיא הרימה רגל מעל באופן מכוון למרות שלא דיברתי איתה בכלל, היא הלכה לספר ואמרה אני לא ארפה ממנו עד שהוא ישכב איתי. אין לי כלום איתה...". ב. הנאשם נשאל על ידי החוקר אם הוא מתעלל במתלוננת בגלל התביעה שהגישה בעירייה וציין: "...העירייה לא הרסה ולא לקחה לי כלום, וגם לא יעשו לי כלום ולכן אין לי סיבה להתעלל בה והיא הגישה הרבה פעמים תלונות בעירייה, לא התעללתי בה אף פעם לא בגלל תלונות לעירייה ולא בגלל שום דבר אחר...". ג. הנאשם הכחיש כי ירק על המתלוננת ליד האינטרקום ביום 18/9/02. כמו כן ציין כי אינו יודע היכן המתלוננת עובדת וכי מעולם לא היה במקום עבודתה. ד. החוקר ציין בפני הנאשם כי המתלוננת טוענת כי בחודש יוני 2002 הוא הגיע למקום עבודתה בראש העין ואיים עליה להכותה ולדאוג לפיטוריה אם לא תסכים לבנייה שעשה ולא תחתום כי החצר נקייה. הנאשם השיב לשאלה זו כך: "...היא התעללה בי שפכה לי זבל, שפכה לי מים מקללת, ראיתי שאני לא יכול יותר. אמרתי לעצמי שאלך לדבר עם בעל הבית שלה, שלחתי שתי בחורות לעבודה, שכנה שלי בשם מאיה עברה דירה לא יודע טלפון או פלאפון, וחברה שלה שגם אותה אני לא מכיר אמרתי להם תראו לאן היא נוסעת תסעו אחריה ואז תלכו לבעל הבית שלה תדברו איתו, אני רוצה לתקן, אני נסעתי עם שתי הבחורות ביחד באוטו שלי, היא לא ראתה שאני עוקב אחריה, בסוף הגענו לבניין בן כמה קומות באזור צומת כפר קאסם, ראינו אותה מחנה את האוטו שלה, ואז אני שלחתי את שתי הבחורות דיברו איתה, כל זה היה איפה שהיא חנתה זה היה בחניון עליון, ואז הבחורות הלכו אליה ודיברו איתה. יכול להיות שבמהלך השיחה ביניהן היא ראתה אותי יושב באוטו שלי, היה אולי 4 מ' בין האוטו שלי לאוטו שלה, אמרתי לשתי הבחורות שיגידו לה תרדי ממנו, כי הוא יכול ללכת לבעל הבית שלך, ולספר לו מה שאת עושה, וזה מה שהם אמרו לה לא יותר מזה..." ה. הנאשם הכחיש כי השתמש בצינור מים כדי להרטיב את דירת המתלוננת, והכחיש כי זרק עגבניות על דירתה ושבר לה תריסים. לשאלת החוקר איך הוא מסביר ששותפו מרדכי אישר את זריקת הירקות, השיב הנאשם: "... שהשותף שלי יגיד דבר כזה? אין לי מושג למה הוא אמר את זה...". ו. הנאשם הכחיש כי הודה בפני השוטר ערן מלאכי כי ירק על המתלוננת הנאשם הכחיש כי איים על המתלוננת והטריד אותה על רקע התלונות שהגישה במשטרה. 11. בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם את הפרטים הבאים: א. הנאשם ציין כי יש לו ירקניה וכי הוא מכיר את המתלוננת מזה 5-6 שנים. תחילה יחסיהם היו יחסי שכנות טובים, מאחור יותר נוצרו ביניהם אף יחסים אינטימיים. הנאשם מסר כי ביקש להפסיק יחסים אלה וכי המתלוננת לא השלימה עם החלטתו והחלה לקללו ולהגיש נגדו תלונות לעירייה. ב. הנאשם אישר כי יש צו הריסה על מדרגה שהוא בנה, הנאשם הוסיף כי הוא מאמין שבסופו של דבר יקבל רישיון על מה שבנה. ג. בהמשך מסר הנאשם: "... היא עושה לי צרות. נתתי לה 2,000 ₪ ושתשב שקט, גם את ה-1,000 ₪ נתתי שתשב בשקט ושלא תציק לי... היא אומרת שהגעתי לעבודה ואיימתי עליה, אז מדוע היא הכינה לי קפה ליד בעל הבית שלה. סיכמתי איתה בעבודה שתתן לי נחת. ישבתי עם בעל הבית שלה שידבר איתה ותעזוב אותי במנוחה. לא ביקשתי שתבטל את התלונה בעירייה..." ד. הנאשם מסר כי המתלוננת ירקה עליו ליד החנות של התיווך. הוא הוסיף כי היא מקללת אותו ושופכת מים על חנותו. הנאשם ציין כי המתלוננת חוסמת לו את החניה כדי למנוע ממנו לפרוק סחורה. ה. הנאשם נשאל מדוע לא התלונן במשטרה והשיב: "... אני רוצה שקט. אני משלם כסף כדי שיהיה לי שקט ..." ו. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם מדוע לא סיפר במשטרה שהגיע למקום עבודתה של המתלוננת ודיבר עם מעבידה והשיב: "... בפעם הראשונה הלכתי עם שתי נשים. בפעם השנייה הלכתי עם חבר. לא סיפרתי במשטרה כי זה היה אחרי זה..." לשאלת בית המשפט מדוע הלך פעם שנייה למקום עבודתה של המתלוננת לאחר שנחקר על כך שמטריד אותה השיב: "... מה אני אלך למשטרה ואתלונן שהיא מטרידה אותי...". ז. בהתייחס לדוח שערך השוטר מלאכי ציין העיד העד: "... לא אמרתי שהשוטר משקר, אולי יש אי הבנה בניירות..." לגבי דברי שותפו שמסר כי הנאשם זרק ירקות על התריסים של המתלוננת הגיב: "... השותף שלי שקרן שהוא סיפר שזרקתי עגבניות...". ח. הנאשם טען כי לא שילם עבור התריסים ששבר והוסיף: "...האם שלב אחד של תריס עולה 3,500 ₪...". 12. מעדותו של מר לוי משה, ספר מול חנותו של הנאשם, עולה כי המתלוננת שהיא לקוחה שלו מסרה לו כי היא מוכנה לשכב עם הנאשם וביקשה שיעביר לו את המסר. עד זה הוסיף כי העביר את המסר ואף שאל את המתלוננת "מה איתי?" העד הוסיף כי ראה את המתלוננת יורקת על הנאשם ומקללת אותו. 13. מעדותה של הגב' שרה ניסים, שכנה של המתלוננת, עולה כי המתלוננת היתה מקללת את הנאשם, שופכת מים וחוסמת את החניה עם רכבה. העדה ציינה עוד כי לילה אחד בשעה 02:00 הנאשמת הפעילה מוזיקה ואמרה שתפסיק את המוזיקה רק אם הנאשם יגיע. 14. מעדותה של הגב' חנה דחפור, עלה כי המתלוננת לא משלמת לועד הבית מזה 43 חודשים. לדבריה תקופה מסויימת הירקנים שילמו עבורה לועד הבית. העדה הוסיפה: "... כמעט כל ערב היא היתה מקללת את אבי. היא היתה אומרת שהם שמים את הפחים מתחת לדירה שלה. היא היתה מקללת שהשטח לא נקי. דווקא השטח היה נקי וכל יום היו מנקים את השטח עם צינור..." 15. מעדותו של עו"ד זהר ישרים עולים הפרטים הבאים: א. העד ציין בראשית עדותו "... יש לי משרד שממוקם בשכנות לאבי ולמתלוננת. זה באותו בניין של אבי. זה הקשר..." בהמשך מסר העד: "... עמדנו בפתח המשרד שלי, אבי ואני. אבי לקוח שלי ועמדנו בפתח המשרד, ופתאום ראיתי את גב' יהודית בתנועה חדה לעבר אבי ולצערי גם ראיתי שהיא הוציאה רוק מהפה לכיוון אבי..." ב. העד ציין כי הנאשם לא הגיב. לדבריו, הדבר קרה לאחר שהמתלוננת החנתה את רכבה, ניגשה אליהם וירקה. ג. בהמשך מסר העד: "... אני פחות או יותר יודע את הרקע לכל הסיפור. לפי התשובה שלו שהיה ביניהם עבר מיני, והיא מתנכלת ומפריעה לו בניהול העסק. אני ייצגתי אותו בבנייה הבלתי חוקית. יצא צו הריסה וכב' השופט נתן ארכה של חצי שנה לביצוע..." הערכת העדויות וסיכומים 16. הנאשם בתיק זה עשה עלי רושם לא אמין. גרסתו מוסתרת בדברי השוטר מלאכי (ת/3) וכן בדברי שותפו לחנות. גם לעניין הגעתו למקום עבודת המתלוננת גרסתו הינה בלתי אמינה לחלוטין. לאלה יש להוסיף כי הנאשם ושותפו שילמו כספים למתלוננת, לאחר שצמיגי מכוניתה נוקבו, וגם לאחר שנגרם נזק לתריסי הבית שלה. תשלום הפיצוי אינו מסתדר עם גרסת הנאשם כי המתלוננת היא זו שמתעללת בו וגורמת נזק לרכושו. 17. לעניין הנסיעה שלו למקום עבודת המתלוננת. תחילה טען הנאשם כי אינו יודע היכן המתלוננת עובדת, לאחר מכן טען כי שלח שתי הנשים למקום עבודתה ובהמשך תיקן עצמו שוב וטען כי הוא הסיע את שתי הנשים. בבית המשפט הוסיף הנאשם, נסיעה נוספת שלדבריו התרחשה לאחר חקירתו במשטרה. יצויין, כי עדות הנאשם נגבתה ב- 13/8/03 והנאשם קיבל צו הריסה ביום 11.7.03 לפי כל הנסיבות ברור כי דברי הנאשם לגבי ביקור מאוחר זה אינם אמת וכי הם הומצאו כדי להסביר את הסתירות בין הודעתו במשטרה לעדותו בבית המשפט. 18. המתלוננת עשתה עלי רושם אמין. היא לא הסתירה את מערכת היחסים שהיתה לה עם הנאשם ואף מסרה כי היתה בטיפול נפשי, וכן אישרה שהשאירה פתק בעל תוכן מעליב לנאשם. דבריה לגבי האירועים נשוא כתב האישום נתמכים בהודאת הנאשם בפני שוטר לעניין היריקה, בדברי שותפו של הנאשם לעניין שבירת התריסים וכן בשקרי הנאשם לעניין הנסיעה למקום עבודתה. 19. אין ספק כי היחסים בין המתלוננת לנאשם היו מעורערים. המתלוננת לא השלימה עם הפרת החוק לעניין הבנייה וכן הגישה תלונות רבות לעניין השארת לכלוך בסביבת החנות. דברים אלה גרמו למתח רב שיתכן ואף הוגבר לאור היחסים הקודמים שהיו בין הנאשם למתלוננת. 20. הנאשם ניסה להביא לביטול התלונות, הן ע"י אמצעים פסולים והן עי תשלום פיצויים לאחר שנגרמו למתלוננת נזקים. 21. עדי ההגנה לא העידו בעניין האירועים נשוא כתב האישום, אלא התייחסו לאופיה הרע של המתלוננת. 22. בחנתי עדויות אלה ומצאתי כי עדותו של לוי משה, אינה ראויה לאמון. עד זה עשה עלי רושם לא חיובי והגעתי לידי מסקנה כי אין לייחס משקל לעדותו. 23. באשר לעדיות שרית ניסים וחנה רחפור מהן ניתן להסיק כי היו יחסים מתוחים בין הנאשם למתלוננת. ברור כי השכנות סבלו מכך שהמתלוננת לא משלמת לועד הבית. הסנגור לא הציג שאלות בעניין זה למתלוננת, ויתכן כי סירובה קשור לסכסוך בינה לבין הנאשם. בכל מקרה התרשמתי כי עדות אלה, הפריזו ב­­­חלקה של המתלוננת במערכת היחסים שלה עם הנאשם. 24. באשר לעדותו של עו"ד ישרים, צרם לי מאוד כי עד זה לא ציין מיד כי הוא מייצג את הנאשם בסכסוך שלו מול המתלוננת, וכי הוא טיפל בתביעה נגד הנאשם בעניין הבניה הבלתי חוקית שלו. לאור האמור לעיל, הנני מתייחס בזהירות רבה לעדות עד זה ומחליט לא לקבוע ממצאים על פיה. 25. סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981, קובע: "הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2 (1), (3) עד (7) ו- (9) עד (11), דינו מאסר 5 שנים". הסעיף הרלוונטי למעשים המיוחסים לנאשם הוא סעיף 2 (1) הקובע: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". 26. קבעתי כעובדה כי הנאשם עקב אחר המתלוננת עד למקום עבודתה ואיים עליה כמפורט בעדות המתלוננת בפגיעה בה אם לא תבטל פניותיה לעירייה. 27. לאור מערכת היחסים הבלתי תקינה בין הצדדים ברור כי ההתחקות של הנאשם אחרי רכבה של המתלוננת וניסיונו לאתר את מקום עבודתה, היו עלולים להטרידה ואף בפועל הטרידו אותה. לאור זאת מצאתי כי עבירה זו הוכחה בפני. 28. לאור ממצאי המהימנות שקבעתי, הנני קובע כי גם יתר העבירות המיוחסות לנאשם בתיק זה הוכחו במידת הוראות הדרושה במשפט הפלילי. התוצאה הינה כי הנאשם מורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.משפט פליליאלימותתקיפה