חשיפת זהות מקור

להלן החלטה בנושא חשיפת זהות מקור:

החלטה

1.     לאור החלטתנו מיום 15.11.06 בעניין בקשת הסנגורים להסרת החיסיון או חלקו מעל זהות המקור, המכונה נ.ז. 238 (להלן: "המקור"), בטרם תימשך חקירתו של העד המכונה א.ב. - חקרה המשטרה (בתאריך שנחסה גם הוא מפני הסנגורים) את המקור.
סמוך לפני הדיון שבו אמורה היתה להימשך חקירתו של המכונה א"ב, מסרה התביעה לידי הסנגורים את הודעתו של המקור ותמליל חקירתו, כשגם אלה מושחרים במקומות עליהם החליטה התביעה (לבדה או בשיתוף עם קציני המודיעין), כשלחלק מהמקומות שנחסו ניתנו פראפרזות. כן נחשפו בפני ההגנה מספר נוסף של שורות מהודעת א"ב מיום 14/8, שקודם לכן הושחרו.
משנתקבל החומר על ידי הסנגורים, הודיעו אלה, כי אינם יכולים להמשיך בחקירתו של א"ב, ודווקא אותו חומר שנגלה בפניהם - מחייבם לחזור ולבקש להסיר את החיסיון מעל כל הדמויות החסויות ומאינפורמציות חסויות נוספות שעוד יפורטו להלן.
יצוין, כי ביחד עם ההודעה והתמליל, נמסרה גם תעודת חיסיון חדשה, שהוצאה במהירות מעוררת השתאות על ידי השר לביטחון פנים ונוגעת גם לפרטים נוספים שנתגלו בחקירה ושקודם לכן לא נדרשו. בין היתר, המדובר בציון מספרי הידיעות, שפראפרזות מהם נמסרו כבר לפני עת רבה לידי ההגנה, המיוחסות למקור וכן לשתי דמויות חדשות: האחת "ט"י, שקודם לכן לא הוזכר כלל, וה"אחר", שהוזכר לראשונה בהודעת א"ב מיום 14/8, בקטע ש"הולבן" בעקבות החלטתנו האחרונה.

     לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החלטנו שלא לקיים שוב דיון במעמד צד אחד בלשכתנו ולא לשמוע פרטים בעל-פה מקציני משטרה, אלא לקבל את כל המסמכים שבהם מדובר - המקוריים והמושחרים - והסברים בכתב על פי שיקול דעת התביעה, ולגבש מסקנתנו בדרך זו. החלטנו כך, לאור ניסיון העבר ולנוכח טיעוני הסניגורים בעניין זה, שלא ניתן היה לפסול אותם על הסף.

2.     עיינו עיין היטב במסמכים החדשים, שהוגשו לנו במהלך הדיון ולאחריו על ידי התביעה והסנגורים ובמסמכים קודמים שהיו בידינו, כמו גם בפרוטוקולים החסויים שנערכו על ידינו.
עוד בטרם נכנס לגופו של עניין, עלינו להביע דעתנו, אשר נרמזה כבר בהחלטתנו הקודמת וקיבלה ביסוס נוסף בשלב זה, כי מהלך ניהול איסוף הראיות ואופן הצגתם לידי ההגנה וגם בפנינו (הן בדיונים הגלויים ואפילו בדיונים החסויים), נעשו בדרך שאינה מאפשרת להגיע לחקר האמת ועלולה להביא לידי הטעיה.

3.     ציפינו כי חקירתו של המקור, שעליה המלצנו כאפשרות חליפית לחשיפת זהותו, אולי תוכל לתקן או לשפר את המצב (לפחות מפן אחד של התמונה). אולם מתברר לנו כי החקירה החדשה איננה מספקת, איננה שלמה, איננה מתייחסת לכל הידיעות אותן מסר המקור ואיננה מבהירה את אשר היה צורך להבהיר.
יתר על כן, על זהותן של שתי הדמויות החדשות, המכונות "ט.י." ו "האחר" , שנתגלו, כאמור, לראשונה בעקבות החלטתנו הקודמת, הוטל מיידית חיסיון בתעודת החיסיון החדשה. זאת, מבלי שנחקרו בעניינים העולים מההודעה, אשר מתייחסים למהות האירועים נשוא כתב האישום. עלינו לציין, כי מהחומר החסוי וההסברים בכתב שנתבקשו על ידינו מן התביעה, נתבררה לנו זהותו של ט"י, אך לא נכתב לנו דבר ולא ניתן לנו כל הסבר או התייחסות (בחלק החסוי) לגבי אותו "אחר".
כמו כן, נתברר לנו, וכך אף נכתב בהסבריהם של התביעה וקצין המודיעין שהוגשו לנו, כי המקור נחקר במכוון רק לגבי חלק קטן ביותר מן הידיעות שמסר ושעל מספרן הכולל ומספורן ברשימת המידעים הוטל חיסיון.
ההסברים שנמסרו לנו בעניין זה, אינם מניחים את דעתנו. אנו סבורים כי התנהלות החקירה בדרך זו איננה עונה על הצרכים ואיננה מהווה את התחליף שלו ציפינו.
     
4.     זאת ואף זאת. רק במהלך הדיון האחרון הסתבר לנו כי מספר פראפרזות ש"הושתלו" בתוך הודעתו הכתובה החדשה של המקור, במקום השורות המושחרות, כמו גם פראפרזות בהודעתו האחרונה של "א.ב" (מיום 14.8.06), בקטעים שנחשפו לעיני הסנגורים רק עתה בעקבות החלטתנו האחרונה, אינן משקפות נכונה את הדברים שנאמרו באותו מקום בהודעה עצמה. ולא נפרט.
דעתנו לא נוחה גם מעובדה זו.
     ואלו הם רק מקצת מן הבעיות שנתקלנו בהן - כפי שעוד נפרט בהמשך.

5.     ויובהר: מצויים אנו עתה בשלב השלישי של ה"בדיקה המשולשת" כפי שנקבעה בהלכה הפסוקה (ראו למשל: ע"פ 4765/98 נידל אבו סעדה נ' מדינת ישראל תק-על 99(1) 1380, ומן הימים האחרונים: בש"פ 8838/06 פלוני נ' מדינת ישראל, אתר ביהמ"ש העליון מיום ה- 22/11/06). בשלב זה, מצווים אנו להחליט האם הצורך לגילוי הראיות החסויות לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותן.
בעניין זה, נפסק לא אחת ע"י בית המשפט העליון כי:
"על בית-המשפט להורות על גילוי ראיה הדרושה להגנת נאשם, וזאת אף אם הפגיעה באינטרס הציבורי או בביטחון המדינה (שהחיסיון לגביו קבוע בסעיף 44(א) לפקודת הראיות) הינה חמורה. בהקשר זה, ראיה העשויה לעורר ספק באשמת הנאשם, אם על-ידי ביסוס טענות ההגנה ואם על -ידי כרסום משקלן של ראיות התביעה, הינה דרושה להגנת הנאשם. במקרה כזה, נדרשת המדינה להחליט, אם העניין הציבורי או בטחון המדינה גוברים על האינטרס שבהרשעת הנאשם. הנאשם יזוכה אם עמדת המדינה תהיה שהעניין הציבורי או הביטחון חשובים מן ההרשעה. ראו ב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(729 (3), בע' 738; ע"פ 889/96 מזאריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(433 (1, בע' 443-42" (ע"פ 4765/98 אבו סעדה הנ"ל).

עלינו להחליט, אם כן, האם הוצאת תעודת החיסיון ע"י השר אכן מוצדקת ועדיפה, או אם הראיות החסויות, גם לאחר בחינתן ע"י גורמי התביעה, דרושות להגנת הנאשם.

על הדרך שבה אמורה התביעה לבחון את הדברים אמר כבוד השופט א. רובינשטיין כדלקמן:
"על הפרקליטות להביט במבט משפטי רחב על עולם הזכויות, ולשמש 'קצין ביהמ"ש' לבחינת החומר" (בש"פ 8838/06 הנ"ל). עוד הוזכרה שם: "מורכבותו של מאזן השיקולים בנושא החיסיון וההליך הפלילי, תוך עדיפות להגנתו של הנאשם (דבר העלול להגיע- ואוסיף, כי גם הגיע בעבר- לביטולו של הליך פלילי כדי שלא לחשוף ראייה)".

6.     לאחר העיון בחומר כאמור ושמיעת טיעוניהם הנרחבים והמפורטים של הצדדים (במשך שני ימי דיונים), וזאת, על רקע החלטתנו הקודמת, סבורים אנו כי מבטה של התביעה על 'עולם הזכויות' לא היה רחב דיו, נטה באופן ברור לצד אחד ולא מילא אחר הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה דלעיל.

     כך למשל, ובנוסף לדברים שקבענו בסעיפים 4 ו - 5 להחלטתנו מיום 15/11/06, נתברר לנו עתה וביתר שאת, כי לא רק שהדברים לא תוקנו, אלא חזרו ונשנו.
     עתה נוכל לומר, לאחר שהתביעה אמרה זאת בפרוטוקול הגלוי, דבר שנרמז כבר בהחלטתנו הקודמת, כי העדויות החסרות לא נגבו מחשש לחיי העדים החסויים, אלא בין היתר, מטעמים של "אינטרסים אנושיים ממדרגה ראשונה... שיש בהם פגיעה אנושה באנשים חפים מפשע שלא מעורבים..." (עמ' 872 לפרוטוקול, ש' 2 - 4). זוהי אחת הסיבות שבגללן החלטנו להתיר את המענה לשאלה שהופנתה לא"ב, שלדעתנו לא היה בה כדי לחשוף את זהותו וזהות ג"ד, וזאת, כפי שכתבנו אז, כדי "להגיע לפחות לחלק מן האינפורמציה שלדעתנו היתה אמורה מלכתחילה להינתן ע"י התביעה".

     גם השקפת התביעה, שאף עליה הצהירה בישיבה האחרונה בפרוטוקול הגלוי, כי אפשר לוותר על ראיות הנוגעות לעניינים הנמצאים, לדעתנו, במעגל הפנימי של האירוע, משום שלגרסתה הינם "לטובת התביעה" - אינה מקובלת עלינו. מבלי להביע כל דעה לגופו של עניין, גם אם נכונה עמדתה של התביעה, כי מדובר בראיות שיכולות לסייע להוכחת גרסת התביעה, זכותם של הנאשמים לדעת על קיומן של ראיות כאלה וממילא להיחשף אליהן. שהרי אין לשלול את האפשרות שההגנה תוכל לעשות בהן שימוש לטובתה.
     הדברים מודגשים עוד יותר, כשמדובר בראיות המתייחסות לשעת ביצוע הרצח ולמיקומו. השלכותיהן של ראיות אלה עשויות להיות בעלות חשיבות באשר למהימנות עד הראיה ויתר העדים. בנוסף לכך עשויות הן לאשש או להפריך את קו ההגנה כפי שהוצג בפנינו ע"י הסנגורים.
     אין זה תפקידה של התביעה להחליט אילו מן הראיות הינן "לטובת התביעה" ואילו מהן הן לטובת ההגנה ולהחליט לוותר עליהן על יסוד כך. אין זה מתפקידה של התביעה לשקול ולהחליט מראש האם קיימות ראיות מספיקות או תומכות בטענת "הקונספירציה" שהעלתה הסנגוריה כטענת הגנה, או לא. אין זה מתפקידה של התביעה להיכנס לשאלת מהימנות ומשקלן של הראיות הפוטנציאליות, אלא יש להביא את כולן בפני בית המשפט ולהעמידן אף לרשות הסנגוריה. בית המשפט, בסופו של הדיון, הוא זה שיכריע בכך (ראו ע"פ 4765/98, אבו סעדה הנ"ל, סעיף 6 פסקה שנייה).

7.     ההתנהלות בכל הנוגע לחקירתו של המקור, בעקבות החלטתנו וקבלת האינפורמציה הרלבנטית הקשורה אליו, נעשתה באותה דרך ומתוך אותה השקפת עולם שהוזכרה לעיל ושכאמור יש לדחותה. זוהי דוגמא נוספת ל"מיון ואיסוף ראיות" שנעשה מראש ע"י התביעה ואין זה מתפקידה. אין כוונתנו עתה להשחרות שנעשו בחקירתו של המקור ובתמליל, אלא לאי חקירתו בעניין מידעים מסוימים שפראפרזות מהם ניתנו לסנגורים ושהינם, לדעתנו, רלבנטיים, זאת מבלי שקיבלנו הסברים מספקים לחסרונם.

     יתרה מזאת, אחת הסיבות העיקריות שבשלהן המלצנו לתביעה לשקול חקירת המקור כחלופה לגילוי זהותו בכלל, היא העובדה כי לאור האינפורמציה והמסמכים שנמסרו לעיוננו ע"י התביעה בדיונים החסויים, לא יכולנו להגיע למסקנה כי אין כל בסיס לטענת ה"קונספירציה" שהעלו הסנגורים ובוודאי שלא לקיום ראיות כנגדה, כפי שטענה התביעה. כך למשל, עניין מעורבותו של המקור ומידעים שמסר החל מיום הרצח עצמו, לאורך הזמן, כולל בתקופה שבה הגיע א"ב למשטרה. כך למשל על רקע המידע שניתן בידינו באשר למקור ולסביבתו ויחסי גומלין עם אחרים. כך גם למשל ידיעה 25, שפראפרזה ממנה נמסרה לסנגורים, המתייחסת לעד איסלאם, ולעובדה כי הרוצח הנטען ירה במנוח ונתן לאיסלאם לברוח.

     חקירת המקור, כפי שנעשתה, לא הבהירה את הדברים ולא התייחסה כאמור לכל הבעייתיות שהוזכרה לעיל. גם לאחר חקירת המקור, אף אנחנו, שאינפורמציה נוספת נחשפה בפנינו, איננו יכולים לומר בביטחון, כפי שאמרה התובעת בפנינו, כי "תיאורית הקונספירציה נשללה לחלוטין, אין לה יד ורגל, אין צל צילו של רמז לתיאוריה כזאת" (עמ' 849 לפרוטוקול, ש' 11 - 12). איננו מסכימים גם לדבריה של ב"כ התביעה בהמשך, כי "בית המשפט צריך לראות את מלוא התמונה בשביל להבין עד כמה הדברים שאני אומרת הוא נכון".
     אין זה השלב שבו בית המשפט בוחן את הראיות כולן ואת מלוא התמונה. בשלב זה, לאחר שהתביעה אמורה היתה לאסוף את מלוא חומר הראיות הרלבנטי ולהעבירו לידי ההגנה (בכפוף לחסיונות שיאושרו ע"י ביהמ"ש), היו הצדדים אמורים להביא את הדברים בפני בית המשפט במהלך שמיעת הראיות, על פי שיקול דעתם ותבונתם (ראו ע"פ 4765/98 אבו סעדה הנ"ל, סעיף 6 פסקה שלישית).
מסכימים אנו עם הסנגורים כי אין טעם בשלב זה להורות על השלמת חקירתו של המקור.

8.     אשר ל"אחר" - מדובר, כפי שמסתבר עתה (לאחר שנחשפו בפני הסנגורים עוד פרטים שהיו מושחרים בחקירתו של א"ב מיום 14/8), בכינויו של מי שעמד על המרפסת ברחוב ויקטור הוגו ביחד עם א"ב, וגם הוא לא נחקר. כפי שציינו לעיל, מעבר לדבריה הגלויים של התובעת, לא קיבלנו כל הסבר נוסף לצורך בחיסיון זהותו של אותו אחר, מעבר לעקרונות הכלליים שדובר בהם. גם כך, לא הבינונו כיצד מתקשרים דבריה של התובעת בפרוטוקול הדיון (בעמ' 871 ש' 24 עד 28), באשר ל"מקור" שמוסר "מידע", לעניין חשיפת זהותו של אותו "אחר", שכאמור הוזכר לראשונה בחקירת א"ב מיום 14/8/06; ושזהותו נתגלתה לנו אך ורק מעיון והשוואת החקירות המקוריות והמושחרות על שלביהם השונים, ולא בהסבריה החסויים של התביעה.

     מאחר וברור כי אותו "אחר" היה על המרפסת דקות לאחר הרצח, איננו יכולים לשלול את האפשרות שמא הוא עצמו היה עד ראיה, בין בהיותו על המרפסת ובין מזווית אחרת, כמו גם את האפשרות שאחרים שהיו, אם היו, בדירה ראו גם הם דבר מה. העובדה כי "האחר" לא נחקר, איננה מאפשרת לבדוק אפשרות ממשית זו. מאידך, חשיפת זהותו תאפשר להגנה, אם תרצה בכך, לבדוק את גרסתו ולהביאו כעד הגנה מטעמם.

איננו סבורים כי העלמת המידע החיוני שאולי יש בידו של "האחר", שקולה כנגד החשש שמא חשיפת זהותו תגרום לחשיפת זהותם של א"ב ו-"גד", וגוברת על זכות הנאשמים להגנה ראויה.

9.     אשר לט"י - מאחר ואנו נחשפנו לזהותו, יכולים אנו לומר כי רואים אנו בעייתיות רבה בהמשך הסתרת זהותו. אין לנו ספק כי אם לא תיחשף זהותו, עלול הדבר להביא לידי בלבול, אם לא לידי הטעיה של ממש. אנו קובעים זאת חד משמעית לאור מה שראינו בחקירת המקור, המקורית לעומת המושחרת עם הפראפרזה החדשה, וכל זאת על רקע האינפורמציה שניתנה לנו בעבר ופעולות חקירה שנעשו ושלא נעשו במהלך הזמן.

10.     זה המקום לציין, כי ככל שהעמקנו יותר ויותר בחומר הגלוי והחסוי ועיינו שוב ושוב בפרוטוקולים החסויים ובדברים שמשקפים את מה שאמרו לנו ב"כ התביעה ואנשי המשטרה בדיונים שהתנהלו במעמד צד אחד, התגלו לנו אמירות או רישומים שדרך הצגתם בפנינו היה בהם כדי להטעות.
     איננו מתכוונים לפרט במה המדובר. אולם חובה עלינו לומר כי רק במבט לאחור, ומשנחשפנו לחומר נוסף ולטיעוני הצדדים, נוכחנו כי המדובר בעניינים מהותיים שעומדים בשורש העניינים השנויים במחלוקת ושיש בהם כדי לשנות את משמעות הדברים שהוצגו בפנינו.
     אחד מהדברים החשובים הללו נוגע למקור ולט"י, ונמסר לנו ע"י ישראל סבג בפרוטוקול הדיון במעמד צד אחד מיום 6/4/06 בעמ' 12, שורות שלישית ורביעית מלמעלה.
     כך גם באשר לדבריה של ב"כ התביעה בפרוטוקול החסוי בכתב יד מיום 19/10/06, עמ' 4 שורות 1 עד 7 מלמעלה.
     הוא הדין בטבלה בנוגע לקשרי משפחה שהוגשה לנו, ובה הושמט קיומו של אדם מסוים.

     לא נותר אלא לצטט את דברי כב' השופט קדמי בע"פ 4765/98 אבו סעדה הנ"ל, היפים לענייננו ומתייחסים הן לתביעה והן לביהמ"ש:
     "ראוי לו למקרה דנא שיעמוד תמיד - כתמרור אזהרה - לנגד עיניהם של העוסקים בבירורה של עתירה לגילויה של ראיה חסויה, לבל ניכשל פעם נוספת".

     לנוכח האמור לעיל, אין מקום עוד לנקוט באמצעים מתונים חלופיים והדרגתיים, כפי שעשינו בהחלטתנו הקודמת. הגיע הזמן להתמודד באופן חזיתי עם הבעייתיות החמורה בפניה נחשפנו.

11.     על רקע כל האמור לעיל, ועל פי הוראת החוק המחייבת לבחון האם הצורך לגלות ראיה חסויה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה, לאור הנחיות ההלכה הפסוקה, ומתוך מודעות לכובד האחריות שבדבר, אנו סבורים כי אין מנוס אלא להחליט כדלקמן:

א.     אין מקום לחשוף את זהותם של א"ב ו-ג"ד;
ב.     אנו מורים כי תיחשף זהותו של המקור נ"ז 238;
ג.     אנו מורים כי תיחשף זהותו של ט"י;
ד.     אנו מורים כי תיחשף זהותו של "האחר" שהיה על המרפסת;
ה.     אנו מורים כי תיחשף זהותם של כל מי שהיו בדירה ממנה יצא א"ב למרפסת;
ו.     אין צורך לתת הוראה נוספת בדבר חשיפת שאלת חקירתם של יתר הנוכחים בדירה ברחוב ויקטור הוגו לאור דברי התובעת בפרוטוקול, עמ' 843 ש' 2 - 4;
ז.     אנו מורים כי ייחשפו מספרי כל הידיעות המודיעיניות שמסר המקור;
ח.     אין מקום, בנסיבות העניין, להורות על העברת פלטי הפלאפונים של א"ב, של המקור, של ט"י, של ה"ו ושל ז"ח, כבקשת הסנגורים.

12.     איננו קובעים, כרגע, מועד להמשך חקירתו של א"ב.
     נקבעת תזכורת פנימית ליום 10/12/06, שעד אליה תודיע הפרקליטות כיצד בדעתה לנהוג. על פי זה - נקבע את המשך הדיון.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון