זיכוי מעבירת ניסיון גניבה

להלן הכרעת דין בנושא זיכוי מעבירת ניסיון גניבה: הכרעת דין החלטתי לזכות את הנאשמים מהאשמה המיוחסת להם בכתב האישום. א. רקע 1. בהתאם לכתב האישום נשוא תיק זה, מיוחסת לנאשמים עבירת נסיון גניבה מ"סופר סל דיל" באופקים (להלן: "הסופר"). בהתאם לכתב האישום, קשרו הנאשמים קשר לגנוב מצרכים מהחנות, הניחו מצרכים בשתי עגלות קניה ובהגיעם לאזור הקופות, עבר הנאשם 1 עם אחת העגלות לשטח המצוי מעבר לקו הקופות, בו היו אמורים להמצא לקוחות שסיימו לשלם עבור רכישתם. הנאשמים העבירו רק חלק מהמצרכים בקופה ובעקבות התערבות הקופאית הראשית, כך נטען, נחשפו מעשיהם. 2. הנאשמים כפרו באמצעות סניגורם, עוה"ד אילן אבירם, במיוחס להם בכתב האישום. 3. עם סיום פרשת התביעה, העלה סניגורם של הנאשמים טענת "אין להשיב לאשמה". הטענה נידונה על ידי בהרחבה ונדחתה בהחלטתי מיום 13.7.06. בעקבות האמור נשמעו ראיות ההגנה ובעקבותיהם ניתנת הכרעת דין זו. ב. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 1. הנאשמים ביצעו רכישה בסופר. המדובר בתקופת לחץ של תקופת ההכנות לקראת חג הפסח. הם הניחו מצרכיהם בשתי עגלות נפרדות והגיעו לאזור הקופות. 2. בשלב מסויים עבר הנאשם 1 עם עגלתו את קו הקופות, מצידו האחורי, היינו שהה באיזור הקונים שסיימו את התשלום בגין קניותיהם. עם זאת, הגיע מצידה האחר של הקופה, הצמיד עגלתו לעגלת הנאשמת 2, ליד הקופה בה נערך החשבון והחל לשים מוצריו על המסוע. 3. בתחילה נערך חשבון אשר סכומו היה נמוך. לאחר התערבות הקופאית הראשית, נעשה חישוב מחודש והתגלה הפרש מחיר משמעותי, בהיקף כפל סכום הקניה ואף יותר. 4. החקירה בעניין זה החלה בעקבות מידע אנונימי ולא בעקבות תלונה שהוגשה על ידי מי מעובדי או מנהלי הסופר. ג. המחלוקת המחלוקת נשוא תיק זה הינה מצומצמת באופן יחסי ונוגעת לשתי שאלות בלבד, השלובות זו בזו: 1. האם אכן ניסה הנאשם לצאת את הסופר בלא תשלום? 2. מה היה הלך רוחם של הנאשמים, היינו האם התקיים בהם היסוד הנפשי הנדרש להרשעתם בעבירה זו? כפי שאפרט להלן, נראה לי כי התשובה לשתי השאלות - שלילית. ד. הראיות 1. מטעם המאשימה העידו ארבעה עדים: הגב' רחל קידר (לוי) - קופאית בסופר (עת/1), מר ניר דהן - מנהל הסופר (עת/2), מר איברהים אזברגה - חוקר מח"ש (עת/3), והגב' אינה מבקאוקר (פרנקו) - אחראית משמרת בסופר (עת/4). כמו כן הוגשו הודעות הנאשמים במח"ש - (ת/1 + ת/2). 2. מטעם הנאשמים העידו הם עצמם. כן הוגשו אסופת מסמכים המציגה מצב מתח ותלונות בין מתלוננים תושבי אופקים לנאשם 1 המשרת כשוטר במקום (נ/1 א'-ה'). א. גירסת עת/1 - הגב' רחל קידר (לוי) עדה זו שימשה כאמור כקופאית הקופה הרלוונטית בעת האירוע. היא מתארת כי הנאשם 1 שעמד בתחילה לאחר הנאשמת 2, עבר מאחורי קו הקופות וניגש אליה מאחור, תוך שחבר לנאשמת 2 והחל לשים את מוצריו על המסוע. לאחר שהתערבה הקופאית הראשית (מסיבה שהובררה לאחר מכן בעדותה), נעשה חישוב מחודש, נתגלה הפרש מחיר שהכפיל את הסכום. הסיבה לדבריה היתה עקב ערבוב המוצרים של שני הנאשמים (עמ' 4 החל משורה 6 ואילך). היא מתארת בלבול שנוצר עקב טעות שלה עצמה, בהקלדה שגויה של אופן התשלום, דבר שהביא לביטול מחודש של החשבון ונסיון לביצוע החלפת אמצעי התשלום שכשל (עמ' 4 ש' 14-17 ועמ' 5 ש' 8). בעקבות כך הורידו חלק מהמוצרים וחזרו בערב להשלים את הרכישה. מכל מקום מתארת העדה, כי הנאשם 1 לא יצא עם המוצרים, אלא משעבר את קו הקופות, שב וחזר אליה, והניח את המוצרים על המסוע (עמ' 5 ש' 3), כשאף מאשרת בחקירתה הנגדית מאשרת העדה באופן פוזיטיבי: "ש. האם באיזשהוא שלב יפתח ניסה לצאת עם העגלה שלו עם המוצרים מחוץ לחנות? ת. לא, הוא בא ישר אלי...". ב. גירסת עת/2 - מר ניר דהן עת/ 2, היה מנהל הסופר בתקופה הרלוונטית. העד מתאר כי חשד בנאשמים, על רקע הודעת מנהל מחלקת הבשר שהודיעו כי זוג מבצע קניה גדולה מאד של בשר ואף לקחו שקיות ריקות (עמ' 6 ש' 10-11). גם עד זה מאשר כי הנאשם 1 הצמיד את עגלתו מאחורי הקופה. הואיל והבשר לא עבר, דבר שהוא יכול לראות בקופה המצויה בעמדת הניהול, ביקש מאחראית המשמרת שתיגש, ותדפיס את הקניה מחדש. גם עד זה מדגיש ב"רחל בתך הקטנה", עוד בחקירתו הראשית: "בכל המהלך הזה, עלי לציין שהלקוח לא עזב את הסניף ומבחינתי לא היתה פה גניבה" (עמ' 7 ש' 1). ובהמשך עדיין במסגרת חקירתו הראשית מסביר העד, את שאירע בשלב כלשהוא: "הלקוח כבר יצא עם הבשר לכיוון הרכב שלו, אבל הוא חשב שהגברת שילמה. הוא יצא את הסניף, ביקשתי ממנו לחזור כי עניין התשלום עדיין לא סודר. הוא חזר מרצון ולא הביע שום התנגדות". (עמ' 7 ש' 6-8). ומסכם: "עבר מקופה מרוחקת יותר שלא מאויישת על מנת להצטרף לגברת שנמצאת בקופה הרלוונטית" (עמ' 7 ש' 12). בחקירתו הנגדית מאשר העד, כי חשד שהשקיות נועדו להסתיר פתקיות, ואולם למעשה אינו יודע את מטרת לקיחת השקיות (עמ' 7 ש' 25) ולא ראה הורדת פתקיות (ש' 26-27) בהמשך מאשר שוב: "אמרתי בעדות שלי ואני אומר את זה עוד פעם, מבחינתי לא היתה פה גניבה, אלא נסיון גניבה... הוא הגיע וחבר לבת זוגתו שהיתה עמו...הוא כבר יצא את הסניף, הוא חשב כנראה לתומו שהגברת כבר שילמה כי היא היתה בקופה..."(עמ' 8 ש' 1-5). ובסופם של דבריו: "...לציין שלא נעשתה שום פניה מיוזמתי למח"ש ולא לשום גורם אחר...מבחינתי לא היתה פה גניבה. הסחורה שולמה בסופו של דבר במלואה" (עמ' 10 ש' 13-15). ג. עת/3 - החוקר איברהים אזברגה עד תביעה זה, הינו חוקר שגבה את הודעות הנאשמים. אין בעדותו תרומה של ממש לשאלות שבמחלוקת . ד. גירסת עת/4 - הגב' אינה מבקאוקר (פרנקו). עדה זו שימשה כאמור אחראית משמרת ונשלחה על ידי מנהל הסופר לעצור את הקניה ולהדפיסה מחדש. היא מתארת את מה שסיפר לה עת/3 - דבר המהווה עדות שמיעה כמובן. לגופו של עניין מתארת את התנהלות הדברים בקופה, עת הגיעה למקום, הצורך של הקופאית בכרטיס מנהל שכן ערבבו בין הרכישות (עמ' 14 ש' 27-28). בחקירתה הנגדית מאשרת העדה, כי כל השקיות עברו במסוע (עמ' 13 ש' 20), וכי לא ראתה את הנאשמים מנסים לצאת מהחנות אלא היו בקו הקופות (ש' 21-23). אמנם עומד הנאשם 1 בקו הקופות כאילו כבר עבר את הקופאית (ש' 24-27), ואולם יתכן ולא סיימו את העברת המוצרים כי הפסיקו את הפעולה באמצע (עמ' 16 ש' 1-3). ה. גרסת הנאשם 1 כאמור אין מחלוקת מהותית בדבר העובדה כי הנאשם 1 אכן עבר את קו הקופות, אלא שמתאר הוא כי עקב היותו מושתל כליה ועל רקע העומס הרב בסופר, היה צריך לצאת לקחת תרופה. הוא ביקש מהנאשמת 2 לטפל בתשלום. הוא קידם את העגלה בצורה שהיתה בטווח הקופאית, סובב אותה אליה כך, שתוכל לעמוד בין שתי העגלות ולפקח על הקניה (עמ' 25 ש' 17). כשחזר, ציינה בפניו הנאשמת כי הכל שולם ואפשר להתקדם, בזמן שעשה כן, נקרא לחזור עקב בעיה עם התשלום וכך עשה (עמ' 25 ש' 19-21). גם הוא מתאר את טעות הקופאית בהקלדת אופן התשלום. כמו כן מתאר הנאשם 1 את התנכלויות התושבים אליו ונסיון הכפשתו, הכל על רקע תפקודו התקיף לשמירת החוק והסדר באופקים. בחקירתו הנגדית עומת הנאשם עם גרסתו המשטרתית והעובדה כי גרסתו שהושמעה בבית המשפט נראית ככבושה, תוך שלא הועלתה בחקירתו במח"ש. יתרה מזו, הוא אף העיד במח"ש כי מי ששם את העגלה מאחורי קו הקופות היתה הנאשמת 2. העד אינו מכחיש זאת, ואולם טוען כי לאחר ששמע את גרסת העדים בא ליד מסקנה, כי יתכן וגרסתם העובדתית היא הנכונה. מכל מקום כוונתו היתה למצב שאחרי הקניה, לא בתחילת החשבון. ה. גרסת הנאשמת 2 הנאשמת 2 חוזרת בקווים כלליים על המתואר על ידי הנאשם 1. לעניין פער המחירים מתארת הנאשמת כי הדבר נוצר בשל העובדה שהקניה לא הסתיימה (עמ' 31 ש' 18-23). בחקירתה הנגדית עומתה אף היא עם עדותה הנראית כבושה. העדה הסבירה את מצבה בו היתה בלחץ, לאחר לידה שבועיים קודם, חום גבוה, זיהום ותינוק מחכה (עמ' 34 ש' 5-10). עדותה נמסרה בהתרגשות רבה והיא אף בכתה במהלכה . ה. דיון בחינת שתי השאלות שבמחלוקת, היינו האם אכן ניסה הנאשם לצאת את הסופר בלא תשלום? ומה היה הלך רוחם של הנאשמים, היינו האם התקיים בהם היסוד הנפשי הנדרש להרשעתם בעבירה זו, מעלה כי נראה שהתשובה שלילית. אכן קיימות אי בהירויות כאלה או אחרות בגרסתם, ביחוד העובדה כי גרסתם בבית המשפט אינה מתיישבת במלואה עם גרסתם בחקירתם במח"ש, ואולם מבחינת העדויות כולן, לא נראה לי כי הורם הנטל הנדרש להוכחת ביצוע העבירה מצדם של הנאשמים. למותר לציין כי חשד בלבד, אינו מספק וכל נושא חשד מנהל מחלקת הבשר, השקיות שנלקחו והסיבה לכך והעובדה כי המדובר ברכישת בשר גדולה, אין בהם דבר וחצי דבר לעניין אשמה כלשהיא. נותרו עובדות המקרה עצמו. בחינתן מעלה כי ניתנות הן בפירוש להסבר אחר מזה המוביל לאשמת הנאשמים. המעבר אל מעבר לקו הקופות, אכן נעשה, אלא שבסיומו, הגיע הנאשם 1 לאותה קופה בה התנהלה הרכישה, והניח את העגלות מצידו השני של המסוע, צמוד לקופאית. לו אכן היה רוצה לנסות לגנוב, היה ממשיך בדרכו ליציאה. כל העדויות מצביעות על כך שלא עשה כן וכי עצר בקופה הרלוונטית. יציאתו מהסופר מוסברת בהנחתו של הנאשם 1, כי המוצרים שולמו. עדות זו מאושרת גם בעדות מנהל הסופר כמוסבר לעיל וכן בעדות הנאשמת 2. בשלב זה לא היה ידוע לנאשם 1 כי קיימת בעיה כלשהיא בתשלום, דבר שהוברר בדיעבד לאחר ביצוע החישוב השני. גם הפער בין החישובים מוסבר בכך, כי החשבון הופסק בטרם הסתיימה העברת המוצרים על המסוע. לעניין זה, מעבר לעדות מנהל הסופר לפיה ראה בקופת עמדת הניהול שהבשר לא עבר, לא קיימת כל עדות אחרת על נסיון שלא להעביר את המוצרים כולם. עדות מנהל הסופר, אשר צפה בדברים מעמדתו, יכולה להיות מוסברת בעצירת הקניה באמצעה כמתואר על ידי הקופאיות (עת/1 + עת/4) ואי סיומו של החשבון, או בטעות ההקלדה של עת/1. מכל מקום לא הובאה כאמור ראיה פוזיטיבית לענין זה. המדובר, כפי שאף ציינה התובעת בצדק, בתיק נסיבתי. יחד עם זאת, לא זו בלבד שאין אף לא עדות אחת שיש בה תיאור פוזיטיבי של נסיון גניבה (מעבר לחשדות בעלמא), אלא שלא מצאתי באף אחת מהעדויות איזושהיא ראיה המצביעה על קיומו של יסוד נפשי כלשהוא המכוון לביצוע העבירה המיוחסת. כפי שציין בצדק הסניגור, אינני מוצא אף אני משמעות לעובדה כי הנאשם 1 עבר את קו הקופות. השאלה האמיתית היא, האם היתה לו כוונה כלשהיא בפעולתו זו לגנוב. נסיבות האירוע אינן מראות כך ולא מצאתי כל תימוכין לכוונה כאמור. בנסיבות אלה החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 45 יום מהיום. משפט פליליעבירת הניסיוןגניבה