זיוף תאונת דרכים

להלן הכרעת דין בנושא זיוף תאונת דרכים (ניסיון לקבלת דבר במרמה)

הכרעת דין

כללי:

1.     התביעה מייחסת לנאשמים, שהינם בני זוג שתי עבירות:
שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") וניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיפים 25 ו- 415 לחוק.

2.     התביעה טוענת כי ביום 25/11/02 פגע רכבו X בכנף הקדמית השמאלית של רכבו של נאשם מס' 1 ברח' מגן אברהם ביפו. בעת התאונה נאשם מס' 1 היה לבד ברכבו.

3.     לפי גרסת התביעה נאשמת מס' 2, אשת הנאשם, וילדיהם הגיעו באותו יום אחר הצהרים לבית חולים וולפסון וטענו כי נפגעו בתאונה הנ"ל. הנאשמת וילדיה קיבלו אישורים רפואיים ונשלחו לביתם.

4.     למחרת הגישו הנאשמים תלונה במשטרה וטענו כי נפגעו בתאונה הנ"ל ואף הגישו את האישורים הרפואיים שקיבלו יום קודם לכן.

5.     סמוך לאחר מכן הגישו הנאשמים בשמם ובשם ילדיהם תביעה נגד חב' הביטוח "המאגר הישראלי לביטוחי רכב" (להלן: "הפול") בסך 15,000 ₪ בשל ראשי נזק לכל אחד מהם.
     תביעתם נדחתה ע"י חברת הביטוח בטענה כי מדובר בתביעה שקרית.

6.     הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום וטענו כי נאשמת 2 וילדיה היו בתוך הרכב בעת התאונה ונפגעו כפי שטענו במשטרה.

פרשת התביעה:

7.     מעדותו של עד התביעה מר X , עולים הפרטים הבאים:
א.     העד מסר כי ביום 25/11/02 נסע ברח' מגן אברהם ביפו ורצה לפנות לרח' עולי ציון שמאלה. העד ציין כי נסע במהירות של 20 קמ"ש. רכבו של הנאשם החל לסטות שמאלה: "הוא קיבל מכה קטנה" הצד הימני של רכבו פגע בצד השמאלי של רכב הנאשם. לרכבו לא נגרם נזק, נגרם נזק קל לכנף השמאלית של רכב הנאשם.

ב.     העד הוסיף כי רכבו של הנאשם נראה כרכב במצב ירוד, היו חסרים שני פנסים על הרכב, היו סימני פגיעה ליד מושב הנהג, היה ניילון במקום זכוכית.

ג.     העד מסר כי לאחר התאונה ירד מרכבו, ניגש לרכב הנאשם וראה שרק הנאשם נמצא ברכבו. לדברי העד, הנאשם דיבר עם אישה שהייתה במרפסת של קומה ראשונה סמוך למקום התאונה. את ההמשך מתאר העד כך: "...אחרי התאונה הבחור נתן לי תעודת זהות שלו, ופוליסת ביטוח. אחד שנכח במקום הוציא רישיון ואמר שזה הרכב שלו. התאספו שלושה ארבעה בחורים, דיברו וצעקו, הבחור הביא לי פתק ואמר: "תכתוב שאתה אשם...".

ד.     העד הוסיף כי לא חתם למרות שהיה מבוהל. העד ציין כי הוא אדם בן 78 וכי ראייתו תקינה.

ה.     בחקירתו הנגדית הסנגור ערך מבחן ראיה לעד שזיהה נכון את מספר האצבעות שהראה לו הסנגור.
     לשאלת הסנגור מסר העד כי האדם שהציג עצמו כבעל הרכב לא היה במקום בעת התאונה והגיע לזירה מאוחר יותר, כעבור 3 עד 5 דקות ממועד התאונה.

ו.     העד הכחיש כי יש לו בת שוטרת או שיש לו קרובים שמשרתים במשטרה.

8.     מעדותה של עובדת חברת הביטוח הגב' דנה חבוש, עולים הפרטים הבאים:
א.     העדה מסרה כי הנאשמים וילדיהם תבעו את חברת הביטוח בגין נזקי גוף שנגרמו להם בתאונת דרכים.
     העדה יזמה צילום תיק התאונה במשטרה ואז התברר לה כי החקירה הועברה ליחידת ההונאות במשטרת ישראל.

ב.     לאור ממצאים אלה העבירה העדה את הנושא למשרד חקירות שעובד עם חברת הביטוח. במקביל עורך הדין שייצג את התובעים, עו"ד לוינטל הודיע לחברת הביטוח כי אינו מייצג יותר את התובעים.

ג.     העדה הוסיפה כי לאחר שקיבלה לידיה את ממצאי הבדיקה והחומר מהמשטרה, הגיעה לידי מסקנה כי התביעה היא שקרית.
ד.     לשאלת התובעת מסרה העדה כי ניתן להוציא תעודת ביטוח לשבוע ימים רק "בפול" וכי במקרה זה הוצאה תעודה לשבעה ימים שתחילתה שלושה ימים לפני התאונה ביום 22/11/02.

9.     מעדותו של מר פחר אלדין, הבעלים הרשום של הרכב ביום התאונה, עולים הפרטים הבאים:
א.     העד ציין כי ביום התאונה הוא רשם את פרטי המעורבים בתאונה במסמך ת/1. העד הוסיף כי החלק העליון במסמך המסומן בעיגול לא נרשם על ידיו.

ב.     העד מסר כי הוא עבד יחד עם הנאשם: "...הוא נתן לנו עבודות משנה בקבלנות בניין. הוא היה הקבלן ואני הייתי קבלן משנה וקיבלתי מהנאשם עבודות לביצוע...".

ג.     העד מסר עוד כי הוא קנה את הרכב מיצובישי גלנט מודל 1998. הרכב היה "קצת מעוך" העד תיקן אותו ומכר אותו לנאשם. העד ציין כי הנאשם שילם לו חלק מהתמורה עבור הרכב והתחייב לשלם את היתרה תוך חודש, אך לא עמד בהתחייבותו.

ד.     העד הוסיף כי הנאשם ביקש לעשות ביטוח לשבוע ימים על מנת לנסוע בחג הנוצרי שחל באותם ימים לצפון. העד הסכים לעשות ביטוח לשבוע ימים כטובה לנאשם שעבד עימו באותה תקופה.

ה.     ביום התאונה התקשרה עמו אשת הנאשם (נאשמת 2 ד.ב.) ומסרה לו כי לבעלה קרתה תאונה קטנה וביקשה ממנו להגיע למקום. העד הגיע תוך כ- 10 דקות. בזירת התאונה פגש את הנהג הפוגע וכן את הנאשם. אשת הנאשם וילדיו לא היו במקום. אשת הנאשם הייתה בחלון ביתה.

ו.     העד רשם את פרטי הנהג המעורב ואת פרטיו. הוא ציין כי במקום התאספו מספר אנשים נוספים. אחרי רישום הפרטים הנהג השני עזב את המקום.

ז.     את ההמשך מפרט העד כך: "אחרי שהנהג השני הלך, הוא סיפר לי להגיד שהילדים והאישה היו ברכב, כי הוא רצה לעשות קומבינה כמו שעשה עוד מישהו במשפחה שלו, לקבל כסף מהביטוח כאילו שאשתו והילדים נפגעו...".

ט.     בחקירתו הנגדית מסר העד כי עבד עם הנאשם כמה חודשים לפני התאונה וכי הכיר גם את אשתו.

י.     העד מסר לסנגור כי לא סיפר לחוקר הביטוח על הצעת הנאשם, כי חשש שהנאשם לא ישלם לו את חובו. לחוקר המשטרה הוא סיפר את האמת וביקש גם מהחוקר שלא ימסור את הדברים לנאשם.

יא.     העד אישר כי הנאשם הגיש תלונה וטען כי הוא דקר אותו. העד הוסיף כי התיק בעניין זה נסגר.

יב.     העד מסר כי הוא מכיר את הנהג השני כמי שעבד בשוק. הוא תיאר את הנהג השני כאדם מבוגר בן 50-60 המרכיב משקפיים. הוא הוסיף כי ההיכרות ביניהם לא הייתה אישית וציין כי אינו זוכר את שם הנהג השני.

יג.     העד הכחיש כי הייתה מריבה בינו לבין הנאשם. לדברי העד הנאשם נתן לו 1,000 ₪ בעת העברת הרכב לחזקתו וגם שילם עבור הביטוח הזמני. בהמשך שילם את יתרת התמורה. הוא ציין כי המחיר שסוכם בין הצדדים עבור הרכב היה בין 11 ל- 14 אלף שקל.

יד.     העד ציין לשאלת הסנגור כי עד היום הנאשם חייב לו בין 2,000 ₪ ל- 3,000 ₪. הוא הכחיש כי פגע בנאשם או ברכבו.

טו.      העד חזר על כך שלא רשם את החלק העליון של מסמך ת/1.

גרסאות הנאשמים:

10.     הנאשמים נחקרו פעמיים במשטרה. חקירתם הראשונה הייתה יום לאחר התאונה, כשפנו מיוזמתם לדווח על התאונה. החקירה השנייה הייתה ביום 21/5/03 לאחר שהתעורר חשד כי נאשמת 2 וילדיה לא היו בתוך הרכב בעת התאונה. הודעה זו ניתנה לאחר שהנאשמים הוזהרו ע"י החוקר.

11.     בהודעתו הראשונה מיום 26/11/02 מסר נאשם מס' 1 את הפרטים הבאים:
א.     הנאשם מסר כי נהג ברכב בלי טסט כיוון שלא היה מודע לכך שאין לרכב טסט.

ב.     ביום 25/11/02 הוא נכנס לרכבו בסביבות השעה 12:30 עם אשתו וילדיו. אשתו ישבה מאחוריו והילדים לידה. בהמשך ציין הנאשם: "...הספקתי להתניע את הרכב כדי לחמם אותו... פגע עם חזית רכבו בצד שמאל של הרכב שלי....".

ג.     הנאשם ציין כי למקום לא הגיעה משטרה או מד"א. הוא הוסיף כי נפגע בגבו וגם ילדיו נפגעו. הוא הסיע את אשתו וילדיו לבית חולים וולפסון, בוצעו צילומים ולא נמצאו שברים ולא היה צורך בתפרים.

ד.     הנאשם ציין כי הנזק לרכבו הוא מעיכות בדלת וכנף קדמית שמאלית.

12.     בהודעתה הראשונה שנמסרה באותו יום מסרה נאשמת מס' 2 את הפרטים הבאים:
א.     הנאשמת מסרה כי עלתה לרכב עם ילדיה, בעלה התניע את הרכב, היא עסקה בחגורת הילדים ובטרם הספיקו לנסוע הרגישה מכה חזקה ברכב.

ב.     הנאשמת ציינה כי כתוצאה מהפגיעה ברכב הם עפו קדימה, התינוקת שלה עפה עם הכיסא שלה.

ג.     הנאשמת הוסיפה כי למקום לא הגיעה משטרה ואז בעלה לקח אותם לבית חולים וולפסון.

13.     בהודעתו לאחר אזהרה מיום 21/5/03 מסר נאשם מס' 1 את הפרטים הבאים:
א.     הנאשם מסר כי לפני קניית האוטו הוא רצה לבדוק אותו, לכן הוא נסע עם האוטו חזר ולקח את אשתו לקניות.

ב.     בהמשך ציין הנאשם כי הוא אשתו והילדים נכנסו לרכב וכעבור כשנייה רכב נכנס לצידו השמאלי של רכבו וגרם לנזק בצד זה. הוא ירד מרכבו ואמר לנהג הרכב הפוגע: "מה עשית כמעט הרגת אותי". הנאשם טען כי בשלב זה הנהג הפוגע ניסה לברוח והוא מנע ממנו לעשות כן.

ג.     הנאשם ביקש מאשתו להתקשר לפחר, בעל הרכב. אשתו עלתה הביתה והתקשרה לפחר. פחר הגיע למקום, הוא ופחר ביקשו מהנהג לחתום על נייר בו יודה שהוא אחראי לתאונה. הנהג סירב.

ד.     הנאשם התקשר למשטרה, השוטרים אמרו לו כי הנהג השני אינו חייב לחתום על כך שהוא אשם בתאונה. הנהג השני מסר את פרטיו ופחר רשם את הפרטים.

ה.     הנאשם מסר כי לאחר מכן אשתו לא הרגישה טוב ואז הוא לקח את אשתו והילדים לבית חולים.

ו.     לשאלת החוקר האם מישהו ראה את אשתו וילדיו ברכב בעת התאונה, מסר הנאשם כי בחור בשם ג'אמל תושב יפו העובד בחנות ירקות ראה שאשתו והילדים היו ברכב בזמן התאונה.

ז.     החוקר מסר לנאשם כי הנהג הפוגע טען כי לא היו מלבדו אנשים נוספים ברכב, לכך השיב הנאשם ואמר: "...מה פתאום הוא אפילו אמר לי ברוך השם שלא נפגעו הילדים והאישה...".

ח.     לשאלת החוקר אם נסע בעת התאונה מסר הנאשם: "...עוד לא הספקתי להתניע אפילו לא הספקתי להכניס מפתחות לאוטו...".

14.     בהודעתה לאחר אזהרה מיום 21/5/03 מסרה נאשמת 2 את הפרטים הבאים:
א.     באותו יום היא רצתה לבקר את אמה ולכן ביקשה מבעלה להביא את בנם מהגן. היא ירדה עם התינוקת והתיישבה במושב האחורי. הכיסא של הילדה היה באמצע והילד היה במושב לידה. היא רצתה לקשור את התינוקת עם החגורה ואז קרתה התאונה.

ב.     הנאשמת מסרה כי אינה זוכרת אם בעלה התניע את הרכב אם לאו. אחרי התאונה, בה שני הילדים קיבלו מכה, היא ירדה מהרכב, והילדה בכתה.

ג.     בעלה ביקש פרטים מהנהג הפוגע והוא סירב לתת פרטים ורצה לברוח. במקום התחילו להתאסף אנשים, בשלב זה בעלה ביקש ממנה להתקשר לבעל הרכב. היא עלתה עם הילדים לביתה והתקשרה לפחר אלדין ואמרה לו שהייתה תאונה ובקשה ממנו לבוא ולסייע לבעלה.

ד.     הנאשמת מסרה כי הודיעה לבעלה מחלון ביתה כי פחר יגיע בקרוב.

ה.     העדה אישרה כי שמעה ויכוח בין פחר, הנאשם והנהג המעורב בתאונה וציינה: "...אמרו לו אל תחתום שאתה אשם רק תן פרטים שלך והוא נתן להם פרטים אני ראיתי מלמעלה שפחר רשם כל הזמן".

ו.     לשאלת החוקר שהציג לה את גרסת נהג הרכב השני, השיבה הנאשמת: "...הוא ראה אותי ואת הילדים ואמר ברוך השם שלא קרה לאישה ולילדים כלום בעלי אמר ברוך השם תביא לי פרטים...".

15.     בעדותו בבית המשפט מסר נאשם 1 את הפרטים הבאים:
א.     הנאשם מסר כי ביום האירוע הלך להביא את בנו מהגן והשאיר את הרכב מונע וביקש מאשתו להגיע עם בתם התינוקת. אשתו והילדים נכנסו לרכב ובשלב זה רכב שנסע בזיג זגים נכנס ברכבו.

ב.     נהג הרכב הפוגע עצר ירד מרכבו ואמר: "העיקר שהילדים בסדר". הנאשם ביקש מאשתו לעלות לדירתם ולהתקשר לבעל הרכב פחר אלדין.

ג.     הנאשם ציין כי היה לו ויכוח עם נהג הרכב הפוגע שלא הסכים לתת לו אישור כי הוא אחראי לתאונה. הנאשם הוסיף ואמר: "...התקשרתי למשטרה והוא אמר: 'תתקשר למשטרה, הבת שלי שוטרת ואני לא מתקן שום דבר'".

ד.     השוטר בטלפון מסר לנאשם כי המתלונן לא חייב להודות באחריות. פחר רשם את הפרטים והמתלונן נסע מהמקום.

ה.     הנאשם הכחיש כי הציע כסף לפחר כדי שיבוא להעיד לטובתו והוסיף כי קיים סכסוך ביניהם. לדבריו הסכסוך החל כשאמר לפחר שלא ישלם לו עד שיבוא להעיד במשטרה.

ו.     בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי הרכב שקנה היה במצב טוב וכי לא הייתה פגיעה בפנסים או בשמשה הקדמית שמאלית. כשהתובעת הקריאה לו מחשבונית תיקון הרכב שהפנסים תוקנו השיב הנאשם: "היו פנסים הוא שבר את הפנס בתאונה...".

ז.     הנאשם הכחיש כי אמר בחקירתו במשטרה שלא הספיק להתניע את רכבו וחזר והדגיש כי הרכב היה מותנע בזמן התאונה.

ח.     הנאשם מסר כי ביקש מאשתו לקרוא לפחר, כיוון שחשב שהמתלונן מנסה להימלט מהמקום. הנאשם אישר כי פחר ראה את אשתו מספר פעמים, אך הוסיף שאין ביניהם היכרות אישית.

ט.     הנאשם טען כי פחר דקר אותו, חתך לו את צמיגי רכבו ושבר לו את השמשות ולכן הוא העליל עליו עלילה כשטען שהוא הניע אותו לשקר במשטרה.

י.     הנאשם מסר כי עורך הדין שייצג אותו בתביעה עזב את המשרד ולכן המשרד הפסיק לייצגו.

16.     בעדותה בבית המשפט מסרה הנאשמת מס' 2 את הפרטים הבאים:
א.     הנאשמת מסרה כי ראתה את הרכב לראשונה רק ביום התאונה. באותו יום התכוונה לעשות סיבוב עם הרכב כדי להחליט אם כדאי לקנות אותו.

ב.     הנאשמת הוסיפה כי ירדה מביתה והכניסה לרכב את ילדיה, לפני שהספיקה לקשור את בתה התינוקת הרכב נפגע. נהג הרכב הפוגע הסתכל עליהם ו אמר: 'ברוך השם הילדים והאישה בסדר'.

ג.     הנאשמת ציינה כי נהג הרכב השני אמר שאינו אשם ורצה לעזוב. בעלה ביקש ממנה להתקשר לבעל הרכב. היא חזרה לביתה עם ילדיה והתקשרה לפחר אלדין.

ד.     העדה מסרה כי בעלה לא הכיר את פחר אלדין טוב וכי במפגש הראשון ביניהם בעבודה הוא קנה ממנו את הרכב.

ה.     העדה ראתה מביתה שהיה ויכוח בין הנהג ובעלה ופחר אלדין. לאחר שיחה עם המשטרה הנהג הפוגע מסר את פרטיו.

ראיות נוספות:

17.     מחוות הדעת הרפואיות שהוגשו (ת/8) עולה כי לא נמצאו כל סימני פגיעה בנאשמים ובילדיהם.

18.     מזכ"ד שערך החוקר רהאל מוסא (ת/4) עולה כי הנאשמת מסרה לו שעד הראייה ג'אמל שבעלה הזכיר בהודעתו במשטרה הוא נרקומן שלא מוכן לבוא למסור עדות וכי היא חוששת שאם יאלצו אותו להעיד הוא עלול לשרוף את אחד מילדיה.

הערכת העדויות וסיכומים

19.     הנאשמים בתיק זה עשו עלי רושם בלתי אמין.
     הנאשמים מסרו גרסה מקוצרת בהודעתם הראשונה במשטרה ובהודעתם השנייה מסרו גרסה שהינה קרובה לגרסת עדי התביעה למעט סוגית נוכחות הנאשמת וילדיה בתוך הרכב בעת התאונה. בסוגיה זו הגעתי לידי מסקנה חד משמעית כי הנאשמים לא מסרו דברי אמת.

20.     הנאשמים ניסו להרחיק את עצמם מעד התביעה פחר ואף טענו נגדו טענות חמורות שלא נתמכו בראיות ממשיות.

21.     נאשמת 2 טענה כי בעלה פגש בפחר לראשונה ביום קניית הרכב כשבעלה מציין כי פחר היה מוכר לו ואף ראה מספר פעמים את אשתו.

22.     גם לעניין התנעת הרכב מסרו הנאשמים גרסאות סותרות. תחילה מסרו כי הרכב היה מותנע, מאוחר יותר כשהוברר לנאשם כי המתלונן טוען כי הוא סטה ממקום חנייתו עובר לתאונה הוא טען כי רכבו לא היה מותנע ואף לא הספיק להכניס את המפתח למתנע, בפני חזר הנאשם מגירסה זו וטען שוב כי הדליק את רכבו כדי לחמם מנוע.

23.     למרות טענות הנאשמת כי התינוק הועף כתוצאה מהתאונה לא נמצאו סימנים לפגיעה בתינוק כשנבדק בבית החולים.

24.     עד התביעה יצחק בן שמעון ופחר אלדין עשו עלי רושם אמין, התרשמתי כי עדים אלה מספרים גירסה נכונה לגבי נסיבות התאונה ומה שהתרחש לאחר התאונה.

25.     לאור דבריהם המהימנים של העדים הנ"ל אני קובע כי ביום 25/11/02 סמוך לשעה 12:30 ברח' מגן אברהם ביפו החל הנאשם לצאת ממקום חניית רכבו. המתלונן שפנה לאותו רחוב פגע בכנף הקדמית השמאלית של רכב הנאשם וגרם לנזק לכנף ולדלת.
     בעת התאונה הנאשם היה לבד ברכבו.
     לאחר ויכוח והגעתו של פחר לזירת התאונה הצדדים החליפו ביניהם פרטים.
     לאחר עזיבת המתלונן את המקום, הנאשם ביקש מפחר למסור במשטרה כי ברכב היו אשתו וילדיו, זאת במטרה להגיש תביעה על נזקי גוף לחברת הביטוח.

26.     כדי להסיר ספק אני קובע כי למרות הסכסוך ביניהם פחר מסר דברי אמת לעניין פניית הנאשים אליו, פחר נתן לנאשם את התחושה כי ייתכן וישתף פעולה עמו במטרה לקבל ממנו את הסכומים שהנאשם היה חייב לו.

27.     לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הנאשמים מסרו גרסאות כוזבות במשטרה כאשר טענו כי נאשמת 2 וילדיהם היו ברכב בעת התאונה.

28.     הנאשמים הגישו בשמם ובשם ילדיהם תביעה לקבלת נזקי גוף, ביודעם שהם לא נפגעו בתאונה, ובכך ניסו לקבל כספים במרמה מחברת הביטוח.

29.     לסיכום, לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התביעה הוכיחה במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי את העבירות המיוחסות לנאשמים ואני מרשיע אותם בעבירות אלה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון