מה התנאים לקבלת פיצוי כספי על מעצר ? 1. זיכוי או ביטול כתב האישום כנגד הנאשם. 2. הוכחת קיומה של אחת משתי עילות הזכאות הנזכרות בסעיף 80 (א) לחוק העונשין - העדר יסוד לאשמה או נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. 3. שיקול דעת של בית המשפט. להלן החלטה בנושא התנאים לקבלת פיצוי כספי על מעצר: החלטה הבקשה ונימוקיה 1. בפניי בקשת המבקש לפסוק למבקש פיצוי בגין ימי מעצר והוצאות הגנה, זאת מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). 2. מנימוקי הבקשה, הנתמכת בתצהירו של המבקש, עולות העובדות והטענות הבאות: כנגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 10.03.02, לפיו יוחסה למבקש עבירה של ביצוע מעשים מגונים, תוך ניצול יחסי מרות בעבודה, בהתאם לסעיף 348 (ה) לחוק העונשין, וכן עבירה של הטרדה מינית, לפי סעיפים 3 (א) ו - 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998. בגין העבירות שיוחסו למבקש, כאמור לעיל, ניתן כנגד המבקש ביום 03.03.02 צו מעצר למשך 24 שעות, והמבקש נעצר עד ליום 05.03.02 בשעה 20.00. ביום 25.10.06 ניתן ע"י בית משפט זה פסק דין בתיק הנ"ל, במסגרתו זוכה המבקש, מכלל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, זיכוי מוחלט, מהעדר אשמה. 3. המבקש מבקש בבקשתו לפסוק את שיעור הפיצוי, מכוח תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר, התשמ"ב - 1982) (להלן: "התקנות"), כדלקמן: סכום של 950.16 ₪ בגין שלושה ימי מעצר. סכום של 20,099 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. 4. עוד נתבקש בית המשפט להגדיל את סכום הפיצוי, בהתאם לתקנה 9 (ב) לתקנות, באופן שיפסק למבקש סכום הגבוה בשיעור של 50% מהסכומים הנ"ל, מאחר שלטענת המבקש מדובר במקרה דנן בנסיבות מיוחדות, כדלקמן: המבקש הואשם בעבירות מין, דבר שלווה בסטיגמה שדבקה במבקש וכן בבושה, קלון והשפלה, בין היתר גם על רקע פרסומים בעיתונות שליוו את הפרשה, בשים לב לכך שהמבקש היה עובד ציבור בתפקיד בכיר (תצלומי שתי כתבות שפורסמו בעיתונות צורפו כנספח לבקשה). כמו כן, עסקינן בהימשכות של ההליך המשפטי ובקיום דיונים רבים בתיק. 5. מתצהירו של המבקש עולה, בנוסף לאמור לעיל, כי במהלך ההליך המשפטי, הועבר המבקש מתפקידו במרפאת המייסדים בנהריה למרפאה מקצועית קטנה בהרבה, הנותנת שירות למאות חברים בלבד. עוד הדגיש המבקש בתצהירו, כי ההליכים שנוהלו כנגדו הסבו לו עוגמת נפש רבה והשפלה קשה, כמו גם תדמית שדבקה בו כמי שנקשר בעבירות מין, וכן ציין המבקש כי ההשפלה הקשה גם הייתה אל מול משפחתו וילדיו שהתמודדו אף הם עם הבושה וההשפלה. תגובת המשיבה 6. המשיבה בתגובתה ביקשה לדחות את בקשת המבקש, מאחר שלטענתה, לא הצביע המבקש בבקשתו על התקיימות התנאים הנדרשים לשם פסיקת פיצוי, לפי סעיף 80 לחוק העונשין. 7. לטענת המשיבה לא התקיים במקרה דנן התנאי בסעיף הנ"ל, לפיו לא היה יסוד לאשמה במקרה דנן, שכן כתב האישום הוגש על סמך הודעות של המתלוננת, עימות בין המתלוננת למבקש והודעות של עדים שחיזקו את גרסת המתלוננת. 8. עוד טוענת המשיבה בתגובתה כי גם החלופה השנייה שבסעיף 80 לחוק העונשין לא התקיימה במקרה דנן - החלופה הקובעת התקיימות נסיבות אחרות המצדיקות את פיצוי הנאשם. לטענת המשיבה פורשה החלופה השנייה הנ"ל בעמימות בפסיקה, אולם השיקולים הרלוונטיים נקבעו, בין היתר, כדלקמן: פעילות בזדון וללא סיבה סבירה של התביעה, העדר אינטרס ציבורי, עיוות דין והתרשלות בחקירה המשטרתית. במקרה דנן, לטענת המשיבה, לא התקיים אחד מהטעמים הנ"ל. לטענת המשיבה, לא כל נאשם המזוכה מעבירת מין זכאי באופן אוטומטי לפיצוי מאוצר המדינה וברי כי השפלה ובושה הינה מנת חלקו של כל נאשם בפלילים בעבירות מין, דבר שאין בו על מנת להצדיק את פיצוי המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא פוטר מעבודתו או הושעה מהעבודה, וכי לא הוצגה בפני בית המשפט כל ראייה בדבר מעבר של המבקש למרפאה אחרת, ובכל מקרה, לא ניתן לטעון כי הפגיעה במבקש, הינה בעוצמה המצדיקה פיצוי. המשיבה ביקשה שלא לראות בפרסום באמצעי התקשורת משום טעם המצדיק את פיצוי המבקש וטענה כי אין התביעה שולטת באמצעי התקשורת. המשיבה הוסיפה בתגובתה כי לא הוצגו במקרה דנן נסיבות אישיות יוצאות דופן של הנאשם, כנזכר בע"פ 1767/94 - התפרקות התא המשפחתי, התמוטטות כלכלית או פגיעה חמורה בבריאות ולא נגרמו לנאשם סבל חריג ועינוי דין חמור. 9. לחילופין, נתבקש בית המשפט, במידה שיכריע בדבר פיצוי למבקש, שלא לחייב את אוצר המדינה בתשלום הסכומים המקסימליים הקבועים בתקנות. טיעוני ב"כ הצדדים והמבקש בדיון 10. במסגרת הדיון בפניי ביום 16.09.07 חזרו ב"כ הצדדים על טיעוניהם בכתב, כאמור לעיל. 11. ב"כ המשיבה הדגישה, בטיעונה בפניי, כי הפגיעה במבקש במקרה דנן הינה קלה, לעומת נאשמים אחרים, וכי אין עסקינן במי שפוטר מעבודתו או איבד את פרנסתו לאורך שנים, כי אם במי שהועבר למרפאה קטנה יותר אך נותר בתפקיד ניהולי. ב"כ המשיבה הוסיפה וציינה כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המדינה ורשויות התביעה, כי אין בפרסום בתקשורת על מנת להצדיק את פיצוי המבקש וכי אין קשר בין ההשפלה שחש המבקש לבין מעבר המבקש למרפאה קטנה יותר. 12. ב"כ המבקש טען, כי יש לפצות את המבקש הן בשל הפגיעה במבקש במקום עבודתו, נוכח העובדה שהמבקש עבר, בעטיו של ההליך המשפטי לעבוד במרפאה קטנה יותר, לאחר שקודם לכן ניהל מרפאה גדולה בנהריה, שנתנה שירות לכ - 20,000 מטופלים. המבקש בנקודה זו ביקש לומר את דבריו וציין כי המעבר למרפאה קטנה גרם לו להשפלה ונבע מקיומו של ההליך המשפטי. המבקש הדגיש את עינוי הדין שנגרם לו במהלך חמש שנים וכן במרפאה הקטנה תיפקד למעשה כפקיד, מאחר שאין צורך במנהל אדמיניסטרטיבי לניהול מרפאה קטנה. ב"כ המבקש הוסיף, בטיעוניו בפניי, כי עסקינן במקרה דנן בזיכוי מוחלט של המבקש, שנשען על עדויות של 15 עדי הגנה, בנוסף למבקש, בהן נתן בית המשפט אמון מוחלט, בניגוד לעדויות המתלוננת ובעלה. עוד ציין ב"כ המבקש כי בע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל (פ"ד נו (3) 73) (להלן: "הלכת דבש") נקבע ע"י בית המשפט העליון כי יש לפצות נאשם במקרה של עלילת שווא שהטעתה את רשויות התביעה. עוד הפנה ב"כ המבקש לע"פ 303/02 חמדאן נ' מדינת ישראל (פ"ד נז (2) 550) (להלן: "הלכת חמדאן"), שם נקבע כי בית המשפט יפסוק פיצוי לנאשם כשיתברר פוזיטיבית ובראיות שהנאשם לא ביצע את העבירה וכי נגרם לנאשם עינוי דין ונזק חמור. ב"כ המבקש הפנה את בית המשפט לעיין בפרוטוקול הדיון בתיק העיקרי (ת.פ. 1443/02), לעמודים 70 עד 71, מהם עולה עדות הנאשם לגבי הנזק שנגרם לו בעטיו של ההליך המשפטי. הנאשם סיפר בעדותו, בעמודים הנ"ל, כי קשה לו להתמודד עם כתב האישום, המהווה מבחינתו חלום בלהות וכי מדובר בסיוט יומיומי מבחינתו. הנאשם הוסיף בעדותו כי כשנאמר לו שהינו חשוד בהטרדה מינית של המתלוננת היה נתון בהלם מוחלט וכי הובלתו במסדרון בית המשפט כשהוא כבול באזיקים לעיני משפחתו, לרבות ילדיו, מהווה מבחינתו תמונה קשה שלא ישכח לעולם. ב"כ המבקש ביקש, לפיכך, לפסוק למבקש פיצוי בסכום הגבוה ב - 50% מהסכומים הנקובים בבקשה. 13. מאישורה של הגב' שרה תרלף מ"מ מנהלת משאבי אנוש ב"שירותי בריאות כללית" במחוז חיפה והגליל המערבי, שהומצא לתיק ביהמ"ש, עולה, כי המבקש הועבר, במהלך התקופה מיום 01.03.02 ועד ליום 20.02.07, ממרפאת "נהריה - געתון" למרפאת "נהריה - מקצועית ב'", נוכח ההליך המשפטי שננקט כנגדו, וכי ביום 21.02.07 שב המבקש לעבוד כמנהל אדמיניסטרטיבי במרפאת "נהריה - געתון". חיזוק לאמור לעיל עולה גם מאישור יו"ר ועד העובדים במרחב - גליל מערבי ב"שירותי בריאות כללית", מר אבי חביב, שהומצא לתיק בית המשפט. עוד עולה מאישורו של מר אבי חביב, כי המבקש הושעה מעבודתו, נוכח נקיטת ההליך הפלילי, כחודש ימים, וכי לאחר מכן הוחזר המבקש לעבודה כפקיד במרפאה "מקצועית ב'" ובגמר המשפט, בשנת 2007, הושב המבקש, עם זיכויו המוחלט לעבוד כמנהל אדימיניסטרטיבי במרפאת "געתון". דיון 14. סעיף 80 לחוק העונשין קובע, כדלקמן: "א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט;..." 15. מלשונו של הסעיף הנ"ל עולה כי על נאשם לעבור שלוש משוכות על מנת שיזכה בפיצוי מכוח הסעיף ואלה הן: א. זיכוי או ביטול כתב האישום כנגד הנאשם. ב. הוכחת קיומה של אחת משתי עילות הזכאות הנזכרות בסעיף 80 (א) לחוק העונשין - העדר יסוד לאשמה או נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. ג. שיקול דעת של בית המשפט, אולם בנקודה זו נקבע ע"י כב' השופט ריבלין בהלכת חמדאן, כדלקמן: "מקום בו נתקיים אחד מתנאי הסף, וכן התקיימה עילת זכאות, "רשאי [בית המשפט] לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו...". התיבה "רשאי" מקפלת בתוכה שיקול דעת של בית המשפט. נראה לי, כי שיקולים כלליים של מדיניות משפטית, שאינם מיוחדים למקרהו של הנאשם, ראויים להישקל בשלב זה. כך, למשל, שיקולים חוקתיים, תקציביים ומוסדיים, או השיקול שלא לרפות את ידי התביעה מלבחון מחדש את המשך ניהולו של ההליך הפלילי, עשויים להיות רלבנטיים כאן... עם זאת רואה אני להעיר, כי עיקר הוא בשתי המשוכות הראשונות ומקום בו עלה בידי נאשם לחלוף מעליהן, ימעט בית המשפט בשלילת פיצוי בגין שיקולים כלליים כגון דא...". (עמ' 559 לפסק הדין) 16. במקרה דנן עסקינן בנאשם שזוכה במשפטו, ולפיכך עבר הנאשם את המשוכה הראשונה הנזכרת לעיל. 17. אין מקום להידרש בבקשה זו לבחינת עילת הזכאות, שעניינה "לא היה יסוד לאשמה", כאמור בסעיף 80 (א) לחוק העונשין, שכן המבקש מאשר שלילת הזכאות הנ"ל אינה חלה וטוען כי יש לפצות אותו מכוח עילת הזכאות השנייה, לפיה קיימות נסיבות אחרות המצדיקות את פיצוי המבקש. 18. בהלכת חמדאן קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט ריבלין כי עילת הזכאות השנייה - עילת הנסיבות המצדיקות את הפיצוי - אומנם רחבה היא, אך ניתן למקד ולקבוע כי מדובר בשתי קבוצות של נסיבות - האחת, נוגעת להליך המשפטי והשנייה נוגעת לנסיבות האינדיבידואליות של הנאשם. מהלכת חמדאן עולה כי שיקול הקשור בהליך הוא, בין היתר, תוצאת ההליך, ובנקודה זו נקבעו הדברים הבאים: "אומנם, אין לדעתי ליצור דיכוטומיה חדה בין "זיכוי מוחלט" לבין זיכוי מחמת הספק - שזה הראשון יקנה, על דרך הכלל זכאות לפיצויים... אולם אין ספק כי האופן בו בא הליך לסיומו, והסיבות לזיכויו של הנאשם, עשויות להיות בעלות נפקות לצורך קביעת "מוצדקות" השיפוי והפיצוי. כך לא הרי מקרה שבו אך כפסע הפריד בין הרשעת הנאשם לבין זיכויו, או מקרה שבו נתמזל מזלו של נאשם והוא זוכה מטעם טכני או בשל התרשלות רשויות האכיפה, כהרי מקרה שבו התברר בדיעבד, ובאופן פוזיטיבי, כי לא הנאשם הוא שביצע את העבירה בה הואשם" (עמ' 559 לפסק הדין). 19. ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנן עסקינן בזיכוי מוחלט של המבקש, אשר על פי ההלכה הפסוקה מקנה, על דרך הכלל, זכאות לפיצויים, אולם אינו מקנה אוטומטית את הזכות לפיצוי. כמו כן, עסקינן במבקש שזוכה, לאחר שמיעת מלוא הראיות בתיק, ותוך קביעה פוזיטיבית בהכרעת הדין כי עדויות המתלוננת ובעלה אינן מהימנות כלל על בית המשפט, ומנגד, נמצאו עדויות עדי ההגנה, לרבות עדותו של הנאשם, אמינות, והשמיטו את הקרקע עליה נשענו טענות המתלוננת, כמו גם הפריכו את גרסת התביעה בתיק (ראה עמ' 37 להכרעת הדין בת.פ. 1443/02). 20. עוד קבע כב' השופט ריבלין בהלכת חמדאן את הדברים הבאים, באשר לסוג הנסיבות העשויות להצדיק מתן שיפוי ופיצוי, והנוגעות לנאשם באופן אישי: "כך תיתכן נפקות לסבל חריג ולעינוי דין חמור שבאו על הנאשם בעטיו של ההליך המשפטי, להתמשכות בלתי סבירה של המשפט, לעלילת שווא שהטעתה את רשויות התביעה, לפגיעה בבריאותו, בפרנסתו או במשפחתו של הנאשם, וכיוצא באלה נסיבות... הענקת הפיצויים בגין נסיבות אלה יש בה מידה של חמלה וחסד" (עמ' 559 לפסק הדין). 21. ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנן עסקינן בהליך משפטי, שנמשך יותר מארבע שנים, אשר במהלכם נגרם למבקש נזק במקום עבודתו, שכן שוכנעתי מטיעוני המבקש בפניי, כי המבקש, בעטיו של ההליך המשפטי, הועבר לנהל מרפאה קטנה בהרבה מזו אותה ניהל עובר להליך המשפטי. המבקש המחיש בדבריו בפניי כי קודם ניהל מרפאה גדולה בת 20,000 מטופלים, ולפתע מצא עצמו בפועל מתפקד כפקיד במרפאה קטנה וחש שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מהאישורים שהומצאו, כאמור לעיל, ע"י המבקש לתיק ביהמ"ש עולה חיזוק לטענותיו הנ"ל של המבקש ולכך שהמעבר למרפאה האחרת ("מקצועית ב'") בוצע בעטיו של ההליך המשפטי. מאישורו של יו"ר ועד העובדים במרחב גליל מערבי ב"שירותי בריאות כללית" גם עולה כי המבקש הושעה כחודש ימים ממקום העבודה, וכי תפקד כפקיד ב"מרפאה ב'" אליה הועבר. המעבר של המבקש למרפאה הקטנה גרם למבקש להשפלה רבה ולביזוי. המבקש חש, כאמור לעיל, מידי יום ביומו, במשך מספר שנים, את עוצמת הפגיעה בו כתוצאה מניהול ההליך המשפטי כנגדו. 22. לא זו אף זו, המבקש היה נתון במעצר במשך שלושה ימים ואין צורך להכביר במילים באשר לתחושת ההשפלה והביזוי אותה חווה אדם מן הישוב הנתון לפתע במעצר (ראה בעניין זה עמ' 100 בפסק הדין בהלכת "דבש"). המבקש עצמו תיאר בעדותו הנ"ל בתיק הפלילי, את תחושת ההשפלה הנוראית אותה חווה עת הובל כשהוא כבול באזיקים לעיני בני משפחתו, לרבות ילדיו. 23. לכל האמור לעיל ניתן גם להוסיף את הפגיעה הקשה בשמו הטוב של המבקש כתוצאה מפרסום ההליך המשפטי שננקט כנגדו, לרבות הפרסום בתקשורת. אין חולק כי הפרסום בתקשורת אינו בעטייה של המשיבה, אולם בעובדה זו יש לראות משום נדבך נוסף של פגיעה בשמו הטוב של המבקש, ומשום השפלה וביזוי נוספים שנגרמו למבקש. סוף דבר 24. נוכח כל האמור לעיל, הנני בדעה כי למבקש נגרמה פגיעה במקום עבודתו, כתוצאה מקיומו של ההליך המשפטי, אשר הסתיים בהכרעת דין שזיכתה את המבקש זיכוי מוחלט וקבעה פוזיטיבית כי בית המשפט נותן אמון בעדי ההגנה, לרבות במבקש, ואינו נותן אמון כלל בגרסת המתלוננת. כמו כן, נגרמה למבקש פגיעה קשה בשמו הטוב כתוצאה מהעמדתו לדין בגין עבירות חמורות ומבישות (ראה בעניין זה את החלטת בית המשפט המחוזי, שהוגשה ע"י ב"כ המבקש וסומנה מ/1). למבקש נגרמו גם השפלה, ביזוי ועוגמת נפש כתוצאה ממעצרו ומניהול ההליך המשפטי כנגדו במשך פרק זמן ממושך של יותר מארבע שנים, כל זאת בגין עלילת שווא מצד המתלוננת. 25. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי להיעתר לבקשת המבקש והנני מורה על פיצוי המבקש ע"י המשיבה בסכומים שצויינו בבקשת המבקש, היינו, בסכום של 950.16 ₪ בגין מעצרו של המבקש ובסכום של 20,099 ₪ בגין הוצאות הגנת המבקש. 26. בשולי הדברים אוסיף כי אינני סבורה, שיש מקום בנסיבות המקרה דנן להגדיל את סכום הפיצוי בשיעור של 50% מכוח תקנת 9 (ב) לתקנות, כפי שנתבקש ע"י ב"כ המבקש. מעצרפיצויים