להלן הכרעת דין בנושא הרשעה בפלילים איומים והטרדה: הכרעת דין בכתב האישום מיוחסות לנאשם עבירות של איומים, הטרדה, תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג שגרמה חבלה של ממש ופגיעה בפרטיות כלפי המתלוננת, שהיא גרושתו של הנאשם, וכן עבירה של הכשלת שוטר (ההדגשות בהכרעת הדין שלי-ג'נ'). הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום, וטען ש"כתב האישום כולו עלילה, המצאה" (בעמ' 1 לפר'). העידו עדי התביעה המתלוננת והשוטר מיכאל כשר, והנאשם בפרשת ההגנה. לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, אני מקבל את גירסת התביעה ודוחה את גירסת הנאשם. לאחר שהזהרתי עצמי שעדות המתלוננת הינה למעשה עדות יחידה לעצם מעשי הנאשם ועל כן בחנתי את עדותה בקפידה יתירה, מסקנתי היא, שעל סמך עדותה האמינה של המתלוננת, עדות השוטר וראיות נוספות, ולנוכח גירסתו הלא אמינה והבלתי סבירה של הנאשם, אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו הוכחה מעבר לספק סביר והוא יורשע בהן. העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת: 1. מעשי הנאשם כפי שהמתלוננת העידה בעדותה הראשית: המתלוננת העידה בעדותה הראשית (תמצית העיקר):כל הזמן הנאשם היה מתעלל ומרביץ לה, משתכר (בע' 4 לפר'), מקלל אותה, יוצא, נועל אותה בבית והולך. אחרי שהיא התגרשה מהנאשם, הוא היה מתקשר להוריה ומאיים דרך הטלפון שלא יתן לה גט, שימרר את חייה, אמר לה שירצח אותה, ושהוא ירצח גם את כל מי שיילך איתה (בע' 5 לפר'). הוא כך התקשר בטלפון פעמיים בשבוע, במשך כשנתיים-שלוש שנים משנת 2001 ועד לפני 8 חודשים (בעמ' 6-7 לפר'). היא החליפה טלפונים מרוב הטרדות. בנוסף: בחודש יוני 2004, כשהיא היתה במועדון, הנאשם שרף לה את המכנס עם סיגריה וגם שרף את ידיד שלה (בע' 6-7 לפר'). בנוסף: ביום 17.7.04, כשהיא היתה במועדון, ידיד אמר לה שהנאשם מחכה לה בחוץ עם סכין. הנאשם בא בהתקף כזה, היתה לו סכין, היא נכנסה לאוטו כדי לברוח משם. הנאשם אמר לה שהוא ירצח אותה ושהיא לא תברח ממנו, והיא ברחה משם ברכב של ידיד שלה. היא הוציאה צו הרחקה נגד הנאשם (בעמ' 6-7 לפר'). בנוסף: מספר ימים לפני 25.7.04, הנאשם היכה אותה עם מקל ברגלה, ונגרמו לה סימנים כחולים אותם ראה שוטר (בעמ' 7 לפר'). המתלוננת נשמעה ונראתה אמינה; עדותה היתה מפורטת, עקבית, ברורה ומהימנה, היא נשמעה ונראתה מעידה על דברים כהווייתם, כפי שקרו; גירסת המתלוננת לא עורערה בחקירתה הנגדית וחלקים מגירסתה אף חוזקו בחקירתה הנגדית וכן בראיות נוספות. 2. עדותה של המתלוננת בחקירה הנגדית: 2.1. גירסת המתלוננת לא עורערה בחקירתה הנגדית וחלקים הימנה כמו גם אמינותה, אף חוזקו בה כשהמתלוננת העידה(תמצית העיקר):כשהיא היתה אצל הוריה הנאשם התקשר להוריה למספר הטלפון שצויין בכתב האישום (בסע' 1), וכשהיא היתה בדירתה, הנאשם התקשר לטלפון שלה. הנאשם איים גם על אביה. בגלל הנאשם היא החליפה שוב ושוב חברת טלפון - של בזק, סלקום, אורנג', פלאפון, וגם את מספרי הטלפון (בעמ' 8 לפר'). הנאשם אמר לה שהוא לא רוצה לראות אותה עם אף אחד, ואמר שהוא שרף את ידידה כי הוא מקנא כשהוא רואה אותה עם מישהו אחר (בעמ' 10 לפר', שו' 7-8; בעמ' 12 לפר', שו' 11-12). לגבי הארוע במועדון עם הסכין - היא ראתה את הנאשם עם סכין וגם אחרים ראוהו (בעמ' 9 לפר', שו' 7-8; בעמ' 10 לפר', שו' 10). לגבי הארוע שבו הנאשם שרף אותה ואת ידידה עם סיגריה - הנאשם אכן כך עשה (בעמ' 9-10, 12 לפר'). לגבי הארוע שבו הנאשם היכה אותה מכות עם מקל עץ - הנאשם אכן כך עשה (בעמ' 10 לפר', שו' 24-27). 2.2. לו רצתה המתלוננת להעליל על הנאשם היא לא היתה מעידה כפי שהעידה, שהיה רק ארוע אחד עם סכין (בעמ' 10 לפר', שו' 17-22), ושאין לה נגד הנאשם שום דבר, היא רק רוצה שהוא יעזוב אותה, היא רוצה להמשיך את חייה ולגדל את ילדה (בעמ' 11 לפר', שו' 15-23). ודוק: במענה לשאלות הסניגור, המתלוננת שבה והעידה, בנחרצות, שהיא לא ביקשה מזונות מהנאשם, היא לא רוצה שהוא ישלם לה, וכל שהיא רוצה זה לגדל את ילדה ושהנאשם יעזוב אותה (בעמ' 11 לפר', שו' 15-23). 2.3. המתלוננת הסבירה בעדותה: אנשים אחרים, וגם ידיד שלה ובעל המועדון ראו את הנאשם עם הסכין והפרידו. הם היו רוצים למסור הודעה במשטרה אך הם לא מסרו כי הם מפחדים, כי הנאשם מאיים גם על אנשים שהיא הולכת איתם (בע' 9 לפר', שו' 7-15). היא גם סיפרה לחברתה רחל על הארוע במועדון אך רחל לא הגיעה למשטרה כי הנאשם מאיים גם עליה והיא לא רוצה לסכן אותה (בעמ' 12 לפר', שו' 13-22). הסברי המתלוננת נשמעו סבירים ואף חוזקו בראיות נוספות-מזכרים של שוטרים שהוגשו בהסכמה-כמפורט להלן. 3. חיזוקים "חיצוניים", אובייקטיביים, לגירסת המתלוננת: 3.1. לגבי החבלות של ממש שגרם הנאשם למתלוננת: לפי זכ"ד מיום 25.7.04 - ת/5: ביום 25.7.04 ראתה השוטרת חני דיין בגופה של המתלוננת 4 סימנים עגולים כחולים לאורך ירך ימני חיצוני. יש בכך כדי לחזק את עדות המתלוננת שלפיה הנאשם היכה אותה עם מקל ביום שישי לפני ה-25.7.04 (בעמ' 7 לפר', שו' 25-27). במענה לטענות ההגנה: בכך שהמתלוננת העידה לגבי מכות בברך וסימני החבלה של ממש היו בירכה, אין בכך סתירה השוללת את עצם התקיפה של הנאשם אותה עם מקל, שהיכה ברגלה ושנגרמו לה חבלות של ממש. בכתב האישום, לא נטען לחלק מסויים ברגלה של המתלוננת שבו היכה הנאשם (ראה בסע' 5 לכתב האישום). זאת ועוד: בחקירתה הנגדית המתלוננת לא נשאלה בסוגיית החלק המדוייק ברגלה שבו נגרמו לה החבלות ממכות הנאשם. הטענה לגבי צורת הסימנים היא טענה בעלמא, ואין בה כדי לשלול את קיומם של ארבעה סימני חבלה של ממש שאכן נראו ברגלה של המתלוננת, יחסית סמוך לארוע (ת/5). 3.2. לגבי איום הנאשם עליה במועדון עם סכין, ושירצח אותה: לפי פרוטוקול בית משפט השלום בנתניה מיום 20.7.04, המתלוננת העידה באזהרה: במועדון הנאשם איים עליה עם סכין ואמר לה שהוא רוצה לרצוח אותה, הוא לא רוצה שהיא תסתובב, ואם היא תהיה עם גבר אחר אז יהיה אסון לאותו גבר וגם לה. לנאשם יש סכין והוא מסתובב עם סכין. היא מפחדת מהנאשם. בית משפט השלום בנתניה נתן צו הגנה מפני הנאשם (ת/6). יש בכך כדי לחזק את גירסת המתלוננת לגבי איומיו של הנאשם כלפיה וכלפי גבר אחר שיהיה עימה, לגבי הארוע במועדון שבו הנאשם חיכה לה וחיפש אותה עם סכין ולגבי מועד הארוע - 17.7.04 (בע' 7 לפר', ש' 22-24), כשעדותה בבית משפט השלום בנתניה, לצו הגנה, היתה לאחר מכן - ביום 20.7.04 (ת/6). במענה לטענות ההגנה: המתלוננת העידה שהיה ארוע אחד עם סכין (בעמ' 10 לפר', שו' 17, 22). היינו, אין זו סיטואציה חוזרת ונשנית של החזקת סכין במועדון. בנוסף, המתלוננת הסבירה בעדותה, שהנאשם חיכה לה עם סכין מחוץ למועדון, ומכאן אי המעורבות של בעל המועדון (בעמ' 10 לפר', ש' 14-17; בע' 6 לפר', ש' 22). לא למתלוננת הפתרונים להתנהגותו של אדם זה או אחר, לא של בעל המועדון ולא של הידיד שלה, "מול" נאשם זה. 3.3. לגבי חברתה של המתלוננת - רחל, והרתעותה של רחל מלמסור עדות: 3.3.1. לפי מזכר מיום 16.9.04-ת/2: עוד במשטרה המתלוננת מסרה לשוטר אבניאלי שרחל היתה איתה במועדון. 3.3.2. לפי מזכר מיום 18.7.04-ת/2: השוטר איתי סופר שוחח עם רחל, חברתה של המתלוננת, ורחל אמרה לו שהיא לא מוכנה להתערב ולא מוכנה למסור עדות. 3.3.3. לפי מזכר מיום 25.7.04-ת/2:השוטר אברהמי התקשר לרחל חברתה של המתלוננת. רחל היתה מאוד נסערת וכועסת מאוד מכך שהוא העיז להתקשר אליה והיא הבהירה לו שהיא איננה מעוניינת כלל להתערב בכל הסיפור הזה, אין מה לדבר על כך שהיא תמסור עדות, והיא לא מתכוונת בכלל לדבר או לתת עדות, או לשתף פעולה עם המשטרה. 3.3.4. לפי מזכר מיום 18.9.04 - ת/3: השוטר אבניאלי שוחח עם רחל, חברתה של המתלוננת, שסרבה בכל תוקף להגיע לתחנה, והיא טענה שאחותה של המתלוננת יודעת פרטים לענין מסוכנותו ותוקפנותו של הנאשם. הדברים דלעיל מחזקים את עדות המתלוננת שלפיה חברתה רחל לא הגיעה למשטרה כי הנאשם מאיים עליה והיא, המתלוננת, לא רוצה לסכן את רחל (בעמ' 12 לפר', שו' 14-22). 3.4. המתלוננת העידה שבחודש אוגוסט 2004 היא שהתה במשך שבוע במקלט לנשים מוכות (בעמ' 11 לפר', שו' 4-7). יש בכך כדי לחזק את עדות המתלוננת לגבי מה שעשה לה הנאשם כאמור לעיל לפני חודש אוגוסט 2004, שבו שהתה במקלט לנשים מוכות כאמור. 3.5. אי אמינות הנאשם וחוסר מהימנות גירסתו: כאמור, המתלוננת נשמעה ונראתה אמינה וגירסתה מהימנה, שאף חוזקה בראיות נוספות. בנוסף, גירסתה גם חוזקה באי אמינות הנאשם ובחוסר מהימנות ובאי סבירות גירסתו: 3.5.1. כבר מתחילת עדות המתלוננת בבית המשפט ולכל אורכה,ולנוכח אמינות המתלוננת כפי שנראתה ונשמעה כשהעידה ומהימנות גירסתה שחוזקה בראיות נוספות כאמור, הרי שגירסת הנאשם שלפיה כתב האישום כולו "עלילה, "המצאה" ושהמתלוננת "המציאה את הכל" (בעמ' 1 לפר', שו' 9-17), ושאין לו קשר עם המתלוננת מזה שנתיים מאז שנת 2002 (בעמ' 13 לפר', שו' 2-4) - גירסת הנאשם התבררה כבלתי סבירה ומופרכת. ממילא איפוא כשנשללה גירסה מכחישה גורפת זו של הנאשם, הרי שאין בפיו הגנה כנגד כתב האישום. 3.5.2. בהודעתו במשטרה הנאשם אמר שהוא לא היה אף פעם ברחוב המסגר בתל אביב (ת/4, בעמ' 1, שו' 1-2; בעמ' 2, שו' 23, 26). ואולם: בבית המשפט הנאשם העיד: הוא יודע איפה זה רחוב המסגר בתל אביב - הוא עבד שם שנתיים (בעמ' 13 לפר', שו' 25-26). 3.5.3. בבית המשפט הנאשם העיד, פעמיים, שמשנת 2002 אין לו קשר עם המתלוננת (בעמ' 13 לפר', שו' 3-4; בעמ' 14 לפר', שו' 25; בעמ' 16 לפר', שו' 13-14). ואולם: בהודעתו במשטרה הנאשם אמר, שאין לו עם המתלוננת שום דבר והוא לא רואה אותה משנת 2003 (ת/1, בעמ' 1, שו' 3-4; בעמ' 2, שו' 28-29). 3.5.4. בהודעתו במשטרה הנאשם אמר, שהמתלוננת הגישה נגדו תלונות שהוא הרביץ לה בגלל שהוא ביקש ממנה להתגרש ממנו והוא תפס אותה בוגדת בו (ת/4, בעמ' 2, ש' 10-11), וכואב לה שהוא לא משלם לה מזונות (ת/4, בעמ' 2, שו' 32). ואולם: א. בבית המשפט הנאשם לא העיד זאת. ב. לא סביר ולא מתיישב עם השכל הישר, שהמתלוננת תתלונן במשטרה, ואף תעיד בפרטות בבית המשפט, נגד הנאשם, הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית, על סדרת ארועים שבהם הנאשם היה מטריד ואלים כלפיה, ארועים שלא קשורים זה לזה בזמן ובמקום, וזאת כשכל הארועים כולם יסודם ב"המצאה" כביכול. מה גם שכאמור, חלקים מגירסת המתלוננת חוזקו בראיות "חיצוניות", אובייקטיביות, כאמור לעיל. ג. כאמור, המתלוננת שבה והעידה,בנחרצות,שהיא לא ביקשה מהנאשם לשלם מזונות. 3.5.5. בבית המשפט הנאשם העיד, שביום שהשוטר תפס אותו, הוא יצא ממועדון, אך זה לא היה המועדון שממנו יצאה המתלוננת, והוא לא ראה אותה אף פעם במועדון ואף פעם הוא לא פגש את המתלוננת במועדון (בעמ' 13-14, 16 לפר'). עוד העיד הנאשם, שאיך שהוא יצא מהמועדון, השוטר בא וביקש ממנו תעודת זהות (בעמ' 14 לפר', שו' 12-13). ואולם: כעולה מדו"ח הפעולה של השוטר- ת/1: המתלוננת מסרה שבעלה נמצא במועדון והיא תוכל להצביע עליו. השוטר ניגש לנאשם ושאל אותו לגבי תעודת זהות, וההמשך כאמור. היינו, מסקנה סבירה היא שזהו יותר מצירוף מקרים שהנאשם ככל הנראה נכח במועדון הריקודים שבו נכחה המתלוננת. אף ניתן לטעון, שבכך שהנאשם החל ללכת מהמקום כשהוא הבחין בשוטר,זו התנהגות מפלילה מצידו (בדו"ח ת/1,בע' 2, למעלה; בעמ' 4 לפר'). על כן: לפי ראיות ולאור האמור לעיל, אני קובע שהוכחו מעבר לספק סביר העובדות והמימצאים כדלקמן: מיולי 2002 ועד נובמבר 2003 לערך, כפעמיים בשבוע, הנאשם התקשר למתלוננת ובין השאר הוא איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שאמר לה שירצח אותה, שלא יעזוב אותה ושירצח גם את כל מי שילך איתה, וכל זאת בכוונה להפחיד את המתלוננת ולכל הפחות להקניטה. במעשיו אלה הנאשם הטריד שלא כדין את המתלוננת בטלפון, עד כי היא נאלצה שוב ושוב להחליף את חברת הטלפון ואת מספרי הטלפון. ביום 17.7.04, כשהמתלוננת היתה במועדון, היא שמעה מאחר שהנאשם הגיע למועדון, וביקשה לברוח מהמועדון. מחוץ למועדון היא פגשה את הנאשם כשהוא אוחז בסכין. המתלוננת ביקשה מידיד שלה שיסיע אותה משם; כשהיא נכנסה לרכב, הנאשם ניגש לרכב ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה שירצח אותה ושהיא לא תברח ממנו, בכוונה להפחידה ולכל הפחות להקניטה. בסוף חודש יוני 2004, כשהמתלוננת היתה במועדון, הנאשם פגש בה, התעצבן ותקף אותה שלא כדין בכך ששרף לה את המכנס עם סיגריה. ביום 23.7.04 הנאשם תקף את המתלוננת שלא כדין בכך שהיכה אותה מכות עם מקל ברגלה. כתוצאה מתקיפת הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש ברגלה. במעשיו דלעיל, ובנוסף לאמור לעיל, הנאשם גם התחקה אחר המתלוננת באופן מטריד ופגע במעשיו דלעיל, במזיד, בפרטיותה. העבירה של הכשלת שוטר: עת/1 השוטר מיכאל כשר חזר בעדותו על עיקר דו"ח הפעולה שערך-ת/1 (תמצית העיקר): במענה לבקשתו מהנאשם שיזדהה ושימסור את פרטיו, הנאשם מסר לו פרטים לא נכונים שלפיהם שמו הוא אבבאו זלקה שמתגורר בראשל"צ; הנאשם זוהה אח"כ במסוף בפרטיו האמיתיים (דו"ח הפעולה ת/1; עמ' 3-4 לפר'). השוטר העיד, שמה שהנאשם אמר לו הוא רשם (בעמ' 4 לפר', שו' 1). הנאשם בעדותו אישר שהשוטר תפס אותו מחוץ למועדון וביקש ממנו תעודת זהות, אך העיד שהוא לא דיבר כלום עם השוטר (בעמ' 13-14 לפר'). בנוסף לעדותו האמינה של השוטר כשר שהיתה עקבית לדו"ח הפעולה-ת/1 שערך, הרי שגירסת הנאשם איננה סבירה - השוטר תופס אותו ביציאה ממועדון ומבקש ממנו תעודת זהות והוא לא אומר לו כלום?! הנאשם גם העיד שאף פעם השוטר לא עשה לו משהו לא בסדר (בעמ' 13 לפר', שו' 11-14). כל זאת בנוסף לחוסר מהימנות הנאשם ואי אמינות גירסתו בסוגיות נוספות כאמור. ודוק: כאמור, הנאשם טען שכל כתב האישום הוא המצאה, עלילה; גרסתו זו הופרכה גם כאן, לענין האישום של הכשלת השוטר. אני קובע איפוא, שביום 16.9.04, בשעה 03:45 או בסמוך לכך, הנאשם הכשיל את השוטר מיכאל כשר במילוי תפקידו, בכך שהציג עצמו בפניו בכזב, כאחר. סוף דבר: לפי ראיות ולאור האמור לעיל, הוכחה איפוא מעבר לספר סביר אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אני מרשיע איפוא את הנאשם בעבירות הבאות: איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן-החוק); הטרדה, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982; תקיפת בנסיבות מחמירות של בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק; תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות של בת זוג, לפי ס' 382(ג) לחוק; פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981; 6. הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. משפט פליליאיומיםהרשעההטרדה