הרשעה בעבירת תקיפה

להלן הכרעת דין בנושא הרשעה בעבירת תקיפה: הכרעת דין כנגד הנאשם, קבלן ששיפץ את דירתו של המתלונן, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה ואיומים כלפי המתלונן. הסכסוך בין השניים פרץ לאחר שהנאשם הפסיק עבודתו אצל המתלונן, לטענת האחרון מבלי לסיימה. תמצית העובדות: המתלונן והנאשם עבדו, כל אחד בתחומו, כקבלנים למתן שירותים בבורסה לניירות ערך בת-א. ביום האירוע 26.3.06, נפגשו בבורסה והמתלונן דרש מהנאשם להחזיר לו מפתחות דירתו. בתגובה איים הנאשם באומרו: "אתה לא יודע מי אני ועם מי אתה מתעסק, אתה תשלם לי כסף", (עובדה מס' 2). בהמשך, משך את המתלונן בחולצתו והכה באגרוף באוזנו. המתלונן נפל ארצה והנאשם המשיך להכותו; בעט בו והכה באגרופים בחזהו ובגבו. למתלונן נגרמו חבלות כמפורט בעובדה מס' 4. הנאשם כופר במיוחס לו. טוען שהמתלונן הוא שתקף אותו והנאשם תפס אותו כדי להתגונן ולמנוע ממנו להמשיך להכותו. עדות המתלונן: א. המתלונן שימש כמנהל אחזקה ושיפוצים בבורסה והכיר את הנאשם שעבד במקום כקבלן שיפוצים. הוא שכר שירותיו לביצוע שיפוץ בביתו הפרטי. לדבריו, לא היה שבע רצון מעבודתו, אמר זאת לנאשם וזה מתוך כעס עזב את העבודה. ב. ואלה דברי המתלונן על התנהלות הנאשם עובר לאירוע נשוא כתב האישום: "לאחר 3 שבועות...דני החליט לעזוב את העבודה בביתי ועזב בכעס. השאיר את המפתחות של דירתי אצלו. הוא אסף את הכלים שלו ולקח לעצמו את הזמן. השאיר אותי עם דירה הרוסה שלא במצב לגור בה, לאחר שקיבל שכר מעבר לתמורה שהיה צריך לקבל. השאיר אותי עם בעיה ונעלם." (עמ' 8 ש' 7- 10). ג. כעבור מספר ימים נפגשו בבורסה, המתלונן דרש את מפתחות הדירה והנאשם איים עליו כמפורט בכתב האישום ואמר שלא יחזיר המפתח עד שהמתלונן ישלם לו את הכסף המגיע לו. המתלונן השיב לו שהוא במצוקה כיוון שאינו יכול לגור בדירה. ד. לדברי המתלונן, בשלב הזה הנאשם הציע לו לצאת החוצה מבניין הבורסה כדי "לבוא איתו בדברים ולקבל את המפתחות" (עמ' 8 ש' 16) וכשיצאו "תפס אותי בחולצה והוא הכניס לי אגרוף כזה באוזן שעפתי ראיתי כוכבים שמעתי צלצולים באוזן ומיד הייתי על הרצפה. זה לא השפיע עליו...תפס אותי באגרופים בחזה ובגב ונהייתי פסיבי כי התקיפה ברוטלית ואלימה...לאחר זמן קצר 2 אנשים משכו אותו מעלי הרחיקו אותו...קמתי ספוגים באוזן בצוואר כאבים חזקים בחזה. החלטתי שהבן אדם הזה אני אטפל בו אעשה מה שצריך לעשות, אלך למשטרה ואגיש תביעות...הלכתי ישר למשטרה והגשתי תלונה. משם לבי"ח לבדיקות רפואיות." (עמ' 8 ש' 16- 24). ועוד מוסיף המתלונן: "שבועות סבלתי כאבים איומים...עד היום אני שומע לא טוב באוזן...עקב קרע בעור התוף ושברים בצלעות משני צדי בית החזה ואני הסתובבתי 8 שבועות עם כאבים אלה." (עמ' 9 ש' 1- 3). עקב האירוע, הבורסה פנתה לחברה בה עבד המתלונן וביקשה להעבירו מתפקידו ולהחליפו בעובד אחר וכך נעשה. באמצעות המתלונן הוגשו מסמכים רפואיים- ת/1 וצילום החבלות על גופו- ת/2. דברים שהוסיף המתלונן בחקירתו הנגדית: ה. עד למפגש בו הותקף, בימים שעברו מאז נטש הנאשם את העבודה בביתו, לא פגש אותו ולא קיבל ממנו כל דרישה כספית והוא מצדו לא פנה אליו לדרוש את המפתח. הוא ציפה שהנאשם ימסור את המפתח לאחד האנשים בבורסה. ו. ביום האירוע, נכנס לחדר המחשבים שם פגש את הנאשם. המתלונן עמד על כך כי הדרישה לצאת אל מחוץ לבניין היתה של הנאשם, אך אישר כי הסכים לכך כיוון שלא רצה שהצעקות ביניהם יישמעו במתחם הבורסה. הוא קיווה לקבל מהנאשם את המפתח. ז. לגבי סיבת היציאה מחדר המחשבים הוסיף ואמר המתלונן בהשיבו לשאלת בימ"ש: "לא יודע מה היה לו בראש, יכול להיות שהוא תכנן את זה מראש, יכול להיות שרצה לקבל הסבר לגבי הכסף. אני רציתי לקבל את המפתח. היה לי ברור שזה לא מתאים לנהל את הויכוח במקום העבודה." (עמ' 11 ש' 17- 19). ח. המתלונן מאשר כי נחקר תחת אזהרה (ראה נ/1) ואין לו הסבר לטענת הנאשם שבמהלך האירוע נחבל בזרת וקיבל מכה בפנים. עדות הנאשם: א. מאשר שהוזמן לבצע שיפוץ בדירת המתלונן. טוען כי עשה את המוטל עליו אך סירב למלא את בקשת המתלונן להישאר בדירה כדי להשגיח על הרצף, כעס עליו ועזב את הדירה. המפתח של הדירה נשאר ברשותו. הוא נפגש עם המתלונן מדי יום בבורסה, לא התבקש להחזיר את המפתח והדבר נשכח ממנו. בהמשך עדותו הראשית, אישר הנאשם את דברי המתלונן כי אכן לא סיים את העבודה בדירה: "לא גמרתי את העבודה...גם לא התכוונתי לגמור...כי הוא היה חייב לי כסף. המתלונן כל הזמן בא לי בבקשות לעשות דברים שלא היו ברשימה. עשיתי ועשיתי. כמו להוריד חלון, לשנות משהו. הוא רצה שאעשה הכל בלי כסף ולא במסגרת ההסכם...ברגע שהוא אמר שאשמור על הרצף אמרתי שאני הולך לקחתי את הכלים והלכתי." (עמ' 13 ש' 20- 25). ב. עד למועד מתן עדותו, לא הגיש תביעה כספית נגד המתלונן. טוען שלא היה מעוניין בהגשת תביעה על סכום של כמה אלפי שקלים. ג. לגבי התקרית עם המתלונן סיפר את הדברים הבאים: המתלונן נכנס לחדר המחשבים הטיח בו שלא סיים את העבודה וכי חייב לו כסף. הדברים נאמרו בדרך של איום והמתלונן הזמינו לצאת החוצה (עמ' 13 ש' 16- 19). הנאשם נעתר בחשבו שהמתלונן רוצה לדבר. כשיצאו, המתלונן הפתיע אותו, "הסתובב ונתן לי בוקס אדיר בפנים ומההלם תפסתי אותו בחיבוק והוא גבוה ממני בראש, נפלנו יחד על הרצפה, היו עצים ואבני שפה, וכנראה שהחבלות שלו נגרמו מזה. נשכבתי עליו עד שבאו הפקח ועוד מישהו זר והפרידו בינינו אחד משך אותו ואחד אותי...נשברה לי הזרת." (עמ' 14 ש' 5- 9). לטענתו, הוא זה שהגיש תלונה במשטרה נגד המתלונן. ד. המתלונן הזכיר את עניין המפתח, אבל "בצורה שולית" ומיד עבר לדבר על הכסף שהנאשם חייב לו (עמ' 15 ש' 8). לטענתו, לא נתן למתלונן את המפתחות כי לא מצא חן בעיניו אופן הפנייה אליו. לאחר שחזרו מהמשטרה, השאיר את המפתחות בבורסה. ה. את החבלות של המתלונן מסביר הנאשם בכך שהוא נפל על עץ שהיה על הקרקע והוא עצמו נפל על המתלונן וכך לא נשרט בעצמו. לגבי הפגיעה באצבעו אמר כי נפגע מאבן שפה של מדרכה בעת שנפלו. הוגשו תעודות רפואיות של הנאשם - נ/2 ו-3. ממצאים ומסקנות: א. אין חולק כי בין המתלונן לנאשם היה מגע פיזי במהלכו נחבל המתלונן כמתואר בכתב האישום. גם לגרסת הנאשם היה ביניהם מאבק פיזי, אך לשיטתו, מעשיו באו כהגנה עצמית מפני האלימות שנקט נגדו המתלונן בתחילה. לתקרית עצמה לא היו, ככל הנראה, עדים. הנאשם מאשר כי בעת שבאו להפריד ביניהם, הוא והמתלונן היו על הארץ כשהנאשם מעל למתלונן. ההכרעה בתיק זה תלויה, אפוא, בבחינת מהימנות הגרסאות והעדפת האחת על פני רעותה. ב. הרקע לסכסוך בין המתלונן לנאשם ברור ומקבל אישור בדברי הנאשם עצמו. אין חולק כי הנאשם עזב את העבודה לפני סיומה והשאיר את הדירה באמצע השיפוץ. כמו כן אין חולק כי הותיר ברשותו, ללא הסבר מניח את הדעת, את מפתחות הדירה. הסבריו של הנאשם להתנהלותו המקצועית הפסולה ולעגמת הנפש שגרם בכך למתלונן, אינם משכנעים כלל וכלל. בנסיבות אלה, גם אם נכונה טענתו כי המתלונן אמר לו שיתבע אותו, אין לראות בדבריו כל איום וכן תמוהה טענת הנאשם כי המתלונן חייב לו כסף עבור עבודתו. כמו כן ניתן להבין את כעסו של המתלונן על התנהגותו של הנאשם ואין להסיק מכך דבר לחובתו, כפי שטוענת ההגנה. ג. באשר לפגיעות הגופניות: דברי המתלונן על הפגיעות הגופניות מהן סבל נתמכות בתעודה רפואית של חדר מיון מיום האירוע- ת/1, צילומים- ת/2 וציון הפגיעות שראתה על גופו החוקרת שחקרה אותו- נ/1 ש' 2- 4. המתלונן ציין כי בנוסף לממצאים בת/1, נשברו לו צלעות והוא סבל כאבים במשך מספר שבועות. ההגנה סבורה כי דבריו אלה שלא קיבלו אישור במסמך רפואי, מצביעים על חוסר מהימנותו. אין בידי לקבל טענה זו. הראיות מצביעות על כך שהמתלונן נפגע גם בחזהו ואני מאמינה לו שנחבל בצלעות וסבל כאב גם אם לא נמצא שבר בצלעותיו. הנאשם פנה לטיפול רפואי למחרת האירוע ולפי התעודה הרפואית נ/2, הרופא מצא רגישות באזור לחי שמאל ונפיחות עם הגבלה בתנועה של זרת ביד ימין. חוסר סימנים חיצוניים על גופו של הנאשם, אינם מתיישבים עם טענתו כי חטף אגרוף מהמתלונן ועוד אגרופים בהמשך- ראה ת/3 ש' 12- 14. לטענת התביעה, הפגיעות הגופניות של המתלונן אינן מתיישבות עם גרסת הנאשם לפיה נגרמו מנפילתו על עצים ואבני שפה. באשר לפגיעות של הנאשם, מלבד הזרת, אשר גם לגרסתו, לא נפגעה מידי המתלונן, לא נראו עליו בבדיקה רפואית סימנים חיצוניים נוספים, ראה גם דבריו בת/3 ש' 35- 36. לטעמי, יש ממש בטענת התביעה. אכן לא סביר שהמתלונן יפגע בו זמנית, כתוצאה מנפילה על הגב כפי שמתאר אותה הנאשם, הן בגבו והן בחזהו גם אם נפל על עצים. זאת ועוד, הפגיעה באוזנו של המתלונן אינה מסתכמת בשריטה חיצונית בלבד היכולה להיות מוסברת ע"י הנפילה- כטענת ההגנה, אלא נקב בעור התוף (ראה ת/1), שכידוע הוא איבר פנימי והפגיעה בו מתיישבת, לפי שורת ההיגיון גרידא שכן לא הובאה עדות על כך, עם הגרסה של המתלונן. ד. מבין שתי הגרסאות, זו של המתלונן אמינה עלי. גרסתו עקבית, סבירה והתרשמתי שתיאר את התקרית בצורה נאמנה ומבלי לטשטש את החלקים הבעייתיים גם מבחינתו. הוא אישר שכעס על הנאשם ונמנע מלבקש ממנו את המפתחות עד אותו יום ואז פרצה ביניהם מריבה קולנית, אותה לא אמור היה לנהל בתוך הבורסה. כמו כן אישר שכתוצאה מהאירוע נאלץ לעזוב את מקום עבודתו. ה. בניגוד למתלונן, גרסת הנאשם מיתממת ובלתי אחידה. תחילה טען שסיים את השיפוץ, ראה ראשית עדותו בבימ"ש ודבריו בהודעתו - ת/3 ש' 5. בהמשך אישר שהמתלונן הכעיס אותו והוא עזב את הדירה בעיצומה של העבודה. כמו כן איני מאמינה לדבריו שמפתחות הדירה נשארו אצלו מתוך שכחה וחוסר תשומת לב בלבד. בנקודה זו אישר הנאשם בעדותו כי החליט לא להחזיר את המפתחות גם כשהתבקש, משום שפניית המתלונן לא נראתה לו. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת המתלונן ודוחה כבלתי אמינה את זו של הנאשם ולאחר שהזהרתי עצמי כי בפני עדות יחידה, מרשיעה את הנאשם בתקיפת המתלונן. באשר לאיומים, ספק בעיני אם הדברים שנאמרו אכן מהווים איום או שבהקשר הדברים ניתן לראותם כאמירה שכוונתה נקיטה בהליכים משפטיים, ועל כן אני מזכה את הנאשם מעבירה זו.משפט פליליאלימותהרשעהתקיפה