הפקעת צו מבחן

להלן החלטה בנושא הפקעת צו מבחן:

החלטה

כללי:


1.     בפני בקשת שירות המבחן להפקעת צו מבחן שהוטל על הנאשם בתיק דנא בגזר דין מיום 7.9.04.
הנאשם הורשע על פי הודאתו, בצירוף תיקים, בכתב אישום מתוקן בת.פ. 3914/02 בעבירת תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וגניבה, עבירה לפי סעיפים 383 ו - 384 לחוק. כמו כן הורשע בת.פ. 2646/02 בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש לצריכתו העצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג- 1973, שנעברה בעת שהנאשם היה עצור בתא בידוד ומעקב סמים בכלא באר-שבע. בגזר הדין קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן והטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של 30 חודשים. כמו כן הוארכו בשנתיים נוספות שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, האחד בן 24 חודשים שבת.פ. 333/94 בית משפט מחוזי תל-אביב-יפו והשני בן 12 חודשים שבת.פ. 8014/01 בית משפט מחוזי באר-שבע.

2.     בתאריך 18/3/2007, דהיינו 11 יום לאחר סיום תקופת המבחן, הגיש שירות המבחן את הבקשה דנא. בבקשה צויין, כי התכוון להגישה בחודש הקודם, אך הדבר לא עלה בידו בשל חופשת הנישואין אליה יצאה קצינת המבחן ועומס עבודה שהוטל עליה טרם החופשה. לגופו של ענין, קצינת המבחן פרטה, כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית למכורים נקיים מסמים, בה היה אמור ליטול חלק בתדירות של פעם בשבוע. הוא השתתף בשני המפגשים הראשונים ולאחר מכן מסר כי אינו מעונין להמשיך, שכן עבר טיפול בקהילה וראה עצמו שונה מהמשתתפים בקבוצה. בנסיבות אלה, זומן למספר שיחות פרטניות, אליהן לא התמיד להתייצב, בעוד הוא נוהג למסור טלפונית סיבות שונות להעדרותו. לאחר התלבטות, החליט שירות המבחן לשלבו בקבוצת מעקב, בה היה אמור ליטול חלק אחת בחודש, ולהמשיך לבצע בדיקות לגילוי שרידי סם. בקבוצה זו שולב בחודש אפריל 2006. הנאשם התקשה להתמיד ולהגיע לכל המפגשים גם לקבוצה זו ולפני מספר חודשים חזר להשתמש בסמים. בהמשך מסר בדיקות לגילוי שרידי סם, שנמצאו נקיות, ואף חזר לטיפול שירות המבחן. בסיכומו של דבר, הנאשם לא התייצב ל-7 מפגשים מתוך 11 שהתקיימו, וכשהתבקש לפרט את הסיבות להעדרותו, מסר כי בידו אישורי מחלה, אך נמנע מהציגם.
עוד נטען בבקשה, כי בחודשיים האחרונים עלה החשד כי הנאשם חזר להשתמש בסמים. הוא זומן לשיחה פרטנית ולא טרח להגיע, כמו כן לא התייצב לרוב המועדים שנועדו לבדיקות לגילוי שרידי סם, למעט בדיקה אחת שנערכה בחודש ינואר ושהעלתה ממצא של שימוש בסמים. למפגש האחרון, שהתקיים בחודש ינואר 2007, הגיע הנאשם כשהוא מסומם.
     שירות המבחן הבהיר לנאשם את משמעות אי שיתוף הפעולה והסביר לו, כי בכוונתו לפנות לבית המשפט בבקשה לדיון מחודש, לשקול את הארכת צו המבחן או ,לחילופין, להפקיעו. הנאשם השיב, כי עליו להתייעץ עם עורך-דינו, אך מאז ניתק כל קשר.
     בנסיבות אלה התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מתאפיין בדפוסי התנהגות מניפולטיביים וניחן בכוחות מוגבלים להמנע משימוש בסמים לאורך זמן. לאור הערכתו כי חזר לצרוך סמים וכי לא יוכל להפיק תועלת מהקשר עימו, הוגשה הבקשה דנא.
     
טיעוני הצדדים

3.     ב"כ המאשימה, שתמך בבקשה, ביסס את טיעוניו על לשון סעיפים 20 ו - 21 לפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969 (להלן: "פקודת המבחן") ועל פסק-הדין שניתן בענינו של קראג'ה ג'אסר בת.פ. 3652/03 בבית משפט השלום בנצרת בתאריך 7.2.07. לדעתו, לשון סעיף 20 (1) וסעיף 20 (2) לפקודת המבחן אכן מחייבת את הפקעת הצו בתוך תקופת המבחן ואולם סעיפים 20 (3) ו - 20 (4) מאפשרים זאת ללא הגבלת זמן. הוא הוסיף, שאת הוראת סעיף 21 לפקודת המבחן יש לקרוא באופן שהפקעת הצו אינה חייבת לחול בתוך תקופת המבחן. עוד טען, כי אם הנאשם היה עובר עבירה ביום האחרון של תקופת המבחן, פשיטא ששירות המבחן לא היה מסוגל לבקש להפקיע את צו המבחן טרם פקיעתו. לכן, ביקש לקבל את הבקשה ולהפקיע את צו המבחן.

4.     הסניגור ביקש לדחות את בקשת שירות המבחן וטען כי את הוראות סעיפים 20 (3) ו-(4) לפקודת המבחן יש לקרוא בהתאמה להוראות סעיפים 20 (1) ו-(2), שהגבילו את הפעלת הסנקציות על נאשם, שלא ציית לצו המבחן, כל עוד צו המבחן בר תוקף. הוא הוסיף, כי המחוקק הקנה לבית המשפט סמכויות הדרגתיות, דהיינו - בשלב הראשון להזהיר את הנאשם, בשלב השני לגזור עליו קנס ורק בשלב האחרון - להעניש אותו. סמכויות אלה פורטו בהוראות סעיפים 20 (3) וסעיף 20 (4) לפקודת המבחן.
לדעת הסניגור, ובהנחה ששירות המבחן סבר, כי הנאשם אינו ממלא אחר צו המבחן, היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה להפקעתו לאלתר. לטעמו, לא יתכן להפקיע צו שפקע, שכן פרשנות זו אינה הגיונית, מה גם שהיא נוגדת את הוראת סעיף 21 לפקודה, בה נקט המחוקק לשון עתיד, המלמדת כי עונש שהוטל בגין העבירה המקורית, במקום צו המבחן, מביא לפקיעת תוקפו של הצו. רוצה לומר, שלא ניתן לגזור עונש בגין צו מבחן שפקע. עוד טען הסניגור, כי בבוא בית המשפט לפרש דבר חקיקה, ההלכה מחייבת כי תיטיב עם הנאשם. הוא הוסיף וטען, כי אין לקבל את הפרשנות שבית המשפט נתן בענינו של קראג'ה ג'אסר, שכן עולה ממנה שניתן להגיש בקשה להפקיע צו מבחן בכל עת וללא הגבלת זמן. למעלה מן המותר טען הסניגור, כי לא יהיה זה צודק להפקיע את צו המבחן, שכן הנאשם הוכיח, באופן חד משמעי, שפניו מועדות לשיקום. אף שהצו פקע, הוא ממשיך לשמור על קשר עם היחידה לטיפול ושיקום נפגעי סמים, המתבטא בבדיקות לגילוי שרידי סם, המתבצעות 3 פעמים בשבוע.

דיון
5.     זה לשון סעיפים 20 ו-21 לפקודת המבחן:

20. דין הנבחן שלא ציית לצו
"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחרי הוראה מהוראותיו של צו המבחן, רשאי בית המשפט בהתחשב, בין היתר, בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנידון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה ובנסיבות אי מילוי הוראות צו המבחן לעשות אחד מאלה:
(1) להזהיר את הנבחן בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן;
(2) להטיל על הנבחן קנס בלי לפגוע בהמשך תקפו של צו המבחן, ואם לאחר מכן יבוא בית משפט להטיל עונש על הנבחן לפי סעיפים 16 או 17 או סעיף זה, יובא הקנס האמור בחשבון בקביעת אותו עונש;

(3) אם ניתן צו המבחן בלא הרשעה על העבירה שבגללה ניתן - להרשיע את הנבחן ולהטיל עליו עונש, ואם ניתן צו המבחן לאחר הרשעהלפי סעיף 1)1)(א) -להטיל על הנבחן עונש על העבירה המקורית במקום צו המבחן, הכל כפי שבית המשפט היה רשאי להטיל על הנבחן אילו זה עתה הורשע בפניו על אותה עבירה.
(4) אם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1)1)(ב) - להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו המבחן, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל עליו על העבירה המקורית."

21. פקיעת צו מבחן

"הוטל על הנבחן עונש על העבירה המקורית במקום צו המבחן, יפקע תוקפו של צו המבחן."

6.     בטרם תוקן סעיף 20 לפקודת המבחן, באופן שהוסף לו סעיף 20 (4), חלה ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בענינו של בוחבוט (ע.פ. 767/77 שירות המבחן למבוגרים נ. בוחבוט פ"ד לג (3) 425. להלן: "הלכת בוחבוט"). נדונה בו הסוגיה, האם מוסמך בית המשפט לחזור ולהטיל עונש על נבחן שהפר את צו המבחן, כאשר בגזר-הדין התלוו אליו עונשים נוספים. כב' השופט שמגר (כתוארו אז) קבע, כי לא ניתן להטיל עונש חדש, בנסיבות אלה, שכן ישום הוראת סעיף 20 (3) לפקודת המבחן, באופן האמור, יגרום לענישה כפולה בגין אותו המעשה. הוא גם לא הסתיר דעתו, כי המסקנה אליה הגיע הינה "בלתי משביעת רצון בעליל מאחר שהיא מצביעה על כך כי המבחן המצורף לעונש אחר נעדר כל סנקציה אפקטיבית".
     גם בע.פ. 3524/90 שירות המבחן למבוגרים נ. אברהם אבוקסיס פ"ד מו (4) 199, הביע בית המשפט העליון את מורת רוחו מהמצב המשפטי הקיים בקובעו כי: "היוצא מן האמור כי בכל אותם מקרים בהם נגזר על נאשם עונש בשל העבירה בה הורשע, ובנוסף לכך ניתן צו מבחן, לא מצויה כל סנקציה יעילה שתמריץ נבחנים אלו לציית לצו המבחן ולמלא אחר הוראותיו. זו היא תוצאה לא רצויה ובית משפט זה הפנה תשומת ליבו של המחוקק לצורך לעשות לתיקון המצב".

7.     לאחר שהמחוקק השתכנע שהמצב המשפטי מחייב תיקון, וכתוצאה מהקושי שפורט לעיל, באה הכנסת ותיקנה פקודת המבחן.
     בדברי ההסבר להצעת החוק הרלוונטית נאמר, בין היתר, כדלקמן: "מוצע לקבוע במפורש כי לבית המשפט נתונה הסמכות להטיל עונש נוסף על העבירה המקורית, אשר בא במקום צו המבחן שהופר, מתוך תפיסה שהמבחן אינו רק חלופה לעונש, אלא במידה מסויימת גם אמצעי ענישה אשר אם לא קויים יש הצדקה להטיל עונש אחר במקומו" (ראה: הצעות חוק, חוברת 44 מיום יב' בסיון תשס"ד, 1.6.04). בעשותה כן, בקשה הכנסת לשוות לפקודת המבחן את האפקטיביות שחסרה לה טרם תיקונה.
     ראוי לציין, כי בקריאה שניה ושלישית להצעת חוק לתיקון פקודת המבחן (מס' 4) תשס"ד - 2004 בעמ' 15023 אמרו חברי הכנסת בין היתר כדלקמן: "... אם יתגלגל נאשם, שיש לך התרשמות שהוא עשה עבירה אבל אתה לא רוצה להחמיר בעונשו כי אתה מאמין שהדרך הנכונה לתקן את דרכיו היא לא בהכרח לשלוח אותו לבית הסוהר, אלא אתה רוצה לתת לו כמה עונשים, ובהם גם מבחן, והוא יהיה תחת קצין מבחן - מה אתה מציע ... שאם לא יבצע גם את זה הוא יצא חופשי? ההצעה שלנו מדברת על כך שהוא עדיין יקבל את העונש שהיה מקבל אם פקודת המבחן לא היתה קיימת, אם הכלי הזה לא היה קיים".

8.     לאחר שעיינתי בבקשה, בהוראות החוק והפסיקה ובדברי ב"כ הצדדים אין לאל ידי לקבל את טענות הסניגור. אכן, אין חולק, כי לשון הוראת סעיפים 20 (1) ו-20 (2) וכן סעיף 21 לפקודת המבחן מלמדת, כי לא ניתן להפקיע צו מבחן לאחר שפקע. בה בעת, המחוקק לא קבע כל מגבלת זמן להפעלת הוראות סעיפים 20 (3) ו-(4) לפקודת המבחן. הוא גם לא הגביל מבחינת זמן את סמכות בית המשפט לענוש בגין עבירה נוספת, שנעברה במהלך תקופת המבחן, מכח הסמכות הנתונה לו בהוראת סעיפים 16 ו - 17 לפקודת המבחן.
יתרה מזו, טענה זו של הסניגור עומדת בניגוד לדברי הכנסת, כמפורט לעיל ועלולה להביא לתוצאה בלתי נסבלת, העומדת בניגוד לתכלית פקודת המבחן, שהוגשמה בתיקונה ובהוספת סעיף 20(4) לפקודה. תכלית התיקון היא קיומה של הרתעה אפקטיבית ולא יתכן כי האפקטיביות תושם לאל רק משום שתוקף צו המבחן פג.

9.     ניתן ללמוד לענייננו גם מהוראת סעיף 71 ד לחוק העונשין התשל"ז - 1977.
צו שירות לתועלת הציבור יכול לדור בכפיפה אחת עם העמדה במבחן, שכן מדובר באמצעי ענישה חינוכיים - שיקומיים.
מצב משפטי דומה התקיים בעבר בפקודת המבחן ובחוק העונשין לגבי עונש של שירות לתועלת הציבור, שכן לא ניתן היה להטיל עונש על נאשם, שהפר צו שירות, ושנגזרו עליו עונשים נילווים. הקושי נדון בדנ"פ 1558/03 מדינת ישראל נ. חליל פאוזת אסד פ"ד נח
(5) 547. בפסק-הדין הביעה כב' השופטת פרוקצ'יה את דעתה, במסגרת דעת מיעוט, כי פרשנותה שלה להוראת סעיף 71ד לחוק העונשין היא הראויה, שכן "היא מאפשרת יצירת מנגנון אכיפה ראוי של צווי שירות, שטמונה בו מגמה להמריץ נאשמים לממש את תכלית הצווים ולהגשים באמצעותם את יעדם הכפול - השיקומי והעונשי... אי-גזירת עונש חדש בגין העבירה המקורית בנסיבות של הפרת צו השירות פירושה מתן הכשר לפטור חד-צדדי של נאשם מהחלק היחסי של העונש שנגזר עליו לאחר שהפר את האמון שניתן בו. תוצאה זו אינה מתיישבת עם הליך אכיפה עונשי הולם המבקש לענות לאינטרס הפרט והציבור בדרך ראויה... צו שירות שניתן להפרה בלא סנקציה כלשהי אינו יעיל, והוא חותר תחת מערכת ענישה אפקטיבית, פוגע בתדמיתה ועלול אף לפגוע באמון שהציבור רוחש לבתי-המשפט" (שם, בעמ' 271, 272).
בפסק-הדין נאמר עוד, כי יש "להבטיח הרמוניה חקיקתית בין ביטול צו השירות לבין ביטול צו מבחן" (שם, עמ' 558, 559).
שני החיקוקים תוקנו ע"י המחוקק, בסמוך זה לזה, כדי לשוות לענישה זו מימד של אפקטיביות. גם בענין הפרת צו שירות, המחוקק לא קצב מועד להגשת בקשה להפקעתו.

10.     הפרשנות המצמצמת שנתן הסניגור להוראת סעיף 20 לפקודת המבחן אינה עומדת במבחן ההגיון. טול למשל מקרה של נאשם שעבר עבירה ביום האחרון לתחולת צו המבחן. האם יתכן שיצא פטור בלא כלום, רק משום שלמחרת היום יפוג תוקף הצו? זאת ועוד: אינני מקבל את טענת הסניגור לפיה, כביכול, אין זה צודק להפקיע את צו המבחן, משום שהנאשם ממשיך לשמור על קשר עם היחידה לנפגעי סמים. אין בכך כדי לתקן את שעוול בשימו לאל את אזהרת בית המשפט, כפי שהובהרה בשולי גזר-הדין, כדלקמן:
     "לסיום ברצוני להבהיר לנאשם שלמעשה לא נגזר עליו עונש בגין העבירות החמורות שעבר. אני מודיע לו במידה וימעד בתקופת המבחן, שאינה קצרה, יסתבך בפלילים או לא ישמע להנחיות שירות המבחן, הוא נתון בסיכון כי בית המשפט יפקיע את צו המבחן ויגזור את עונשו בגין העבירות שנעברו ויפעיל את המאסרים המותנים כמפורט לעיל".
     התנהגות הנאשם, כעולה מהבקשה, מלמדת, כי הזלזול שהפגין לא נעצר דווקא בגדרי שירות המבחן. הנאשם התעלם במופגן ובעקביות מדברי בית המשפט בגזר הדין, דחה את היד התומכת שהושטה לו, והפר את האמון שניתן בו.
     הדברים מקבלים נופך של משנה חומרה שכן, אם שירות המבחן לא היה "נרדם על משמרתו" וטורח ומגיש את הבקשה בתוך תקופה של שנתיים ממועד מתן גזר-הדין, צפוי היה הנאשם למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות. למותר להזכיר לו, כי שני מאסרים מותנים לתקופה מצטברת של 3 שנים הוארכו בהנחה שיכבד את גזר-הדין.

11.     באיזון המתקיים בין זכויות הנאשם למשפט הוגן - מחד, ולאינטרס הציבור לבל יצא חוטא נשכר- מאידך, קיימת חשיבות רבה לשאלה האם מאז תקופת סיומו של צו המבחן ועד למועד הגשת בקשה להפקיעו חלף זמן ניכר. במילים אחרות, האם הזמן שחלף עומד באמות מידה של סבירות.
משקל רב יחסתי לפרק הזמן המצומצם, שחלף מאז פקיעת צו המבחן ועד להגשת הבקשה להפקיעו. דומני, שאיש לא יחלוק, כי חלוף 11 ימים בלבד ממועד זה אין בהם כדי לעורר תחושה שלנאשם נגרם אי צדק, או לסתור ציפיות שפיתח.

סוף דבר:
אני מקבל את בקשת שירות המבחן, מפקיע את צו המבחן והצדדים יטענו לעונש.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שפיטה בהעדר

  2. הפקעת צו מבחן

  3. מעצר נאשם בהריגה

  4. זכות שימוע לנאשם

  5. פגם בייצוג הנאשם

  6. הכרעת דין מתוקנת

  7. אמון בית המשפט בנאשם

  8. צו הריסה נגד הנאשם

  9. חיוב הנאשם בכפל אגרה

  10. אי כשירות לעמוד לדין

  11. שלילת רישיון של נאשם

  12. הפרדת משפט בין נאשמים

  13. הזכות לפרטיות של הנאשם

  14. הנסיבות האישיות של הנאשם

  15. חיוב נאשם בהוצאות אישיות

  16. סירוב הנאשם להתייצב לדיון

  17. שמיעת הנאשם כעד מטעם התביעה

  18. חקירת הנאשם על הודאה שנפסלה

  19. זכות הנאשם לעיין בראיות הזמה

  20. הפרדת כתב אישום עם מספר נאשמים

  21. מסוכנות הנאשם במעצר עד תום ההליכים

  22. מנשך שיניים (טביעת שיניים) של נאשם

  23. הצעת חוק אמרת נאשם מחוץ לבית המשפט

  24. עובדות שבהן לא הודה הנאשם בעסקת טיעון

  25. אפליה בין נאשמים בהליך מעצר כטענת שחרור

  26. אשמת הנאשם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר

  27. חילוט ערבות בשל אי התייצבות הנאשם למשפט

  28. ביטול כתב אישום לפני תשובת הנאשם לאישום

  29. הקלה בעונש לנאשם שהצית את הבית של אמא שלו

  30. חומר חקירה - כתבי אישום נגד נאשמים אחרים

  31. הודעה לנאשם בדבר האפשרות לניהול דיון מקדמי

  32. קבילות שיחות של נאשמים שנקלטו בהאזנות הסתר

  33. אי העמדתו של הנאשם על זכותו להיוועץ בעורך דין

  34. שתיקת הנאשם בחקירתו מקשה להפריך את חזקת המסוכנות

  35. עקרון השוויון בין נאשמים מקבל ביטוי בפסקי דין רבים

  36. טען כי העונש שקיבל חמור מהעונשים שהוטלו על נאשמים אחרים

  37. בקשת ההגנה לפסיקת הוצאות להגנה בעקבות זיכויו של הנאשם בתיק

  38. טענה לקיזוז חוב כספי שהומחה לנאשם, מפיצוי פלילי שהנאשם חויב בו

  39. פיצוי לנאשם שכתב האישום שהוגש נגדו בוטל בעיצומו של ההליך הפלילי

  40. אכיפה בררנית המפלה בין נאשמים מהמגזר הערבי ביחס לאלה למגזר היהודי

  41. צו הסניגוריה הציבורית (ייצוג נאשמים מחוסרי אמצעים), התשנ"ו-1996

  42. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון