להלן גזר דין בנושא הימלטות משוטרים: גזר דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן: נסיון לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו - 335(א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין ואי ציות לתמרורים, עבירה לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. 2. על פי הודאתו, ביום 31/05/06 בשעה 00.45 לערך, הבחינה ניידת משטרה בנאשם כשהוא יושב בתוך רכב פז'ו בכביש המוביל לאזור התעשייה בטבריה, ועמו ברכב אדם נוסף. סמוך לאחר שהגיעה הניידת למקום, רצו לעבר הרכב שני אנשים נוספים ונכנסו אליו. בתגובה לבקשת השוטרים כי ידומם את המנוע, פתח הנאשם בנסיעה מהירה לכיוון צומת פוריה, על מנת להמלט מן השוטרים. הניידת נסעה אחרי הנאשם כשאורותיה הכחולים מהבהבים, השוטרים סימנו לו לעצור בצפירות ובהבהוב אורות, אך הנאשם לא עצר והמשיך להמלט תוך נהיגה פרועה. בדרכו חצה הנאשם צומת באור אדום, והמשיך בנסיעה פרועה ומסוכנת לכיוון צומת גולני. במהלך הנסיעה עקף הנאשם שני כלי רכב בצורה מסוכנת וכמעט התנגש ברכב שבא ממולו, סטה פעמים רבות מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי וחזרה וגרם לכלי רכב שנעו בכביש לרדת ממנו. סמוך לישוב גבעת אבני כמעט התנגש הנאשם במשאית שבאה מן הכיוון הנגדי וכמעט גרם להתהפכותה. כל אותה עת המשיכו השוטרים בניידת במרדף אחרי הרכב בו נהג הנאשם, כשהם מדווחים ברשת הקשר המשטרתית על המרדף ומאותתים לנאשם לעצור, אך הנאשם נמנע מלעשות כן. בעקבות הדיווחים על המרדף, הגיע לצומת גולני כוח שכלל שוטרי משמר הגבול ומשטרת ישראל, אשר חסם את הצומת באמצעות ג'יפ של מג"ב וניידת משטרתית שאורותיה הכחולים מהבהבים. שוטרי המחסום שעמדו על הכביש, סימנו לנאשם לעצור, תוך שימוש בפנס, אך הנאשם המשיך בנסיעה מהירה לכיוון השוטרים וכלי הרכב שחסמו את הכביש, חלקם נאלץ לפתוח בירי באוויר מכלי נשקם. למרות זאת, הנאשם לא נרתע והמשיך בנסיעה מהירה לכיוון המקום בו עמדו השוטרים ושוטרי המג"ב, בכוונה למנוע מעצר כדין, ותוך שצפה שפגיעת הרכב בשוטרים ובשוטרי מג"ב תגרום להם לחבלה חמורה. כתוצאה מנהיגת הרכב באופן זה נאלצו חלק משוטרי המחסום לקפוץ הצידה בכדי שלא להפגע. בתגובה פתחו חלק משוטרי מג"ב בירי לעבר גלגלי הרכב בו נהג הנאשם, ופגעו באחד מגלגליו. הנאשם עצר את הרכב רק לאחר שפנה בצומת גולני לכיוון צפון, עקב הפגיעה בגלגלים. לאחר שעצר את הרכב, יצא הנאשם ממנו והחל לברוח בריצה; יחד עמו ברחו שניים נוספים מנוסעי הרכב. 3. הנאשם, יליד 1975, נולד בישראל, ושירת שרות חלקי בצבא (במהלך שרותו נשפט פעמיים ונדון למאסר). ב - 1995 יצא הנאשם מן הארץ ונשא לאשה בפינלנד את אשתו קרסי, ולהם בן משותף בן 9. כמו כן, על פי תסקיר שרות המבחן נשא הנאשם לאשה גם את איזבל, ממנה נולדה בתו בת ה - 3, גם היא מתגוררת בפינלנד. בפינלנד הקים הנאשם עסק, ולפי המתואר בתסקיר שרות המבחן, מפיו של הנאשם עצמו, בשנים הראשונות שגשגו עסקיו, אך בהמשך קרסו והוא נותר חייב כספים רבים. הנאשם סיפר עוד כי חזר לישראל למספר שנים כדי להקים כאן עסק, אך עסקיו כשלו, והוא נותר עם חובות, ולכן חזר לפינלנד כדי לחפש פרנסה. שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית ביחס לנאשם, מאחר והתרשם כי הנאשם חש עצמו כקורבן, איננו תופס את התנהגותו כבעייתית, ולוקח אחריות חלקית בלבד למעשיו. 4. ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, הפנה למדיניות הענישה הנהוגה ולעברו של הנאשם וביקש להטיל עליו עונש של מאסר ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי, פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה ופסילה על תנאי. כמו כן, הודיע ב"כ המאשימה כי בכוונתה לבקש חילוט הרכב, ולשם כך ביקש לקבוע דיון נפרד, אליו יזומנו הטוענים לזכות ברכב. 5. סניגורו של הנאשם הדגיש מאידך, את נסיבות חייו, העובדה כי מרכז חייו הינו בחו"ל, עברו הלא מכביד, הודעתו וחרטתו. כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם לאבחן את הפסיקה אליה הפנה חברו, בטענה כי נהיגת הנאשם לא היתה ברחובותיה של עיר בשעות יום, אלא בכביש בין עירוני בשעת לילה מאוחרת. עוד מבקש ב"כ הנאשם לשקול לקולא את העובדה שלא התנהל מרדף אחרי הנאשם אלא בעיקוב של הניידת, כלומר, לא בנהיגה במהירות מטורפת, להבדיל מפסקי הדין שאוזכרו ע"י המאשימה, וכי רמת הענישה שנקבעה שם, יועדה, לטענתו, למגר תופעה האופיינית למחוז הדרום. בהתחשב באמור, ועל סמך עדויות האופי שהובאו מטעם הנאשם, מבקש בא כוחו להקל עם הנאשם, הנתון במעצר מאז האירוע. 6. כאמור, הנאשם הורשע במספר עבירות שהחמורות ביניהן הינן סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וניסיון לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה שכוונה כלפי שוטרים, בעת שאלה מילאו תפקידם. בית המשפט העליון קרא לא אחת לבתי המשפט להחמיר את העונשים המוטלים על אלו המסכנים בנהיגתם הפרועה את שלום המשתמשים בדרך. עבירה זו המבוצעת תוך זלזול בחיי אדם ושלומם, חמורה שבעתיים כאשר היא מבוצעת בנסיבות שבהן מנסה העבריין להמלט מידי שוטרים המבקשים לבצע את תפקידם, תוך זלזלול מופגן בחוק. "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם... לאחר ששקלנו את טיעוניהם של הצדדים, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור נוהג למצות את הדין עם נאשם, הגענו לכלל דעה כי נכון לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונש, ואנו מצפים כי רמת הענישה אותה אנו מכתיבים תיושם בפועל על ידי ערכאות קמא (ע"פ 2410/04 - מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן . תק-על 2004(4), 1262). בע"פ 1535/06 - מדינת ישראל נ' יוסי לוי, (תק-על 2006(2), 3426) שב והדגיש בית המשפט העליון כי : ". מאחר והערעורים הרבים בפנינו למדונו כי תופעה זו של נהגים הנמלטים מפני שוטרים שוב אינה עוד נחלתם של מעטים בלבד, אלא של רבים שחלקם עושה זאת במפגיע ותוך קריאת תיגר על שלטון החוק, הנחינו את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה כדי לגמול לעבריינים על רוע מעלליהם, מחד, וכדי לשגר מסר מרתיע לעבריינים-בכוח, מאידך... מטבע הדברים, מצווה הערכאה הדיונית לבחון את נסיבותיו האישיות של כל נאשם הנקרא לתת את הדין בפניה, ועל כן אך ברור הוא כי אין מדובר ברף ענישה כובל שאין לסטות ממנו, אלא בהתווייתה של מדיניות ענישה ראויה". (ראה גם ע"פ 308/06 - מדינת ישראל נ' יונתן סבן . תק-על 2006(2), 2493 ,עמ' 2495, ע"פ 6267/05 - אסמעיל אבו ענזה נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(3), 524, ע"פ 6267/05 - אסמעיל אבו ענזה נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(3), 524 ,עמ' 526, ע"פ 2079/06 - אוסמה אבו עצא נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 3459 ,עמ' 3460 ו- ע"פ 2218/06 - כמאל הייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 706 (2007)). בענייננו, העבירות הנלוות לנהיגה חסרת הרסן של הנאשם הינן חמורות לא פחות, ומעידות כי לא נרתע מלנסות לפגוע בשוטרים אשר ניסו לחסום את דרכו, כאשר המשיך בנסיעה מהירה לכיוון המחסום, לא שעה לאיתותיהם לעצור, וחלף על פני המחסום כשהוא מסכן את חייהם. לולא תושייתם של הנהגים, אותם סיכן הנאשם בנהיגתו, ותושיית השוטרים שהגיבו לסיכון שנשקף להם, עלול היה האירוע להסתיים בדרך טרגית, ולמזלו של הנאשם לא כך קרה. פסקי הדין בהם החמיר בית המשפט העליון עם עבריינים שסיכנו במזיד חיי אדם בנתיב תחבורה עוסקים אמנם ברובם בכבישי הדרום, כאשר בית המשפט ציין והדגיש את הצורך למגר את התופעה הנפוצה באזור זה. עם זאת, אין הבדל ממש בצורך להרתיע עבריינים מפני התנהגות כזו שבהתרחשותה היא מסכנת באותו אופן את המשתמשים בכבישי הדרום או באזורים אחרים בארץ (ראה ע"פ 2305/06 - מדינת ישראל נ' אנואר ג'בארה, תק-על 2006(4), 2142 , 2144 (2006). אכן, העבירה בוצעה בשעת לילה מאוחרת, בכבישים בין עירוניים, ומידת הסיכון שנשקפה לציבור היתה פחותה ממקרים של נהיגה פרועה בטבורה של עיר בשעות היום. (ראה התיחסות לעניין זה בע"פ 2100/06 - מדינת ישראל נ' יוסף אבולקיען . תק-על 2006(2), 3320 ,עמ' 3322). עם זאת, הנאשם הודה כי במהלך הנסיעה הלא קצרה, סיכן בפועל משתמשים בדרך, אילץ אותם לסטות מן הכביש וכמעט גרם להתהפכותה של משאית, מכאן, כי הסיכון היה מוחשי ממשי, ולא ניתן היה שלא להבחין בו. לא מצאתי ממש בטענות הסניגור באשר לאבחנה בין מרדף לעיקוב. ראשית, הודה הנאשם כי ביצע את העבירות במהלך מרדף של הניידת אחריו, ונסיונה לעוצרו. שנית, העובדה שלא הופעל נוהל "מרדף", כפי שהעידו השוטרים, איננה משנה מאומה מן העובדה שהנאשם נהג בפראות, מתוך כוונה להמלט מן הניידת, ביודעו כי היא נוסעת בעקבותיו ומסמנת לו לעצור, תוך הפרה גסה של חוקי התנועה. התעלמותו של הנאשם מהמחסום שהקימו השוטרים, ונסיונם לעוצרו, כשהוא ממשיך בנסיעה מהירה לעברם, למרות שצפה כי הדבר עלול לגרום לפגיעה קשה ואולי לאובדן חיי אדם, ראויים כשלעצמם לעונש חמור ומרתיע, בנוסף על העונש ההולם סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. 7. לנאשם אין עבר מכביד, אך אין זו מעידתו הראשונה. בעברו ביצע עבירת רכוש, הורשע בעבירת אלימות ובשתי עבירות שביצע בעת שרותו הצבאי בשל שימוש לא זהיר בנשק והעדרות מן השרות ללא רשות. לנאשם הרשעות תעבורה לא מעטות, בפרט בהתחשב בכך שמרכז חייו, לדבריו, איננו בארץ. על פי דו"ח כניסות ויציאות של הנאשם מן הארץ (המתייחס רק לתקופה שבין 4/02 ל - 03/06), שהה הנאשם לסירוגין בחו"ל ובארץ. כך בשנת 2003 נכנס הנאשם לארץ בתאריך 06/06/03 ועזב ב - 20/08/03. במהלך תקופה קצרה זו, ביצע 3 עבירות תעבורה, כמעט יום אחר יום. בחודש פברואר 2004 שב הנאשם ארצה וביצע 6 עבירות תעבורה עד לחודש ספטמבר 2004. רצף העבירות ותדירותן בחודשים הספורים שהנאשם נמצא בארץ, מלמד על זלזול בחוק ועל דפוס התנהגותו, ולכן את היקף הרשעותיו התעבורתית צריך לבחון על רקע, ובהתחשב בכך שאיננו שוהה באופן קבוע בארץ. 8. צודק ב"כ המאשימה בטענתו כי באשר לאורח חייו ודפוסי התנהגותו של הנאשם בחו"ל אין אנו יודעים רבות, וזאת בפרט בשל כך שישנן סתירות משמעותיות בין העדות שהובאה מפי אשתו של הנאשם, קרסי, ובין מה שמסר הוא עצמו לשרות המבחן. אשתו של הנאשם (או אחת מנשותיו) הגיעה לבקרו מפינלנד, ותיארה מערכת זוגית תקינה פחות או יותר, במהלכה מגיע הנאשם מפעם לפעם לישראל, בעיקר כדי לבקר את בני משפחתו. האשה סיפרה כי לנאשם עסק מצליח בפינלנד, אשר חדל מלפעול רק משום ששהותו בארץ התארכה עקב מעצרו. לדבריה, היא מקבלת בהבנה את רצונו של הנאשם לבקר את בני משפחתו בארץ, ולשם כך הוא נוסע מדי פעם לישראל. הגב' קרסי הייב היתה מודעת לכך שהנאשם ביקש לנסות להקים עסק משפחתי בארץ, מרווחיו התכוון להחזיר את חובותיו לנושיו בארץ. הגב' קרסי סיפרה על כך שבמהלך חיי הנישואין של בני הזוג היתה להם פרידה אחת ממושכת, שלאחריה שבו לחיות יחדיו. היא לא סיפרה דבר על כך שהנאשם נשא לאשה אשה נוספת ממנה נולדה לו בת (עובדה שנתבררה רק לאחר עדותה במסגרת התסקיר), והאם יש לנאשם קשר עם אותה אשה ובת במהלך חייו בפינלנד. מדבריה עולה כי היא יודעת מעט על התנהגותו וחייו של בעלה בחו"ל ובארץ, כך לא היה לה כל מושג על עברו הפלילי, לא ידעה מה הן תוכניותיו המדויקות בארץ, וכמה זמן בכוונתו לשהות בישראל. מדברי הנאשם בפני שרות המבחן עולה גם כי הגב' קרסי איננה מעורה כלל וכלל בעסקיו בחו"ל, וחרף טענותיה כי היה לו עסק מצליח בפינלנד שאפשר מחיה וחסכון, טען הנאשם כי עסקיו שם קרסו ונותרו לו חובות רבים, אותם ביקש לפרוע דווקא מתוך רווחי העסקים שיקים בארץ. הנאשם טען כי בעבר הגיע לארץ לתקופה ממושכת (שנים) כדי להקים עסק, וכשזה לא צלח, חזר לחפש פרנסה בחו"ל. מדוח הכניסות והיציאות של הנאשם ניתן ללמוד כי במהלך השנים 2004 - 2005 שהה בארץ כשנה וחצי. הגב' קרסי העידה כי במהלך נישואיהם (11 שנה) נפרדו פעם אחת בלבד לתקופה של שנה, וזאת בשנת 2002. הרושם העולה מעדותה של הגב' הייב הוא כי ביקשה להציג את מערכת היחסים והקשר בינה ובין הנאשם באופן אופטימי ותקין, הרבה מעבר למציאות, מתוך כוונה לשכנע כי שהותו בארץ אמורה היתה להיות זמנית וקצרה, וכי בפועל חייו מתנהלים בחו"ל כאדם נורמטיבי. הגב' הייב הביעה תקוותה ורצונה כי הנאשם ישוב לפינלנד, שם היא מתגוררת עם בנו. לעומת זאת, העובדות מצביעות על כך שהנאשם הרבה להתגורר בארץ בתקופה האחרונה, ביקש לפתוח עסק בישראל, וקשריו עם פינלנד ככל הנראה אינם הדוקים כמקודם. 9. הנאשם הודה אמנם בביצוע העבירות בהן הורשע, וחסך זמן שיפוטי יקר, עם כי, הודאתו באה לאחר שנשמעו לא מעט עדי תביעה. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, אך בפני שרות המבחן נטל אחריות חלקית בלבד למעשים והטיח אשמות דווקא בשוטרים. 10. על רקע מכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 30 חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו - 31/05/06. ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע. ג. 18 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה. דיון בבקשה לחילוט הרכב יערך לאחר שתוגש בקשה מסודרת תוך צירוף כל הנוגעים בדבר. בקשה, כאמור, תוגש בתוך 14 יום ואם לא תוגש, ישוחרר הרכב. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. משטרהשוטר