החזקת סמים ברכב

להלן גזר דין בנושא החזקת סמים ברכב:

גזר דין


1.     הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ב - 1973 וכן בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

2.     עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, מלמדות כי ביום 24.8.05, בסמוך לשעה 19:15, נסע הוא בכלי רכב מסוג הונדה, בכביש מס' 40, שהינו כביש בין עירוני ליד באר-שבע, מכיוון צומת שרה לכיוון צומת חטיבת הנגב ולאחר מכן מצומת חטיבת הנגב לכיוון צומת תל-שבע בכביש 60. הנאשם, במקום ובמועד הנ"ל, החזיק ברשותו סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל של 4.200 ק"ג, בשני שקים, בתא המטען של הרכב, שלא לצריכתו העצמית ומבלי שהיה בידיו היתר מאת המינהל.
שוטרים, אשר נסעו בכלי רכב משטרתי בסמוך, עצרו את כלי רכבם לפני כלי רכבו של הנאשם, עת היה בצומת תל-שבע בנתיב הפניה שמאלה לכיוון כביש 40. השוטרים יצאו מכלי הרכב המשטרתי, כשהם מזוהים כשוטרים, והתקרבו לרכב שבו ישב הנאשם, הקיפו אותו וצעקו לעברו לעצור וכי מדובר במשטרה. הנאשם לא שעה להוראות השוטרים, אלא שילב את הרכב להילוך אחורי והחל לנסוע במהירות לאחור, כשהוא מתעלם מן העובדה כי נוסע מאחוריו כלי רכב אחר, מסוג טויוטה, אשר התקדם באטיות לעבר הצומת. בכלי הרכב האחר, ישבו בני משפחת בורשטיין, אשר מנתה את בני הזוג ושני ילדיהם הקטינים. הנאשם המשיך לנסוע במהירות רבה לאחור, לעבר רכב הטויוטה וניסיונותיו של מר בורשטיין, נהג רכב הטויוטה, להסיט את הרכב, כדי להתחמק מהנאשם, לא צלחו והנאשם התנגש ברכב הטויוטה מצד שמאל. הנאשם המשיך ונסע לאחור לעבר כלי רכב נוסף שנסע לעברו, ונהג כלי הרכב האחר נאלץ להסיט את רכבו במהירות לצד ימין, כדי למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם. מיד לאחר מכן, עזב הנאשם את כלי רכבו והשוטרים עצרו את הנאשם.

3.     התביעה, בטיעוניה לעונש, חזרה והדגישה את חומרת המעשים אותם ביצע הנאשם כשהוא בז לחיי אדם אחרים ומקדם את רצונו והוא בריחה מאנשי החוק, כשהוא אדיש לאפשרות סיכון עושי שימוש בנתיב תחבורה. עמדה התובעת על עדותו של מר בורשטיין, בבית המשפט, אשר תאר את החרדה אשר תקפה אותם ואת ילדיו הקטינים, בסמוך לאחר האירוע וכן חודשים ארוכים לאחר מכן ועד היום. כן עמדה התובעת על הנזק הממוני אשר נגרם לאותם עושי שימוש בדרך.
התובעת, בטיעוניה, חזרה וקראה כי בית המשפט יתן את דעתו לחומרת המעשים האמורים בדרך של השתת ענישה מחמירה לתקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח וזאת לנוכח התופעה אשר הפכה למכת מדינה באזור הדרום ואשר זכתה לגינוי רב על ידי בתי המשפט השונים ובפרט בית המשפט העליון אשר חזר ונתן דעתו לתופעה זו ומצא לנכון להשית רף ענישה גבוה של 4 שנות מאסר, ללא קשר לתוצאת נזק הנגרמת.
הוסיפה וחידדה התובעת את דבר מסוכנותו של הנאשם, גם מכוח העובדה כי החזיק ברשותו כמות סם ניכרת של למעלה מ-2 ק"ג סם מסוג קנאבוס, באופן המלמד כי נוטל הוא חלק פעיל בשרשרת הפצת הסם.

4.     אל מול טיעונים אלו באו בפני טיעוניו של הסנגור, אשר ביקש כי בית המשפט יתן את הדעת לעובדה כי הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו, לאחר שתוקן כתב האישום וכי בכך לקח אחריות מלאה על מעשיו. כן ביקש הסנגור כי בית המשפט יתן את הדעת לזמן השיפוטי היקר אשר נחסך לנוכח הודאת הנאשם.
אשר למידת הענישה הראויה ציין הסנגור, כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות, כי עבד למחייתו, לאחר שסיים 12 שנות לימוד, ועשה כל שביכולתו כדי להשתלב בחברה נורמטיבית. זאת ביקש ללמוד הסנגור מן העובדה כי הנאשם נעדר כל רישום פלילי קודם. בנוסף, ביקש ללמד על תפקודו הנורמטיבי של הנאשם, גם בימים אלה בהם מוחזק הוא במעצר בבית סוהר אוהלי קידר. לפיכך, ביקש כי בית המשפט לא ימצה עימו את הדין וישית עליו ענישה אשר תותיר בפניו קצה של תקווה לחזור ולהשתלב בחיים נורמטיביים.

5.     שרות המבחן, אשר הניח בפני תסקיר בעניינו של הנאשם, פרש בפני את נסיבות חייו וחזר והדגיש דברים שבאו בפני מפי הסנגור. שרות המבחן הדגיש כי הנאשם נוטה לצמצם ולהפחית את מעורבותו ואחריותו ביחס לביצוע העבירות ושלל בעייתיות בחייו בכלל ובתחום הסמים בפרט. לנוכח עמדה זו שבאה מפי הנאשם נמנע שרות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית. יחד עם זאת, סברה קצינת המבחן כי מאחר ומדובר בבחור צעיר, שלראשונה בחייו מעורב בפלילים, יש להימנע מלהשית עליו מאסר ממושך, שמא יוביל הדבר להעמקת מעורבותו הפלילית והשרשת נורמות עברייניות.

6.     בשורה ארוכה של פסקי דין חזרו והדגישו בתי המשפט השונים את הצורך להחמיר עם עבריינים המסכנים חיי אדם בנתיב תחבורה ובפרט לנוכח מכת האזור המאפיינת את מחוז באר-שבע, בה עדים אנו למרדפי רכבים, מידי לילה ולילה, אחר כלי רכב של עבריינים, פורעי חוק, המסרבים לציית להוראות שוטרים ומאלצים את כוחות המשטרה לפתוח אחריהם במרדף רכבי עד למעצרם.
בית המשפט העליון, אשר נדרש אף הוא בשנים האחרונות לדון במידת הענישה הראויה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חזר פעם אחר פעם בדבר הצורך להשית ענישה מוחשית של מאסר בפועל כדי למגר את תופעת האלימות בכבישים תופעה אשר הפכה לנגע במחוז הדרום.
כך בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, דינים עליון, כרך סט' 852 התווה בית המשפט העליון את רף הענישה בעבירה זו כאשר מצא לנכון להחמיר בעונשו של הנאשם שם, שהיה בעל הרשעות קודמות בעבירות תעבורה ואשר במהלך מרדף משטרתי אף פגע באחד השוטרים וגרם לו לנזקי גוף, והשית עליו עונש מאסר של 4 שנים.
מאז ניתנו פסקי דין שונים, על ידי עמיתי השופטים בבית משפט זה כמו גם על ידי, כאשר רף הענישה היה מגוון ונע בין רף תחתון של שישה חודשי מאסר בנסיבות מיוחדות של קטינים ורף תחתון של 24, חודשים בנסיבות מיוחדות של בגירים צעירים חסרי הרשעות קודמות וללא תוצאת נזק גוף או רכוש, ועד לענישה של 4 שנות מאסר בנסיבות חמורות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כאשר דובר בעבריינים בעלי הרשעות קודמות בעבירות תעבורה או בפלילים וכאשר הביאו הדברים לתוצאות של נזקי גוף או נזקי רכוש.

כך אף מצא לנכון בית המשפט העליון להקל באחד המקרים עם נאשם ולהפחית בעונשו. היה זה בע"פ 9733/04 מוחמד זיאד דאוד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 08.09.05) שם הורשע המערער, על-פי הודאתו בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והסתייעות ברכב לביצוע פשע. המעשים שבגינם הורשע המערער בעבירות אלה פורטו בכתב האישום המתוקן ועל-פי האמור בו נהג המערער ללא רישיון נהיגה ברכב שנגנב שעות ספורות קודם לכן מביתה של המתלוננת במושב בית עזרא. במהלך נסיעתו ומשהבחין במחסום משטרתי, החל המערער בנסיעה פראית על השוליים ועל דרך עפר, תוך ביצוע פניית פרסה, בניסיון להימלט מן השוטרים. המערער לא נענה לדרישת השוטרים שסימנו לו לעצור ואף משהתנגש הרכב שבו נהג במעקה הבטיחות ונעצר המשיך המערער בניסיונותיו לחמוק מן השוטרים וסרב לדומם את המנוע ולצאת מן הרכב. תחת זאת לחץ על דוושת ההאצה ובעוד אחד השוטרים תלוי על הרכב, כשפלג גופו התחתון מחוץ לרכב ופלג גופו העליון בתוך הרכב, החל המערער בנסיעה מהירה באופן שעלול היה לגרום למחיצת השוטר בין דפנות הניידת ובין הרכב בו נהג המערער. ואכן, רגלו של השוטר נמחצה במהלך נסיעה זו בין שני כלי הרכב. לבסוף הצליח השוטר להשתלט על מתנע הרכב ודומם אותו, ואז החל המערער להשתולל ולהכות את השוטרים שביקשו לעוצרו עד שנכבל באזיקים.
הגם חומרת המעשים, מצא לנכון בית המשפט העליון להפחית מעונש המאסר אשר הושת על המערער ותחת עונש של 38 חודשי מאסר בפועל הועמדה תקופת המאסר בפועל על 32 חודשים בלבד כשבית המשפט העליון קובע כי:
"בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא בסוברו כי יש מקום להחמיר עם המערער. יחד עם זאת, נראה לנו כי החמיר עמו יתר על המידה משמצא שלא להביא בחשבון באופן כלשהו את נסיבותיו האישיות של המערער, את גילו הצעיר ואת העובדה שזו לו ההרשעה הראשונה בפליליים וממילא זה לו עונש המאסר הראשון. מטעם זה, ומטעם זה בלבד, מצאנו להפחית במידת מה מן העונש שנגזר על המערער ולהעמידו על 32 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם."

הגם דברים אלו יצאו מפי בית המשפט העליון, לפני מספר ימים, מספר פסקי דין בהם הציב מחדש בית המשפט העליון את מסגרת הענישה הראויה. כך בע"פ 2100/06 וע"פ 2238/06 מדינת ישראל נ' יוסף אבולקיען - (ניתן ביום 7.6.2006). קבע כב' השופט לוי כי:
"מזה מספר שנים קנתה לה מציאות חדשה בכבישים בדרום הארץ, כאשר נהגים נוסעים במהירות מופרזת, לעתים קרובות בטבורה של עיר, ותוך זלזול מופגן ומתגרה באנשי החוק. על רקע אותה מציאות התריע בית משפט זה בעבר, על הסכנה הנשקפת לנוסעים תמימים שלרוע מזלם נקלעים לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה, במיוחד נוכח נגע התאונות הגובה, כמעט כמעשה של יום-יום, קורבנות בחיי אדם. כדי לתרום את תרומתנו למלחמה בנגע זה, קבענו כי יש להחמיר בענישה, אף שמטבע הדברים, לא התכוונו לפטור את בית המשפט בערכאה ראשונה מלבחון את עניינו ונסיבותיו המיוחדות של כל נאשם המובא לדין בפניו (ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, לא פורסם; ע"פ 3383/05 אלעסם אנוואר נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם). ....

לדאבוננו, איננו סבורים כי בכל אלה היה כדי להצדיק את ההקלה המופלגת לה זכה המערער בעונש שהושת עליו. טעותם של השוטרים אין לה דבר עם חובתו של כל אזרח לציית להוראתם של אנשי החוק לעצור את רכבו, ומכל מקום לא עומדת לו הפריבילגיה לפתוח במנוסה פרועה רק משום שסבר כי לא היתה עילה להורות לו לעצור. יתרה מכך, המרדף אמנם לא נערך בטבורה של עיר, אולם הוא חלף בנתיבי תחבורה בין-עירוניים סואנים. ובאשר להנמקה כי לא נגרם נזק ממעשיו של המערער, כל שנוכל לומר הוא שהיתה זו אך יד המקרה שמעשיו של המערער לא גרמו נזק, ותרמו לכך גם תושייתם של נהגים שנקלעו לדרכו ומיהרו לסטות לשוליים כדי להימנע מפגיעה.
הנה כי כן, לא זו בלבד שלא מצאנו עילה להקל עם המערער, אלא שנדמה כי התבקשה בעניינו החמרה יתרה. המערער נושא על גבו מטען כבד של הרשעות קודמות, בגינן נשא גם בעונשי מאסר, אולם כפי שערעור זה מוכיח, נראה כי הוא מתקשה לסגל לעצמו אורח חיים מהוגן. לפיכך, מסקנתנו היא כי יש להחמיר בעונשו של המערער, ואם לא נמצה עמו את הדין כפי שראוי היה לעשות, יהיה זה מחמת כך שאין ערכאת הערעור נוהגת לעשות זאת.

אנו דוחים אפוא את הערעור בע"פ 2238/06, ומקבלים את הערעור בע"פ 2100/06, במובן זה שעונש המאסר בו יהיה על המערער לשאת יעמוד על 4 שנים. יתר חלקיו של גזר-דינו של בית המשפט המחוזי, יישארו על כנם."

בע"פ 2079/06 ו - 2101/06 אוסמה אבו עצא נ' מדינת ישראל ( ניתן ביום 7.6.2006). חזר כב' השופט לוי על אותם דברים וקיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר בפועל על 4 שנות מאסר בנסיבות של צעיר הנעדר הרשעות קודמות, בקובעו שם כי :
"לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים. ברם, שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה (השוו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, לא פורסם; ע"פ 3383/05 אלעסם אנוואר נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם)."

פסקי דין אלו האחרונים, אשר יצאו מפי בית המשפט העליון, מהווים בבחינת תקדים מחייב ומציבים על פניו רף ענישה חמור מזה שהיה נוהג עד כה. שכן, גם נאשם ללא הרשעות קודמות ומבלי שגרם לנזקי רכוש או גוף צפוי להיענש בחומרה רבה. יש להדגיש כי עדיין מסור שיקול הדעת לבית המשפט הדן בעניינו של הנאשם לבחון כל מקרה ומקרה אשר בא בפניו, כל נאשם ונאשם על נסיבותיו האישיות הוא.

בנסיבות ביצוע העבירות דנן, אין מדובר בנסיבות אשר מצדיקות סטיה מן הרף העליון שהתווה בית המשפט העליון בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הנאשם, לא בחל לסכן באופן בוטה וישיר את העושים שימוש בנתיב תחבורה, כאשר התנגש עם כלי רכבו בכלי רכב ובו בני משפחה, ורק בנס לא נפגעו בני המשפחה פיסית. ניכר היה מעדותו של מר בורשטיין, אב המשפחה, כי נותר בהם נזק נפשי רב, עמו הם מתמודדים. דברי אב המשפחה היו בבחינת עדות חיה לסבל ולטראומה הנגרמים לנוסעים תמימים בדרך והנחשפים לעבריינות האלימה של עבריינים כדוגמת הנאשם, המסכנים בנהיגתם הפרועה את העושים שימוש בנתיב תחבורה.

מעבר לכל האמור לעיל, הוסיף וחטא הנאשם כאשר החזיק ברשותו כמות סם נכבדת המלמדת על חלקו המהותי בשרשרת הפצת הסם. על החומרה שבנגע הפצת הסמים, מיותר להוסיף ולהכביר מילים. אין עוד חולק, כי רק בדרך של הטלת ענישה מחמירה ניתן יהיה למגר ולמצער לצמצם את התופעה.

7.     באיזון כל השיקולים אשר עמדו על הפרק בפני, נסיבותיו האישיות של הנאשם אל מול האינטרס הציבורי והוא השתת ענישה מחמירה אשר יש בה כדי לקדם אינטרס ציבורי, מצאתי לנכון להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
א.     מאסר בפועל ל- 5.5 שנים, החל מיום מעצרו 24.8.05.
ב.     מאסר על תנאי ל- 8 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת סמים, תוך 3 שנים מיום שחרורו.
ג.     מאסר על תנאי ל- 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה , תוך 3 שנים מיום שחרורו.
ד.     אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים מיום שחרורו.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזקת סמים

  2. מציאת סמים ברכב

  3. החזקת סמים ברכב

  4. החזקת סמים בצוותא

  5. נהיגה בהשפעת סמים

  6. הזרקת סמים לקטינה

  7. עבירת החזקת קוקאין

  8. ענישה בעבירות סמים

  9. עונש על אחזקת סמים

  10. מכירת הרואין לקטין

  11. הפסקת שימוש בקוקאין

  12. יבוא סמים - גזר דין

  13. מעצר על סחר בהרואין

  14. גזר דין בעבירת סמים

  15. זיכוי מהחזקת הרואין

  16. מעצר על סחר במריחואנה

  17. נהיגה תחת השפעת סמים

  18. מה העונש על סחר בסמים

  19. יבוא קוקאין מקולומביה

  20. מכירת חשיש לסוכן משטרה

  21. גזר דין בעבירת סחר בסם

  22. ערעור עונש בעבירות סמים

  23. מכירת קוקאין לסוכן סמוי

  24. יבוא קוקאין מדרום אמריקה

  25. החזקת כמות גדולה של סמים

  26. בחינת מסוכנות בעבירות סמים

  27. שימוש בסמים של נהג הסעות

  28. החזקת אקסטזי לשימוש עצמי

  29. עונש מינימום לסוחרי סמים

  30. גזר דין בעבירות סחר בסמים

  31. קליטת נגמלים מסמים בעבודה

  32. העדפה מתקנת לנרקומן שנגמל

  33. החזקת סמים שלא לשימוש עצמי

  34. תקנות הסמים המסוכנים, תש''ם-1979

  35. מעצר עד תום ההליכים על החזקת חשיש

  36. עתירה בנושא שימוש במריחואנה רפואית

  37. קשירת קשר לביצוע פשע - סחר בסם מסוכן

  38. של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית

  39. סחר בסמים מסוכנים - מעצר עד תום ההליכים

  40. חילוט רכוש בבעלות קרובי משפחה של סוחר סמים

  41. פקודת הסמים המסוכנים (מתן תוקף לתקנות), 1945

  42. פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973

  43. החזקת סמים שלא לצריכה עצמית מקימה חזקת מסוכנות

  44. החזקת חשיש לצריכה עצמית בבית במשקל 0.77 גרם נטו

  45. צו הסמים המסוכנים (מתילמורפיון ואתילמורפיון), 1936

  46. תקנות הרוקחים (ניפוקם והעברתם של סמים), התשמ''ג-1983

  47. חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, התשנ"ג-1993

  48. תקנות הסמים המסוכנים (בדיקה מדגמית של סמים), התשנ''א-1991

  49. העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש (ולא בשלב המעצר)

  50. תקנות הרוקחים (אריזתם ושיווקם של סמים, רעלים וכימיקלים מזיקים), תשכ''ט-1969

  51. תקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (בקשה לרשיון למוסד משולב), התשנ''ד-1994

  52. צו סדר הדין הפלילי (כמות הסם בעבירות סמים שבהן מועבר חומר החקירה לתובע מוסמך), התשס"א-2001

  53. תקנות הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים (תנאי קבלה ושהיה של מטופלים במוסד משולב), התשנ''ד-1994

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון