דרישת נכס באיומים

להלן גזר דין בנושא דרישת נכס באיומים:

גזר- דין

1.     ביום 7.11.05 קבעתי, על יסוד הודאת הנאשמים, כי הנאשמים עברו את העבירה המיוחסת להם בכתב האישום המתוקן - עבירה של דרישת נכס באיומים - עבירה לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
הודאת הנאשמים באה בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים ולפיו, יוחסה לנאשמים העבירה הנ"ל, חלף עבירה חמורה יותר, שיוחסה להם בכתב האישום המקורי.
     לא היתה הסכמה לעניין העונש.
     שאלת הרשעת הנאשמים נדחתה לשלב שלאחר קבלת תסקירי שירות המבחן בעניינם.

2.     על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 21.9.05, סמוך לשעה 00:30, צעדו המתלוננים א.א. וא.מ לעבר ביתו של א.א. שבנאות לון.
במקום ובמועד הנ"ל, ניגשו הנאשמים למתלוננים ודרשו מהם לעצור, זאת כשנאשם 1, אחז בידו מקל מעץ דק ומחודד ופנה למתלוננים בהציגו להם מספר שאלות, משלא ענה המתלונן א.א. לשאלות, תפס אותו הנאשם 2 בעורפו.

הנאשם 1 ביקש מהמתלוננים לבצע שיחה בפלאפון, הם השיבו שאין להם סוללה, הנאשם 1 דרש מהם לתת לו את הטלפונים הניידים שלהם. המתלוננים שחששו מהנאשמים, שנדף מהם ריח אלכוהול, מסרו להם את הטלפונים הניידים.

הנאשם 1 דרש מהמתלוננים כסף. המתלונן א.א סרב לתת לו כסף. בתגובה, תפס הנאשם 2 את א.א. בצווארון חולצתו ודרש ממנו את ארנקו. משסירב לתת, תקף אותו הנאשם 1, בכך שנתן לו אגרוף בסמוך לעינו השמאלית, בעוד הנאשם 2 אוחז בו.
א.א מסר את ארנקו לנאשם 2, שהוציא ממנו 40 ₪ ומסרם לנאשם 1. הנאשמים עזבו את המקום.

3.     מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 1, עולה כי הנאשם בן 18, רווק, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1999. הנאשם תיאר תהליך השתלבות תקין, שלל בעייתיות מיוחדת בחייו, מעבר להליך המשפטי נשוא תיק זה.
     הנאשם במקביל ללימודיו עובד כמאבטח ומסיע עובדים, במטרה לעזור בפרנסת המשפחה. להתרשמות קצין המבחן, עבודה זו גורמת לו תחושת סיפוק, עצמאות אישית וכלכלית ומחזקת את תחושת הבטחון העצמי.
     קצין המבחן התרשם, כי מדובר בבחור עם אישיות בוגרת, ניכרת השפעה סביבתית וצורך בשייכות חברתית לבני גילו, צורך המוביל אותו לשיקול דעת צר ללא בחינה משמעותית. מערכת ערכיו הבסיסית הינה נורמטיבית וקיים פוטנציאל להתנהגות חיובית.

להערכת קצין המבחן, כיום הנאשם מבין, בפרט לנוכח המחיר של מעצר הבית ופגיעה בשמו הטוב שלו ושל משפחתו, כי השימוש באלכוהול הינו בעייתי. הנאשם ביטא נכונות להיעזר בגורם טיפולי. דפוס השימוש באלכוהול אצל הנאשם הוא ראשוני ביותר וקשור לסיטואציות חברתיות של בילוי עם אחרים. לא קיימת תלות באלכוהול או התמכרות ועל כן, הנאשם אינו זקוק בשלב זה להתערבות טיפולית בתחום זה של אלכוהול.

הנאשם שולב בקבוצה טיפולית לאחר שחרורו ממעצר, הוא הגיע לכל המפגשים, גילה יכולת טובה לפתיחות, התבוננות עצמית המלווה בביקורת אישית על התנהגותו ודרכי חשיבתו. ניכרת יכולת טובה להפנמה ועריכת שינוי. הנאשם מסוגל לקבל סמכות והצבת גבולות.
הנאשם זוכה לתמיכה משמעותית מבני משפחתו והתגייסותם מהווה גם היא גורם מסייע ותומך הליך שינוי. כמו כן, הנאשם שולב בבית הספר, הוא מגיע בקביעות וממלא את כל המשימות לשביעות רצון מוריו.

ביחס לעבירה הנדונה, הנאשם הודה בביצועה וסיפר כי פגשו במתלוננים לאחר שהשתתפו באירוע חברתי בו שתו אלכוהול. הנאשם מכיר כיום בהשפעת האלכוהול על יכולת השליטה בהתנהגותו. הנאשם הביע צער על הפגיעה במתלוננים ורצון להיפגש עמם לבטא את תחושת האשם והצער.
הנאשם מבטא חשש כי המשך ההליך המשפטי עלול לפגוע בגיוסו לצה"ל.
הנאשם נעדר עבר פלילי.

לאור כל האמור, המליץ קצין המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה להמשך תהליך טיפולי. עוד המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם התחייבות כספית להימנע מעבירות דומות. כמו כן, תיבחן אפשרות שילובו של הנאשם בפרויקט צדק מאחה.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2, עולה כי הנאשם בן 17.4 שנים, עלה עם משפחתו, הורים ושני ילדים, ארצה בשנת 2001 מאוקראינה.
אמו טכנאית רדיו במקצועה, אולם מאז מעצרו התפטרה מעבודה והיא מפקחת עליו במסגרת המעצר. אביו עובד באוקראינה בעסקי בנייה. אחות של הנאשם בת 21, לפני גיוסה לצה"ל.

מדיווחים שהתקבלו מבית הספר התיכון בו נקלט עם עלייתו, עולה כי הנאשם נער מופנם, סגור, מנומס, מפגין קושי בביקור סדיר. נראה כי הנער והוריו אינם משתפים פעולה עם בית הספר וההורים אינם מביעים התעניינות במצב הנאשם בבית הספר.
לאחר שחרורו ממעצר, פנה הנאשם לבית ספר אחר. דווח כי הנאשם מגיע בקביעות והישגיו הלימודיים טובים.
ביחס לעבירה הנדונה, קשר הנאשם את ביצוע העבירה לתחושות עלבון וכינויי גנאי שכינו המתלוננים אותו ואת חברו. לדבריו, הקשר עם המתלוננים נוצר לאחר שהאחרונים פנו אליו ואל חברו לקבלת סיגריה והחלו לגדף אותם. גניבת הפלאפונים והכסף היו, לדבריו, ביטוי של רצון לפגוע חזרה במתלוננים.
אשר לטענה כי היה שיכור, הנאשם טוען כי שתה בקבוק בירה אחד ולא היה מאוד שיכור. הנאשם הכחיש החזקה של מקל עץ דק.

לנאשם אין עבר פלילי.

בשיחות עם שירות המבחן, הנאשם מגיע בקביעות, לוקח אחריות על מעשיו וניכר כי מעצרו וההליך המשפטי המתנהל נגדו מרתיעים אותו. הנאשם מבין כי התנהגותו לא היתה נכונה והחל לזהות מצבי סיכון עבורו להישנות העבירה.
הנאשם ביטא רצון להמשיך להיעזר בשירות המבחן, על מנת לשמור על תפקוד תקין בחייו.
להתרשמות קצינת המבחן, הנאשם ימנע בעתיד מחזרה על התנהגות דומה ויחפש דרכים אחרות להתמודד עם מצבים דומים.
הנאשם הביע רצון להביע צערו למתלוננים על ידי כתיבת מכתב התנצלות.

לאור העובדה כי זוהי העבירה היחידה של הנאשם, הנאשם מביע חרטה והוא מעוניין בעתיד נורמטיבי יותר ויש לו יכולת להיתרם מתהליך טיפולי, המליצה קצינת המבחן כדלקמן :

  1.      צו מבחן לחצי שנה, תוך טיפול פרטני קבוצתי במסגרתו הנאשם יהיה "שגריר של שלום ואי אלימות", בבית הספר בו הוא לומד.
  2.      התחייבות כספית גבוהה, כאמצעי הרתעה חיצוני.
  3.      כתיבת מכתב התנצלות למתלוננים


4.     ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש עמד על נסיבות ביצוע העבירות, כאשר הנאשמים ניגשו למתלוננים קטינים ותמימים בשכונה שלווה, ללא היכרות מוקדמת עמם, תחילה דרשו מהם טלפון נייד ומשסרבו, עברו הנאשמים לפסים אלימים.
     
     לטענת ב"כ המאשימה תסקירי שירות המבחן מציגים תמונה חד צדדית וחסרה. אכן, מחד, הנאשמים ללא עבר פלילי והביעו חרטה ולקיחת אחריות בפני קציני המבחן, אולם לא ניתן להתעלם מהמתלוננים ומכך שבשנים האחרונות נוצרה אוירה של אלימות. לא יתכן כי מצב שכזה לא יסתיים בהרשעה, שכן יש בהרשעה לבטא את הגינוי שבו מגנה החברה את המעשה ויש בה כדי להביא להרתעת הרבים.
עוד עמד ב"כ המאשימה על האימה אותה חשו המתלוננים ועל העובדה כי האלימות הותירה על המתלוננים סימנים. על כן, המלצת שירות המבחן, לטענתו, אינה עומדת אל מול חומרת המעשים ואל מול התגובה החברתית הראויה.

לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשמים. אשר לנאשם 1 - נוכח גילו, היותו בגיר, וחלקו הדומיננטי ביקש להשית עליו מאסר בפועל לא ארוך, לנוכח האמור בתסקיר.
אשר לנאשם 2 - נוכח גילו וחלקו באירוע, ביקש להשית עליו מאסר על תנאי ארוך ומרתיע.
כמו כן, ביקש התובע להטיל פיצוי הולם למתלוננים.

5.     ב"כ הנאשמים בטיעוניו לעונש עמד על הודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה, עוד במשטרה, במעשים ועל עברם הנקי.

     לטענת ב"כ הנאשמים, הנאשמים הגיעו לשכונת המתלוננים למפגש חברתי, בסיומו, אתרע מזלם והם נפגשו במתלוננים, כשהאחרונים התגרו בהם. ההתגרות כללה הערות מעליבות באשר למוצאם של הנאשמים, זאת לאחר שהמתלוננים ביקשו מהנאשמים סיגריות והנאשמים אמרו שאין להם סיגריות.
     התנהגות הנאשמים היתה רצון לפגוע נפשית במתלוננים, כתגובה לפגיעתם בהם, כאשר הנאשמים לא היו זקוקים לכסף ולפלאפונים. אין מדובר באלימות קשה מצד הנאשמים. הנאשמים הוכו ע"י השוטרים, נעצרו ובילו שני לילות במעצר, ולאחר מכן במעצר בית מלא וחלקי, דבר שהביא לפגיעה בלימודיהם.

לדברי ב"כ הנאשמים, אין המדובר בנאשמים בעלי דפוס התנהגות עברייני. הנאשמים לומדים במגמת לימודים עיונית וההרשעה תפגע במהלך חייהם, בפרט בנאשם 1 העומד לפני גיוס לצ.ה.ל.
אין ספק, כך הסניגור, כי מה שעבר על הנאשמים עד כה, מהווה ענישה מכבידה ואלמנט הרתעתי מלבצע עבירות כאלה בעתיד.

לאור האמור, ביקש ב"כ הנאשמים לאמץ את המלצות שירות המבחן ולא להרשיע את הנאשמים. עוד הוסיף ב"כ הנאשמים, כי מדובר בנערים בתיכון וכל ענישה כספית אינה מעשית מבחינתם והפיצוי, אם יוטל, יהיה על ההורים.

6.     ככלל, מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בהתאם לכך ורק במקרים בהן הנסיבות חריגות ויוצאות דופן, יגיע בית המשפט לתוצאה של אי הרשעה.




בע"פ 2083/96, תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3),337, קבע בית המשפט העליון את הקריטריונים להעדר הרשעה : "...ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם, עליו לשקול מחד, את נסיבותיו האישיות של הנאשם והמלצת שירות המבחן, ומאידך, עליו לשוות לנגד עיניו את העניין הציבורי שבמתן הגנה על אנשים ובפרט קטינים.

אין ספק כי המעשים שנעשו על ידי הנאשמים נשוא כתב אישום זה הם חמורים, בכך שניצלו את חולשתם של קטינים, תוך הטלת מורא ושימוש בכוח, כל זאת כדי לשלול מהם דרך קבע את רכושם.
אלא, שהמקרה שלפני הוא חריג וחריגותו נעוצה בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, בגילם, באישיותם החיובית, כעולה מתסקיר שירות המבחן, ובעובדה כי הם ללא עבר פלילי. נסיבות העניין בכללותו מצביעות על מעידה חד פעמית.
שיקולי השיקום של הנאשמים גוברים במקרה זה על האינטרס הציבורי.

יפים לעניין זה הם דברי כב' השופטת שטרסברג - כהן, בע"פ 9090/00, בעז שניידרמן נ' מדינת ישראל . תק-על 2001(1), 1029 ,עמ' 1030:
"ההתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, עומד לפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי כי יורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה, לפיו אין להקל עם מי שעובר עבירה כה חמורה. מצד שני, אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה במקרה זה תשמש מכשול בהמשך דרך חייו של המערער ותפריע לו הן בגיוסו לצה"ל והן בחייו האזרחיים בעתיד. עומד לפנינו אדם צעיר, שנכשל באופן חד-פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ. האינטרס של המערער בשיקומו אינה רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא, לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך."

אם כך בבגיר בן 20 (גילו של המערער שם) הרי שמקל וחומר בענייננו.
גיוסו של הנאשם 1 לצה"ל עלול להימנע אם יורשע והנאשם 2 הינו קטין.

בע"פ 1590, 1583/91, מ"י נגד פלונים, פד"י מו (5) 94, עמ' 99-100, נאמר לעניין עבירת קטין :
"הנחת המחוקק היא שלעניין עבריין שהוא פחות מבן שמונה עשרה, על אף שלפי גילו נושא הוא באחריות פלילית, אין זדון רשעתו כזדון רשעתו של מי שמלאו לו שמונה עשרה".

     בנסיבות אלה, בהן הנאשמים הודו בביצוע העבירה וקיבלו אחריות מלאה לביצועה ובהתחשב בעברם הנקי ובגילו של הנאשם 2, אני סבורה כי אין להרשיע את הנאשמים ויש לקבל את המלצת שירות המבחן, הכוללת בחובה תוכנית טיפולית.

7.     לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובקבלי את המלצת שירות המבחן, איני מרשיעה את הנאשמים .

א.     הנאשם 1 יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, על פי תוכנית שהוכנה בשירות המבחן.

ב.     הנאשם 2 יהיה בפיקוח שירות המבחן לנוער למשך חצי שנה, על פי תוכנית שהוכנה בשירות המבחן לנוער.


ג.     נאשם 1 יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מלעבור עבירה מסוג פשע.

ד.     הנאשם 2 יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מלעבור עבירה מסוג פשע.

ה.     כל אחד מהנאשמים יפצה כל אחד מהמתלוננים בסך של 500 ₪, אשר יופקדו בקופת בית המשפט תוך שבוע ימים ויועברו למתלוננים, על פי פרטים שהמאשימה תמציא למזכירות בית המשפט.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סחיטה באיומים

  2. איומים על סוהר

  3. שוד רכב באיומים

  4. איומים באינטרנט

  5. דרישת נכס באיומים

  6. איומים על עורך דין

  7. סחיטה באיומים עונש

  8. מעצר על איומים ברצח

  9. עבירת סחיטה באיומים

  10. עונש על עבירות סחיטה

  11. גזר דין בעבירת איומים

  12. מעצר על איומים בצוותא

  13. עבירת איומים סעיף 192

  14. מעצר על סחיטה ואיומים

  15. סחיטה באיומים - ערעור

  16. מעצר בעבירת סחיטה בכוח

  17. איומים על שכן בגלל רעש

  18. עונש על חטיפה לשם סחיטה

  19. חלופת מעצר סחיטה באיומים

  20. סחיטה באיומים 3 שנות מאסר

  21. הרשעה בפלילים איומים והטרדה

  22. עונש בעבירת דרישת נכס באיומים

  23. סעיף 192 לחוק העונשין - איומים

  24. סחיטה באיומים - מעצר עד תום ההליכים

  25. חטיפה לשם סחיטה - מעצר עד תום ההליכים

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון