גרימת מוות ברשלנות באתר בניה

להלן גזר דין בנושא גרימת מוות ברשלנות באתר בניה: גזר דין - נאשם 1 1. הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") הורשע, על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שחזר בו מכפירתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות - לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 2. ואלה העובדות שעל יסודן הורשע הנאשם: המסגרת העובדתית א. ביום 1/10/2003 מונה הנאשם למנהל עבודה מטעם חברת "פרידמן חכשורי- חברה להנדסה ולבניין בע"מ" (להלן: "החברה") בפרוייקט "נאות יבנה", במסגרתו תוכננה בניית בניין מגורים בן 9 קומות (להלן: "הבניין" וגם "האתר"). ב. ביום 17/4/2004, התקשרה החברה עם חברת א.נ.מ.ר, חברה לבניה מאום אל פחם (להלן: "א.נ.מ.ר"), שהנאשם 2 הוא בעליה, בחוזה, לפיו הנאשם 2, יהיה אחראי כקבלן ראשי על ביצוע בניית השלד בבניין (להלן: "החוזה"). במסגרת החוזה, התחייב הנאשם 2, בין היתר: (1) לבצע את העבודות בהתאם להיתר בניה, להוראות הרשויות המוסמכות ולכל דין, לרבות כל דין הנוגע לבטיחות בעבודה; (2) להעסיק באתר מנהל עבודה מורשה על פי פקודת הבטיחות בעבודה; (3) להעסיק באתר עובדים מקצועיים בהתאם לכל דין; (4) להיות קבלן ראשי לעבודות שלד באתר על פי כל דין. ג. בהתאם לחוזה, החלה חברת א.נ.מ.ר את עבודתה באתר ביום 28/2/2004. החל ממועד זה שימש מוחמד מסארווה מנהל עבודה מטעם א.נ.מ.ר באתר, למרות שלא היה כשיר ומוסמך לתפקיד, ולמרות שלא מונה בהתאם להוראות פקודת הבטיחות בעבודה. ד. בבניין הוצב עגורן צריח, השייך לחברה, שהופעל על ידי עגורנאי ושימש לצרכי הרמה ושינוע של חומרים וציוד (להלן: "העגורן"). בניגוד להנחיית בודק מוסמך ולסעיף 27 לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), תשכ"ז-1966 (להלן: "תקנות עגורנאי צריח"), לא הותקנה לשון בטיחות באונקל ההרמה של העגורן. אותה עת עבד הנאשם 3 - שהועסק על ידי חברת כח אדם - כמפעיל העגורן. ה. עומר זערור (להלן: "עומר") שימש כאתת לנאשם 3, למרות שלא היה "אתת מוסמך", כמשמעות מונח זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), תשנ"ג-1992 (להלן: "תקנות העגורנאים"). עומר הועסק על ידי חברת א.נ.מ.ר במישרין או באמצעות קבלן משנה. ו. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עבד באתר סאמי זערור, יליד 05/1989, כפועל בניין (להלן: "המנוח"). המנוח הועסק על ידי א.נ.מ.ר במישרין או באמצעות קבלן משנה. האירוע ז. ביום 27/10/2004 עסקו הפועלים באתר בבניית שלד הקומה השביעית בבניין. במרפסת הקומה החמישית בבניין היתה מונחת ערימה של 27 תבניות מפלדה, במידות 200 ס"מ X 50 ס"מ (להלן: "ערימת התבניות"). המרפסת לא היתה גדורה בניגוד לסעיף 9 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות-בניה"). ח. עומר הורה למנוח לקשור את ערימת התבניות אל העגורן, במטרה להעבירה לקומה השביעית. עומר לא היה "אתת מוסמך", כמשמעו בתקנות העגורנאים והמנוח לא היה "עניבן מוסמך" כמשמעו בתקנות עגורני צריח. למנוח לא סופקו רתמות בטיחות כדי למנוע את נפילתו מהמרפסת, בניגוד להוראת סעיף 168 לתקנות הבטיחות-בניה. ט. המנוח עמד במרפסת וקשר את ערימת התבניות באמצעות שתי רצועות מבד, ואת הרצועות תלה אל שרשראות שהיו מחוברות לאונקל העגורן. עומר עמד במרפסת הקומה השביעית והיה בקשר עין עם המנוח והנאשם 3. י. לאחר שהמנוח קשר את ערימת התבניות אל העגורן, סימן עומר לנאשם 3 להרימה והוא עשה כדבריו. כאשר ערימת התבניות הגיעה לגובה של כ-20 ס"מ מרצפת המרפסת, אחת מהקשירות השתחררה וערימת התבניות ונשארה קשורה מצד אחד. עומר, שהבחין בכך, צעק לנאשם 3 שיעצור את פעולת העגורן, אך הנאשם 3 שוחח אותה עת בטלפון הנייד, ולא שמע את דבריו. יא. ערימת התבניות הסתובבה, פגעה במנוח והפילה אותו אל הקרקע. בהמשך, התפרקה ערימת התבניות ונפלה על המנוח. כתוצאה מכך, נהרג המנוח במקום. 3. הנאשם התרשל בכך ש: (א) הפסיק לשמש בתפקיד מנהל העבודה ולא הודיע על כך למפקח העבודה האזורי ולא וידא שא.נ.מ.ר תמנה מנהל עבודה אחר תחתיו; (ב) לא דאג להתקנת לשון בטיחות באונקל ההרמה של העגורן, בניגוד לסעיף 27 לתקנות עגורני צריח, ולמרות שבודק מוסמך הנחה לעשות כן; (ג) לא נהג כפי שמזמין מן היישוב היה נוהג במקומו בנסיבות העניין. הסדר הטיעון 4. במסגרת הסדר הטיעון, עתרו הצדדים במשותף להטלת 3 חודשי מאסר שתבחן אפשרות ריצויים בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה ופיצויים בסך 30,000 ₪ למשפחת המנוח. הפיצויים הופקדו בקופת בית המשפט ביום 29/9/2009. טענות הצדדים 5. באי כוח הצדדים ביקשו לכבד את הסדר הטיעון. טענות התביעה 6. התובעת המלומדת, עו"ד שרון משעל - שטענה, כהרגלה, בטוב טעם - הדגישה את שיקולי החומרא ובעיקר האינטרס הציבורי בהטלת אחריות על יישום נורמות בטיחות בעבודה, על מזמיני עבודה, שלא יוכלו להשתחרר מאחריות זו באמצעות הטלתה על אחר, בכריתת הסכם, שאין עליו מעקב והתוצאה הקשה של מות המנוח שטרם מלאו לו 16 שנים. התביעה הדגישה כי על פי חוות דעת מפקח הבטיחות, רכיבי הרשלנות שגרמו למות המנוח הם היות המרפסת בלתי גדורה; העובדה שהמנוח לא היה מצוייד ברתמות בטיחות והעובדה שהן המנוח והן עומר לא היו כשירים לעבודתם. אחריות הנאשם לתוצאה הטראגית, היא אחריות משפטית, כיוון שבמועד התאונה היה הנאשם רשום כמנהל עבודה, ואין חולק שהפסיק עבודתו כמנהל עבודה בשטח. שנוכח החוזה שחתמה החברה עם א.נ.מ.ר, לא נדרש הנאשם להיות מנהל עבודה פעיל, למרות זאת, ביקר הנאשם באתר מידי פעם, ועל כן יכל לראות שאין מנהל עבודה אחר תחתיו באתר. בפועל, מתבטאת רשלנות הנאשם בכך שלא וידא שהנאשם 2 ימנה מנהל עבודה תחתיו על אף התחייבותו החוזית של הנאשם 2 לעשות כן. 7. יחד עם זאת, סברה התביעה שיש לשקול לקולת הנאשם את הנסיבות הבאות: (א) מפקח הבטיחות לא מצא קשר סיבתי בין אי התקנת לשון הבטיחות באונקל ההרמה של העגורן לבין התאונה הקטלנית. למרות זאת, יוחס ראש רשלנות זה לנאשם, בשל העובדה שהמנוף היה שייך לחברה, שהנאשם שימש כמנהל מטעמה, ועובד המנוף, הנאשם 3, עבד אצל החברה, באמצעות חברת כוח אדם; (ב) הודאת הנאשם. (ג) עברו הנקי של הנאשם; (ד) חלוף הזמן מאז האירוע, 5 שנים; (ה) הסכמת משפחת המנוח להסדר; (ו) הפקדת הפיצויים בסך 30,000 ₪; (ז) הרשעת הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תסייע למשפחת המנוח בהליך אזרחי; (ח) קשיים הן באיתור הנאשם 3 - שההליכים נגדו הותלו - והן באיתור עומר, שהינו תושב שטחים, נתונים שהיו מקשים על ניהול הוכחות. 8. התובעת הפנתה לפסיקה במקרים דומים שם הושתו על הנאשמים, בין היתר, עונשים הנעים בין חודשיים ל-4 חודשי עבודות שירות, בעבירות של גרם מוות ברשלנות. (ת.פ.1176/08 מדינת ישראל נ' גרינברג (לא פורסם, 12.10.2008); ת.פ.5866/03 מדינת ישראל נ' סאסי (לא פורסם, 18/12/2003); ע"פ 1109/06 בן יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27/11/2006); ת.פ.3926/04; ע.פ 33/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7/7/2009). טענות ההגנה 9. הסניגורית המלומדת, עו"ד איריס ניב-סבג, שטענה באופן סדור ויסודי, פירטה נסיבות שמשקלן המצטבר, מוביל למסקנה שרשלנות הנאשם אינה ברף חומרה גבוה, אלא אחריות "מיניסטריאלית", כפי שכינתה אותה, כדלקמן: א. אחריותו המינורית של הנאשם שעל פי כתב האישום המתוקן, הורשע בגין אחריותו כמזמין (לכך שהפסיק לשמש כמנהל עבודה, ולא הודיע על כך למפקח על העבודה, ולא וידא שמונה מנהל עבודה במקומו) וזאת לאחר שבכתב האישום המקורי, יוחסה לנאשם אחריות כמנהל עבודה וכמבצע הבנייה (ביחס לאי גידור המרפסת, העדר רתמות בטיחות ושיטת עבודה לא בטיחותית); ב. תוכן החוזה עם חברת א.נ.מ.ר שנטלה על עצמה את ההתחייבות, בין היתר, להעסיק מנהל עבודה מורשה, שישהה באתר משך כל שעות העבודה (נ/2), והיותה של חברת א.נ.מ.ר קבלן רציני ומקצועי; ג. עם חתימת החוזה עם חברת א.נ.מ.ר, בחודש פברואר 2004, יצאה החברה מהתמונה, והפכה להיות מזמין בלבד; ד. התקשרות א.נ.מ.ר עם חברה אחרת, כקבלן משנה, בין היתר, לביצוע שירותי פיקוח באתר (נ/3), שיש בה כדי לחזק את נטילת האחריות על ידי חברת א.נ.מ.ר למנות מפקח מטעמה; ה. העובדה שבפועל שימש באתר אדם כמנהל עבודה מטעם א.נ.מ.ר, למרות שלא היה כשיר ומוסמך לתפקידו, ולמרות שלא מונה כדין, באופן שבעיני המתבונן מן הצד, היה מנהל שנחזה להיות מנהל עבודה כשיר; ו. לנאשם לא היה כל מגע עם העובדים בשטח; ז. העובדה שהן המנוח והן עומר לא היו מוסמכים לתפקידם, רובצת לפתחה של א.נ.מ.ר.; ח. רשלנותו התורמת של הנאשם 3, ששוחח בטלפון הנייד עובר להתרחשות התאונה; ט. העדר קשר סיבתי בין אי התקנת לשון בטיחות באונקל ההרמה של העגורן לבין התוצאה הקטלנית; בודק מטעם משרד העבודה שזיהה את הליקוי, כחודשיים לפני התאונה, לא הגדירו כדחוף ומיידי; האחריות לתיקון ליקוי זה הייתה על חברה אחרת, שערכה ביקורות בעגורן. י. במועד האירוע הטראגי לא נכח הנאשם באתר; יא. לאחר התאונה מינתה א.נ.מ.ר מנהל עבודה מטעמה (נ/4); 10. הסניגורית הדגישה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, יליד 1972, הנדסאי בניין, עברו הנקי, היותו נשוי ואב לשלושה, שירת בעבר כלוחם, ומשנת 2007 משמש כעצמאי, כיום מפרנס יחיד בביתו, והעובדה שהרשעתו כשלעצמה, מהווה עונש משמעותי עבורו, שכן יכולה להשליך על רישומו כקבלן. על פי הטענה, נטל הנאשם אחריות ויש לו תחושת חובה מוסרית. 11. אף הסניגורית הפנתה לפסיקה רלוונטית, במקרים בהם הורשעו נאשמים בעבירה של גרם מוות ברשלנות ונגזרו עליהם, בין היתר, עונשים הנעים בין חודשיים ל-4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות (ראו למשל ת.פ. 3926/04 מדינת ישראל נ' אפעל מתכת בע"מ (לא פורסם, 20/9/2005) - גזר הדין בעניינם של הנאשמים 1 ו-2, ות.פ. 3926/04 מדינת ישראל נ' נג'מי (לא פורסם, 6/6/2006) - גזר הדין בעניינו של הנאשם 3; ת.פ. 4591/04 מדינת ישראל נ' בן חיים (לא פורסם, 1.3.2005); ת.פ. 2423/03 מדינתישראל נ' גבאי (לא פורסם, 22/3/204); ת.פ 3499/01 מדינת ישראל נ' אזברגה (לא פורסם, 26/9/2004); ת.פ. 6300/00 מדינת ישראל נ'בן יוסף (לא פורסם, 16/11/2006); ע"פ 71688/04 בית רוז (ר.א.מ) בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1/3/2006)). דיון ושיקולי ענישה 12. הלכה היא, כי, בבדקו שאלת כיבוד הסדר טיעון, על בית המשפט לבחון האם נשמר האיזון הראוי בין טובת ההנאה המוענקת לנאשם, במסגרת ההסדר, אל מול האינטרס הציבורי שבקיומו. 13. עיקר הקושי בענייננו נעוץ בתוצאה הקשה, מותו המיותר של המנוח, נער שטרם מלאו לו 16 שנים. 14. בעבירות שתוצאתן קיפוד חיי אדם, מחובת בית המשפט ליתן משקל בכורה למיקומו של ערך קדושת החיים, ברף העליון של מדרג הערכים החברתיים המוגנים, וזאת, בין היתר, באמצעות ענישה הולמת. יחד עם זאת, בעבירות רשלנות העונש הוא פועל יוצא, בין היתר, של מידת הרשלנות והיקפה. ביחד עם נסיבותיו האישיות של הנאשם ויתר שיקולי הענישה המקובלים, אין בתוצאה, כשלעצמה, כדי להצדיק ענישה מחמירה, במנותק, מעצמת הרשלנות. 15. בעניינו של הנאשם, ולאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אין מדובר ברשלנות ברף הגבוה, יש טעם רב בטענות הצדדים ביחס למידתה הנמוכה של רשלנות הנאשם ולקשר הסיבתי הרחוק בינה לבין התוצאה. יחד עם זאת, מכוח עליונות ערך קדושת החיים בכלל, והאינטרס הציבורי, ביציקת תוכן לאחריות מזמין עבודה, לוודא נורמות בטיחות בעבודה, בפרט, יש מקום להטלת ענישה ממשית אפילו, כשרשלנות הנאשם אינה גבוהה, מתבטאת כמו בענייננו, אך בכך שחדל לשמש מנהל עבודה, לא הודיע על כך, ולא וידא כי מי שנטל עליו את האחריות למינוי מנהל עבודה אחר, אכן נהג בהתאם להתחייבותו. 16. בהתווסף לכל האמור, נתוניו האישיים של הנאשם - ובמיוחד עברו הנקי; הודאתו; הסכמת משפחת המנוח להסדר; והשלכות הרשעת הנאשם בגזירת דינו על הליך אזרחי - רמת הענישה המקובלת במקרים דומים, וההלכה בענין כיבוד הסדר טיעון, סבורני שההסדר סביר, ראוי ומאוזן. סוף דבר 17. לאור כל האמור, החלטתי לכבד את ההסדר, ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 3 חודשי מאסר, שירוצו בדרך של עבודות שירות במתנ"ס רמת אליהו בראשון לציון, כמפורט בחוות דעת הממונה מיום 26/8/2009. הנאשם יתייצב לריצוי העונש ביום 6/12/2009 שעה 08:00 בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז ברמלה. ב. 6 חודשי מאסר מותנים, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירה בה הורשע, לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירה זו. ג. פיצויים בסך 30,000 ₪, שהופקדו בקופת בית המשפט, יועברו למשפחת המנוח, זערור X ת.ז. X וזערור X ת.ז. X את ההמחאה יש לשלוח לעו"ד ראיד חג'לה רחוב ראשי 1 ג'לגוליה מיקוד 45850. טל: 03-9396142. הודעתי לנאשם והוא התחייב לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי בכתובת מגוריו, ולעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, והצהיר שהבין כל כל הפרה של עבודות השירות עשוייה להביא להפסקה מינהלית, ולריצוי יתרת העונש במאסר ממשי. עותק ההחלטה ישלח לממונה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום. מקרי מוותבניהגרימת מוות ברשלנותאתר בניה