להלן החלטה בנושא גניבת רכב - מעצר עד תום ההליכים: החלטה 1. בבקשה הנדונה מתבקש ביה"מ להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. 2. בכתב האישום חמישה אישומים, באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב - לפי סעיפים 413 ב (א) 413 יא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן : "החוק"), נטען כי שאול ורבקה יפרח היו הבעלים של רכב מסוג "קאיה מנטור" מ.ר. 50-279-82 (להלן בהתאמה : "הבעלים" "הרכב"). המשיב היה השכן של הבעלים. בתאריך 12.11.06 או בסמוך לכך, יצר המשיב קשר טלפוני עם הסוכן הסמוי ד.פ (להלן : "הסוכן") כדי למכור לו את הרכב, כשלדבריו מדובר בהונאה של חברת הביטוח לה שותפים הבעלים של הרכב (וזאת לאחר שחיים באבי כבר הודיע לסוכן על רצונו של המשיב למכור לו את הרכב). הוא דרש מהסוכן שלאחר העברת הרכב לשטחי הרשות הפלסטינאית יחזיר לו את המפתחות. המשיב במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, לפני 14.11.06 גנב את מפתחות הרכב מהבעלים ושכפל אותם וזאת במטרה לגנוב את הרכב ולמכור אותו תמורת כסף. בתאריך 14.11.06 הנאשם גנב את הרכב בעת שחנה במושב אחיעזר. סמוך לשעה 13:50 אותו יום המשיב הגיע עם הרכב לחניון של הקניון באשדוד ומכר את הרכב לסוכן ולשוטר הסמוי נ.ט. (להלן יקרא : "השוטר") תמורת 6,000 ₪, כשהוא מוסר לידיו את המפתחות המשוכפלים ואת הקוד הדרוש להנעת הרכב. באישום השני מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, קבלת רכב גנוב, מסחר ברכב גנוב - לפי סעיפים 499 (א) (1), 413 י, 413 יא לחוק. נטען, כי אפרת רפאל הייתה הבעלים של רכב מסוג "פז'ו 206" מ.ר. 50-530-34. נטען, כי במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, לפני 8.12.06 המשיב קשר קשר עם אחר, אשר זהותו אינה ידועה במדויק למאשימה, לגנוב הרכב ע"מ למוכרו תמורת כסף. בתאריך 8.12.06 יצר המשיב קשר טלפוני עם השוטר נ.ט. 159/06 (להלן : "השוטר") והציע לו לקנות ממנו את הרכב ע"מ להעבירו לשטחי הרשות הפלסטינאית, כשלדבריו מדובר בהונאה של חברת ביטוח לה שותפים הבעלים של רכב. לאחר תיאומים טלפוניים סיכם המשיב עם השוטר את המחיר שיקבל ממנו תמורת הרכב, ודרש ממנו שלאחר העברת הרכב לשטחי הרשות הפלסטינית יוחזרו מפתחות הרכב. במסגרת הקשר בתאריך 10.12.06 לאחר השעה 21:00, נגנב הרכב בעת שחנה בנתניה והועבר לידי המשיב ביודעו כי הוא גנוב, וזאת ע"מ שימכור אותו תמורת כסף. בתאריך 10.12.06 בסמוך לשעה 23:00 המשיב הגיע עם הרכב לחניון קניון אשדוד ומכר הרכב לשוטר תמורת 7,000 ₪ כשהוא מוסר לשוטר את המפתחות המקוריים ואת הקוד הדרוש להנעתו. בתאריך 11.12.06 בשעה 00:36 הודיע השוטר למשיב, כי הרכב הועבר לשטחי הרשות ובתאריך 12.12.06 נפגש השוטר עם המשיב בצומת ביל"ו והחזיר לו מפתחות הרכב. באישום השלישי מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, קבלת רכב גנוב, ומסחר ברכב גנוב - לפי סעיפים 499 (א)(1), 413 י, 413 יא לחוק. נטען כי, אלי ארדיטי (להלן : "אלי") היה הבעלים של רכב מסוג "מזדה 3" מ.ר. 57-636-74 (להלן : "הרכב"), אשר היה רשום על שם אימו, אסתר ארדיטי. הרכב היה מבוטח ביטוח מקיף ע"י חברת כלל. הנאשם במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, לפני 26.12.06 קשר קשר עם אלי ורפי ביטון (להלן : "רפי") להונות חברת הביטוח באופן הבא : אלי ימסור הרכב עם המפתחות המקוריים והקוד לרפי על מנת שהוא יעבירו לידי המשיב לשם מכירתו והעברתו לשטח הרשות הפלסטינאית. המשיב ימכור הרכב לשוטר תמורת תשלום, והוא ידאג להעברת הרכב לשטחי הרשות ויחזיר את המפתחות המקוריים של הרכב לנאשם, אשר יעבירם דרך רפי לאלי, כדי שיוכל להגישם לחברת ביטוח לצורך תביעה. בתאריך 26.12.06 פנה המשיב אל השוטר ובשיחה זאת ובשיחות נוספות שהתקיימו בתאריך 27.12.06, סיכם עם השוטר כי ימכור לו את הרכב תמורת 9,000 ₪ ע"מ שהשוטר ידאג להעביר את הרכב לשטחי הרשות הפלסטינאית. הנאשם במסגרת הקשר ולשם קידומו הגיע בתאריך 27.12.06 בסמוך לשעה 21:00 לצומת ביל"ו, שם מכר את הרכב לשוטר וקיבל הכסף. המשיב הבהיר לשוטר שעוד באותו לילה הוא חייב להחזיר את המפתחות המקוריים לאלי ע"מ שאמו תחשוב שהרכב נגנב ממנה במהלך הלילה. עוד באותו הלילה בשעה 00:25 או בסמוך לכך, בצומת ביל"ו, החזיר השוטר את מפתחות הרכב למשיב ובהמשך הוא העבירם לרפי אשר החזירם לאלי. בתאריך 28.12.06 בשעה 9:50 מסרה אימו של אלי הודעה במשטרת מסובים לפיה הרכב נגנב. הפרשה נחשפה ע"י משטרת ישראל בטרם הספיק אלי לקבל מידי חברת הביטוח הפיצוי בסך 81,000 ₪. באישום הרביעי מיוחסות למשיב עבירות של גניבת רכב ומסחר ברכב גנוב - לפי סעיפים 413 ב(א), 413 יא לחוק. נטען, כי דולפין סלינאס, דודתו של המשיב, הבעלים של רכב מסוג מזדה MPV מ.ר. 209-11-93 (להלן בהתאמה : "הבעלים" ו"הרכב"). המשיב במועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה - לאחר האירועים המתוארים באישום הראשון ולפני ה-18.01.07, פנה אל השוטר והציע לו לקנות ממנו את הרכב כשלדבריו מדובר בהונאה של חברת הביטוח בידיעת הבעלים. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה (כשבועיים לפני 19.01.07 או בסמוך לכך), בעת שהרכב היה בתיקון במוסך לוד המשיב לקח את המפתחות ושלט הרכב, ללא ידיעת בעל מוסך שכפל אותם והחזיר את המפתחות והשלט המקוריים למקומם, כל זאת בכוונה לגנוב הרכב בהמשך ולמכור אותו תמורת כסף. המשיב בתאריכים 18.01.07 ו-19.01.07 שוחח שוב עם השוטר בעניין הרכב וסיכם איתו, כי העיסקה של מכירת הרכב תתבצע אחר הצהריים של יום 19.01.07 בצומת בילו. בתאריך 19.01.07 המשיב, בין השעות 15:45 ו-17:20 או בסמוך לכך, גנב את הרכב בעת שחנה בלוד תוך שהוא משתמש במפתח ובשלט ששכפל. בסמוך לשעה 18:30 הגיע עם הרכב לצומת ביל"ו ומכר את הרכב הגנוב לשוטר תמורת 6,000 ₪ ומסר לידי השוטר מפתחות ושלט משוכפלים ואת הקוד הדרוש להנעת הרכב. באישום החמישי מיוחסת למשיב עבירה של ניסיון לקשור קשר לבצע פשע- לסחור בנשק - עבירה לפי סעיפים 25 בצירוף סעיף 499 (א)(1) לחוק. נטען, כי בתאריך 25.01.07 המשיב נפגש עם השוטר בצומת ביל"ו והציע למכור לשוטר 3 אקדחים ו-300 כדורים. המשיב אמר לשוטר כי יש לו קונה מטייבה, אשר מוכן לקנות ממנו את האקדחים תמורת 22,000 ₪, אך הוא מעדיף לערוך את העסקה הזו עם השוטר בתנאי שיעלה מעט את המחיר. השוטר הציע למשיב 23,000 ₪ והמשיב השיב שזה "בעייתי", ושהוא יבדוק זאת ויחזיר תשובה, אך תמורת 24,000 ₪ ימכור לו את האקדחים והכדורים. 3. בדיון שנתקיים ביום 28.02.07 מאשר הסנגור כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, אולם הוא טוען כי לא מתקיימת עילת מעצר. בנוסף, הסניגור טוען, כי האישום החמישי לא "הבשיל" לכדי עבירת ניסיון. הסנגור מבקש להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו, אשר מתגוררים ביהוד. 4. מעיון בתיק החקירה עולים הממצאים שלהלן: 4.1 המשיב נחקר שלוש פעמים בענין הנדון בהודעה הראשונה מיום 29.01.07 המשיב בתחילה מכחיש האשמות המיוחסות לו, וטוען כי הוא נכה המתקיים מקצבת ביטוח לאומי. אולם כשהחוקר מעמתו עם העובדה, כי העסקאות נערכו עם סוכן משטרתי, מודה המשיב, כי גנב הרכבים. החוקר נותן לו לשמוע שיחת טלפון שערך עם הסוכן לפני העסקה - והמשיב מאשר כי מדובר בקולו ובקול הסוכן. המשיב אמנם מודה, כי הציע לסוכן נשקים, אך טוען, כי "אין ברשותי שום כלי נשק ולא יודעים על נשקים שהיו מעורבים בפעילות פלילית". בהודעה השניה מיום 30.01.07 המשיב ממשיך לטעון, כי אין לו נשקים "אני לא מחזיק אצלי ולא החזקתי בחיים נשק שלא כדין", וכי לא הייתה שום שיחה על נשק עם הסוכן. החוקר מעמתו עם העובדה, כי יש בידי המשטרה עדות שהוא דיבר עם הסוכן על נשק. המשיב משיב "אתם פיתיתם אותי להכל... לא היתה שיחה כזו ואין לי שום יד בזה". המשיב מודה בעבירות גניבת הרכב המיוחסות לו, הוא מאשר שהציע לסוכן רכבים נוספים (שלא מנויים בכתב האישום), אך לדבריו הוא ניסה להרשים הסוכן, ולא היו לו רכבים כאלה. בהודעה השלישית מיום 31.01.07 המשיב מודה בעבירות הרכוש המיוחסות לו, ומביע חרטה "אני מצטער על הכל התפתיתי עבור כסף קטן". 4.2 הודעות השוטר נ.ט. 159/06 4.2.1. בתאריך 19.01.07 מסר הסוכן הודאה עצמית. הוא מציין שהמשיב הציע לו רכב מסוג MPV שנת 1996, בטענה שזה רכב שבעל הרכב רוצה להעלים לצורך הונאת ביטוח. בתאריך 19.01.07 נפגשו השוטר והמשיב באיזור צומת ביל"ו, השוטר נתן לו סכום של 6,000 ש"ח, והמשיב נתן לו בתמורה הרכב והקוד. 4.2.2 בתאריך 25.01.07 מוסר השוטר הודאה עצמית, לפיה הוא והמשיב נפגשו בארומה בצומת בילו, המשיב בא עם רכב מזדה 6. המשיב שאל השוטר "מה דעתך על שלוש כלים"?. הסוכן חשב בתחילה, כי המשיב התכוון לכלי רכב, אך המשיב סימן לו ביד סימון של אקדח ואמר "יש לו שלוש שהוא חייב להעיף מניקל כי היו מעורבים בשוד ואחד מהם חדש הביא מהתפרצות מקיסריה, ואמר שיש לו מלאי גדול של כלים והוא חייב להעיף". המשיב, אמר לסוכן כי יש לו בחור בשם "איימן" שמוכן לשלם עבור הנשקים 22,000 ₪, אך המשיב אמר שהוא מעדיף ל"עשות עסקים" עמו כך שאם השוטר יוסיף לו במחיר, הנשק יהיה שלו. הם התמקחו על המחיר, ולבסוף המשיב אמר, כי אם יציע "24 זה סגור". 4.3 דוח פעולה מאת 21.01.07 מאת רס"ר ניסים מרקוביץ, אשר תיעד במצלמת וידאו עסקת ביום הונאת חברת הביטוח באשר לרכב מסוג מזדה MPV בין המשיב לשוטר (ראה דוח מאת דרור דקלו אשר תיצפת על העיסקה, ראה גם דוח פעולה מאת ירין אנג'ל בירן, ראה גם דוח פעולה מאת רומן קינט, ראה גם ביצוע זיהוי קולות לקלטת וידאו מיום 21.01.07). 4.4 בתאריך 29.01.07 נערך חיפוש בבית המשיב, שם נתפסו הפריטים הבאים (ראה דוח פעולה מיום 29.01.07): - מסמכים שונים הכוללים רישיונות רכב - שני פלאפונים (מדגם OLG, נוקיה), שלושה מירסים. - שני שלטי רכב בצבע שחור. - מפתחות רכב שונים. - ארבע דיבוריות לרכב בשקית. 5. בתאריך 27.02.07 הוגש בעניינו של המשיב תסקיר מעצר ממנו עולים הפרטים שלהלן : 5.1 המשיב בחור כבן 26, נשוי ואב לתינוק בן חודשיים. עד למעצרו התגורר עם משפחתו בדירה שכורה במושב יגל ולא עבד באופן מסודר. למשיב יש שני אחים צעירים ממנו. 5.2 המשיב מטופל בכדורים פסיכיאטריים בעקבות התקפי חרדה מהם סובל לאחר תאונת דרכים קשה שעבר לפני כארבע שנים. שירות המבחן מתרשם, כי מדובר "בבחור חלש, אשר קיים סיכון להמשך הדרדרותו מבחינה עבריינית ללא קיומה של מסגרת אשר תספק לו הכוונה ברורה מבחינת השמת גבולות על התנהגותו". 5.3 שירות המבחן ממליץ לשחרר המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו ביהוד "אנו סבורים כי יש מקום להעמיד את מוטי בפקוח מעצר וזאת במקביל לשיחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוחם. נראה כי הפקוח הצמוד של הוריו עשוי לסייע להתארגנותו ולהפחית הסיכון מצידו. במהלך פקוח המעצר נבדוק אפשרות שילובו בקבוצה לעצורי בית, וזאת במטרה להוות גורם סמכותי אשר עוקב אחר מצבו ומסייע בהכוונה להמשך. לפיכך נמליץ על שחרורו של מוטי למעצר בית מלא אצל הוריו בלווי פיקוח מעצר של שישה חודשים". 6. למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של תגרה במקום ציבורי, התפרצות מגורים, גניבה. 7. ביחס לאישום 5 : "הכלל הוא כי "מעשה הכנה" - קרי : פעילות המכוונת אמנם למימושה של כוונה לבצע עבירה, אך טרם הגיעה לכלל "מעשה גלוי" העשוי לבסס הרשעה בעבירה של ניסיון - אינו מהווה עבירה, אלא אם כן נקבע אותו "מעשה הכנה" במפורש כ"עבירה"" (ראה י' קדמי, על הדין בפלילים חוק העונשין, חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, תשס"ה - 2004 עמוד 292). יפים דברים אלו ביתר שאת בענייננו. 8. ביחס לאישומים 1-4: בבש"פ 3453/05 ארז אברג'ל נ' מד"י, נקבע: "את עבירות הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים) כעבירות היוצרות "מסוכנות סטטורית". ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם הפסיקה קבעה כי עבירות אלה אינן חסינות מפני מעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אובדן הביטחון ואת הייאוש הקודר של קורבן העבירה, אם, משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ובאם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולענין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן. בבש"פ 3906/00 יאיר ביטון נ' מד"י, נקבע: "באשר לקיומה של עילת מעצר נגד העורר, כבר נקבע בבית משפט זה בעבר כי יש ועבירות רכוש יקימו, בנסיבות מסוימות עילת מעצר... מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה ובנסיבות מסויימות יש בהן כדי לסכן את ביטחונה של החברה ואת ביטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם או שלימות גופו...". מכוח עובדות שפורטו קמה עילת מעצר כהוראת סעיף 21 (א) (1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 . (להלן : "חוק המעצרים"). עדיין, הלכה היא שאין די בחומרת העבירה כדי להורות על מעצר עד תום ההליכים, ועל ביה"מ לנקוט בחלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר תוך פגיעה פחותה בחירותו של הנאשם. "הבדיקה באם העבירות המיוחסות למשיב מקימות בסיס לקיומו של סיכון שלום הציבור, הינה בדיקה אינדבדואלית; ובדרך כלל, מתחייבת מסקנה כזו, במקום שבו מדובר בגניבת כלי רכב מרובים לאורך תקופה. היותה של גניבת רכב בבחינת "מכה" שיש לציבור עניין מיוחד לצמצמה, אינה מספקת, כשלעצמה, להקמת אותו סיכון המצדיק החזקה במעצר; וכאמור עניינו של כל נאשם בגניבת רכב צריך להיבדק גופו" בש"פ 843/97 מאיסאם בן עבד אלעזיז מנסור נ' מדינת ישראל. 9. לפיכך בהתחשב בנסיבות כולן, הנני מחליט לדחות את בקשה והנני מורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים כדלקמן : 9.1 המשיב יהיה במעצר בית בבית הוריו בכתובת המעפילים 7/1 יהוד. 9.2 להבטיח תנאי שחרורו של המשיב יפקיד המשיב 7,500 ₪ במזומן וכן ימציא התחייבות על סך 15,000. 9.3 יומצאו ערבויות צד ג' של הוריו של המשיב: - האב בנימין X ת.ז. X - האם מתילדה X ת.ז. X כ"א מהערבים יפקיד ערבות צד ג' על סך 15,000 ₪. 9.4 המשיב יהיה כל העת בפיקוח מי מהוריו. 9.5 הנני מורה על עיכוב יציאתו של המשיב מהארץ ודרכונו יופקד במזכירות ביהמ"ש. 9.6 בכל עת שיידרש המשיב להתייצב בביהמ"ש או בכל מקום עליו יורה ביהמ"ש או יזדקק לטיפול רפואי הוא יהיה מלווה ע"י מי מהערבים הנ"ל. 9.7 המשיב לא יצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה זו. 9.8 המשיב יהיה בליווי פיקוח מעצר למשך שישה חודשים כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן. גניבת רכברכבביטוח גניבת רכבמעצרמעצר עד תום ההליכים