בית המשפט ציין בפסיקתו כי עבירות נשק, בהן הורשע הנאשם, הן עבירות שמהוות סכנה ממשית לביטחון הציבור, היות וכלי הנשק שנגנבו יכלו להתגלגל לגורמים פליליים, או גורמים עוינים. חומרה מיוחדת ניתן לראות בכך כי כלי הנשק נגנבו מבסיס צה"ל וזאת גם על רקע המצב הביטחוני בארץ. עוד צוין כי החזקת נשק שלא כדין הינה עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית, והדברים ידועים. להלן גזר דין בנושא גניבת נשק מצה"ל: גזר דין 1. בכתב האישום יוחסו לנאשם העבירות הבאות: א. נשיאת נשק - עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). ב. החזקת נשק - עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. ג. התפרצות בכוונה לגנוב - עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין. ד. קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. ה. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. ו. גניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. ז. שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ח. הסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, (להלן - פקודת התעבורה). 2. א. תחילה כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אך לאחר משא ומתן בין ב"כ הנאשם וב"כ המאשימה וטרם שמיעת הראיות בתיק, הגיעו הצדדים להסדר לפיו חזר בו הנאשם מן הכפירה, הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ב. בהסדר אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי המאשימה תבקש להטיל על הנאשם עונש ראוי של 42 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי ואילו הנאשם יהיה רשאי לטעון לעונש באופן חופשי. כמו כן הוסכם על הגשת תסקיר מבחן. לבקשת הצדדים הוריתי על הגשת תסקיר שירות מבחן וזאת על אף שאין חובת תסקיר לגביו. ג. יצוין כי שותפו של הנאשם לביצוע העבירות - מועתז אברהים - שהואשם בכתב אישום נפרד, הגיע אף הוא להסדר עם המאשימה, לפיו חזר בו מכפירתו בעובדות כתב האישום המקורי, הוא הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו ביום 22/6/2006. לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו של מועתז אברהים, נגזר דינו ביום 21/9/2006 והושתו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים, מאסר על תנאי למשך 24 חודשים וכן פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים. 3. להלן התמונה העולה מכתב האישום: בזמנים הרלבנטיים לעובדות כתב האישום, היה הנאשם חברו של X (להלן - מועתז). מועתז היה באותה עת חייל צה"ל בשירות סדיר ששירת כנהג בבסיס צה"ל בעמיעד (להלן - בסיס עמיעד). X ו X (להלן - אלכס ומיכאל בהתאמה), היו חיילים ששירתו במחלקת חימוש בבסיס עמיעד בו שירת מועתז, כאמור לעיל. במסגרת תפקידם החזיקו אלכס ומיכאל, כל אחד, נשק מסוג רוס"ק M-16 שמספריהם 09445686 ו-09409308 (להלן- כלי נשק). ביום 11/4/2006, יצאו אלכס ומיכאל מן הבסיס לחופשת פסח והשאירו את כלי הנשק והמחסנית בתוך ארונית ברזל נעולה (להלן - הארונית) במכולה שבמחלקת החימוש בבסיס עמיעד (להלן - המכולה). בעת יציאתם של אלכס ומיכאל לחופשה, הציע להם מועתז "טרמפ" לכיוון כרמיאל במכונית מסוג פונטיאק מ"ר 06-097-75 (להלן - הפונטיאק) אותה החזיק. אלכס ומיכאל נסעו עם מועתז שהבחין במהלך הנסיעה כי כלי הנשק אינם עימם. משהבין מועתז כי אלכס ומיכאל השאירו את כלי הנשק בבסיס וביודעו כי השניים נוהגים להשאיר את כלי הנשק בארונית שבמכולה, גמלה בליבו ההחלטה לגנוב את כלי הנשק. לאחר שהוריד מועתז את אלכס ומיכאל בכרמיאל, הוא נסע לכפרו - סאג'ור, שם פגש בנאשם, שאף הוא תושב סאג'ור וקשר עימו קשר לגנוב את כלי הנשק בצוותא. לצורך מימוש הקשר, הגיעו הנאשם ומועתז בפונטיאק, בסמוך לשעה 18:30, לשער בסיס עמיעד, שם ציפה מועתז לפגוש בחברו X (להלן - איימן), שהיה אמור לשמור בשער הבסיס באותה העת וזאת על מנת שאיימן יאפשר למועתז ולנאשם להיכנס עם הפונטיאק לבסיס בתואנת שווא כי בדעת מועתז לקחת בפונטיאק מכשירי חשמל השייכים לו ואשר היו בבסיס. משראו הנאשם ומועתז כי איימן לא נמצא בשער הבסיס, הם ביקשו מהשומר במקום לקרוא לאיימן ולאחר שהאחרון הגיע הם שוחחו עימו מספר דקות ועזבו את המקום. לאחר מכן ומשראו הנאשם ומועתז כי לא יוכלו להיכנס לבסיס עמיעד עם הפונטיאק, הם החליטו להתפרץ לתוך הבסיס ע"י חיתוך הגדר ולגנוב את כלי הנשק. לשם מימוש התכנית, נותרו הנאשם ומועתז בקרבת מקום והמתינו לרדת החשיכה, כשהם משנים את מיקומם מעת לעת. בשעה 19:35, או בסמוך לכך, החנה מועתז את הפונטיאק בתחנת אוטובוס שנמצאת בסמוך לכניסה לישוב כחל. הנאשם ומועתז הלכו צפונה, דרך השטח, לכיוון גדר בסיס עמיעד כאשר מועתז נושא בכליו מכשיר לחיתוך גדרות. כאשר הגיעו הנאשם ומועתז אל גדר בסיס עמיעד, חתך מועתז חור בגדר ודרכו התפרצו השניים לתוך הבסיס. הנאשם ומועתז הלכו אל המכולה, שם נשאר הנאשם מחוץ למכולה כדי לאבטח את כניסת מועתז למכולה, בעוד שמועתז התפרץ אל המכולה דרך חלון שרשתו הייתה קרועה. בהיותו במכולה פרץ מועתז, בעזרת מוט ברזל שהיה במקום, את נעילת הארונית בה אוחסנו כלי הנשק וגנב מתוכה את כלי הנשק ומחסנית מלאה בכדורים, שהייתה אף היא בארונית (להלן - המחסנית). מועתז יצא מן המכולה דרך החלון כשכלי הנשק והמחסנית עמו וחזר עם הנאשם אל הפרצה בגדר, שם מסר לנאשם את אחד מכלי הנשק שישא עימו. הנאשם ומועתז חזרו ברגל לכיוון הפונטיאק, נכנסו אליה ונסעו מהמקום ביחד עם כלי הנשק והמחסנית. במהלך הנסיעה מערבה, על כביש 85 לכיוון כפרם, סאג'ור, נסעו כלי רכב משטרתיים אחר הפונטיאק, לאחר שאנשי משטרה הבחינו בחדירת הנאשם ומועתז לבסיס. כאשר הבחינו הנאשם ומועתז שנהג ברכב הפונטיאק, בניידות המשטרה, הגבירו את מהירות נסיעתם, כשמועתז אף עובר בצומת חנניה כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום, בכדי להתחמק מן הניידות. בהגיעם לצומת כפר ראמה, הבחינו מועתז והנאשם בניידת משטרה שהייתה בנתיב הנגדי ופנו לתוך כפר ראמה בעוד ניידות משטרה נוספות דולקות אחריהם. כשהצליחו להימלט מן הניידות, החליטו הנאשם ומועתז להחביא את כלי הנשק והמחסנית. בסמוך לביתו של וליד גזאוי, גיסו של מועתז, שם ירד הנאשם מן הרכב ועימו כלי הנשק והמחסנית, נכנס לתוך מטע זיתים והטמין אותם שם. לאחר מכן, עזבו השניים את המקום. 4. טיעוני ב"כ המאשימה לעונש: ב"כ המאשימה טען כי אכן ניתן לעשות אבחנה בין מעשיו של הנאשם לבין שותפו, מועתז, שהיה היוזם של המעשים, אך בסופו של דבר על בית המשפט לבחון את העונש הראוי שיש להטיל על הנאשם אל מול מעשיו ולא אל מול עונשו של שותפו. גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהן מתבטאות בתסקיר שירות המבחן, אינן מצדיקות הקלה בעונשו. נהפוך הוא, תסקיר שירות המבחן מלמד כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו ומשליך את האחריות כולה על שותפו וזאת בניגוד לעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם. לסיכום, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם 42 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי ארוך ומרתיע על כל העבירות בהן הורשע, או על כל עבירת נשק. 5. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש: לטענת ב"כ הנאשם חלקו של הנאשם בפרשה הוא קטן ביחס לחלקו של שותפו ויש לתת משקל מכריע לכך. כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בעובדה כי הנאשם שבפנינו הוא אדם צעיר, ללא עבר פלילי וזוהי מעידתו הראשונה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הוא הבין את טעותו והביע חרטה על מעשיו. לדבריו, הנאשם רוצה לחזור לחיים נורמטיביים, לייסד משפחה ולהתרחק מעולם הפשע. לסיכום, ביקש ב"כ הנאשם לא למצות את הדין עם הנאשם, להסתפק בתקופת המעצר ולא להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל נוסף. 6. תסקיר שירות המבחן: תסקיר שירות המבחן מבוסס על שיחה אחת בלבד שקוימה עם הנאשם בבית המעצר "קישון" ומהאמור בו עולה התמונה הבאה: הנאשם הוא יליד 1984, רווק, משפחת מוצאו מונה זוג הורים ו-9 ילדים, כשהנאשם הוא הבן ה- 5. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, לאחר סיום לימודיו התגייס ושירת שרות צבאי חלקי. לאחר שנתיים בשירותו הצבאי ביקש להשתחרר מסיבות כלכליות ורצון לסייע למשפחתו בפרנסתם. לדבריו, במהלך שירותו הצבאי ביקש ועדת חריגים וכאשר לא קיבל זימון לוועדה, ביצע עריקות מהצבא, לאחר מכן ישב בכלא צבאי כחודש ימים ושוחרר מצה"ל בשל אי-התאמה. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם מקבל אחריות על מעשיו ומביע חרטה ובזמן שהותו במעצר הבין כי מעשיו היו שגויים וכי לא היה צריך לשתף פעולה עם מועתז. לסיכום, לדברי קצינת המבחן, בהעדר הבעת נזקקות טיפולית מצד הנאשם, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית אודותיו. 7. דברי הנאשם: הנאשם הודה בטעותו וביקש להתחשב בו ובמצבו הכלכלי הקשה והבטיח כי לא יחזור יותר על טעות שעשה. 8. שיקולי ענישה: א. אין ספק כי עבירות נשק, בהן הורשע הנאשם, הן עבירות שמהוות סכנה ממשית לביטחון הציבור, היות וכלי הנשק שנגנבו יכלו להתגלגל לגורמים פליליים, או גורמים עוינים. חומרה מיוחדת ניתן לראות בכך כי כלי הנשק נגנבו מבסיס צה"ל וזאת גם על רקע המצב הביטחוני בארץ. בית משפט עליון נתן זה מכבר את דעתו על מדיניות הענישה בעבירות נשק: "אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה,שהחזקת נשק שלא כדין הינה עבירה נפוצה, אשר מסכנת את בטחון הציבור במידה רצינית, והדברים ידועים. חשוב שתחדור לתודעת כל תושבי המדינה הידיעה, שמי שביודעין מקבל לרשותו כלי נשק שלא כדין, צפוי בגין עבירה זו לעונש מכאיב, אפילו אין הוא מתכוון אישית לבצע פשע מסוים ומוגדר בעזרת הנשק האמור" (ראה ע"פ 972, 910/85 אברהים קונדוס ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 86(2), 670), (ההדגשה שלי, א.א.). ב. במקרה שבפנינו, ביצע הנאשם את העבירות בצוותא עם שותפו, מועתז, שכבר נידון, כאמור לעיל. לפיכך, השאלה העיקרית שניצבת היא האם יש לפעול על-פי עיקרון של אחידות הענישה, או שמא יש לאבחן, בכל זאת, את עניינו של הנאשם שבפנינו מעניינו של שותפו לדבר ביצוע העבירות, מועתז? כאן המקום לציין כי על אף שהנאשם ומועתז הואשמו והורשעו בכתבי אישום נפרדים, הן הנאשם שבפנינו והן מועתז הורשעו על-פי מסכת עובדתית כמעט זהה, מלבד תיקונים קלים שנעשו בכתב האישום המתוקן, בו הודה מועתז. השוני המשמעותי היחיד שמופיע בכתבי האישום הוא סעיפי האישום בהם הורשעו. במה דברים אמורים? הן הנאשם שבפנינו והן מועתז הורשעו כל אחד מהם באותם 8 סעיפי אישום, כפי שפורטו לעיל, אך, מועתז הורשע מעבר לכך גם בסעיפי אישום נוספים - נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה ואי-ציות לתמרור ה-1 (אור אדום ברמזור) - עבירה לפי סעיף 22 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ביחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה. ג. אכן, עיקרון אחידות הענישה הוא עיקרון חשוב בגזירת העונש, אך יש לאזנו בצורה נכונה גם מול עקרונות אחרים. בענין זה נאמר ע"י בית המשפט העליון: "הכלל בדבר אחידות בענישה נדון רבות בפני בית משפט זה, ותמציתו היא שמקום בו מורשעים שניים בביצוע עבירה בצוותא-חדא, הכלל הוא כי אחריותם המשותפת תבוא לידי ביטוי בעונש זהה שיוטל עליהם (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752). עם זאת, גם נקבע כי "אין בית המשפט דוגל בסטנדרטיזציה של עונשים, וכי הסמכות הרחבה שניתנה לבית המשפט בקביעת מידת העונש באה לאפשר לשופט להתאים את העונש לא רק לפי חומרת העבירה, אלא לפי כל הנסיבות, ושעליו לקחת בחשבון את הנאשם שבפניו, עברו, סגולותיו, ומניעיו בבצעו את הפשע" (ע"פ 398/77 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1), 517). באשר "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל ויכול שיחרוג מפני עקרונות וערכים אחרים" (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 817, 822; ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433; ע"פ 392/88 דנזאשווילי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3) 309)" (ראה ע"פ 11294/03 מוחמד פואקה נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 221). לפיכך, בבואו לגזור את העונש, על בית המשפט לזכור כי אין לעשות סטנדרטיזציה של עונשים היות ו"הענישה היא לעולם פונקציה של מהות העבירה, נסיבות ביצועה ונסיבות האישיות של העבריין" (ראה ע"פ 8113/05 יוחנן קרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 4292). ד. בנסיבות המקרה שלפנינו, נראה לי כי ישנם מספר ענייניים שמבחינים בין הנאשם שבפנינו לבין שותפו, מועתז. ראשית, מעובדות כתב האישום ניתן ללמוד כי שותפו של הנאשם, מועתז, הוא זה שיזם את אירוע גניבת כלי הנשק מבסיס צה"ל. על כך ניתן גם ללמוד מגזר-דינו של מועתז, שבו נקבע כי מועתז היה הרוח החיה באירוע ומעשיו היו פרי תכנון מוקדם (ראה עמ' 21, שורות 24-22 לגזר הדין בת.פ. 1058/06). שנית, המאשימה ביקשה, כאמור לעיל, להטיל על הנאשם עונש של 42 חודשי מאסר בפועל, בעוד שבעניינו של מועתז, ביקשה המאשימה להטיל 48 חודשי מאסר בפועל וכן פסילת רישיון נהיגה. גם עובדה גם מלמדת על כך כי מועתז נתפס בעיני המאשימה כדומיננטי יותר באירוע נשוא כתב האישום. שלישית, בזמן ביצוע העבירות נשוא תיק זה, היה תלוי ועומד נגד מועתז, כתב אישום בגין עבירות של התפרצות וגניבה ואילו הנאשם שבפנינו היה נעדר כל עבר פלילי. כמו כן, בניגוד לנאשם שבפנינו, ביצע מועתז, גם עבירות תעבורה שבגינן הורשע. לסיכום ניתן לומר, כי על אף שיש צורך בענישה מחמירה גם בעניינו של הנאשם, הרי שיש להתחשב בהבדלים שמניתי לעיל וכן בגילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם ובהודאתו שחסכה זמן שיפוטי יקר. 9. לאור כל האמור לעיל אני מטיל על הנאשם עונש כדלקמן: א. מאסר בפועל לתקופה של 42 חודש. ימי המעצר ינוכו מן המאסר. ב. מאסר על תנאי למשך 36 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם עבירה כלשהי בנשק, או עבירה של פשע. 10. זכות ערעור תוך 45 יום. נשקצבאצה"לגניבה