גזר דין בעבירת תקיפה

להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירת תקיפה: גזר דין 1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירת תקיפה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הודאה זו באה בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ובמסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 02/04/05 בשעות הערב, הגיעו הנאשמים, יחד עם שניים נוספים, למסיבה בביתו של המתלונן, שם אכלו ושתו. בשלב מסוים, הנאשם 2 קם ממקומו והחל לפרק את מערכת הקולנוע הביתי שהיתה מותקנת בדירה. הנאשם 1 הוציא מצת בצורת אקדח, שנחזה להיות אקדח אמיתי. הנאשמים 1 ו-3 תקפו את המתלונן והכו אותו בידיהם בכל גופו. הנאשמים לקחו מהדירה את מערכת הקולנוע הביתי וכן דיסקים, סרטים, אופנים, פלאפון ודיסקמן השייכים למתלונן. כתוצאה מתקיפת הנאשמים, המתלונן נזקק לטיפול רפואי. הנאשמים, כאמור, הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בעבירה המיוחסת להם. הנאשם 1 3. מהתסקיר בעניינו של הנאשם 1 עולה כי הנאשם 1, רווק בן 22, עלה ארצה עם משפחתו בגיל 16 והוא מתגורר עם אמו בבאר-שבע. להערכת שירות המבחן הנאשם 1 עודנו מתמודד עם קשיי הסתגלות לארץ, בייחוד במישור החברתי. בשיחות עמו הוא תאר קשיי שפה, קושי כלכלי וקשיים הנובעים מן הפער התרבותי שבין ארץ מוצאו לישראל. על פי הערכת שירות המבחן לנאשם 1 נטייה להשליך אחריות לניהול חייו על הסביבה, אך הוא עושה צעדים ראשונים של התבוננות פנימית ולקיחת אחריות. ביחס לעבירה הנדונה הוא לקח אך אחריות חלקית לביצועה וסיפר כי הגיע לאירוע חברתי שבמהלכו פרצה קטטה שבה הותקף. הנאשם 1 הודה שנהג באלימות במהלך הקטטה, אך הדגיש שלא התכוון לפגוע באחר. למרות עמדתו המצמצמת את חומרת מעשיו, ההתרשמות היתה שהנאשם 1 מכיר בבעייתיות שבהתנהגותו ובנסיבות שתרמו לביצוע העבירה, והוא ער לדפוסים המכשילים שבחשיבתו והתנהגותו. הנאשם 1 הראה נכונות להשתתף בתכנית טיפולית במסגרת שירות המבחן ואף החל בניסיון לעשות זאת, אולם התקשה להתמיד במסגרת הטיפולית, זאת עקב קשיים כלכליים ומחויבותו למקום עבודתו, כך לדבריו. להערכת שירות המבחן, על אף שהשתתפותו בהליך הטיפולי היתה קצרה, הנאשם 1 הסיק מסקנות באשר לאירוע העבירה והוא רואה בתעסוקתו את הגורם המשמעותי והמרכזי העונה על צרכיו הבסיסיים ומקנה לו תחושת יציבות מסוימת בחייו. ההמלצה היתה להטיל עליו עונש מאסר קצר שירוצה בעבודת שירות יחד עם מבחן, למטרות מעקב וליווי, וכן מאסר מותנה שירתיעו מהישנות התנהגות עבריינית בעתיד. 4. ב"כ המאשימה ציין בטיעוניו לעונש כי הנאשם 1 נעדר עבר פלילי ונראה, כך על פי התסקיר, שאכן החליט לשנות את דרכיו. לפיכך היתה בקשתו לאמץ את המלצת שירות המבחן באשר לעונש ובנוסף לחייב אותו בפיצוי למתלונן. הסניגור טען כי לנאשם 1 זוהי העבירה הראשונה שבה הוא מעורב והיא תוצאה של חבלי קליטה קשים בארץ. לדבריו, הנאשם הפיק את לקחיו מהמקרה וכיום הוא מקדיש את כל מרצו לפרנסת משפחתו. גם הנאשם אמר את דברו והביע חרטה וצער על המקרה. 5. המדובר בעבירת אלימות חמורה המקבלת משנה חומרה לאור העובדה שהמתלונן אינו אדם הבריא לחלוטין בנפשו והנאשמים ניצלו את מצבו ואת חולשתו, תקפו אותו בתוך ביתו, ללא כל מניע, ופגעו בו פגיעה פיזית שבעטיה הוא נזקק לטיפול רפואי. עבירות אלימות שכאלה מחייבות, מחד גיסא, גזירת ענישה הולמת שיהיה בה כדי לענות הן על שיקולי הגמול שבענישה והן על שיקולי ההרתעה. מאידך גיסא, ניצבים שיקולי שיקום הנאשם ונסיבותיו האישיות. שיקולים אלה אין בהם כדי לענות על אינטרס הנאשם העומד לדין בלבד. שיקומו של הנאשם וכיוצא מזה מניעת הישנות התנהגות עבריינית מצידו, הנם אינטרס ציבורי חשוב המהווה אף הוא גורם במערך שיקולי הענישה להם יש לתת את הדעת. מהראיות שהובאו בפני, התרשמתי, כי הנאשם 1 אכן עושה צעדים לשיפור דרכיו והתנהגותו. התסקיר החיובי שהוגש בעניינו מתאר את קשייו בארץ, קשיים אשר בוודאי תרמו והובילוהו לביצוע מעשה העבירה דנן. לנאשם 1 אין עבר פלילי וזו לו הסתבכות ראשונה על החוק. בגזירת עונשו נתתי דעתי הן לעמדת המאשימה לגביו והן לכך שהנאשם 1 עובד ומפרנס את משפחתו, ותקופת מאסר ממושכת יהיה בה כדי לפגוע במקום עבודתו, אשר נותן מענה לקשייו הכלכליים ומהווה עוגן בהליך שיקומו. לפיכך אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים כדלקמן: א. חודשיים מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 15/06/05 ועד ליום 14/07/05. הנאשם 1 ירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות, בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות מיום 19/08/07, ויתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 16/10/07 שעה 08:00, בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום. ב. שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנה מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות. ג. פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. ד. הנאשם יהיה תחת מבחן של שירות המבחן לתקופה של 6 חודשים. הנאשם 2 6. הנאשם 2, בן 23, הוא הצעיר במשפחתו המונה זוג הורים ואחות נוספת. מהתסקיר בעניינו עולה כי הנאשם 2 השתחרר מצה"ל לאחר שירות במשך שנה וארבעה חודשים, על רקע אי התאמה. בתעודת השחרור שלו צוין כי התנהגותו אינה מניחה את הדעת ולדבריו ריצה במהלך שירותו הצבאי שלוש תקופות מאסר בשל עריקויות ותאונה שבה היה מעורב. הנאשם 2 מוכר לשירות המבחן מתסקירים שנערכו לגביו בעבר. בפעמים הקודמות בהן נעשה ניסיון טיפולי לגביו, הוא התקשה להגיע בקביעות למפגשים הקבוצתיים, וכעבור זמן מה ניתק את הקשר עם הגורמים הטיפוליים. על פי התרשמות שירות המבחן, הנאשם 2 מתקשה להסתגל למסגרות סמכותיות ובעל תלות בצריכת אלכוהול. נראה כי בשעת לחץ ומצוקה, ובעיקר תחת השפעת אלכוהול, הנאשם 2 נוטה לפעול באופן אימפולסיבי מבלי לשקול את תוצאות התנהגותו והשלכותיה. על פי התסקיר, נראה כי הנאשם 2 נוקט בדפוס חוזר ונשנה של הצהרה של שינוי מהלכיו, אך הוא מתקשה לגייס כוחות לשם כך. כמו כן, הנאשם 2 אינו לוקח אחריות על התנהגותו הבעייתית הפלילית ונוטה, פעם אחר פעם, להשליך את האחריות להסתבכותו בפלילים על גורמים חיצוניים לו. ביחס לעבירה דנן, הנאשם 2 לא לקח אחריות לביצועה. שירות המבחן העריך כי ללא התערבות טיפולית בעניינו של הנאשם 2, קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פורצת גבול וחוק מצידו, אולם לאור קשייו שתוארו לעיל, לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו. 7. לנאשם 2 רישום פלילי קודם על עבירה של חבלה במזיד לרכב, בגינה נדון לשישה חודשי מאסר על תנאי. מטיעוני ב"כ המאשימה עולה כי הנאשם 2 נדון בעבר למאסר בפועל בגין עבירת תעבורה שביצע, אותו ריצה בדרך של עבודות שירות, אולם חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו לא היתה חיובית, בין היתר לאור היעדרויות ואיחורים רבים מצידו, ולכן נמצא כלא מתאים לריצוי מאסר נוסף בדרך של עבודות שירות. לאור זאת, בקשת המאשימה היא להשית עליו עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן. 8. טיעוני הסניגור לעונש השפיעו על גזירת עונשו של הנאשם 2 לקולא. בין היתר טען הסניגור, כי עברו הפלילי של הנאשם 2 אינו מכביד והרישום הפלילי בעניינו מצביע על העדרו משירות צבאי ועל עבירת היזק במזיד לרכב שביצע בשנת 2003, שהיא עבירת אלימות כלפי רכוש, להבדיל מענייננו. לטענתו, יש לזקוף לזכותו של הנאשם 2 את העובדה שהודה בכתב האישום המתוקן וכי תיקון זה היה מהותי ומשמעותי. באשר לחלקו בביצוע העבירה, טען הסניגור כי על אף שמבחינת דיני השותפות הנאשם 2 הוא שותף לעבירה, יש ליתן משקל לכך שהוא לא נקט באלימות כלשהי כלפי המתלונן, כיתר השותפים. לטענת הסניגור, אין לזקוף לחובתו של הנאשם את בעיית התמכרותו לאלכוהול. בעיה זו אכן משבשת את יכולתו להיתרם מהתערבות טיפולית בעניינו, אך אין להענישו בגינה. 9. אכן, כטענת הסניגור, בעת גזירת העונש, ניתן ליחס משקל לחלקו של הנאשם בביצוע העבירה, ובענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם 2 לא נטל חלק באלימות הקשה שננקטה כלפי המתלונן בידי שני שותפיו האחרים לעבירה. שקלתי עובדה זו לזכות הנאשם 2 והיא שעמדה ביסוד השיקולים להקלה בעונשו. התסקיר בעניינו של הנאשם 2 לא בא בהמלצה טיפולית לגביו, הגם שנראה כי התערבות שכזו מתבקשת לנוכח הבעיות המוזכרות בתסקיר, ובין היתר בעיית האלכוהול ממנה הוא סובל. לאור האמור בתסקיר, ולאור קשייו של הנאשם 2 להתמיד במסגרות, לא מצאתי לנכון להורות במסגרת גזר הדין על התערבות טיפולית בעניינו, אך תקוותי היא כי ישכיל לעשות כן גם ללא הוראה מפורשת. לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולא, אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים: א. חודש מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו - מיום 15.06.05 ועד ליום 14.07.05, כך שבפועל לא ירצה הנאשם עונש זה. ב. חודשיים מאסר על תנאי למשך שנה מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות כלשהי. ג. פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. הנאשם 3 10. הנאשם 3 אף הוא עולה מחבר העמים, אשר הגיע ארצה בשנת 2001, בהיותו בן 17.5, יחד עם אמו ואחיו הצעיר ממנו. הנאשם 3 שירת בצה"ל שירות צבאי חלקי ושוחרר בשל אי התאמה. מהתסקיר בעניינו עולה כי הנאשם 3 סובל מקשיי קליטה, ובעליית המשפחה ארצה חוו הם קושי ופגיעה דרסטית במעמדם החברתי והכלכלי. אמו של הנאשם 3 סובלת מבעיות רפואיות והוא מהווה משענת ומקור לתמיכה במשפחה. לדבריו, על רקע זה נוצרו העריקויות שלו מהשירות הצבאי. לאחר שחרורו מצה"ל הנאשם 3 עבד באופן רצוף עד למעצרו בגין העבירה דנן. באשר לעבירה דנן, הנאשם 3 נוטל אחריות חלקית לביצועה ולטענתו הותקף במהלך שהותו בבית המתלונן, עת פרצה הקטטה. הנאשם 3 ציין כי היה תחת השפעת אלכוהול ויתכן כי נקט בתגובות אלימות. יחד עם זאת הוא שלל נושא של התמכרות לאלכוהול או סמים ולדבריו נוהג לשתות אלכוהול רק באירועים חברתיים. על פי התרשמות שירות המבחן, הנאשם 3 הוא צעיר בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות ושאיפות נורמטיביות. הוא מתמודד עם קשיים רבים הקשורים בהסתגלותו בארץ ובעבר התקשה, לעיתים, לגבש גבולות פנימיים להתנהגותו. יחד עם זאת, נראה כי הנאשם 3 מודע לבעייתיות זו שבהתנהגותו והוא עושה מאמצים לתפקד באופן תקין. שירות המבחן מצא כי הנאשם 3 מתמקד כיום בעבודתו ובדאגה לצרכיו היום-יומיים ועל כן אינו פנוי רגשית לטיפול. לפיכך, לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו והומלץ להטיל עליו עונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות ומאסר מותנה מרתיע. 11. גיליון הרישום הפלילי של הנאשם 3 הוגש וממנו עולה כי לנאשם 3, לבד מעבירת הנפקדות, יש הרשעה קודמת בגין עבירה של תקיפה סתם שביצע באוגוסט 2004. בגין עבירה זו היא נדון ביום 07/06/07 לחודשיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור את עבירה בה הורשע. בענייננו, אמנם אין המדובר באותה עבירה, אולם הרשעה חוזרת בעבירת אלימות כלפי אדם מצביעה על דפוס התנהגות עברייני מצד הנאשם 3 ולא במעידה חד פעמית שניתן להקל בעונשה. 12. הסניגור טען כי הנאשם 3 חי כיום עם בת זוג ומגדל את ילדה. הוא עובד 12 שעות ביממה על מנת לפרנס את משפחתו ולעזור לאמו בגידול אחיו הצעיר. לטענתו, עונש מאסר ממושך יהיה בו כדי לפגוע בו, בפרנסתו ובפרנסת במשפחתו. כמו כן, לטענתו, יש ליתן משקל לעובדה שהעבירה בוצעה לפני כשנתיים וחצי, עת היה הנאשם 3 צעיר כבן 21. 13. מן הראיות שהובאו בפני התרשמתי כי הנאשם 3 הוא צעיר המתקשה להתמודד עם חבלי הקליטה בארץ. כמו כן נתתי דעתי לכך שהנאשם 3 הוא המפרנס העיקרי במשפחתו וכי כיום הוא דואג גם לפרנסתו של ילד הסמוך על שולחנו. מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מחלקו הפעיל של נאשם זה בעבירה שבוצעה, ובייחוד בחלק האלים שבה. עברו הפלילי של הנאשם, כאמור, מצביע על כי הדרך האלימה והעבריינית אינה זרה לו. מאידך גיסא, כפי העולה מתסקיר שירות המבחן, הוא ער לבעיותיו ועושה מאמצים להימנע מהישנות התנהגות דומה. כמו כן יש לתת את הדעת לכך שממועד ביצוע העבירה, כשנתיים וחצי, לא היה מעורב, ככל הידוע, בפעילות פלילית כלשהי והוא מרוכז בפרנסתו. לאור האמור, ולאחר ששקלתי את נסיבותיו כאמור, לחומרה ולקולא, אני גוזר על הנאשם 3 את העונשים הבאים: א. שלושה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 25/09/05 ועד 02/10/05, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 10/09/07. הנאשם 3 יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 30/10/07 בשעה 08:00 בפני המפקח על עבודות שרות במפקדת מחוז דרום. ב. שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנה מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות. ג. פיצוי למתלונן בסך 1,000 ₪. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט פליליאלימותתקיפה