גזר דין בעבירת ניסיון לחבלה חמורה

להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירת ניסיון לחבלה חמורה:

גזר דין

1.      בכתב אישום מתוקן מיום 12/02/2007 יוחסה לו העבירה הבאה:
ניסיון לחבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).

2.      תחילה כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המקורי, אך לאחר משא ומתן בין ב"כ הנאשם וב"כ המאשימה ובטרם נשמעו עדים בתיק, הגיעו הצדדים להסדר לפיו תוקן כתב האישום, הנאשם חזר בו מן הכפירה, הודה והורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.
בהסדר אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי יוזמן תסקיר שירות מבחן והצדדים יטענו באופן חופשי לעניין העונש, מבלי שמסקנות התסקיר יחייבו מי מהצדדים.

3.      להלן התמונה העולה מכתב האישום המתוקן:
המתלונן, התגורר בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום בכפר דיר חנא. כשבועיים עובר ליום 17/01/06, החל לרצות עונש מאסר בעבודות שירות בבית תמחוי בטבריה (להלן - בית התמחוי).
במשך מספר חודשים עובר ליום 17/01/06, ניטש סכסוך בין המתלונן לבין הנאשם, על רקע חוב כספי של משפחת המתלונן למשפחת הנאשם, ומחלוקות נוספות שהתגלעו ביניהם.
ביום 17/01/06, בסמוך לשעה 6:00 בבוקר, פתח המתלונן את דלת בית התמחוי שהייתה נעולה, נכנס למטבח על מנת לבצע את עבודות הבוקר שהוטלו עליו. באותה עת שהה המתלונן לבד בבית התמחוי. הנאשם נכנס לבית התמחוי, ללא ידיעתו של המתלונן, ניגש אל המטבח והלם בראשו של המתלונן מאחור כשהוא אוחז בחפץ כלשהו. המתלונן הסתובב לכיוון הנאשם. אז הכה אותו הנאשם שנית בראשו. המתלונן איבד את הכרתו. בשלב כלשהו כפת הנאשם את ידיו של המתלונן באזיקי פלסטיק, וכן כפת את צווארו בשני אזיקי פלסטיק נוספים. לאחר מכן עזב הנאשם את המקום והותיר את הנאשם מוטל על הרצפה מחוסר הכרה (להלן - האירוע).
המתלונן התגלה לאחר כשעה, על ידי פועל נוסף של בית התמחוי, שהגיע למטבח והזעיק כוחות הצלה. כוחות ההצלה שהגיעו, חתכו בסכין את האזיקונים, הורידו אותם מעל צווארו וידיו של המתלונן והבהילו אותו לבית החולים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרם למתלונן פצע שפשוף בצווארו ואיבד את הכרתו כאמור.

4.      טיעוני ב"כ המאשימה לעונש:
ב"כ המאשימה ביקשה להדגיש כי איננו עוסקים בעבירת ניסיון שהנאשם הוא שמנע את התממשותה, או שחרטה הביאה אותו למזער את נזקו של המתלונן. הנאשם הורשע בביצוע עבירת ניסיון, אך עלינו לזכור כי מבחינת הנאשם הוא השלים למעשה את כל מה שרצה לעשות על מנת לגרום את הנזק והחבלה החמורה למתלונן. לא בכדי קבע המחוקק עונש שווה למבצעי עבירת ניסיון ולמבצעי העבירה בשלמותה. לשם ההשוואה, גם מאסרים מותנים "מופעלים" שעה שנעברת עבירת ניסיון לעבור את עבירת התנאי, וזאת מאותו הטעם.
האירוע שבפנינו הוא אב טיפוס לעבירות בגינן השווה המחוקק את העונש המרבי על עבירת הניסיון לעונשו של מי שעבר עבירה מושלמת. הענישה אינה בגדר נקמה על נזק שנגרם לגוף, או לרכוש. הענישה נועדה לבטא סלידה מעצם יצירת סיכון לציבור.
על בית המשפט להוקיע את הסיכון לחיים שיצר הנאשם, לא רק במילים מגונות אלא במאסר למשך שנים רבות. על העונש לבטא לא רק הרתעה ליחיד ולרבים, אלא גם הרחקת הנאשם מהחברה על מנת שיפנים את חומרת מעשיו וימנע בעתיד מסיכון חיי אחרים. במידה והנאשם ייענש לקולא, רק בשל אי מימוש הפגיעה המושלמת במתלונן, הדבר ירוקן מתוכן את מילות המחוקק שהשווה עונשי עבירת ניסיון לעונשי העבירה בשלמותה. יודגש כי הנאשם הותיר את המתלונן אזוק, כפות וחנוק, כשהוא מחוסר הכרה. הנאשם לא שם ליבו לפגיעה הגופנית החמורה הצפויה למתלונן. לפיכך, יש לשפוט את מעשי הנאשם בחומרה ובין היתר בשל העובדה שסכסוך פעוט הביא אותו לשימוש באמצעי קיצוני.
שירות המבחן לא נתן המלצה טיפולית. כמו כן, אין בתסקיר פירוט של המניעים לביצוע העבירה.
לסיכום, מבקשת ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם מאסר ממושך בפועל, מאסר משמעותי על תנאי ופיצוי למתלונן.
ב"כ המאשימה הגישה את הודעתו של עדנאן גדבאן מיום 05/02/06, שהיה רופא תורן בסניף מד"א בטבריה ביום האירוע. דר' גדבאן הגיע בבוקר האירוע יחד עם צוות נט"ן לבית התמחוי, בו מצאו את המתלונן שוכב על הרצפה. כשעל גבו וידיו אזיקונים וכן שני אזיקונים נוספים סביב צווארו. לדברי דר' גדבאן, המתלונן היה מעולף, נשימותיו איטיות, לא דיבר. הם חתכו את האזיקונים, נתנו למתלונן חמצן ופינו אותו לחדר מיון בבית חולים פוריה. לדבריו של דר' גדבאן, האזיקונים היו צמודים אך לא עד כדי מניעת כניסת אויר לקנה הנשימה. המתלונן נשם בכוחות עצמו. יחד עם זאת טען דר' גדבאן, כי אם צוות ההצלה לא היה מגיע בחצי שעה הסמוכה לשעת הגעתם, אז היה עלול להיגרם חנק. המתלונן הוגדר במצב בינוני.
לסיכום ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר ממושך בפועל, מאסר משמעותי על תנאי ופיצוי למתלונן.

5.      טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:
ב"כ הנאשם התנגד לקבלת הודעתו של דר' גדבאן, שלדידו הוגשה בניגוד לסעיף 24 לפקודת הראיות.
בדו"ח האשפוז של המתלונן מתואר שהנזק שנגרם למתלונן הוא פצע שפשוף בצווארו. על פי עדויות שהובאו, המתלונן לא היה מצוי בסכנת חיים. ב"כ הנאשם הפנה לעדותה של דר' קלאודיה סימסולו, ממלאת מקום מחלקה פנימית בבית חולים פוריה, מיום 18/09/06 אליה הגיע המתלונן לטיפול, על אף שדר' סימסולו אינה זוכרת את המתלונן ספציפית. בראשו של המתלונן לא נמצאו סימני חבלה. הסימן היחיד שנמצא על גופו היה פצע שפשוף בצווארו. לדברי דר' סימסולו, לא יתכן שאדם יקבל מכה חזקה בראש ולא יהיו סימנים בראשו. מכה חזקה בראש שמותירה סימנים נעשית בדרך כלל בעזרת מכשיר. מכה שנעשית בעזרת היד או כל איבר גוף אחר, לרוב חלשה יותר ויתכן כי לא תשאיר סימן בראש הקורבן.
לדברי הסניגור, הנאשם הנו בחור צעיר, זך כשלג. זוהי היתקלותו הראשונה עם החוק. הנאשם היה במעצר כחודש עקב האירוע. בהמשך שוחרר למעצר בית למשך למעלה משמונה חודשים. לא נרשמה לנאשם כל הפרה והוא למד, הן מתקופת המעצר והן מתקופת מעצר הבית, לקח משמעותי, כפי שגם צוין בתסקירו. הנאשם הביע חרטה כנה ועמוקה. הנאשם מכה על חטא, ומבטיח להדיר רגליו מכל סביבה עבריינית, וגם זאת עולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו. ב"כ הנאשם מפנה לתסקיר לעניין מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם וכן לחוויות הקשות אותן חווה בילדותו.
ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצתו של שירות המבחן, ולהימנע מלהטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, והסיבות לכך מפורטות בתסקיר.
ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי בין הנאשם לבין המתלונן נערכה סולחה, בסיוע המשפחות, בחלוף תקופה קצרה מיום האירוע. המתלונן טרח והגיע לתחנת המשטרה בטבריה על מנת לבטל את התלונה שהגיש כנגד הנאשם.
לסיכום ביקש ב"כ הנאשם להימנע מלהטיל על הנאשם מאסר בפועל, להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, בעברו הנקי ובגילו הצעיר. ב"כ הנאשם ביקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל שלא יעלה על שישה חודשים, שירוצה בעבודות שירות. מאסר על תנאי משמעותי צופה פני עתיד שיהווה חרב מעל צווארו של הנאשם וימנע ממנו לחזור ולבצע את אותן עבירות.

6.      תסקיר שירות המבחן:
הנאשם, בן 23, רווק, לדבריו לא למד בבית ספר ונותר אנאלפבית. כיום נתון במעצר בית. עד לאירוע עבד במאפיה. משפחתו מהכפר עראבה. הוריו גרושים, ולהם עשרה ילדים משותפים. פרט לנאשם ושניים מאחיו, כל שאר האחים נשואים ובעלי משפחות. שני אחים עובדים והשאר מובטלים. הנאשם סיפר כי אביו נטש אותם לפני כתשע שנים, נישא לאשה אחרת, ומכר ציוד כבד שהיה בבעלות המשפחה, בו עבדו האב ובניו. עוד סיפר הנאשם, כי מאז שאביו נטש אותם ובהיותו בן 10 יצא לשוק העבודה, ועבד במאפיה שנים רבות. במשך שנות עבודתו נוצל כלכלית על ידי מעבידו ששילם לו 250 ₪ לחודש.
אביו גירש את ילדיו מהבית. הנאשם סיפר כי מגיל צעיר היה עד לאלימות אביו כלפי אמו, דבר שהותיר בו תחושת פגיעות ממשית המעוררת אצלו חרדה. אמו ואחותו שהו תקופה במקלט לנשים מוכות. הנאשם סיפר שלו ולאחיו אין קשר עם האב. האם עקרת בית. עקב נטישת האב את המשפחה, נותרה המשפחה בחובות כבדים, כך שנאלצו למכור את ביתם. התגוררו תקופה בתנאי שכירות קשים. לאחר מאמצים בנו יחד יחידת דיור, ללא היתר בניה ועקב זאת מתנהלים נגדם הליכים משפטיים.
הנאשם סיפר כי סובל מכאבים בחזה ומחרדות ועל רקע זה מקבל טיפול תרופתי. הנאשם הציג על כך אישורים רפואיים שמהם עולה כי הוא סובל מלחץ דם גבוה ומהתקפי חרדה. הנאשם היה בבדיקה פסיכיאטרית ולדבריו הוא מקבל לפעמים טיפול תרופתי להרגעה במקרים של התקפי חרדה עזים.
הנאשם קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירה. לדבריו, משפחת המתלונן הייתה חייבת לו 300 ₪ ועל רקע זה התגלע הסכסוך ביניהם. הנאשם הביע חרטה עמוקה וסיפר כי למד לקח לעתיד, בפרט לאחר מעצרו כשלושה שבועות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם שרוי בחרדה מתוצאות ההליך המשפטי המתנהל נגדו. עם זאת, ניכר כי הוא מתקשה לשתף במניעיו לביצוע העבירה וניכר כי נמנע מחשיפה רגשית והתבוננות עמוקה במעשיו והשלכותיהם. לנאשם אין עבר פלילי וזו אכן הסתבכותו הראשונה עם החוק.
שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר, חרדתי, שגדל והתפתח בתנאי מצוקה כלכלית ורגשית. כיום מצוי הנאשם במצוקה רגשית עמוקה נוכח ההליך הפלילי המתנהל נגדו בתיק שלפנינו. חלק ניכר ממצוקתו כיום קשור לחוסר הוודאות שחש בקשר לתוצאות ההליך דנן. במהלך השיחה, הנאשם היה בחרדה שהקשתה על רמת פתיחותו והשיתוף מצידו.
הנאשם אמנם קיבל אחריות על ביצוע העבירה, וביטא חרטה, אולם נסיבות ביצועה מעלים ספקות לגבי רמת פתיחותו ויכולתו להתחבר משמעותית למעשיו והשלכותיהם.

חומרת העבירה ונסיבותיה, וכן אי חשיפת מניעי הנאשם לביצוע העבירה, מנעו משירות המבחן להמליץ על החלטה טיפולית. שירות המבחן המליץ כי במסגרת גזר הדין יחויב הנאשם בפיצויים למתלונן, אותם יוכל לשלם לאחר ריצוי עונשו וכאשר ישתלב חזרה בשוק העבודה.

7.      דברי הנאשם:
הנאשם ביקש להקל עימו בעונש, הבטיח שלא יחזור על מעשיו ואמר שרוצה לפתוח דף חדש, לבנות בית ולהתחתן כמו כולם.



8.      שיקולי ענישה:
א.      מעשיו של הנאשם כמפורט בכתב האישום המתוקן, חמורים מאוד, במיוחד נוכח העובדה כי לא קדמה למעשיו התגרות כלשהי מצד המתלונן. הנאשם תכנן מראש את מעשיו, ידע היטב מה בכוונתו לעשות, ואף הגיע בשעת בוקר מוקדמת למקום עבודתו של המתלונן כשהוא מצויד באזיקונים. נראה גם כי הנאשם ידע את סדר יומו של המתלונן ואף התאים את מעשיו ללוח הזמנים של המתלונן, כך שידע בדיוק את העיתוי הנכון למימוש תוכניתו. הנאשם תקף את המתלונן מאחור, הלם בראשו, בלא שהייתה למתלונן אפשרות להתגונן וכשהמתלונן הסתובב לעברו, הלם הנאשם שנית בראשו של המתלונן. כשהמתלונן שכב על הרצפה מחוסר הכרה, כבל אותו הנאשם באזיקים בידיו וסביב צווארו והותיר את המתלונן במצב זה, כשהוא אדיש לגורל המתלונן. אמנם הסימן שנותר בגופו של המתלונן היה פצע שפשוף בצוואר, אך במצב בו הותיר הנאשם את המתלונן מחוסר הכרה וכבול באזיקים כנ"ל, יכול היה האירוע להסתיים בצורה טרגית והנאשם היה אדיש לתוצאה כזו. מעשיו אלה של הנאשם הם אכזריים וחמורים שרק בנס לא הסתיימו באסון.

בית המשפט העליון נתן זה מכבר את דעתו לחומרת מעשי האלימות, שלצערנו, התרחשותם בשנים האחרונות בארץ הפכה לדבר שבשגרה וכן לעונש הראוי שיש להטיל בגינם עם דגש על שיקולי ההרתעה והגמול.

"למרבה הדאבה, האלימות עליה אנו מתבשרים חדשות לבקרים, הפכה למגפה של ממש, ורבים הם המקרים בהם נעשה שימוש אף בנשק חם וקר כדי ליישב סכסוכים של מה בכך. את תוצאתה של תופעה קשה זו שילמו רבים, בעיקר צעירים, בחייהם, ובעקבות כך נחתו אסונות על משפחות שלמות המתקשות להתמודד עם האובדן והשכול. כדי להדביר תופעה זו נדרשים, בראש ובראשונה, אמצעיים חינוכיים, אולם גם לבתי המשפט נועד תפקיד חשוב, באשר לידם נמסר מכשיר ענישה בו יש לעשות שימוש גם למטרות של מניעה והרתעה, ולעיתים בכל עוצמה, כי אפשר שבדרך זו ייחסכו חיים או תימנע פגיעה אנושה מאחרים" (ראה ע"פ 6112/04 מוטי עבודי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 849).

ב.      עם זאת, שומה על בית המשפט לבדוק כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו. במלאכת גזירת העונש על בית המשפט לאזן נכונה בין כל שיקולי הענישה הרלבנטיים. על בית המשפט לקחת בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו, הרקע לביצוע העבירה ועוד.
על בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם מי שמפר חוק בצורה בוטה. אמנם נערכה סולחה בין המתלונן לנאשם בתמיכת משפחות השניים, והמתלונן אף סר לתחנת המשטרה בטבריה על מנת לבטל התלונה. ברם, על בית המשפט להעביר מסר לציבור בכללותו ומסר הרתעתי לעבריינים פוטנציאליים וכן העברת מסר חינוכי לכלל הציבור, על מנת שידע כי חברה מתוקנת לא תשלים עם התנהגות בריונית של הפרט.

"אדם העושה מעשה רע, מעשה הפורע סידרי חברה, חייב לדעת כי החברה תשיב לו כגמולו. מעשה רע ייגמל בעונש קשה, מעשה רע מאוד ייגמל בעונש קשה מאוד". (ראה ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' ירון רייכמן, תק-על 2005(1), 1224).

עשיית סולחה כוחה יפה במישור היחסים שבין המתלונן לנפגע אך אין בה כדי לבטל את הצורך בהעברת המסר הדרוש לציבור ולעברייני אלימות פוטנציאליים אחרים.

ג.      ב"כ הנאשם טען כי שירות המבחן המליץ שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל. דבריו אלה של ב"כ הנאשם אינם מדויקים. שירות המבחן ציין כי שליחתו של הנאשם למאסר בפועל עלולה, וגם זאת לא בהכרח, להותיר את הנאשם במצוקה רגשית ולהעצים את התקפי החרדה מהם הוא סובל.
מן התסקיר עולה, כי הנאשם אמנם לקח אחריות על מעשיו, אך לא פרט את מניעיו לביצוע העבירה. בנקודה זו הנאשם לא הביע פתיחות. שירות המבחן לא המליץ המלצה טיפולית.


מהתסקיר עולה אמנם, כי נסיבות חייו של הנאשם קשות כפי שציין בא כוחו וכי הנאשם נעדר עבר פלילי אך אין בכך כדי להצדיק את מעשיו החמורים של הנאשם שבוצעו בשל חוב כספי פעוט של 300 ₪.

ד.      הנאשם הורשע בניסיון לחבלה חמורה. סעיף 34ד לחוק העונשין קובע כדלקמן:
"תחולת דין העבירה
מלבד אם נאמר בחיקוק, או משתמע ממנו אחרת, כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה המושלמת חל גם על ניסיון, שידול, ניסיון לשידול או סיוע".
העונש המירבי הקבוע בצד העבירה בה הורשע הנאשם הוא שבע שנות מאסר. מכאן שהעונש הקבוע בצידה של עבירת הניסיון לחבלה חמורה לפי סעיף 34ד הנ"ל הוא שבע שנות מאסר.

9.      לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בעברו הנקי של הנאשם ובהודאתו, אני מטיל על הנאשם עונש כדלהלן:
א.      מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים.

ב.      מאסר על תנאי למשך 36 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירת אלימות כלשהי.

ג.      בשל מצבו הכלכלי אינני מטיל על הנאשם קנס או פיצויים.

10.      זכות ערעור תוך 45 יום.

11.     ניתן לפרסם את גזר הדין.

12.      והודע לנאשם וב"כ הצדדים.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון