להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירת גניבת בקר: גזר - דין מבוא: כתב האישום המתוקן מיחס לנאשם, את העבירות הבאות, בשני אישומים שונים. באישום הראשון יוחסו לו העבירות הבאות: א. מעשי פזיזות ורשלנות - עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק" ); ב. גניבת בקר - עבירה לפי סעיף 393א לחוק; ג. איסור התעללות - עבירה לפי סעיף 2(א) + 17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד - 1994; ד. איסור הובלת בקר ללא היתר - עבירה לפי תקנה 19 לתקנות מחלות בעלי - חיים (רישום, סימון והובלה של בקר), תשל"ו - 1976 + סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה - 1985; ה. הובלת בעלי חיים ברכב - עבירה לפי תקנה 3 לתקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), תשמ"ב - 1982 + סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה - 1985; ו. קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ז. היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק; ח. סטיה מנתיב נסיעה - עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ו- סעיף 68 לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); ט. הסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה; ואילו במסגרת האישום השני יוחסו לנאשם העבירות הבאות: י. איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק; יא. העלבת עובד ציבור, - עבירה לפי סעיף 288 לחוק; יב. נהיגה בטרקטורון ללא קסדה ובכביש ראשי, - עבירה לפי תקנה 39 ג' (א)+(ד) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה; יג. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק; מכתב האישום עולה, כי ביום 12.9.07, או סמוך לו, קשר הנאשם קשר עם X (להלן: "תאמר"), ועם X (להלן: "סאגר"), לגנוב גניבת בקר אשר רעה בשטח מרעה מגודר הסמוך לקיבוץ כפר סאלד (להלן: "שטח המרעה") (להלן: "הקיבוץ"). לשם מימוש הקשר, הגיעו הנאשם, תאמר וסאגר (להלן: "השלושה"), ביום 12.9.07 בשעות הצהריים, ברכב מסוג רנו קנגו, אל שטח המרעה בכוונה לגנוב ממנו עגלים. השלושה חתכו חלק מהגדר המקיפה, כדי שיוכלו להכנס לשטח ולהוציא את העגלים. תאמר המתין ברכב ואילו הנאשם וסאגר נכנסו לשטח המרעה, בו היה הבקר ותפסו שלושה עגלים, כפתו את רגליהם והעמיסו אותם על הרכב שהמתין מחוץ לשטח המרעה. תאמר וסאגר חזרו לשטח המרעה והנאשם נהג ברכב לשער הכניסה. בהגיעו לשער, העמיסו תאמר וסאגר עגל נוסף לרכב. השלושה עזבו את המקום, כשהנאשם נוהג ברכב, תאמר יושב לידו וסאגר יושב מאחור. ניר בס (להלן:"ניר"), מנהל ענף הבקר של הקיבוץ. הבחין בגניבת הבקר והזעיק את עמירן שוסטר (להלן: "עמירן"), רב"ש הקיבוץ. עמירן הגיע לשטח המרעה, ברכב מסוג טנדר מזדה. כשהבחין ברכב, חסם עם רכבו את השביל. השלושה הבחינו כי רכבו של עמירן חוסם את דרכם, על כן עקפו אותו, נסעו באופן מסוכן מצידו הימני של המדרון. בפרדס הם הורידו את העגלים שגנבו, והמשיכו בדרכם לעבר כביש 918. עמירן הודיע לניר כי הרכב חמק ממנו לכן חסם ניר את השביל עם רכבו. השלושה הבחינו ברכב הטיוטה, ובתגובה לכך הגבירו את מהירות הנסיעה ועקפו את רכבו של ניר על השוליים, במרווח הצר שבין הגדר לבין רכבו החוסם של ניר. השלושה המשיכו בנסיעה מהירה עד לכביש 918, ניר דלק אחריהם ברכבו. בהגיעם לצומת הפונה לכיוון קרית שמונה, פנו השלושה בפראות שמאלה ולא נתנו זכות קדימה לכלי רכב שהגיעו מכיוון קיבוץ דפנה. השלושה המשיכו בנסיעה פרועה לכיוון קרית שמונה ובאזור מחלף הגושרים, עקפו מספר כלי רכב, תוך חציית קו הפרדה רצוף וגרמו לכלי רכב שבאו ממול לסטות לשוליים, כדי שלא להתנגש בהם. כשהגיעו השלושה לצומת הצפוני של בית הלל, נסעו על השוליים ועקפו כלי רכב מצד ימין, עד שפנו ימינה לכיוון כפר יובל. בהמשך ביצעו פרסה ונסעו לכיוון קרית שמונה, עד שנעלמו משדה ראייתו של ניר. כתוצאה מכך, אחד מארבעת העגלים לא אותר ועגלה נוספת (מבין אלו שהושארו בפרדס) מתה למחרת. מן האישום השני עולה כי, ביום 10.8.07, נהג הנאשם בטרקטורון בכביש הראשי בכפר טובא, ללא קסדת מגן לראשו. השוטר משה אלמליח (להלן: "השוטר"), הורה לנאשם לעצור. הנאשם לא שעה להוראת השוטר ועשה לעברו תנועות מגונות ותנועה של אקדח. הנאשם התקרב אל עבר השוטר ואיים עליו מילולית. בהמשך סימן הנאשם לעבר השוטר בתנועת אגרוף מאיימת ותנועה של אקדח. השוטר הורה לנאשם לעצור, אך הנאשם לא ציית להוראתו ונמלט מהמקום. בישיבת יום 5.10.07, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו. לבקשת הנאשם הוזמן תסקיר מבחן. טיעונים לעונש: (א) ב"כ המאשימה טען כי, מעשיו של הנאשם חמורים עד מאד. בערב ראש השנה הגיע הנאשם יחד עם האחרים אל המרעה, על מנת לגנוב בקר. אין ספק כי אלמלא היה נתפס בשעת מעשה, לא היתה נחשפת זהותם של המבצעים. על מערכת המשפט לתת מענה אמיתי למלחמה בפשיעה, בפרט כאשר מדובר במכת מדינה. ראוי כי בתי המשפט, כמו גם גופים נוספים, ירתמו למאבק. התופעה של גניבות בקר קלה לביצוע, קשה ללכידה. עונשים סלחניים שהוטלו בעבר, לא תרמו למלחמה בתופעה, הפגיעה האנושה בענף הבקר, מחייבת גם את בתי המשפט להמחיש לציבור, כי הפשע בתחום זה אינו משתלם. לפיכך, יש להעלות באופן משמעותי את רף הענישה, על מנת לנסות ולמגר התופעה. הסיכוי לתפוס את גונבי הבקר הפועלים לרוב במקומות נידחים, כרפתות וכמכלאות בקר מעטה מאוד לכן, יש חשיבות מיוחדת לצורך בהרתעה. הרתעת היחיד והרבים הינה אולי הפתרון האחרון שיאפשר לחקלאים לגדל את עדרם ללא מורא. העובדה כי אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות, אינה יכולה להעניק לו "תעודת ביטוח" מפני עונשי מאסר. לחובת הנאשם רישום פלילי קודם, בגין עבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. רק בעקבות המלצת שירות המבחן, החליט בית המשפט השלום בצפת שלא להרשיעו, על מנת שלא לפגוע בגיוסו לצבא והוא נדון שם לשל"צ. עד היום טרם התגייס לצבא. אין להתעלם מעבירות התעבורה והנסיעה הפרועה של הנאשם בניסיונו להימלט, לאחר שנתפס. הנאשם יחד עם חבריו נסעו על פני קילומטרים רבים באורח מסוכן, חסר אחריות שיש בו כדי לסכן משתמשים אחרים בדרך. עוד הפנה ב"כ המאשימה לחומרת העבירות, באישום הנוסף, בו הורשע הנאשם ואשר מצביע על זלזול בחוק ובאוכפיו. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ההולם את חומרת מעשיו המתחייב משיקולי הענישה שאותם ביקש להעדיף, מאסר מותנה ממושך, קנס, שלילת רישיון נהיגה ופיצוי כספי לקיבוץ כפר סאלד. (ב) מנגד, ב"כ הנאשם ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם. העבירה של גניבת הבקר לא צלחה, והנאשם נותר בלא שלל העגלים. דבר שיש בו כדי לבסס אבחנה מאד חשובה בין המקרה הנדון לאלה אליהם הפנה ב"כ המאשימה. שיקול נוסף לקולא הינה העובדה כי נאשם אחר בפרשה אשר חלקו אינו נופל מחלקם של שני הנאשמים,לא הועמד לדין כלל. הנאשם צעיר, שהתמיד בעבודתו. לנאשם אין עבר פלילי מכביד, מלבד רישום ואי הרשעה. שירות המבחן הגיש תסקיר והמליץ על ענישה בדרך של עבודות שירות. הסניגור, ביקש להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, כדי למנוע מהנאשם לאמץ דפוסי התנהגות שליליים בין כתלי הכלא. הסניגור הפנה אל מקורות המשפט העברי, אשר התריעו מפני השימוש במאסר כאמצעי ענישה, מן הטעם כי אינו עולה בקנה אחד עם כבוד הבריות. כנגד תורת ההרתעה, קיימת תיאורית השיקום. העונש לעולם אינו מהווה מטרה בפני עצמה, ותכליתו הינה מניעת החטא. עיקרון השיקום הוכר כתיאורית ענישה ראשונה במעלה, העומדת בבסיסן של שיטות משפט פליליות מודרניות רבות. החמרת יתר בעונשו של אדם ללא עבר פלילי משיגה רק תוצאה הפוכה. אל לו לבית המשפט להזניח את הפן הטיפולי אליו מכוון שירות המבחן. תסקיר שירות המבחן: מן התסקיר למדתי כי הנאשם רווק בן 20, בן למשפחה ברוכת ילדים המונה שמונה אחים ושני הורים. האב אושפז לעיתים במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים, עקב פגיעת ראש כתוצאה מתאונת דרכים. כיום מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה. האם עקרת בית מסורתית. הנאשם אשר עבד עד למעצרו במפעל אקרשטיין, ניסה לקבל על עצמו תפקיד הורה בשל הליקוי בתיפקוד ההורים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד והשיג תעודת בגרות חלקית. לדבריו, ביקש להתגייס לצבא ובקשתו לא נענתה. הנאשם נטל אחריות חלקית על ביצוע העבירות וטען כי אכן ניסו לגנוב עגלים, אך טען כי לא נהג ברכב בצורה מסוכנת ברכב, אלא ברכב נהג אחד משותפיו לעבירה. באשר לאישום השני טען כי התלוצץ עם השוטר ולא התכוון לפגוע בו, או לברוח ממנו. הנאשם חש בושה וחרטה על מעשיו במיוחד כאשר אביו התאשפז לאחר האירוע, כך לדבריו. שירות המבחן סבר כי הנאשם צעיר בעל חשיבה קונקרטית ודלה. הנאשם לא ביטא צורך טיפולי, לפיכך, נמנע קצין המבחן מהמלצה טיפולית. שרות המבחן סבר, כי מאסר בפועל ייצור רגרסיה ויפגיש את הנאשם עם דמויות שליליות בשלב בו מגבש זהותו, ועל כן המליץ שירות המבחן על מאסר שירוצה בעבודות שירות. עלי לציין, כי תסקיר המבחן אינו מביא לידי ביטוי את חומרת העבירות, כן אינו מתייחס לאחריות החלקית שהנאשם נטל והכחשתו חלק מן העבירות. אין בתסקיר כל התייחסות לאספקט הציבורי ולאלמנט ההרתעתי הן לנאשם זה ולציבור כולו ועל כך יש להצטער. שיקולי ענישה: אין ספק כי, העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות ביותר. תחילת העבירות במעשה נפשע של גניבת ארבעה עגלים והמשכו בעבירות הקשות שנעברו תוך כדי נסיונו להמלט בנהיגה פראית ומסכנת חיי אדם. העבירות החקלאיות אותן ביצע הנאשם יחד עם אחרים גורמות פגיעה קשה בחקלאים הטורחים ועמלים במהלך חודשים רבים להביא פרנסה לביתם. נאשם זה עם אחרים במחי יד אחת נוטל לידיו עמלם של החקלאים ישרי דרך. וכאילו לא די בעבירות קשות אלה הנאשם גם סיכן את כל המשתמשים האחרים בדרך בעת נסיעתו הפרועה והכל כדי להימלט. גם התנהגות הנאשם באישום השני, מלמדת שהוא מזלזל ברשויות אכיפת החוק. הנאשם בחר להימלט מהשוטר, תוך שהוא מאיים עליו הן מילולית והן תוך עשית סימנים מפחידים, אלה מלמדים על מסוכנותו של הנאשם. גניבות בקר הפכה למגיפה במקומותינו. חקיקתו של סעיף 393 א' לחוק העונשין באה על רקע הניסיון להילחם בתופעה זו. המחוקק הביע דעתו בתיקון מחמיר לחוק העונשין, נוכח הצורך להתמודד עם התופעה הקשה. (להרחבה בעניין זה ראה דברי בגזר הדין מיום 12.6.06 בעניינו של גריפאת ת.פ 1038/06 מדינת ישראל נ' גריפאת, (לא פורסם)). החמרה בענישה בה נוקטים בתי המשפט בשנים האחרונות ביחס לגנבי הבקר, אף היא פרי ניסיון להילחם בתופעה שהפכה למכת מדינה. צדק רב יש בדברי ב"כ המאשימה, לפיהם עבירת גניבת הבקר קלה יחסית לביצוע, וגורמת נזק עצום לחקלאים, ולכידתם של העוברים אותה - היא מלאכה קשה. בפועל מבוצעות גניבות בקר רבות מאוד הגורמות נזק עצום לחקלאים ולכלל האזרחים. העברינים מבצעים גניבות אלה ללא רתיעה, בין השאר, בשל מודעותם למשאביה המוגבלים של המשטרה, אשר אינה יכולה להקציב כוחות משמעותיים שיגנו על רכוש החקלאים, והחקלאים נאלצים לעשות זאת בעצמם ועל חשבונם. באשר לנסיבותיו האישיות: הנאשם צעיר לימים בן 20.עבד לפרנסתו עד ליום ביצוע העבירות, וניהל אורח חיים נורמטיבי. פרט לרישום פלילי ללא הרשעה בגין, תקיפת שוטר וגרימת נזק לרכב במזיד, בגינו נדון לשל"צ. על אף שנסיבותיו האישיות של הנאשם נמנות לזכותו, אין להתעלם מפני האינטרס הציבורי והצורך בהרתעה. בפרט דרושה הרתעתו של נאשם זה אשר מיוחסת לו נהיגה פרועה בה הודה. כן מיוחסת לו עבירה נוספת ובזאת יש להבדילו מהנאשם הנוסף בפרשה זו. באי כח הצדדים, כל אחד מהם, הניחו לפתחו של בית המשפט אסופה של אסמכתאות. עיון באסופת אסמכתאות שהגיש ב"כ המאשימה מעלה כי, הוטלו עונשי מאסר לתקופות ארוכות. מנגד, ב"כ הנאשם הפנה לכך כי בתי המשפט השונים, לרבות בית המשפט העליון, גזרו בעבירות דומות, עונשי מאסר לתקופות קצרות וחלקן אף הומרו בעבודות שירות. ברור, כי בשיטתינו האינדיבידואלית יש לבחון כל מקרה לנסיבות המעשה והעושה. ובעניננו כפי שמנינו לזכות הנאשם נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להתחשב לקולא. יודגש עוד, כי במסגרת השיקולים נזכור, כי בעבר נקט בית המשפט כלפי הנאשם גישה מקלה שאינה מתיישבת עם חומרת מעשיו לשם שיקומו. אולם הנאשם לא נרתע ושב לבצע עבירות חמורות תוך הפגנת חוסר אחריות וזלזל ברשויות אכיפת החוק, דבר המעיד על התנהגות בלתי אחראית, בלתי שקולה ושלוחת רסן, על כן יש להרתיעו. אשר על כן, ולאחר ששקלתי הן לקולא והן לחומרא את טיעוני הצדדים, נתתי דעתי לנסיבות המקרה. הנני גוזרת על הנאשם בגין כל העבירות שהורשע בהן את העונשים הבאים: (א) 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. (ב) מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים והתנאי הוא, שבמשך שנתיים מיום שחרורו, לא יעבור הנאשם על עבירות בהם הורשע בתיק זה, למעט עבירות התעבורה, העלבת עובד ציבור ואיומים. כן למעט העבירה של איסור הובלת בקר ללא היתר. (ג) הנני פוסלת את הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים מיום שחרורו מן המאסר שהוטל בתיק זה. (ד) הנאשם ישלם קנס בסך 5,000 ₪, או 60 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם בתוך 60 יום מיום שחרורו ב-10 תשלומים שווים ורצופים, בכל 15 לחודש. (ה) הנאשם ישלם לקיבוץ פיצוי על סך 10,000 ₪. סכום זה ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מתום 60 יום מיום שחרורו ובכל 1 לחודש. בעלי חייםמשפט פליליענף הבקרגניבה