בקשה לקביעת תנאי שחרור

להלן החלטה בנושא בקשה לקביעת תנאי שחרור:

החלטה

רקע
לפניי שתי בקשות. הראשונה, בקשה לקביעת תנאיי שחרור בב"ש 91877/07 והשנייה, בקשה למעצר עד תום ההליכים בב"ש 92047/07. הסיבה לכך שתלויות ועומדות שתי בקשות אלו במקביל היא שהמשיב הואשם במקור בעבירות סמים ומשפטו מתנהל, כאשר הוא היה עצור כמעט תשעה חודשים. ערב סיום תשעת החודשים העיד בתיק הסמים אדם בשם מיכאל גולדשטיין, שהיה עד התביעה המרכזי כנגד המשיב בתיק הסמים וסירב לענות לשאלות שהופנו אליו. בדיון בבית המשפט העליון בנוגע להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים ולאור המצב הראייתי הבעייתי שהיה בתיק הסמים באותה עת, הגישה המדינה בקשה לשחרור המשיב. זוהי הבקשה לקביעת ערובות בב"ש 91877/07. במקביל, התנהלה חקירה כנגד המשיב בחשד לשיבוש הליכי משפט. על-פי כתב האישום שהוגש (ב"ש 92047/07) ניסה המשיב להניא את עד התביעה המרכזי נגדו, אותו גולדשטיין, מלמסור את עדותו. בבקשה זו מתבקש מעצר עד תום ההליכים.

ב"ש 91877/07
בבקשה זו נקבעו ערובות על-ידי כב' השופט נויטל, אלא שהמשיב לא עמד באותן ערבות. לב"כ המשיב היו השגות לעניין הערובות, אולם לאור העובדה שקיימת גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אדון תחילה בבקשה זו, שכן אם אורה בה על מעצרו של המשיב יתייתר ממילא הדיון בערבויות ובבקשה זו.

ב"ש 92047/07
בבקשה זו נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיב מואשם, כאמור, כי במסגרת ההליך בתיק הסמים (להלן: "תיק הסמים" או "התיק העיקרי") ניסה להעביר בשתי הזדמנויות שונות סכומי כסף שונים לעד התביעה המרכזי, גולדשטיין, כדי להניא את עד התביעה המרכזי מלהעיד נגדו. המשיב מואשם בעבירות של הדחה בעדות על-ידי מתן טובת הנאה; הדחה בעדות; שיבוש מהלכי משפט; קשירת קשר לביצוע פשע (שיבוש מהלכי משפט והדחת עד בנסיבות מחמירות) וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הצדדים בבקשה זו חלוקים הן על הראיות לכאורה והן על עילת המעצר ותנאיי השחרור.

ראיות לכאורה
על-פי כתב האישום, בתקופה הרלוונטית היה נתון המשיב במעצר בבית המעצר ניצן, באותה עת ייצגה את העד גולדשטיין, שגם הוא היה נאשם בפרשת הסמים, עו"ד קטי צווטקוב, מטעם הסניגוריה הציבורית. המשיב פנה למכרו, מנשה עמרה (להלן: "עמרה") וביקש ממנו להעביר סכום כסף של 5,000 ₪ במזומן למשרדה של עוה"ד צווטקוב, כאשר הנחה את עמרה לומר כי הכסף מיועד לגולדשטיין וכי מדובר במשכורת שקיבל גולדשטיין מהחניון בו עבד קודם למעצרו. ביום 10.12.06, בשעה 13:45 טלפן אסף שמייב (להלן: "ארכדי") המוכר למשיב ולגולדשטיין, למזכירתה של עו"ד צווטקוב (להלן: "המזכירה"). ארכדי אמר לה כי יגיע למשרד שליח עם כסף, שהוא משכורתו של גולדשטיין ושגולדשטיין צריך לקבלו. עורכת הדין הכירה את ארכדי שפעל בשליחותו של גולדשטיין. באותו היום, בשעה 15:00 לערך, הגיע עמרה למשרדה של עו"ד צווטקוב, טלפן למזכירה וביקש ממנה לרדת ולקבל מידיו מעטפה, ומסר לה אכן מעטפה ובה 5,000 ₪. מאוחר יותר באותו היום, כאשר נודע לעו"ד צווטקוב על מסירת הכסף, טלפנה לארכדי ודרשה ממנו להגיע למשרדה ולקחת את הכסף, וארכדי עשה כן למחרת היום.

לאחר מספר חודשים, ביום 26.4.07, העיד גולדשטיין כעד תביעה בתיק העיקרי וסירב לענות על שאלות בחקירה נגדית. בערך באותו מועד טלפן המשיב לעמרה וביקש ממנו לגשת לעו"ד מטלון ולקבל ממנו סכום של 3,500 ₪. ביום 29.4.07 עמרה עשה כן, קיבל מעו"ד מטלון שיק על סך 3,500₪, פרט אותו, נטל לעצמו 500 ש"ח ואת שאר הכסף שם במעטפה. על פי כתב האישום, המשיב חיפש אדם שיעביר את הכסף לגולדשטיין ומשלא מצא מי שיעשה זאת ביקש מעמרה לקחת את הכסף ולהעבירו שוב למשרדה של עו"ד צווטקוב. עמרה עשה כן (ביום 30.4.07) אך המזכירה הפעם סירבה לקבל מידיו את הכסף. לאחר שדיווח על כך עמרה למשיב, ביקש המשיב מאדם אחר, גילי באשא, להעביר את הכסף למשרדה של עו"ד צווטקוב. עמרה העביר לגילי את הכסף והנחה את גילי לומר כי הכסף נאסף עבור גולדשטיין על ידי חבריו. גילי עשה כן, אך עו"ד צווטקוב סירבה לקבל את הכסף. המשיב, שהתבררה לו עובדה זו, אמר לגילי באשא כי ישלח אדם לקחת ממנו את הכסף, כעבור מספר ימים טלפן לגילי אדם בשם יורי וגילי מסר ליורי את הכסף. על פי כתב האישום, נסיונותיו של המשיב להעביר כסף לגולדשטיין היו במטרה להניא אותו מלהעיד כעד תביעה מרכזי בתיק העיקרי.

טענות הצדדים
ב"כ המבקשת, עו"ד יבין, טענה כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס שני האישומים כנגד המשיב. ב"כ המשיב, עו"ד קליין, טען כי אין ראיות לכאורה לגבי שני האירועים. אשר לאירוע הראשון בו נטען כי המשיב העביר, באמצעות עמרה 5,000 ₪ עבור גולדשטיין למשרדה של עורכת הדין צווטקוב - לדברי ב"כ המבקשת, החקירה נפתחה כאשר עו"ד צווטקוב פנתה לרשויות בעקבות הנסיונות להעביר אליה כסף מזומן עבור מרשה, גולדשטיין וזאת בפעם השניה. לדבריה עמרה קושר את המשיב להעברה הראשונה, שאותה מכחיש המשיב לחלוטין. עמרה הוא חבר של המשיב, ומעידה על כך העובדה שהוא אף נשלח, ע"י המשיב לאסוף ראיות במדריד לצורך התיק העיקרי; עמרה מבצע שליחויות שונות עבור המשיב, והוא גם יושב באולם של כב' השופט כספי, במהלך הדיונים בתיק העיקרי ומכחיש, לשאלת השופט כספי את היותו קשור לתיק. עובדה זו אושרה ע"י ב"כ של עמרה בבקשת המדינה בעניינו להורות על המשך שיחרורו בתנאים (פרוטוקול הדיון לפני כב' השופט נויטל מיום 20.6.07, עמ' 1, ש' 12). במצב דברים זה יש לקבל את עדותו לפיה המשיב הוא זה שהורה לו להעביר כסף לגולדשטיין בפעם הראשונה. אשר לאירוע השני, בו נטען כי המשיב ניסה להעביר לגולדשטיין סכום של 3,500 ₪ - במקרה זה, לטענת ב"כ המבקשת, המשיב מודה בכך שביקש מעמרה לקחת מעו"ד מטלון סכום כסף מסוים ולהעבירו לגולדשטיין. ההסבר שנתן המשיב לכך, לפיו התבקש לעשות כן על ידי אדם אחר, שאת שמו לא מסר, כל זאת כאשר גולדשטיין הוא עד התביעה המרכזי נגדו, אינה סבירה. ב"כ המבקשת מוסיפה וטוענת כי לאור העובדה שגולדשטיין סירב להעיד, ועמרה היה בבית המשפט לבדוק זאת, יש גם ראיות לעבירה של הדחה בעדות ולקשירת קשר עם עמרה לעניין זה. ב"כ המבקשת מציינת כי עמרה שוחרר בתנאים לאחר שכב' השופט נויטל, בהחלטה לעיל, קבע שיש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של עמרה בקשירת אותו קשר. בנסיבות אלו טוענת ב"כ המבקשת קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר של מסוכנות וסכנה להימלטות, זאת בעיקר לאור העובדה שהצליח לעשות את שעשה בעת שהוא שוהה במעצר.

ב"כ המשיב מסכים כי יש ראיות לכאורה, אך לדעתו מדובר בראיות חלשות, דבר שצריך להשפיע כשיקול לשחרורו של המשיב בחלופה. לטענת ב"כ המשיב עמרה לא קשר את המשיב לאירוע הראשון מיד, אלא רק בחקירתו המאוחרת, כך שמדובר בעדות כבושה שלא ניתן לסמוך עליה. לטענתו, מי שביקש להעביר את הכסף עבור גולדשטיין לעו"ד צווטקוב הוא אותו ארכדי (שנמצא ברוסיה ולא ניתן לחקור אותו). הראיה לכך היא שכאשר מחליטה עו"ד צווטקוב להחזיר את הכסף היא מתקשרת לארכדי, וארכדי, ולא עמרה, מגיע לקחת את הכסף. ב"כ המשיב הגיש לעניין זה שתי ראיות חסויות לבית המשפט, התומכות, לטענתו, בגרסת המשיב לפיה לא היה קשור כלל ועיקר להעברה הראשונה של הכסף. לטענתו משלא קיבל גולדשטיין את הכסף בשתי ההזדמנויות אין בסיס לאישומים בהדחת עד אלא לכל היותר בניסיון. ב"כ המשיב מבקש לשחרר את המשיב בתנאים, הן לאור העובדה שעמרה שוחרר בתנאים, ובעיקר לאור העובדה שהמשיב יושב מעל לתשעה חודשים במעצר במסגרת התיק העיקרי.

האירוע הראשון (העברת סכום של 5,000 ₪) - ב"כ המשיב טען, כאמור, כי אין ראיות כלל הקושרות את המשיב לאירוע של מסירת 5,000 ₪. ב"כ המשיב מפנה לחקירתו של עמרה שנחקר במשטרה מספר פעמים. בחקירתו הראשונה מיום 29.5.07, אישר עמרה כי הוא מכיר את המשיב מהצבא (גליון 1 לעדותו, ש' 9-13), אישר כי יש לו קשר טלפוני עם המשיב מבית הסוהר (גיליון 2 לעדותו, ש' 29), עוד אישר עמרה שהמשיב ביקש ממנו לעשות עבורו סידורים שונים, כגון: קנטינות, החלפת מנעול בדירה וכיוצא באלה. עמרה גם ציין שהוא קיבל כסף עבור פעילויות אלו (גיליון 2 לעדותו, ש' 30-37). עמרה אף נסע בשליחותו של המשיב למדריד כדי לדלות ראיות לתיק העיקרי (גיליון 2 לעדותו, החל משורה 44 ואילך). באותה חקירה נשאל עמרה האם המשיב ביקש ממנו להעביר סכום כסף למשרד עו"ד בת"א וסיפר על האירוע השני, העברת סכום של 3500 ₪ (גיליון 3 לעדותו, ש' 60-79). באותה חקירה נשאל עמרה גם לגבי האירוע הראשון (גיליון 5 לעדותו, ש' 139-143) והשיב שהוא קיבל לידיו מעטפה מהמזכירה. בנוסף, מציין עמרה באותה עדות בגליון 8, ש' 223 כי לא עשה שום דבר רע אם: "העברתי מעטפות או כספים, מעולם לא היה משהו שלא ידעתי מה יש בפנים ותמיד זה היה עו"ד". כלומר, עמרה מדבר בלשון רבים. עמרה נחקר בשנית ביום 30.5.07 (יום למחרת) ונשאל שוב לגבי השליחויות שביצע עבור המשיב, עמרה הדגיש כי הסביר למשיב כי הוא אינו מוכן להסתבך בפלילים והמשיב הבטיח לו כי מדובר בשליחויות כשרות. באותה עדות הוא סיפר גם על האירוע של 5,000₪. לדבריו, המשיב התקשר אליו וביקש ממנו למסור סך של 5,000₪ למשרדה של עו"ד צווטקוב, עמרה שאל אותו, לדבריו, האם לעשות אישור מסירה והמשיב אמר שאין צורך בכך. עמרה שאל את המשיב מדוע והמשיב הסביר כי מדובר במשכורת של גולדשטיין מהחניון (עמ' 1 לעדותו מיום 30/5/07, ש' 8-15). ב"כ המשיב טען, כי עדותו השנייה של עמרה היא עדות כבושה, ועל כן אין ליתן לה משקל, אף לא בשלב זה של ראיות לכאורה. טענה זו אין לקבל. מעדותו של עמרה עולה כי הוא הזכיר שני אירועים, אם כי לא במפורש, גם בעדותו הראשונה וכאשר התבקש לפרט בעדותו השנייה הוא מיד פירט לגבי שני האירועים. מעבר לכך, מדובר בהפרש של יום אחד בלבד בין העדויות, כך שאין מדובר בעדות כבושה תקופה ממושכת. מעדותו השנייה של עמרה גם עולה שהוא לא בדיוק זוכר את המועדים והתאריכים, שכן ביצע הרבה שליחויות עבור המשיב ואישר את התאריכים שהציג לפניו החוקר (התאריכים בידי החוקרים התבססו על פלטי שיחות ממשרד עו"ד צווטקוב). החוקר שאל את עמרה בחקירה השנייה מדוע לא סיפר על האירוע של 5,000₪ בחקירתו הראשונה, ועמרה הבהיר שברגע שהפקידה סירבה בתוקף לקבל את הכסף בפעם השנייה הבין שכנראה מדובר במשהו לא כשר ולכן לא סיפר על כך. בסופו של עניין, החליט שבשביל לא להסתבך הוא יספר על שני האירועים (עמ' 2 לחקירתו השנייה, ש' 25-41). בחקירתו מאשר עמרה גם את כל שיחות הטלפון בינו לבין ארכדי, בינו לבין גילי באשא וכן את קבלת הצ'ק ממשרדו של עו"ד מטלון.

אשר לראיות שהציג ב"כ המשיב לעניין גירסתו של המשיב, כיוון שמדובר בראיות חסויות, כל שאוכל לומר שלא ברור מה מקור הראיות, ומכל מקום הן אינן קונקלוסיביות ואינן סותרות את עדותו של עמרה. לאור זאת, אין ספק כי קיימות ראיות לכאורה להעברה הראשונה של 5,000 ₪. קיימות ראיות למכביר לעניין העברת אותם כספים ועדותו של עמרה היא זו הקושרת ישירות את המשיב לכספים אלו.

יש לזכור כי מדובר בשלב של ראיות לכאורה. בב"ש 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133, נידונה לפני הרכב מורחב של בית-המשפט העליון השאלה מהו היקף המונח "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" בסעיף 21א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. הנשיא ברק מבהיר, בעמ' 146, את משמעות המונח "ראיה לכאורה":
"קיים הבדל מהותי בין "ראיה לכאורה" הדרושה למעצר עד תום ההליכים לבין "ראיה רגילה" (או "ראיה מוחלטת") הדרושה להרשעה או לזיכוי. "ראיה לכאורה" היא מטבעה ראיה גולמית. היא טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. אין כל אפשרות להכריע על פיה את אשמתו או את חפותו של הנאשם... מהותה של הראיה לכאורה היא איפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה... על כן, השאלה שהשופט צריך לשאול עצמו, לעניין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולו המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה... ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

בב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' אוחנה, פ"ד לה (1) 359,362 קובע הנשיא שמגר:

"יתרה מזאת, למרות שבית המשפט איננו מתייחס לאמינותם של עדים, הרי יבחן בין היתר, אם אין סתירות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות, גם אם לא מתייחסים לאמינותו של עד זה או אחר."


בבש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל, ציינה כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"נדרשת מטבע הדברים אבחנה בין ראיות המוגשות בהליך העיקרי, בו נדרשת הוכחת אשמה מעל לכל ספק סביר לבין רמת ההוכחה הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים. בהבדל מראיות המוגשות במשפט לצורך קביעת חפותו או אשמתו של נאשם, הראיות המוגשות בהליך מעצר נעשות על רקע תכלית שונה והיא - בחינת השאלה האם קיים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בדין, והאם יש לעוצרו משיקולים של אינטרס ציבורי נוכח מסוכנותו, או בשל חשש לשיבוש הליכי משפט או להימלטותו. בחינת הראיות בשלב זה מתאפיינת בהיוליות החומר המצוי בתיק התביעה. מדובר בחומר חקירה אשר טרם הפך חומר ראיות רגיל אשר נסרק בכור ההיתוך של הליך המשפט והחקירות הנגדיות. מטבעו של הליך המעצר הוא כי חומר חקירה העומד להערכה במסגרתו אינו נבחן על פי מבחנים ראייתיים חלוטים ונוקשים משום בחינה שהיא; אין אפשרות בשלב זה להעריך באופן מחייב את מהימנות הגרסאות המובאות בחומר החקירה; אין גם מקום לקבוע באורח מוחלט מה מן החומר יהיה קביל, ומה יהיה משקלו. הערכות הקבילות, המהימנות והמשקל הראייתי של חומר החקירה נעשות בעזרת מבחנים של הסתברות, הגיון, ושכל-ישר ולא על פי ערכים מוחלטים. חומר הראיות בהליך מעצר הוא חומר גולמי שטרם עבר תהליך עיבוד בהליך הפלילי, ובחינתו משקפת עמדה ראשונית, לכאורית, ביחס למעורבות הנאשם בעבירה המיוחסת לו, אשר טרם עברה את מבחני ההערכה הראייתית-שיפוטית הצפויים להיעשות במשפט גופו"
[הדגשה שלי - מ.א.ג.]

עוד ראו ליישום מבחנים אלו פסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן בבש"פ 3769/07 חיכמת חטיב נ' מדינת ישראל.

לאור האמור, בשלב זה של ראיות לכאורה, לאור קשריו של המשיב עם עמרה ולאור העובדה שעל ההעברה עצמה יש ראיות למכביר, יש לקבל את עדותו של עמרה הקושרת את המשיב לאירוע הראשון.

האירוע השני (העברת סכום של 3500 ₪) - המשיב מאשר כי אכן ניסה להעביר לגולדשטיין סכום של 3,500 ₪, אולם הוא מבהיר את נסיבות ההעברה בהודעתו מיום 31.5.07. המשיב הסביר, כי הוא השכיר את רכבו לארכדי, כאשר ארכדי שילם את השכירות במשרדו של עו"ד מטלון, שמייצג את המשיב בענייניו האזרחיים. לדבריו, מישהו מטעמו של ארכדי שילם את דמי השכירות לאותו חודש בסך 3,000₪ והשאיר סכום נוסף של 3,000₪, כאשר אותו אדם אמר לעו"ד מטלון שיבקש מהמשיב להעביר את הסכום הנוסף לגולדשטיין. לדברי המשיב, הוא התקשר לאותו אדם שהבהיר לו שהכסף נועד לקנטינה עבור גולדשטיין. המשיב טוען כי סירב לבקשה ואמר לאותו אדם כי כל מה שהוא מוכן לעשות זה להעביר את הכסף לעו"ד צווטקוב. לדברי המשיב הוא בדק עם עו"ד מטלון שאישר לו שניתן לבצע זאת (עמ' 2 לעדותו מיום 31.5.07, ש' 25-47). ב"כ המשיב טען כי יש לקבל את הסברו זה של המשיב. ובכן, הסברו זה של המשיב אינו מתיישב עם כלל הראיות בתיק. ראשית, העיד עו"ד מטלון, לאחר שהמשיב ויתר על חיסיון עו"ד-לקוח, כי לא רק שלא ייעץ למשיב להעביר את הכסף אלא אמר לו שאסור לו לעשות זאת (הודעת עו"ד מטלון, עמ' 4, ש' 94). בנוסף, נסתרת טענה זו בעדותו של עמרה שהעיד שעו"ד מטלון נתן לו שייק על סך 3,500₪, כאשר עמרה נטל לעצמו סך של 500 ₪ עבור השליחות. טענה זו נסתרת עוד מעצם נסיבות העניין. גולדשטיין הוא עד התביעה העיקרי נגד המשיב בתיק העיקרי, כפי שעולה מעובדות כתב האישום בתיק העיקרי. מדוע שהמשיב יטרח כל כך להעביר לגולדשטיין סכום כסף שקיבל? בנוסף, המשיב לא מסר את פרטיו של אותו אדם שעל ידו התבקש להעביר את הכסף וגם לא את מספר הטלפון שלו. על כן גם לעניין זה קיימות ראיות לכאורה.

ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי כיוון שהכסף מעולם לא הגיע לגולדשטיין אין ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב. התביעה טוענת כי העובדה שגולדשטיין סירב לענות על שאלות נובעת מהעברה זו. לטענתה, הניסיון להעביר את הכסף היה לאחר מועד העדות, היינו לאחר שהמשיב בירר שגולדשטיין אכן לא העיד. ובכן, ראשית, גם לעבירה המושלמת קיימות ראיות לכאורה. הראשונה, עצם המנעותו של גולדשטיין מעדותו כנגד המשיב, והשנייה, העובדה שעמרה הגיע לצפות בדיונים בהם היה אמור גולדשטיין להעיד, ולשאלתו של השופט כספי הכחיש שהוא מעורב בעניין בצורה כלשהי. כלומר, עמרה, ככל הנראה, התבקש על ידי המשיב לברר האם גולדשטיין אכן לא מעיד וכאשר התברר לו כי גולדשטיין לא העיד נגדו, נעשה הניסיון הנוסף להעברת הכסף. אולם,ייתכן, והדבר ייבדק במסגרת ההליך, כי בסופו של יום לא ניתן יהיה להרשיע בעבירה המושלמת, אלא אך בעבירת הניסיון, לעניין שלב המעצר אין בכך כדי להוות שיקול.

לאור כל האמור לעיל, יש די ראיות לכאורה לביסוס החשדות כנגד המשיב.

עילת מעצר וחלופה
כאשר קיימות ראיות לכאורה לעבירות של הדחת עד ושיבוש הליכי משפט מתקיימת עילת מעצר הן של מסוכנות, הן של חשש לשיבוש הליכי משפט. המסוכנות נובעת גם מעברו הפלילי העשיר של המשיב, בין השאר בעבירות דומות של הטרדת עד, והדחה באיומים, הן עבירות אחרות ובהן עבירות רכוש ואלימות. לאור העובדה שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בהיותו נתון במעצר בתיק העיקרי היא הנותנת שלא ניתן לשחררו בחלופה. אם מעצר ממש לא מנע ממנו לעשות את המיוחס לו, בוודאי שלא יהיה די בכל חלופה אחרת.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בב"ש 92047/07. לאור זאת מתייתר הדיון בשאלת הערובות בב"ש 91877/07.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אחידות בשחרור ממעצר

  2. שחרור ממעצר מנהלי

  3. שחרור עובד זר מהכלא

  4. הפרת תנאי שחרור ממעצר

  5. עיון מחדש שחרור ממעצר

  6. עיון חוזר בתנאי שחרור

  7. שחרור ממעצר סוכן ביטוח

  8. בקשה לקביעת תנאי שחרור

  9. שחרור ממעצר להליך גמילה

  10. שחרור ממעצר בעבירות סמים

  11. שחרור ממעצר על החזקת נשק

  12. שחרור תושבי השטחים ממעצר

  13. שחרור בערובה בעבירות סמים

  14. שחרור ממעצר בעבירה עם סכין

  15. שחרור ממעצר על פציעה עם סכין

  16. עתירה לשחרור עצורי משט המרמרה

  17. שחרור עובדת זרה סיעודית ממעצר

  18. שחרור ממעצר למוסד גמילה מסמים

  19. שחרור ממעצר עקב אי תחילת המשפט

  20. שחרור ממעצר בעבירות פריצה לרכב

  21. הפחתת סכום הפיקדון בשחרור ממעצר

  22. חובת שחרור עצור שחקירתו הסתיימה

  23. שחרור ממעצר עבריין עם עבר פלילי

  24. חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001

  25. אפליה בין נאשמים בהליך מעצר כטענת שחרור

  26. אבחנה בין הפרת תנאי המצאת ערובה לבין הפרת תנאי שחרור

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון