בקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים

להלן החלטה בנושא בקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים:


החלטה

כללי
1.     לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 23.5.06 התקיים דיון בבקשה.

2.     כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם, איומים והפרת הוראה חוקית.

3.     על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 11.5.06 הגיע המשיב למרכז האמבולטורי לנפגעי סמים בנצרת (להלן: "המרכז") לצורך קבלת מנת תחליף סם אותו הוא מקבל באופן קבוע. הנאשם התבקש על ידי עובד המקום, המתלונן עדנאן קאסם, למסור בדיקת שתן כתנאי לקבל מנת התחליף, אך סרב לכך בטענו כי ידו שבורה ואין באפשרותו לבצע הבדיקה. לאחר שהמתלונן לא הצליח לקבל את הבדיקה, פנה למנהל המרכז, עבד עדווי וביקש ממנו לסייע בנושא זה. עבד ביקש מהמשיב למסור בדיקת שתן, אך המשיב התמיד בסרובו. בשלב זה ביקש עבד מהנאשם לצאת מהמשרד ואולם הנאשם בתגובה תפס את עבד בבגדיו והחל למשכו. עדנאן ניסה להרגיע את הנאשם, אך הנאשם החל לקללו, לקח בידו סכין מטבח שהיתה מונחת במקום וניסה באמצעותה לפגוע בעדנאן, בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. המאבטח שבמקום תפס את הנאשם וחילץ מידיו את הסכין וכך נמנעה הפגיעה בעדנאן.

לאחר הארוע הנ"ל ביקש עדנאן מהעובדים במקום להזמין ניידת משטרה, כשבתגובה המשיב החל שוב לקלל ולאיים על עדנאן ועל שאר העובדים במקום שיפגע בגופם, אמר לעדנאן שיהרוג אותו וכן שיבוא לביתו ויפגע במשפחתו, במטרה להפחידו.

בהמשך לקח המשיב מחרר בידיו וזרק אותו לכיוון ראשו של עדנאן. המחרר פגע במצחו של עדנאן והוא החליק ונפל על הרצה. בעוד עדנאן שוכב על הרצפה קפץ עליו המשיב בכוונה לגרום לו לנכות או למום או לחבלה חמורה והכה אותו בחזהו ובבטנו. כתוצאה ממעשיו נגרם לעדנאן שבר בצלע העשירית מצד שמאל והוא אושפז בבית חולים.

לאור הארועים האמורים עוכב המשיב בתחנת המשטרה, שם שוחרר בערבות, טרם נודעה מלוא חומרת פגיעתו בעדנאן, בתנאי שלא ייכנס למרכז לתקופה של 14 יום. כחצי שעה לאחר שחתם על כתב הערבות ושוחרר, הגיע המשיב למרכז, נכנס לתוכו ורק לאחר שהמאבטח דרש ממנו לעזוב הוא הלך.
טענות המבקשת

4.     ב"כ המבקשת טוען, שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העברות המפורטות בכתב האישום והן הודעת המתלונן, הודעות עדים, תעודה רפואית, דו"חות שוטרים ועוד. העבירות המיוחסות למשיב חמורות על פי אופיין ונסיבותיהן ומקימות חזקת מסוכנות שעל המשיב הנטל לסתור. ב"כ המבקש טוען שמסוכנות המשיב נלמדת, בין השאר, מכך שנהג באלימות קשה כלפי עובד המרכז אשר כל רצונו היה לסייע למשיב ולתת לו טיפול.

עוד טוען ב"כ המבקשת שלחובת המשיב 10 הרשעות קודמות בעבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הפרעה לעובד ציבור, איומים, היזק לרכוש, תקיפת בן זוג, החזקת סמים לצריכה עצמית ועוד. לטענתו, מעיון בעברו הפלילי של המשיב ניתן לראות כי לאורך השנים הוא עובר שוב ושוב עבירות אלימות כלפי הציבור ומכאן שקיים חשש ממשי שבמידה וישוחרר ממעצרו ימשיך לסכן את שלום הציבור בכלל ושלומו של המתלונן בפרט. המשיב ריצה בעבר תקופת מאסר, אך גם זו לא גרמה לו לשנות דרכיו.
ב"כ המבקשת טוען, שהמשיב מכור לסמים מזה שנים ולדבריו ביצע את העבירה הנוכחית בעודו ב"קריז". כל אלה, כמו גם העובדה שמיד לאחר שחרורו הפר הוראה חוקית בצורה בוטה, מקימים חשש ממשי שבמידה וישוחרר ממעצרו יקשה עליו לכבד החלטות של בית המשפט.

טענות המשיב

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. ב"כ המשיב טוען להעדר קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. לטענתו, קיימות סתירות מהותיות בין הודעות 3 העדים - המתלונן עדנאן, המנהל עבד והשומר סלים אבו רביע והוא מפרט סתירות אלה:

(א)     המתלונן מסר כי המשיב קפץ עליו ופגע בו בחזה ובאזור הבטן. לעומתו, המנהל מספר שלא ראה את המשיב קופץ על המתלונן אלא ראה אותו כביכול בועט במתלונן.
(ב)     לפי עדות המתלונן המשיב תפס את סכין הפירות מהצלחת וניסה לדקור אותו אך השומר תפס את המתלונן והשתלט עליו. למרות זאת המשיב השתחרר ולאחר מכן זרק את המחרר על המתלונן וקפץ עליו. אם השומר הצליח להשתלט על המשיב ולקחת ממנו את הסכין, מדוע שב המתלונן והכניסו לחדר הפסיכולוג?
(ג)     עדות השומר סותרת את עדותו של המתלונן. לדברי השומר המשיב ביקש עזרה כדי להפשיטו כי ידו בגבס. המתלונן סרב לעשות זאת ואז המתלונן פנה למנהל, שהסכים לעזור למשיב. הדברים סותרים את עדות המתלונן שכביכול המנהל הסביר למשיב שהוא חייב לתת בדיקת שתן וחייב לצאת מהמרכז. גם ענין הסכין אינו מתואר בעדות השומר כפי שמתואר בעדות המתלונן, השומר אומר שהמשיב תפס מספריים ואיים לפגוע בעצמו והוא לא אפשר לו זאת. השומר לא מתאר את השתלטותו על המשיב כשלטענת המתלונן המשיב ניסה לפגוע במנהל.
(ד)      בגרסת המנהל מוזכר כי המשיב השתולל בהיותו בחדר המנהל, זרק את המקלדת והרמקולים של המחשב, אך עדות זו אינה נתמכת בכל עדות אחרת, אף אחד אחר לא ראה אותו עושה דברים אלה. גם עדות המנהל כאילו ברח לחדר המזכירה והמשיב רדף אחריו אינה נתמך בכל עדות, והמזכירה כלל לא נחקרה בעניין זה.
(ה)     לדברי המנהל, בחדר המזכירה המשיב תפס את סכין הפירות והחל לנופף בה וביקש מהנוכחים שיאפשרו לו לצאת והוא לא יפגע באף אחד. מנהל המרכז הניח לו לצאת וברגע שיצא השומר השתלט עליו הכניס אותו לחדר וסגר אותו. לטענת ב"כ המשיב, עניין זה לא עלה בעדות המתלונן עצמו, לא אמר שהמשיב נופף בסכין וביקש לצאת מהחדר ואף השומר לא מסר זאת.
(ו)      גם לעניין ארוע פגיעת המחרר במתלונן ונפילתו נמסרו גרסאות סותרות על ידי העדים, כשאחד העדים - ד"ר מחמיד, רופא העובד במרכז, ראה את המתלונן זורק על המשיב מהדק, פוגע בו והמתלונן נופל על הרצפה, בעוד שהמתלונן מסר שהוא זז, החליק ונפל, שלא כתוצאה מפגיעת מחרר. גם לאחר נפילת המתלונן יש גרסאות סותרות, כשלפי
עדות המתלונן המשיב קפץ עליו ושאר העדים אומרים שהמשיב בעט בו.

5.     ב"כ המשיב טוען שיש להעדיף את עדות המשיב, לפיה הוא הגיע למרכז לקבל תרופות, ביקש עזרה מהמתלונן להוריד את מכנסיו שכן ידו מגובסת, והדבר הוביל לוויכוח שבעקבותיו המתלונן החל להתגרות במשיב. לאחר מכן המתלונן תפס למשיב את היד עם הגבס וסובב לו אותה. הוא הכניס אותו לחדר קטן, תפס מחרר והתגרה בו באומרו שאם הוא גבר יכניס לו את המחרר בראש. לטענת ב"כ המשיב, המשיב ביקש מהמתלונן שיעזוב אותו, שכן ידע כי יש במרכז אנשים נוספים ולא יוכל ממילא לפגוע במתלונן ואף מוגבלותו הפיזית של המשיב מנעה ממנו לעשות משהו גם אם היה רוצה. לטענת המשיב, המתלונן תפס אותו עם היד ושרט אותו.

6.     ב"כ המשיב טוען שהמשיב לא נחקר כלל בעניין הפרת הוראה חוקית ולא ניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו.

7.     ב"כ המשיב טוען עוד שהמשטרה שחררה את המשיב לאחר שנחקר הארוע, ורק במועד מאוחר יותר נעצר, וזאת אף שאין כל חבלה ממשית למתלונן אלא חשד לשבר בלבד. אין למעשה חבלה חמורה, כטענת המבקשת. שחרורו של המשיב לאחר שעוכב על ידי המשטרה וחלקו בארועים נחקר, מלמד על העדר מסוכנות.

8.     ב"כ המשיב טוען, שהראיות בתיק אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים וניתן להסתפק בחלופת מעצר, לאור העובדה שהמשיב עצמו הותקף, והסתירות בראיות הלכאוריות שהציגה התביעה.
דיון

9.     לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו וכן כי קיימת עילה למעצרו.

10.     אציין שבשלב זה הסיבה לקרות הארועים, אינה מהותית. החשוב הוא כיצד פעל הנאשם ומה עשה, והאם יש במעשיו כדי להוות סיכון לאחרים באם ישוחרר.

11.     עוד אציין שמהות הפגיעה שנגרמה למתלונן כתוצאה מהתקיפה הנטענת, לא הובהרה עד למתן החלטה זו. כפי שעולה מהתעודה הרפואית בתיק ומעדות הרופא המטפל, מדובר בחשד לשבר בצלע. לעומת זאת, בכתב האישום נטען שמדובר בשבר ממש. חומרת הפגיעות שגרם המשיב למתלונן אינה המכרעת, כי אם חומרת התנהגותו כלפי המתלונן והסיכון שזו יצרה.

12.     לגרסת המשיב בהודעתו מיום 11.5.06, הוא היה "תחת השפעת קריז" במהלך הארוע. המשיב הכחיש כל תקיפה מצידו ואף טען שהמתלונן הוא זה שהתקיף אותו בסכין ועוד טען שהמתלונן שבר את ידו. עם זאת, בסיום חקירתו ולאחר שנשאל מספר פעמים על עניין זה הבהיר המשיב שלא התכוון לכך שהמתלונן שבר את ידו אלא שנפגע בתאונת דרכים לפני כחודש.

13.     בתיק החקירה מצויות עדות המתלונן, מנהל המרכז, המאבטח ורופא העובד במרכז. עדויות אלה עקביות במספר עניינים מהותיים, כפי שיפורט להלן.

14.     מספר עדים מעידים שהמשיב זרק על המתלונן מחרר, אשר פגע בו. המתלונן נפל ולאחר נפילתו קפץ עליו המשיב עם כל כובד גופו. כך מעידים המתלונן (הודעה מיום 11.5.06 עמ' 2 ש' 7-10), השומר (הודעה מיום 11.5.06 עמ' 1 ש' 9-10) ורופא המרכז (הודעה מיום 11.5.06 עמ' 1 ש' 5-6). היחיד שאמר כי המשיב בעט במתלונן הינו המנהל, אך הוא הבהיר שדברים אלה אינם מידיעתו האישית אלא כפי שנמסר לו על ידי רופא המקום, שאף מסר לו שהמשיב זרק על המתלונן שדכן ולא מחרר (עמ' 2 ש' 23 ואילך). המנהל עצמו לא היה נוכח בקרות הדברים והעיד על מה שנמסר לו שארע ולכן איני מייחסת חשיבות לסתירה נטענת זו.

15.     באשר לנסיון התקיפה עם הסכין, עניין זה מצוי הן בעדות המתלונן (עמ' 1 ש' 26 ואילך) והן בעדות המנהל (הודעה מיום 14.5.06 עמ' 2 ש' 11-17). עם זאת, הוא אכן אינו נזכר בעדות השומר, שלפי גרסת המתלונן והמנהל השתלט על המשיב שהחזיק את הסכין. בנסיון להשלים חסר זה דיבר שוטר בטלפון עם השומר, והאחרון אישר שהמשיב ניסה לתקוף את המתלונן עם סכין פירות וכי הוא השתלט עליו ולקח ממנו את הסכין. עוד מסר שלא נשאל לעניין זה במשטרה ולכן לא עלה העניין בעדותו. לעניין זה נערך זכרון דברים מיום 12.5.06.

16.     נסיונו של המשיב לפגוע בעצמו באמצעות מספריים נזכר הן בעדותו של המנהל (עמ' 3 ש' 1-3) והן בעדות השומר (עמ' 1 ש' 11-12).

17.     אשר לחזרתו של המשיב למרכז לאחר שהתחייב להמנע מכך, המשיב נחקר בעניין זה, שלא כטענת בא כוחו.
18.     אמנם קיימים פערים ותמיהות בראיות הלכאוריות. מנהל המרכז מעיד שלאחר שהציע לעזור למשיב כדי שיוכל למסור את בדיקת השתן, וסרובו של המשיב לכך, הוא ביקש מהמשיב לצאת מהחדר ולהרגע. המשיב סרב לצאת, והתנפל על המנהל בכוונה לפגוע בו, אך המנהל זז אחורה. המשיב החל להשתולל וזרק המקלדת והרמקולים של המחשב וכן טלפון (עמ' 2 ש' 1-8). לעומת זאת, המתלונן מעיד שלאחר שהמנהל ביקש מהמשיב לצאת מהחדר, המשיב סרב ותפס את המנהל ומשך אותו בבגדיו. אז השתלט עליו המתלונן והכניס אותו לחדר המנהל (עמ' 1 ש' 20-24). המתלונן אינו מציין השתוללות והשלכת חפצים ע"י המשיב.

לפי עדות המנהל, הוא ברח לחדר המזכירה והמשיב רדף אחריו, אז הגיעו השומר והמתלונן והמשיב תפס את סכין הפירות והחל לנופף בה במטרה לפגוע בנוכחים (עמ' 2 ש' 8-10). לפי עדות המתלונן, המשיב הצליח לצאת מחדר המנהל לחדר המזכירה, תפס סכין פירות וניסה לדקור את המתלונן אך השומר תפס את המשיב והחזיק אותו ולקח ממנו את הסכין (עמ' 1 ש' 20-26). בעדות המתלונן אין אזכור למרדף המשיב אחרי המנהל, אם כי נזכר שהמשיב הגיע לחדר המזכירה. גם העובדה שהשומר לא תיאר את הארוע עם הסכין בעדותו הראשונה מעוררת תמיהה.

גם זהות הגורם שהשתלט על המשיב והכניסו לחדר הפסיכולוג אינה ברורה. המתלונן העיד שלאחר שהשומר לקח את הסכין מידי המשיב, יצא המשיב לפרוזדור, איים על המתלונן ואז הצליח המתלונן להשתלט עליו ולהכניסו לחדר הפסיכולוג, אלא שאז זרק עליו המשיב את השדכן (עמ' 2 ש' 1-7). המנהל מעיד שהשומר השתלט על המשיב והכניסו לחדר הפסיכולוג. צעקתו של המתלונן נשמעה רק לאחר שהמנהל כבר עזב את המקום והמשיב היה כלוא בחדר הפסיכולוג (עמ' 2 ש' 16-20). בעדות השומר אין כלל התייחסות לכליאתו של המשיב בחדר הפסיכולוג.

19.     כידוע, המבחן הנוהג לענין דלות הראיות בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל פד"י נ (2) 133 (1996), האם מסוגלות הראיות המצויות בחומר החקירה, אם יוכחו במהלך המשפט, להפוך לראיות אמיתיות במשפט ולהוכיח את אשמת הנאשם מכבר לכל ספק סביר. ידוע אף שבית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים אינו נדרש לבחינת מהימנות העדויות. ראה בש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל פדאור (לא פורסם) 05 (8) 15, 1 (2005).
20.     למרות הפערים בעדויות, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.
21.     כל המעורבים מסרו על התנהגות אלימה של המשיב הכרוכה בהשלכת מחרר על המתלונן ופגיעה בו בהיותו שרוי חסר אונים על הרצפה.

22.     גם באשר לנסיון התקיפה עם סכין שביצע המשיב, יש עדויות מפי המתלונן והמנהל בעניין זה וניתן לכך אישור מפי השומר, הגם אם לאחר מתן הודעתו הראשונית.

23.     אשר למסוכנותו של המשיב, יש לבחון את העבירה עצמה ונסיבותיה, והאם מלמדות הנסיבות שהמשיב עלול לחזור על המעשה או לעשות מעשה דומה. מאידך גיסא נבחנות נסיבותיו האישיות של המשיב, האם מעידה אישיותו כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו על כך שהוא עלול לחזור על המעשה. ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל פ"ד נא(4), 702, 705-706 (1997). בש"פ 4920/02 נועם פדרמן נ' מדינת ישראל תק-על 2002(2), 2130 (2002).

24.     בשקילת מסוכנותו של המשיב, יש ליתן אף משקל לעברו הפלילי. בש"פ 3882/02 אימן כראג'ה נ' מדינת ישראל תק-על 2002(2), 1552, 1553 (2002). יש לבחון האם עברו הפלילי של המשיב, כמו גם החשש שיהיה שוב תחת השפעת סמים, מקימים חשש שאם יהלך חופשי יחזור ויבצע עברות נוספות. בש"פ 3019/90 צבי בן אליהו אבוטבול נ' מדינת ישראל תק-על 90(2), 321 , 322 (1990).

25.     במקרה דנן מסוכנותו של המשיב נלמדת ממספר מקורות: ראשית, מהתנהגותו הפרועה במהלך הארועים במרכז ומכך ששב להתפרע אף לאחר שנתפס על ידי הנוכחים והיתה לו שהות להרגע; מכך שניסה לתקוף את הנוכחים באמצעות סכין, מהעובדה שלאחר שהתחייב להמנע מלהגיע למרכז וניתן צו של קצין משטרה בעניין, הפר האיסור עוד באותו יום.

עוד נלמדת מסוכנותו של המשיב מעברו הפלילי, הכולל 10 הרשעות קודמות ובהן עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים, הפרעה לחייל, הפרעה לעבוד ציבור, תקיפה סתם של בן זוג, מספר עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, תקיפה בתנאים מחמירים ואיומים.

26.     היות המשיב "בקריז" בקרות הארועים, כפי שהודה הוא עצמו, והעובדה שהוא מטופל במרכז במשך שנים רבות, מקימים אף הם חשש שהמשיב ישוב ויפעל בהיותו תחת השפעת סמים או בהיותו "בקריז".

27.     נסיבות ביצוע העבירה, כאשר המשיב היה במרכז טיפולי אשר בו מצויים אנשי מקצוע, הכוללים פסיכולוגים ורופאים וכן מאבטחים, דבר שלא מנע ממנו לנהוג כפי שנהג, בהיותו "בקריז", כהודייתו, מטילות ספק ביכולתו של אדם מהשורה להתגבר על המשיב לכשיהיה נתון ב"קריז".

28.     מכל האמור עולה יסוד סביר לחשש, שאם ישוחרר, עלול המשיב לסכן את בטחון הציבור ועל כן קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

29.     עם זאת ולמרות האמור, אין אני פטורה מלבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרכים שפגיעתן בחירותו של המשיב חמורה פחות ממעצר. לפיכך אני מפנה את המשיב לקבלת תסקיר מעצר שבגידרו יבחן בין היתר האם ניתן להפיג מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר ומהי החלופה הראויה.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו מעצר עד תום ההליכים ?

  2. התנאים למעצר עד תום ההליכים

  3. החלטה על מעצר עד תום ההליכים

  4. ערר כנגד מעצר עד תום ההליכים

  5. דחיית ערר מעצר עד תום ההליכים

  6. ראיות בבקשת מעצר עד תום ההליכים

  7. ראיות לכאורה מעצר עד תום ההליכים

  8. הליך מעצר עד תום ההליכים דוגמאות

  9. מסוכנות הנאשם במעצר עד תום ההליכים

  10. ראיות לכאורה - מעצר עד תום ההליכים

  11. ראיות מספיקות למעצר עד תום ההליכים

  12. בקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים

  13. מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה

  14. ערר על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים

  15. מעצר עד תום ההליכים שוהה בלתי חוקית

  16. הרשעות קודמות - מעצר עד תום ההליכים

  17. מעצר עד תום ההליכים נהיגה בזמן פסילה

  18. החזקת סם מסוכן - מעצר עד תום ההליכים

  19. מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות ישנות

  20. דיון ראיות - בקשה למעצר עד תום ההליכים

  21. מהו מעצר עד תום ההליכים - בדיקת מסוכנות

  22. דוגמא לערר על מעצר עד תום ההליכים שהתקבל

  23. מעצר עד תום ההליכים בעבירות על רקע לאומני

  24. קשירת קשר לביצוע פשע - מעצר עד תום ההליכים

  25. מהו מעצר עד תום ההליכים - הפרכת חזקת המסוכנות

  26. ערר על החלטת בית משפט מחוזי - מעצר עד תום ההליכים

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון