בקשה להגשת חוות דעת מודיעינית

להלן החלטה בנושא בקשה להגשת חוות דעת מודיעינית: החלטה 1. זוהי בקשה להגשת חוות דעת מודיעינית מטעם המאשימה, להוכחת סעיפים 1 ו-3 בחלק הכללי של כתב האישום המיוחס לשני הנאשמים. לפי המפורט בסעיף 1 לחלק הכללי של כתב האישום, הרי בין משפחת אברג'יל למשפחת אלפרון קיים סכסוך מתמשך על רקע של שליטה בתחום מיחזור בקבוקים באזור המרכז. לפי סעיף 3 לחלק הכללי של כתב האישום, לשני הנאשמים קשר עם משפחת אברג'יל. חוות הדעת נערכה על ידי העד פקד רולי שרייבר, קצין פשיעה חמורה במח' איסוף ביחב"ל. חוות הדעת שנערכה על ידי העד הינה כאמור בתחום המודיעיני ומבארת ומפרטת את הרקע לסכסוך בין שתי המשפחות, את הקשר בין הנאשמים לבין משפחת אברג'יל כאשר האמור בחוות הדעת אינו בגדר חלק מיסודות העבירה המיוחסים לנאשמים אך הואיל ומדובר ברקע שהוא בהחלט רלוונטי לטעם התביעה לבירור המניעים לביצוע העבירות, הרי עתירת המאשימה היא להגשת חוות הדעת. המאשימה אינה מייחסת לנאשמים חברות בארגון פשע ומוסיפה שאין בכוונתה להוכיח דברים מעבר לאמור בחוות הדעת. 2. ב"כ הנאשמים עוה"ד שפטל, סננס ונהרי, התנגדו להגשת חוות הדעת משלושה טעמים שפורטו על ידם, הכל כמפורט להלן. א. חוות הדעת אינה רלוונטית לאישום המיוחס לנאשמים. בנקודה זו טען עו"ד שפטל שהואיל והנאשמים אינם מואשמים בחברות בארגון פשיעה ואינם מואשמים בכך שהם חלק ממשפחת אברג'יל, הרי איזה טעם יש בהגשת חוות דעת מודיעינית שנסמכת על ראיות בלתי קבילות לצורך הוכחת מניע ורקע לאירועים נשוא כתב האישום כאשר אלה לא הוכחו בראיות קבילות בפני בית משפט, וכאשר המניע אינו בגדר יסוד מיסודות העבירה המיוחסים לנאשמים. עו"ד שפטל הוסיף וטען בנקודה זו שחווה"ד אינה יכולה לשמש כראיה כנגד משפחת אברג'יל, וזאת גם על פי הצהרת המאשימה, ועל כן אין כל הצדקה שתהווה ראיה מכל סוג שהוא כנגד הנאשמים כאשר האמור בחוות הדעת לא הוכח בפני בית המשפט. ב. העד אינו בגדר עד מומחה. עו"ד שפטל טען שעל בית המשפט להבדיל בין איסוף מודיעיני לבין הערכת חומר שכזה והסקת מסקנות על בסיס חומר מודיעיני כאשר העד, כפי שמעידים קורות חייו, אינו יכול להחשב כמומחה בתחום הסקת מסקנות ומתן הערכות בתחום המודיעיני, ולכל היותר ניתן לראות בו כמי שעסק באיסוף חומר מודיעיני , זאת ותו לא. עו"ד שפטל הפנה לעיסוקיו של העד כבלש במשך כ 5 שנים במחלק סמים בימ"ר ת"א, עבודתו כקצין בילוש במחלק הסמים כאשר רק בשנת 2004 עבר לשרת כקצין איסוף ומודיעין ביחב"ל ורק בשנת 2007 מונה כקצין מודיעין אחראי על רכזי מודיעין שמרכז את האיסוף המודיעיני בנושא 'ארגון אברג'יל'. ב"כ הנאשמים הפנה בענין זה לשתי החלטות מבית מדרשו של בית המשפט העליון, בפרשת מחאג'נה, בפרשת פיינר, שם קבע בית המשפט העליון את האבחנות הדרושות והראויות לקבלת חוות דעת מטעם מומחה בתחום המודיעיני, כאשר העד במקרה זה אינו עונה על אף לא אחת מאותן הגדרות. ג. ב"כ הנאשמים טענו שיש בהגשת חוות דעת זו משום שימוש לרעה בהליכי בית משפט, כאשר חוות הדעת אינה מבוססת על ראיות קבילות, וחוות דעת של מומחה כפי שנקבע על ידי בתי המשפט בבואם לשקול בקשת צד להגשת חוות דעת מטעם מומחה מטעמו, צריכה להיות נסמכת כל כולה על עובדות שהובאו בפני העד, בין אם זה אסף את העובדות בעצמו ובין אם מלאכה זו בוצעה על ידי אחרים מטעמו ובלבד שמדובר על עובדות של ממש שניתן להציגן בפני בית משפט, ולא כך הדבר כאן. זאת ועוד, הסניגור הוסיף וטען שיש בחוות הדעת משום השחרת בפניהם של הנאשמים בפני בית המשפט שעה שהמאשימה מבקשת להציג בפני בית המשפט חוות דעת הנסמכת על חומר מודיעיני וראיות בלתי קבילות בדבר קשר בין הנאשמים לבין משפחת פשע כזו או אחרת, ובדבר המניע הלכאורי לביצוע עבירות על ידי הנאשמים - כאשר המחוקק בעצמו וגם בתי המשפט קבעו לא אחת שאין זה ראוי להביא בפני בית המשפט חומר שיכול להשחיר פניו של נאשם בטרם בית המשפט הרשיעו, ולא בכדי נאסר על התביעה להגיש לבית המשפט גיליון הרשעות קודמות של נאשם כל עוד זה לא הורשע בדין. עו"ד שפטל הוסיף וטען שמדובר במעשה פסול מטעם המאשימה, שנועד להשיג לה יתרון לא ראוי, שיש בו משום פגיעה לא מידתית בזכיותיהם של הנאשמים, ואל לו לבית המשפט להכשיר מעשה פסול שכזה. ד. בסוף טיעוניו העלה עו"ד שפטל טיעון נוסף שאינו מהווה טעם מהותי אך יש בו לטעמו כדי להצדיק את דחיית בקשת המאשימה. עו"ד שפטל טען שבהמשך להמלצת בית המשפט הסכימה הסניגוריה להגיש חלק מראיות התביעה ללא חקירה נגדית, בעוד שלגבי חלק אחר הסכימה הסניגוריה לקבל את המלצת בית המשפט להגיש מזכרים ודו"חות של אנשי משטרה חלף עדות ראשית, ובכך סייעה הסניגוריה בידי בית המשפט באופן ממשי וראוי לקצר את הליך שמיעת הראיות בתיק. עו"ד שפטל הוסיף וטען שבשלב מתן מענה לכתב האישום העריכה הסניגוריה שידרשו עשרות ימי דיונים לשמיעת פרשת התביעה, אך בהמשך הדרך ולאורך המלצות בית המשפט, הסכימה היא לייעל את הדיון ולקצרו באורח ראוי, אך אם יעתר בית המשפט לבקשת התביעה הדבר יחייב את הסניגוריה לזמן עדים רבים מטעמה להפרכת האמור בחוות הדעת של המומחה, זכות שהיא נתונה לנאשמים להביא ראיות לסתור טענות בדבר מידע מודיעיני כזה או אחר שאינו מגיע לדרגה של ראיה קבילה. 3. עו"ד מזור טענה בפני בית המשפט שהחלפת זהותו של העד המומחה נבעה כל כולה מעזיבתו של העד הראשון את שירותו במשטרה, הכוונה לעדי אבידר כאשר גם העד אבידר וגם העד שרייבר משרתים באותה יחידה ביחב"ל, והכוונה ליחידה המודיעינית שאמונה על איסוף מודיעין והערכת מודיעין של משפחות הפשע בישראל. עו"ד מזור טענה שכל טענות הסניגוריה בדבר מומחיותו הספציפית של העד הן טענות ראויות לשלב של קביעת משקל חוות הדעת ולא לשאלת הקבילות. באשר להשחרת פני הנאשמים, טענה ב"כ המאשימה שאין המאשימה מייחסת לנאשמים חברות בארגון פשע, וגם חוות הדעת אינה מייחסת להם חברות שכזו, חוות הדעת גם אינה קובעת שמשפחת אברג'יל היא ארגון פשיעה כהגדרתו בחוק, לפחות לא לצורך המשפט הנוכחי, כך שאין מקום לקבלת טענות הסניגוריה בנדון. באשר לפסיקה אליה הפנה הסניגור, טענה ב"כ המאשימה שאותה פסיקה התייחסה לסוגיה של הקשר האסור בין אותם נאשמים לבין ארגונים שפעילותם היא בניגוד לחוק, בעוד שבמקרה הנוכחי הקשר עצמו אינו בגדר עבירה אלא בגדר רקע לביצוע עבירה, ועל כן אין נדרשים אותם מבחנים דווקניים שנקבעו באותן החלטות של בית המשפט העליון. עו"ד מזור הוסיפה וטענה שתוכן כל אותן 18 הידיעות מודיעיניות המהוות את הבסיס לחוות דעתו של המומחה, הועברו במלואן לסניגוריה, כך שזכויותיהם של הנאשמים לא קופחו וכך גם הגנתם וכל שיש בהם הוא להוכיח את הקשר בין הנאשמים למשפחת אברג'יל, קשר שהוכח גם באותן האזנות סתר שהוגשו כראיה לבית המשפט, כך שאין לומר שמדובר בחזית מפתיעה שהנאשמים נאלצים לראשונה להתמודד עמה בשלב זה של הדיון. 4. חוות דעת מומחה, בניגוד לראיה אחרת, מוגשת לבית המשפט ומתקבלת כראיה לכאורה לאמיתות תוכנה של חוות הדעת, שלא כמו ראיות אחרות המוגשות לבית המשפט שם נדרש אותו צד המבקש להגיש את הראיה, להוכיח את קבילותה של הראיה וגם את הרלוונטיות שלה: א. לא בכדי קבע המחוקק מבחנים ברורים ודווקניים לגבי הגשת חוות דעת מומחה, שהרי יש בהגשת חוות דעת שכזו משום פגיעה לכאורה בזכויותיו של נאשם כאשר מדובר בחוות דעת בתחום המשפט הפלילי, שהרי חוות הדעת מוגשת ומתקבלת כראיה לאמיתות תוכנה שעה שאותן ראיות שהיוו את הבסיס לאותה חוות דעת אינן מוגשות ישירות לבית המשפט, ובית המשפט מוכן לקבל אותן במסגרת חוות הדעת משום מיהותו וזהותו של המומחה המייתרים לכאורה את הצורך בהוכחת אותן ראיות, שהרי אלה מצויות בתחום מומחיותו של העד המומחה ואין צורך בהוכחתן פעם אחר פעם בפני בית המשפט. מומחה כהגדרתו בחוק, רשאי לסמוך על מחקרים שנעשו על ידי אחרים, שאותם הוא מפרט בחוות דעתו גם כאשר מדובר במחקרים בעלי אופי כללי או מחקרים סטטיסטיים, וכן רשאי הוא להסתמך על כל חומר מקצועי אחר שהוא כמומחה מוכן לקבלו כבסיס אמין למסקנותיו שלו. ראה לצורך זה את ספרו של המלומד י' קדמי 'על הראיות' חלק 2 מהד' 2003 בעמ' 820, שם גם צויין שאין בעובדה שחוות הדעת של המומחה מבוססת על פרטים ששמע מאחרים כדי להפוך את חוות הדעת לעדות מפי השמועה וליטול ממנה כל משקל ראייתי. ב. תנאי להגשת חוות דעת שכזו כקבוע בפסיקה הוא האפשרות הניתנת לסניגור של הנאשם לחקור את אותו מומחה חקירה נגדית שעה שהוא מבקש לעשות כן, שהרי יש לאפשר לסניגור לחקור את אותו מומחה על אותן ידיעות שנמסרו לו על ידי אחרים כדי שבית המשפט יוכל אולי להעריך אחרת את המשקל שיש ליתן לאותן ידיעות שנמסרו לעד והיוו את הבסיס לחוות דעתו. מלאכת הערכת אותן ידיעות והמשקל שראוי ליתן להן מבחינה ראייתית, היא מלאכה שמסורה לבית המשפט באופן בלעדי, ואין הוא יכול לסמוך על האמור בחוות הדעת אם זו מצויה במחלוקת בין הצדדים, אלא אם גם הוא מגיע למסקנה שאותו מומחה ערך את חוות דעתו על בסיס ידיעות מודיעיניות מבוססות וראויות - הכל כמובן נלמד מהתרשמות בית המשפט מעדותו של העד, מנסיונו בתחום זה, ממידת האמינות שניתנה למקורות שמסרו את הידיעות וכיוצ"ב. 5. הכללים שנקבעו בפסיקה עברו כברת דרך ארוכה בשנים האחרונות, מכללים של קבילות לכללים של משקל, כאשר מגמת הפסיקה היא הרחבת מסגרת החריגים לאיסור של הגשת עדות מפי השמועה, כל עוד הנסיבות שוללות קיומו של חשש למהימנות העדות, ושעה שבית המשפט מתרשם שמדובר בעדות מהותית שבכוחה לתרום תרומה ממשית לפתרון השאלות השנויות במחלוקת. (ראה פעם נוספת את ספרו של המלומד י' קדמי, חלק 1 מהד' 2003, עמ' 581). הטעם הבסיסי שנקבע בפסיקה, המצדיק את האיסור של עדות מפי השמועה, נעוץ באותו חשש שמא יבוא בית משפט לכלל טעות בשל קבלת ראיה שמהימנותה ואמינותה אינה ניתנת לבדיקה נאותה, שהרי חקירת העד המוסר את אותה ידיעה מפי השמועה מצומצמת מאד מטבע הדברים לענין עצם שמיעת הדברים להבדיל מאמיתות התוכן של אותם דברים שהעד אינו יכול להעיד עליהם. הפסיקה קבעה שורה ארוכה של איסורים שנועדו כל כולם להקטין את החשש לפגיעה בזכויותיו של נאשם במקרה שכזה. מגמה זו עברה שינויים מהותיים בשנים האחרונות כאשר בתי המשפט נוטים יותר ויותר לצמצם את תחומי "איסור הקבילות" ולהעביר בנסיבות המתאימות את מרכז הכובד למישור המהימנות והמשקל: "כנגד איסור בעל אופי פורמלי - מכני, מעמידה, איפוא, הפסיקה - מבחן מעשי - ענייני.. האם בנסיבות הענין - עשויה העדות לתרום תרומה חיונית להארת האמת? ואם התשובה חיובית - האם בנסיבות הענין יש חשש אמיתי וממשי למהימנותה של העדות. ככל שמידת החשש קטנה יותר וכוחה הראייתי של העדות ממשי ומהותי יותר - כך יטה בית המשפט לקבלה". ראה באותו מקום בספרו של המלומד קדמי, וראה גם את ד"נ 23/85 טובול נ' מ"י, פ"ד מ"ב (4) 329, שם פירט בית המשפט העליון את הדין הנוהג באנגליה ובארה"ב שמבטא את אותה מגמה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בשנים היותר מאוחרות: "המגמה לצמצם את כלל הפסילה והמעבר להערכה המהותית של הראיות על ידי בית המשפט מצאו מידי פעם ביטוי בפסיקתו של בית משפט זה. ניתן להזכיר כאן בהקשר זה ... מצאה מגמה זו ביטוי נרחב ... " "המגמה אשר באה לידי ביטוי... היא של צמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות, כדי להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה... במקום סייגים פורמליסטים באה בדיקת האמינות... בכך יש משום התקרבות בין שיטות המשפט האנגלו אמריקאיות והקונטיננטליות..." "גישה זו עולה בקנה אחד עם מגמתה של הפסיקה להקל בתנאיהם של החריגים לעדות שמיעה, כך שמרכז הכובד יעבור משאלת קבילות הראיה לשאלת משקלה". 6. מן הכלל אל הפרט. בתיק שבפני הוגשו לבית המשפט ראיות במסגרת תיק המוצגים שאינו שנוי במחלוקת, המתעדות שיחות מואזנות ומוקלטות בין הנאשמים לבין אחרים, שחלקן נמנה על משפחת אברג'יל, כך שהטענה שיש באותה חוות דעת כדי להשחיר את פניהם של הנאשמים, איננה מבוססת דיה ואין לה אחיזה מציאותית בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט. מאותן האזנות סתר שבוצעו, ניתן ללמוד באופן בלתי אמצעי על הקשר בין הנאשמים לבין אחרים, כפי שנטען על ידי המאשימה. אין זו אף זו, לבית המשפט הוגשו ראיות למכביר בדבר אותה קטטה רבתי שאירעה ברחבה של מגדלי אביב בעיר רמת גן, כאשר בית המשפט צפה בקלטות רבות המתעדות את אותה קטטה שבה השתתפו מחד יצחק אברג'יל ועוד שניים שהיו עמו, כאשר מנגד עמדו מולם מעורבים רבים, חלקם ממשפחת אלפרון, כאשר האירועים התפתחו לכדי תגרה אלימה. בית המשפט צפה בקלטות רבות המתעדות את האירוע האלים שהתפתח במהלך אותו יום, שמע את עדותו של עד אשר ריכז את כל החומר הראייתי שהוגש לבית המשפט, אותו עד נתן הסבר לבית המשפט בדבר הנפשות הפועלות, ובהמשך אף לגבי אירוע אלימות נוסף שאירע בחנות אליה נמלט אדם שרדפו אחריו רבים ופגעו בו במהלך אותו אירוע. אינני מוצא צורך לפרט יתר על המידה בנוגע לאותם אירועים שאמנם אינם רלוונטיים לצורך ההכרעה הישירה באישומים המיוחסים לנאשמים, אלא מהווים בגדר תפאורת רקע לגבי האירועים נשוא כתב האישום, כך לטענת המאשימה - משום העובדה שאינני נדרש בשלב זה לכתוב את דעתי בנדון, והערכתי שמורה רק לשלב של מתן הכרעת הדין, אך התייחסתי לענין מהיבט אחד ויחיד בלבד של הרלוונטיות שיש לאירועים אלה לאמור בכתב האישום. 7. אתייחס עתה לכל טעמי ההתנגדות שהועלו על ידי הסניגור ואומר שאין בחוות הדעת כדי להשחיר את פניהם של הנאשמים, כל זאת בשים לב לעובדה שממילא הוגש לבית המשפט חומר ראיות שקובע המצאו של קשר כזה או אחר בין הנאשמים לבין משפחת אברג'יל, כפי שמפורט בחלק הכללי של כתב האישום. אינני בא לקבוע שקשר כזה היווה רקע לביצוע העבירות הנטענות, אך יכול אני לומר שאין באמור בחלק הכללי של כתב האישום ובחוות הדעת כדי להשחיר את פניהם של הנאשמים, ובית המשפט יקבע את טיבן של הראיות שקושרות את הנאשמים למעשים המיוחסים להם בכתב האישום לא על סמך הרקע למעשים עצמם אלא על סמך ראיות שיש בידי המאשימה לבסס את האישום כנגד הנאשמים. אם לא ימצאו ראיות מספיקות להרשעת הנאשמים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ממילא אין כל רלוונטיות לכל אותו רקע מקדים. אך אינני יכול לקבוע בשלב זה את דיותן של הראיות שהוגשו על ידי המאשימה וכמובן אינני בא לקבוע בשלב זה את משקלן של הראיות. לא ראיתי בטענה זו כל הצדקה לדחיית בקשת המאשימה. 8. באשר למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לגבי הגדרתו של העד כעד מומחה, דומה שאין צורך להכביר מילים בסוגיה זו משום העובדה שגם אם לסניגוריה טענות כאלה ואחרות המופנות כלפי ניסיונו המקצועי ולהכשרתו של העד, הרי טענות אלה ילובנו ויתבררו בשעת חקירתו הנגדית של העד, אם אכן הסניגוריה תבחר לחוקרו בחקירה נגדית, או אז יוכל בית המשפט להתרשם אל נכונה לגבי סוגיה זו. העובדה שהעד שירת במחלק סמים של ימ"ר ת"א אינה פוסלת אותו מלשמש כעד מומחה כל עוד הוא עבר את ההכשרה המקצועית המתאימה ועוסק בתחום זה במסגרת היחידה המתמחה בכך ביחב"ל כאשר על פניו מדובר במי שמעורה היטב בכל הנוגע למבנה משפחות הפשע בישראל, וככזה אין פסול לכאורה בהצגתו כעד מומחה לנושא. באשר לטיעון שהועלה על ידי הסניגור שבמידה ובית המשפט יבחר לדחות את טענות ההגנה כנגד חוות דעתו של המומחה, הרי הדבר יביא להתארכות הדיונים, ודומני שטיעון כזה אין מקומו בבית משפט. בית המשפט שומע את העדים שבאי כח הצדדים מבקשים להעיד מטעמם, וכל עוד בית- המשפט משתכנע שמדובר בעדים רלוונטיים, אין הוא חוסם את דרכו של בעל דין מלעשות כן, והתערבותו של בית המשפט הינה אך ורק בסוגיה של רלוונטיות עדות העד למחלוקת שבין הצדדים. אם תחפץ הסניגוריה לזמן עדים מטעמה להפרכת האמור בחוות הדעת, אף שלטעמי כפי שפירטתי לעיל, אין בחוות הדעת משום שינוי חזית מהותי שיש בו כדי למקד את זירת המחלוקת בנקודה אחרת, תוכל היא כמובן לעתור לבית המשפט בנדון, ובקשה שכזו תישקל ותאושר כל עוד מדובר בבקשה לגיטימית ורלוונטית. 9. אין באמור לעיל כדי לחוות דעה באשר לנכונות ואמיתות האמור בחוות הדעת מטעם המומחה. כל החומר הרלוונטי והכוונה לתוכן הידיעות נשוא חוות הדעת של המומחה, הועברו זה מכבר לסניגוריה וזו מצויה היטב בחומר ראיות זה. בית המשפט, זה תפקידו וזו חובתו, יתן את המשקל הראוי לתוכן חוות הדעת בשים לב למספר מאפיינים רלוונטיים לרבות מקצועיותו של העד, מומחיותו בתחום עיסוקו, נסיונו במחקר מודיעיני, מעמדו כמומחה בתחום זה, השכלתו וכיוצ"ב וגם תוך בחינת תוכן הידיעות עצמן והשתלבותן במארג הראיות שהוצג בפני בית המשפט, תוך בחינה ובדיקה זהירים של חומר זה, מבלי להתעלם מהעובדה שמוסר הידיעה אינו עד בבית משפט, ובית-המשפט צריך לשוות לנגד עיניו עובדה זו לאורך כל הדרך של בחינת משקלה של חוות דעת שכזו. למותר לציין שבידי הסניגוריה הזכות להעיד עדים מטעמה בסוגיה זו ולנסות ולסתור את האמור בחוות הדעת באמצעות ראיות מטעמה. 10. אשר על כן, מצאתי בסופו של דבר לדחות את ההתנגדות מטעם הסניגוריה ולהתיר את הגשת חוות הדעת כמבוקש בסייגים ובזהירות כמתחייב מנימוקי החלטתי זו. חוות דעת