אונס בת על ידי אביה - גזר דין

להלן גזר דין בנושא אונס בת על ידי אביה - גזר דין: גזר דין 1. המתלוננת, בתו של הנאשם (להלן - "המתלוננת" או "הבת"), איבדה את תום ילדותה ואת שמחת חייה, בשל מעשיו של הנאשם, אביה, לאחר שמאז מלאו לה שתים עשרה שנים ניצל הנאשם את מעמדו כלפיה, אנס אותה בדרכים שונות ועשה בה מעשים אחרים, תוך הפחדתה ותוך "מחיקתה" כאדם וכנערה. במעשיו אלה חרץ הנאשם את גורלה, במיוחד בהתחשב במוצאה, להוסיף ולהיות קורבן. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של אינוס-לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"החוק"); מעשה סדום - לפי סעיף 347(ב) יחד עם סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1)לחוק; מעשה מגונה בבן משפחה בנסיבות אינוס - לפי סעיף 351(ג)(2), יחד עם סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1)לחוק, וכן לפי סעיף 351(ג)(1), יחד עם סעיף 348(ג)(1); ואיומים - לפי סעיף 192 לחוק. העבירות המיוחסות לנאשם בוצעו במהלך השנים 1992 עד 2004. ארבע פעמים, במהלך שתי חופשות קיץ עוקבות, שהחלו כאשר המתלוננת היתה בת 12 (בשנת 1997), החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, תוך השמעת איומים על חייה ועל חיי אימה, וכן החדיר את קצה איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, תוך שהוא נעזר במריחת שמן תינוקות. מעשים אלה התרחשו בדירת הנאשם, כאשר הוא דואג להרחיק את בניו מן הדירה. כמו כן, במהלך מספר שנים, מעת שמלאו למתלוננת 12 ועד לאפריל 2004 - עת הגישה אימה של המתלוננת (להלן: "האם" או "אשת הנאשם") תלונה במשטרה על היעלמות הבת - דרש הנאשם במספר הזדמנויות מהמתלוננת לבצע בו מעשי אונן באמצעות שימוש בשמן תינוקות, בעת שנכנס לחדר האמבטיה כאשר המתלוננת שהתה בו, הרים את חולצתה, נישק את חזה, אחז בידה והכניס אותה לתחתוניו. בנוסף לכך, במספר רב של הזדמנויות ובתדירות גבוהה, נהג הנאשם להיכנס לחדר האמבטיה בעת שהמתלוננת התקלחה, להתבונן בגופה ולאונן. כמו כן, מאז שמלאו למתלוננת 12 ועד שנת 2000 - מועד בו התלוננה האם כנגד הנאשם על אלימות כלפיה - נהג הנאשם להיכנס לחדרה של הבת בלילה, החדיר את ידו האחת לאיבר מינה ובידו השניה החזיק באיבר מינו ואונן. בנוסף, נהג הנאשם במשך מספר שנים, במטבח דירת המגורים, לעמוד מאחורי הבת, להחדיר את ידו מתחת לחולצתה ובידו השניה לאונן באיבר מינו. ריטואל נוסף היה גילוח ישבנו של הנאשם על-ידי הבת מאז שמלאו לה 15 ועד שהייתה בת 18, גם זאת תוך השמעת איומים כלפיה. 2. הנאשם זוכה מביצוע מספר עבירות של אינוס ומעשים מגונים מסוגים שונים כלפי אשתו, אשר יוחסו לו בפרט האישום השני שבכתב האישום המתוקן, בשל היעדר ראיות מספיקות. לאחר הרשעת הנאשם הוזמן, לבקשת ב"כ המאשימה, תסקיר נפגע עבירה לגבי הבת (להלן: "התסקיר"), אשר התקבל ביום 2.11.2005. טיעונים לעונש 3. ב"כ המאשימה, עו"ד הורוביץ, הדגישה את החומרה הרבה שבמעשים המיניים אשר ביצע הנאשם בבתו הקטינה במשך מספר שנים ובהזדמנויות רבות, החל מהיותה כבת 12. היא ציינה, כי המעשים לווו באלימות ובהפחדה, ותיארה את חוסר האונים שהיה במשך תקופה ארוכה מנת חלקה של הבת, אשר חסרה היתה את היכולת להגן על עצמה מפני מי שהופקד על ידי הטבע, החוק והמוסר, לשמור על שלומה. 4. ב"כ המאשימה ציינה, כי מדובר בנאשם שהורשע בביצוע עבירות אלימות בעבר, כפי שעולה מגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (נ/1). בנוסף הדגישה, כי הנאשם בחר לנקוט בקו של הכחשה גורפת, על אף הערך הטיפולי הגלום בהודייתו במעשיו עבור הבת. 5. עו"ד הורוביץ הזכירה חלק מן התוצאות הקשות שגרמו מעשי הנאשם לבתו: את סבלה של הבת מחלומות ביעותים בלילות; את העובדה שסיגלה לעצמה מנגנוני הדחקה וניתוק לשם הישרדותה; את החורבן הנפשי של הבת, המלאה ברגשות אשם וחווה את עצמה כפגומה; את עזיבת בית הספר והתחברותה לגבר עימו הביאה לעולם שני ילדים המצויים בהשגחה של פקידת סעד לחוק הנוער, את אכזבתה מאימה, שלא עמדה לצידה כאשר היא, הקטינה, שימשה למעשה לאב תחליף לאם בסיפוק מאוויו המיניים. 6. לאור כל אלה, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם בגין כל מעשיו עונש מאסר מצטבר לתקופה העולה על עונש המאסר המירבי הקבוע בחוק לכל אחת מן העבירות בהן הורשע. בענין זה, הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 1889/04 איתי לייבוביץ' נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך עא, 497, שם קיבל בית המשפט העליון את עמדתנו בענין הטלת מאסר מצטבר, מעבר לעונש המירבי הקבוע בחוק בגין כל עבירה, לא רק כאשר מדובר במי שביצע מספר עבירות כלפי קורבנות שונים, אלא גם כאשר מדובר בעבירות מרובות כלפי קורבן אחד. לטענת ב"כ המאשימה, בנסיבות החמורות של המקרה שבפנינו, יש להתייחס לענישה הקבועה בחוק לעבירות אלה כנקודת מוצא ולא כנקודת סיום, כדבריו של כב' השופט י. קדמי בע"פ 2620/93 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מט(3), 1. בנוסף, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של תשלום פיצוי כספי למתלוננת, אשר אולי יהיה בו כדי לסייע למתלוננת בקשייה הכלכליים, כמתואר בתסקיר. באשר לסדר הגודל הראוי של הפיצוי, הפנתה את ביהמ"ש לתפ"ח 1238/02 מדינת ישראל נ' פלוני, דינים מחוזי, כרך לד(7), 541, שם נגזר על אב שנהג באלימות פיסית ומינית כלפי בתו הקטינה לפצותה בסכום של 70,000 ₪. בנוסף, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם קנס. ב"כ המאשימה הגישה אסופת פסיקה לתמוך בעמדתה. 7. ב"כ הנאשם, עו"ד גבריאלי, ציין בפנינו, כי הוא מכיר בחומרת מעשיו של הנאשם, אולם, לטענתו, בנסיבות מקרה זה לא יהא זה ראוי וצודק להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך. זאת מאחר שמעשיו של הנאשם אינם חמורים, מבחינת כמות המעשים ותדירותם, כמעשיהם של נאשמים אחרים שנדונו לתקופות מאסר ארוכות. באשר לנזק שנטען כי נגרם למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם, טען עו"ד גבריאלי, כי לולא היעדרותה של המתלוננת מהבית, אשר הביאה את האם להתלונן במשטרה, הפרשה שבפנינו כלל לא היתה נחשפת, וכי יש לראות בזאת ראיה לכך שלא ניכרו קושי או מצוקה אצל המתלוננת. יתרה מכך, טען ב"כ הנאשם, המחנכת והיועצת החינוכית בבית ספרה של הבת, אשר שוחחו עימה על אודות המעשים שביצע בה הנאשם, לא ראו לנכון לפעול בענין, ומכאן, שהתרשמותן היתה כי מצבה של המתלוננת אינו חמור במיוחד. בנוסף, הזכיר ב"כ הנאשם כי בסופו של יום, זוכה הנאשם מביצוע עבירות של אינוס ומעשים מגונים כלפי אשתו, אשר יוחסו לו בפרט האישום השני שבכתב האישום המתוקן, שתאר מעשים דומים לאלה שבגינם הורשע הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, זיכוי זה עומד לזכותו של הנאשם. אף שב"כ הנאשם לא פירש טענתו זו, יש לשער שהיא באה כתגובה לבקשת ב"כ המאשימה לזקוף לחובת הנאשם את בחירתו לנהל תיק זה עד תומו. בהתייחסו לענין הפיצוי והקנס להם עתרה ב"כ המאשימה, הדגיש ב"כ הנאשם, כי הנאשם אינו עובד מאז מעצרו במאי 2004, כי מצבו הכלכלי לא היה טוב אף עובר למעצרו, וכי למעשה הנאשם נעדר יכולת כלכלית. לדברי ב"כ הנאשם, גם אם תוכן התסקיר קשה מתסקירים אחרים, הרושם שהותירה המתלוננת על ב"כ הנאשם בעדותה בבית המשפט, אינו מתיישב עם האמור בתסקיר בענין מצבה הנפשי. בנוסף טען, כי העובדה שהמתלוננת נשואה כיום ויש לה שני ילדים, מעידה על כי למעשה הצליחה לשקם את חייה. עוד ציין ב"כ הנאשם, כי במהלך מעצרו חלה הנאשם במחלת הסכרת, והוא מטופל כיום בזריקות אינסולין ובכדורים וכי הוריו, עימם לא התראה מזה תקופה ארוכה, הם אנשים מבוגרים וחולים. הנאשם עצמו בדבריו בפנינו, לא התנצל על מעשיו, שכן לדבריו אלה לא התרחשו מעולם, וכלשונו: "אם עשיתי משהו אני אבקש סליחה אבל אם לא עשיתי איך אבקש סליחה" (עמ' 76 לפרוטוקול ביהמ"ש). התסקיר 8. התסקיר חושף תמונה קשה ועגומה ביותר של מצבה הנפשי של הבת, אשר הפכה לשפחת המין של אביה, תוך שהיא מבטלת את עצמה. משום פרטיותה של הבת, יובאו להלן עיקרי הדברים בלבד. בתסקיר מתוארת אווירת הטרור וההפחדה אשר השליט הנאשם בביתו, עוד בטרם עלתה המשפחה לישראל, בשנת 1992, כלפי המתלוננת, כלפי אשתו ובניו. התסקיר מתאר את הבת כצלע במשולש מיני סמוי בביתה, משולש המורכב מאימה, מאביה וממנה עצמה: "היחסים המיניים בין הוריה נתפסו על ידה [הבת - X] כמעשי תוקפנות של האב נגד אמה, והיא בחווייתה, הייתה צריכה להציל את האם הן מפני המיניות של אביה והן מפגיעתו הפיסית בה, לאחר שאיים כי אם תגלה את מעשיו יפגע באם ובאחיה" (עמ' 2 לתסקיר). בנוסף, מתאר התסקיר את התלות המוחלטת של הבת באביה, תלות אשר מנעה מבעדה להתנגד למעשיו הקשים או לספר עליהם. תלות זו המתוארת בתסקיר כסוג של "כניעה רגשית",שהתעצמה במקרה זה עקב האלימות הפיסית שנקטה האם כלפיה במשך שנים - אלימוד שהותירה אותה בודדה עוד יותר במערך המשפחתי. מעשיו המיניים של הנאשם גרמו לפגיעה חמורה ביכולתה של המתלוננת לתת אמון בבני אדם, במיוחד עקב העובדה שבוצעו דווקא בביתה, ואף בעת שישנה, על ידי מי שאמור היה להיות אמון על שלומה. כמו כן, מתאר התסקיר את המנגנון הדיסוציאטיבי שפיתחה המתלוננת, של ריחוק וקהיון רגשי, מנגנון אשר התייחסנו אליו בהכרעת הדין, ואשר בא לידי ביטוי, בין היתר, באפקט השטוח, שבו דיווחה על המעשים הקשים, שביצע בה הנאשם. בנוסף נכתב, כי המתלוננת סובלת מרגשי אשמה תמידיים, מביטול עצמי, מאמביוולנציה כלפי הנאשם, ובעיקר, מחוויה עצמית של פגימות. במשך שנים לא היתה המתלוננת מסוגלת לדבר על הפגיעה עם איש, אך גופה "דיבר" - היא סבלה מסימפטומים פוסט טראומטיים, איבדה את תאבונה, סבלה מבחילות והקאות, בקושי ישנה וחלומות ביעותים ועוד. מהתסקיר עולה, כי המתלוננת, אשר חיה עם בן זוגה ק' ושני ילדיהם הרכים בשנים, נושאת בעול כלכלי כבד של חובות כספיים, וכי דאגתה העיקרית כיום נתונה להבטחת קיומה וקיום ילדיה. מצב דברים זה הביא, בין היתר, את כותבת התסקיר להמליץ, כי ביהמ"ש ישית על הנאשם פיצוי כספי למתלוננת, אשר יוכל לשמש אותה לשיקום חייה. במיוחד קיים, לדבריה, חשש כי: "ז' השתמשה במשך השנים במנגנוני הגנה הישרדותיים שעזרו לה באופן חלקי להמשך [כך - X] ולתפקד. קיימת סכנה כי בעתיד, במצבי דחק, מנגנוני ההגנה יקרסו" (עמ' 5 לתסקיר). דיון 9. נסיבות מקרה זה ממחישות שוב את מה שכבר ידוע, שהעבירה של גילוי עריות הינה אחת מהעבירות הקשות והשפלות ביותר ועל כן מחייבת ענישה מחמירה (ע"פ 490/89 פלוני נ' מ"י, פד"י מה(4) 93, 96; ע"פ 7086/93 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 94(3), 1506; ע"פ 2477/91 מדינת ישראל נ' פלוני, תקדין עליון 93(1), 1611). כאשר אב גוזל בצורה שיטתית את נעוריה של בתו, את תומתה, את סיכוייה לילדות רגילה, הקובעת במידה מרובה את המשך חייה; כאשר אב מפר בכל צורה אפשרית את זכויותיה הבסיסיות ביותר של ילדתו - הזכות לכבוד, הזכות להגנה על גופה ונפשה, ואף הזכות להתפתחות; כאשר אב משליט טרור על ילדתו ועל יתר בני ביתו ובכך מאפשר ליצריו לגבור על כל מוסכמה חברתית; כאשר אב "משתמש" בבתו כתחליף לאשתו - לא תהא מידת הרחמים מצד בית המשפט מנת חלקו. כפי שאמר כבר בית המשפט העליון: "המערער מעל בתפקידו כהורה ונתן דרור ליצריו השפלים, מבלי לחוס על נפשה ועתידה של בתו. במערער מסוג זה גלומה סכנה רבה, ומכאן הצורך לכלוא אותו לתקופה ממושכת, הן על מנת למנוע את נזקו וגם כדי להרתיע את הרבים." (ע"פ 5965/00 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם). במקרים כגון אלה אכן ראוי ללכת בדרך שכבר הוצעה על ידי בית המשפט העליון דהיינו, ש"תקרת העונש שקובע המחוקק צריכה להיות "נקודת המוצא", שממנה יוצא בית המשפט לדרך הקשה של קביעת העונש ההולם את המקרה שלפניו, ואין להתייחס אליה כאל "נקודת סיום", שאותה רואים ואליה אין מגיעים." (ע"פ 2620/93 מדינת ישראל נ' פלוני, פד"י מט(3)1, 3). 10. במקרה זה הובאו בפנינו נסיבות מחמירות, הן אלה הקשורות במעשים עצמם כפי שהוכחו בפנינו, והן אלה הקשורות במצבה הקשה של המתלוננת, אשר לפי התסקיר "נעוריה נגזלו ממנה. נגזלה ממנה התייחסות הדרגתית ומותאמת למין על פי לוח הזמנים שלה. בתוליה נחמסו על ידי אביה בחברה בה לבתולין ערך גבוה מאוד." (עמ' 5 לתסקיר). מצב זה אף גרם לה להימלט ולהיסחף לתוך מערכת יחסים, שאיננה מטיבה עימה ולהפוך בגיל 18, כמעט בעל כורחה, לאם. אנו נוהגים לקבל תסקירי נפגעות עבירה, אולם תסקיר זה היה קשה במיוחד לקריאה. התסקיר אף המחיש בפנינו את מה שכבר שמענו מפי האם, אשר העידה במשפט והתנצלה על כך שנהגה באלימות כלפי הבת ולא הבינה את מצוקתה. למעשה, כפי שניתן היה להבין מפי הבת בעדותה ועוד יותר מתוך התסקיר, האם הייתה שותפה לניצול זה, גם אם לא במודע. 11. לטענותיו של הסניגור, שחייה הנוכחים של המתלוננת מלמדים על כך שהיא שיקמה את חייה, אין בסיס בתסקיר ולא כך התרשמנו בעת שהופיעה בפנינו - ילדה-אישה - שלא סיימה את תהליך ילדותה והתבגרותה ונאלצה להתמודד עם חיים קשים של אם לשני פעוטות, כאשר מטען נפשי כבד מונח על כתפיה ללא יכולת להשתחרר ממנו. כל ניסיון למצוא נקודת אור כלשהי להקלה בעונשו של הנאשם נידון לכישלון במקרה זה. 12. בנוסף לכך, הוגש בפנינו גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, הכולל עבירות אלימות כלפי בת זוגו וכלפי קטין - כנראה אחד מילדיו. בגין עבירות אלה נידון על ידי בית משפט השלום בתל אביב בת.פ. 2424/01 ביום 24.7.01 לארבעה חודשי מאסר ולשמונה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים (גזר הדין עצמו לא הוצג בפנינו). 13. ב"כ המאשימה ביקשה, כאמור, להטיל על הנאשם עונש העולה על העונש המירבי בהתחשב בעובדה שמדובר במספר רב של עבירות, מהן ארבע עבירות אינוס, ומספר רב של עבירות, שלא ניתן לכמת אותן, הכוללות מעשה סדום, מעשים מגונים ואיומים. עיון בפסיקת ביהמ"ש העליון מעלה, כי בנסיבות כגון אלה, כאשר מדובר בעשרות עבירות, אם לא מאות, שנעברו במשך שנים רבות כלפי המתלוננת, מהן ארבע עבירות אינוס, מן הראוי להטיל על הנאשם עונש מצטבר לתקופה ארוכה יותר מהעונש המירבי הקבוע על כל אחת מן העבירות בנפרד, גם כאשר מדובר בקורבן אחד. "ענישה מצטברת עשויה להיות מוצדקת גם כאשר מדובר במספר רב של עבירות מין חמורות שבוצעו בהזדמנויות שונות בקורבן אחד; כך במיוחד כאשר הקורבן הוא קטין או חסר-ישע, או כאשר העבירות בוצעו תוך ניצול אמון, תלות או מרות. בעניין זה, כבר ציינתי בעבר כי: "כאשר עבירות מבוצעות במשך שנים רבות במספר רב של פעמים, אין כל הצדקה שהעבריין יצא פטור בשל ריבוי המקרים, כאילו מדובר במעשה אחד. שרשרת המעשים והתמשכותם מצדיקה אף ענישה מתמשכת שיש בה מסר מרתיע והגנה על החברה מפני מסוכנותו של העבריין (ע"פ 8139/00 פלוני נ' מדינת ישראל ((לא פורסם)). כך גם כאשר מדובר בעבירות מין חמורות לפי טיבן, שבוצעו בברוטליות, תוך שימוש באלימות קשה או באכזריות רבה. הסלידה העמוקה ממעשים אלה הפוגעים בגופו, בנפשו ובכבודו של הקורבן; הצורך להרתיע מפני ביצועם וההכרח להגן על נפגעים פוטנציאליים; כל אלה עשויים להצדיק בנסיבות מתאימות הטלת עונשים מצטברים בגין אותם מעשים, במלואם או בחלקם". (עפ 1899/04 איתי ליבוביץ נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך עא, 497, פסקה 7 לפסק הדין של כ' השופטת בייניש). 14. באשר לפיצוי המתבקש על ידי ב"כ המאשימה, אכן ראוי במקרה זה להורות עליו פיצוי כזה אשר עשוי להקל במידת מה על הבת להתמודד עם הסבל שגרם לה אביה ואולי יהיה בו משום מסר כי בית המשפט מכיר בסבלה. פיצוי זה יוכל לסייע לה במימון טיפול נפשי לו היא זקוקה. בהתחשב בתקופת המאסר הממושכת שאנו מטילים על הנאשם, ובסכום הפיצוי הגבוה, אנו סבורים כי אין מקום להשית עליו גם תשלום קנס לקופת המדינה, שפרושו המעשי יהיה הארכת תקופת המאסר. 15. אשר על כן, אנו מטילים על הנאשם את העונשים כדלקמן: א. עשרים וארבע שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו ביום 9.5.2004. ב. שלוש שנות מאסר על תנאי, אותן ירצה הנאשם אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו כל עבירת מין לפי סימן ה לפרק י' לחוק העונשין. ג. הנאשם ישלם למתלוננת סכום של 70,000 ₪. סכום זה יופקד בקופת ביהמ"ש בתוך 90 יום מהיום ויועבר למתלוננת עפ"י כתובת שתמסור הפרקליטות. לא יופקד הסכום במועד, יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.3.06 ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום. משפט פליליעבירות מין