תנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ

התנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נקבעו בתקנה 362 ובתקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן "התקנות"). תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי: (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות ענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה: (1) הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להגרם למחזיק או לאדם אחר. (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. תקנה 384 לתקנות קובעת כי: (א) בית המשפט או הרשם רשאי, כפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין..." להלן החלטה בנושא תנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ: החלטה 1. בפני בקשה, במעמד צד אחד, למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. 2. ביום 28/1/2008 הגיש המבקש תביעה כספית על סך של 240,251 ₪ כנגד אגפל פ.ג. (1989) בע"מ (להלן "החברה"), מר גדעון פרסר והמשיב, בגין יתרת חוב של החברה בעד סחורה שסופקה לה. התביעה כנגד המשיב הוגשה מכח כתב ערבות לחובות החברה, עליו הוא חתום. 3. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה על ידי המבקש בקשה למתן צו עיקול זמני על זכויות הנתבעים אצל מחזיקים שונים. בהחלטתי מיום 30/1/2008, נעתרתי באופן חלקי לבקשה והטלתי עיקול זמני ברישום בלבד על זכויותיה של החברה אצל מחזיקים שונים. עיקול זה בוטל על ידי בהחלטתי מיום 3/2/2008, לאור צו הקפאת הליכים שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 30/1/2008, במסגרת פש"ר 123/08. ביום 6/2/2008 הוגשה על ידי המבקש בקשה נוספת להטלת עיקולים זמניים על זכויותיהם של הנתבעים האחרים, לרבות המשיב, אצל מחזיקים שונים. לאור שינוי הנסיבות, נעתרתי לבקשה בהחלטתי מיום 7/2/2008, אשר תוקנה בהחלטתי מהיום, וניתן צו עיקול זמני על זכויות של המשיב אצל מחזיקים שונים, לרבות צו עיקול זמני על זכויותיו בנכס מקרקעין. 4. עתה, הגיש המבקש בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. לטענתו, לאור צו הקפאת ההליכים שניתן כנגד החברה ומצבה של האחרונה, תפגע, ללא ספק, פרנסת המשיב והוא נתון לסיכון גבוה מאוד, מאחר ויצטרך לשלם מכסו חוב שבמקור הוא חובה של החברה. לטענת המבקש, הרי שעובר להגשת התביעה, אמר המשיב לחתנו של המבקש, שתצהירו צורף לבקשה, כי רעייתו עומדת להתחיל לעבוד באוקראינה לשם היא עומדת לעזוב עם בנותיהם וכי בכוונת המשיב לבקרם בתדירות גבוהה. מכאן מסיק המצהיר מטעם המבקש, כי קיים חשש לעזיבתו של המשיב את הארץ לצמיתות. 5. התנאים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נקבעו בתקנה 362 ובתקנה 384(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן "התקנות"). תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי: (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות ענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר שיקולים אלה: (1) הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להגרם למחזיק או לאדם אחר. (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. תקנה 384 לתקנות קובעת כי: (א) בית המשפט או הרשם רשאי, כפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין..." 6. אמנם, קיימת למבקש עילת תביעה לכאורה כנגד המשיב, אולם אינני סבור כי המבקש עמד בתנאי הנוסף, העוסק בשאלה האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. ראשית, כל העובדות המפורטות בבקשה היו ידועות למבקש בעת הגשת התביעה ולמרות זאת, הוא בחר, מטעמים השמורים עמו, להעלותן רק כעת. שנית, עצם קריסתה של החברה והסיכוי שהמשיב יחוייב לשלם חובותיה, בגין ערבותו, אין בה משום נימוק לעכב את יציאתו מן הארץ, באשר חוב לכאורה, אינו מהווה עילה לשלילת חופש התנועה של בעל דין (ראוי לציין, כי מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 30/1/2008, עולה כי עדיין עומדת על הפרק בקשתם של בעלי החברה ומנהל הכספים שלה - המשיב - להקפאת ההליכים כנגדם בגין ערבויות אישיות להתחייבויות החברה). שלישית, תצהירו של מר רני שוסטר, חתנו של המבקש, לקוני וחסר פרטים שיבססו חשש סביר לעזיבתו של המשיב את הארץ. לא ברור מתצהירו של הנ"ל, מתי התקיימה השיחה עם המשיב והאם אכן יצאה אשתו של המשיב את הארץ בסופו של דבר. יתר הטענות שהועלו בתצהיר, אין בהן ממילא כדי לבסס את החשש ליציאתו של המשיב מן הארץ, תוך הכבדה על ההליך או ביצוע פסק הדין. 7. אמנם, תקנה 384 באה למנוע סיכולה מראש של תביעה על ידי הימלטותו של המשיב לחו"ל, אך עם זאת, לאור ההגבלה החמורה על חופש התנועה הטמונה בשימוש בתקנה זו, חופש שהוא זכות המעוגנת בחקיקת יסוד, אין לעשות שימוש בתקנה אלא אם הוכחו כל יסודותיה, בין אם על ידי ראיות ישירות ולכל הפחות, על ידי ראיות נסיבתיות. לטעמי, לא מתקיים בעניינו התנאי הקבוע בתקנה 384, ולו לכאורה, ולפיכך, אין מקום לעכב יציאתו של המשיב מן הארץ. עוד אוסיף, כי עצם הטלת העיקולים הזמניים על זכויותיו של המשיב אצל מחזיקים שונים, יש בה כשלעצמה, כדי לאזן את זכויותיו של המבקש, באמצעות הליכים דרסטיים פחות מצו עיכוב יציאה מן הארץ. 8. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.עיכוב יציאה מהארץצווים